זכויות להט"ב במצרים
 | |
| מצרים | |
| מעמד בחוק | פלילי מאז 1961 על רקע חוק לאיסור "זנות", עונש: עד 17 שנות מאסר |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | ישנה הכרה בשינוי מגדר בתנאי של קבלת אישור מקתדרלת מרקוס הקדוש או מסגד אל-אזהר |
| שירות צבאי | לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים לא רשאים לשרת |
| הגנה מפני אפליה | אין הגנה מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | אין הכרה בזוגיות חד-מינית |
| אימוץ | אין הכרה באימוץ על ידי זוגות חד-מיניים |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | נגד (תמכה בהצעה הנגדית מטעם סוריה) |
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) במצרים כפופות לרדיפה ואפליה רשמית, בעודם מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שלא נתקלים בהם תושבים הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית. עונשים פליליים נגד הומוסקסואליות נוטים לנבוע לא מחוק העונשין עצמו של מצרים, אלא מחוק משלים, שנחקק ב-1961 לאיסור זנות. החוק נגד זנות אוסר גם על "הוללות", גם אם המעשה לא היה כרוך בסחר או בזנות. בתי המשפט במצרים פירשו את האיסור על הוללות כהפללת פעילות הומוסקסואלית. מורשעים חוזרים ונשנים על רקע תוכן החוק עלולים לעמוד בפני ענישה חמורה יותר מאשר מה שהחוק רואה כ-"הוללות רגילה". בנוסף לחוק איסור הזנות, חוקים אחרים שנוגעים לגבי "מוסר וסדר ציבורי" העניקו למשטרה ולשופטים מרחב פעולה משמעותי לרדוף אזרחי להט"ב מצריים. בעוד שמעצרים התרחשו מעת לעת על פי תוכן החוקים האלה במשך עשרות שנים, נראה כי רדיפה שיטתית יותר החלה בתחילת המאה ה-21.[1]
דעת הקהל המצרית בסוגיות טרנסג'נדריות התקרבה יותר לאלו של מדינות רוב מוסלמיות אחרות, מאחר שמידע נרחב על בריאות הנפש ודיספוריה מגדרית קשר את הנושאים לבריאות נפשית ולא לענייני מוסר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריה של הומוסקסואליות במצרים העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הומוסקסואליות במצרים העתיקה
על פי הפרשנויות המקובלות לתורה, ויקרא י"ח 3 רומז לנוהג שמצרים העתיקה התירה לשתי נשים או שני גברים להינשא זה לזה. המקרה הידוע ביותר של הומוסקסואליות אפשרית במצרים העתיקה הוא זה של שני הפקידים הגבוהים בהיררכיה, קנום-הוטפ וניאנק קנום. שני הגברים חיו ושירתו תחת פרעה ניוזר (אנ') במהלך השושלת החמישית של מצרים (2494–2345 לפני הספירה). לקנום-הוטפ וניאנק קנום היו משפחות משלהם עם ילדים ונשים, אך לאחר שנפטרו, החליטו ככל הנראה משפחותיהם לקבור אותם יחד באותו קבר מסטבה אחד. במסטבה זו, מספר ציורים מתארים את הזוג מחבקים זה את זה ונוגעים בפניהם אף על אף. תיאורים אלה משאירים הרבה מקום לספקולציות, כיוון שבמצרים העתיקה נגיעה באף אחד של השני על ידי אף אחר ייצגה בדרך כלל נשיקה.[2]
אגיפטולוגים והיסטוריונים חלוקים בדעתם כיצד לפרש את הציורים של קנום-הוטפ וניאנק קנום. מספר חוקרים מאמינים שהציורים משקפים דוגמה להומוסקסואליות בין שני גברים נשואים ומוכיחים שהמצריים הקדמונים היו בעלי קבלה חברתית כלפי מערכות יחסים חד-מיניות.[3] חוקרים אחרים אינם מסכימים עם הטענה ומפרשים את הציורים כראיה לכך שקנום-הוטפ וניאנק קנום היו תאומים או אף תאומים סיאמיים. לא משנה איזו פרשנות היא הנכונה, הציורים מוכיחים לכל הפחות שקנום-הוטפ וניאנק קנום היו קרובים מאוד זה לזה בחיים כמו במוות.
ישנם הסבורים כי הקיסר הרומי קונסטנטינוס במאה ה-4 לספירה השמיד מספר רב של "כוהנים נשיים" באלכסנדריה.
