יחסי ישראל–רוסיה
| יחסי ישראל–רוסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| ישראל | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 10,009,800 | 144,542,549 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 509,901 | 2,021,421 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 50,940 | 13,985 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה פדרלית נשיאותית |
| שגרירים | |
| סימונה הלפרין | אנטולי ויקטורוב |
יחסי ישראל–רוסיה ידעו עליות ומורדות רבות. מאז הקמתה של מדינת ישראל ועד 1991, עת התפרקה ברית המועצות, נודעו יחסי ישראל-רוסיה כיחסי ברית המועצות–ישראל.
בסוף 1991, עם התפרקות ברית המועצות, הפך שגריר ברית המועצות בישראל, אלכסנדר בובין, לשגריר רוסיה בישראל, וכוננו יחסי ישראל–רוסיה. במאה ה-21 ידעו יחסי המדינות טלטלות, לצד שיתוף פעולה נרחב ששיאו בביטול הוויזות בספטמבר 2009 ובהסכם מ-2023 לפתיחת שלוחת שגרירות רוסיה בירושלים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – יחסי ברית המועצות–ישראל, ביקורי נשיאי רוסיה בישראל
חידוש היחסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים בין מדינת ישראל וברית המועצות נותקו בשנת 1967 בעקבות מלחמת ששת הימים וחודשו רק כעבור 24 שנים, באוקטובר 1991, כחודשיים לפני התפרקותה.[1] ב-13 בדצמבר 1991 הגיש שגריר ברית המועצות, אלכסנדר בובין, את כתב האמנתו לנשיא מדינת ישראל, חיים הרצוג. כשבועיים לאחר מכן, התפרקה ברית המועצות. בובין הפך לשגריר הראשון של הפדרציה הרוסית בישראל ונפתחה שגרירות ישראל במוסקבה.
ישראל הכירה בעצמאותן של כל מדינות ברית המועצות לשעבר וכוננה עמן יחסים דיפלומטיים. החשובה מבין כל המדינות הללו, מבחינה דיפלומטית, צבאית וכלכלית הייתה רוסיה, אשר גם ירשה את מקומה של ברית המועצות כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם. השינוי ביחסים בין המדינות בתקופה שלאחר התפרקות ברית המועצות לא איחר לבוא. בין הפעולות הראשונות של המשלחת הרוסית באו"ם הייתה תמיכה בהחלטה 4686, ביטול החלטה 3379 משנת 1975 אשר השוותה את הציונות לגזענות.[2] בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 רווחה בישראל תחושה חיובית מאוד לגבי חידוש היחסים עם רוסיה. הורגשה אף שמחה לגבי הפרספקטיבה של יחסים טובים עם המעצמה אשר ממנה הגיעו רוב[דרושה הבהרה] מייסדיה.[3]
לאחר התפרקות ברית המועצות חיפשה רוסיה הזדמנות לחזור לעמדת השפעה ברמה הבינלאומית. בין השאר ניסתה רוסיה לחזור לעמדת השפעה גם במזרח התיכון אך הבינה כי לא תוכל לעשות זאת אם לא תיתפס כצד אובייקטיבי בקונפליקט הישראלי-פלסטיני. לפיכך, מיד עם חידוש היחסים הדיפלומטיים בשנת 1991, החלה רוסיה בהידוק היחסים עם ישראל על מנת להפוך לשותף אסטרטגי של ארצות הברית בחיפוש אחר פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני.[4] כחלק מפעילות זו, בשנת 2002 הוקם "הקווארטט" במסגרתו הוסיפה רוסיה לפעול בנושא ולנסות להשפיע על הצדדים. אך גם במסגרת זו היו יכולותיה של רוסיה מוגבלות למדי בהשוואה לשותפות האחרות.[5] רוסיה ניסתה לתווך בין ישראל לערפאת בניסיון לעצור את האינתיפאדה השנייה, אך ללא הועיל.[6]
