זכויות להט"ב בבלגיה
 | |
| ירוק (בלגיה), ירוק בהיר (האיחוד האירופי) | |
| מעמד בחוק | חוקי מאז 1795 |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 2007, אין חיוב להעברת ניתוח או התערבויות רפואיות מאז 2018 |
| שירות צבאי | לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת |
| הגנה מפני אפליה | הגנה מוחלטת מפני אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | ישנה הכרה בהסכם חיים משותפים מאז 2000 ונישואים חד-מיניים מאז 2003 |
| אימוץ | ישנה הכרה באימוץ משותף על ידי זוגות חד מיניים מאז 2006 |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד |
זכויותיהם של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בבלגיה מוגדרות מהמתקדמות ביותר בעולם. בשנת 2021, ארגון הלהט"ב האירופי, "ILGA-Europe" דירג את בלגיה במקום השני באיחוד האירופי במעמד הגנה על זכויות להט"ב, אחרי מלטה במקום הראשון.[1]
פעילות הומוסקסואלית הפכה לחוקית בשטחי בלגיה ב-1795, עם גיל הסכמה שווה לזוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד, למעט בין השנים 1965–1985. לאחר שהעניקה לזוגות חד מיניים הטבות זוגיות במשפחה בשנת 2000, בלגיה הפכה למדינה השנייה בעולם שמכשירה נישואים חד מיניים ב-2003 (לאחר הולנד ב-2001). אימוץ משותף של זוגות חד מיניים עבר הכרה מלאה בשנת 2006 באותם תנאים והגבלות כמו אימוץ בקרב הטרוסקסואלים, בעוד זוגות לסביות הותרו לגשת להפריה חוץ-גופית (IVF). הגנות מפני אפליה על רקע נטייה מינית בתעסוקה, בדיור ובהתאמות ציבוריות ופרטיות נחקקו בשנת 2003 ועבור זהות מגדרית וביטוי מגדרי בשנת 2014. טרנסג'נדרים הותרו לשנות את מינם החוקי מאז 2007, בעוד חיוב להעברת ניתוח להתאמה מגדרית ועיקור לצורך הכרה בשינוי המגדר, בוטלו בשנת 2018. באותה שנה, כ-727 טרנסג'נדרים בלגים שינו את מגדרם.[2]
בלגיה מזוהה כאחת המדינות הידידותיות ביותר עבור להט"ב בעולם.[3] ראש ממשלת בלגיה הקודם, אליו די רופו, נודע בהיותו הומוסקסואל מוצהר וכאחד מראשי המדינות הבודדים בעולם שהזדהו כחלק מקהילת הלהט"ב. פסקל סמט, שר החינוך הפלמי לשעבר (בממשלת פיטרס השנייה) ושר הניידות הנוכחי של בריסל, הוא הומוסקסואל מוצהר גם כן. עם מינויה של פטרה דה סוטר לסגנית ראש ממשלת בלגיה המפקחת על הממשל הציבורי ומפעלים ציבוריים מאז 2020, בלגיה היא אחת המדינות הראשונות בעולם המחזיקות בנציגים טרנסג'נדרים מוצהרים כשרים בממשלה. סקר מאת "Eurobarometer" משנת 2019 מצע כי 84% מהבלגים האמינו שאנשים הומוסקסואלים וביסקסואלים אמורים ליהנות מאותן זכויות כמו הטרוסקסואלים, ו-82% תמכו בהכשרת נישואים חד מיניים ברחבי אירופה, עלייה של כ-20% מתוצאות סקר האיחוד האירופי משנת 2006 שהראה תמיכה של 62% בהכשרתם של נישואים חד מיניים ביבשת.[4]
מעמד בחוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני שנת 1795, השטח של מדינת בלגיה המודרנית נשלט בעיקר בידי האימפריה הרומית הקדושה והיה מחולק בין ארצות השפלה האוסטריות, דוכסות בויון ובישופות לייז', יחד עם ממלכת צרפת והרפובליקה של הולנד המאוחדת.