מצרים הקופטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקלף האשמולי 940.1981 (אנ') מהמאה ה-6 או ה-7 המצוי במוזיאון אשמוליאן, מספק את הדוגמה היחידה בשפה הקופטית של כישוף אהבה בין גברים. פיסת הקלף מכילה לחש של אדם בשם אפפולו, בנו של נח, כדי לחייב את נוכחותו ואהבתו של אדם אחר, פלו, בנו של מור, בעוד שאפפולו יחווה חוסר מנוחה עד שימצא את פלו אשר יספק את רצונו בקלף.[4][5]
מצרים האסלאמית של ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האסלאם הסוני בסופו של דבר דחק את הנצרות הקופטית והפך לדת השלטת במצרים במאות השנים שלאחר הכיבוש המוסלמי של מצרים (אנ'). לצד האסלאם הסוני הגיעו שליטים חדשים למדינה: הערבים, ומאוחר יותר, הממלוכים. הדיאלוג התרבותי על התנהגויות הומוסוציאליות והומוסקסואליות במצרים של ימי הביניים הייתה ביקורתית בדרך כלל. האוכלוסייה המצרית הילידית הוגדרה כסובלנית כלפי הומוסקסואליות, בעוד הדיון בעניין הונח בדרך כלל על ידי חוקרים אסלאמיים מהמעמד המוסלמי השולט. המושג המערבי של המונח "הומוסקסואל" כפי שמובן במחקר המודרני, לא היה קיים במצרים של ימי הביניים בעוד מילים המתארות מעשים והתנהגויות הומוסקסואליות תיארו פעולות, ולא קבוצת אנשים. בנוסף, ישנו חוסר בראיות היסטוריות על הומוסקסואליות במצרים עד המאה ה-8, אשר מסמנות את תקופת הכניסה של שירת אהבה בין גברים לתיעודה ההיסטורי.[6]
אולם, קיומן של התנהגויות הומוסקסואליות במצרים בתקופת ימי הביניים זמן קצר לאחר כיבושה המוסלמי אינו מוטל בספק. החברה המצרית של ימי הביניים, על אף שהייתה חברה מוסלמית, לא חלקה כברירת מחדל את אותה השקפה על גבריות, הומוסקסואליות והתנהגות הומוארוטית כמו ארצות אחרות שנכבשו על ידי ח'ליפות ראשידון, בדגש היכן שהשפעתה של דת האסלאם הייתה חלשה יותר. הנורמות התרבותיות של הומוסקסואליות במצרים של ימי הביניים תאמו את הנורמות של מזרח הים התיכון (אנ'), אם כי לחץ חברתי מקרב השלטון על רקע השפעת האסלאם אכן גרם להתנהגויות אלו להיבדק באופן רחב מבעבר, במיוחד על ידי פקידי דת. האינטראקציה של הנצרות הקופטית עם האסלאם טיפחה אוכלוסייה מיסטית סופית גדולה, כאשר בתורה, היו לה השקפות תרבותיות משלה על התנהגויות הומואירוטיות בצורה של "התבוננות" בגברים צעירים שנתפסו כ-"ייצוגים הארציים של יופיו של אלוהים". המנהגים הסופיים הותקפו על ידי שמרנים דתיים ונראו כ-"מוקדי ניוון".[6]
וולני, אינטלקטואל ומזרחן צרפתי אשר טייל ברחבי הסולטנות הממלוכית המאוחרת, אמר על הממלוכים: "הם, מעל הכול, מכורים לאותה רשעות מתועבת שהייתה בכל עת סגנונם של היוונים... קשה להסביר את הטעם הזה. כאשר אנו רואים שלכולם יש נשים, אלא אם כן נניח שהם מחפשים במין אחד את חריפות הסירוב שהם אינם מאפשרים למין השני". הנוהג המתואר על ידי וולני ש-"הורש מהיוונים הקדמונים" ידוע בתור "פדרסטיות" (אנ'), מערכת יחסים ארוטית המתנהלת בהסכמה בין מבוגר לבין מתבגר שאינו ממשפחתו המצומצמת. מערכת היחסים יכולה, אך לא חייבת, להיות מבוטאת ביחסי מין, אשר היה ביטוי גלוי ומקובל להתנהגויות הומוסקסואליות הן במצרים של ימי הביניים והן במזרח הים התיכון ההיסטורי, בעוד הופעת האסלאם לא השפיעה לרעה על נוהג זה בעייני הציבור הרחב. בהקשר המצרי, זה נחשב כטבעי עבור גברים מבוגרים להביט בגברים צעירים הנראים כנחשקים ונאים, תוך התחשבות מסוימת בגילם, אם כי לא תמיד. משיכה זו לנערים זכרים נתפסה כטבעית ותואמת לתפקידי מגדר מוסלמיים מסורתיים. בהקשר זה, פדרסטיות הייתה טבעית כמו הטרוסקסואליות. שירים ערביים וטורקים שהוקדשו לצעירים יפי תואר שונים החלו להופיע במאה ה-8 במדינות מוסלמיות שונות, כולל מצרים של ימי הביניים. הנוכחות של ספרות הומואירוטית מדגימה את הסובלנות החברתית שהייתה נוכחת להתנהגויות מסוימות של בני אותו מין בחברות ערביות ומוסלמיות בכלל, עם הבדלים תרבותיים מסוימים בהתאם למדינה המדוברת. השכיחות של התנהגויות הומואירוטיות בחברה המצרית של ימי הביניים, באשר הן נוגעות לגברים שכבר היו להם נשים, הייתה נושא לוויכוח קפדני בין הרשויות הדתיות, אם כי המעמד הזה היה נסבל מבחינה תרבותית. הדין האסלאמי בעניין פעילות הומוסקסואלית הורחב עוד יותר לאחר התפוצצות הנרטיבים ההומואירוטיים ברחבי העולם המוסלמי במאה ה-8. החברה המצרית של ימי הביניים הייתה סובלנית להתנהגויות ומעשים הומוסוציאליים, הומוארוטיים והומוסקסואלים, אם כי הרשויות הדתיות לא. החוק האסלאמי סבל חלק קטן יותר של התנהגויות פדרסטיות לזמן מה ותיאר מעשים מסוימים על רקע זה כ-"מסוכנים מאוד לחברה הדוחים את האמונה". האסלאם הרתיע התנהגויות הומוסקסואליות ותפקידים מגדריים לא מסורתיים, בעוד שהפרקטיקות התרבותיות המצריות הילידות היו סובלניות למגוון רחב יותר של התנהגויות, מעשים ואטרקציות הומוסקסואליות. ככזו, בעת דיונים על מעמדם של להט"ב בסטנדרטים מערביים בחברה המצרית של ימי הביניים, מודגשת ההצטלבות של תרבות ודת ברגעים שונים בהיסטוריה שלה.[7][8]