באוקטובר 2006 ציינו שתי המדינות 15 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן. במסגרת זו ציינה רוסיה כי היא רואה בחיוב את התפתחות היחסים בין שתי המדינות, וכי האופן בו התפתחו היחסים בתקופה כה קצרה מבחינה היסטורית, והגיעו לרמה כה גבוהה, מראה על נכונות שני הצדדים להמשך בשיתוף הפעולה הפורה. במסר שהעבירה ישראל לרוסיה לרגל האירוע, צוין כי היחסים בין המדינות הגיעו לרמה דיפלומטית גבוהה ביותר והם מתאפיינים בשיתוף פעולה בתחומים רבים ומגוונים.[7]
נקודה חשובה ביחסיה של רוסיה עם ישראל היא העובדה שבישראל חיים יותר ממיליון אזרחי ברית המועצות לשעבר. חלק גדול מהם הגיעו מרוסיה עצמה. מדובר בפזורה דוברת הרוסית הגדולה ביותר מחוץ לגבולות ברית המועצות לשעבר. בתחילת שנות ה-90 ראו שלטונות רוסיה באותם עולים גשר תרבותי, אשר יכול לשמש להידוק הקשרים בין המדינות מבחינה תרבותית וכלכלית. ואכן, בתקופת הנשיא ילצין, הורגשה התקרבות גדולה בין המדינות.[2]
אינטרס נוסף של רוסיה ביחסיה עם ישראל הוא הניסיון הרב שצברה ישראל בלחימה מול ארגוני טרור אסלאמיים. לאחר פרוץ מלחמת צ'צ'ניה השנייה פנתה רוסיה לישראל בבקשה לחלוק עמה מידע וניסיון בתחום זה. בשנת 2000 ביקר חבר הכנסת נתן שרנסקי ברוסיה והביע את תמיכתה של ממשלת ישראל בפעילותה של רוסיה נגד הטרור הצ'צ'ני. כך הפכה ישראל לאחת המדינות היחידות במערב אשר הביעו תמיכה ברוסיה בעניין זה.
מאז התפרקות ברית המועצות חווה רוסיה הידלדלות אוכלוסין. רוסיה רואה בפזורה הרוסית ברחבי העולם בכלל (כ-24 מיליון מהגרים) מקור חשוב להגדלת אוכלוסייתה באנשים משכילים ובעלי כושר עבודה.[8] נכון להיום, אזרחי ישראל אשר עלו מרוסיה רשאים להחזיק באזרחות כפולה, זאת בניגוד לתקופה שבה ברית המועצות חייבה את האזרחים העוזבים אותה לוותר על אזרחותם. אכן, רבים מיוצאי רוסיה מחזיקים באזרחות כפולה, ומשתמשים בה על מנת לשמור על יחסים עם קרוביהם ברוסיה, ואף על מנת לקיים קשרי מסחר חוצי גבולות תוך ניצול קשריהם בשתי המדינות.[5]
תמיכת רוסיה במדינות ערב ובאיראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמעצמת-על, ברית המועצות הייתה בעלת אינטרסים במזרח התיכון. במלחמה הקרה היא תמכה צבאית, כלכלית ופוליטית במדינות ערב העוינות את ישראל. רוסיה, כיורשת העיקרית של ברית המועצות, לא שינתה לגמרי דפוסי פעולה אלה. בשנת 2000 נבחר ולדימיר פוטין לנשיאות רוסיה. לדעת הסוציולוג אלק אפשטיין (אנ'), מאז בחירתו הפכה רוסיה לאחת המדינות אשר תורמות רבות לחוסר היציבות במזרח התיכון.[3] זאת על ידי תמיכה צבאית ופוליטית בארצות ערב ובארגוני טרור. רוסיה המדינה הראשונה אשר הכירה בשלטון חמאס ברצועת עזה ונציגי הארגון אף הוזמנו למוסקבה לביקור רשמי. זהו שינוי של המדיניות הרוסית משנת 2000, כאשר סרגיי איוואנוב, יו"ר המועצה לביטחון לאומי של רוסיה הכריז: "המצב מולו מתמודדת ישראל באינתיפאדה השנייה, המונהגת על ידי חמאס, לא שונה במאומה מהמצב מולו מתמודדת רוסיה בצ'צ'ניה".[9] בסופו של דבר זכו נציגי חמאס לשני ביקורים בבירה הרוסית (במרץ 2006 וכעבור שנה, במרץ 2007). בעוד שבביקור הראשון עוד תלו הרוסים (וגם שאר העולם) תקוות ביכולתם להשפיע על עמדות חמאס לשנות את מדיניותם ולהכיר בזכות הקיום של מדינת ישראל, בביקור השני כבר היה ברור לכול כי נציגי התנועה לא מתכוונים לשנות את דעתם.[3]
רוסיה תמכה בפתרון שתי המדינות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ויש לה יחסים עם כמה מפלגות פוליטיות פלסטיניות.[10][11] רוסיה אינה רואה בחמאס ארגון טרור וממשיכה לנהל עמם יחסים.[12] רוסיה ממשיכה לחפש יחסים רב-צדדיים במזרח התיכון הן עם בעלות הברית והן עם יריבותיה של ישראל.
