לדלג לתוכן

זכויות להט"ב בצרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכויות להט"ב בצרפת צרפתצרפת
צרפת וטריטוריות צרפת מעבר לים (ירוק), האיחוד האירופי (ירוק בהיר)
צרפת וטריטוריות צרפת מעבר לים (ירוק), האיחוד האירופי (ירוק בהיר)
מעמד בחוק חוקי מאז 1791
טרנסג'נדריות ישנה הכרה בשינוי מגדר, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש מאז 2015
שירות צבאי לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת
הגנה מפני אפליה הגנה מוחלטת מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית
זכויות משפחה
הכרה בזוגיות חד־מינית ישנה הכרה בהסכם סולידריות אזרחית מאז 1999 ונישואים חד-מיניים מאז 2013
אימוץ ישנה הכרה באימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים מאז 2013
הצבעה על הצהרת האו"ם בעד (מיוזמות ההצהרה)

זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בצרפת מוגדרות כשוות לאלו של הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית. אף על פי שפעילות הומוסקסואלית הייתה מוגדרת כעבירה חמורה שנשאה עונש מוות והביאה לעיתים קרובות להוצאות להורג בתקופת המשטר העתיק (אנ'), כל חוקי איסור "מעשי הסדום" בוטלו בשנת 1791 במהלך המהפכה הצרפתית (1799-1789) בעוד ז'אן דיוט וברונו לנואר היו להומוסקסואלים האחרונים אשר הוצאו להורג בשנת 1750 על רקע נטייתם החד-מינית. עם זאת, חוק "חשיפה מגונה" פחות מוכר, שכוון לעיתים קרובות נגד אזרחי להט"ב צרפתיים, נכנס לתוקף ב-1960 ובוטל 20 שנה לאחר מכן.

גיל ההסכמה עבור זוגות הומוסקסואלים שונה יותר מפעם אחת לפני שהשוותה לזוגות הטרוסקסואלים בשנת 1982 תחת הנשיא פרנסואה מיטראן. לאחר שהעניקה לזוגות חד-מיניים הטבות במסגרת הכרה בשותפות במשפחה הידועה כ-"הסכם סולידריות אזרחית" משנת 1999, צרפת הפכה למדינה ה-13 בעולם שמכשירה נישואים חד-מיניים בשנת 2013. חוקים שהחלו לאסור על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית נחקקו בשנת 1985 ו-2012, בהתאמה. בשנת 2010 הפכה צרפת למדינה הראשונה בעולם שהוציאה את סיווגה של דיספוריה מגדרית כמחלת נפש. בנוסף, מאז 2017, טרנסג'נדרים צרפתים החלו להיות רשאים לשנות את מגדרם המשפטי מבלי להידרש לעבור ניתוח להתאמה מגדרית לפני כן.[1]

צרפת מכונה לעיתים קרובות כאחת המדינות הידידותיות ביותר ללהט"ב ברחבי העולם.[1] סקרים שנעשו בעשורים האחרונים הצביעו על כך שבשנת 2013 כ-77% מהאוכלוסייה הצרפתית הצהירה שהומוסקסואליות צריכה להתקבל על ידי החברה, אחת התוצאות הגבוהות מ-39 המדינות אשר נשאלו,[2][3] בעוד סקר שנערך ב-2019 על ידי "Eurobarometer" (אנ') מצא שרוב של 79% מהנסקרים הצרפתים הצהירו שיש להכשיר נישואים חד-מיניים ברחבי אירופה, בעוד ש-15% התנגדו לצד 85% שהאמינו כי הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים צריכים ליהנות מאותן זכויות כגון הטרוסקסואלים. במשך השנים הבירה פריז הוכתרה על ידי פרסומים רבים כאחת הערים הידידותיות ביותר ללהט"ב בעולם, בעוד השכונות המארה, פיגאל ויער בולון בשטחה ידועות בגיי ויליג'ים מפורסמים שכוללים מועדונים, ברים הומוסקסואלים וחיי לילה משגשגים בקרב חברי קהילת הלהט"ב המקומית שמהווים יעד עבור תיירות להט"ב בינלאומית.[4]

מעמד בחוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקי סדום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ז'אן דיוט וברונו לנואר
אנדרטה להנצחתם של ז'אן דיוט וברונו לנואר, רחוב מונטורגויל (אנ'), פריז

לפני המהפכה הצרפתית בשנים 1789–1799, קיום "מעשה סדום" אשר כלל בין היתר פעילות הומוסקסואלית הוגדר כפשע חמור ונאסר על רקע חוק העונשין. המהפכה הצרפתית הראשונה העבירה אי-הפללה כלפי קיום פעילות הומוסקסואלית לאחר שהקוד הפלילי החדש משנת 1791 (אנ') לא כלל התייחסות לפעילות הומוסקסואלית בתוכן שלו. מדיניות זו נשמרה בחוק העונשין משנת 1810 ובוצעה במדינות והמושבות הצרפתיות בשנים לאחר מכן שאימצו את הקוד הפלילי הצרפתי. עם זאת, הומוסקסואליות וקרוס-דרסינג המשיכו להיתפס באופן נרחב כבלתי מוסריים ואזרחי להט"ב צרפתיים היו נתונים להטרדה משפטית על פי חוקים שהפלילו "פגיעה במוסר והסדר הציבורי". אזרחי להט"ב צרפתיים מאזורי אלזס-לורין, שסופחו לגרמניה הנאצית ב-1940, נרדפו ונכלאו במחנות ריכוז. להט"ב צרפתים נרדפו גם כן בפועל תחת משטר וישי, אף על פי שלא היו קיימים חוקים שהפלו הומוסקסואליות. ז'אן דיוט וברונו לנואר ידועים כהומוסקסואלים האחרונים שנשרפו למוות על המוקד ב-6 ביולי 1750 כתוצאה מהאשמה בביצוע מעשה סדום.[5]

גיל הסכמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצעדה הלאומית הראשונה למען זכויות הומוסקסואלים בצרפת בבירה פריז ב-4 באפריל 1981

גיל ההסכמה הונהג ב-28 באפריל 1832 ונקבע ל-11 שנים לשני המינים. בהמשך הועלה ל-13 שנים ב-1863. ב-6 באוגוסט 1942 ממשלת וישי הנהיגה חוק מפלה בחוק העונשין אשר כלל את סעיף 334 (והועבר לסעיף 331 ב-8 בפברואר 1945 על ידי הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית) שהעלה את גיל ההסכמה ל-21 עבור זוגות הומוסקסואלים ו-15 עבור זוגות הטרוסקסואלים. גיל ה-21 שנים הורד ל-18 בשנת 1974, שהפך לגיל הבגרות החוקי. חוק זה נשאר בתוקף עד 4 באוגוסט 1982, אז בוטל תחת הנשיא פרנסואה מיטראן שהשווה את גיל ההסכמה לגיל 15 עבור זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד.

חשיפה מגונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק שהפלה הומוסקסואלים פחות מוכר אומץ ב-1960, והכניס לחוק העונשין (סעיף 330, שורה 2) סעיף שהכפיל את העונש על "חשיפה מגונה בגין פעילות הומוסקסואלית". הפקודה הזו הוגדרה כמי שנועדה "לדכא סרסרות". הסעיף נגד הומוסקסואליות אומץ עקב רצון של הפרלמנט, כדלקמן: "פקודה זו אומצה על ידי הרשות המבצעת לאחר שהוסמכה על ידי הפרלמנט לנקוט באמצעי חקיקה נגד נגעים לאומיים כמו אלכוהוליזם". פול מירגה, חבר האספה הלאומית, חש בנוסף שהומוסקסואליות היא "מכת מדינה" והציע תיקון משנה שכונה "תיקון מירגה" שהטיל על הממשלה לנקוט צעדים נוספים נגד הומוסקסואליות, אשר אומץ.[6] הסעיף בוטל בשנת 1980 כחלק ממעשה שהמגדיר מחדש מה הן עבירות מין.

