זכויות להט"ב בניו זילנד
_2.svg) | |
| ניו זילנד | |
| מעמד בחוק | חוקי מאז 1986 בקרב גברים, חוקי מאז ומעולם בקרב נשים |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | ישנה הכרה בשינוי מגדר |
| שירות צבאי | לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת |
| הגנה מפני אפליה | הגנה מוחלטת מפני אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | ישנה הכרה באיחוד אזרחי מאז 2002 ונישואים חד-מיניים מאז 2013 |
| אימוץ | ישנה הכרה באימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים מאז 2013 |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד |
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בניו זילנד מוגדרות בין המתקדמות ביותר בעולם. פעילות הומוסקסואלית גברית הפכה לחוקית בשטחי המדינה מאז 1986, כאשר באותה שנה גיל ההסכמה הוגדר כשווה עבור זוגות הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד - 16 שנים. הומוסקסואליות נשית מוגדרת כחוקית מאז ומעולם.
במהלך סוף המאה ה-20 מעמד זכויותיהם של אזרחי להט"ב ניו זילנדים זכה למודעות רבה יותר, לאחר שהמדינה הכירה באיחודים אזרחיים נייטרלים מבחינה מגדרית מאז 2004 ובשנת 2013 הפכה למדינה ה-13 בעולם ולראשונה ביבשת אוקיאניה שמכשירה נישואים חד-מיניים וזכויות אימוץ מלאות עבור זוגות חד-מיניים.
אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי נאסרה במדינה מאז 1993. בנוסף, באותה שנה, החלו לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים להיות רשאים לשרת בגלוי בכוחות ההגנה של ניו זילנד.
מעמד בחוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]הומוסקסואליות (מאורית: Takatāpui) הייתה בעלת קבלה חברתית רחבה בקרב החברה המאורית הקדם-קולוניאלית,[1] שבה לא היו עונשים פליליים על קיום פעילות הומוסקסואלית. קיום יחסי מין בין גברים הוגדר כפלילי לראשונה לאחר שניו זילנד הפכה לקולוניה של האימפריה הבריטית בשנת 1840, ואימצה את הקוד הפלילי הבריטי (אנ') שהפך ביצוע "מעשה סדום" שכוון נגד פעילות הומוסקסואלית לפשע שנושא גזר דין מרבי של מוות (אנ').[2] בפועל, ניו זילנד השתמשה ביישום עונש המוות רק על עבירות של רצח ופעם אחת על בגידה לפני ביטולו ב-1961.[3] בשנת 1861 החליפה הממלכה המאוחדת את עונש המוות על "מעשי סדום" במאסר עולם. ניו זילנד חוקקה חקיקה דומה שש שנים מאוחר יותר.[2] בשנת 1893 הורחב החוק בניו זילנד כדי להוציא כל פעילות מינית בין גברים אל מחוץ לחוק, בעוד העונשים על עבירה על החוק כללו מאסר עולם, עבודת כפייה וענישה גופנית בהצלפת מלקות (אנ').[2] עם זאת, פעילות הומוסקסואלית נשית לא הוגדרה כעבירה פלילית מעולם.[4]
החברה הדוריאנית (1962–1988) (אנ') היה הארגון הראשון בניו זילנד עבור זכויות גברים הומוסקסואלים שהתקיים בין השנים 1988-1962. הארגון ניסח עצומה שקראה להעברת אי-הפללה של מעשים הומוסקסואלים בין מבוגרים בהסכמה, בעוד עצומה דומה שנחתמה על ידי 75 אזרחים הוגשה (ונדחתה) על ידי הפרלמנט של ניו זילנד בשנת 1968.[2]
בשנת 1972, נדחה היתר כניסה עבור האקדמאית הניו זילנדית נגהואה טה אואקוטוקו (אנ') לביקור בארצות הברית בטענה שהיא לסבית. הפרסום סביב התקרית היה זרז להקמת קבוצות למען זכויות הומוסקסואלים בולינגטון, כרייסטצ'רץ' ואוקלנד.[5] בעקבות זאת בשנות ה-70 של המאה ה-20 נראתה צמיחתן של התנועות למען שחרור הומוסקסואלים המודרניות במדינה.