המאה ה-19 ואמצע המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המאה ה-19, הציבור המצרי ראה יחסים הומוסקסואלים כיחסים נורמטיביים. ח'וואלים, היו רקדנים זכרים שהופיעו בחגיגות פומביות בעוד תפיסת מקומן של רקדניות נקבות היה נפוץ על ידם. במשך השנים, ח'וואל הפך לכינוי גנאי במצרים. הסופר הצרפתי גוסטב פלובר בעת כתיבת מכתב לחברו בשנת 1850, תיאר כיצד הוא "מזועזע מהנורמליות וההשלמה הכוללת עם הומוסקסואליות במצרים" תוך כדי שהוא ציין שהנושא "התקבל באופן חופשי ונדון בפומבי".[9]
סקוט לונג ציין כי "הפללה של מין בהסכמה, לא מסחרי בין גברים במצרים, נוצרה בחלקה מתוך, ובחלקה בתגובה, לרגולציה הקולוניאלית של עבודת מין נשית". בשנת 1883 הציג הח'דיו תאופיק פאשא קוד פלילי במצרים, אשר נכבשה על ידי הבריטים שנה קודם לכן (אנ'). הקוד עוצב על פי קוד נפוליאון, הקוד האזרחי שהונהג על ידי נפוליאון בונפרטה בקיסרות הראשונה ב-1804, שבחלקו הסדיר את מצבן של נשים זונות במצרים בכך שדרש מהן להיות כפופות לבדיקות רפואיות סדירות, שנשארו בתוקף עד 1949. ההתנגדות הפוליטית במצרים לכיבוש הבריטי פנתה עד מהרה להתנגדות למערכת הזנות המצרית, בשל תופעות של שידול לזנות של מצריות מקומיות על ידי כוחות בריטים ו-"המעמד הפריבילגי ממנו נהנו זונות זרות על רקע המצריים" מצב אשר תרם ל-"הקשר של זנות עם כפיפות פוליטית". כפי שציין לונג,
"ב-1949 החלה ועדה מיוחדת של בית הנבחרים (אז הבית התחתון של הפרלמנט) ללמוד את טיוטת החוק הראשון נגד זנות במצרים. דו"ח הוועדה המליץ להכניס את המונח "פוג'ור" [הוללות] כעבירה פלילית. הוא דחק להוסיף את המילה כדי שהטקסט יוכל לכלול זנות גברית, שכן המילה דיארה [זנות] מתייחסת רק לזנות נשית".
הרחבה לקוד הפלילי ב-1951 הגדירה את תופעת הזנות כ-"תרגול של פשע עם אחרים ללא הבדל". כפי שמציין לונג "בהיעדר האלמנט הכספי, ההגדרה למעשה הפלילה "מופרקות" בהסכמה באופן כללי, מה שהפך את החלפת המזומנים תמונת קיום יחסי מין ללא רלוונטית".
תושבי נווה המדבר סיווה, אשר צוינו על ידי היסטוריונים כמי שהוגדרו עם קבלה חברתית רחבה באופן היסטורי כלפי הומוסקסואליות, היו נתונים למספר מחקרים על ידי אנתרופולוגים בתחילת המאה ה-20. האגיפטולוג הגרמני גיאורג שטיינדורף (אנ') חקר את נווה המדבר בשנת 1900 ודיווח כי יחסים הומוסקסואלים "היו נפוצים" ולעיתים קרובות התרחבו לסוג של נישואים: "הסעודה לחיתון נער נחגגה בפאר רב, והכסף ששולם עבור נער הסתכם לפעמים בחמישה עשר לירות בעוד שהכסף ששולם עבור אישה היה קצת יותר מפאונד אחד". מחמוד מוחמד עבד אללה, שכתב את מנהגי סיווה עבור המוזיאון הפיבודי לארכאולוגיה ואתנולוגיה (אנ') ב-1917, העיר שאף על פי שגברים בסיווה יכלו לקחת עד ארבע נשים "מנהגי סיווה אפשרו לגבר לקחת רק נער אחד שהוא מחויב אליו בקוד מחויבויות מחמיר". בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, סוחר בסיווה הצהיר לסופר הבריטי המבקר רובין מוהם (אנ') כי נשות סיווה "הוזנחו קשות" בעוד שגברי סיווה "יהרגו זה את זה עבור נער. אך לעולם לא עבור אישה", אם כי כפי שציין מוהם, נישואים עם נערים הפכו ללא חוקיים באותה תקופה.
משטר מובארכ
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – חוסני מובארכ
בתקופת שלטונו של חוסני מובארכ, ממשלת מצרים לא תמכה בחקיקה של זכויות להט"ב והתנגדה לניסיונות, החל משנות ה-90 של המאה ה-20, לכלול זכויות להט"ב במסגרת מדיניות זכויות האדם שלה. בעוד שמשטר מובארכ לא תמך בזכויות להט"ב, לא חוקק איסור כלשהו ישירות נגד ביצוע פעילות הומוסקסואלית או קרוס-דרסינג בקוד הפלילי. סנקציות פליליות נגד הומוסקסואלים וביסקסואלים נטו לנבוע לא מחוק העונשין עצמו, אלא מהחוק המשלים, שנחקק ב-1961, למאבק בזנות. החוק נגד זנות אוסר גם על "הוללות", גם אם המעשה לא היה כרוך בסחר או בזנות. בתי המשפט במצרים פירשו את האיסור על הוללות כהפללת קיום יחסים הומוסקסואלים. מורשעים חוזרים ונשנים על רקע תוכן החוק עלולים לעמוד בפני ענישה חמורה יותר מאשר מה שהחוק רואה כ-"הוללות רגילה". בנוסף לחוק הזנות, חוקי אחרים שנוגעים ל-"מוסר וסדר ציבורי" העניקו למשטרה ולשופטים מרחב פעולה משמעותי לרדוף ולקנוס אזרחי להט"ב מצריים. בעוד מעצרים התרחשו מעת לעת על פי תוכן החוקים האלה במשך עשרות שנים, נראה כי רדיפה שיטתית יותר החלה בתחילת המאה ה-21.