פעילות הומוסקסואלית הפכה לחוקית מאז 1795 (כשהמדינה הייתה חלק צרפתי). החוק לא אסר על יחסים הומוסקסואליים ואף סעיף 372 לחוק העונשין שקבע את גיל ההסכמה ל-16 שנים לא הבדיל לעניין זה בין זוגות הטרוסקסואלים להומוסקסואלים. אמנם, ב-8 באפריל 1965 קיבל הפרלמנט הבלגי את הצעת חבר הפרלמנט פרדי טרוואן לתקן את החוק על הגנת נוער כך שגיל ההסכמה עבור פעילות הומוסקסואלית יהיה 18. הצעת חוק שהוגשה ביוני 1982 על ידי חבר הפרלמנט לוק ואן דן בושה לביטול הסעיף אושרה על ידי לשכת הנבחרים ב-13 במאי 1983 בעוד הסנאט הסכים לאימוץ האישור ביוני 1985. ביטול הסעיף נכנס לפועל ב-18 ביוני 1985.[5][6]
הכרה במערכות יחסים חד מיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נישואים חד מיניים בבלגיה חוקיים מאז 1 ביוני 2003. הצעת חוק להכשרתם של נישואים חד מיניים התקבלה בסנאט ב-28 בנובמבר 2002, וב-30 בינואר 2003 על ידי לשכת הנבחרים. היא נכנסה לתוקף ב-1 ביוני, לאחר שהמלך אלברט השני נתן את הסכמתו המלכותית. בכך, בלגיה הפכה למדינה השנייה בעולם שמאשרת נישואים חד מיניים, אחרי הולנד ב-2001. הכרה ב-"חיים משותפים על פי חוק", הפתוחים לכל שני שותפים הגרים בהסכמה חוקית, הוכרה עבור זוגות חד מיניים ברחבי המדינה מאז 1 בינואר 2000.
הורות ואימוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
לזוגות חד מיניים ישנן זכויות שוות לאימוץ ילדים כגון בקרב זוגות הטרוסקסואלים מאז 2006, בעוד זוגות לסביות רשאיות לגשת להפריה חוץ-גופית מאז אותה שנה.
עם זאת, מקרה של אי שוויון משפטי התרחש במהלך השנים לאחר החקיקה. בעלה של האם הביולוגית הוכר באופן אוטומטי כאב (על פי סעיף 135 לחוק האזרחי), אך זה לא היה המקרה עבור זוג חד מיני בקרב בת זוגה של האם. כדי להיות מוכרת כאם המשותפת, היא הייתה צריכה להשלים הליך אימוץ. ממשלת די רופו הבטיחה לשנות את הנוהג, ובשנת 2014, כאשר הולנד העבירה חקיקה דומה, ארגוני להט"ב בלגים קראו לממשלה לקיים את הבטחתה. לאחר מכן, פעלו המחוקקים להסכמה על פתרון.[7] הצעת חוק לתיקון אי שוויון זה אושרה על ידי הסנאט ב-3 באפריל 2014 בהצבעת רוב של 48–2 (עם הימנעות אחת), ועל ידי לשכת הנציגים ב-23 באפריל בהצבעה של 114–10 (עם הימנעות אחת). הצעת החוק קיבלה הסכמה מלכותית ב-5 במאי ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2015.
בדרך כלל, חוק האימוץ מוסדר ברמה הפדרלית, בעוד שהליך האימוץ מנוהל על ידי ממשלות הקהילה. בין השנים 2006 ל-2014, כ-56 זוגות גברים חד מיניים ושני זוגות חד מיניים נשיים אימצו ילד בקהילה הפלמית (פלנדריה). באותה תקופה, כ-12 ילדים אומצו בוולוניה, מה שהוביל לכ-70 אימוצים בסך הכול בקרב זוגות חד מיניים בבלגיה באותה תקופה.