בחסות ממשלת רוסיה, חברות רוסיות הפכו לקבלנים העיקריים בבניית הכור הגרעיני בבושהר. רוסיה היא המדינה החשובה ביותר אשר תומכת בתוכנית הגרעין האיראנית. כמו כן לרוסיה תפקיד עיקרי בחסימת ניסיונותיה של ארצות הברית להביא לגינויה של טהראן במועצת הביטחון של האו"ם ולהטלת סנקציות כלכליות עליה.[3] הדבר מזכיר את יחסה של רוסיה כלפי עיראק של סדאם חוסיין: כאשר הוטל החרם העולמי על עיראק, רוסיה המשיכה ביחסי מסחר וברכישת נפט ממנה. בנוסף, רוסיה ממשיכה את היחסים הטובים שהיו לברית המועצות עם סוריה. אלה טוענים כי הנשק אשר מוכרת רוסיה לסוריה עושה את דרכו לידי חזבאללה ומשמש אותו בעימותים מול ישראל. הטילים אשר שימשו את חזבאללה במלחמת לבנון השנייה היו מתוצרת רוסיה.[6]
מנגד, מאשים הצד הרוסי במכירת נשק לגאורגיה, ששימש נגד רוסים במלחמת גאורגיה–רוסיה באוגוסט 2008. עוד טענו אנשי צבא רוסים שישראל הגדילה לעשות ואף אימנה את כוחות הביטחון הגאורגיים טרם מלחמת רוסיה-גאורגיה.[13] ב-28 בפברואר 2012 הדליף האתר ויקיליקס מסמך של חברת ביון אמריקנית לפיו ישראל סיפקה לרוסיה צפנים של מל"טים שמכרה לגאורגיה, ובתמורה סיפקה מוסקבה צפנים של מערכת הגנה המשמשת את איראן.[14]
שגריר רוסיה בישראל אנטולי ויקטורוב, הודיע כי "הבעיה במזרח התיכון היא לא איראן, אלא ישראל".[15]
מלחמת האזרחים בסוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוסיה השקיעה רבות בהגנה על משטר בשאר אל-אסד במלחמת האזרחים בסוריה. זאת במקביל קיימים ניסיונות להתבססות איראנית בסוריה. ישראל בתגובה תקפה בסיסים וציוד צבאי איראני. על רקע זה מתרחשים חיכוכי אינטרסים בין ישראל ורוסיה, ועל מנת ליישב אותם התקיימו מספר פגישות בין נציגי המדינות בדרגים בכירים, לרבות פגישות של ראש ממשלת ישראל ונשיא רוסיה.
על רקע העימות האווירי בין ישראל לסוריה ואיראן בפברואר 2018 קראה רוסיה "לכבד את ריבונות סוריה" והצהירה כי "כל איום על אנשינו בלתי מקובל".[16] באפריל ייחסה רוסיה לישראל את תקיפת שדה התעופה T-4 בסוריה, ושר החוץ הרוסי כינה את הפעולה "התפתחות מסוכנת".
ב-17 בספטמבר 2018 תקף חיל האוויר הישראלי בלטקיה. ירי נ"מ של צבא סוריה הפיל בטעות מטוס ביון רוסי מסוג ר-איליושין Il-20M ו-15 החיילים הרוסים שהיו עליו נהרגו. רוסיה הטילה את האחריות לתקרית על ישראל ובתגובה העבירה לסוריה טילי S-300.[17]
2016–2021
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכלי תקשורת דווח על נכונותה של רוסיה להשתמש בשנת 2016 בזכות הטלת ווטו למען מניעה של הקמת מדינה פלסטינית בקווי ה-1948.[18]
ב-4 באפריל 2019, הוחזרו חפצים של חלל צה"ל זכריה באומל. לאחר המפגש בין נתניהו לפוטין, נערך טקס שבמהלכו מסר רמטכ"ל צבא רוסיה ולרי גרסימוב לנתניהו, ארון עטוף בדגל ישראל ובתוכו שרידי חפציו של באומל – סרבל ונעליים.[19]
ב-23 בינואר 2020 הגיע פוטין לישראל כדי להשתתף בפורום השואה העולמי החמישי, הנערך ביד ושם, ולחנוך אנדרטה בירושלים לזכר המצור על לנינגרד, ונפגש עם נתניהו ועם נשיא המדינה, ראובן ריבלין.
