פלי"ם
 | |
| סמל הפל"ים המבוסס על סמל הפלמ"ח | |
| אירועים ותאריכים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1943 – מרץ 1948 (כ־5 שנים)  |
פַּלְיָ"ם (הלחם של פלמ"ח וים, ולא ראשי תיבות על אף שנכתב עם גרשיים) הייתה הזרוע הצבאית הימית של הפלמ"ח, הכוח הצבאי הסדיר של "ההגנה" בארץ ישראל בשנים 1941–1948.
פעילותה של הפלוגה (פלוגה י' של הפלמ"ח) התמקדה בהעפלה ובביצוע פעולות חבלה ימית כנגד הצי הבריטי, אך אנשיה השתתפו גם בלחימה היבשתית. בתחילת 1948 השתתפו כ-200 מימאי הפלי"ם במבצע 'נחשון' להסרת המצור מעל ירושלים, כ-70 מהם נקברו בבית הקברות בקריית ענבים. במהלך מלחמת העצמאות המשיכו ימאי הפלי"ם להוביל את אוניות המעפילים והעולים וכן את אוניות הרכש. בשיאה כללה הפלוגה הימית כ-370 איש, מהם כ-250 בוגרי עשרה קורסים למפקדי סירות וכ-100 בוגרי חמישה קורסי חובלים.
תחילת הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפעילות הימית לפני הפלמ"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה"הגנה" הייתה מעורבת בפעילות ימית ובהעפלה עוד לפני מלחמת העולם השנייה, למשל ב-8 ביולי 1939 נפתח קורס של ההגנה שמטרתו הייתה להכשיר אנשים לליווי אוניות מעפילים והורדת מעפילים ביישובי החוף[1], אולם לא היה גוף שעיסוקו רק בלוחמה ימית. ב-9 באוגוסט 1939 איש הפו"ם ישראל נורדין הטביע את סירת המשטרה החדישה "סינבד 2" שעסקה בגילוי והרתעה של ספינות מעפילים. בפיצוץ נהרג קצין בריטי אחד[2]. ב-18 במאי 1941 נשלחו כ"ג יורדי הסירה.
הקורסים הימיים הראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגעים שנערכו בין המוסד לעליה ב' לפלמ"ח בסוף 1942, הביאו לפתיחת קורס ימי ראשון, "קורס מפקדי סירות", בינואר 1943. הרקע לכך היה הצורך בקאדרים ימיים למטרות ההעפלה, שצפויה הייתה להתחדש עם תום מלחמת העולם השנייה. התפקידים שנועדו לבוגרי הקורס היו א) ביצוע העפלה, ב) חבלה ימית, ג) תובלה ימית, ד) יחידות נחיתה מהים.[3][4]
בקורס היו 31 חניכים והוא נערך בקיבוץ שדות ים תחת פיקודו של יעקב סלומון. תוכנית הקורס הוכנה על ידי שמואל טנקוס (לימים מפקד חיל הים), אשר גם הדריך בו יחד עם דב מגן (ברצ'יק) ומרדכי (מוקה) לימון (לימים מפקד חיל הים). הקורס נמשך שלושה חודשים וכלל מגוון נושאים: שחייה, השטת סירות חתירה, סירות מפרש וסירות מנוע, טיפול בציוד ימי, הכרת חופי הארץ, ניווט חופי, מטאורולוגיה, הכרת הים וטבעו, שיטות להורדת מעפילים לחוף, חוקי ים בינלאומיים וידע בסיסי במקצועות הים השונים[5][3]. בהמשך נפתח גם קורס מכונאים בקיבוץ יגור[דרוש מקור].
עם תום הקורסים, נשלחו בוגריהם חזרה ליחידותיהם. לפלמ"ח היתה באותה עת אוריינטציה יבשתית וגישת המטה הייתה שיש לערוך קורס ימי בסיסי לכל איש פלמ"ח. בהתאם לכך, במהלך 1943 נערכו קורסים של שבועיים בחוף קיסריה ובחוף גינוסר, שהקיפו של רוב חברי הפלמ"ח[3][5].