הגנה מפני אפליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוק למניעת אפליה מ-25 בפברואר 2003 כלל הגנות על אפליה על רקע מין ונטייה מינית.[8] החוק הוחלף בחוק דומה בשנת 2007, הידוע כ-"חוק נגד אפליה 2007". החוקים נגד אפליה משנת 2003 ו-2007 קובעים גם החמרות ענישה על פשעים שמניעים שנאה על בסיס, בין היתר, מין ונטייה מינית.
ב-29 בנובמבר 2013 אישרה הממשלה הפדרלית את הרחבת החוק כך שיכלול זהות מגדרית וביטוי מגדרי. התיקון אושר על ידי הפרלמנט וקיבל הסכמה מלכותית ב-22 במאי 2014.[9][10]
ב-22 בדצמבר 2014, חבר המושבעים של בית המשפט של השופטים של לייז' מצא ארבעה אשמים ברצח איהסאן ג'רף, מהגר צפון אפריקאי, אשר הונעו בין היתר על ידי הומופוביה. זה היה המקרה הראשון בבלגיה שבו פשע הוגדר רשמית כמונע על ידי שנאה על בסיס נטייה מינית.[11] בדצמבר 2014, לאחר שהחל המשפט בפרשה בנובמבר, גזר בית המשפט של לייז' על מוטלו קיזילסלאן, ג'רמי וינטגנס ואריק פרמנטייה מאסר עולם בגין ביצוע הרצח של ג'רף בעוד הנאשם ג'ונתן לקאו נידון ל-30 שנות מאסר.
במאי 2018, המרכז לשוויון הזדמנויות והתנגדות לגזענות דיווח שהוא טיפל ב-125 מקרים של אפליה הומופובית ב-2018, עלייה של 38% בחמש השנים האחרונות. המקרים כללו כ-17 תקיפות פיזיות, 42 עלבונות הומופובים ציבוריים, 17 מקרים של אפליה בדיור ו-31 תקיפות מקוונות.[12] מחקר שפורסם במאי 2019 והוזמן על ידי מזכירת המדינה לשוויון הזדמנויות ביאנקה דיבאטס, מצא כי 90% מתושבי הלהט"ב בבריסל היו קורבן להטרדה מילולית או פסיכולוגית, כאשר שליש מתוכם ציינו כי הותקפו פיזית.[13]
זהות מגדרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתי חולים בלגיים רבים, ביניהם בית החולים האוניברסיטאי גנט, ידועים בהתמחותם בניתוחים להתאמה מגדרית. כתוצאה מכך, טרנסג'נדרים רבים מצרפת השכנה מחליטים לעבור הליכי התאמה מגדרית באזוריהם.[14]
החוק מ-10 במאי 2007 על טרנסקסואליות, מעניק לבלגים את הזכות לשנות את מגדרם המשפטי.[15] לפני כן, שינוי מגדרי התאפשר רק באמצעות פסק דין שיפוטי. בין 2002 ל-2012, היה ממוצע שנתי של כ-31 גברים ו-14 נשים ששינו רשמית את מינם החוקי, עם עלייה לאחר כניסת החוק לתוקף. התנאים כללו כי לאדם יש "שכנוע פנימי קבוע ובלתי הפיך להשתייך למין המנוגד לזה המוזכר בתעודת לידתו" בעוד כי "גופו הפיזי מותאם למין השני ככל האפשר ומוצדק מנקודה מבט רפואית", כלומר, המועמדים נדרשו לעבור ניתוח להתאמה מגדרית ועיקור עבור הכרה בשינוי מגדרם.