החל משנת 2000, תחת שלטון מובארכ, סעיפי החוקים הללו שימשו כדי לעסוק בדיכוי נגד גברים הומוסקסואלים או ביסקסואלים, או בעצם כל מי שנחשב על ידי הממשלה כתומך בזכויות להט"ב. באותה שנה עצרה המשטרה זוג הומוסקסואלים מצרי והאשימה אותם ב-"פגיעה בכבוד באיום" ו-"התנהגות בלתי מוסרית ומגונה". עורך דינם ביקש לבטל את האישומים מכיוון שהומוסקסואליות אינה מוגדרת במפורש כעבירה פלילית דה יורה, אך השופט סירב בטענה ששני גברים למעשה "פגעו באמות המידה, הדתיות והמוסריות".[10] התקרית הפכה לסנסציה תקשורתית, וקידמה אישי ציבור שונים לראות בהומוסקסואליות תוצר של דקדנס מערבי ולדרוש מהממשלה להוציא להורג הומוסקסואלים או לשלוח אותם למוסדות לחולי נפש.[10] בתוך שנה, ממשלת מצרים החלה בדיכוי פומבי של הומוסקסואלים מצריים על ידי פשיטה על מסיבות פרטיות, מעצר אורחים והאשמתם על פי סעיפי איסור הזנות וההוללות. מדיניות זו גם הובילה לכך שקוד "הסדר הציבורי והמוסר הציבורי" נעשה יותר ויותר שכיח בשימוש עבור הפללתם של גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים. הקוד, שנחקק במקור בשנות ה-90 של המאה ה-20 כדי להעניש סטודנטים "מערביים ואינטלקטואלים ליברליים" החל לשמש מאז עבור הענשת גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים.[10]
השפעת החוקים הללו על גברים הומוסקסואלים הובאה לידיעת העולם על ידי ארגון זכויות האדם "Human Rights Watch". הראשונה מבין הפשיטות הללו הייתה במסיבת סירות בקהיר, שבה נעצרו כ-52 גברים מצריים שהואשמו בהפרת חוקי המוסר הציבורי. התקרית נודעה בשם "קהיר 52" אשר במהלכה נעצרו ונשפטו 52 הגברים על פי סעיפי חוק איסור הזנות וההוללות המקורי, כמו גם קוד הסדר והמוסר הציבורי. בתקופה זו פרסם הארגון דו"ח על החוקים המשמשים את ממשלת מצרים להפללת הומוסקסואליות, ההיסטוריה של החוקים, השימוש בעינויים נגד הומוסקסואלים וביסקסואלים על ידי המשטרה המקומית, וכיצד חוקים אלה מפרים את תקני זכויות האנושות הבינלאומית.[11] תקרית קהיר 52 גונתה על ידי ארגוני זכויות אדם בינלאומיים רבים. חברי הפרלמנט הגרמני ונשיא צרפת ניקולא סרקוזי קראו לממשלת מצרים לכבד את זכויות האדם של אזרחיה שמוגדרים כלהט"ב.[12][13] 23 מהנאשמים נידונו למאסר בעבודת כפייה, ואילו השאר זוכו.[14]
ב-24 בספטמבר 2003 המשטרה המצרית הקימה מחסומים משני צידי גשר קסר אל ניל, המשתרע על פני נהר הנילוס במרכז הבירה קהיר שמהווה מקום פופולרי לגברים בוגרים לפגוש גברים אחרים לשם קיום יחסים אינטימיים, ועצרה כ-62 גברים בגין פעילות הומוסקסואלית.[15] בשנת 2004 סטודנט בן 17 באוניברסיטה פרטית קיבל כ-17 שנות מאסר בכלא, כולל שנתיים של עבודת כפייה, על פרסום פרופיל אישי באתר היכרויות של הומוסקסואלים.[16] באותה תקופה, תגובת ממשלת מצרים לביקורות הנגד הבינלאומיות כלפיה הייתה להכחיש שאזרחי להט"ב מצריים נרדפים על ידה,[17] או שהגנה על המדיניות שלה בקביעה שהומוסקסואליות היא "סטייה מוסרית".[18]
לאחר עידן מובארכ
[עריכת קוד מקור | עריכה]נושאי זכויות להט"ב לא היו בין הרפורמות שדרשו רבים מהמפגינים או מתנגדים אחרים לשלטון במהלך המהפכה במצרים ב-2011.[19] החוקה הזמנית, שאושרה על ידי מצביעים בשנת 2011, אינה התייחסה ספציפית לזכויות להט"ב במדינה והממשלה המצרית המשיכה להתנגד להצטרפות המדינה להצהרת האו"ם הידועה כ-"ההצהרה המשותפת של האו"ם בדבר סיום מעשי אלימות הקשורים להפרות זכויות אדם על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית" שקראה להפסיק "מעשי אלימות, סנקציות פליליות והפרות נלוות של זכויות אדם שבוצעו נגד יחידים בשל נטייתם המינית או זהותם המגדרית" וגינתה לראשונה אלימות ואפליה נגד להט"ב בעצרת הכללית של האו"ם.[19]
עם זאת, התרחשות המהפכה המצרית בשנת 2011, סיפקה תנופה פוליטית ומרחב להתארגנות אזרחי להט"ב במצרים שהוגדרה כיעילה במיוחד מבחינת בניית תנועה עבור הכרה ציבורית. לאחר המהפכה, אזרחים, פעילים וארגוני זכויות להט"ב מצריים החלו להיות גלויים יותר ובעלי חלק רחב יותר מהנופים הפוליטיים והחברתיים המשתנים שנראו מבטיחים.[20] רבים מפעילי זכויות להט"ב מאותה תקופה החלו להתגייס לא רק עבור שיפור מעמד זכויות אזרחי להט"ב במדינה אלא גם עבור זכויות נשים, ילידים וזכויות אזרחיות נוספות אשר הוגדרו בין המאבקים המצטלבים העיקריים שעיצבו את חברי הקהילה המצרית בשנים שלאחר המהפכה.
