פורטל:צרפת/צרפת באמנות/גלריה
גלריית תמונות צרפת באמנות של פורטל צרפת
לעריכת סדרות התמונות לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
|
| מהפכת יולי - הקרב לפני האוטל דה ויל, ה-28 ביולי 1830, ז'אן ויקטור שנה |
| |
| מהפכת יולי - התקפת ארמון הלובר, ה-29 ביולי 1830, צייר לא ידוע |
| |
| לואי פיליפ יוצא מהפאלה רויאל, ה-31 ביולי 1830, הוראס ורנה, 1832 |
|
| רחוב אבסה (la rue des abbesses) במונמארטר. ציור מעשה ידי פלטייה. |
|
| מהפכת יולי 1830 - קרבות ליד שער סן דני, איפוליט לקונט |
| |
| הצבת האובליסק בכיכר הקונקורד, ה-25 באוקטובר 1836, פרנסואה דוביו, 1836 |
|
| בריקדות ברחוב סופלו שבפריז, הוראס ורנה, 1848 |
|
| מהפכת יולי - הגעתו של לואי פיליפ לאוטל דה ויל, ה-31 ביולי 1830, 1837, אלואה-פירמן פרון |
|
| שדרות מונמארטר, 1897, חלק מסדרת ציורים של קאמי פיסארו |
|
| תחנת סן לאזאר בפריז, 1877, קלוד מונה |
אידאוגרפיה מאת גיום אפולינר. אידאוגרפיה היא שירה מצוירת, כלומר שירה הנכתבת, נדפסת, מצולמת או מצוירת בדרך גרפית. סוג שירה זה אינו מסתפק רק בהבאת הטקסט, אלא חותר לתאר בדרך ציורית את מהות התוכן של הטקסט. הניסיונות לשוות לכתוב צורה גרפית הם קדומים מאוד, והחלו עם המצאת הכתב. בספרות האירופית החדשה בלטו כמה משוררים מפורסמים בנטייתם לכתוב שירי ציור. גיום אפולינר, המשורר הצרפתי, למשל, פרסם ספר שירים בשם "קליגרמות", ובו הביא שירי צורה רבים, למשל בדמות חיות, פרחים וגרמי השמים.
הגרסה הראשונה מתוך שלוש של "חדר שינה בארל", ציור שמן על בד מעשה ידי האמן ההולנדי הפוסט-אימפרסיוניסטי וינסנט ואן גוך. היצירה מתארת את חדרו של ואן גוך ברחוב לאמארטין מס' 2 (הבית הצהוב) בארל שבצרפת.
.jpg)
"האבסינת" הוא ציור משנת 1876 מאת הצייר האימפרסיוניסטי הצרפתי אדגר דגה, הנחשב לדוגמה מובהקת של סגנון הריאליזם באמנות. הציור מדגים את השפעת הצילום על האימפרסיוניסטים ועל דגה בכל הקשור לזווית התיאור ולחיתוך הדמויות. הדמויות בציור ממחישות את הניכור והבדידות החברתית שנפוצה בפריז הגדלה והולכת באותה תקופה. כיום מוצג הציור במוזיאון ד'אורסה שבפריז.
דגם סדנתו של הפַּסָּל פרדריק אוגוסט ברתולדי – יוצרו של פסל החירות – שייצרה דגם גבס של פסל זה. מוצג במוזיאון לאמנויות ומקצועות בפריז. הפסל הסופי, שנבנה משלד ברזל ופלדה בציפוי לוחות נחושת, ניתן לארצות הברית כמתנה מממשלת צרפת, ונחנך בניו יורק בשנת 1886.
דיוקן עצמי של אז'ן דלקרואה, צייר צרפתי בן המאה ה-19 המזוהה מאוד עם הזרם הרומנטי באמנות, ונחשב לצייר הרומנטי הצרפתי החשוב ביותר. הוא נהנה ממעמד גבוה בחברה הצרפתית ועסק ביצירותיו באירועים קשים ומטרידים, בין אם התרחשו ממש ובין אם נלקחו ממחזות תיאטרון בתקופתו. עם ציוריו הנודעים נמנים "החירות מובילה את העם" (1830), ציור איקוני המתאר את מהפכת יולי 1830, ו"מות סארדאנאפאלוס" (1827).
נדאר, פורטרט עצמי בסל של כדור פורח (צילום סטודיו), 1865. נדאר הוא הפסבדונים של פליקס טוּרְנָשוֹן, הנחשב לאחד מצלמי הפורטרט הצרפתים החשובים ביותר במאה ה-19, ובהיסטוריה של הצילום בכלל. נדאר היה גם מחלוצי הצילום מהאוויר; בעיסוקו בכך סייר בכדור פורח כדי לצלם תמונות אוויריות, ובתוך כך חקר את מאפייני תנועת הכדור הפורח. בשנת 1858 צילם מכדור פורח את צילום האוויר הראשון בהיסטוריה.