ביולי 1974 חבר הפרלמנט הניו זילנדי ון יאנג (אנ') הציג הצעת חוק בשם הצעת החוק לתיקון פשעים שהייתה הצעת החוק הראשונה שהציעה לבטל את ההפללה של קיו פעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה.[6] האגודה לרפורמה בחוק ההומוסקסואלי (אנ'), ארגון זכויות להט"ב בריטי, סיפק סיוע משפטי לפעילי זכויות הומוסקסואלים בניו זילנד באותה עת. ההצעה לא צלחה ואף ספגה ביקורת מצד ארגונים לזכויות הומוסקסואלים על קביעת גיל ההסכמה לא שוויוני בתוכנה שעמד על 21 שנים עבור זוגות הומוסקסואלים בניגוד לגיל נמוך יותר של 16 שנים לזוגות הטרוסקסואלים.[5] לאחר מכן הצהירו ארגונים לזכויות הומוסקסואלים כי יסרבו לתמוך בהצעות חוק שלא יציגו גיל הסכמה שווה.[5] הצעת חוק דומה שהוגשה על ידי חבר הפרלמנט וורן פרר (אנ') ב-1979 נכשלה בקריאה פרלמנטרית ב-1980 עקב חוסר תמיכה מאותה הסיבה.[5]
בשנת 1985, חברת הפרלמנט פרן ויילד (אנ') התייעצה עם ארגוני זכויות הומוסקסואלים כדי לפתח את הצעת החוק לשינוי חוק העונשין בנושא הומוסקסואליות (אנ'), אותה הציגה לפרלמנט ב-8 במרץ שקראה להסיר את סיווג העבירה הפלילית על קיום פעילות הומוסקסואלית גברית בהסכמה מעל גיל 16.[7] במהלך 14 חודשים הצעת החוק משכה התנגדות מאורגנת מחוץ לפרלמנט על ידי אזרחים דתיים וכללה עצומה שהוגשה נגד העברתה (שנדחתה על ידי הפרלמנט). בתוך הפרלמנט ניסיונות מרובים להעלות את גיל ההסכמה ל-18 עבור זוגות הומוסקסואלים נדחו. הצעת החוק עברה בקריאה סופית ב-9 ביולי 1986 עם רוב של 49 קולות בעד מול 44 מתנגדים. היא השיגה הסכמה מלכותית (אנ') ב-11 ביולי 1986 ונכנסה לתוקף ב-8 באוגוסט באותה שנה.[7]
אפליה על בסיס נטייה מינית (וזהות מגדרית במרומז) הוצאה מחוץ לחוק מספר שנים מאוחר יותר על ידי חקיקת חוק זכויות האדם 1993 (אנ').[8][9]
התנצלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הומוסקסואלים שהורשעו ונכלאו בגין עבירות הומוסקסואליות לפני אוגוסט 1986 לא היו זכאים אוטומטית למחיקה של העבירות על פי חוק הרישום הפלילי משנת 2004 (אנ') שכן החוק חל בדיעבד על עבירות נוכחיות ועבירות שבוטלו על ידי חקיקה באופן שווה. עם זאת, אנשים בעלי עבר פלילי נקי, יכלו לפנות לבית המשפט המחוזי (אנ') בבקשה להתעלם מההרשעה. עם זאת, תהליך זה רק הסתיר את ההרשעות הללו ולא מחק אותן כליל.[10]
ב-28 ביוני 2017 הציגה הממשלה הצעת חוק שתאפשר לגברים שהורשעו בעבירות הומוסקסואליות בעבר להגיש בקשה למחיקת הרשעותיהם מהרישומים הפליליים.[11][12] ב-6 ביולי התקיימה הצעת החוק בקריאה ראשונה. שרת המשפטים איימי אדמס (אנ') העלתה באותו היום בקשה להצהרת התנצלות שמית מאת הפרלמנט על ההרשעות, לה הסכים הפרלמנט פה אחד.[13][14][15] הצעת החוק התקבלה בפרלמנט ב-3 באפריל 2018 וקיבלה הסכמה מלכותית ב-9 באפריל 2018, בעודה הפכה לחלק מחוק הרישום הפלילי (ביטול הרשעות בגין עבירות הומוסקסואליות היסטוריות, 2018),ונכנסה לתוקף ליום לחרת.[16]
הכרה במערכות יחסים חד-מיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק תיקון הרכוש (מערכות יחסים) משנת 2001 מעניק לזוגות, בין אם בני המין השני או מאותו המין, את אותן זכויות קניין כפי שקיימות מאז 1976 לזוגות נשואים בעת ניתוק מערכת יחסים בין הצדדים.
חוק האיחוד האזרחי משנת 2004 (אנ') הכשיר את מוסד האיחודים האזרחיים לזוגות חד-מיניים ולזוגות הטרוסקסואלים. החוק דומה מאוד לחוק הנישואין משנת 1955 (אנ'), עם החלפת המונח "נישואים" במונח "איחוד אזרחי". שנה לאחר מכן התקבל חוק היחסים (הפניות סטטוטוריות) משנת 2005 כדי להסיר הוראות מפלות מרוב החקיקה.[17]
נישואים חד-מיניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכרה משפטית בנישואים חד-מיניים בניו זילנד נדחתה על ידי בית המשפט לערעורים בתיק קווילטר נגד היועץ המשפטי לממשלה בשנת 1994.[18] עם זאת, בניגוד לאוסטרליה ולחלק גדול מארצות הברית, ניו זילנד סירבה לאסור מראש על הכרה בנישואים חד-מיניים בחוק למקרה שפרלמנט עתידי יחליט לאשר זאת בחוק נישואים מתוקן. בדצמבר 2005 הצעת חוק בנושא שהוגשה על ידי חבר פרלמנט נכשלה בקריאה ראשונה.[19]
ביולי 2012 הוצעה הצעת חוק של חברת הפרלמנט לואיזה וול (אנ') ממפלגת הלייבור שקבעה הכרה בנישואים ללא התייחסות למגדר הזוגות. ההצעה, חוק התיקון לנישואים (הגדרה של נישואים) 2013 עברה בקריאה ראשונה ב-29 באוגוסט 2012, עם רוב של 80 קולות בעד מול 40 מתנגדים (ונמנע אחד). דיווחים ראשוניים הוכיחו תמיכה רחבה בנישואים חד-מיניים הן בתוך הפרלמנט (וראש הממשלה ג'ון קי בין היתר) והן בקרב הציבור הרחב כאשר סקרים שנערכו במאי 2012 הצביעו על רוב של 63% תמיכה באותה שנה.[20][21] בדצמבר 2012 הופיעה המושלת הכללית של ניו זילנד לשעבר, קתרין טיזרד, בסרטון מסע פרסום מקוון שקרא להכשרה של נישואים חד-מיניים, לצד הזמרות הניו זילנדיות אניקה מואה (אנ'), בו רונגה (אנ') והולי סמית' (אנ'), כמו גם השחיין האולימפי דניון לואדר. במרץ 2013 אגפי הנוער של כל שמונה המפלגות המיוצגות בפרלמנט הניו זילנדי הודיעו פה אחד על תמיכתם בהצעת החוק, כולל אגף הנוער של מפלגת ניו זילנד תחילה (אנ') שחברי הפרלמנט שלה הצהירו שיצביעו נגדה.[22][23] הצעת החוק עברה בקריאה שנייה ושלישית ברוב של 77 בעד מול 44 נגד, הפכה לחוק דה יורה ב-19 באפריל 2013 ונכנסה לתוקף דה פקטו באוגוסט 2013. סקר שנערך בין מספטמבר-אוקטובר 2016 על ידי קרן "Varkey" מצא כי 74% מבני 18–21 תמכו בהכשרתם של נישואים חד-מיניים בחוק.