עד שנת 2013, מספר קמפיינים מקוונים למאבק בהומפוביה וטרנספוביה החלו להפוך לוויראליים במספר פלטפורמות מדיה חברתית בהן טוויטר ופייסבוק. בשל ההתגייסות הזו ומסע ההסברה אשר נבע בקרב הפעילים, ההגנה על זכויותיהם של אזרחים מצריים אשר הופלו לאורך השנים על סמך נטייתם המינית או זהותם המגדרית על ידי הממשלה, הפכה לדרישה קולקטיבית רחבה יותר בתוך קבוצות וארגוני זכויות אדם במצרים.[21] בשנת 2013 הקומיקאי המצרי באסם יוסוף הצהיר בתוכנית הדיילי שואו בראיון לג'ון סטיוארט כי הוא הואשם ב-"הפצה וקידום הומוסקסואליות וגסויות" על ידי ממשלת מוחמד מורסי.[22]
בנובמבר 2014 שמונה גברים נידונו ל-3 שנות מאסר באשמת "הפצת תמונות מגונות" בעקבות הפצת סרטון של טקס נישואים חד-מיניים. בדצמבר 2014 נעצרו כ-26 גברים בבית מרחץ ציבורי (חמאם) לאחר שמגישת טלוויזיה, מונה עיראקי, שיתפה פעולה עם המשטרה המצרית בנושא. עם זאת, מאוחר יותר זיכה אותם בית המשפט המקומי מאשמה.
שערוריית דגלי הגאווה 2017
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – סארה חגאזי
ב-22 בספטמבר 2017, מספר צעירים מצריים הרימו דגלי גאווה כדרך לתמוך בחקיקת זכויות להט"ב במצרים, במהלך מופע של הלהקה הלבנונית משרוע ליילה (שסולנה ידוע כהומוסקסואל גלוי) שהתקיים בבירה קהיר. זמן קצר לאחר המופע, התמונות והסרטונים של אותם צעירים הפכו לוויראליים ברשתות חברתיות ובמספר אתרי חדשות מצריים.[23] החל מ-23 בספטמבר ולמשך מספר ימים, מנחי תוכניות טלוויזיה מצריים כגון אחמד מוסא ומוחמד אל-גייטי הסיתו בגלוי נגד אזרחי להט"ב מצריים בכלל ונגד אלה שהניפו את הדגלים בפרט בעודם קראו למדינה "לנקוט בפעולות מיידיות נגד כל מי שהיה מעורב בתקרית הנפת דגלי הקשת במהלך המופע".
התגובות השליליות לגבי האירוע שהציגו מגישי טלוויזיה כללו גם בין היתר במהלך שידור חי שיתוף מידע אישי של מספר מהצעירים על ידי מוסא. כתוצאה מקמפיין דתי של התקשורת המצרית, המדינה החלה לעצור מספר אנשים בהתבסס על הנטייה המינית או הזהות המגדרית שלהם בפועל או כאלו שנראו כלא בינאריות מגדריות, בין אם ברחובות, אתרי היכרויות או אף מבתיהם. בין 25 בספטמבר לסוף נובמבר 2017 נעצרו לפחות כ-84 אזרחים מצריים בנושא ורבים מהם עברו בדיקות אנאליות משפילות לצורך הוכחת נטייתם המינית.[24] שניים מהעצורים הואשמו בעילה של "עצירת שלטון החוקה ושיבוש ביטחון המדינה והחברה", אישום אשר עתיד היה להטיל על הזוג מאסר ל-15 שנים. עם זאת, העצורים סארה חגאזי ואחמד עלא, נעצרו למשך שלושה חודשים לפני ששוחררו בערבות בינואר 2018.[25] לאחר מכן דווח שהזוג קיבלו מקלט מדיני בקנדה בסיוע הארגון "Rainbow Railroad" (אנ').
חאמד סינו, סולן משרוע ליילה, תואר בציור של האמנית הפרסית אלירזה שוג'יאן משנת 2017 שזכה לכינוי "חאמד סינו ואנו דה סעס פררס". בציור מתואר סינו צובט את הפטמה של האל המצרי הקדום אנוביס, בעוד אנוביס עוטה צווארון מצרי בצבעי קשת בענן שרומז לדגל הגאווה.[26][27] הציור היה מחאה נגד הרדיפה השיטתית בהנהגת ממשלת מצרים כלפי אזרחי להט"ב במדינה, ששוג'יאן ציירה לאחר המופע של הלהקה ב-2017 והמעצרים שבאו בעקבותיו נגד פעילי זכויות להט"ב.