.jpg)
תוכניות לתיקון החוק להסרת הדרישות הללו הוכרזו על ידי ממשלת מישל ב-2015,[16] שעברה על ידי לשכת הנבחרים ונחתמה על ידי המלך פיליפ ב-2017,[17][18] ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2018.[19] זמן קצר לאחר כניסת החוק לתוקף בינואר 2018, ארגוני זכויות להט"ב ערערו עליו בפני בית המשפט החוקתי של בלגיה, בטענה שהבחירה הבינארית (זכר או נקבה) והיכולת לשנות את המין מוגדרות עבור פעם אחת בלבד.[20] ביוני 2019 קבע בית המשפט לחוקה כי החוק אינו חוקתי ויש לתקנו. נכון לשנת 2021, ניתן לשנות בתעודת הזהות מין מזכר לנקבה או להפך בלבד, בעוד לטענת בית המשפט, אנשים א-בינארים הנכללים תחת מגדר שלישי מופלים כתוצאה מאי הכרתו. כתוצאה מכך, בית המשפט קבע כי צריכה להיות אופציה למין "X" ברישומי חובה. בית המשפט החוקתי ביקש מהפרלמנט הפדרלי לעבוד על הסדר התואם את הפסיקה, בין אם באמצעות "יצירת קטגוריה נוספת אחת או יותר" או הסרת מגדר מרישומי חובה.[21][22][23][24] ממשלת דה קרו הסכימה לתקן את החוק הנוכחי בעוד ההסכם הקואליציוני שלה משנת 2020 קובע כי "החקיקה תתוקן בהתאם לפסיקת בית המשפט החוקתי והשלכות נוספות ייבדקו".
על מנת לשנות מין חוקי, אדם מבוגר צריך להגיש בקשה עם הצהרה כי המין החוקי שלו אינו תואם את זהותו המגדרית (דיספוריה מגדרית), בעוד אין חיוב של העברת ניתוח, טיפול רפואי או פסיכולוגי אחר או חוות דעת. לאחר הגשת הבקשה, יקבל הפונה הודעה על ההשלכות המשפטיות של השינוי המבוקש. על המבקש לחדש את כוונתו לשנות את מינו החוקי תוך שלושה חודשים מיום הבקשה ולהצהיר כי הוא מודע להשלכות המשפטיות של השינוי. לקטינים בגילאי 12–16 ישנה אפשרות לשנות את שמם הפרטי, אך לא את מינם החוקי. לקטינים בני 16–17 ישנה אפשרות להגיש בקשה לשינוי מגדר בהסכמת הורים וחוות דעת פסיכולוגית המאשרת שהחלטתם התקבלה בחופשיות וללא כל לחץ מבחוץ.[25][26][27][28] על פי המרשם הלאומי, 727 טרנסג'נדרים בלגים שינו את מינם החוקי על פי החוק החדש בשנת 2018.[2]
אינטרסקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]תינוקות אינטרסקסים (בעלי סימני מין זכריים ונקביים כאחד) בבלגיה עשויים לעבור התערבויות רפואיות כדי לשנות את מאפייני המין שלהם. ארגוני זכויות אדם רואים יותר ויותר בקיום ניתוחים אלה כמיותרים, בעודם מצהירים כי יש לבצעם רק אם הפונה מסכים לניתוח. בפברואר 2019 המליצה ועדת האו"ם לזכויות הילד לבלגיה לאסור על קיום ניתוחים אלו ולספק לתינוקות אינטרסקסים ולהוריהם ייעוץ ותמיכה.[29]
ארגון האינטרסקס הראשון בפלנדריה, "Intersekse Vlaanderen", נרשם רשמית באוגוסט 2019.[30]
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בגלוי בכוחות המזוינים של בלגיה.
בריאות ותרומת דם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבלגיה, כמו במדינות רבות אחרות, גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) לא הורשו בעבר לתרום דם. בשנת 2017 בוטל האיסור והוחלף בתקופת דחייה של שנה.[31][32] בשנת 2016, שרת הבריאות מגי דה בלוק הבטיחה להעריך מחדש את החוק באמצעות "התגליות המדעיות החדשות ביותר". בנובמבר 2016, הודיעה שהאיסור יתוקן ב-2017, מה שיאפשר לגברים הומוסקסואלים וביסקסואלים לתרום דם לאחר שנה של תקופת דחייה. תקנות אלה אושרו ב-28 באפריל 2017 על ידי מועצת השרים.