הורות ואימוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-21 במאי 2006 העלתה חברת הפרלמנט מטיריה טוראי (אנ') את סוגיית האימוץ בקרב זוגות חד-מיניים, בטענה שחוק האימוץ של ניו זילנד משנת 1955 לא עונה על המורכבויות של החברה הניו זילנדית. טוראי טענה כי בעקבות ההכשרה של איחודים אזרחים בקרב זוגות חד-מיניים במיוחד, יש לאפשר להורים מאותו מין לאמץ באופן חוקי.
בעבר, לא הוצגו חסמים ספציפיים המונעים מלהט"ב לאמץ ילדים, פרט לכך שגברים לא היו רשאים לאמץ ילדות נקבות. חוק התיקון לנישואים (הגדרה של נישואים) משנת 2013 שנכנס לתוקף ב-19 באוגוסט 2013, התיר אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים נשואים, בעוד זוגות לא נשואים (הומוסקסואלים והטרוסקסואלים) וזוגות באיחוד אזרחי, הפכו לרשאים לאמץ ילדים במשותף מאז דצמבר 2015 בעקבות פסיקת בית המשפט העליון של ניו זילנד (אנ') שקבעה שהאיסור הפר את חוק מגילת הזכויות של ניו זילנד משנת 1990 (אנ').[24] הגיל המינימלי לאימוץ בניו זילנד הוא 20 שנים לילד קרוב (אימוץ חורג) ו-25 שנים או גיל הילד פלוס 20 שנים (הגדול מבניהם) לילד זר.
הגנה מפני אפליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק זכויות האדם 1993 מפליל אפליה על רקע נטייה מינית, אשר לעיתים כלל התייחסות לעילות זהות מגדרית וביטוי מגדרי גם כן.[8] בתחילה, החוק החריג באופן זמני את פעילות הממשלה עד 1999.[25] עם זאת, בשנת 1998 הוגשה הצעה לתיקון החוק שהפך את הפטור לפרק זמן בלתי מוגבל שנזנח בעקבות חילופי ממשלה בשנת 1999. הממשלה החדשה החדשה העבירה תיקון נוסף להחלת החוק על פעילות ממשלתית, כדי ליצור יכולת חדשה לבתי המשפט "להכריז" על חקיקה שאינה מתיישבת עם החוק. סעיף 27(2) לחוק קובע באומרו:
"אין בסעיף 22 [הנוגע לענייני תעסוקה] כדי למנוע יחס שונה על בסיס מגדר, אמונה דתית או אתית, מוגבלות, גיל, דעה פוליטית או נטייה מינית כאשר התפקיד הוא של עבודה ביתית במשק בית פרטי".
בינואר 2006 עלו כותרות חדשות על ידי מדיניות בנק הזרע של ניו זילנד על סירוב תרומות מגברים הומוסקסואלים. במרץ 2006 תוקנה התקנה.[26]
פשעי שנאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעיף 9 (1) (ח) לחוק העונשין 2002 הופך עבירה פלילית לגורם מחמיר (אנ') במתן גזר הדין אם היא היוותה פשע שנאה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית או ביטוי מגדרי.[27]
זהות מגדרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית רשאים לשנות את מגדרם המשפטי בניו זילנד במסמכי זהות רשמיים. אדם רשאי לשנות את שמו ומינו החוקי אם יספק ראיות רפואיות לכך "שרכש מבנה גופני התואם את זהותו המגדרית".[28][29] במקור, הכרה משפטית בשינוי מגדר הייתה זמינה רק עבור מי שעברו ניתוח להתאמה מגדרית. עם זאת, ביוני 2008 קבע בית המשפט לענייני משפחה של ניו זילנד (אנ') כי "לא תמיד קיים צורך בחיוב העברת ניתוחים מלאים להתאמה מגדרית" עבור הכרה משפטית בשינוי מגדר במסמכי זהות.[29]
ניתוחים להתאמה מגדרית בניו זילנד מתרחשים בעיקר בבתי חולים פרטיים או מעבר לים. בשנות ה-90 של המאה ה-20 ניו זילנד כונתה כ-"מנהיגה עולמית" עבור ביצוע הניתוחים עם עלות נמוכה יחסית וגישה ציבורית נינוחה. עם זאת, בשנת 2014 המנתח המומחה היחיד שביצע את הניתוחים במדינה פרש לגמלאות ובכך, טרנסג'נדרים שהזדקקו לניתוחים מסוג זה נותרו במצב של חוסר אונים. לאורך השנים מספר מתוכם בחרו להצטרף לרשימת ההמתנה לניתוחי התאמה מגדרית במימון ציבורי שמוגבלים ל-4 בלבד כל שנתיים (שלושה ממין זכר לנקבה, ואחד ממין נקבה לזכר) או ביצעו אותם מחוץ לשטח המדינה. באוקטובר 2018 הודיעה הממשלה הניו זילנדית על כוונתה להגדיל את מספר הפעולות למימון ציבורי של הניתוחים. באותה תקופה היו כ-111 אנשים ברשימת ההמתנה, כלומר, חלקם עלולים להמתין בפועל עד 50 שנה עד שיגיעו לתורם.[30][31]