בין אפריל 2019 לינואר 2020, התקיימה פרשת נעמה יששכר ובמהלכה נעצרה ברוסיה אזרחית ישראלית-אמריקאית, בשם נעמה יששכר, בגין אחזקת 9.5 גרם חשיש, ובית המשפט הרוסי הרשיעה בעבירת הברחת סמים וגזר עליה שבע וחצי שנות מאסר. מדינת ישראל פעלה לשחרורה המוקדם. ב-29 בינואר 2020 הוענקה לה חנינה והיא שבה לישראל. מחוות כלפי רוסיה נקשרו סביב הפרשה והוכחשו. אחד מהם היה מעורבות ישראלית במחלוקת בין גופים רוסיים על מעמד חצר אליזבטה וחצר אלכסנדר (ירושלים). רוסיה רצתה שהצד הישראלי יסייע בהעברת המתחם לרוסיה. הנושא אף הוגדר בשנת 2022 כנושא ש"בראש סדר היום של יחסי רוסיה–ישראל כבר תקופה ארוכה".[20]
ממשלת בנט-לפיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – התיווך הישראלי במלחמת אוקראינה–רוסיה
ב-5 במרץ 2022 נפגש ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט במוסקבה עם פוטין, על מנת לדון על הפלישה הרוסית לאוקראינה. מהקרמלין נמסר כי השיחה הייתה ביוזמת ישראל ובנט הציע לתווך במגעים מול נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי.[21] בהמשך היום המריא בנט לברלין, בירת גרמניה, לפגישה עם קנצלר גרמניה, אולף שולץ. לפני הפלישה ואחריה, מצד אחד ישראל הביעה עמדה עקרונית זהה לזו של מדינות המערב בנושא הסכסוך האוקראיני-רוסי והתנגדה לפלישה, אך מצד שני בישראל נזהרו שלא להתעמת עם הרוסים. זאת בשל הנוכחות הרוסית בסוריה, שם נאבקה ישראל בהתבססות איראן בסוריה.[22][23][24]
באפריל 2022 לאחר הטבח בבוצ'ה, גינה שר החוץ יאיר לפיד בחריפות את רוסיה על הטבח ואף כינה אותו פשע מלחמה.
במאי 2022 נרשם משבר יחסים בין המדינות, לאחר ששר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב טען שאדולף היטלר היה ממוצא יהודי והשווה אותו לנשיא אוקראינה זלנסקי.[25] בישראל גינו את התבטאותו והזמינו את השגריר הרוסי לשיחת הבהרה. מאוחר יותר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין התנצל על דבריו.[26] לאחר מכן ביום העצמאות נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שלח איגרת ברכה שבו הוא איחל שגשוג למדינת ישראל וקיווה כי היחסים בין רוסיה לישראל ימשיכו להתפתח.[27]
ביולי 2022 נרשם משבר חמור נוסף ביחסים בין המדינות כאשר רוסיה איימה כי תסגור את פעילות משרדי הסוכנות היהודית ברוסיה בעקבות עמדתה של ישראל לטובת אוקראינה במהלך המלחמה.[28] על אף טענות הרוסים שהבעיה היא משפטית ולא מדינית, דוברת משרד החוץ במוסקבה תקפה את "המנהיגות הישראלית והמדיניות הפרו-אוקראינית שבה ישראל דוגלת". ישראל בתגובה ביקשה הבהרות מרוסיה לגבי ההליך המשפטי נגד הסוכנות היהודית ואף הכינה סל תגובות נגד רוסיה כגון: עיכוב נוסף מצד ישראל של העברת הבעלות על חצר אלכסנדר בירושלים, הטלת סנקציות קלות על רוסיה ועל סיוע צבאי לאוקראינה.[29]