ביוני 2019 הכריז הצלב האדום הפלמי שהוא אוסר על טרנסג'נדרים לתרום דם בפלנדריה. בעקבות התייעצות עם קבוצות בריאות, הפך את הצהרתו ושמט את האיסור ב-30 בספטמבר 2019. טרנסג'נדרים יכולים לתרום את דמם כעת בכפוף לתקופת דחייה של שלושה חודשים לאחר התחלת טיפול הורמונלי ותקופת דחייה של שנה.[33][34]
בשנת 2019, קבוצות להט"ב, במימון משרד הבריאות הפלמי, השיקו פרויקט למניעת התאבדויות בקרב להט"ב בשם "lumi.be" ואתר ספציפי למניעת התאבדות בקרב טרנסג'נדרים בשם "gendervonk.be".[35][36]
תנאי מחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg) |
.jpg) |
מימין: מגדל רוג'ר ובית עיריית בריסל
מוארים בצבעי דגל הגאווה בשנת 2018 | |
חברי קהילת הלהט"ב הבלגית מוגדרים לצד קבלה חברתית רחבה, בעוד ישנה סצנת להט"ב חזקה, עם מועדוני, ברים וקיום אירועים רבים. פעילי זכויות להט"ב בלגיים מקובצים במספר ארגונים בהם: "Çavaria" ו-"Wel Jong Niet Hetero", שני ארגונים דוברי הולנדית באזור פלנדריה ובריסל, ו-"Federation des Associations Gayes et Lesbiennes" בולוניה ואזור בריסל דובר הצרפתית.
צעדות למען זכויות להט"ב מתקיימות מדי שנה בבירת בריסל מאז 1996, כאשר אירועים דומים נערכו לסירוגין בשנים קודמות הן בבריסל והן בערים בלגיות אחרות. הצעדות אמנם בעלות אופי חגיגי, אך הן משמשות גם להצגת רשימת דרישות של חברי הקהילה הלאומית. הרשימה עודכנה מספר פעמים וכללה דרישות לחוקים נגד אפליה, הכללת מערכות יחסים חד-מיניות בחינוך מיני וזכות לאימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים. בצעדת 2007, חלק מהמשתתפים נראו עם הכרזה "תודה לך ורהופשטדט!", בהתייחס לעובדה שנישואים חד מיניים בבלגיה ורפורמות למען תושבי להט"ב אחרות מומשו על ידי שתי הממשלות הראשונות של ראש הממשלה גיא ורהופשטדט.
לפני 1998 נערכו הצעדות תחת השם רוז זטרדג – סמדי ורד ("שבת ורודה"). השם אומץ לצעדת ההפגנה הבלגית הראשונה אי פעם למען זכויות הומוסקסואלים ב-1979, שלקחה השראה מסדרת הצעדות ההולנדיות עם אותו השם שנערכו לראשונה שלוש שנים קודם לכן ב-1977.[37] צעדת 1979 אורגנה ב-5 במאי בבריסל, עם הצעדות הבאות בשנתיים הבאות באנטוורפן ובריסל בהתאמה. לאחר סדרה קצרה ראשונה זו של אירועים שנתיים, רק בשנת 1990 התקבלה ההחלטה לארגן שוב את הצעדות באופן קבוע, החל מחדש ב-5 במאי באנטוורפן ולאחר מכן בקיום דו-שנתי בגנט ושוב באנטוורפן. הבחירה האחרונה בעיר נבעה על ידי מה שמכונה "יום ראשון השחור", כאשר מפלגת הימין "Vlaams