ההשלכות של תקרית הנפת הדגלים ותגובת הנגד שבאה בעקבותיה, הוגדרו על ידי התקשורת הבינלאומית כחמורות כגון אלו של תקרית קהיר 52 אם לא גרועות יותר. בנוסף למעצרים הרבים, הסיכול של המדינה המצרית, יחד עם התקשורת הארצית, הובילו למצב של טראומה וייאוש בקרב אזרחי להט"ב צעירים במדינה, וניסיונות התאבדות רבים. בין היתר אזרחי להט"ב מצריים אחרים נאלצו לעזוב את המדינה בשל איומים חברתיים ופוליטיים. בינואר 2019, מנחה הטלוויזיה מוחמד אל גאיטי נענש למשך שנת מאסר לאחר שאירח גבר הומוסקסואל בתוכנית הטלוויזיה שלו.[28]
ב-14 ביוני 2020 סארה חגאזי, אחת העצורות בתקרית הנפת הדגלים, התאבדה. לאחר מכן דווח כי במשך מעצרה במצרים עונתה חג'אזי במכות חשמל, הואשמה ב-"הסתה להוללות" כאשר בתא המעצר שלה התנכלו לה שותפותיה לתא בהוראת המשטרה. לאחר מכן הועברה חג'אזי לבידוד. לאחר שלושה חודשי כליאה שוחררה חג'אזי תחת לחץ של דיפלומטים מערביים ודרום אמריקאים. לאחר מכן, נמלטה לקנדה, מחשש להעמדה לדין, וקיבלה מקלט מדיני של פליטה. סיבת התאבדותה הוגדרה בתקשורת הבינלאומית כדיכאון חמור עקב טראומה נפשית.[29]
מצרים בהווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – זכויות להט"ב במזרח התיכון
דו"ח שפרסם הארגון "Human Rights Watch" מרחיב את היחס של המדינה המצרית כלפי אזרחי להט"ב. הממצאים העיקריים של הדו"ח אשר כותרתו - "מצרים: התעללות בכוחות הביטחון, עינויי להט"ב", כוללים רדיפה של אזרחי להט"ב באמצעות פלטפורמות מדיה חברתית, מעצר ממושך ועינויים של מיעוטים מיניים ומגדריים במעצרים. כפי שנאמר על ידי חוקרת זכויות הלהט"ב, רשה יונס, גם אם האישומים המשפטיים יבוטלו "כל מי שנאשם בעבירה הקשורה להומוסקסואליות, עלול להיות מנודה מהמשפחה או לאבד גישה לטיפול רפואי ותעסוקה". טרנסג'נדרים מצריים דווחו כמי שמתמודדים גם כן לעיתים קרובות עם הזנחה רפואית, כאשר ב-2021 גבר טרנסג'נדר מצרי נפטר לאחר שלא קיבל טיפול ראוי בעקבות העברת ניתוח מטואידיופלאסטי. פקידי מדינה ומשטרה דווחו כמי שנוהגים להטריד ולהתעלל באזרחי להט"ב בדגש על טרנסג'נדרים, מדיניות שמובילה למעצרים ולהתעללות נוספת על ידם.[30]
בעת הסקירה התקופתית האוניברסלית של מצרים על ידי ועדת זכויות האדם של האו"ם, מצרים סירבה להכיר במונחים "נטייה מינית" ו-"זהות מגדרית". על פי "Human Rights Watch", המדינה היא אחת "הפושעות הגרועות ביותר בהקשר של הפללה, אלימות ואפליה בכל אזורי העולם, מעצרים של עשרות אזרחי להט"ב והתעללות, שכוללים בדיקות אנאליות כפויות על בסיס קבוע".[31]
מחקר מעמיק בתיקי בית משפט שנערך על ידי החוקר אפסנה ריגוט בשיתוף עם קבוצת זכויות המידע סעיף 19 ובית הספר למשפטים של הרווארד גילה כי כוחות המשטרה במצרים יחד עם מדינות אחרות במזרח התיכון בהן תוניסיה ולבנון, השתמשו בכלים דיגיטליים לזיהוי, רדיפה והעמדה לדין של אזרחים בשטחן שמוגדרים כלהט"ב. המחקר גילה כי הקורבנות עלולים להיפגע במצב לטווח הארוך עקב עקבות דיגיטליות שהם משאירים אחריו. לפי אחת העדויות שסיפק מקור אנונימי, במצרים, שיחת וואטסאפ אחת או סלפי בפייסבוק של אדם הומוסקסואל יכולים להביא אותו לדין תחת עילה של עבירת סעיפי החוקים שאוסרים על הוללות וזנות.[32]
במרץ 2023, לאחר שנעצרו כ-35-40 להט"בים, אפליקצית גריינדר פרסמה אזהרה למשתמשים בה במצרים, לאחר שהמשטרה השתמשה בחשבונות בדויים בשביל לאתר ולעצור להט"בים[33]
הכרה במערכות יחסים חד-מיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצרים אינה מכירה בנישואים חד-מיניים, וגם לא בכל צורה מוגבלת יותר של זוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, מעמד ידועים בציבור).
הדין האישי והמשפחתי במצרים (בהם דיני הנישואים, הגירושים והירושה) כפופים לדין הדתי בלבד של האדם או האנשים הנדונים. כיוון שהדין הדתי של כל הדתות שמוכרות רשמית במדינה אינו מכיר במערכות יחסים הומוסקסואליות בין זוגות מאותו המין כלגיטימיים, החוק המצרי מכיר בנישואים הטרוסקסואלים בין זוגות מהמין השני בלבד. מדיווחים לאורך השנים נודע שאם מיסוד כלשהו של מערכת יחסים חד-מינית יהפוך לידוע, המשטרה המקומית עשויה להשתמש בה כראיה בהגשת כתב אישום פלילי בגין תוכן חוקים שונים נגד "שטניזם, זנות והפרת המוסר הציבורי".
זהות מגדרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית רשאים לשנות את מגדרם המשפטי במצרים במסמכי זהות רשמיים בתנאי של קבלת אישור מקתדרלת מרקוס הקדוש או מסגד אל-אזהר.[34][35]
תנאי מחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה תרבותית, רובם המוחלט של אזרחי מצרים הם מוסלמים, מה שמשפיע על הטיות ועמדות חברתיות רווחות. עד שנת 2001 ממשלת מצרים סירבה להכיר בכך שהומוסקסואליות מוגדרת כנטייה מינית של חלק מאזרחיה. לאחר 2001 הכירה בזאת עבור הימנעות מביקורות שליליות מצד ארגוני זכויות אדם ופוליטיקאים זרים.
