ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/חסידות נובומינסק
חסידות נובומינסק היא שושלת אדמו"רים שפעלה בפולין ובהמשך בארצות הברית. מוצא החסידות מרוסיה הלבנה בסגנון החצרות החסידיות באזור זה, בהמשך עברה למינסק מזובייצקי שבפרובינציית מזוביה שבפולין על שמה כונתה, והיא שילבה בתוכה גם מאפיינים מחסידויות במרחב הפולני.
לחסידות נובומינסק מוטיבים רבים שעברו אליה מחסידויות האם שלה, קוידנוב, לעכוויטש, קרלין ונשכיז; מייסדה - רבי יעקב פרלוב (הראשון) נמנה על צאצאי רבי מרדכי מנסכיז, רבי מרדכי מלעכוויטש ורבי אשר מסטולין (הראשון), והיה בן בתו ותלמידו של שלמה חיים מקוידנוב. בפולין כונו לעיתים חסידי נובומינסק "פוילישע קרלינר'ס" (קרלינאים פולניים), עקב הזיקה הבולטת שהייתה להם לאדמו"רי החסידות לחסידות קרלין ולמנהגיה. רבי יעקב פרלוב, מייסד השושלת, אף שינה את שם משפחתו מקנצלבויגן לפרלוב, שם המשפחה של סבו רבי שלמה חיים פרלוב - נכדם של אדמו"רי קרלין[1].
שלושת בניו כיהנו כאדמו"רים בנובומינסק (ולאחר מכן בוורשה), בוולודבה ולאחר מכן בוויליאסמבורג שבניו יורק, ובבולחוב שבגליציה. בעקבות מלחמת העולם השנייה עבר מרכז החסידות לארצות הברית, שם המשיך אותה נכדו רבי נחום מרדכי פרלוב שנטל חלק פעיל בחיים הציבוריים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית. בנו וממלא מקומו - רבי יעקב פרלוב, כיהן כאדמו"ר מנובומינסק בניו יורק והיה מהמנהיגים הבולטים של היהדות החרדית בארצות הברית; כמו כן שימש גם כיושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית.
אדמו"רי החסידות
[עריכת קוד מקור]רבי יעקב פרלוב
[עריכת קוד מקור]מייסד החסידות היה רבי יעקב פרלוב (תר"ג – כ"ג באדר א' תרס"ב, 1902), בן נינו של רבי מרדכי מנסכיז. אביו, רבי שמעון מזוויחוסט, החליף את שם משפחתו - קצנלבויגן לשם משפחת חותנו - פרלוב[דרושה הבהרה], רבי שלמה חיים פרלוב מקוידנוב. רבי יעקב התייתם מאביו בגיל צעיר וגדל בבית סבו בקוידנוב, נשא את חוה, בתו של רבי לייבוש מפרוסקורוב. מגיל צעיר נחשב לעילוי בחסידות, ועם פטירתו של סבו בשנת תרכ"ב דבקו בו רבים מחסידיו, מה שגרם להתערערותה של חצר רבי ברוך מרדכי מקוידנוב שהיה בנו וממשיכו הסב שנפטר. רבי יעקב התבקש על ידי בני המשפחה להעביר את חצרו והוא עקר לעיירה סטרשלה (בלא') שבבלרוס, הסמוכה לשקלוב, שם כיהן ברבנות. דברי תורתו חרגו במעט מדרך בית אבותיו: חצרות לכוביץ' נסכיז וקוידנוב, והייתה בהם נטייה לדרך חב"ד. גם בין חסידיו נמנו חסידים בני החצר החב"דית, ושרידים מחסידי רבי אהרן מסטרשלה.
בהמשך החליף רבי יעקב את מקום מגוריו מספר פעמים, עד שבסביבות שנת ה'תרל"ג עבר לפולין בעצת דוד-סבו רבי יצחק מנסכיז, וקבע את חצרו בנובומינסק (מינסק-מזובייצקי) הסמוכה לוורשה. בפולין זכה לפרסום רב, בין היתר הודות לתפילותיו הנלהבות ומאמרי החסידות הארוכים שלו, ורבים נהרו לפתחו. בשנת תרנ"ו (1896) הקים בנובומינסק ישיבה שבה למדו כ-200 תלמידים בראשה העמיד את בנו הגדול רבי אלתר ישראל שמעון[2]. חתנו היה רבי משה מרדכי ממזיבוז'-פלצוויזנה (אביו של הוגה הדעות אברהם יהושע השל).