ועדת זכויות האדם של ניו זילנד (אנ') ציינה בדו"ח שלה לשנת 2004 על מעמד זכויות האדם בניו זילנד בכך שאנשים טרנסג'נדרים מתמודדים עם אפליה במספר היבטים של חייהם, בעוד שהחוק הקיים אינו ברור לגבי המצב המשפטי של איסור אפליה על בסיס זהות מגדרית במדינה. נכון ליוני 2023, חוק זכויות האדם 1993 אינו אוסר במפורש על אפליה על רקע זהות מגדרית אף על פי שישנם מאמינים הקובעים כי העילה מוגנת על פי סעיפי חוקים שאוסרים על אפליה על רקע "מין" או "נטייה מינית". מספר בתי משפט במדינות אחרות קבעו לאורך השנים שטרנסג'נדרים מוגנים מאפליה על רקע קטגוריית "מין" ו-"מגדר" אך ישנה גם פסיקה בינלאומית בנושא שמעידה על כך שלא. ועדת המשפטנים הבינלאומית (אנ') והשירות הבינלאומי לזכויות אדם (אנ') יצרו בבשנת 2007 את מסמך "עקרונות יוגיאקרטה" (אנ') כדי להחיל את דיני זכויות האדם הבינלאומיים על העילות של זהות מגדרית ונטייה מינית. הראשון והחשוב ביותר, הוא שזכויות אדם זמינות לכלל בני האדם ללא קשר למה היא זהותם המגדרית, בעוד שמדינות צריכות לתקן את המעמד החקיקתי שלהן כדי "להבטיח את עקביות המדינה עם ההנאה האוניברסלית מכלל זכויות האדם" לאזרחים שלה. דו"ח זה הציג שאנשים טרנסג'נדרים היו "אחת הקבוצות המודרות ביותר" בניו זילנד נתון שהוביל את ועדת זכויות האדם לפרסם חקירה מקיפה בשם "להיות מי שאני" ב-2008 שתיארה מספר מהחששות המפורטים להלן.
ב-10 באוגוסט 2018, הוועדה הנבחרת של המנהל הממשלתי דנה בהצעת החוק רישום לידות, פטירות, נישואים ומערכות יחסים 2021 (אנ'),[32] שהוצגה לראשונה ב-10 באוגוסט 2017 וכוללת רפורמה בחוקי ניו זילנד שנוגעים להכרה משפטית בשינויי מגדר. הוועדה המליצה לאפשר למבוגרים בעלי דיספוריה מגדרית לשנות את מגדר שלהם על ידי הגשת הצהרה סטטוטורית (אנ') לפיה בכוונתם להמשיך ולהזדהות כאדם מהמגדר הנבחר שיצהירו ולהבין את ההשלכות של הבקשה, בעוד לא תידרש התערבות רפואית לשם כך. בני 16–17 יוכלו לבצע את הפעולה בהסכמת האפוטרופוס שלהם לצד אישור מאיש מקצוע בתחום הבריאות שמצהיר שהם מבינים את ההשלכות של בקשתם ושהשינוי המגדרי אותו יעברו יהיה לטובתם. ההמלצות עתידות להיכנס לתוקף ביולי 2023.[33]
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת באופן גלוי בכוחות ההגנה של ניו זילנד.
טיפול המרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2018 שר הבריאות דייוויד קלארק (אנ') כינה את הפרקטיקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה כ-"מתועבות". באוגוסט 2018 הודיע שר המשפטים אנדרו ליטל (אנ') שניתן לשקול איסור טיפולי המרה כחלק מרפורמה בחוק זכויות האדם משנת 1993.[34] ועדת זכויות האדם, איגוד היועצים של ניו זילנד (אנ') וכל ארגון רפואי ניו זילנדי דווחו כמי שתומכים בהפללת הפרקטיקה הפסאודו-מדעית.[35] עצומה לחקיקת הפללה של ביצוע הפרקטיקות הושקה באמצע יולי ואספה כ-10,000 חתימות תוך שבוע.[36] באמצע אוגוסט 2018 הוצגו בפני הפרלמנט הניו זילנדי שתי עצומות לאיסור ביצוע של טיפול המרה, עם סך כולל של כ-20,000 חתימות.[37] הצעת חוק לאיסור טיפול המרה הוגשה לפרלמנט באוקטובר 2018 שמטילה 6–12 חודשי מאסר וקנס של 5,000 ל-10,000 דולר ניו זילנדי למורשעים.[38]
בשנת 2019 בדקה הוועדה לבחירת שופטים עתירות לאסור על ביצוע של טיפול המרה בחוק. באותה תקופה, ראש הממשלה ג'סינדה ארדרן הביעה דאגה לגבי "ההשפעות שיכולות להיות לטיפול המרה על בני נוער פגיעים".[39] בנובמבר 2019 לא הצליחה הוועדה לבחירת שופטים להמליץ על איסור וסיכמה בדבריה כי: "אנו מאמינים שצריך לעשות עבודה נוספת לפני שמתקבלת החלטה לאסור על כך. בפרט, יש לחשוב כיצד להגדיר טיפול המרה, מה האיסור ועל מי יחל וכיצד להבטיח כי זכויות הנוגעות לחופש הביטוי והדת יישמרו".[40]
דיווחים בשנים האחרונות הראו שביצועי טיפול המרה הוגדרו כ-"נפוצים" בניו זילנד, שכללו בין היתר תרגולים של גירוש שדים, גמילה מסמים ואמצעים נוספים.[41][42] בסקירה בולטת משנת 2016, שישה מומחים בהם הפסיכיאטר האמריקאי ג'יי מייקל ביילי (אנ') הצהירו שישנן מעט ראיות מדעיות שתומכות ביעילותו של טיפול המרה. מחקרי מעבדה זמינים שמדדו את תגובות העוררות המינית של גברים שטענו ששינו את נטייתן החד-מינית שלהם באמצעות הפרקטיקות, עדיין הציגו תגובות עוררות מינית לגברים ולא לנשים, בעוד שאנשים שעשויים לטעון ששינו את נטייתם המינית באמצעות הפרקטיקות, לעיתים קרובות עקב לחץ חברתי או תחושת בושה, נטייתם המינית ההומוסקסואלית נשארה זהה.[43]