הכרה במערכות יחסים חד-מיניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק להכרה בהסכמי סולידריות אזרחית (אנ'), סוג של שותפויות מקומיות רשומות, נחקק ב-1999 עבור זוגות חד-מיניים על ידי ממשלתו של ליונל ז'וספן. לזוגות המתקשרים זה עם זה בחוזה ההסכם מוענקות רוב ההגנות, הזכויות והחובות המשפטיות של נישואים. עם זאת, הזכות לאימוץ ולהזרעה מלאכותית נשללת משותפים בהסכמים. בניגוד לזוגות נשואים, זוגות במסגרת ההסכמים לא הורשו להגיש דוחות מס משותפים רק לאחר שלוש שנים, אם כי מצב זה שונה ב-2005.[7]

ב-14 ביוני 2011, האספה הלאומית של צרפת (הבית התחתון) הצביעה ברוב נגד הצעת חוק להכשרה של נישואים חד-מיניים.[8] חברי מפלגת הרוב, האיגוד למען תנועה עממית (אנ'), הצביעו בעיקר נגד הצעד, בעוד שנציגי המפלגה הסוציאליסטית הצביעו בעיקר בעד. חברי המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית הצהירו שחקיקת הכרה משפטית בנישואים חד-מיניים בצרפת תעמוד בראש סדר העדיפויות של המפלגה אם הם יזכו ברוב בבחירות 2012 (אנ').[9] ב-7 במאי 2012 זכה פרנסואה הולנד בבחירות, והמפלגה הסוציאליסטית והשותפים הקואליציוניים שלה זכו ברוב המושבים באספה הלאומית. באוקטובר 2012 הוגשה על ידי הממשלה הצעת חוק להכרה בנישואים חד-מיניים.[10]

הפגנות עבור הכשרת נישואים חד-מיניים בצרפת, פריז, דצמבר 2012

ב-2 בפברואר 2013 אישרה האספה הלאומית את הסעיף הראשון של הצעת החוק, ברוב של 249 קולות מול 97 נגד.[11] ב-12 בפברואר 2013 אישרה האספה הלאומית את הצעת החוק כולה בהצבעה של 329 בעד ו-229 נגד ושלחה אותה לסנאט הצרפתי (הבית העליון). כל חברי המפלגה הסוציאליסטית השולטת הצביעו בעד ההצעה (מלבד 4 שהצביעו נגדה) ואילו רוב מפלגת האופוזיציה השולטת, האיגוד למען תנועה עממית, הצביעו נגדה (מלבד 2 שהצביעו בעדה).[12] ב-4 באפריל 2013, הסנאט החל בדיון על הצעת החוק וחמישה ימים לאחר מכן אישר את המאמר הראשון של התוכן שלה בהצבעה של 179–157.[13] ב-12 באפריל, הסנאט אישר את הצעת החוק בתיקונים קלים, שהתקבלו על ידי האספה הלאומית ב-23 באפריל.[14]

ערעור על ההצעה הוגש על ידי מפלגת האיגוד למען תנועה עממית למועצה החוקתית (אנ') בעקבות ההצבעה.[15][16] ב-17 במאי 2013 קבעה המועצה כי החוק הוא חוקתי,[17] בעוד יום למחרת, הנשיא הולנד חתם על ההצעה,[18] אשר פורסמה רשמית למחרת בכתב העת הרשמי של הרפובליקה הצרפתית, "Journal Officiel" (אנ'). טקס החתונה הרשמי הראשון בין זוג חד-מיני בצרפת לאחר חקיקת החוק התקיים 11 ימים לאחר מכן ב-29 במאי בעיר מונפלייה.[19]

הורות ואימוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוגות חד-מיניים החלו להיות רשאים באופן חוקי לאמץ ילדים במשותף מאז מאי 2013, אז נכנס לתוקף חוק ההכרה בנישואים חד-מיניים. האימוץ המשותף הראשון על ידי זוג חד-מיני התקיים ב-18 באוקטובר 2013.[20][21]

לזוגות לסביות ישנה גישה לטכנולוגיית רבייה בסיוע (הפריה חוץ-גופית) מאז ספטמבר 2021.[22][23] ביוני 2017, דובר נשיא צרפת עמנואל מקרון הצהיר כי הממשלה עתידה לחוקק חקיקה עבור גישה לרבייה בסיוע בקרב זוגות לסביות, זאת בעקבות דו"ח של פאנל אתיקה בלתי תלוי בצרפת שהמליץ לתקן את החוק כך שיכלול זוגות לסביות ונשים רווקות בתוכנו.[24][25] ביולי 2018, חבר האספה הלאומית גיליום צ'יצ'ה (אנ') הציג הצעת חוק להכשרת רבייה בסיוע לזוגות לסביות ונשים רווקות.[26] ביוני 2019 ראש הממשלה אדואר פיליפ הצהיר לאספה הלאומית כי החקיקה תתחיל להיבחן מסוף ספטמבר 2019.[27][28][29] הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה על ידי האספה הלאומית ב-15 באוקטובר 2019 בהצבעת רוב של 359–114, ובקריאה השנייה ב-31 ביולי 2020 עם 60 קולות בעד מול 37 נגד (שיעור ההצבעה הנמוך נבע מכך שרוב חברי האספה יצאו לחופשת קיץ).[30][31] הסנאט אישר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ב-4 בפברואר 2020 ב-153 קולות בעד, 143 נגד ו-45 נמנעים.[32] ההצעה קובעת בנוסף כי המדינה תכסה את עלות הליכי הרבייה בסיוע לכלל הנשים מתחת לגיל 43 ותאפשר לילדים שנולדו עם תרומת זרע לגלות את זהות התורם שלהם כשהם מגיעים לגיל 18. הצעת החוק נכנסה לתוקף בספטמבר 2021.

עד שנת 2015, צרפת לא הכירה בילדים שנולדו כתוצאה מהליכי פונדקאות כאזרחים צרפתים מה שהותיר ילדים רבים מרקע כזה בסיבוכים משפטיים. ב-5 ביולי 2017 קבע בית המשפט לערעורים (אנ') כי ילד שנולד לזוג חד-מיני באמצעות פונדקאות מחוץ למדינה יכול להיות מאומץ על ידי בן זוגו של אביו הביולוגי.[33] באותה שנה העניק בית הדין של פריז דה גראנדה אינסטנס אזרחות צרפתית לתאומים שנולדו באמצעות פונדקאות באונטריו, קנדה, לזוג הורים חד-מיני ששניהם אזרחים צרפתים. עם זאת, בית הדין סירב לרשום את הילדים ברשומות החיוניות. במאי 2019 בית המשפט לערעורים של פריז (אנ') הפך חלקים מסוימים של ההחלטה וקבע שתעודת הלידה הקנדית חייבת להיות מוכרת על ידי צרפת.[34] בדצמבר 2019 קבע בית המשפט לערעורים כי תעודות לידה זרות שמכירות בבני זוג חד-מיניים חייבות להיות מוכרות במלואן בצרפת.