בניו, רבי אלתר ישראל שמעון, רבי יהודה אריה, ורבי שלמה חיים, כיהנו כאדמו"רים.
רבי אלתר ישראל שמעון פרלוב וצאצאיו
[עריכת קוד מקור]
רבי אלתר ישראל שמעון פרלוב (חשוון תרל"ה – ו' בטבת תרצ"ג) היה בנו הגדול של רבי יעקב פרלוב. לאחר נישואיו לבתו של רבי ברוך מאיר מאזרניץ (בן רבי מנחם נחום בן רבי אהרן טברסקי מצ'רנוביל) התמנה לראשות הישיבה שהקים אביו. באותן שנים היה קרוב לאביו והיה רושם גם את דברי תורתו. בשנת תרס"ב (1902), בהיותו בן 27, נפטר אביו והוא התמנה כאדמו"ר במקומו, לצד אחיו רבי יהודה אריה ורבי שלמה חיים שהקימו חצרות מקבילות בערי מגוריהם. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה ובה נשאר להתגורר גם לאחר המלחמה. התפרסם בגדולתו בתורה בצדקותו ובמידת אהבת ישראל שבלט בה. הרבה גם בצומות ובסיגופים. היה מראשי התומכים באגודת ישראל בפולין, וקיים קשרים קרובים עם גדולי האדמו"רים בפולין. דברי תורתו נאספו בספר "תפארת אי"ש" (על הגדה של פסח - ורשה תרצ"ג; על המועדים - ירושלים תשכ"ט). בנו רבי יוסף, שהיה כבן 17 בפטירתו, הוכתר לממלא מקומו בוורשה. בנו הגדול רבי נחום מרדכי היגר קודם לכן לארצות הברית והחל לכהן באדמו"רות במקום מגוריו -לואר איסט סייד שבניו יורק. גידל את אחיינו אברהם יהושע השל שהתייתם מאביו[3].
- בניו
- רבי נחום מרדכי פרלוב מנובומינסק-ניו יורק (תרנ"ו – ט' באלול תשל"ו) - בנו הגדול של רבי אלתר ישראל שמעון, נשא את ביילה רחמה, בתו של רבי יצחק זליג מורגנשטרן מסוקולוב ומראשי הישיבה שהקים חמיו בסוקולוב. בשנת תרפ"ז, היגר לארצות הברית והקים את חצרו בלואר איסט סייד, ניו יורק, ולאחר מכן בקראון הייטס, ברוקלין. היה מהאדמו"רים הבולטים ומראשי אגודת ישראל בארצות הברית. ספרו "פאר נחום".
- רבי יעקב פרלוב (השני) (תרצ"א - י"ג בניסן ה'תש"פ) - בנו של רבי נחום מרדכי, היה חתנו של רבי אברהם אייכנשטיין מזידיטשוב-שיקגו. היה תלמידו הקרוב של רבי יצחק הוטנר למד גם לימודים כלליים, עמד בראשות הישיבה של קהל עדת ישורון (ניו יורק), הקים בית כנסת לחסידות, וישיבה בשם "קול יהודה". היה ידוע בלמדנותו ובכישורו הרטורי. מראשי היהדות החרדית בארצות הברית. כיהן כנשיא אגודת ישראל בארצות הברית (אנ') ויושב ראש מועצת גדולי התורה שלה. נפטר ביום י"ג בניסן ה'תש"ף ממחלת הקורונה[4]. ספרו "עדת יעקב" על הש"ס.
- רבי יוסף מנובומינסק-ורשה הוכתר כאדמו"ר בוורשה בגיל 17. היה חתנו של רבי שלמה טאוב מוולומין. בתקופת השואה שהה בגטו ורשה ובמחנה אושוויץ. ב-1944 השתתף בצעדה הרגלית למחנה ברגן-בלזן ונפטר ממחלה שבועיים לאחר שחרור המחנה[5]. משפחתו נספתה אף היא.