אחד המצרים הבודדים שידוע כמי שתמך בפומבי בחקיקת זכויות להט"ב במדינה הוא הבמאי-מפיק תיאטרון מאהר סברי (אנ'). לצד מאמציו למען קידום זכויות האדם של נאשמי קהיר 52, הוא גם כתב מחזה על הנוכחות של הומופוביה במצרים וביים את הסרט המצרי כל חיי (2008) (אנ'), אשר הוגדר בתקשורת הבינלאומית כסרט הראשון שחוקר הומוסקסואליות במצרים באופן גלוי, אם כי לדמויות הומוסקסואליות עצמן הייתה נראות בתפקידים משניים באופן כללי בסרטים מצריים קודמים בהם: בית המרחץ מלטילי (1973), אלכסנדריה... למה? (1978) (אנ'), קבצנים וגאים (1991), מרצדס (1993) ובניין יעקוביאן (2007) (אנ'). בשנת 2011 זכה כל חיי בפסטיבל הסרטים הצרפתי "FACE à FACE" בפרס הקהל בקטגוריית סרט עלילתי.[36]
בריאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1996 הקים משרד הבריאות המצרי קו חם ארצי למאבק במחלת האיידס. סיפור שער של המגזין "Egypt Today" משנת 1999 עסק במגפת האיידס במצרים ובעובדה שבדרך כלל היא נראית כתופעה שנגרמת על ידי זרים, הומוסקסואלים או משתמשי סמים בלבד. המאמר גם הזכיר כי דובר על הקמת ארגון להט"ב במדינה במטרה למקד את חברי קהילת הלהט"ב המקומית. למרות שפורסמה במאמר חוברת עבור קיום יחסים חד-מיניים בטוחים יותר, הארגון מעולם לא נוסד ובערות לגבי המגפה עדיין מוגדרת כשכיחה במדינה.[37]
בשנת 2005 ממשלת מצרים החלה לאפשר בדיקת HIV חסויה, אף על פי שרוב האזרחים חוששים שתוצאת בדיקה חיובית תגרום לתיוגם כהומוסקסואלים ולפיכך כפושעים דה פקטו. לחלק מהמצרים ישנה גישה לערכות בדיקה ביתיות שהובאו מארצות הברית, אך לרובם אין מידע מדויק על המגפה וטיפול איכותי אם הם אכן נדבקים.[38]
מדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1978 הסרט המצרי של הבמאי יוסף צ'אהין (אנ') אלכסנדריה... למה? הציג גבר מצרי אמיד שמנהל רומן עם חייל בריטי. בשנת 1999 ההצגה הפומבית של מחזה מאת מאהר סברי שחקר את תופעת ההומופוביה במצרים הושבתה על ידי הממשלה לאחר מספר הצגות. בשנת 2008 סברי ביים את סרטו העצמאי כל חיי על הומוסקסואל מצרי, אשר עורר מחאות של אנשי דת ופקידי הממשלה שקראו לסרטו להאסר. סרטים אשר הוצאו לאור בהם: לא מצונזר (2009), יצא מכלל שליטה (2009), פלטת פלסטיק (2007) ובניין יעקוביאן (2007) מתארים כולם נושאי טאבו שונים בחברה המצרית, כולל הומוסקסואליות, אשר הובילו לקריאות פומביות מצד אזרחים דתיים לצנזור או לאסור את תערוכות הסרטים. בשנת 2013 הסרט סודות משפחה הוקרן בבכורה במצרים על חייו של נער בן 18 שנאבק בנטייתו החד-מינית ובסטיגמטיזציה החברתית נגד הומוסקסואליות במצרים. במאי הסרט עלה לכותרות בינלאומיות כשסירב לבקשת מועצת הצנזורה המצרית שיצנזר סצנות מסוימות במהלכו.
הצגת סוגיות להט"ב אינה אסורה כשלעצמה בעיתונות, ביצירות אמנות או במדיה תקשורתית אחרת במצרים. עם זאת, תיאורים של הומוסקסואליות או קרוס-דרסינג הוגדרו לאורך השנים אך ורק כשליליים עקבות קבלת עוינות איסלאמיסטית. עם זאת, בשנת 2017, המועצה העליונה לתקנת מדיה הוציאה צו באופן רשמי שמונע את "הופעתם של ההומוסקסואלים" או "קידום סיסמאותיהם" בתקשורת המצרית.[39] תיאורים עבור קבלה רחבה יותר של אזרחי להט"ב במצרים בסרטים או אמצעי תקשורת אחרים נוטים להיות תחת צנזורה ממשלתית רחבה ונתונים לביקורות שליליות מצד גופים דתיים. באוגוסט 2018 הציגה ממשלתו של א-סיסי חקיקה שמביאה כל משתמש בשירותי רשת חברתית עם מעל 5,000 עוקבים או מנויים לביקורת מוגברת, והכפיפה אותם להעמדה לדין על פי חוקי התקשורת כחלק מפעילות נגד מה שכונה "טרור ופעילות פוליטית".[40]
טבלת סיכום
[עריכת קוד מקור | עריכה]| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (עונש: עד 17 שנות מאסר עם אפשרות לעבודת כפייה, קנס, הגליה, מכות ועינויים)
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים |
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה |
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים |
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) |
|
| נישואים חד-מיניים |
|
| הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) |
|
| אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים |
|
| אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים |
|
| גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות |
|
| הכרה משפטית בשינוי מגדר | / (בתנאי של קבלת אישור מקתדרלת מרקוס הקדוש או מסגד אל-אזהר[41])
|
| לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא |
|
| איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק |
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים | (לא חוקי עבור זוגות הטרוסקסואלים גם כן) |
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם |
|
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הומוסקסואליות במצרים העתיקה
- זכויות להט"ב
- זכויות להט"ב באסיה
- זכויות להט"ב באפריקה
- זכויות להט"ב במזרח התיכון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ In a Time of Torture: The Assault on Justice In Egypt’s Crackdown on Homosexual Conduct: II. Homosexual Conduct and the Law: The Conditions for a Crackdown, www.hrw.org