הגנה מפני אפליה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1985 נחקקה חקיקה לאומית שאוסרת אפליה המבוססת על נטייה מינית בתעסוקה, דיור ואספקות ציבוריות ופרטיות אחרות של מתן סחורות ושירותים.[35] בשנת 2008, צרפת נמנתה בין מספר המדינות שיזמו את "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם הקשורות בהתבססות על נטייה מינית וזהות מגדרית" באו"ם, שהיוותה את הפעם הראשונה שהעצרת הכללית של האו"ם גינתה אלימות ואפליה נגד להט"ב. ביולי 2012 הוסיף הפרלמנט הצרפתי את הקטגוריה "זהות מינית" לעילות שמוגנות מפני אפליה בחוק הצרפתי ששימשה גם כן כעילה נרדפת ל-"זהות מגדרית". אף על פי ביקורת מסוימת כלפי הנושא מצד ארגון זכויות הלהט"ב האירופאי "ILGA-Europe" על עמימות תוכן העילה, הארגון שיבח את החקיקה כ-"צעד חשוב".[36][37] ב-18 בנובמבר 2016, חוק חדש שינה את סעיף 1–225 של חוק העונשין הצרפתי בנוגע למונח "זהות מינית" שתוקן באופן ספציפי ל-"זהות מגדרית".[38]

פרק 2 של קוד העבודה מצהיר באומרו כי:

"אין להוציא אדם מתהליך גיוס או מגישה להתמחות או לתקופת הכשרה בחברה, אין להטיל סנקציות על עובד, לפטר או לכפוף לצעד מפלה, ישיר או עקיף, מטעם של מוצא, מין, מוסר, נטייה מינית, זהות מגדרית, גיל, מצב משפחתי או הריון, מאפיינים גנטיים, מצב כלכלי, שייכות או אי-שייכות, נכונה או כביכול לקבוצה אתנית, לאום או גזע, דעות פוליטיות, איגוד מקצועי או פעילויות הדדיות, אמונות דתיות, מראה פיזי, שם משפחה, מקום מגורים, מצב בריאותי, אובדן אוטונומיה או מוגבלות, או שימוש בשפה שאיננה צרפתית".[39]

אפליה בבתי ספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2008 שר החינוך חאווייר דארקוס (אנ') הכריז על מדיניות למאבק במגוון צורות של אפליה בהן הומופוביה בבתי הספר. מדיניות זו הייתה אחת מ-15 סדרי העדיפויות הלאומיים של משרד החינוך לשנת הלימודים 2008–2009. הפדרציה העצמאית והדמוקרטית של תלמידי תיכון (בצרפתית: "Fédération Indépendante et Démocratique Lycéenne") - איגוד הסטודנטים הראשון של תיכון בצרפת, השיק בנוסף באותה עת מסע פרסום נגד הומופוביה בבתי ספר ובקרב צעירים.

בינואר 2019 פתח משרד החינוך במסע פרסום חדש להתמודדות עם בריונות והטרדות נגד להט"ב בבתי ספר. מסע הפרסום שנקרא "Tous égaux, tous alliés" (בעברית: כולם שווים, כולם ברית), מסייע לתלמידים לגשת לשירותים לדיווח על בריונות במוקד סיוע (אנ') מיוחד שהקים לשימוש בקרב תלמידים וצוותים חינוכיים ודורש מכל בתי הספר בצרפת לספק הדרכה בנושאי להט"ב בעוד היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה (17 במאי) יוגדר כיום מיוחד לקידום פעולות מסוג כזה.[40][41]

בפברואר 2019 דווח שצרפת החלה להשתמש במונחים "הורה 1" ו-"הורה 2" בטפסי בקשה עבור רישום ילדים לבתי ספר עבור התאמות בירוקרטיות בקרב משפחות בהן קיימים שני אבות או אימהות.[42] במרץ אותה שנה, פרדריק וידאל (אנ'), שרת ההשכלה הגבוהה, הודיעה שכל מוסדות ההשכלה הגבוהה ישתמשו בשמותיהם המועדפים של תלמידים טרנסג'נדרים בהתאם לזהותם המגדרית, כולל בכרטיסי סטודנט, טפסי בחינות וכדומה.[43]

חוקים נגד פשעי שנאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפגינים מציינים את היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה בפריז, 17 במאי 2012

ב-31 בדצמבר 2004 אישרה האספה הלאומית תיקון לחקיקה הקיימת נגד אפליה, מה שהפך הערות הומופוביות, מיזוגיניות וגזעניות בין היתר לפליליות. העונש המקסימלי של עבירה על החוק הוא קנס של 45,000 אירו או 12 חודשי מאסר בעוד ממשלת ז'אק שיראק הדגישה את העלייה באלימות נגד להט"ב כהצדקה לצעד. עם זאת, למרבה האירוניה, חבר פרלמנט במפלגת האיגוד למען תנועה עממית של ממשלת שיראק עצמה, כריסטיאן ואנסטה, הפך לאדם הראשון שהורשע על פי החוק בינואר 2006, אם כי הרשעתו בוטלה מאוחר יותר על ידי בית המשפט לערעורים.[44]

החוק מדצמבר 2004 יצר את הרשות העליונה נגד אפליה ולמען שוויון (אנ') (באנגלית: "French Equal Opportunities and Anti-Discrimination Commission"). סעיפים 20 ו-21 לחוק שינו את חוק חופש העיתונות מיום 29 ביולי 1881 (אנ') כדי לקבוע הוראות לעבירות ספציפיות יותר לרבות פגיעה, לשון הרע, עלבון, הסתה לשנאה או לאלימות, או אפליה נגד אדם או קבוצה של אנשים בשל מגדרם, נטייתם המינית או מוגבלות כאשר תקיפה פיזית או רצח המונעים על ידי נטייתו מינית של הקורבן מוגדרת כגורם מחמיר (אנ') לעונש שניתן.

באוקטובר 2018 לאחר עלייה בסדרה של התקפות הומופוביות, הנשיא עמנואל מקרון גינה את קיומה באומרו כי היא "לא ראויה לצרפת" והכריז על "צעדים קונקרטיים" עתידיים לחיסולה בעודו צייץ בחשבונו בטוויטר "אלימות הומופובית חייבת להיות דאגה לכל החברה שלנו. היא אינה ראויה לצרפת. יוכרזו צעדים קונקרטיים בנושא אבל הם לא יכולים להחליף את האנושות והסובלנות שהם בלב התרבות שלנו".[45][46] דו"ח שפורסם ב-16 במאי 2020 יום לפני ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה הראה כי התקפות ועלבונות הומופובים וטרנספובים עלו ב-36% בשנת 2019 בעוד המשטרה הצרפתית פרסמה סכום של 1,870 קורבנות של התקפות טרנספוביות והומופוביות לאחר שבשנת 2018 הנתונים עמדו סביב 1,380 מקרים.[47]

זהות מגדרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחאה למען זכויות טרנסג'נדרים בצרפת, 2005

בשנת 2010 צרפת הסירה הפרעת זהות מגדרית (דיספוריה מגדרית) כאבחנה של מחלת נפש.[48][49][50]

בשנת 2012 אפליה על רקע "זהות מינית" נאסרה בחוק.[37] בשנת 2016 הוחלף המונח זהות מינית ב-"זהות מגדרית" להתייחסות ספציפית יותר לתוכן העילה עבור הגנת טרנסג'נדרים.[38]

ב-6 בנובמבר 2015 אושרה על ידי הסנאט (צרפת) הצעת חוק שמאפשרת לטרנסג'נדרים לשנות את מגדרם המשפטי ללא צורך בהעברת ניתוח להתאמה מגדרית ועיקור כפוי.[51] ב-24 במאי 2016 אישרה האספה הלאומית את הצעת החוק.[51] חברת האספה הלאומית פסקל קרוזון (אנ'), שהציגה את הצעת החוק, הצהירה בפני חברי הפרלמנט לפני ההצבעה על הצעת החוק על "ההליכים הארוכים, הלא וודאיים והמשפילים שלפיהם טרנסג'נדרים צריכים לעבור כדי לשנות את מינם ברשומות חיוניות". בשל טקסטים שונים להעברת ההצעה הוקם מושב משותף לדיון בהצעה. ב-12 ביולי 2016 אישרה האספה הלאומית גרסה מתוקנת של הצעת החוק ששמרה על ההוראות המוציאות מחוץ לחוק חיוב של תעודות פסיכיאטר והוכחות להעברת ניתוח להתאמה מגדרית, ובמקביל ביטלה ההצעה את ההוראה המקורית של הצעת החוק עבור מתן אפשרות לשינוי מגדר על רקע הגדרה עצמית.[52] ב-28 בספטמבר דן הסנאט (צרפת) בהצעת החוק.[53] האספה הלאומית התכנסה אז ב-12 באוקטובר בישיבת מליאה כדי לאשר את הצעת החוק פעם נוספת ודחתה תיקונים שהוצעו על ידי הסנאט שהיו דורשים הוכחה לטיפול רפואי עבור הכרה משפטית בשינוי מגדר.[54][55] ב-17 בנובמבר קבעה המועצה החוקתית כי הצעת החוק היא חוקתית,[56][57] שנחתמה על ידי הנשיא ב-18 בנובמבר 2016. ההצעה פורסמה בכתב העת הרשמי של הרפובליקה הצרפתית "Journal Officiel" יום למחרת.[38] ההצעה נכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2017.[58] אף על פי שחיוב של הוכחת העברת ניתוח או התערבויות רפואיות לא קיים עוד מאז העברת החוק, טרנסג'נדרים מחויבים לפנות לבית משפט מקומי כדי לשנות את הסמן המגדרי שלהם במסמכי זהות רשמיים.[43]