רבי יהודה אריה פרלוב
[עריכת קוד מקור]רבי יהודה אריה פרלוב (תרל"ח – י' באלול תשכ"א, 1961) היה בנו השני של רבי יעקב פרלוב, וחתן רבי דוד טברסקי ממקארוב. התגורר בוולודבה ושימש שם כרב וכאדמו"ר. במלחמת העולם הראשונה ברח למינסק, וכשחזר ממינסק קבע את מגוריו בלובלין. בשנת תרפ"ב היגר לארצות הברית. בתקופה הראשונה בארצות הברית התגורר בלואר איסט סייד, כשמקום תפילתו היה מתחילה בבית הכנסת של קהילת יוצאי אופעלע, ובהמשך בקהילה שהקים - בשם "מנחת יהודא". מאוחר יותר עבר לויליאמסבורג, ברוקלין. התפרסם בבקיאותו התורנית. היה ממייסדי אגודת האדמורי"ם ואגודת ישראל בארצות הברית. פעל רבות למניעת חילולי שבת, והקים ישיבה על שם זקנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב. ספריו "לב אריה החדש" ו"קול יהודה".
רבי שלמה חיים פרלוב
[עריכת קוד מקור]
רבי שלמה חיים פרלוב (תר"מ – י"א בתמוז תש"ג, 1943) היה בנו השלישי של רבי יעקב פרלוב. התפרסם כגדול בתורה כבר בצעירותו, ובגיל 12 כבר שלח מכתבים לגדולי דורו. לאחר פטירת דודו-חותנו, רבי יהושע השל פאדובה מבולחוב, התמנה כאדמו"ר וכרב במקומו. הקים ישיבה בעירו בה למדו כ-60 תלמידים. הנהגתו בדרך אדמו"רי נובומינסק הבלתי שגרתית בסביבת גליציאנית בה התגורר עוררה התעניינות רבה סביבו. חצרו היתה המרכז העיקרי של תנועת אגודת ישראל בעיר. בתקופת השואה עודד וחיזק את בני קהילתו, וסירב לברוח מעירו. בשנת ה'תש"ג נלקח לגטו סטרי ובי"א בתמוז הוצא שם להורג בכיכר העיר כשהוא עטוף בטלית. בני משפחתו נספו גם הם בשואה, מלבד בתו וחתנו. ספריו: "קהלת שלמה", "מקדש שלמה" ו"מעשה אבות"[6].
|
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור]- יצחק אלפסי, תורת החסידות, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, 2009, חלק ב'
- יצחק אלפסי, החסידות, מעריב, 1977 עמ' 94–96
- אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות. ספר כ: אדמו"רי נסכיז, לכוביץ, קידנוב נובמינסק, ירושלים תשכ"ג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור]- אהרן דוד טברסקי, ספר היחס מטשרנוביל ורוזין, לובלין תרצ"ח, עמ' 156, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- "תפארתו של אי"ש: מסיפורי בית נאוואמינסק, מעטו של הרה"ק אדמו"ר ר' נחום מרדכי פערלאוו מנאוואמינסק זצ"ל", בתוך: כתב עת היכל הבעש"ט, כ"ח, ניו יורק תשס"ט, עמ' קט"ו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ד', ירושלים תשל"ח - תשנ"ז, עמ' 252, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- אהרן פרלוב, "הרה"ק רבי יעקב מנובומינסק זי"ע", בתוך: זכרונם לברכה, חלק ב', ירושלים תש"ע, עמ' תר"ע, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' אלטר ישראל שמעון פערלאוו זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 99, באתר היברובוקס
- אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' נחום מרדכי פערלאוו שליט"א", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 100, באתר היברובוקס
- אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' יהודה אריה פערלאוו שליט"א", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 100, באתר היברובוקס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור]- ^ אדמו"רים שנספו בשואה, מוסד הרב קוק.
- ^ אודותיו ראו: שמואל מאירי, שושלת נובומינסק, בית יעקב, גיליון 212/213, עמוד 17.
- ^ אודותיו ראו כאן; ספריו: תפארת איש על הגדה של פסח, ורשה תרצ"ג, באתר היברובוקס.
- ^ אבל ביהדות החרדית: הרבי מנובומינסק זצ"ל ראש אגו"י באמריקה - בחדרי חרדים, באתר חדרי חרדים
- ^ אודותיו ראו: פנינה מייזליש, רבנים שנספו בשואה; גם במיידאנק ואושביץ זהרו פניהם, בית יעקב, גיליון 47, ניסן תשכ"ג (1963), עמ' 9, באתר היברובוקס.
- ^ אודותיו ראו: פנינה מייזליש, רבנים שנספו בשואה.
| שושלת חסידות נובומינסק |
|---|
| תבנית:שושלת חסידות נובומינסק |