בספטמבר 2022, בעת הגיוס ההמוני של רוסיה לפלישה לאוקראינה, משרד החוץ הישראלי אמר כי ישראל לא תכיר במשאלי העם שרוסיה עורכת על סיפוח מחוזות באוקראינה.[30]
2023 ואילך (ממשלת נתניהו)
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – מעורבות איראן במלחמת אוקראינה–רוסיה#ההשפעה האיראנית על יחסי ישראל–רוסיה |
בריאיון לתקשורת האיטלקית במרץ 2023 נשאל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מדוע ישראל בהנהגתו "נייטרלית במלחמה המתחוללת בין רוסיה לאוקראינה", והשיב כי "ישראל היא המדינה היחידה שטייסיה טסים מעל רמת הגולן קרוב מאוד למטוסים הרוסיים בסוריה... מערכת היחסים שלנו עם רוסיה מורכבת מאוד...".[31]
ב־16 ביוני 2023 פורסם על הסכם שנחתם בין ישראל לרוסיה, במסגרתו תפתח רוסיה בירושלים שלוחה של שגרירות.[32]
ביולי 2023 נודע כי קבוצת השפעה, שככל הנראה פעלה בשליחות או בהשראת רוסיה ושירותי הביון שלה, הפיצה בטלגרם ובטוויטר כתבות מזויפות שמטרתן לייצר דיסאינפורמציה ובלבול בקרב הקוראים, או לשנות דעות, לסכסך ולהשחיר. הוערך כי היה מדובר בקמפיין אנטי-אוקראיני של רוסיה שמטרתו הייתה להשפיע על מקבלי ההחלטות בישראל.[33] בחודשים שלאחר מכן ארגון רוסי בשם "הפלטפורמה לתקשורת בין רוסיה לאיחוד האירופי" מימן כתבות בעברית שעוסקות ברוסיה ואוקראינה. השגריר לשעבר ארקדי מיל-מן העריך כי הארגון הוא "ארגון קש" לצורכי תעמולה, ובאתר ביקורת התקשורת "העין השביעית" הוצגו מקרים בהם הובלטו בכתבות שמציגים את רוסיה באור מחמיא.[34]
באוקטובר 2023 בעקבות מתקפת הפתע על ישראל, רוסיה לא גינתה את מעשי הטבח של חמאס ותמכה לרוב בנרטיב הפלסטיני,[35] בנוסף משלחת של בכירי ארגון הטרור חמאס הגיע למוסקבה.[36] שגריר רוסיה באו"ם, וסילי נבנזיה, טען שלישראל אין זכות להגנה עצמית מכיוון שהיא "מעצמה כובשת".[37] ישראל הפסיקה לעדכן את רוסיה על תקיפותיה בסוריה, מה שהיה נהוג בשאיפה למנוע חיכוכים בין הצבא הישראלי והרוסי.[38]
ב-30 ביולי 2024 גינתה רוסיה את ההתנקשות בפואד שוכר שבאה בעקבות הטבח במג'דל שמס וטענה כי מדובר ב"הפרה בוטה של הדין הבינלאומי".[39] ב-31 ביולי גינתה רוסיה גם את חיסולו של אסמאעיל הנייה והודיעה כי "הריגתו של המנהיג הפוליטי של חמאס היא רצח פוליטי בלתי קביל לחלוטין".[40]
יחסי כלכלה ומסחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוסיה היא הכלכלה ה-11 בגודלה בעולם. ישנו גידול מתמיד בהיקף המסחר בין ישראל לרוסיה. בשנת 2008 נרשם גידול של 28% בייצוא סחורות לרוסיה, לעומת זאת נרשמה ירידה בהיקף הייבוא ממנה בכ-4% לעומת שנת 2007. סה"כ היקף המסחר הסתכם בכ-1.5 מיליארד דולר.
מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית במוסקבה. בין תפקידיה: סיוע לתעשייה הישראלית מול השוק הרוסי ומשיכת השקעות והרחבת שיתוף פעולה אסטרטגי. הנספח הכלכלי ברוסיה הוא מארק קנר.[41] רוסיה מייבאת גרעיני חמנייה וודקה לישראל.