Blok" (כיום "Vlaams Belang") אשר הייתה ידועה בהתנגדותה לזכויות להט"ב, השיגה ניצחון אלקטורלי גדול באנטוורפן. ב-1996 צעדת "שבת ורודה" הועברה לבריסל ללא הגבלת זמן, והפכה לאירוע שנתי מאז. בשנה שלאחר מכן, רשימת הדרישות הוצגה לראשונה באופן בולט על 10 כרזות גדולות שנשאו על ידי המשתתפים לאורך הצעדה. בשנת 1998 שונה שמה ל-"גאווה לסבית והומוסקסואלית בלגית" (BLGP), ולאחר מכן ב-2009 ל-"גאווה בלגית". במהדורת המצעד לשנת 2019 בבריסל, השתתפו מספר שיא של צועדים מאז היווסדותו, עם מעל ל-100,000 איש.[38]
בשנת 2013, אנטוורפן הייתה העיר המארחת של מהדורתם השלישית של קיום משחקי הספורט בקרב ספורטאי להט"ב הידועים כ-"משחקי האאוט העולמיים" (World Outgames) אשר כללו כ-36 תחרויות בענפי ספורט שונים אשר אורגנו על ידי איגוד הספורט הבינלאומי של הומואים ולסביות (Gay and Lesbian International Sport Association).[39]
פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר פוליטיקאים בלגיים מוכרים כהומוסקסואלים גלויים, שתי דוגמאות בולטות הן ראש ממשלת בלגיה לשעבר, אליו די רופו ושר החינוך הפלמי לשעבר (בממשלת פיטרס השנייה), פסקל סמט. חברי להט"ב בפרלמנט הפלמי כוללים, בין היתר, את פיט דה ברוין, לורין פריס וראש עיריית וולן אלס רובינאס.
זכויות להט"ב נתמכות על ידי המפלגות הפוליטיות העיקריות. בהצבעה על הצעת חוק נישואים חד מיניים, הליברלים והדמוקרטים הפלמיים, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (פלמים), המפלגה הסוציאליסטית (ולונים), המפלגה הסוציאליסטית (פלמים), מפלגת אקולו, המפלגה הירוקה ומפלגת האיגוד העממי הצביעו בעד למעט מספר נמנעים, בעוד שהבלוק הפלמי והחזית הלאומית הצביעו נגד, מפלגת המרכז הדמוקרטי-הומניסטי הצביעו נגד לצד מספר נמנעים והתנועה הרפורמית הצביעה באופן מחולק. מפלגת הימין פלאמס בלאנג (לשעבר הבלוק הפלמי) התנגדה לנישואים חד מיניים ולזכויות להט"ב באופן רחב יותר, אך ריככה את עמדתה בשנים האחרונות. ב-2015, מנהיג המפלגה טום ואן גריקן הצהיר כי המפלגה לא תפעל להתנגדות לנישואים חד מיניים בעוד חבר הפרלמנט הפלמי פיליפ דה וינטר הצהיר לעיתון "דה סטנדרט" בשנת 2014 כי המפלגה מאשרת כעת נישואים חד מיניים.[40] ב-2 באפריל 2014, הפרלמנט הפלמי אישר 96–0 (עם 15 נמנעים) החלטה שהוצגה על ידי חבר הפרלמנט פיט דה ברוין ונתמכה על ידי כלל המפלגות הפוליטיות מלבד ולאמס בלאנג, הקוראת לממשלה לנקוט צעדים לתמיכה וקידום הקבלה של טרנסג'נדרים בחברה הבלגית.