הקמת מחלקה ימית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 1943, אחרי הקורס השני, הושג הסכם בין המוסד לעלייה ב' לבין פיקוד העליון של "ההגנה", לפיו ימאי הפלמ"ח יעמדו בשעת הצורך לרשות המוסד, שמצדו קיבל לממן את האימונים. במקביל, מבין אנשי הפלמ"ח הימאים, בלטו כאלה שביקשו להקדיש את כל זמנם למקצוע הימי ובשלהי 1943 הבשילו התנאים להקמת יחידה ימית תחת פיקודו של זלמן פרח, כמחלקה בפלוגת המטה של הפלמ"ח, פלוגה ז'[3][5].
במטרה לרכוש ניסיון בימאות עבדו תחילה אנשי המחלקה בנמל חיפה. בשנת 1944 הוכשרה הספינה "עמוס" כאוניית בית ספר, כדי לאפשר לימאים לרכוש ניסיון מעשי בים. בנוסף היו ימאים שהפליגו על ספינות סוחר ודייג.
הכשרת אנשי הפלוגה בתחום הימי קיבלה תנופה בינואר 1945, כשנפתח קורס חובלים (קציני ים) ראשון של הפלי"ם. הקורס התקיים בבית הספר הימי בחיפה, שפעל ליד הטכניון והסתיים ביוני 1945. שישה מבוגרי קורס החובלים הראשון נמנו עם מלווי ספינות המעפילים שהגיעו לחופי הארץ עד סוף 1945.
חלק מהמשתתפים בקורסים הימיים (מפקדי סירות וחובלים) קיבלו בהמשך גם הכשרה צבאית מתקדמת בקורסים שונים של הפלמ"ח (קורס מפקדי כיתות, קורס מפקדי מחלקות וקורס חבלה).
ממחלקה לפלוגה – הפעילות עד החלטת החלוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת סיום מלחמת העולם השנייה גברה ההכרה שיש להגדיל את היחידה הימית לנוכח הצורך להעלות את שארית הפליטה ארצה.
ואכן, על בסיס המחלקה הימית הוקמה באפריל 1945 הפלוגה הימית, שהייתה פלוגה י' בגדוד הרביעי (גדוד המטה) של הפלמ"ח. אברהם זכאי מונה למפקדה הראשון של הפלוגה ואחריו פיקדו עליה יוסף ריבקינד (יריב), יוסף (יוסוף) ברין-גדרון ושמואל ינאי. הבסיס העיקרי של הפלוגה היה בקיבוץ שדות ים, אך אנשיה נמצאו גם בגבעת השלושה, בנווה ים, במעברות, בשפיים וביגור.
לוחמים נוספים צורפו ליחידה ונפתחו קורסים נוספים הן להכשרת מפקדי סירות והן להכשרת קציני ים שנדרשו כדי להשיט וללוות את ספינות המעפילים ארצה. במקביל הכשירו אנשי הפלי"ם את אנשי הפלמ"ח בהורדת מעפילים מהספינות לחוף וגם סייעו בארגון והדרכה של אגודות הספורט הימי, במטרה להכשיר עתודות כוח אדם לפלוגה.
בסוף 1945 הוקמה במסגרת הפלוגה החוליה לחבלה ימית, שעליה פיקד יוחאי בן-נון ושמטרתה הייתה לשבש את הפעילות של הצי הבריטי לסיכול ההעפלה ארצה.
בתקופה שעד מלחמת העצמאות התמקדה פעילות הפלוגה הימית בשלושה תחומים:
- העפלה: עם חידוש ההעפלה בסיום מלחמת העולם השנייה סופחו כ-70 מאנשי הפלוגה, ימאים וגדעונים (אלחוטנים), אל המוסד לעלייה ב'. הם שימשו כמלווים של 65 אוניות המעפילים שהגיעו ארצה מתום מלחמת העולם השנייה ועד קום המדינה. בספינות אלה העפילו כ-70,000 איש, אך כ-52,000 מהם נתפסו בידי הבריטים והועברו למחנות המעצר בקפריסין. ראשוני המלווים שהגיעו למחנות בקפריסין הקימו את שורות המגינים, מסגרת צבאית חשאית, שבה הכשירו קבוצות מעפילים לקראת גיוסם.
- פעולות חבלה ימית: החוליה לחבלה ימית, שהייתה חלק מהפלוגה הימית, פעלה מסוף 1945 כנגד מטרות של הצי הבריטי. בין הפעולות שביצעה יצוינו:
- נובמבר 1945: הטבעת ספינות משמר בריטיות בחיפה וביפו.