בשנת 2017 טרנספוביה הפכה לגורם מחמיר מאתה ואילך בכלל הפשעים שניתן להעניש בעונש מאסר.[59]

אינטרסקס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטרסקסים (בעלי סימני מין זכריים ונקביים כאחד) בצרפת נהנים מרוב אותן זכויות השוות לקבוצות נוספות בחברה, אך עם פערים משמעותיים בהגנה מפני התערבויות רפואיות אינטרסקסואליות (אנ') בקטינים אינטרסקסים לקביעת המין שלהם ללא הסכמתם והגנה מפני אפליה. בתגובה ללחץ של פעילים אינטרסקסים והמלצות של גופי האמנה של האו"ם, הסנאט (צרפת) פרסם חקירה בנוגע לטיפול בקטינים אינטרסקסים בפברואר 2017. ארגוני זכויות אדם רואים יותר ויותר בניתוחים אלה בקטינים אינטרסקסים כלקויים אשר לטענתם, יש לבצע אותם רק אם הפונה מסכים לביצוע הניתוח, על ידי דחיית ההתערבויות הרפואיות עד שיהיה רשאי להסכים.

ב-17 במרץ 2017 הנשיא פרנסואה הולנד תיאר התערבויות רפואיות המנסות להפוך את גופותיהם של קטינים אינטרסקסים לזכר או נקבה כ-"לקויות".[60]

טיפול המרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורבן צרפתי שעבר סדנת טיפול המרה תיאר את התרגול כ-"אונס פסיכולוגי" בעוד היקף קיום התרגולים בצרפת אינו ידוע. עמותת "Le Refuge" העריכה כי כ-3% עד 4% מהשיחות למוקד הסיוע שלה עסקו בנושא. בקיץ 2019, חברת האספה הלאומית לורנס ואנסונברוק-מיאלון (אנ') הודיעה על כוונתה להציג בפני הפרלמנט בשנת 2020 הצעה לאיסור קיום הפרקטיקה הפסאודו-מדעית בעוד העונשים על עבירה על החוק ינועו בין שנתיים מאסר או קנס של 30,000 יורו.[61][62][63]

הצעת החוק לאיסור משפטי על קיום טיפול המרה עברה בסנאט ב-7 בדצמבר 2020 ואושרה על ידי האספה הלאומית ב-25 בינואר 2022. ב-1 בפברואר פורסמה רשמית.[64][65]

שירות צבאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בגלוי בכוחות המזוינים של צרפת.[66]

תרומת דם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוזר (אנ') של מנכ"ל משרד הבריאות הצרפתי שהוחל ב-20 ביוני 1983 בשיאה של מגפת ה-HIV, אסר על גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) לתרום דם לצמיתות. צו שר שפורסם ב-12 בינואר 2009 הזכיר את תוקף המגבלה בשנית.[67]

ב-3 באפריל 2015 חבר מפלגת איגוד הדמוקרטים והעצמאים (אנ'), ארנו ריצ'רד, הציג תיקון נגד הכללת "MSM" בין קבוצות שחסומות מלתרום דם שאומץ מאוחר יותר באותו חודש.[68] בנובמבר 2015, שרת הבריאות מריסול טוריין (אנ') הודיעה כי הומוסקסואלים וביסקסואלים בצרפת רשאים לתרום דם לאחר שנה אחת של הימנעות מקיום יחסים. מדיניות זו יושמה ונכנסה לתוקף ב-10 ביולי 2016.[69][70] ביולי 2019 הודיעה שרת הבריאות אגנס בוז'ן (אנ') שתקופת הדחייה תצומצם ל-4 חודשי הימנעות מ-2 באפריל 2020.[71][72] החל מ-16 במרץ 2022, צרפת הסירה את מדיניות תקופת הדחייה במלואה בעוד דווח כי "לא תהיה עוד התייחסות לנטייה מינית" בעת תרומות דם.[73][74][75]

תנאי מחיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלט רחוב בטיילת הקרויה על שמה של הזמרת הטרנסג'נדרית הצרפתייה, קוקסינל, בבירה פריז משנת 2016

בשנות ה-50 של המאה ה-20, פרסומה של האמנית הטרנסג'נדרית הצרפתייה קוקסינל ברחבי העולם תרם לביסוסה של העיר המרוקאית קזבלנקה כאזור בו רופאים מסוימים היו מוכנים לבצע ניתוחים להתאמה מגדרית עבור טרנסג'נדרים (בהיותה של מרוקו קולוניה לשעבר של צרפת) אם כי באופן חשאי.[76] כיום, לא ברור אם מעמד זה עדיין קיים (ראו: זכויות להט"ב במרוקו). על פי דיווחים, אישה טרנסג'נדרית מרוקאית בשם רנדה פרסמה ספר בנושא מטעמה, אם כי מעט ידוע על תוכנו או על הצלחתו המסחרית.[77] בשנת 1958 עברה קוקסינל ניתוח להתאמה מגדרית במרוקו והייתה לצרפתייה הראשונה שעברה ניתוח מסוג כזה. הדבר קידם מאוד את קריירת הבמה שלה. ב-1963 החלה להופיע בפריז במועדון "אולימפיה" המפורסם מאז שנפתח בסוף המאה ה-19 בפני גדולי הזמר הצרפתי ואמנים בינלאומיים מהשורה הראשונה. בשנת 1964 הגיעה לשני סיבובי הופעות בישראל במספר מועדונים ביפו, תל אביב וחיפה, ביניהם מועדון הלילה "כליף" ביפו ו-"קולנוע ארמון" בחיפה והייתה לטרנסג'נדרית המפורסמת ביותר שהופיעה עד אז בישראל. הופעותיה של קוקסינל היוו השראה לראשונות מהנשים הטרנסג'נדריות בישראל בהן גילה גולדשטיין וננסי שניידר. בדצמבר 2016 החליטה עיריית פריז לקרוא על שמה טיילת שסמוכה למועדון "מאדאם ארתור" בו החלה את קריירת הבמה שלה.[78]

ארגוני זכויות להט"ב בצרפת כוללים בין היתר את: "Act Up Paris" "SOS Homophobie", "Arcadie", "FHAR", "Gouines rouges", "GLH", "CUARH", ו-"Bi'Cause". מצעד הגאווה הראשון בצרפת נערך בבירה פריז ב-4 באפריל 1981 בכיכר מאובר ואורגן על ידי העמותה "CUARH" אשר במהלכו נרשמה השתתפות של כ-10,000 מפגינים. המצעד מתקיים בכל שנה מאז בחודש יוני. אחוז ההשתתפות בו גדל באופן משמעותי מאז שנות השמונים והגיע ל-100,000 צועדים בסוף שנות ה-90. מהדורת המצעד לשנת 2019 הגיעה לשיא מפגינים של מעל 500,000 איש. האירוע מוגדר בנוסף כאירוע השלישי בגודלו בעיר, בעקבות מרתון פריז ומצעד הטכנו (אנ'), והוא כולל תמיכה של למעלה מ-60 אגודות שונות, ארגוני זכויות אדם, מפלגות פוליטיות וחברות.