 |
.jpg)
|
 |
מימין: אליו די רופו (ראש ממשלת בלגיה 2011–2014), פטרה דה סוטר
(שרת שירות המדינה 2020-הווה) ופסקל סמט (שר החינוך הפלמי 2009-2014) | ||
בבחירות לפרלמנט האירופי ב-2014, רופאת הנשים של בית החולים האוניברסיטאי גנט, פטרה דה סטר, הייתה במקום השני ברשימת המועמדים מטעם המפלגה הירוקה, מה שסימן בפעם הראשונה שנציגה טרנסג'נדרית בלגית הייתה מועמדת לפרלמנט האיחוד האירופי.[41] דה סאטר כיהנה כחברה בסנאט הבלגי מאז יוני 2014, והצטרפה לפרלמנט האירופי עבור מפלגת הירוקים האירופית לאחר הבחירות ב-2019. היא עזבה את הפרלמנט האירופי ב-2020, והושבעה לתפקיד שרת שירות המדינה באוקטובר אותה שנה.[42]
לאחר הבחירות לפרלמנט האירופי ב-2014, הברית הפלמית החדשה (N-VA) ספגה ביקורת על הצטרפותה לקבוצה הפרלמנטרית של השמרנים והרפורמיסטים האירופים, המכילה מפלגות הומופוביות. עם זאת, המפלגה טענה כי חבריה יצביעו בעד זכויות להט"ב, והוסיפה כי "זו ההזדמנות לשנות דעות של מפלגות אחרות בקבוצה זו".[43]
מדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סדרות טלוויזיה בלגיות פופולריות כגון "Thuis" ,"Skam" ,"Belgique" ו-"wtFOCK" (בעוד שהשתיים האחרונות הן עיבודים לסדרה הנורווגית סקאם) מציגות דמויות להט"ב בעלילותיהן. איש הטלוויזיה הבלגי הראשון אשר "יצא מהארון" בפומבי כהומוסקסואל היה הזמר וויל פרדי בשנת 1970, בתקופה בה הנושא עדיין הוגדר כטאבו בחברה הבלגית.[44] בשנת 2018, העיתונאי בו ואן שפילבק יצא מהארון כאדם טרנסג'נדר. הכרזתו זכתה לסיקור תקשורתי נרחב.[45]
טבלת סיכום
[עריכת קוד מקור | עריכה]| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (מאז 1795)
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים | (מאז 1985)
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה | (מאז 2003)
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים | (מאז 2003)
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) | (מאז 2003)
|
| חוקים נגד אפליה הכוללים זהות מגדרית וביטוי מגדרי | (מאז 2014)
|
| נישואים חד מיניים | (מאז 2003)
|
| הכרה בזוגיות חד מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) | (מאז 2000)
|
| הורות אוטומטית בתעודות לידה לילדים לזוגות חד מיניים | (מאז 2015)
|
| אימוץ משותף של זוגות חד מיניים | (מאז 2006)
|
| אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים | (מאז 2006)
|
| לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא |
|
| זכות לשינוי מגדר בחוק | (מאז 2007, אין חיוב להעברת ניתוח או התערבויות רפואיות מאז 2018)
|
| גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות | (מאז 2006)
|
| טיפולי המרה אסורים בחוק | (מאז 2023)
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים | (לא חוקי עבור הטרוסקסואלים גם כן) |
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם | / (לאחר ארבעה חודשי דחייה מאז 2023)
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Country Ranking | Rainbow Europe, www.rainbow-europe.org
- ^ 1 2 Timothy Junes, Record: 727 geslachtswijzigingen in Rijksregister in België in 2018, Be Out, 2019-01-19 (בהולנדית)
- ^ Rebecca Baird-Remba, 13 Countries That Are More Gay Friendly Than America, Business Insider (באנגלית אמריקאית)
- ^ Gay News From 365Gay.com, web.archive.org, 2007-01-07
- ^ LOI - WET, www.ejustice.just.fgov.be
- ^ Dossierfiche, www.senate.be
- ^ VRT NWS, Dra een oplossing voor lesbische meemoeders?, vrtnws.be, 2014-01-04 (בהולנדית)
- ^ Moniteur Belge - Belgisch Staatsblad, www.ejustice.just.fgov.be
- ^ Federale regering breidt antidiscriminatiewet uit met genderidentiteit en -expressie | ZiZo Online, web.archive.org, 2013-12-02