בפרלמנט הנוער ה-9 של ניו זילנד (אנ'), חבר הפרלמנט שנאל לאל (אנ') קרא לאיסור על ביצוע טיפול המרה בחוק בניו זילנד.[44] בשנת 2019 לאל הקים את הקבוצה "Conversion Therapy Action Group" כדי לפעול למען הפללתם של טיפולי המרה בחוק והצעת תמיכה בקורבנות. לאל פעל יחד עם המפלגה הירוקה של אאוטארו ניו זילנד (אנ') כדי להעביר עצומה של 150,000 חתימות בנושא.[45]
בסוף יולי 2021 שר המשפטים קריס פאפוי (אנ') הציג הצעת החוק לאיסור על ביצוע של טיפולי המרה בניו זילנד (אנ'). הצעת החוק יוצרת שתי עבירות פליליות חדשות למקרים החמורים ביותר של פגיעה או כאשר ישנו סיכון מוגבר לפגיעה בעודה קובעת עונש מאסר של חמש שנים על מי שיבצעו את הפרקטיקה הפסאודו-מדעית.[46][47] ב-6 באוגוסט 2021 הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה בתמיכת כלל המפלגות בפרלמנט הניו זילנדי פרט למפלגה הלאומית של ניו זילנד מטעם האופוזיציה, שקראה להוספת הוראות שמגנות על הורים מפני העמדות לדין.[48] אגף הצעירים של המפלגה לא הסכים עם עמדת נציגי המפלגה ותמך בחקיקה.[49][50] הוועדה הנבחרת לשימוע בהגשות ציבוריות בנושא הצעת חוק קיבלה למעלה מ-100,000 הגשות בעקבות הקמפיין המקוון של לאל, מספר ששבר את שיא מספר ההגשות לוועדה בנושא מסוים עד לאותה העת.[51] בתחילת פברואר 2022 המפלגה הלאומית נטשה את עמדת ההצבעה הקודמת על הצעת החוק בקריאתה הראשונה בעוד המנהיג החדש של המפלגה, כריסטופר לוקסון (אנ'), אפשר לחברי הוועדה מטעמה להצביע על פי מצפונם.[52][53] הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ואחרונה ב-15 בפברואר 2022 והפכה לחוק.[54]
תרומת דם
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמת שירות הדם של ניו זילנד (אנ') בשנת 1998, תקופת הדחייה עבור תרומת דם מאת גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) עמדה על 10 שנים, אך הצטמצמה ל-5 שנים בשנת 2009 בעקבות סקירה עצמאית של קריטריונים לתרומת דם בשנים 2007–2008 שלא מצאה שום הבדל משמעותי בסיכון של תרומות דם מאת "MSM" לתקופת דחייה של 5 שנים לעומת 10 שנים.
בשנת 2014, שירות הדם צימצם את תקופת הדחייה מ-5 שנים לשנה אחת בעקבות המלצת רשות הבטיחות של ניו זילנד לתרופות ומכשירים רפואיים.[55] ההמלצה נבעה בעיקר ממידע חדש על אי-העברת HIV באוסטרליה שכבר הייתה לה מדיניות של תקופת דחייה של שנה בקרב תרומות דם מאת "MSM". תקופת הדחייה של שנה בניו זילנד החלה ב-15 בדצמבר 2014. ב-14 בדצמבר 2020 שירות הדם הפחית את התקופה ל-3 חודשים. תקופת דחייה זו מוגדרת בדומה לתקופת דחייה של 3 חודשים עבור מספר קטגוריות התנהגותיות אחרות הנושאות סבירות גבוהה יותר להידבקות ב-HIV לא מזוהה, כגון אנשים העוסקים בעבודת מין ואנשים שהתגוררו במדינה בה יש סיכון גבוה (של 1% או יותר) לשכיחות HIV.
תנאי מחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניו זילנד מכונה לעיתים קרובות כאחת המדינות בעלות תנאי המחיה הטובים ביותר עבור להט"ב בעולם, וכוללת סצנת להט"ב רחבה בעיקר בעיר הבירה ולינגטון.[56] באוקלנד, ידועים ברים הומוסקסואלים, מסעדות, מועדונים, פסטיבלים ומקומות נוספים שפונים לאזרחי להט"ב מקומיים ותיירים זרים כאחד. מחוץ לאוקלנד קיימות סצנות להט"ב גלויות אם כי קטנות יותר בטאורנגה, כרייסטצ'רץ', דנידין והמילטון.
אירועי גאווה נערכו לראשונה ברחבי המדינה מאז שנות ה-70 של המאה ה-20. מצעד הגיבורים (אנ'), שנערך בין השנים 1992–2001 היה אירוע גאווה שבו השתתפו למעלה מ-100,000 איש מדי שנה ובשיאו משף למעלה מ-200,000 צועדים בשנים 1999 ו-2001.[57] הזכויות המשפטיות של אזרחי להט"ב ניו זילנדים החלו להשתפר משמעותית מאז קיימו של המצעד, ובשנת 1999 הודיעה ראש ממשלת ניו זילנד, ג'ני שיפלי, שתיקח חלק במהלכו. מנהיגת האופוזיציה וראש הממשלה בין השנים 1999–2008 הלן קלארק השתתפה במצעד מספר פעמים בעבר ומתחה ביקורת על חברי הממשלה על שלא השתתפו בקיומו במשך השנים קודם לכן. מצעד הגיבורים חזר להתקיים בשנת 2013 תחת הכותרת פסטיבל הגאווה של אוקלנד לראשונה מזה 12 שנים. במהלכו, הוצג מצעד לאורך פונסונבי רואד (באור יום ולא בשעות הלילה) וכן מסיבת סיום גדולה בפארק ויקטוריה.