- אוגוסט 1946: פגיעה באוניות הגירוש "אמפייר הייווד" ו"אמפייר רייוול" בנמל חיפה.
- פברואר 1947: חבלה באסדות נחיתה בנמל חיפה (שהבריטים השתמשו בהן כגשר צף להעברת מעפילים מאוניות המעפילים לאוניות הגירוש).
- אפריל 1947: חבלה באוניות הגירוש "אושן ויגור" (בקפריסין) ואמפייר רייוול (בחיפה).
- יולי 1947: חבלה באוניית הגירוש "אמפייר לייף גארד" בנמל חיפה.
- השתתפות בלחימה היבשתית: במקביל לפעילות הימית השתתפו אנשי הפלוגה הימית גם בפעולות יבשתיות של הפלמ"ח, בין היתר בליל הרכבות ובתקיפת בסיסי משטרת החופים הבריטית בגבעת אולגה, בכפר ויתקין ובסידנא עלי.
מהחלטת החלוקה ועד לפירוק הפלי"ם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות החלטת החלוקה שהתקבלה באו"ם בכ"ט בנובמבר, השתנו סדרי העדיפות של הפלי"ם. ההעפלה אמנם נמשכה עד סוף מאי 1948, אך הפלי"ם, שבאותה עת הגיע לשיא כוחו, פעל גם במשימות אחרות:
- פלוגת הנמל: בעקבות טבח בתי הזיקוק בחיפה ב-30 בדצמבר 1947, הוקמה במסגרת הפלי"ם פלוגה נוספת, פלוגת הנמל, שנועדה לשמור על האינטרסים העבריים בנמל ולהגן על 500 הפועלים היהודים שעבדו בו לצד 1,500 פועלים ערביים. כיוון שהבריטים שלטו עדיין בנמל, אנשי הפלוגה התחזו לפועלים ועסקו בחשאי בהבטחת שלומם של הפועלים היהודים ואימונם להגנה עצמית. אנשי הפלוגה, שבראשה עמד יוחאי בן-נון, עסקו גם בפעולות רכש שונות ובאפריל 1948 השתתפו בקרבות לשחרור חיפה.
- מבצע נחשון: במרץ 1948 צורף הגדוד הרביעי (ובכלל זה כ-200 מלוחמי הפלוגה הימית שהייתה חלק ממנו) לכוחות שלחמו באזור ירושלים להסרת המצור מהעיר. בקרבות אלה נהרגו 70 מלוחמי הפלוגה הימית.
- אוניות רכש: מראשית 1948 ובמהלך מלחמת העצמאות עסקו 50 מאנשי הפלוגה בליווי אוניות רכש בדרכן ארצה.
פירוק הפלי"ם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-17 במרץ 1948 הוקם השירות הימי, שהיווה שלב ביניים לקראת הקמת חיל הים הישראלי. מטה הפלי"ם וכ-120 ימאים הצטרפו לשירות והיו הגרעין שסביבו הלך והתגבש החיל. במהלך ההפוגה הראשונה, אחרי השלמת מבצע נחשון, הצטרפו לחיל הים עוד 100 מאנשי הפלוגה, שהשתתפו במבצע 'נחשון'.
- פיקוד על כלי שיט: לרשות החיל לא עמדו כלי שיט קרביים, ולכן הוחלט להשתמש באוניות המעפילים לשעבר - "מדינת היהודים", "וג'ווד, ו"הגנה - שבמקורן היו אוניות הצי האמריקני ולהכשירן לספינות מלחמה. החימוש כלל כמה תותחים ומקלעים. יוצאי הפלי"ם פיקדו על אחדות מהספינות הללו בראשית דרכו של חיל הים.
- הקמת שייטת 13: את שייטת 13 הקימו יוצאי חוליית החבלה הימית של הפלי"ם. לוחמים אלה שולבו בקרבות הימיים במלחמת העצמאות, בין השאר בהטבעת אוניית הדגל של הצי המצרי "האמיר פארוק" ושולת מוקשים שהתלוותה אליה מול חופי עזה, ובפגיעה באונייה "איגריס" בנמל ביירות.