- ^ Dossierfiche, www.senate.be
- ^ Daders eerste homofobe moord in België veroordeeld, De Standaard (בהולנדית (פלמית))
- ^ Belga, Agressions, insultes, discrimination: record de plaintes pour homophobie en 2018, La Libre.be (בצרפתית)
- ^ El Massaoudi Sarra, Neuf personnes LGBT sur dix ont été violentées verbalement: "Il n’y a pas de zones totalement sûres à Bruxelles", La Libre.be (בצרפתית)
- ^ VRT NWS, Française Chloë wil in Gent geslachtsoperatie ondergaan, vrtnws.be, 2014-07-14 (בהולנדית)
- ^ LOI - WET, www.ejustice.just.fgov.be
- ^ Flanders News, It’s soon to become easier to change sex, vrtnws.be, 2016-12-08 (באנגלית)
- ^ LOI - WET, www.ejustice.just.fgov.be
- ^ La Chambre des représentants de Belgique, web.archive.org, 2017-07-31
- ^ Nouvelle loi transgenre: qu'est-ce qui change en 2018?, RTBF Info, 2017-12-22 (בצרפתית)
- ^ Çavaria trekt naar Grondwettelijk Hof voor optimalisering transgenderwet | ZIZO, zizomag.be
- ^ Loi transgenre: les seules mentions «H» et «F» jugées inconstitutionnelles, Le Soir, 2019-06-19 (בצרפתית)
- ^ La Cour constitutionnelle juge la loi transgenre partiellement discriminatoire, RTBF Info, 2019-06-19 (בצרפתית)
- ^ VRT NWS, Transgenderwet wordt deels vernietigd: naast M en V, binnenkort ook X op identiteitskaart?, vrtnws.be, 2019-06-19 (בהולנדית)
- ^ Transgenderwet deels vernietigd | GaySite.nl, www.gaysite.nl (בהולנדית)
- ^ New legal gender recognition legislation approved by Belgium! | ILGA-Europe, www.ilga-europe.org
- ^ Belgium - New Gender Recognition Law with obstacles, TGEU, 2017-05-24 (באנגלית)
- ^ Koen Geens, Zenjoy BVBA, Zelfbeschikking centraal in nieuwe transgenderwet | Federaal volksvertegenwoordiger, Koen Geens (בהולנדית)
- ^ Nouvelle réglementation pour les personnes transgenres - Service public federal Justice, justice.belgium.be
- ^ Treaty bodies Download, tbinternet.ohchr.org
- ^ Intersekse Vlaanderen, Intersekse Vlaanderen (בהולנדית (פלמית))
- ^ BELGA, Don de sang impossible pour les homosexuels: Ecolo demande à Onkelinx d'agir, La Libre.be (בצרפתית)
- ^ Don de sang : les homos toujours à l'index, web.archive.org, 2013-12-30
- ^ Gwendolyn Smith, Red Cross bans transgender people from donating blood in Belgium, LGBTQ Nation
- ^ Transgender personen als bloeddonor, www.rodekruis.be (בהולנדית)
- ^ Voor al je vragen over gender en seksuele diversiteit | Lumi, www.lumi.be
- ^ Judith Van Schuylenbergh, Home, Gendervonk (בהולנדית (פלמית))
- ^ Roze zaterdag, IsGeschiedenis, 2011-07-02 (בהולנדית)
- ^ Id: Lib: 7: Ep: 100: De Vetula, Oxford University Press, 2017-09-21
- ^ Antwerp Readies for World Outgames, EDGE Media Network (באנגלית אמריקאית)
- ^ Rémy Bonny, Changing Positions on LGBTQI-Rights by Far-Right Parties in Western Europe, Rémy Bonny, 2017-11-02 (באנגלית)
- ^ DPG Media Privacy Gate, myprivacy.dpgmedia.be
- ^ "Belgium appoints Europe's first transgender deputy PM". Reuters (באנגלית). 2020-10-02. נבדק ב-2021-12-29.
- ^ Bart De Wever: N-VA zal voor holebirechten stemmen in Europees Parlement | ZiZo Online, web.archive.org, 2016-12-20
- ^ Will Ferdy (90) was eerste bekende Vlaming die uit de kast kwam, Het Nieuwsblad (בהולנדית (פלמית))
- ^ DPG Media Privacy Gate, myprivacy.dpgmedia.be