סיוע אווירי בכיבוי שריפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2010 בזמן אסון הכרמל ובשנת 2016 בזמן גל שרפות שהתרחש אז, שלחה רוסיה מטוסי ענק לישראל על מנת לעזור לה בכיבוי שריפות.[42]
שיתוף פעולה בתחום התרבות, המדע והחינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]היחסים בתחום התרבות והחינוך בין ישראל לרוסיה קיבלו מעמד רשמי בעקבות חתימה על "ההסכם לשיתוף פעולה בתחום התרבות והחינוך" (1994).[7] כמו כן, באותה השנה נחתם הסכם המסדיר את שיתוף הפעולה בין המדינות בתחום המדע והמחקר.[7]
העובדה שבישראל חיים מעל למיליון אזרחים דוברי השפה הרוסית, הופכת את ישראל ליעד טבעי לשיתופי פעולה עם רוסיה בתחומי החיים השונים. בשנת 2008 בעת ביקורו בישראל, הצהיר לאוניד מלמד, מנכ"ל חברת "רוס-נאנו" המתמחה בפיתוח נאנו-טכנולוגיות: "ישראל היא מהמובילות בעולם בתחום ההיי-טק בכלל ובתחום נאנו-טכנולוגיות בפרט, והעובדה שמחצית מהמומחים הישראלים בתחומים אלו הם דוברי השפה הרוסית, הרי שישראל הופכת מבחינתינו לשותף טבעי...".[43]
בשנת 2006 ביקרו בישראל יותר ממאה הרכבים ואומנים המייצגים זרמים שונים של אומנויות הבמה הרוסית.[7] תרומה נוספת לתחום התרבות בין המדינות באה מכיוונו של "הארגון הבין-פרלמנטרי לידידות רוסיה-ישראל" אשר מטרתו לקדם את השפה והתרבות הרוסית בקרב הציבור הישראלי.[7]
מאז שנת 2000, ומדי שנה, מתקיים בפארק הירקון פסטיבל "מרוסיה באהבה". הפסטיבל, אשר כבר מזמן הפך לאירוע המוזיקה המרכזי בקרב דוברי השפה הרוסית בישראל, מתקיים בהשתתפות רבים מהאומנים המובילים של רוסיה. כמו כן, זוכה הפסטיבל לחסות כלכלית של החברות הגדולות במשק הישראלי. העובדה שהכניסה למופע היא בחינם, גורמת לאירוע ליהנות מכמות גדולה מאוד של מבקרים מדי שנה.[44]
באפריל 2021 חתמו שר ביטחון הפנים, אמיר אוחנה, ושר הפנים של רוסיה והמפקד הכללי של משטרת הפדרציה הרוסית, ולדימיר קולוקולצב, על הסכמי שיתוף פעולה בין המדינות בתחום ביטחון הפנים. בפרט, בתחומי מלחמה בטרור, מאבק במימון טרור, ומאבק בסחר בלתי חוקי בנשק.[45]
משפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין ישראל לרוסיה אין אמנה לאכיפת פסקי דין.[46] לישראל ורוסיה אין הסכם הסגרה ישיר ביניהם, אולם עם הצטרפות רוסיה להסכם ההסגרה האירופי במרץ 2000, קיימים יחסי הסגרה בין המדינות מכח האמנה, עליה חתומה ישראל מאז 1967.[47] בהתאם לכך הכריזה ישראל על אנשים שונים כברי הסגרה לרוסיה.[48] ב-2019 פורסם כי ישראל דחתה בקשה של רוסיה להסגיר לידיה את ההאקר הרוסי אלכסיי בורקוב, ולקיים עסקת חילופי אסירים בינו לבין נעמה יששכר. לבסוף, רוסיה קיבלה מישראל את הבעלות על חצר אלכסנדר ועל חצר אליזבטה.[49] החלטה שהפך בית המשפט.[50]
שגרירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגרירי הפדרציה הרוסית בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שגריר רוסיה בישראל
- אלכסנדר בובין (1991–27 במרץ 1997)
- מיכאיל בוגדנוב (1997–1 בפברואר 2002)
- גנאדי טראסוב (2002–31 בינואר 2007)
- פיוטר סטגניי (2007–2011)
- סרגיי יאקובלב (2011–2015)
- אלכסנדר שיין (2015–2018)
- אנטולי ויקטורוב (5 באפריל 2018–הווה)
שגרירי ישראל ברוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שגרירות ישראל במוסקבה
- אריה לוין (1991–1992) השגריר הראשון עם חידוש היחסים
- חיים בר-לב (1992–1994) שגריר בחבר המדינות
- עליזה שנהר (1994–1997)
- צבי מגן
- נתן מרון
- ארקדי מילמן
- אנה אזרי (2006–2010)
- דורית גולנדר (2010–2015)
- צבי חפץ (2015–2017)
- גרי קורן (2017–2019)
- יעקב ליבנה (ממלא מקום; 2019–2020)
- אלכסנדר בן צבי (2020–הווה)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יחסי החוץ של ישראל
- יחסי ברית המועצות–ישראל
- שגרירות ישראל במוסקבה
- פרשת נעמה יששכר
- ביקורי נשיאי רוסיה בישראל
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רואי, י. (2008). "יחסי ישראל-ברית המועצות/רוסיה", בתוך: א. גרוניק, ב. נויברגר (עורכים), מדיניות חוץ בין עימותים להסדרים, ישראל 1948–2008, מקראה חלק ב (עמ' 927-907),רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שגרירות רוסיה בישראל - האתר הרשמי
- גבריאל צפרוני, רוסים 'אדומים' ורוסים 'לבנים' בירושלים, קתדרה 5, אוקטובר 1977
- ישראל-רוסיה, הרומן שלא צלח?. אפשטיין, א. (2007). רוסיה בפוליטיקה הגלובלית, 7 (מקור ברוסית).
