יוזמת בריגס
הצעה 6 (באנגלית: Proposition 6) היא יוזמה מדינית שהועלתה להצבעה וכשלה בקליפורניה, ארצות הברית, ב-7 בנובמבר 1978.[1]
היוזמה נודעה בשם "יוזמת בריגס" (Briggs Initiative)[2] על שם העומד מאחוריה, המחוקק המדיני השמרן ג'ון בריגס ממחוז אורנג'.
היוזמה הכושלת אמורה הייתה למנוע מהומואים, לסביות, וכל מי שתומך בזכויות להט"ב מלעסוק בהוראה בבתי הספר הציבוריים במדינה. יוזמת בריגס הייתה כישלונה הראשון של תנועה שמטרתה הייתה לבטל חוקים שקידמו זכויות להט"ב במדינה, אותה הובילה אניטה בריאנט וארגונהּ "הצילו את ילדינו" שפעל בפלורידה. הארווי מילק היה מהפעילים הבולטים נגד היוזמה, והתנגדותו של רונלד רייגן סייעה לבסוף לכשלונה בהצבעה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]אניטה בריאנט הייתה פעילה חברתית בולטת בפלורידה שעסקה בקידום ההתנגדות לזכויות להט"ב. היא קיבלה כיסוי תקשורתי נרחב ברמה הארצית של הצלחתה לבטל במחוז דייד (Dade County) חוקים שאסרו אפליה על רקע נטייה מינית. ביטול החוק גרר מאמצים לבטל חוקים נוספים המגנים על להט"בים מאפליה על רקע נטייתם המינית, והביא את מדינות אוקלהומה וארקנסו לאסור על הומואים ולסביות מלעסוק במקצועות הוראה בבתי ספר ציבוריים במדינות.[3][4]
על רקע זה צמח הרעיון ליוזמת בריגס, לפיה "יפוטר ממערכת החינוך הציבורי כל מורה אשר מעודד, תומך או מבצע פעילות הומוסקסואלית". היוזמה הייתה הניסיון הראשון מסוגה להגביל זכויות הומואים ולסביות בארצות הברית.[2]
הקמפיין נגד ההצעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחת הסלוגן "!Come out! Come out! Wherever you are" (בתרגום חופשי: "צא! צא! היכן שלא תהיה!") הלקוח משיר של פרנק סינטרה ומהווה פרפרזה ליציאה מהארון, התאגדו הפעילים החברתיים קרייג גוון, ביל קראוזה,[5] הארווי מילק,[6] האנק וילסון וטום אימאנו על מנת להביא לביטול היוזמה. במסגרת הקמפיין שזכה לשם "קמפיין מס' 6" עברו פעילים חברתיים הומואים ולסביות מדלת לדלת במחוזות מגוריהם ועסקו בהסברה אודות הנזק החברתי, לטענתם, שיוזמה זו עלולה לגרום.
הקמפיין הביא ליציאה מהארון של להט"בים רבים, אשר סיפרו על נטייתם המינים למשפחותיהם, חבריהם וקולגות שלהם. רבים יזמו נאומים במרכזים חברתיים והכנסיות אליהן הם משתייכים ופנו בכתב לעורכי העיתונים המקומיים. מטרת הקמפיין הייתה להראות לציבור כי הומואים ולסביות הם חלק אינטגרלי מהחברה, וכי באוכלוסייה זו נכללים גם מכרים שלהם שעלולים להיפגע מהיוזמה.
