הומוסקסואליות ביוון העתיקה

הומוסקסואליות (משיכה לבני אותו המין) הייתה נפוצה ביוון העתיקה בעיקר בין גברים מבוגרים לבין נערים ונכתבו על הנושא שירים וחיבורים על ידי אישים יוונים כגון הרודוטוס, קסנופון ואתנאיוס. אחת מן התבניות החברתיות המקובלת ביוון העתיקה ליחסים בין שני אנשים הייתה פדרסטיה (קשר חונכות שמתקיים בין נער לאזרח לעיתים אף תוך קשר אינטימי עד להתבגרותו של הנער). בקרב הגברים המבוגרים, הקרבה הארוטית עם הנערים לא סתרה את משיכתם המינית לנשים ואלו התקיימו זו לצד זו. משיכה בין נשים זכתה גם ליצוג מכובד, ובהקשר זה התפרסמה המשוררת סאפפו שכתבה שירי אהבה לסביים באי לסבוס אשר ממנו נלקח המונח לסבית.

פדרסטיה, פדגוגיה והומוסקסואליות ביוון העתיקה

ערך מורחב – פדרסטיה ביוון העתיקה

בתרבות

קשר קרוב בין גבר מבוגר לבין נער היה לרוב תופעה לגיטימית בתרבות היוונית כחלק מתהליך חינוכי. השאלה שנשארת פתוחה היא באיזה מידה הייתה רווחת גם קירבה ארוטית בין המבוגר לנער תחת חסותו ועד כמה הייתה זו מקובלת מבחינה חברתית. יש הטוענים כי התופעה לא גונתה או הוסתרה, ואף מצאה את ביטויה בתרבות היוונית הקדומה. אחת הדמויות המוכרות במיתולוגיה היוונית, לדוגמה, היא דמותו של יקינתון (יקינתוס), נסיך יפה תואר, בנם של פיראוס, מלך מקדוניה, והמוזה קליאו, שהיה אהובו של האל אפולו. לאחר שיקינתון נהרג בנסיבות טרגיות, יצר אפולו האבל מדמו את פרח היקינתון.

בחינה חברתית

היוונים הבדילו בין גברים בעלי תפקיד אקטיבי ביחסים ההומוסקסואלים לבין בעלי תפקיד פסיבי שנתפס כנשי. כבר מילדות למדו הנערים לטפח את גופם אבל כל תצוגה של נשיות וחולשה נראתה בעין רעה בקרב היוונים. גבר נשי היה זוכה לכינוי: "קינאיטוס", אפשר להתחקות על מקור המילה במשפט "קינון טין אידו" שמשמעותו היא "המביא את קללת אידו" (אלילה זוטרה שהענישה עבריינים), הכינוי נחשב למחפיר ומביך ביותר.

למרות שמרבית המקורות הספרותיים והאמנותיים מתייחסים לתופעה מנקודת המבט של השכבה האריסטוקרטית, אין להכחיש את שכיחות התופעה בקרב כל המעמדות.

מקור התופעה והתפתחותה

המקורות העומדים לרשותנו בנוגע ליחסה של החברה ביוון העתיקה ליחסים הומוסקסואלים הם מוגבלים. סביר להניח שמקור התופעה הוא בתרבות המינואית שהייתה הראשונה להציג מנהגים שכאלו. בשלב מאוחר יותר תרבותה השפיעה על יוון וגרמה להופעת הפדרסטיה.

ברם, קיימים מספר גורמים נוספים לתפוצת הפדרסטיה ביוון העתיקה:

• הנשים נחשבו לנחותות ביחס לגברים, כך שקשר עם גבר יכול להראות כקשר יותר מכובד מזה עם אישה.
• הדת היוונית העתיקה לא אסרה תופעה זו, ולעיתים אף הראתה אהדה אליה.
• בין הגברים שררה קרבה רבה. הם התרחצו בערום בבתי המרחץ, הפגינו את יכולתם האתלטית בעירום ויצרו קשרים בין-אישיים הדוקים, לעיתים תוך כדי פעילות צבאית, לעיתים כקשר בין מחנך למחונך ולעיתים כקשר מיני (על ההופליטים ביוון, לדוגמה, נאמר כי היו להם שתי הנאות בשדה הקרב, שתיהן היו במאוזן, הראשונה הייתה שינה).
• הגוף הגברי היה האידיליה היוונית. מרבית יצירות האומנות הראו גברים ערומים וחסונים ואילו נשים מופיעות לעיתים רחוקות יותר. אריסטופאנס התייחס לנער המושלם כ"בעל חזה מרשים, עור בריא, כתפיים רחבות, ישבן גדול ואיבר מין קטן".

מערכות היחסים לא היו מאריכות ימים, בהגיעם לבגרות הנערים התחתנו עם נשים, ונטשו את המנהג לכל המאוחר בגיל 30.