- הג'נוסייד השקט. בוסתן, י. ולוין, א. (2008). סיקור ממוקד.
- רוסיה מאשימה את ישראל פומבית בסיוע לאויב הגרוזיני(הקישור אינו פעיל). לוי, פ. (18.08.2008). עניין מרכזי.
- דרור מרום, מרוסיה באהבה 2008 יתקיים בפעם ה-9 ברציפות, באתר News1 מחלקה ראשונה, 22 באפריל 2008
- משרד החוץ של הפדרציה הרוסית - שגרירות הפדרציה הרוסית במדינת ישראל
- סוכנויות הידיעות, ראשי חמאס נחתו במוסקבה: "לא נכיר בישראל", באתר ynet, 3 במרץ 2006
- סקירת יחסי המסר רוסיה-ישראל. "רוסיה-ישראל 2009-2008", (2008). המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי.
- רון בן ישי, ירח הדבש האינטרסנטי של נתניהו ופוטין, באתר ynet, 16 באפריל 2016
- The Russian resurgence in the Middle East. Freedman, R.O. (2007). China and Eurasia forum Quarterly, 5:3, 19-23
- Putin's pro-Israel Policy. Katz, M.N. (2005). The Middle East Quarterly, 12:1.
- There is a possibility of strategic cooperation in the field of nano-technologies between Russia and Israel. Melamed, L. (05.09.2008). Nano-News-Net.
- כיכר השבת, ישראל ורוסיה חתמו על מגוון שיתופי פעולה, באתר כיכר השבת, 7 באפריל 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רואי, 2008, עמ' 922–923
- ^ 1 2 רואי, 2008, עמ' 924
- ^ 1 2 3 4 אפשטיין, 2007
- ^ (רואי, 2008, עמ' 923–925)
- ^ 1 2 רואי, 2008, עמ' 925
- ^ 1 2 Katz, 2005
- ^ 1 2 3 4 5 משרד החוץ של הפדרציה הרוסית, 2007
- ^ בוסתן ולוין, 2008
- ^ Freedman, 2007, p. 21
- ^ AFP, Russia welcomes Fatah and Hamas unity pledge, www.timesofisrael.com (באנגלית)
- ^ Russian, Palestinian leaders discuss Israel-Palestinian peace process - Al-Monitor: The Pulse of the Middle East, www.al-monitor.com (באנגלית)
- ^ What do Russia and Hamas see in each other?, Middle East Institute (באנגלית)
- ^ לוי, 18.08.2008
- ^ 'רוסיה העבירה לישראל קודים של מערכת איראנית', באתר ynet, 28 בפברואר 2012
- ^ להב הרקוב, ג'רוזלם פוסט, שגריר רוסיה בישראל: "ישראל היא הבעיה הגדולה של המזרח התיכון", באתר מעריב אונליין, 8 בדצמבר 2020
- ^ איתמר אייכנר, אליאור לוי וליעד אוסמו, רוסיה: לכבד את ריבונות סוריה, כל איום על אנשינו בלתי מקובל, באתר ynet, 10 בפברואר 2018
- ^ אור הלר, לאחר הפלת המטוס: רוסיה תספק לאסד טילי S-300 תוך שבועיים, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 24 בספטמבר 2018
- ^ אריאל כהנא, באופן נדיר: כך הסכימה רוסיה להטיל וטו למען ישראל, באתר ישראל היום, 14 ביוני 2020
- ^ נעה לנדאו, גורם מדיני: רוסיה הבהירה כי פרסום המבצע לא יפגע בהמשך חיפוש נעדרי סולטאן יעקוב, באתר הארץ, 4 באפריל 2019
- ^ איתמר אייכנר, הקרמלין על מכתב פוטין לבנט: "חצר אלכסנדר - בראש סדר היום של יחסי רוסיה-ישראל", באתר ynet, 19 באפריל 2022
- ^ איתמר אייכנר, בנט שוחח עם פוטין; הקרמלין: "ישראל הציעה לתווך מול אוקראינה", באתר ynet, 27 בפברואר 2022
- ^ חודש אל תוך המלחמה באוקראינה ישראל מעורבת הרבה יותר משציפתה, באתר וואלה, 24 במרץ 2022