טקס הפתיחה של המשחקים הגאים בפריז באצטדיון ז'או-בואן (אנ'), אוגוסט 2018

מחוץ לפריז נערכים אירועי גאווה נוספים בערים רבות ברחבי המדינה בהן ברן ומרסיי, שערכו את מצעד הגאווה הראשון בשטחן בשנת 1994. נאנט, מונפלייה וטולוז ארגנו את פסטיבלי הגאווה הראשונים שלהן בשנת 1995 וליון, ליל, בורדו, גרנובל, קאן ואקס-אן-פרובאנס בשנת 1996. רואן, ביאריץ, אנז'ה ופואטייה בשנת 2000 וקן ושטרסבורג בשנת 2001. אחרים כוללים את הערים: אוסר, דיז'ון, ניס ואביניון שמקיימות מצעדי גאווה שנתיים בשטחן גם כן. בשנים 1997 ו-2013 אירחו פריז ומרסיי בהתאמה את אירועי הגאווה האירופאים "Europride". בשנת 2018 התקיימו לראשונה בצרפת תחרויות הספורט של המשחקים הגאים עם כ-10,317 ספורטאים מ-91 מדינות שונות שמוגדרים כלהט"ב מרחבי העולם.[79]

בפברואר 2020 סיימה העיר התאומה הצרפתית סן-ז'אן-דה-ברייה את שותפותה עם העיר טוחוב הפולנית כתוצאה מהצהרת "אזור חופשי מלהט"ב" שאומצה על ידי הרשויות בשטחה.[80][81] בפברואר 2020 השביתה הקומונה הצרפתית נוגנט-סור-אוז את שיתוף הפעולה שלה עם העיר קרשניק הפולנית כתגובה על העברת ההחלטה על ידי רשויות העיר.[82] בפברואר 2020 האזור הצרפתי סאנטר-עמק הלואר השעה את שיתוף הפעולה שלו עם מחוז פולין קטן כתגובה לאימוץ ההצהרה על ידי רשויות המחוז.[83][84]

טריטוריות צרפת מעבר לים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טריטוריות צרפת מעבר לים

נישואים חד-מיניים חוקיים בכל המחלקות והטריטוריות של צרפת מעבר לים. למרות זאת, קבלה של מערכות יחסים חד-מיניות וזהויות מגדריות טרנסג'נדריות נוטה להיות נמוכה יותר באותם אזורים מאשר בצרפת המטרופוליטנית שכן התושבים בדרך כלל מוגדרים כדתיים יותר, בעוד הדת משחקת תפקיד בחיים הציבוריים. רבות מהחברות הללו מוגדרות כמשפחתיות מאוד ושבטיות שבהן "כבוד המשפחה" (אנ') זוכה להערכה רבה אשר נוטה לראות בהומוסקסואליות כ-"בושה". בחלק מהטריטוריות הללו הומוסקסואליות נתפסת מדי פעם כ-"זרה" ו-"מתורגלת רק על ידי האוכלוסייה הלבנה".[85] כתוצאה מהגישה הציבורית הזו כלפי הנושא, הנישואים החד-מיניים הראשונים שבוצעו בסנט מן ובפולינזיה הצרפתית הובילו להפגנות פומביות נגד הכרתם.[86][87] לאורך השנים בערות לגבי הומוסקסואליות ברחבי הטריטוריות הובילה לגילויי עוינות ואלימות נגד להט"ב או מצד שני לסקרנות. מחקר משנת 2014 הראה מיעוט של כ-20% מתושבי צרפת מעבר לים שראו בהומוסקסואליות "נטייה מינית כמו כל נטייה מינית אחרת" בהשוואה ל-77% בצרפת המטרופוליטנית באותה שנה. אף על פי כן, החלת ההכרה המשפטית בנישואים חד-מיניים משנת 2013 בטריטוריות הביאה לדיון מוגבר על הטאבו החברתי שקיים כלפי הומוסקסואליות בעוד תושבי להט"ב מקומיים החלו לזכות בנראות בולטת מאז אותה תקופה.[88]

מתוך 27 חברי הפרלמנט הצרפתי מרחבי הטריטוריות מחוץ לצרפת, 11 (2 ממיוט, 3 מראוניון, 1 מגיאנה הצרפתית, 1 מגוואדלופ, 1 ממרטיניק, 2 מקלדוניה החדשה ו-1 מסן פייר ומיקלון) הצביעו בעד התרת נישואים חד-מיניים בשנת 2013 בעוד 11 (2 מגוואדלופ, 3 ממרטיניק, 3 מפולינזיה הצרפתית, 2 מראוניון ו-1 מסנט מרטין וסן ברתלמי) הצביעו נגד, 1 (מגיאנה הצרפתית) נמנע ו-3 (1 מראוניון, גוואדלופ וואליס ופוטונה) לא נכחו במהלך ההצבעה.[89]

הטריטוריות של צרפת ברחבי העולם,
  צרפת המטרופוליטנית ומחוזות צרפת מעבר לים
  קולקטיבים מעבר לים
  הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת
  קליפרטון

הקבוצה "Let's go" (בצרפתית קריאולית: An Nou Allé) היא ארגון להט"ב שפעיל בטריטוריות של צרפת מעבר לים באזור הקריביים. קבוצות נוספות כוללות את: AIDES Territoire Martinique", "KAP" Caraïbe", "Tjenbé Rèd Prévention" ו-"SAFE SXM". גוואדלופ, מרטיניק, סנט מארטן וסן ברתלמי ידועות ברחבי העולם בזכות האטרקציות התיירותיות שלהן שכוללות בין היתר גיי ברים, מועדונים, סאונות וחופים שפופולארים בקרב תיירי להט"ב.[90] מצעד הגאווה הקריבי-צרפתי הראשון נערך ביוני 2017 בעיר לה קארביט' (אנ') במרטיניק. האירוע דווח כמוצלח ומשך אלפי תושבים במהלך ציונו שכלל מסיבת חוף וריקודים מוזיקליים בסיומו.[91] המוניטין של סנט ברתלמי כיעד תיירות בינלאומי של סלבריטאים מרחבי העולם הביא במשך השנים לאקלים חברתי פתוח ונינוח יותר עבור אזרחי להט"ב מקומיים משאר הטריטוריות הצרפתיות הקריביות.[88]

אזרחי להט"ב בקלדוניה החדשה דווחו כבעלי קבלה רחבה שנהנים מחיי לילה וסצנת היכרויות גדולה שבולטים הרבה יותר במחוז הדרומי (אנ') מאשר במחוז הצפוני (אנ') שכולל רוב אתני קאנאק (אנ') שבטי מוחלט או במחוז איי הנאמנות (אנ').[92] על פי סקר מ-2008, 65% מהזכרים ו-77% מהנקבות בקלדוניה החדשה הסכימו עם ההצהרה כי "הומוסקסואלים הם אנשים כמו כולם". עם זאת, אנשי הקאנאק דיווחו על הסכמה נמוכה יותר עם ההצהרה. דוגמה לכך היא שנת 2006 בה היישוב ליפו הציע "קוד משפחתי" שביקש להפליל הומוסקסואליות ולהטיל עונשים של הגליה או לינץ' כלפי להט"ב בשטחו אם כי ההצעה נדחתה.[88]

