יחסי בלארוס–רוסיה
| יחסי בלארוס–רוסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| בלארוס | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 207,600 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 9,031,878 | 144,474,856 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 71,857 | 2,021,421 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 7,956 | 13,992 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה פדרלית נשיאותית |
היחסים בין בלארוס לרוסיה קיימים כבר מאות שנים, וחלק גדול מהתקופות שלטה רוסיה בבלארוס. כיום ישנו איחוד כלכלי בין המדינות, ושיתוף פעולה נרחב במגוון תחומים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העמים הסלאביים והבלטיים התיישבו בשטחה של בלארוס בין המאות ה-6 וה-8 לספירה. במאות ה-9 וה-10 לספירה קמו המדינות הסלאביות הראשונות באזור – פולאצק, טורוב וסמולנסק. במאה ה-13 הפך שטחה של בלארוס לחלק מהדוכסות הליטאית הגדולה. נבהרדק, הנמצאת בשטחה של בלארוס, הפכה לבירתה של הדוכסות, והשפה העיקרית בה הייתה בלארוסית תיכונה. ב-1569 התאחדה הדוכסות הליטאית הגדולה עם פולין והפכה ל"רפובליקת שני העמים" (Rzeczpospolita Obojga Narodów; או "האיחוד הפולני-ליטאי"). ב-1795 לאחר חלוקתה של הממלכה המאוחדת של פולין וליטא, עבר שטחה של בלארוס לאימפריה הרוסית. בני העם הבלארוסי, אוניאטים ברובם, אולצו להמיר את דתם לנצרות פרבוסלבית, ונערכה רוסיפיקציה של התושבים. תושבי בלארוס, יחד עם הליטאים והפולנים, ניסו למרוד מספר פעמים בשלטון הצאר, אך הניסיונות כשלו והביאו להקשחת מדיניות הרוסיפיקציה.
לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917 הוכרזה עצמאותה של הרפובליקה העממית של בלארוס (Беларуская Народная Рэспубліка); מדינה זו לא זכתה להכרה רחבה. ב-1919 עלו הקומוניסטים לשלטון בבלארוס והפכו אותה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס, אשר ב-1922 הפכה לאחת המייסדות של ברית המועצות. חלקה המערבי של המדינה דהיום, ובו מחוזות בריסק, הרודנה ווילנה, סופחו לפולין. בשנת 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, פלשו הסובייטים למזרח פולין (מערב בלארוס) וסיפחו אותו. השטח חולק בין בלארוס ואוקראינה, והעיר וילנה נמסרה לליטא, שסופחה לברית המועצות אף היא. הסובייטים ביצעו קולקטיביזציה מיידית בשטחים החדשים, והחלו ברדיפות מידיות נגד פולנים ובלארוסים, שחלק גדול מהם הוגלה לסיביר ולמרכז אסיה.
בלארוס הייתה אחד האזורים הסובייטיים שנפגעו באופן הקשה ביותר מהכיבוש הנאצי. חלקיה המערביים צורפו לנציבות הרייך אוסטלנד וכרבע מתושביה, יהודים ולא-יהודים, נספו. בסיום המלחמה הייתה הארץ עיי חורבות, ונזקקה לשיקום ממושך על ידי השלטונות.
עד 1991 הייתה בלארוס "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס", כלומר רפובליקה סובייטית בברית המועצות. עם זאת, בלארוס הייתה חברת ארגון האומות המאוחדות מראשיתו, במקביל לחברותן של אוקראינה ושל ברית המועצות. בשלהי הפרסטרויקה התגברו הקריאות לעצמאות, ובאותה שנה החלו הפגנות ושביתות, אשר הסתיימו כאשר הפרלמנט הכריז על עצמאות מברית המועצות. בחודש אוגוסט שלאחר כישלון ההפיכה במוסקבה הכריזה בלארוס סופית על עצמאותה.
.svg)
השלטון העצמאי היה בתחילה בעל אופי לאומני; בלארוסית הוכרזה כשפה הרשמית היחידה במדינה, אף על פי שתושבים רבים העדיפו לדבר ברוסית. כמו כן, סמלי המדינה שונו מסמלים סובייטיים לסמלים לאומיים בלארוסיים: סמל ה"פאהוניה" - אביר עם חרב על סוס, שהיה סמלה של הדוכסות הליטאית הגדולה, ודגל לבן-אדום-לבן, שקיימות מספר גרסאות למשמעותו ההיסטורית ולקשר שלו לבלארוס; הדבר עורר ביקורת, מכיוון שסמלים אלה שימשו בעת מלחמת העולם השנייה את משתפי הפעולה עם הנאצים. ב-1995, כאשר נבחר אלכסנדר לוקשנקו לנשיא, התהפך תהליך הבלארוסיזציה – השפה הרוסית הפכה לשפה רשמית והוצגו סמלים לאומיים חדשים, שהיו מבוססים על הסמלים הסובייטיים. מאז נמצאת הארץ בתהליכי ריאקציה והתקרבות לרוסיה ועוינות כלפי העולם המערבי. מ-1996 קשורה בלארוס עם הפדרציה הרוסית בסדרת אמנות העוסקות בהסרת מכסים, במטבע משותף, ובנושאים קשורים נוספים, שיצרו ישות הקרויה "האיחוד של רוסיה ובלארוס", לקראת איחוד אפשרי בין שתי המדינות.
