רבייה מינית

רבייה מינית או רבייה זוויגית היא סוג של רבייה באמצעות התלכדות של שני תא רבייה (גמטות) לתא אחד אשר תכונותיו מורכבות מתכונות שני תאי הרבייה. ברבייה זוויגית לאורגניזם החדש שני הורים: זכר ונקבה.

מלבד רביה מינית קיימת רבייה אל-זוויגית או בשמה האחר – רביה אל-מינית. סוג רביה זה הוא הסוג הקדום יותר של רבייה, והתקיים במשך מיליארדי שנים, וקיים בקרב יצורים פרוקריוטים ובקרב יצורים אחרים, הוא פשוט יותר ואינו מחייב השקעת אנרגיה וזמן של חיפוש בן או בת זוג. רבייה מינית נפוצה בקרב יצורים חיים אוקריוטים רב-תאיים, כגון בעלי חיים, פטריות וצמחים. רבייה מינית מתרחשת גם בחלק מהאיקריוטים החד-תאיים. רבייה מינית אינה מתרחשת בפרוקריוטים, אורגניזמים חד-תאיים ללא גרעיני תאים, כגון חיידקים וארכיאה. עם זאת, תהליכים מסוימים בחיידקים, כולל צימוד חיידקים, טרנספורמציה והתמרה, עשויים להיחשב כאנלוגיים לרבייה מינית בכך שהם משלבים מידע גנטי ממקור אחר. חלק מהחלבונים ומאפיינים אחרים שהם המפתח לרבייה מינית עשויים להופיע בחיידקים, אך מאמינים שרבייה מינית התפתחה באב קדמון אוקריוטי קדום. קיימות השערות שונות לגבי האבולוציה של הרבייה המינית.

באאוקריוטים, קיימים תאי רבייה או תאי מין שנוצרים באמצעות תהליך חלוקת תא ייחודי בשם מיוזה ("חלוקת הפחתה"), שבה מתחלק התא בדומה למיטוזה אך נעשות שתי חלוקות, ללא הכפלה נוספת של המידע התורשתי בתאים, כך שנוצרים ארבעה תאי צאצא, כשבכל אחד מהם מחצית מן החומר התורשתי של אותו זן. תאי המין נפגשים ומתרחשת הפריה, שהיא תהליך שבו מועבר המידע התורשתי לאחד מתאי המין כך שבאותו תא ישנו מלוא החומר התורשתי של אותו הזן. לאחר ההפריה נוצר תא מופרה (זיגוטה) המתחלק פעמים רבות (בחלוקת מיטוזה) עד שנוצר עובר (בבעלי חיים) או זרע (בצמחים) המתפתח עד לבגרות.

ברירה זוויגית היא סוג של ברירה טבעית שבה חלק מהפרטים פרטים מותאמים באופן טוב יותר להשגת בני זוג לרבייה, ולכן יגדילו את הייצוג הגנטי היחסי שלהם בדורות הבאים. מנגנון אבולוציוני זה לא קיים באוכלוסיות א-מיניות.

בחלק מהיצורים החיים בעלי רביה מינית, כמו בקרב דגים ובעלי חיים שונים, ההפרייה נעשית מחוץ לגוף האם ובעלי החים שורדים לבדם. בקרב חלק קטן מבעלי הרבייה המינית, בקרב בעלי חיים כמו זוחלים, עופות ויונקים ההפריה היא בתוך גוף הנקבה. כאשר בחלקם יש גם טיפול מאוחר יותר בביצים או בוולדות, הכולל הזנה, מתן הגנה ולפעמים גם לימוד כישורים נדרשים.

אבולוציה

העדות הקדומה ביותר לרבייה מינית באוקריוטים במאובנים היא מהתקופה הסטנית , לפפי כ-1.2 מיליארד שנים.

האבולוציה של רבייה מינית מציגה חידה מביכה לביולוגים במשך עשרות שנים. האורגניזמים מוקדמים ביותר על פני כדור הארץ, חיידקים וארכאונים, יכולים להתרבות בכוחות עצמם, ללא צורך בבן זוג. רבייה א-מינית עבדה בצורה מוצלחת במשך יותר ממיליארד שנים, והיא נשאר אמצעי הרבייה היחיד בכל החיידקים של ימינו. היא גם משמש אורגניזמים רב-תאיים רבים בזמנים מסוימים במחזור חייהם.

מכאן עולה השאלה מדוע כמעט כל המינים הרב-תאיים משלבים את החומר הגנטי שלהם עם פרטים אחרים כדי להתרבות? רביה מינית, (הכרוכה בין היתר בחיפוש בן זוג, תחרות על בן זוג וסקס) הוא פעילות יקרה מבחינת היצור החי. סוג רבייה זה מצריך השקעת זמן ובאנרגיה מוגברים ברמות התא והאורגניזם, עלולה לגרום לפציעה או אפילו למוות, וחושפת פרטים לטורפים וטפילים. מצד שני, רביה מינית יכולה לתקן קטעי DNA פגומים וליצור את השונות הדרושה לברירה הטבעית.

שאלה נוספת היא, בהנחה שיש תועלת כלשהי להתרבות מינית, מדוע בני זוג מיניים שונים כל כך זה מזה? בהתחשב בכך שהמטרה של שני הפרטים היא לייעל את הייצור של צאצאים באיכות גבוהה, ניתן היה לצפות שכל בני המין יהיו דומים. במקום זאת, שני סוגי הפרטים שאנו מציינים כזכרים ונקבות ביולוגיים הם לעיתים קרובות מספר הבדלים אנטומיים והתנהגותיים שעשויים להשפיע על הגישה שלהם למפגשים מיניים. אינטראקציות בין השניים יכולות להיות שיתופיות, אך האסטרטגיות הייחודיות שלהן חושפות לעתים קרובות קונפליקט בסיסי. ביולוגים חוקרים בודקים את הסיבות האפשריות לכך שרבייה מינית התפתחה, כיצד נוצרו ההבדלים בין זכרים ונקבות, כיצד ההבדלים הללו משפיעים על אסטרטגיות הרבייה שלהם.

ראו גם

• זוויג
• ברירה זוויגית
• דו-צורתיות זוויגית
• הומוסקסואליות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רבייה מינית בוויקישיתוף