טבח בתי הזיקוק
 | |
| אנדרטה בחצר בתי הזיקוק לנרצחים בטבח במקום ב-י"ז בטבת תש"ח (30/12/1947) | |
| תאריך |
30 בדצמבר 1947  |
|---|---|
| מקום |
בתי זיקוק לנפט |
| קואורדינטות | 32°47′36″N 35°03′07″E / 32.7934°N 35.0519°E |
| סוג |
פיגוע, טבח |
| הרוגים |
39 |
| פצועים |
49 |
| מבצע |
ארגון צבאי לאומי |
|
(למפת חיפה רגילה)   טבח בתי הזיקוק | |
  | |
טבח בתי הזיקוק אירע ב-30 בדצמבר 1947 בבתי הזיקוק במפרץ חיפה, במהלכו נהרגו 39 יהודים שעבדו במקום. הטבח אירע כתגובה להתקפה של האצ"ל בה נהרגו שישה פועלים ערבים. בפעולה של הפלמ"ח שבאה בעקבות הטבח, נהרגו יותר מ-60 ערבים וכן שלושה מהלוחמים[1].
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בערב ההצבעה על תוכנית החלוקה עבדו בבתי הזיקוק כ-1,700 ערבים וכ-470 יהודים (בנוסף על שכבת ניהול בריטית). בעקבות התקבלות תוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר, החלו התקפות רבות של ערבים על יהודים בכל רחבי הארץ. ראשי המוסדות הלאומיים וההגנה נקטו במדיניות של הבלגה, אך האצ"ל החליט להגיב בהתקפות נגדיות[2].
השתלשלות המאורעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבוקר 30 בדצמבר 1947 השליכו לוחמי אצ"ל קופסאות שימורים ממולאות בחומר נפץ מתוך מכונית חולפת לעבר קבוצה גדולה של פועלים ערבים שהמתינו בשער הכניסה לבתי הזיקוק, הרגו שישה פועלים ופצעו 42. מיד לאחר מכן, פרץ המון ערבי זועם לשטח בתי הזיקוק ותקף באמצעות מקלות, מוטות ברזל וסכינים, את הפועלים היהודים, כשהוא הורג 39 ופוצע 49 אחרים[3]. לאחר יותר משעה הגיעו למקום כוחות של הצבא הבריטי והשליטו סדר. אוטובוסים ערביים הובאו למקום והפורעים הערבים הוסעו לבתיהם, מבלי שייעשה קודם כל ניסיון מצד המשטרה או הצבא לגילוי המשתתפים בטבח.
עוד באותו יום שלח פיקוד ההגנה ארבע מחלקות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושתי מחלקות מחטיבת 'לבנוני' של חי"ש חיפה בראשות יוחאי בן-נון[4] (כ-120 לוחמים), לפעולת נקם בכפרים בלד א-שיח' (כיום שכונת תל חנן בעיר נשר) וחוואסה (כיום שכונת בן דור בנשר), בהם התגוררו רבים מבין המשתתפים בטבח בבתי הזיקוק[5]. הכוח הצבאי יצא בליל 31 בדצמבר 1947 מקיבוץ יגור דרך שביל על מורדות הכרמל (היום שמורת אשדות יגור) לכיוון בלד א-שייח'. פקודת המבצע הורתה לכוחות "להרוג מקסימום של גברים בוגרים, להרוס ריהוט וכו'", אבל להימנע מהריגת נשים וילדים. בפעולה הרגו כוחות הפלמ"ח למעלה מ-60 מתושבי הכפרים, חלקם נשים וילדים[6]. בחוואסה נהרגו 16 גברים ו-19 נפצעו. בפעולה נהרגו גם שלושה מאנשי "ההגנה": חנן זלינגר, בן קיבוץ יגור, על שמו שכונת תל חנן בעיר נשר. חיים בן-דור, סטודנט בטכניון על שמו שכונת בן דור בעיר נשר, ועמוס גלילי שעל שמו שכונת גבעת עמוס, רחוב עמוס ובית ספר גלילות בעיר נשר. שלושתם נהרגו ב-1 בינואר 1948. חנן זלינגר וחיים בן דור נקברו בבית הקברות הצבאי בקיבוץ יגור. עמוס גלילי נקבר בתל אביב.
בעקבות הטבח, החליטה ההגנה לחטוף את אנשי האצ"ל שהשליכו את חומר הנפץ לעבר הפועלים הערבים. חטיפה זו הובילה לעימות בין האצ"ל ל"ההגנה", שכלל חטיפות נוספות, ובין החטופים היה גם איש האצ"ל ידידיה סגל, שאף עונה ומצא את מותו.
לאחר טבח בתי הזיקוק הוקמה פלוגת הנמל שפעלה בנמל חיפה בפיקודו של יוחאי בן-נון, ומטרתה הייתה להגן על הפועלים היהודים שהיוו מיעוט בקרב עובדי הנמל.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשטח בתי הזיקוק הוקמה אנדרטה לזכר ההרוגים.
באנדרטה לחללי נשר במערכות ישראל של העיר נשר השוכנת בגבעת נשר, מונצחים שמות 39 הנטבחים בטבח. בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בנשר מוקראים שמות הנרצחים יחד עם חללי העיר נשר.
הצומת המרכזי המחבר את חיפה עם הקריות ונשר, בסמוך לחוצות המפרץ על מחלף ההסתדרות בכביש 4, המוכר יותר כצומת וולקן, נקרא באופן רשמי כיכר הל"ט, לזכר 39 הנרצחים בטבח.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות, כרך ב' החודש הראשון, פרק רביעי - מלחמת הערים - חיפה, הוצאת שרידות 1999
- דוד קורן, הטבח בבתי הזיקוק והביטחון במקומות עבודה מעורבים בחיפה תש"ח, המרכז לתולדות כוח המגן - ההגנה על שם ישראל גלילי, 1988
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדרטה לזכרם של הנופלים בטבח בתי הזיקוק, באתר "ארץ זוכרת יושביה"
- בכאב בזעם ובדומיה ליוו יהודי חיפה את קרבנות בתי-הזיקוק, דבר, 1 בינואר 1948
- אצ"ל מודה בהטלת הפצצה ליד שער בתי-הזיקוק, דבר, 1 בינואר 1948
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
יעקב מרקוביצקי, המערכה על חיפה וסביבותיה במלחמת העצמאות, הפשיטה על בלד א-שיח', באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ יהודה לפידות, האצ"ל בחיפה "האדומה", שער שמיני - מלחמת העצמאות, באתר "דעת"
- ^ בתי זיקוק בחיפה, באתר "ארץ זוכרת יושביה"
Zachary Lockman, Comrades and Enemies. Chapter 8: The Descent into Madness - ^ דייוויד סלע, 70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 29 דצמבר 2017
- ^ יעקב מרקוביצקי, המערכה על חיפה וסביבותיה במלחמת העצמאות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ בני מוריס, קורבנות, הוצאת עם עובד, 2003, עמוד 192