בשנת 2009 פרצה תקרית דיפלומטית רצינית בין שתי המדינות. נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו האשים את רוסיה שהציעה הלוואה של 500 מיליון דולר אמריקאי, בתנאי שבלארוס תכיר באבחזיה ובדרום אוסטיה, אך הוסיף כי העמדה של בלארוס לא ניתנת למכירה. לוקשנקו הכריז כי אזרחי בלארוס חייבים לציית לחוקים הגאורגים בעת נסיעה לשני האזורים, ומשרד החוץ קבע כי כל אזרחי בלארוס חייבים להשתמש בנקודות כניסה בצד הגיאורגי. לוקשנקו הכריז כי במקום רוסיה, בלארוס צריכה "לחפש אושר בחלקים אחרים של כדור הארץ". בהתייחסו לשיתוף הפעולה הצבאי ההדוק בין שתי המדינות, השווה לוקשנקו את 10 מיליון בני בלארוס כמגן אנושי לרוסיה נגד המערב. ביולי 2009 אסרה רוסיה על כל יבוא חלב מבלארוס, וטענה כי הם אינם עומדים בתקנות החדשות. בלארוס האשימה את רוסיה בהטלת האיסור מסיבות פוליטיות, בעוד רוסיה הכחישה כי האיסור הוא פוליטי. רוסיה ביטלה כעבור זמן את האיסור, ובלארוס חידשה את משלוחי מוצרי החלב לרוסיה. עם זאת, מחלוקת חדשה התעוררה כאשר רוסיה טענה כי בלארוס חייבת $ 231,000,000 עבור אספקת גז, ובתגובה בלארוס איימה להחזיר את ביקורת הגבולות והמכס בגבולה עם רוסיה, וסירבה להשתתף בשיחות ארגון הביטחון הקולקטיבי במוסקבה.
ב-31 במאי 2012, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין גינה את הטלת הסנקציות של האיחוד האירופי על בלארוס, ובהצהרה משותפת פוטין ולוקשנקו אמרו:
"רוסיה ובלארוס יתאמו את המאמצים נגד ניסיונות להתערב בעניינים הפנימיים של מדינות האיחוד, ולהפעיל לחץ באמצעות הנהגת אמצעים מגבילים או סנקציות".
כאשר החל הסכסוך האוקראיני-רוסי, נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו הציג את עצמו כמתווך נייטרלי.
הוא נמנע מלהכיר בחצי האי קרים כשטח רוסי, סירב להצטרף למוסקבה במלחמת סחר נגד המערב וכינס את הצדדים הלוחמים במינסק כדי לתווך בהסכמי שלום, פרוטוקול מינסק.[1]
בעקבות ההפגנות בבלארוס (2020–2021) ותמיכת רוסיה בדיכוי המחאות, לוקשנקו הפך למחויב יותר לרוסיה.[1][2]
לצורך תרגיל משותף בין בלארוס לרוסיה, שכנו כוחות רוסיים בסמוך לגבול אוקראינה–בלארוס. בפברואר 2022, פלשה רוסיה לאוקראינה דרך הגבול.
יחסים כלכליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוסיה מהווה כ-48% מסחר החוץ של בלארוס, ואילו בלארוס מהווה כ-6% מהסחר של רוסיה.
עד לשנת 2004 גזפרום מכרה גז לבלארוס במחיר השווה למחיר הפנימי ברוסיה, אולם, באותה שנה ביקשה גזפרום להעלות את המחירים, מה שהוביל לסכסוך הגז של רוסיה-בלארוס 2004, שבו הפסיקה גזפרום את אספקת הגז לבלארוס, עד לחתימת הסכם חדש ביוני אותה שנה, אולם לאחר מכן השתפרו היחסים בין שתי המדינות.
שיתוף פעולה ביטחוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרוסיה ולבלארוס יש יחסים ביטחוניים הדוקים, והם עוסקים בפעילות צבאית משותפת. רוסיה מפעילה גם כמה בסיסים צבאיים ומכ"מים בבלארוס, הכוללים את תחנת המכ"ם בהנצביצ'י - תחנת התרעה מוקדמת המנוהלת על ידי כוחות ההגנה האווירית הרוסית.
כתוצאה מהמשבר באוקראינה בשנת 2014, רוסיה מבקשת להחליף את הקשרים עם שירות הביטחון האוקראיני, וליצור קשרים עם שירות הביטחון של בלארוס.
ביוני 2023 נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו הודיע כי ארצו החלה לקבל מרוסיה נשק גרעיני טקטי, לוקשנקו טען כי הנשק הגרעיני שקיבלה בלארוס "חזק פי שלושה מהפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסקי ב-1945". למרות שהנשק הבלתי קונבנציונלי יוצב בבלארוס.
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בלארוס מחזיקה ברוסיה שגרירות במוסקבה ו-3 קונסוליות בקרסנודר, מורמנסק וטיומן.
- רוסיה מחזיקה בבלארוס שגרירות במינסק וקונסוליה כללית בברסט[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "The president of Belarus is more beholden to Putin than ever. That could influence the Kremlin's calculus on Ukraine". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2022-02-26.
- ^ Why Russia's Invasion of Ukraine Led to Sanctions on Belarus, Time (באנגלית)
- ^ אתר על יחסי מדינות