- ^ R. Parkinson, ‘Homosexual’ Desire and Middle Kingdom Literature *, The Journal of Egyptian Archaeology, 1995
- ^ Archaeological Sites, web.archive.org, 2010-10-20
- ^ Paul C. Smither, A Coptic Love-Charm, The Journal of Egyptian Archaeology 25, 1939, עמ' 173–174 doi: 10.2307/3854650
- ^ Ancient Same Sex Love Spells, Papyrus Stories, 2021-06-15 (באנגלית בריטית)
- ^ 1 2 Encyclopaedia Iranica Foundation, Welcome to Encyclopaedia Iranica, iranicaonline.org (באנגלית אמריקאית)
- ^ Stephen O Murray, Roscoe, Will, Islamic homosexualities: culture, history, and literature, 1997, ISBN 978-0-8147-7467-0. (בenglish)
- ^ Khaled El-Rouayheb, Before homosexuality in the Arab-Islamic world, 1500-1800, 2005, ISBN 978-0-226-72990-9. (בenglish)
- ^ Bruce W. Dunne, Homosexuality in the Middle East: An Agenda for Historical Research, Arab Studies Quarterly 12, 1990, עמ' 55–82
- ^ 1 2 3 Egypt, www.glapn.org
- ^ In a Time of Torture: The Assault on Justice In Egypt’s Crackdown on Homosexual Conduct: APPENDIX: Laws Affecting Male Homosexual Conduct in Egypt, www.hrw.org
- ^ German MPs Want Egypt to End Trial of Homosexuals, www.glapn.org
- ^ French President Worried About Fate Of Egyptian Gays, www.glapn.org
- ^ Egypt Sentences 23 of 52 Suspected Gays, www.glapn.org
- ^ New Page 1, web.archive.org, 2012-04-11
- ^ New Page 1, web.archive.org, 2007-07-03
- ^ Egypt Spars With US Congressmen Over Gay Arrests, www.glapn.org
- ^ [http://www.glapn.org/sodomylaws/world/egypt/egnews97.htm Egypt Officially Brands Homosexuality �Perverted�], www.glapn.org
- ^ 1 2 Lou Chibbaro Jr, Gays in Egypt join anti-gov’t protests, Washington Blade: LGBTQ News, Politics, LGBTQ Rights, Gay News, 2011-02-03 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Londono, Ernesto (2011-08-19). "Egypt's gays hope for change in culture after revolt". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2022-05-13.
- ^ Trew, Bel (2013-05-21). "Egypt's Growing Gay-Rights Movement". The Daily Beast (באנגלית). נבדק ב-2022-05-13.
- ^ T. H. R. staff, T. H. R. staff, Bassem Youssef, ‘Egyptian Jon Stewart,’ Appears on ‘Daily Show’ (Video), The Hollywood Reporter, 2013-04-25 (באנגלית אמריקאית)
- ^ "Egypt 'escalates LGBT crackdown' after rainbow flag display". BBC News (באנגלית בריטית). 2017-10-03. נבדק ב-2022-05-13.
- ^ فحوص شرجيّة و'قمع مثليّين'... 'مشروع ليلى' تندّد بـ'طغيان' مصريّ بعد حفلتها, annahar.com (באנגלית)
- ^ "After Crackdown, Egypt's LGBT Community Contemplates 'Dark Future'". NPR.org (באנגלית). נבדק ב-2022-05-13.
- ^ Nicole Zaramella, Alireza Shojaian, the Painter of Middle Eastern Queer Men | Il Grande Colibrì, 2020-06-22 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Pinched and Prodded, Khabar Keslan (באנגלית אמריקאית)
- ^ Egypt sentences TV host to year in prison for interviewing gay man, The Independent, 2019-01-21 (באנגלית)
- ^ Walsh, Declan (2020-06-15). "Arrested for Waving Rainbow Flag, a Gay Egyptian Takes Her Life". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-05-13.
- ^ El-Naggar, Mona; Al-Hlou, Yousur; July 5, Aliza Aufrichtig; 2021 (2021-07-05). "Stripped, Groped and Violated: Egyptian Women Describe Abuse by the State". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-05-13.
{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: numeric names: authors list (link) - ^ Global Trends in LGBT Rights During the Covid-19 Pandemic, Human Rights Watch, 2021-02-24 (באנגלית)
- ^ Gebeily, Maya; Asher-Schapiro, Avi (2022-03-07). "Sentenced for a selfie: Middle East police target LGBTQ+ phones". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2022-05-13.
- ^ Grindr sends Egypt users a warning after alleged entrapments and arrests, NBC, 2023-03-23 (באנגלית)
- ^ Al-Azhar rhetoric alarms LGBTQ community - Al-Monitor: Independent, trusted coverage of the Middle East, www.al-monitor.com, 2021-12-12 (באנגלית)
- ^ Jakob Skovguard-Peterson, Sex Change in Cairo: Gender and Islamic Law, Journal of the International Institute 2, Spring 1995
- ^ islamiste : Gay Kosmopol, web.archive.org, 2016-03-04
- ^ Gay Marriage Results in Prosecution, www.glapn.org
- ^ [http://www.glapn.org/sodomylaws/world/egypt/egnews236.htm Egypt�s Fearful Gays Shy from HIV Testing], www.glapn.org
- ^ "الأعلى للإعلام" يحظر ظهور المثليين, اليوم السابع, 2017-09-30 (בערבית)
- ^ Egypt president ratifies law imposing internet controls | FOX13, web.archive.org, 2018-08-19
- ^ Transgender in Egypt: Islam's stance on sex reassignment surgery, Egypt Independent, 2018-01-07 (באנגלית אמריקאית)