המציאות ההומוסקסואלית

אין ביכולתנו לדעת כיצד בדיוק התנהלו היחסים המיניים, אולם קשה להאמין כי נשמרו עד הסוף כל החוקים הפדרסטים והפדגוגיים. ספק אם הנערים ראו במערכות היחסים שאליהם נקשרו לא יותר מאשר טקסי חניכה, ובמין - לא כלום מלבד סיפוק של צורכי המחנך. לעיתים לא רחוקות היו מקרים כמו אלו של החבורה המקודשת של תבאי שבה לא קוימו מרבית החוקים. נפוץ תיעוד אומנותי וספרותי דווקא של יחסים בין בני אותו הגיל, וישנם אפילו מקרים חריגים שבהם הצעיר חיזר אחר המבוגר כמו בזה של אלקיביאדס וסוקרטס.

לקט של יצירות ספרותיות נבחרות

העדויות הקדומות ביותר לפדרסטיה משתייכות למאה ה-7 לפנה"ס, העדויות לתופעה באות בצורת שירה, מחזות, טקסטים פילוסופיים, אוטוביוגרפיות, ציורים, כלי חרס ואגדות. יש להבין כי חלק מהעבודות הללו מציגות את החברה כאידיאלית, זאת לעומת המציאות שלעיתים רחוקה משלמות. על כן יש לראות את הטקסטים בהקשר של התקופה ושל המקום שבו נכתבו ולא לראותם כאמת המלאה.

בשירה

קירבה בין שתי נשים נבחנת בעיקר על ידי סאפפו, בת המאה השביעית לפנה"ס, שנחשבת עד היום לאחת מהמשוררות היווניות הגדולות, פועלה העיקרי היה באי לסבוס (שממנו יצא המושג לסביות - בהקשרו למשוררת שגרה עליו). סאפפו כתבה לא אחת גם שירים עם מוטיבים הטרוסקסואלים ונודעה כאישה נשואה בעלת ילדים אך אי אפשר שלא להתייחס לאזכורים הרבים העוסקים באהבתה לנשים. אותן נשים היו תלמידותיה, ועל כן יש גם מן המוטיב הפדרסטי בשירתה.

"חזרי-נא שוב, שחרריני מ-

כאבי זה, כל אשר נפשי משתוקקת

שיתגשם, הגשימי, ותהיי

בת בריתי"

מקור ספרותי נוסף הם שירים ליריים שיוחסו בטעות למשורר ארכילוכוס, משורר מן המאה השביעית לספירה. באחד הפרגמנטים שנותרו מתאר המשורר את הגבר כבוגדני: "... בשבילו הכול שטיות | חוץ מזין עם יכלת | לעמוד לו בזקיפות | בתוך חגוי השת. | והוא מרוצה מאהובו | כל עוד נהנה להינעץ על-ידו. | אבל כשהכיף מסתיים | הוא משליך את יקירו הקודם | ומחפש לו סוסי-הרבעה שריריים..." (פרגמנט מס' 327, תרגום שמעון בוזגלו, בתוך: שד לילה שחור, השירה הלירית היוונית בראשיתה, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, 2006).

דוגמה אחרת היא עבודתו של איביקוס במאה ה-6 לפנה"ס. בין יצירותיו יש אחת המתייחסת לקשר בין זאוס לגנימדס (נער טרויאני יפה תואר שזאוס לקח להיות משרתו באולימפוס). היה במיתוס כדי לאשש, להצדיק ולרומם את היחס כלפי התופעה, ולהציגה כבעלת אישור דתי.

לרוב מייחסים את המצאת הפדרסטיה לתושבי כרתים. אריסטו, לדוגמה, סובר כי מקור התופעה בניסיון למנוע פיצוץ אוכלוסין. אפורוס תיאר טקס משונה שבו היה חוטף מאהב ('פילוטור') את אהובו ('קלאינוס') ומביאו לאחוזתו למשך חודשיים שהועברו ברובם בציד. עם תום התקופה היה חוזר הנער הביתה עם מתנות, חוקרים מייחסים לטקס תכונות של טקס חניכה ומעבר מילדות לבגרות.

טקסטים היסטוריים ופילוסופיים

"קוטלי הטיראנים", המוזיאון הארכאולוגי של נאפולי, איטליה.

סיפור מפורסם אודות זוג מאהבים בשם הארמודיוס ואריסטוגיטון מספר כי השניים ניסו להתנקש בשני הטירנים היפרכוס והיפיאס. ניסיונם נכשל חלקית שכן הצליחו להרוג את היפרכוס בלבד, נתפסו ונהרגו. יש הטוענים כי בזכות התנקשות זו חיסלו את הטירניה באתונה שהחלה בימיו של אביהם של היפרכוס והיפיאס פייסיסטראטוס. פועלם הונצח בפסל מפורסם המכונה "קוטלי הטיראנים".

אריסטו ותוקידידס סברו כי בסיפור אין אמת ולמעשה מעשי השניים רק החמירו את המצב היות שהיפיאיס, הטירן ששרד את ניסיון ההתנקשות, שלט ביד עוד יותר קשה אחרי הניסיון להורגו. יש המאמינים כי הסיפור הציג את הזוג (הפדרסטי) כמסייע לפיתוח הדמוקרטיה האתונאית ובכך ניסה להביא לאישור רחב יותר של התופעה.