אירוע גאווה בולט נוסף ברחבי ניו זילנד הוא פסטיבל Big Gay Out שהוא אירוע משפחתי שמתקיים מדי שנה באוקלנד בפארק קויל בפרוור המוגרים של פוינט שבלייר (אנ') מאז שנת 2000. מספר המשתתפים בציונו עלה בהתמדה בשנים האחרונות וכלל את השתתפותם של ראש ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן, מנהיגי אופוזיציה ופוליטיקאים רבים אחרים.[58] בשיאו משך כ-15,000 משתתפים בשנים 2013, 2014 ו-2021.[59][60][61]
פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר פוליטיקאים שמוגדרים כלהט"ב כיהנו בפרלמנט של ניו זילנד לאורך השנים. הראשון שנבחר היה כריס קרטר שהפך לחבר הפרלמנט ההומוסקסואל הגלוי הראשון אשר "יצא מהארון" זמן קצר לאחר הבחירות הכלליות של 1993 (אנ'). עם זאת, קרטר איבד את כסאו בפרלמנט בבחירות 1996 (אנ') אך זכה בו שוב בבחירות 1999 (אנ') והפך לשר הקבינט הגלוי הראשון של ניו זילנד בשנת 2002. קרטר התאחד באיחוד אזרחי עם בן זוגו הוותיק מזה 33 שנים ב-10 בפברואר 2007,[62] בטקס האיחוד האזרחי הראשון של שר בקבינט או חבר פרלמנט מאז שנחקקה ההכרה באיחודים אזרחיים בין זוגות מאותו המין בניו זילנד בדצמבר 2004.
טים ברנט (אנ') היה חבר הפרלמנט השני שנבחר כהומוסקסואל גלוי בבחירות הכלליות של 1996. בשנת 1997 ברנט וקרטר הקימו תא במפלגת הלייבור עבור ייצוג של מצביעי להט"ב בתוכה.[63] מרילין וורינג מטעם המפלגה הלאומית מוגדרת כחברת הפרלמנט הלסבית הראשונה שנבחרה בגלוי בשנת 1975 אם כי לא באופן רשמי.[64] מריאן סטריט (אנ') הייתה חברת הפרלמנט הלסבית הגלויה השנייה שנבחרה בבחירות 2005 (אנ') בעודה כיהנה עד 2014 בין היתר כשרת התאגיד לפיצוי תאונות ושרת השיכון בין 2007–2008. בין 1995-1993 כיהנה בנוסף כיושבת ראש מפלגת הלייבור. כריס פינלייסון (אנ') הפך לחבר הפרלמנט ההומוסקסואל הגלוי הראשון מטעם המפלגה הלאומית שנבחר לפרלמנט בבחירות 2005 וכיהן בו כחבר עד שנת 2019.[65] במהלך כהונתו פינלייסון היה השר למשא ומתן על אמנת וייטנגי בין 2008–2017, השר לאומנויות, תרבות ומורשת בין 2008–2014 וכיהן כתובע הכללי של ניו זילנד בין 2008–2017. חבר הפרלמנט דארן היוג'ס (אנ') התפטר מתפקידו בפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור ב-2011 לאחר שעבר להתגורר בממלכה המאוחדת מאז שנבחר לראשונה בגיל 24 וכיהן בין השנים 2002–2011. חברת הפרלמנט קלודט האויטי (אנ') כיהנה בין השנים 2013 ל-2014 מטעם המפלגה הלאומית. חבר הפרלמנט פול פוסטר-בל (אנ') שכיהן כחבר בין השנים 2013–2017, הצהיר על היותו הומוסקסואל ב-2016.[66] קווין הייג (אנ') כיהן כחבר פרלמנט ממפלגת הירוקים בין השנים 2016-2008.