בוגרי קורס החובלים של הפלי"ם הוו את מרבית הקצונה באוניות, לרבות מפקדיהן. חמישה ממפקדיו הראשונים של חיל הים הישראלי נמנו עם אנשי הפלי"ם: מרדכי לימון, שמואל טנקוס, יוחאי בן נון, אברהם בוצר ובנימין תלם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אברהם זהר, מאיר פעיל, הפלמ"ח הימי (פלי"ם), משרד הביטחון והעמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי, 2001
- לקסיקון כוח המגן העברי, הוצאת משרד הביטחון, 1992.
- מרדכי נאור, ההעפלה, 1978.
- מרדכי נאור, בים, ביבשה וגם באוויר – מבט חדש על ההעפלה, הוצאת ספריית יהודה דקל והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2015.
- עדה סרני, ספינות ללא דגל, 1985.
- אניטה שפירא (עורכת), העפלה, 1990.
- ישראל אוירבך, ים רוגש גבה גלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד והחבל הימי לישראל, 1992.
- אברהם זהר (חנה פינקלשטיין עורכת), הפלי"ם, סיפור הפלוגה הימית של הפלמ"ח והפעילות הימית בארגון ההגנה, מרכז ההסברה - שירות הפרסומים 1994.
- חיים חפר (עורך), גשר בים, הפל-ים בהעפלה, בהוצאת עמותת הפלמח, 1999.
- מרים זכאי, אברהם זכאי, בן הארץ והים, 2001.
- צדוק אשל, שמואל טנקוס, מהירקון עד חיל הים, 2003.
- שיה בן-נון ודיתה גרי, (עורכות), התקופה לקחה אותנו, יוחאי בן-נון – דיוקן, 2003.
- פיני אשוח, לקט סיפורים מפי אנשי הפלי"ם, 2006.
- אליעזר טל (קליין), מבצעי חיל הים במלחמת הקוממיות, הוצאת משרד הביטחון.
- יורם קניוק, תש"ח, הוצאת ידיעות ספרים, 2010
- דוד נמרי סיפורו של דוידקה, מפיו ועליו, אברהם יבין ושלמה דרך (עורכים), הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ד
- אביחי ברג, ודרך אין אחרת, סלע מאיר, תל אביב, 2021. עמודים 65-76.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על הפלוגה הימית באתר הפלמ"ח
- אתר הפלי"ם ההעפלה והרכש, [א]
- ימים סוערים בשדות ים, נאמן למקור, הספרייה הלאומית
- יהודה קסטן, ממעלליה של פלוגת הנמל, 'מערכות ים' 60, יולי 1962, עמ' 5.
- רותי רודנר, "שושנה שושנה שושנה", 'בין גלים' 174 יוני 1988 עמ' 19.
- יהלי שיאון, "גרים בקיבוץ, נלחמים בבריטים ומיילדים על הסיפון - כך נראו חייהם של החובלים הראשונים", אתר זרוע הים, 7 במרץ 2023.
- אוניות הנשק במפעל הרכש, הוצאת מערכות, אוגוסט 2020
תמונות מאוסף שלום בורשטיין מיחידת הגדעונים בפלי"ם, מתוך מאגר האוספים הדיגיטליים בספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
פלמ"ח, פל-ים, דף שער בספרייה הלאומית
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אתר שבו אפשר למצוא סיפורים של אנשי הפלי"ם, תמונות, תעודות ומידע רב.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר ההגנה ג', חלק א', ע' 74
- ^ צדוק אשל, מערכות ההגנה בחיפה עמ' 213
- ^ 1 2 3 4 אברהם זוהר, מאיר פעיל, הפלמ"ח הימי (פלי"ם), ישראל: משרד הביטחון והעמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי, 2001, עמ' 23-28, מסת"ב 965-05-1082-6
- ^ יהודה ואלך, אל הדגל: הקמת צבא עממי תוך כדי לחימה, תל אביב: "מערכות", 1997, עמ' 214.
- ^ 1 2 3 יהודה סלוצקי, בן־ציון דינור (ע), ספר תולדות ההגנה, כרך שלישי, חלק ראשון, תל אביב: עם עובד, 1973, עמ' 418-421
_1939.jpg)
| בקרת זהויות |
|
|---|