תרמוקלינה
תרמוקלינה (באנגלית: Thermocline) או מטלימניון (Metalimnion) היא שכבה דקה אך ברורה בגופי מים כמו אגמים ואוקיינוסים שבה השינוי בטמפרטורה ככל שמעמיקים מהיר יותר מזה שבשכבות שמעליה או מתחתיה. באוקיינוס, תרמוקלינה היא הגבול בין השכבה העליונה המתערבלת בהשפעת הרוחות לבין השכבה הרגועה של המים העמוקים. בהתאם למשתנים כמו גובה קו רוחב, עונות השנה ומידת הערבול על ידי רוחות, תרמוקלינה עשויה להיות שכבה יציבה המאפיינת לאורך זמן את גוף המים בו היא נוצרת או להיווצר ארעית כתגובה לתופעות כמו חימום וקירור המים בפני השטח כתוצאה מהפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה. גורמים המשפיעים על עומק ועובי התרמוקלינה כוללים שינויי אקלים עונתיים וגובה קו הרוחב, כמו גם גורמים סביבתיים מקומיים כמו זרמים וגאות ושפל.
אוקיינוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנרגיית החום מקרינה קצרת גל של השמש נספגת בסנטימטרים הראשונים של פני השטח של האוקיינוסים, המתחממים במהלך היום ומתקררים במהלך הלילה (כאשר נמסרת אנרגיית חום מהמים לאטמוספירה בצורת קרינה ארוכת גל). גלים מערבבים את מי השטח החמים ומסיעים אותם אל עבר המים העמוקים הקרים עד לעומק של כ-100 מטרים תוך ערבול גושי מים, בתלות בעוצמת הרוחות והזרמים. החום ממימי השטח אובד למי העומק ויש ירידה חדה של הטמפרטורה עם העומק. מתחת לשכבה מעורבלת זו אין שינויים חדים בטמפרטורה והירידה בטמפרטורה עם העומק נשארת יחסית קבועה עד לקרקעית (4°C).
עובי התרמוקלינה ועומקה משתנים מאזור לאזור. באזורים הטרופים התרמוקלינה קבועה למחצה, ואילו באזורים הממוזגים התרמוקלינה משתנה (מעמיקה בקיץ). בקטבים, שבהם הטמפרטורה כמעט שאינה משתנה עם העומק, התרמוקלינה רדודה מאוד או לא קיימת. באוקיינוס הפתוח מאופיינת התרמוקלינה בגרדיאנט מהירות קול שלילי, מאפיין בעל חשיבות בלוחמה תת-ימית בשל יכולת החזרת שידורי סונאר פעילים. אפקט זה מושג כתוצאה משינוי חד בצפיפות המים.
גופי מים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגופי מים כגון אגמים וימות קיימת תרמוקלינה, הנגרמת אף היא כתוצאה מהתחממות מי השטח.
באקלים קר עשוי להופיע ערבול עד הקרקעית (turnover), כתוצאה מהיווצרות התרמוקלינה.
במהלך הקיץ מתחממים מי השטח ונוצרת שכבה חמה וקלה מעל שכבה קרה וצפופה. הערבול בין השכבות קטן מאוד בקיץ ונוצרת תרמוקלינה ברורה (מטילמינליון). השכבה העליונה (אפילמינליון) מאופיינת ביצרנות ראשונית גבוהה וכמות חמצן רבה ואילו השכבה התחתונה (היפולמינליון) ענייה בחמצן עד אנאוקסית בסוף הקיץ. בסתיו ובחורף, כאשר מי השטח מתקררים בצורה חריפה, לעיתים במהלך לילה, הם שוקעים ומעלים את מי העומק. גם הרוחות המתגברות תורמות לתהליך זה.
