מערב בלארוס

מערב בלארוס (חבל היסטורי)
Заходняя Беларусь

מדינה / טריטוריה	בלארוס, פולין, ליטא

מערב בלארוס או מערב ביילורוסיה (בבלארוסית: Заходняя Беларусь; בפולנית: Zachodnia Białoruś; ברוסית: Западная Белоруссия) הוא שמו של האזור ברפובליקה של בלארוס של ימינו שהיה נתון תחת ריבונות הרפובליקה הפולנית השנייה בשנים 1919–1939, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, בהתאם להסכמי שלום שונים שיצרו את הגבולות המזרחיים של פולין לאחר שקיבלה את עצמאותה. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה נמסר חבל הארץ לברית המועצות על ידי בעלות הברית, בעוד העיר ביאליסטוק וסביבותיה הוחזרו לפולין. עד התפרקות ברית המועצות היווה חבל מערב בלארוס חלק משמעותי משטחה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית, וכיום החבל מהווה שטח משמעותי מהרפובליקה של בלארוס, אחת מ-16 מדינות ברית המועצות לשעבר.

רקע

השטחים של בלארוס כמו גם אוקראינה, פולין והמדינות הבלטיות היו חזיתות משמעותיות במהלך מלחמת העולם הראשונה. מהפכת אוקטובר שמה קץ לקיומה של האימפריה הרוסית ויצרה את רוסיה הסובייטית. הסובייטים, ששאפו להתמקד בבניין המשטר החדש ברוסיה גופא נסוגו מהשותפות עם מעצמות המרכז במלחמה על ידי חתימת חוזה ברסט-ליטובסק ומסרו את שטחי מערב בלארוס לגרמניה למשך שמונה וחצי החודשים שלאחר מכן. הפיקוד העליון הגרמני ניצל חלון הזדמנות זו על מנת להעביר כוחות לחזית המערבית לצורך מתקפת האביב של 1918, בהשאירם ריק בשטח זה. הלא-רוסים שיישבו באדמות אילו ראו את ההסכם כהזדמנות לייסד מדינות עצמאיות תחת המטריה הגרמנית. שלושה שבועות לאחר חתימת חוזה ברסט-ליטובסק, ב-3 במרץ 1918, המועצה הבלארוסית המרכזית שזה עתה קמה הכריזה על הקמת הרפובליקה העממית הבלארוסית בשטחים הללו. הסובייטים כמו גם הגרמנים סירבו לרעיון זה. האמריקאים גם הם סירבו לכך. גורל חבל הארץ לא הוסדר בשלוש וחצי השנים לאחר מכן. המלחמה הפולנית-סובייטית שפרצה ב-1919 הייתה קשה, והסתיימה עם חתימת הסכם ריגה ב-1921. פולין והמדינות הבלטיות קמו כמדינות עצמאיות, וחבל הארץ של מערב בלארוס עבר לשלטון פולין, בעוד שחבל ארץ מזרח בלארוס עבר לשלטון ברית המועצות כאשר אחת מנקודות הגבול עברה בעיירה מיקשביץ'. בהתאם להסכם, ברית המועצות הסירה את תביעותיה לשטחי מערב בלארוס בעוד שפולין הסירה תביעותיה לשטחי מזרח בלארוס.

הראדה של הרפובליקה הבלארוסית הדמוקרטית בגלות

מייד לאחר שנחתם הסכם השלום בין רוסיה הסובייטית וגרמניה, הראדה של הרפובליקה הבלארוסית הדמוקרטית שזה עתה נוסדה, הניחה את הדרישות הטריטוריאליות שצוינה בצ'רטר השלישי. אותו מסמך גם הכריז על הסכם ברסט-ליטובסק שנחתם במרץ 1918 ככזה ללא תוקף כיוון שנחתם על ידי ממשלות זרות, שחילקו שטחים שלא שייכים להן. בינתיים, עד 1919 הבולשביקים השתלטו על מזרח בלארוס וגרמו ליציאת חברי הראדה הבלארוס לגלות בגרמניה, בעוד שמערב בלארוס, כאמור, הייתה לחלק מהרפובליקה הפולנית השנייה. הגבול הפולני-סובייטי החדש, עבר כאמור באמצע בלארוס, קיבל הכרה בינלאומית ואף אושרר על ידי ליגת האומות. לאורך התקופה של בין שתי מלחמות העולם, נשאר חבל ארץ מערב בלארוס בשליטת הרפובליקה הפולנית השנייה, עד 17 בספטמבר 1939, עת התחילה הפלישה הסובייטית לפולין בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב.

