לדלג לתוכן

זכויות להט"ב בליכטנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכויות להט"ב בליכטנשטיין ליכטנשטייןליכטנשטיין
ליכטנשטיין
ליכטנשטיין
מעמד בחוק חוקי מאז 1989
טרנסג'נדריות אין הכרה בשינוי מגדר
שירות צבאי מדינה ללא צבא
הגנה מפני אפליה ישנן הגנות מפני אפליה על רקע נטייה מינית באספקת סחורות ושירותים, פשעי שנאה ואפליה עקיפה
זכויות משפחה
הכרה בזוגיות חד־מינית ישנה הכרה בשותפות רשומה מאז 2011
אימוץ ישנה הכרה באימוץ חורג על ידי זוגות חד מיניים מאז 2021, רווקים רשאים לאמץ ללא קשר לנטייה מינית
הצבעה על הצהרת האו"ם בעד

לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בליכטנשטיין מתמודדים עם אתגרים משפטיים שתושבים הטרוסקסואלים אינם חווים. פעילות הומוסקסואלית היא חוקית מאז 1989, בעוד גיל הסכמה (14) בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים הושווה מאז 2001, אך זוגות חד-מיניים אינם רשאים לאמץ ילדים במשותף ולהינשא כגון תושבים הטרוסקסואלים. עם זאת, מאז 2011 ישנה הכרה בשותפות רשומה בין זוגות חד מיניים, ואימוץ חורג מאז יוני 2021.

פעילות הומוסקסואלית הפכה לחוקית ברחבי ליכטנשטיין בשנת 1989 על ידי הסרת סעיפים 129 ו-130 לחוק הפלילי, אם כי גיל ההסכמה לא הושווה לזוגות הטרוסקסואלים (14) עד 2001.

חוק העונשין תוקן בדצמבר 2000 כדי להסיר כל אפליה כלפי פעילות בין בני אותו המין, שנכנס לתוקף בשנת 2001 והשווה את גיל ההסכמה ללא קשר למגדר או נטייה מינית.

הכרה במערכות יחסים חד מיניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 החלה הרשימה החופשית, אחת משלוש המפלגות הפוליטיות במדינה, לעבוד על טיוטה לחוק שותפות חד מינית. העיתון התקבל על ידי הלנדטאג ונמסר לממשלת ליכטנשטיין. הצעת חוק השותפות הרשומה נדחתה על ידי הפרלמנט בקיץ 2003. הצעה חדשה של הרשימה החופשית אומצה על ידי הלנדטאג ברוב של 19 קולות בעד מול 6 מתנגדים ב-24 באוקטובר 2007. שרת המשפטים אורליה פריק הציגה את טיוטת הצעת החוק עבור השותפות הרשומה באפריל 2010. ב-23 בנובמבר אישרה הממשלה את הנוסח הסופי של הצעת החוק.[1][2] ב-16 בדצמבר 2010 אושר על ידי הלנדטאג בקריאה ראשונה,[3] ועבר את הקריאה השנייה שלו ב-16 במרץ ופורסם ב-21 במרץ 2011.[4][5] הארגון השמרני "Vox Populi" הודיע על כוונתו לכפות משאל עם בעניין.[6] על פי החוקה, לארגון היו כ-30 יום לאסוף לפחות 1,000 חתימות עבור כך. משאל העם נערך ב-17 וב-19 ביוני 2011. בסיומו, נקבע כי רוב של 68.8% מהמצביעים אישרו את החוק, שנכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 2011.