באופן דומה, ראוניון ידוע בהיותו מסביר פנים עבור אזרחי להט"ב בשטחו ותואר כ-"מקלט ידידותי ללהט"ב באפריקה". בשנת 2007 רשויות התיירות המקומיות של האי השיקו אמנת "קבלת פנים עבור תיירי להט"ב" בליווי טיולים, בתי מלון, ברים ומסעדות. ישנם חופים ברחבי האי שידועים בקהל רחב של תיירי להט"ב בהם חופי סינט-לאו (אנ') ולאיטנג-סאלה (אנ').[93] עמותת הלהט"ב "LGBT Réunion" ארגנה את מצעד הגאווה הראשון של האי באוקטובר 2012.[94] מחוז מיוט הוא ברובו מוסלמי ובעל תרבות ערבית-דתית חזקה שמשפיעה מאוד על התפיסה הציבורית כלפי סוגיות להט"ב. במשך השנים התקבלו דיווחים תכופים על דחיות משפחתיות, הטרדות וגילויי אפליה כלפי אזרחי להט"ב באי. הומוסקסואליות ידועה בדרך כלל כנושא טאבו חברתי בקרב המיוטים בעוד רבים מחברי קהילת הלהט"ב המקומית בוחרים להגר לראוניון השכנה או לצרפת המטרופוליטנית כתוצאה.[85] אף על פי כן, הנישואים החד-מיניים הראשונים במיוט שנערכו בספטמבר 2013, התקבלו בברכה.[95] למיוט ישנה מסורת ארוכת שנים של "סרמבביס" (באנגלית: Sarambavis) מונח בשימאורית (אנ') (אחת משתי השפות הילידיות המדוברות באיים הקומורים) שמתייחס לגברים שבוחרים ב-"חוק הנשים" ובכך מתלבשים, מתנהגים ונראים כנשים ולוקחים חלק בפעילויות נשיות מסורתיות. עם זאת, מאז העשורים האחרונים של שנות ה-2000 המונח משמש לרוב ככינוי גנאי כלפי להט"ב מקומיים.[88]

סצנת קהילת הלהט"ב המקומית מוגבלת יותר בגיאנה הצרפתית אם כי אזרחי להט"ב מקומיים דיווחו לעיתים על "תחושת קבלה הולכת וגוברת" שרבים מייחסים ל-"תחושת המשפחתיות והקהילתיות המלוכדת" ברחבי גיאנה הצרפתית.[96] הומוסקסואליות נוטה להיות נושא טאבו יותר בקרב קהילות האמרידינדיאנים והבושיננגים (אנ') בהן הלחץ החברתי להתאים את עצמם לנורמות החברה ולהתחתן עם בן זוג הטרוסקסואלי הוא חזק מאוד בעוד "כבוד המשפחה והשבט" זוכים להערכה רבה בתרבויות אלו כאשר "מי שמביאים בושה למשפחה" מנודים בדרך כלל.[97][88]

אף על פי שפולינזיה הצרפתית נוטה להיות בעלת מוסר דתי יותר מבחינה חברתית, קבוצות האיים הפכו לבעלי רמות קבלה חברתית רחבה כלפי סוגיות להט"ב בשנים האחרונות. בשנת 2009 נוסד ברחבי האיים ארגון זכויות להט"ב ראשון בשם "Cousins Cousines". באותה שנה, נערך אירוע הגאווה הראשון ברחבי האיים.[98] לחברה הפולינזית הצרפתית ישנה מסורת ארוכה של גידול נערים כנערות נקבות שממלאים תפקידים ביתיים חשובים בחיים הקהילתיים של נשים בהם ריקודים מסורתיים, שירה ומטלות בית. אנשים אלה ידועים במונח "מאהו" (באנגלית: Māhū) והם נתפסים על ידי החברה כקבוצה ששייכת למגדר שלישי בדומה לקבוצות מסורתיות נוספות ברחבי אוקיאניה בהן בפיגי', קרביטי וניואה. מבחינה היסטורית, המאהוים החזיקו בתפקידים חשובים בקרב אצילים ובניגוד לסריסים אינם מוגדרים כמי שסורסו.[88][99]

בסן-פייר ומיקלון סצנת חברי קהילת הלהט"ב המקומית מוגדרת כמוגבלת מאוד בעיקר בשל גודל האוכלוסייה המצומצמת. אף על פי כן הומוסקסואליות נוטה להתקבל בהרחבה בקרב החברה בעוד ישנם מעט מאוד מחלוקות סביב הנושא.[100] בואליס ופוטונה כמו במדינות פולינזיות אחרות ל"כבוד המשפחה" ישנו תפקיד חברתי משמעותי. הומוסקסואליות מיוחסת בדרך כלל באדישות, אלא אם היא מוגדרת כ-"מי שמשפיעה לרעה בקרב בני המשפחה". לואליס ופוטונה כמו בפולינזיה הצרפתית ישנה אוכלוסיית מגדר שלישי מסורתית הנקראת פאפאפין בדומה לסמואה וטובאלו.[101] הנישואים החד-מיניים הראשונים בואליס ופוטונה נערכו בשנת 2016.[88]

טבלת סיכום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות הומוסקסואלית חוקית (מאז 1791)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (15) (מאז 1982)
חוקים נגד אפליה בתעסוקה (מאז 1985)
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים (מאז 1985)
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) (מאז 2004)
חוקים נגד אפליה הכוללים זהות מגדרית (מאז 2012)
נישואים חד-מיניים (מאז 2013)
הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) (מאז 1999)
הורות אוטומטית בתעודות לידה לילדים לזוגות חד-מיניים (מאז 2021 לזוגות לסביות שניגשו להפריה חוץ-גופית ולזוגות חד-מיניים שעברו הליך פונדקאות בחו"ל, לא בקרב מי שעברו הליך פונדקאות בתוך צרפת)
אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים (מאז 2013)
אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים (מאז 2013)
גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות (מאז 2021)
הכרה משפטית בשינוי מגדר
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא
איסור על ביצוע פרוצדורות כירורגיות פולשניות לקטינים אינטרסקסים (ממתין)
איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק (מאז 2022)
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים (לא חוקי עבור זוגות הטרוסקסואלים גם כן)
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם (מאז 2022)