צ'ארלס שאובל (אנ') הצטרף לגרנט רוברטסון (אנ') כחבר פרלמנט הומוסקסואל גלוי מטעם מפלגת הלייבור בין השנים 2013-2006. רוברטסון כיהן כסגן מנהיג מפלגת הלייבור בין 2013-2011, כשר האוצר, הספורט והפנאי מאז 2017 והשר האחראי על וועדת רעידות האדמה מאז 2019.[67] לאחר הבחירות הכלליות בניו זילנד 2020, 10% מחברי הפרלמנט הניו זילנדי הזדהו בגלוי כלהט"ב, נתון שהכתיר את ניו זילנד כמדינה בעלת השיעור הגבוה ביותר של נציגי פרלמנט "מחוץ לארון" ברחבי העולם עד לאותה העת.[68] ג'ורג'ינה בייר הפכה לראש העיר הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם כאשר הפכה לראש עיריית קרטרטון בין השנים 1995–1999. בבחירות הכלליות של 1999, הפכה בייר לחברת הפרלמנט הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם בעודה פרשה מן החיים הפוליטיים ב-14 בפברואר 2007.[69]
טוקלאו, ניואה ואיי קוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ממלכת ניו זילנד, זכויות להט"ב בטוקלאו, זכויות להט"ב בניואה, זכויות להט"ב באיי קוק, זכויות להט"ב בחבר העמים הבריטי
אף על פי שישנה הכרה בנישואים חד-מיניים בניו זילנד מאז 2013, ההכרה לא חלה על שטחי טוקלאו, ניואה או איי קוק שמוגדרות כמושבות של המדינה תחת ההגנה של צבא ניו זילנד כחלק מהיותן טריטוריות ומדינות חסות שמרכיבות את ממלכת ניו זילנד, בשל בתי המחוקקים הנפרדים ביניהן. נכון ליוני 2023, פעילות הומוסקסואלית בהסכמה עדיין מוגדרת כעבירה פלילית בניואה ועלולה לשאת עונש מאסר עד 10 שנים למורשעים דה יורה על רקע סעיפי חוק העונשין שעברו בירושה מתקופת הקולוניאליזם של האימפריה הבריטית ברחבי המושבות ונשארו במקומם, אף על פי שהחוק דווח לאורך השנים כלא נאכף בפועל.[70][71][72] טוקלאו ואיי קוק ביטלו את סעיפי ההפללה הקולוניאליים בחוקי העונשין בשטחן נגד קיום פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה בשנים 2003 ו-2023 בהתאמה.[73][74]
טבלת סיכום
[עריכת קוד מקור | עריכה]| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (מאז 1986 עבור גברים, חוקי מאז ומעולם עבור נשים)
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (16) | (מאז 1986 עבור גברים, שווה מאז ומעולם עבור נשים)
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה | (מאז 1993)
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים | (מאז 1993)
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) | (מאז 1993)
|
| חוקים נגד פשעי ודברי שנאה הכוללים נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי | (מאז 2002)
|
| נישואים חד-מיניים | (מאז 2013)
|
| הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) | (מאז 2002)
|
| אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים | (מאז 2013)
|
| אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים | (מאז 2013)
|
| גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות | (מאז 2004)
|
| הכרה משפטית בשינוי מגדר | (מאז 1993)
|
| לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא | (מאז 1993)
|
| הכרה בנטייה מינית/זהות מגדרית כעילה לקבלת מקלט מדיני | 
|
| איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק | (מאז 2022)
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים | (לא חוקי עבור זוגות הטרוסקסואלים גם כן, פונדקאות אלטרואיסטית חוקית) |
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם | / (לאחר 3 חודשים של דחייה מאז 2020)
|
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זכויות להט"ב
- זכויות להט"ב באוקיאניה
- זכויות להט"ב באיי קוק
- זכויות להט"ב בחבר העמים הבריטי
- זכויות להט"ב בטוקלאו
- זכויות להט"ב בניואה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Early Māori view on sexual fluidity far more liberal than previously believed, Stuff, 2018-07-06 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Setting the scene, nzhistory.govt.nz (באנגלית)
- ^ Capital punishment in New Zealand, nzhistory.govt.nz (באנגלית)
- ^ New Zealand Ministry for Culture and Heritage Te Manatu Taonga, Describing and controlling lesbianism, teara.govt.nz (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 Birth of the gay movement, nzhistory.govt.nz (באנגלית)
- ^ Laurie Guy, Worlds in Collision: The Gay Debate in New Zealand, 1960-1986, Victoria University Press, 2002, ISBN 978-0-86473-438-9. (באנגלית)
- ^ 1 2 Reforming the law, nzhistory.govt.nz (באנגלית)
- ^ 1 2 Human Rights Act 1993 No 82 (as at 01 December 2020), Public Act 21 Prohibited grounds of discrimination – New Zealand Legislation, www.legislation.govt.nz
- ^ New Zealand Ministry for Culture and Heritage Te Manatu Taonga, Gender diversity, teara.govt.nz (באנגלית)
- ^ Push to wipe homosexual convictions, Stuff, 2014-10-30 (באנגלית)
- ^ NZ Moves To Expunge Historical Convictions For Homosexual Offences, QNews, 2017-06-28 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Criminal Records (Expungement of Convictions for Historical Homosexual Offences) Bill - New Zealand Parliament, www.parliament.nz (באנגלית)
- ^ "Parliament apologies for 'profoundly wrong' convictions of gay men". Newshub (באנגלית). נבדק ב-2022-01-07.
- ^ New Zealand Parliament Apologises For Historical Gay Convictions, QNews, 2017-07-06 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Parliament apologises for homosexual convictions, Stuff, 2017-07-06 (באנגלית)
- ^ Criminal Records (Expungement of Convictions for Historical Homosexual Offences) Bill - New Zealand Parliament, www.parliament.nz (באנגלית)
- ^ Relationships (Statutory References) Act 2005 No 3 (as at 01 November 2008), Public Act – New Zealand Legislation, www.legislation.govt.nz
- ^ Same-sex marriage - New Zealand Parliament, www.parliament.nz (באנגלית)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org, 2019-04-08
- ^ Key hints at continued support for gay marriage bill, Stuff, 2012-07-30 (באנגלית)
- ^ ,Kiwis back gay marriage - poll, Stuff, 2012-07-31 (באנגלית)
- ^ Youth boost for gay marriage | Stuff.co.nz, web.archive.org, 2015-09-24
- ^ Youth parties sign marriage equality pledge - Story - Politics - 3 News, web.archive.org, 2014-07-26
- ^ Victory for same-sex couples wanting to adopt, RNZ, 2015-12-21 (ב־New Zealand English)
- ^ Comments, www.ilo.org
- ^ 'Gay gene' donation row in New Zealand - BioNews, www.bionews.org.uk
- ^ Sentencing Act 2002 No 9 (as at 05 October 2021), Public Act 9 Aggravating and mitigating factors – New Zealand Legislation, www.legislation.govt.nz
- ^ Gender reassignment surgery | Ministry of Health NZ, web.archive.org, 2017-02-10
- ^ 1 2 New Zealand Ministry for Culture and Heritage Te Manatu Taonga, Human rights and discrimination, teara.govt.nz (באנגלית)
- ^ New Zealand reduces 30-year wait for gender reassignment surgery, the Guardian, 2018-10-19 (באנגלית)
- ^ New Zealand to tackle 50-year wait for gender-affirming surgery, web.archive.org, 2018-11-16
- ^ Births, Deaths, Marriages, and Relationships Registration Bill - New Zealand Parliament, www.parliament.nz (באנגלית)
- ^ New Zealand passes law making it easier to change sex on birth certificates, the Guardian, 2021-12-09 (באנגלית)
- ^ More than 20,000 people call for ban on gay conversion therapy, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, 2018-08-09 (באנגלית בריטית)
- ^ Conversion therapy ban could be considered - Justice Minister | RNZ News, web.archive.org, 2020-11-09
- ^ Anna Whyte, Senior Digital Political Producer, Petition to ban gay conversion therapy 'once and for all' draws thousands of signatures, 1 News
- ^ Kyle MacDonald: Why gay conversion therapy should be banned - NZ Herald, web.archive.org, 2021-02-05
- ^ Anna Whyte, Senior Digital Political Producer, 'They're not broken' – MP proposes law to ban conversion therapy, 1 News
- ^ "Jacinda Ardern acknowledges gay conversion therapy is religious freedom for some". Newshub (באנגלית). נבדק ב-2022-01-07.