החל מ-1 בינואר 2017 שותפים רשומים רשאים לרשום "שם" משותף כשווה ערך ל-"שם משפחה" של זוגות נשואים. סקר שנערך באותה שנה על ידי "Liechtensteiner Vaterland" מצא תמיכת רוב בהכשרתם של נישואים חד מיניים בליכטנשטיין, בשיעור של 69%.[7]

בשנת 2018, זוג הומוסקסואלים הגיש תביעה לבית המשפט בטענה שאיסור הכרה בנישואים חד מיניים בליכטנשטיין הוא הפרה של האמנה האירופית לזכויות אדם וחוקת ליכטנשטיין. למרות שבית משפט של הערכאה הראשונה פסק תחילה עבור בני הזוג, בית המשפט המדיני (StGH) קבע בספטמבר 2019 כי איסור נישואים חד מיניים אינו מנוגד לחוקה. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי מספר הוראות של חוק השותפות משנת 2011 הן מפלות, במיוחד הוראותיו האוסרות על שותפים אזרחיים לאמץ את ילדיהם החורגים (מה שידוע כאימוץ חורג).[8]

הורות ואימוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רווקים ללא קשר לנטייה מינית רשאים לאמץ בליכטנשטיין, אם כי אין הכרה באימוץ משותף על ידי זוגות חד מיניים. בספטמבר 2019, הורה בית המשפט החוקתי לממשלת ליכטנשטיין לבדוק התרות אימוץ ילדים חורגים עבור שותפים אזרחיים.[8] מאז יוני 2021, ישנה הכרה באימוץ חורג על ידי זוגות חד מיניים.[9]

הגנות מפני אפליה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בפברואר 2005, בעקבות ארגון מחדש של המחלקה, הוטל על המחלקה לשוויון הזדמנויות לכלול אפליה על רקע נטייה מינית בתחום אחריותה.

חוק התקשורת שנחקק באוקטובר 2005, מצהיר כי תוכן תקשורתי ייחשב בלתי חוקי אם הוא מסית או תומך באפליה על רקע גזעי או אתני, מין, דת, גיל, מוגבלות או נטייה מינית.

מאז 1 באפריל 2016, הטרדה והסתה לשנאה על רקע נטייה מינית נאסרה שעונשה עד שנתיים מאסר. סעיף 283 (1) לחוק העונשין קובע באומרו כי,

"כל אדם ייענש במאסר של עד שנתיים אשר מסית בפומבי לשנאה או אפליה כלפי אדם אחר או כל קבוצת אנשים על רקע גזעו, שפתו, לאום, מוצא אתני, דת, אידאולוגיה, מין, נכות, גיל או נטייה מינית".

סעיף 283 (6) לחוק העונשין אוסר על אפליה במתקנים ציבוריים על רקע נטייה מינית בין היתר.[10]

גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) בליכטנשטיין נאסרים לתרום דם נכון לשנת 2021.

ארגון הלהט"ב הליכטנשטייני, "Flay", נוסד ב-1998, ומארגן פעילויות חברתיות באזור המשולש בין ליכטנשטיין, פורארלברג ועמק הריין השווייצרי.[11]

פרטיות וזכויות הפרט נחשבות כנכסי יסוד של החברה בליכטנשטיין. אפליה גלויה וציבורית נגד להט"ב נדירה ביותר וכמעט לחלוטין בלתי נשמעת אם בכלל. למרות המוניטין של ליכטנשטיין כאומה קתולית שמרנית, היחס לזוגות חד מיניים ותושבי להט"ב דומה מאד להטרוסקסואלים והם נהנים מקבלה רחבה. לעיתים קרובות ליכטנשטיין מוצגת כ-"משפחה ענקית שבה כולם מכירים את כולם ומתעסקים בעניינים שלהם עם מעט התערבות מאחרים". בין היתר בשל האוכלוסייה המצומצמת, אין ברים או מקומות ספציפיים לתושבי להט"ב.[12]

טבלת סיכום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1989)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (14) (מאז 2001)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים (מאז 2016)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה) (מאז 2016)
נישואים חד מיניים
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) (מאז 2011)
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים (מאז 2023)
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים (מאז 2021)
אימוץ על ידי יחידים
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא מדינה ללא צבא
זכות לשינוי מגדר בחוק
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות
טיפולי המרה אסורים בחוק
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (לא חוקי עבור זוגות הטרוסקסואלים גם כן)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם (מאז 2022)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]