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Rainbow Europe, rainbow-europe.org
  2. ^ Selon la préfecture de police, il n'y a (presque) pas eu de Marche des fiertés - Têtu, web.archive.org, ‏2011-09-02
  3. ^ The 20 most and least gay-friendly countries in the world, The World from PRX (באנגלית)
  4. ^ The Ten Best Places In The World To Be Gay, The Independent, ‏2008-09-16 (באנגלית)
  5. ^ Comment rejoindre l'association Les "Oublié(e)s" de la Mémoire, web.archive.org, ‏2017-10-11
  6. ^ 1960 sous amendement Mirguet, semgai.free.fr
  7. ^ Filiation et adoption couple homosexuel - Avocat à Lille, Roubaix, www.lebel-avocats.com
  8. ^ French parliament rejects gay marriage bill, www.chinadaily.com.cn
  9. ^ French parliament rejects same-sex marriage bill, France 24, ‏2011-06-14 (באנגלית)
  10. ^ Same-sex marriage bill to be introduced in France this October, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, ‏2012-08-26 (באנגלית בריטית)
  11. ^ "France's parliament approve gay marriage article". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-02-02. נבדק ב-2021-12-26.
  12. ^ "Mariage homosexuel : l'Assemblée vote le projet de loi". Le Monde.fr (בצרפתית). 2013-02-12. נבדק ב-2021-12-26.
  13. ^ "Le Sénat adopte l'article qui ouvre le mariage aux homosexuels". Le Monde.fr (בצרפתית). 2013-04-10. נבדק ב-2021-12-26.
  14. ^ "French parliament allows gay marriage despite protests". Reuters (באנגלית). 2013-04-23. נבדק ב-2021-12-26.
  15. ^ Tris Reid-Smith, France gay marriage faces constitution threat but activists upbeat, Gay Star News, ‏2013-04-25 (באנגלית בריטית)
  16. ^ By Laura Smith-Spark CNN, French lawmakers approve same-sex marriage bill, CNN
  17. ^ Décision n° 2013-669 DC du 17 mai 2013 | Conseil constitutionnel, www.conseil-constitutionnel.fr (בצרפתית)
  18. ^ "France gay marriage: Hollande signs bill into law". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-05-18. נבדק ב-2021-12-26.
  19. ^ By Saskya Vandoorne and Laura Smith-Spark CNN, French couple ties the knot in first same-sex wedding, CNN
  20. ^ Begley, Sarah (2013-10-18). "First Gay Adoption Approved in France". Time (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-781X. נבדק ב-2021-12-28.
  21. ^ "Première adoption des enfants du conjoint dans une famille homoparentale". Le Monde.fr (בצרפתית). 2013-10-18. נבדק ב-2021-12-28.
  22. ^ French parliament votes to extend IVF rights to lesbians and single women, France 24, ‏2021-06-29 (באנגלית)
  23. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), France legalizes IVF for single women, lesbian couples | DW | 29.06.2021, DW.COM (באנגלית בריטית)
  24. ^ "France eyes legalizing assisted reproduction for gay women in 2018". Reuters (באנגלית). 2017-09-12. נבדק ב-2021-12-28.
  25. ^ "France to legislate on assisted reproduction: spokesman". Reuters (באנגלית). 2017-06-28. נבדק ב-2021-12-28.
  26. ^ Atlantico, PMA pour toutes : un député LREM espère une adoption "avant la fin 2018", Atlantico, ‏2018-07-15 (בצרפתית)
  27. ^ Par Christine Mateus Le 12 juin 2019 à 16h39, Modifié Le 12 Juin 2019 À 20h44, La PMA pour toutes les femmes examinée au Parlement en septembre, leparisien.fr, ‏2019-06-12 (ב־)
  28. ^ Fin du suspense pour la PMA pour toutes, examinée fin septembre, France 24, ‏2019-06-12 (בצרפתית)
  29. ^ France to end ban on IVF for lesbian couples and single women, the Guardian, ‏2019-06-12 (באנגלית)
  30. ^ Coronavirus : la loi sur la PMA pour toutes ne sera pas adoptée avant cet été, France Bleu, ‏2020-05-22 (בצרפתית)
  31. ^ Par Le Parisien avec AFP Le 1 août 2020 à 07h32, PMA pour toutes : l’Assemblée adopte la loi bioéthique en deuxième lecture, leparisien.fr, ‏2020-08-01 (ב־)
  32. ^ "Le projet de loi de bioéthique et l'ouverture de la PMA adoptés de justesse au Sénat". Le Monde.fr (בצרפתית). 2020-02-04. נבדק ב-2021-12-28.
  33. ^ French high court grants new rights to gay parents, France 24, ‏2017-07-05 (באנגלית)
  34. ^ Une première historique pour la reconnaissance en France des enfants nés par GPA à l'étranger - TÊTU, https://tetu.com/ (ב־)
  35. ^ Rainbow Europe, rainbow-europe.org
  36. ^ L’«identité sexuelle» devient un motif de discrimination dans le code pénal, KOMITID, ‏2012-07-25 (בצרפתית)
  37. ^ 1 2 France adds “sexual identity” to the protected grounds of discrimination / Latest news / News / Home / ilga - ILGA Europe, web.archive.org, ‏2014-02-03
  38. ^ 1 2 3 LOI n° 2016-1547 du 18 novembre 2016 de modernisation de la justice du XXIe siècle (1), www.legifrance.gouv.fr
  39. ^ Code du travail, www.legifrance.gouv.fr
  40. ^ Contre l'homophobie et la transphobie à l'École, Ministère de l'Education Nationale de la Jeunesse et des Sports (בצרפתית)
  41. ^ France combats anti-LGBT+ bullying with new school campaign, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, ‏2019-01-28 (באנגלית בריטית)
  42. ^ Foster, Ally (2019-02-18). "These two words are now banned". news.com.au — Australia’s leading news site. נבדק ב-2021-12-28.
  43. ^ 1 2 Les personnes trans pourront bientôt utiliser leur prénom d'usage à la fac, www.20minutes.fr (בצרפתית)
  44. ^ Cour de cassation, criminelle, Chambre criminelle, 12 novembre 2008, 07-83.398, Publié au bulletin, www.legifrance.gouv.fr
  45. ^ Macron juge les violences homophobes "indignes de la France", www.20minutes.fr (בצרפתית)
  46. ^ Macron juge les violences homophobes "indignes de la France", Europe 1 (בצרפתית)
  47. ^ Agence France-Presse, Homophobic crimes rise by more than a third in France, the Guardian, ‏2020-05-17 (באנגלית)
  48. ^ "La transsexualité ne sera plus classée comme affectation psychiatrique". Le Monde.fr (בצרפתית). 2009-05-16. נבדק ב-2021-12-28.
  49. ^ France: Gender Identity Disorder Dropped from List of Mental Illnesses, Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA
  50. ^ France: Transsexualism will no longer be classified as a mental illness in France / News / Welcome to the ILGA Trans Secretariat / Trans / ilga - ILGA, web.archive.org, ‏2013-09-10
  51. ^ 1 2 Assemblée nationale - Justice : justice du XXIe siècle, www.assemblee-nationale.fr
  52. ^ Jane Fae, Transgender people win major victory in France (12 July), Gay Star News, ‏2016-07-13 (באנגלית בריטית)
  53. ^ Séance du 28 septembre 2016 (compte rendu intégral des débats), www.senat.fr
  54. ^ Assemblée nationale ~ Première séance du mercredi 12 octobre 2016, www.assemblee-nationale.fr
  55. ^ It’s official – France adopts a new legal gender recognition procedure! | ILGA-Europe, ilga-europe.org
  56. ^ Le Conseil constitutionnel valide le projet de loi J21, justice.gouv.fr (ב־)
  57. ^ Décision n° 2016-739 DC du 17 novembre 2016, web.archive.org, ‏2016-11-23
  58. ^ J21 : La loi de modernisation de la Justice entre en vigueur, justice.gouv.fr (ב־)
  59. ^ LOI n° 2017-86 du 27 janvier 2017 relative à l'égalité et à la citoyenneté (1), www.legifrance.gouv.fr
  60. ^ Virginie Ballet, Hollande prône l'interdiction des chirurgies sur les enfants intersexes, Libération (בצרפתית)
  61. ^ LGBT : les "thérapies de conversion", ces pratiques bientôt interdites en France, LCI (בצרפתית)
  62. ^ Eau bénite, électrochocs... Le projet de loi interdisant les thérapies de conversion en France attendu pour 2020, BFMTV (בצרפתית)
  63. ^ Pratiques prétendant modifier l'orientation sexuelle ou l'identité de genre d'une personne - Assemblée nationale, www2.assemblee-nationale.fr
  64. ^ France's parliament has voted to ban gay 'conversion' practices, SBS News (באנגלית)
  65. ^ Assemblée Nationale, Interdiction des pratiques visant à modifier l’orientation sexuelle ou l’identité de genre d’une personne, Assemblée nationale (ב־)
  66. ^ Une militaire transgenre doit prouver son changement de sexe «irréversible», Libération (בצרפתית)
  67. ^ Arrêté du 12 janvier 2009 fixant les critères de sélection des donneurs de sang, www.legifrance.gouv.fr
  68. ^ Marie Piquemal, «Les homosexuels pourront donner leur sang, c'est un symbole fort», Libération (בצרפתית)
  69. ^ Susannah Cullinane and Saskya Vandoorne CNN, France lifts ban on gay men as blood donors, CNN
  70. ^ France to lift ban on gay men giving blood, www.abc.net.au, ‏2015-11-04 (ב־Australian English)
  71. ^ France to end 12 month gay blood donation ban, web.archive.org, ‏2021-12-28
  72. ^ Don du sang : autorisation pour homosexuels et bisexuels sous condition de quatre mois d'abstinence sexuelle, France 3 Occitanie (ב־)
  73. ^ 2022 Brooke Migdon | Jan. 12, Gay men will soon be able to give blood in France, The Hill, ‏2022-01-12 (באנגלית אמריקאית)
  74. ^ France lifts ‘absurd’ barrier to gay men giving blood, The Local France, ‏2022-01-12 (באנגלית אמריקאית)
  75. ^ Alex Bollinger, France ends ban on gay & bisexual male blood donors, LGBTQ Nation
  76. ^ The International Encyclopedia of Sexuality: Morocco, web.archive.org, ‏2008-12-26
  77. ^ Gay magazine launched in Morocco, the Guardian, ‏2010-05-20 (באנגלית)
  78. ^ Louis Delafon, Paris honore Coccinelle, באתר Paris Match,‏ 14 בדצמבר 2016 (בצרפתית)
  79. ^ Federation of Gay Games - Gay Games History, gaygames.org
  80. ^ Francuska gmina zrywa partnerstwo z Tuchowem. Powodem uchwała o LGBT, Onet Wiadomości, ‏2020-02-17 (בפולנית)
  81. ^ Homophobie : Saint-Jean-de-Braye rompt ses relations avec la ville jumelle polonaise de Tuchów, France 3 Centre-Val de Loire (ב־)
  82. ^ Kolejna francuska gmina zawiesza partnerstwo z polskim miastem ze "strefą wolną od LGBT". A będą następne, TOK FM (בפולנית)
  83. ^ Onet – Jesteś na bieżąco, www.onet.pl, ‏2020-02-25
  84. ^ Par François-Xavier Rivaud Le 2 mars 2020 à 10h23, Zones anti-LGBT : la région Centre - Val-de-Loire rompt avec la Pologne, leparisien.fr, ‏2020-03-02 (ב־)
  85. ^ 1 2 La haine anti-LGBT, plus virulente en Outre-mer que dans l'Hexagone, selon un rapport, LExpress.fr, ‏2018-06-19 (בצרפתית)
  86. ^ Saint-Martin. Un premier mariage gay pour la presque Friendly Island, Saint Martin l sxminfo.fr, ‏2013-10-14 (ב־)
  87. ^ Polynésie française : le premier mariage gay dérange, Egalité & Réconciliation.fr (בצרפתית)
  88. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Assemblée Nationale, Rapport d'information déposé par la délégation aux outre-mer sur la lutte contre les discriminations anti LGBT dans les outre-mer (M. Raphaël Gérard, M. Gabriel Serville et Mme Laurence Vanceunebrock), Assemblée nationale (ב־)
  89. ^ Mariage pour tous: le vote des députés d'Outre-mer, Outre-mer la 1ère (ב־)
  90. ^ Gay Life in French West Indies (Gaudeloupe, Martinique, Saint Barts, Saint Martin) - GlobalGayz, www.globalgayz.com
  91. ^ La Gay Pride attire des adeptes et des curieux, Martinique la 1ère (ב־)
  92. ^ Practical Information : Gay friendly destination, www.newcaledonia.travel (באנגלית)
  93. ^ Réunion: a gay-friendly stop in the Indian Ocean - misterb&b, www.misterbandb.com (באנגלית)
  94. ^ La Réunion: la première Marche pour l’égalité et la légalité aura lieu samedi, KOMITID, ‏2012-10-18 (בצרפתית)
  95. ^ Mayotte: premier mariage gay célébré, BFMTV (בצרפתית)
  96. ^ Mariage pour tous, la Guyane semble plus tolérante, Guyane la 1ère (ב־)
  97. ^ "En Guyane, la souffrance de jeunes LGBT, rejetés par leur famille". Le Monde.fr (בצרפתית). 2018-06-19. נבדק ב-2021-12-28.
  98. ^ AL1, Tahiti découvre l'homosexualité, We are all made of stars (בצרפתית)
  99. ^ Emmanuel Stip, Les RaeRae et Mahu : troisième sexe polynésien, Santé mentale au Québec 40, 2015, עמ' 193–208 doi: 10.7202/1034918ar
  100. ^ «Vivre gay à Wallis et Futuna?» sur VoyageForum.com, VoyageForum.com (בצרפתית)
  101. ^ Maroua Marmouch, Migration, urbanisation et émergence des transgenres wallisiennes dans la ville de Nouméa, Journal de la Société des Océanistes, 2017-12-15, עמ' 185–194 doi: 10.4000/jso.7822