הרפובליקה הפולנית השנייה

בשנים שלאחר כינון הרפובליקה הפולנית השנייה והחתימה על הסכם ריגה, התיישבו אלפי פולנים בחבל ארץ זה, כאשר רבים מהם (כולל וטרנים של מאבק העצמאות של פולין) קיבלו אדמות מהממשלה (אוסדניקים). במסגרת המשא ומתן שלו עם המנהיגים הבלארוסים הגולים בווילנה, יוסף פילסודסקי סירב לקריאות למתן עצמאות והקמת מדינה בלארוסית על שטחי מערב בלארוס. בדצמבר 1919 אף פוזרה הראדה הבלארוסית על ידי פולין, ובמקום זאת, בינואר 1920 גוף חדש בשם ראדה נאיוויז'שה (פולנית: Rada Najwyższa) הוקמה, ללא שאיפות לעצמאות, אלא לצורך תיאום בנושאי תרבות, חברה וחינוך. פילוסדקי ניהל משא ומתן עם המנהיגים הבלארוסים,, אך לבסוף נטש את רעיון האינטרמאריום, חזונו ליצירת מדינה שתורכב ממדינות סלאביות ובלטיות על שטחי מה שהיה פעם האיחוד הפולני-ליטאי, ובהם מערב בלארוס.

פולוניזציה

בינואר 1921, רשם רכוש (סטרוסטה) מהעיר וילייקה כתב כי מצב הרוח בקרב האיכרים במערב בלארוס הוא אפתיה, לאחר שהמזון שהם מייצרים נלקח על ידי הצבא הפולני או הסובייטי. הוא הדגיש כי על אף שקמים הרבה בתי ספר בלארוסים בכל מקום, הם מחנכים לסנטימנטים אנטי-פולניים. ב-1928 היו 69 בתי ספר שלימדו בשפה הבלארוסית, בחבל מערב בלארוס. אגיטטורים בלארוסים שהוגלו משטחים אילו לברית המועצות נשלחו לכלא על ידי ה.נ.ק.ו.ד תחת האמתלה שהם לאומניים בורגניים. רוב התושבים הפולניים חבל הארץ תמכו במדיניות של אסימילציה תרבותית של הבלארוסים כפי שהציע רומן דמובסקי שהיה מדינאי מן הימין הפוליטי בימי הרפובליקה הפולנית השנייה, אשר ייסד את "המפלגה הלאומית דמוקרטית" (אנדקים) אשר הייתה בעלת השפעה רבה בפולין בין שתי מלחמות העולם. המדיה הלאומנית הבלארוסים הייתה תחת לחץ גובר וצנזורה מצד השלטונות הפולניים. באותה עת, בלארוסים חולקו מבחינה דתית ביחס של כ-70% אורתודוקסים ו-30% קתולים. הייתה אפליה מצד השלטונות כלפי הבלארוסים האורתודוקסים (הפולנים הם קתולים ברובם), והנהגת הכנסייה הפולנית הקתולית עודדה שימוש בשפה הפולנית בעת תפילות בכנסיות האורתודוקסיות (במקום בסלאבית כנסייתית עתיקה כפי שנהוג בחלק מהכנסיות האורתודוקסיות במדינות סלאביות)