באחת מעבודותיו מתאר קסנופון את אגסילוס כמושל מושלם, למרות שאינו יכול שלא להמשך לנערים הוא מונע מעצמו כל מימוש פיזי של רצונותיו. קסנופון למעשה העביר ביקורת על יחסים בין גברים. המלך הספרטני אגסילוס היווה דוגמה מושלמת למשמעת עצמית שהוערצה בתרבות הספרטנית ככל, ובזאת הפדרסטית בספרטה בפרט, על כן יש הסוברים כי יחסים חד מיניים בספרטה לא הגיעו ליחסי מין.

פלוטרכוס סיפר כי מערכות היחסים הללו החלו בגיל 12 והיוו חלק מחניכת הנערים, הוא גם טען כי אותן מערכות יחסים היו נהוגות גם בין נשים. אליאן מספר כי הילדים הספרטנים לא היו מתנשאים כמקביליהם האתונאים היות שמאהביהם ידעו "להכניס בם מידות טובות", יש חוקרים הטוענים כי משמעות העניין הוא קיום מערכת יחסים מינית בין נערים לגברים, כל זאת בניסיון להכניס בהם תכונות שתאומות לוחם ספרטני. הזוגות הללו זכו לכינוי 'אייספנאלים' מהמילה 'אייספיין' שמשמעותה לתת השראה.

תושבי האזורים הבוטיים של יוון (כדוגמת התבאים) עסקו ללא ספק באהבה פיזית חד מינית, והדוגמה המפורסמת ביותר היא זאת של החבורה המקודשת של תבאי, קבוצת לוחמים אגדית שזכתה בניצחונות בלתי אפשריים ומכריעים וסייעה רבות לגדולת תבאי. היחידה הורכבה מזוגות הומוסקסואליים בלבד.

איון מכיוס והיארומימוס מרודוס מספרים על פלרטוטיו של סופוקלס עם ילדים, סיפור המספק מידע צבעוני על דרך החיזור שנקטו בה מאהבים. הביוגרפיה של אלקיביאדס מאת פלוטרכוס מראה כמה היו מוכנים המאהבים לסבול כדי להשיג את מבוקשם.

בדיאלוג המשתה של אפלטון מתאר סוקרטס תהליך שבו הבנת ה"ארוס" (אהבה) מביאה לניקוי נשמתו של האדם ולשיחררו מהשעבוד הפיזי. בתחילה רואה אדם את יופיו של גוף הנער, מאוחר יותר את זה של כל גוף, מאוחר יותר את זה של מוסדות אנושיים (כמו המדינה) עד שהאדם לומד להעריץ את יופי ושלמות הטבע והאלים.

פאוסאניאס מתאר כיצד התנהלו מערכות יחסים חד-מיניות. הייתה חשיבות רבה להוכחת האהבה מצד המחזרים באופנים כמו לינה לצד דלת בית אהובם, כמו כן אבות רבים לא רצו שבניהם יהיו מחוזרים בידי גברים ונקטו באמצעים למנוע את התופעה. נאסר על גברים להראות סימנים של נשיות ופאסיביות ועליהם היה להיכנע למאהביהם באיטיות.

אריסטופאנס טוען שבעבר בני האדם חיו כשני אנשים בגוף אחד, האלים הפרידו את הגוף לזה של שני אנשים בודדים ולכן בני אדם מבלים את חייהם בחיפוש חציים השני, האנשים שמקורם בגוף של שני גברים מחפשים את חציים השני בקרב גברים אחרים, והם מתחתנים ומולידים ילדים רק כחלק ממחויבות חברתית.

ראו גם

• הגדוד הקדוש של תבאי
• פדרסטיה ביוון העתיקה

לקריאה נוספת

• K J Dover : Greek Homosexuality.
• Thomas K. Hubbard : Homosexuality in Greece And Rome.

• אפלטון : המשתה (הסימפוזיון).
• פלוטרכוס : חיי אישים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הומוסקסואליות ביוון העתיקה בוויקישיתוף

• אהבה ואגדה - אתר שסוקר את ההומוסקסואליות ביוון העתיקה כולל נגיעה במיתולוגיה (באנגלית)
• אמיר אור על ההומוסקסואליות ביוון העתיקה, מגנימדס ועד אפלטון: היבטים סוציאליים ופסיכולוגיים באתוס הפדראסטי היווני, "זמנים" 42, 1992
• אמיר אור, שירים הומוארוטיים של סאפפו, איביקוס, אנקריאון, תיאוגניס, פינדרוס, מלאגרוס, סטראטון ועוד, ב"תשוקה מתירת איברים", אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית, הוצאת ביתן 1993
• מאגר מקורות בנושא מאתר אונ' טקסס
• איולאוס : אנתולוגיה של חברות
• ארוס הומוסקסואלי ביוון העתיקה
• שמעון גלבץ, "זמנים ורודים באתונה ובקנדהר", באתר "האייל הקורא"