זכויות להט"ב
מעמד חברתי וחוקי איחוד אזרחי • אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים • אימוץ חורג בקרב זוגות חד-מיניים • הורות להט"בית • התנגדות לזכויות להט"ב • טיפול המרה • טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט • נישואים חד-מיניים (מעמד משפטי) • צנזורה על נושאי להט"ב • שוויון הגירה • שינוי מגדר • שירות צבאי • תרומת דם • הומופוביה ברחבי העולם
בעולם
אוקיאניה אוסטרליה • איי שלמה • אי הפסחא • אי חג המולד • איי מריאנה הצפוניים • איי מרשל • איי קוקוס • איי קוק • גואם • הוואי • ואליס ופוטונה • ונואטו • טובאלו • טונגה • טוקלאו • מיקרונזיה • נאורו • ניואה • ניו זילנד • סמואה • סמואה האמריקנית • פולניזיה הצרפתית • פיג'י • פיטקרן • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי • קלדוניה החדשה
אירופה אבחזיה • אולנד • אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • אי מאן • איסלנד • איי פארו • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גיברלטר • ג'רזי • גרנזי • גרמניה (גרמניה המזרחית) • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • טורקיה • טרנסניסטריה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סבאלברד • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • סן מרינו • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קרואטיה • קזחסטן • קפריסין • קריית הוותיקן • קפריסין הצפונית • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אמריקה אורוגוואי • איי בהאמה • איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומים • איי הבתולה הבריטיים • איי טרקס וקייקוס • איי פוקלנד • אנגווילה • אנטיגואה וברבודה • איי קיימן • ארגנטינה • איי הבתולה של ארצות הברית • אל סלוודור • ארובה • ארצות הברית • אקוודור • בוליביה • בונייר • בליז • ברבדוס • ברזיל • ברמודה • גואטמלה • גוואדלופ • גיאנה • גיאנה הצרפתית • ג'מייקה • גרינלנד • גרנדה • דומיניקה • האיטי • האיים הקטנים המרוחקים של ארצות הברית • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • וונצואלה • טרינידד וטובגו • מונטסראט • מקסיקו • מרטיניק • ניקרגואה • סאבא • סורינאם • סנט אוסטטיוס • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט מארטן • סנט קיטס ונוויס • סן ברתלמי • סן מרטן • סן-פייר ומיקלון • פוארטו ריקו • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קוראסאו • קנדה
אסיה אבחזיה • אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • אקרוטירי ודקליה • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיה • האיים המלדיביים • הודו • הונג קונג • הפיליפינים • הרשות הפלסטינית • וייטנאם • טאיוואן • טג'יקיסטן • טורקיה • טורקמניסטן • טיבט • יפן • ירדן • ישראל • כווית • לאוס • לבנון • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • מקאו • נפאל • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • פקיסטן • צ'צ'ניה • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קירגיזסטן • קזחסטן • קטר • קמבודיה • קפריסין • קפריסין הצפונית • רוסיה • תאילנד • תימן
אפריקה אוגנדה • אלג'יריה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בנין • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גמביה • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • דרום אפריקה • דרום סודאן • האיים הקנריים • הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת • הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • הרפובליקה של קונגו • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • לוב • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מדיירה • מיוט • מוזמביק • מלאווי • מלייה • מצרים • מרוקו • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאוטה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סומלילנד • סיירה לאון • סיישל • סנגל • סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה • צ'אד • קומורו • קמרון • קניה • ראוניון • רואנדה • רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית • תוניסיה
אחר הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית • זכויות להט"ב באיחוד האירופי • זכויות להט"ב במדינות ברית המועצות לשעבר • זכויות להט"ב במזרח התיכון • זכויות להט"ב בחבר העמים הבריטי
יחס הדת ללהט"ב אסלאם • הדת הבהאית • הומוסקסואליות ודת • הלכה • טרנסג'נדריות ודת • יהדות • יהדות קונסרבטיבית • נצרות • סיקיזם • תנ"ך
לקטגוריה • לפורטל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זכויות_להט%22ב_בצרפת&oldid=39027574"