הרמאדה

בניגוד למיעוט (היותר גדול) האוקראיני שהתגורר בפולין באותה תקופה, הבלארוסים היו פחות פעילים ומעורבים מבחינה פוליטית. הארגון הבלארוסי הפוליטי הגדול ביותר היה איחוד הפועלים והאיכרים הבלארוסי, שכונה גם הראמאדה. ארגון זה קיבל סיוע לוגיסטי מברית המועצות ומהקומינטרן ושימש ככיסוי למפלגה הרדיקלית יותר, המפלגה הקומוניסטית של מערב בלארוס. הראמאדה הוצא מחוץ לחוק על ידי השלטונות הפולניים ומנהיגיו נכלאו לתקופות שונות בכלא, ואז נמסרו לברית המועצות, שם הוצאו להורג על ידי המשטר הסובייטי. הסובייטים גם "שיווקו" את הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית כבעלת אוטונומיה של ממש, וזאת כדי למשוך את הבלארוסים שחיו במערב בלארוס. תדמית זו קרצה לחלק ממנהיגים הפוליטיים במערב בלארוס, וחלקם, כמו פראנציסק אלאחנוביץ' או אולדזימיר ז'ילקה היגרו מפולין לברית המועצות, אך עד מהר מאוד היו קורבן לדיכוי הפוליטי בברית המועצות.

הפלישה הסובייטית לפולין, 1939

בשנת 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, פלשו הסובייטים לחבל מערב בלארוס וסיפחו אותו. השטח חולק בין הרפובליקה הבלארוסית ואוקראינה, והעיר וילנה נמסרה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של ליטא, שסופחה לברית המועצות אף היא. הסובייטים ביצעו קולקטיביזציה מיידית בשטחים החדשים, והחלו ברדיפות מידיות נגד פולנים, שחלק גדול מהם הוגלה לסיביר ולמרכז אסיה.

מבצע ברברוסה

במסגרת מבצע ברברוסה לכיבוש ברית המועצות על ידי גרמניה הנאצית, רוב מערב בלארוס היה לחלק מהנציבות הרייך אוסטלנד, בתור ה-Generalbezirk Weißruthenien האזור הכללי של רותניה הלבנה. עד סוף 1942 איוואן ירמצ'נקה הקים את הארגון הפרו-נאצי BNS עם כ-30,000 חברים. משטרת העזר הבלארוסית הוקמה. היה לה תפקיד משמעותי בהשמדת היהודים בבלארוס, במיוחד במסגרת הגל השני של חיסולי הגטו, החל מפברואר-מרץ 1942.

שנתיים מאוחר יותר, במסגרת התקפת הנגד של הצבא הסובייטי, יוסיף סטלין התעקש בועידת טהראן ב-1943 כי רוב מערב בלארוס תסופח לרפובליקה הסובייטית הבלארוסית לאחר סיום המלחמה. בספטמבר 1944 שוחרר באופן סופי כל אזור מערב בלארוס.

סובייטיזציה

האוכלוסייה הפולנית גורשה ויושב מחדש בשטחים המוחזרים, שטחים שהיו חלק מגרמניה ונמסרו לפולין לאחר המלחמה. במסגרת הסכם הגבול בין ברית המועצות והרפובליקה העממית של פולין שנחתם ב-16 באוגוסט 1945, 17 ראיונים (ועוד 3 ראיונים ממחוז ברסט) נמסרו לפולין וצורפו לוויוודת ביאליסטוק. שאר השטחים סופחו למחוז הורדנה ברפובליקה הסובייטית הבלארוסית.

לאחר הסיפוח לברית המועצות הולאמו המפעלים והחוות החקלאיות אורגנו בקולחוזים ובסובחוזים (חוות ממשלתיות).

כיום

כיום בשטח ההיסטורי של מערב בלארוס נמצאים מחוזות גרודנו, ברסט וחלק ממחוז מינסק. באזור זה קיים מיעוט פולני, ירושת תקופת שלטון פולין במקום. כמו כן, ניתן למצוא כנסיות פולניות-קתוליות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מערב בלארוס בוויקישיתוף