בתחילת ספטמבר 1978 נהנו מצדדי יוזמת בריגס מתמיכה ציבורית רחבה: סקרי דעת קהל שנערכו הראו כי כ-61% מבעלי זכות ההצבעה היו בעד היוזמה, בעוד 31% בלבד התנגדו לה, וזאת למרות עמדתם הרשמית של ארגונים גדולים וגופי כנסייה נגד ההצעה. הקמפיין נגד ההצעה הצליח להדביק את הפער ל-45% תומכים מול 43% מתנגדים, ו-12% שטרם החליטו.[2]
ההתנגדות הרפובליקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל לקמפיין, התארגנו נגד ההצעה כמה קבוצות של הומואים רפובליקנים שהבולטת בהן הייתה "לוג קאבין רפובליקנס" שהוקמה בקליפורניה בשנת 1977. הקבוצה עסקה בלובינג בקרב ראשי המפלגה הרפובליקנית על מנת שיביעו התנגדות להצעה. מושל קליפורניה לשעבר (ונשיא ארצות הברית בעתיד) רונלד רייגן, שהצטרף בשנות ה-60 למפלגה הרפובליקנית, יצא כנגד יוזמת בריגס באופן פומבי. הוא שלח להוגי היוזמה מכתב התנגדות לא-רשמי מטעמו, והתראיין בכלי התקשורת והבהיר את עמדתו נגד היוזמה. בנוסף, הוא כתב מאמר מערכת באחד מהעיתונים הגדולים של לוס אנג'לס בנושא וגם בו הביע את התנגדותו ליוזמה.[7]
התזמון של התנגדותו של רייגן ליוזמה היה משמעותי שכן הוא תכנן לרוץ לנשיאות והיה זקוק הן לתמיכתם של השמרנים והן של המתונים במפלגה, ולמרות נטייתם לתמוך בה, הוא עמד על דעתו וציין: "מה שזה לא יהיה, הומוסקסואליות איננה מחלה מידבקת כמו חצבת. הדעה המדעית הרווחת היא שנטייה מינית נקבעת בגיל מוקדם מאוד ומורה אינו יכול באמת להשפיע עליה".[7] מלבד רייגן פוליטיקאים נוספים שהתנגדו ליוזמה היו ג'רלד פורד וג'ימי קרטר (שהיה הנשיא), אשר הביע את התנגדותו בשלב מאוחר יותר.[8]
תוצאות ההצבעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטרם ההצבעה הצביעו הסקרים על תמיכה ביוזמה בעלת פער משמעותי, אך ב-7 בנובמבר 1978 נחלה יוזמת בריגס מפלה ונכשלה בהצבעה בעקבות הקמפיין של קהילת הלהט"ב, בו תמכו אף כמה רפובליקנים בולטים.[9][10] ההצעה הפסידה אפילו במחוז אורנג', מקום מוצאו של ג'ון בריגס, הנחשב למחוז השמרן ביותר במדינה.[11] להלן תוצאות ההצבעה:
| הצעה 6 | ||
|---|---|---|
| בעד או נגד היוזמה | מספר מצביעים | אחוז המצביעים |
 נגד
|
3,969,120 | 58.4% |
 בעד
|
2,823,293 | 41.6% |
| סך כל הקולות שנספרו | 6,792,413 | 95.3% |
| קולות לא תקפים או הצבעות ריקות | 339,797 | 4.7% |
סך כל ההצבעות
|
7,132,210 | 100.00% |
אחוז הצבעה
|
70.41%
| |
ההצעה בטנסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2011 עברה בסנאט של טנסי הצעת חוק דומה.[12]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מיניות והמדינה: התבוסה של יוזמת בריגס ומעבר" - ריאיון עם האקטיביסטית אמבר הוליבאות', יוני 1979
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Stockton-San Joaquin County Public Library. "Ballot Propositions June 1978-June 1998". Stockton-San Joaquin County Public Library. אורכב מ-המקור ב-2012-02-19. נבדק ב-2008-12-07.
- ^ 1 2 3 Rimmerman, Craig (בנובמבר 2001). "From Identity to Politics: The Lesbian and Gay Movements in the United States". Temple University Press. נבדק ב-2008-12-07.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lipkin, Arthur (בדצמבר 2000). "Understanding Homosexuality, Changing Schools". Westview Press. נבדק ב-2008-12-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Shilts, Randy (1988). "The Mayor of Castro Street: The Life and Times of Harvey Milk". St. Martin's Griffin. נבדק ב-2008-12-08.
- ^ Milk Memorial March Brings Out Hundreds
- ^ McKinley, Jesse (1 בנובמבר 2008). "Back to the Ramparts in California". NYT. נבדק ב-2008-12-07.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Reagan, Ronald (1978-11-01). "Editorial: Two Ill-advised California Trends". Los Angeles Herald-Examiner. p. A19.
- ^ Reagan, LeVay (1997). "City of Friends: A Portrait of the Gay and Lesbian Community in America". MIT Press. נבדק ב-2008-12-08.
- ^ Back to Briggs: Latest No on 8 Ad With Sen. Diane Feinstein Brings Back Memories of Another Referendum
- ^ Perfect Enemies: The Religious Right, the Gay Movement, and the Politics of the 1990s
- ^ California Secretary of State, Statement of Vote, 1978
- ^ ALIYAH SHAHID, 'Don't say gay' bill passes in Tennessee Senate, would ban teachers from discussing homosexuality, DAILY NEWS, May 21st 2011