- ^ איתמר אייכנר, תומכים באוקראינה, נזהרים מרוסיה: עמדת ישראל בעימות, באתר ynet, 26 בינואר 2022
- ^ עמית ולדמן, ברוב גדול, כולל ישראל: באו"ם הצביעו לגינוי רוסיה, באתר מאקו, 2 במרץ 2022
- ^ איתמר אייכנר ורויטרס, שר החוץ הרוסי: אז מה אם זלנסקי יהודי? גם היטלר היה ממוצא יהודי, באתר ynet, 1 במאי 2022
- ^ איתמר אייכנר, פוטין התנצל בפני בנט על דברי שר החוץ, רה"מ שוב העביר מסרים מזלנסקי, באתר ynet, 5 במאי 2022
- ^ איתמר אייכנר, מתיחות עם רוסיה? פוטין בירך לרגל יום העצמאות: "היחסים ימשיכו להתפתח", באתר ynet, 5 במאי 2022
- ^ איתמר אייכנר, לפיד על הדיווחים על טבח רוסי בבוצ'ה שבאוקראינה: "פשע מלחמה, מגנה נחרצות", באתר ynet, 3 באפריל 2022
- ^ תמיר מורג, לפיד מזהיר מפני סגירת משרדי הסוכנות היהודית ברוסיה: "אירוע חמור שישליך על היחסים", באתר ישראל היום, 24 ביולי 2022
- ^ טל שניידר, משרד החוץ: "ישראל לא תכיר בתוצאות משאלי העם במחוזות המזרחיים של אוקראינה", באתר זמן ישראל, 27 בספטמבר 2022
- ^ שלו שינברג, נתניהו: "אהיה מוכן לפתוח במו"מ עם אבו מאזן", באתר בחדרי חרדים, 9 במרץ 2023
- ^ אריאל כהנא, חמש שנים אחרי ארה"ב: רוסיה תפתח שלוחת שגרירות בירושלים, באתר ישראל היום, 15 ביוני 2023
- ^ רפאל קאהאן, פייק ניוז: רוסיה הפיצה כתבות מזויפות של אתרי חדשות ישראליים, באתר ynet, 20 ביולי 2023
- ^ איתמר ב"ז, וואלה? דא!, באתר העין השביעית, 23 בפברואר 2024
- ^ איתמר אייכנר, בלי גינוי לחמאס, עם מאמרים מקוממים נגד ישראל: פוטין מאשים את ארה"ב במלחמה, באתר ynet, 11 באוקטובר 2023
- ^ דוד ברון, שחר קליימן, בכירים בחמאס מקיימים פגישות במוסקבה; משרד החוץ: רוח גבית לטרור, באתר ישראל היום, 26 באוקטובר 2023
- ^ איתמר אייכנר, רוסיה: לישראל אין זכות להגנה עצמית, ארדן: האחרונה שיכולה להטיף לנו, באתר ynet, 2 בנובמבר 2023
- ^ אסף רוזנצוייג, דיווח: ישראל הפסיקה לעדכן את רוסיה על תקיפותיה בסוריה, באתר מאקו, 3 בנובמבר 2023
- ^ שחר קליימן, "ניתן למנוע מלחמה כוללת בין חיזבאללה לישראל": בעולם מגיבים לתקיפה בלב ביירות, באתר ישראל היום, 30 ביולי 2024
- ^ חיסול הנייה: רוסיה וטורקיה גינו, ארה"ב "הבטיחה להגן על ישראל אם תותקף", באתר ישראל היום, 31 ביולי 2024
- ^ מרק קנר בבלוג מינהל סחר חוץ
- ^ איתמר אייכנר, מטוס ענק רוסי, ועוד 7 אחרים: הסיוע האווירי, באתר ynet, 23 בנובמבר 2016
- ^ Melamed, 05.09.2008
- ^ מרום, 22.04.2008
- ^ כיכר השבת, ישראל ורוסיה חתמו על מגוון שיתופי פעולה, באתר כיכר השבת, 7 באפריל 2021
- ^ בע"מ 10067/16 פלוני ואחרים נ' פלוני ואחר, ניתן ב־7 בפברואר 2017
- ^ סוגיית ההסגרה, באתר הארץ, 26 בינואר 2004
- ^ ראו למשל: ע"פ 2521/03 רומן סירקיס נ' מדינת ישראל
ע"פ 1210/15 גלב גרוזובסקי נ' היועץ המשפטי לממשלה - ^ אנה רייבה ברסקי,אליס שמיר, בדרך לעסקה? ישראל העבירה לרוסיה את חצר אלכסנדר בירושלים, באתר מעריב אונליין, 22 בינואר 2020
- ^ גלעד כהן, בית המשפט קבע: כנסיית חצר אלכסנדר בירושלים לא תעבור לידי הרוסים, באתר ynet, 3 במרץ 2022
