קדמומיים
קדמומיים | |
---|---|
שבלול הגינה, מהמוכרים שבקדמומיים | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | רכיכות |
מחלקה: | חלזונות |
סדרה: | שבלולי יבשה |
תת־סדרה: | Helicina |
משפחה: | קדמומיים |
שם מדעי | |
Helicidae רפינסק, 1815 | |
קדמומיים[1] (שם מדעי: Helicidae) היא משפחה של שבלולי יבשה ממחלקת החלזונות. משפחה זו כוללת את המוכרים שבמיני החלזונות בעולם ובארץ ישראל: שבלול הגינה, שבלול השדה, שבלול רומי, קדמום השומרון, קדמום יהודה ודרחול השיח.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקדמומיים הם שבלולי יבשה הנושמים אוויר באמצעות ריאה הנמצאת בחלל הגלימה. הם בעלי קונכייה גירנית המספקת להם הגנה מפני התייבשות ובאופן חלקי גם מפני טורפים. הקונכייה של רובם היא בצורה כללית הדומה לכדור (כלומר: הקוטר וגובה הקונכייה בעלי אורך דומה) ואצל חלקם שטוחה. הקונכייה מאופיינת ב-4–5 פיתולים היוצרים לה צורת ספירלה או בורג שטוח, שהעניקה להם את השם "שבלול". הקונכיות לרוב מפוספסות במידה זו או אחרת אך יש גם בעלי קונכיות חלקות בצבעי חום עד לבן. כל הקדמומיים יכולים להתכנס באופן מלא לקונכייתם. הם עושים זאת כאשר אינם פעילים או כדי להגן על עצמם מטורפים. בתקופת העונה היבשה (בארץ ישראל: בקיץ) מבצעים הקדמומיים קיוט: מעין תרדמת קיץ והפסקת כמעט כל הפעילות המטבולית. הם פעילים בלילות החורף הלחים, בעיקר אחרי גשמים, אז הסביבה קרה ולחה מספיק ומונעת איבוד מים. הקדמומיים הם צמחוניים וניזונים בעיקר מחומר צמחי מת, צמחים ירודים, חזזית, רקב צמחי, פטריות קטנות, עובש וחומרים אורגניים הנמצאים בקרקע, ולעיתים גם מצמחים ירוקים. את המזון הם גורסים בעזרת "מגרדת" או "משננת" (radula), איבר שרירי שעליו עשרות שיניים, ונמצא מאחורי פיהם. לפי הזואולוג יוסף הלר מאפייני המשפחה הם בעיקר פנימיים: שריר העין הימני עובר בין מערכת המין הזכרית למערכת המין הנקבית, יש שני אגדים של בלוטות אצבע, וכמעט תמיד יש מסעפת.[2]
תפוצה ואקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקדמומיים נפוצים באופן טבעי באירופה ואסיה ושייכים לאזור הפלארקטי המערבי. למרות זאת, מספר מינים של קדמומיים נהפכו למין פולש ברחבי העולם: חלקם הובאו במכוון על ידי האדם לשם מאכל (אסקרגו), הנפוצים שבאלה הם שבלול הגינה ושבלול רומי, ונפוצו כפליטי תרבות, ואחרים התפשטו באמצעות ביצים שהועברו ללא משים באדמה וצמחים. בארץ ישראל יש ארבעה סוגים של בני המשפחה: דרחול, ברחול, קדמום ושבלול (הכולל את המינים שבלול השדה ושבלול החרמון[2]), בתוספת שני מינים פולשים: שבלול הגינה ואאובניה זרה, הנפוצים בעיקר בגינות ושטחים מושקים במשכנות האדם.
תפוצתם של קדמום השומרון וקדמום יהודה היא המשונה ביותר: קדמום השומרון נפוץ מאזור כביש 1 וצפונה, וקדמום יהודה, דרומית לכביש 1. כאשר משווים תפוצה זאת לקווים התוחמים שטחים אקולוגיים בעלי מאפיינים זהים, ניתן לזהות חוסר חפיפה מוחלט ביניהם. קו הקדמומים המפריד בין שני הזנים חוצה קווי אקלים עם כמויות משקעים ולחות משתנות, קווי מסלע שונים, ואף שטחי מחיה של טורפיהם העיקריים. גם שרידים פרהיסטוריים מ־14 אתרים שונים מצביעים על כך שקו הקדמומים היה לפני כ־50,000 שנים כשם שהוא היום.[3]
הקדמומיים חיים בדרך כלל בסביבות לחות ועשירות בגיר (ממנו הם בונים את הקונכייה שלהם).
הקדמומיים מהווים טרף לבעלי חיים רבים, ביניהם ציפורים, מכרסמים ופרוקי-רגליים.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
שבלול מהמין Arianta arbustorum
-
שבלול מהמין Iberus gualtieranus alonensis
-
קונכייה של אאובניה זרה (Eobania vermiculata)
-
דרחול השיח במופע מפוספס
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוסף הלר, 1993, שבלולי ארץ ישראל - אורחות חיים ומגדיר, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קדמומיים, באתר ITIS (באנגלית)
- קדמומיים, באתר NCBI (באנגלית)
- קדמומיים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- קדמומיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קדמומיים, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קַדְמוּמִיִּים במילון בעלי חיים: רכיכות (תשס"ד), 2003, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ 1 2 יוסף הלר, "שבלולי ארץ ישראל - אורחות חיים ומגדיר", 1993. עמ' 255
- ^ יוסף הלר, שבלולי ארץ ישראל, אורחות חיים ומגדיר, תל אביב: משרד הביטחון, 1993