- ^ Petition of Max Tweedie for Young Labour and the Young Greens: Ban Gay Conversion Therapy - New Zealand Parliament, www.parliament.nz (באנגלית)
- ^ Nothing To Be Proud Of: Conversion Therapy in New Zealand, Equal Justice Project (באנגלית בריטית)
- ^ "Gay conversion therapy: Kiwi Paul Stevens shares harrowing experience". Newshub (באנגלית). נבדק ב-2022-01-07.
- ^ J. Michael Bailey, Paul L. Vasey, Lisa M. Diamond, S. Marc Breedlove, Sexual Orientation, Controversy, and Science, Psychological Science in the Public Interest 17, 2016-09, עמ' 45–101 doi: 10.1177/1529100616637616
- ^ Youth MP continues call for ban on conversion therapy, says it's 'state-sanctioned torture', 1 News
- ^ Conversion therapy ban petition: Takatāpui 'inherent to our culture', RNZ, 2021-03-08 (ב־New Zealand English)
- ^ ‘No place in modern New Zealand’: government signals conversion practices ban, the Guardian, 2021-07-30 (באנגלית)
- ^ Gay conversion therapy to become criminal offence, Justice Minister Kris Faafoi announces, NZ Herald (ב־New Zealand English)
- ^ Conversion therapy: what's in a vote?, Newsroom, 2021-08-10 (ב־Australian English)
- ^ 'Shame': Conversion Therapy bill passes first reading but is opposed by National Party, Stuff, 2021-08-05 (באנגלית)
- ^ Conversion therapy ban legislation passes first reading at Parliament, RNZ, 2021-08-05 (ב־New Zealand English)
- ^ Record-breaking number of submissions on law proposing to ban conversion therapy, Stuff, 2021-09-14 (באנגלית)
- ^ National Party will allow conscience vote on conversion therapy ban, after block voting against it under Judith Collins | Stuff.co.nz, web.archive.org, 2022-02-03
- ^ National Party to allow conscience vote on conversion therapy ban bill | RNZ News, web.archive.org, 2022-02-03
- ^ Politicians react as bill to ban conversion therapy passes, RNZ, 2022-02-15 (ב־New Zealand English)
- ^ GayNZ.com New one year blood ban now in place, web.archive.org, 2015-02-09
- ^ About ROMEO PlanetRomeo and GayRomeo, ROMEO (באנגלית אמריקאית)
- ^ HERO Parade and party, Auckland, New Zealand, www.qna.net.nz
- ^ Prime Minister Bill English's first Big Gay Out, NZ Herald (ב־New Zealand English)
- ^ Big Gay Out: The celebration continues despite Covid community scare, NZ Herald (ב־New Zealand English)
- ^ GayNZ.com Big Gay Out 2013 hit new crowd record, web.archive.org, 2013-02-22
- ^ GayNZ.com Politicians, performers and fun at BGO, web.archive.org, 2014-09-02
- ^ Minister to marry in gay union, NZ Herald (ב־New Zealand English)
- ^ Rainbow, NZ Labour Party (באנגלית)
- ^ A Chronology of Homosexuality in New Zealand - Part 4 - Queer History New Zealand, www.gaynz.net.nz
- ^ The man in the middle, Stuff, 2014-08-12 (באנגלית)
- ^ National MP Paul Foster-Bell says Brian Tamaki earthquake 'outburst' inspired him to speak about being gay, Stuff, 2016-12-04 (באנגלית)
- ^ Jan Logie's maiden speech to the House, web.archive.org, 2013-11-03
- ^ New Zealand just elected the queerest parliament in the world with one in 10 MPs identifying as LGBT+, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, 2020-10-19 (באנגלית בריטית)
- ^ Twelve Questions: Georgina Beyer, NZ Herald (ב־New Zealand English)
- ^ Two key bills deferred, Cook Islands News, 2020-10-21 (באנגלית)
- ^ Decriminalisation of gay sex on the Cook Islands stalls yet again in devastating blow to queer community, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, 2020-10-01 (באנגלית בריטית)
- ^ Cook Islands | Human Dignity Trust, www.humandignitytrust.org. (באנגלית)
- ^ Friday, 19 October 2007, 3:45 pm Press Release: Aids Foundation, Pacific Island Sexual Minority Gathering | Scoop News, www.scoop.co.nz
- ^ Crimes, Procedure and Evidence Rules 2003, www.paclii.org