קרב ואלמי, ציור מעשה ידי הוראס ורנה, 1826. קרב ואלמי הוא קרב שהתחולל בשלב הראשון של מלחמות צרפת המהפכנית, סמוך לכפר ואלמי שבצפון צרפת, בין צבא צרפת המהפכנית לבין כוח פולש שהתבסס על צבא פרוסיה. הקרב היה מוגבל למעשה להפגזה ארטילרית, ומבחינה טקטית לא הושגה בו הכרעה, אך חשיבותו האסטרטגית ואף ההיסטורית הייתה רבה. ניתן להבחין בציור בטחנת הרוח של הכפר ואלמי, שבסמוך אליה התמקם חלק מהכוח הצרפתי, ומשם החל בהפגזה הארטילרית על הכוח הפרוסי.
ציור של אייל ענק על קיר מערת לאסקו, מערכת מערות במחוז דורדון בדרום צרפת המעוטרות בציורי סלע מהתקופה הפלאוליתית העליונה. הציורים על קירות המערה הם ברובם של פרסתנים וטורפים גדולים, שרובם ידועים מתוך שרידי מאובנים שנמצאו באזור. ההערכה היא שהציורים צוירו 17,300 שנים לפני זמננו, כנראה למטרות פולחן. המערה היא אתר מורשת עולמית.
מערת לאסקו היא מערכת של מערות מחוברות בדרום מערב צרפת. המערה מפורסמת בציורי הסלע מהתקופה הפלאוליתית שהתגלו בה שהם כבני 17,300 שנים. האמנים ציירו באופן מדויק בעלי חיים מעידן הקרח האחרון, ביניהם סוסי בר, שור הבר, איילים וקרנף צמרי. המערות התגלו בשנת 1940 על ידי ארבעה נערים ששיחקו באזור ונפתחו לציבור בשנת 1948. בעקבות ריבוי המבקרים (כ-1,200 ליום) נפגעו הציורים מפחמן דו-חמצני ומאז הכניסה למקום הוגבלה למדענים. בשנת 2016 נפתח למבקרים מבנה המהווה העתק מדויק ובגודל מלא של המערות.
הנשף במולן דה לה גאלט - ציור שמן מעשה ידי הצייר האימפרסיוניסטי הצרפתי פייר-אוגוסט רנואר משנת 1876. הציור מוצג כיום במוזיאון ד'אורסה שבפריז. יצירה זו של רנואר הייתה המורכבת ביותר והשאפתנית ביותר שצייר עד אותה עת. היא מתארת נשף ריקודים של בני המעמד הבורגני, המתרחש במונמארטר, בסמוך למולן דה לה גאלט.
"ליל כוכבים" - ציור שמן משנת 1889 מעשה ידי הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך, המתאר נוף לילי הנשקף מחלון חדרו בסנטוריום שבו אושפז בפרובאנס שבצרפת. הציור, המוצג כיום במוזיאון לאמנות מודרנית שבניו יורק, הוא אחד הציורים הידועים ביותר של ואן גוך, וזכה להתייחסויות רבות בתרבות המערבית.
שלום אדון קורבה הוא ציור ריאליסטי מעשי ידיו של הצייר גוסטב קורבה משנת 1854. היצירה מוצגת במוזיאון פאבר שבצרפת. יצירה זו עוסקת בהצהרתו של גוסטב קורבה לגבי מעמדו ותפקידו של אמן בחברה - האמן (מימין) הוא נפש חופשיה שאינה מקבלת תכתיבים מאף אדם, אפילו לא מפטרונו (באמצע).
ישו הירוק, ציורו של פול גוגן משנת 1889. היצירה נחשבת לאחד הציורים המפורסמים בזרם סימבוליזם. הציור מתאר אישה צרפתית יושבת לצד פסל המתאר את הורדתו של ישו הנוצרי מהצלב. פסלים ויצירות אומנות בעלי מוטיב זה נקראים פייטה.
מאדאם דה פומפדור, ציור מעשי ידיו של הצייר צרפתי פרנסואה בושה. מאדאם דה פומפדור הייתה פילגשו המפורסמת של לואי החמישה עשר, מלך צרפת. בורגנית במקור, קיבלה מהמלך תואר אצולה מרקיזה. הייתה מיודדת עם וולטר ותמכה בפרויקט "האנציקלופדיה הגדולה" של דני דידרו.
תחריט העץ פלאמאריון הוא תחריט עץ שנתגלה בספר צרפתי מהמאה ה-19 ומתאר אדם המשרבב את ראשו אל מאחורי הקלעים של השמיים.
וינסנט וילֶם ואן גוך היה צייר הולנדי, הנחשב לאחד מגדולי הציירים בתרבות המערבית. ואן גוך משויך לזרם הפוסט-אימפרסיוניסטי. יצירותיו מתחלקות בעיקר לשתי תקופות: התקופה שבה פעל בהולנד וצייר תמונות קודרות, והתקופה שבה פעל בדרום צרפת וצייר תמונות עתירות אור, בצבעים בהירים.
דיוקן אמיל זולא הוא ציור שמן משנת 1868 מעשה ידי הצייר הצרפתי אדואר מאנה, המוצג במוזיאון ד'אורסי. הציור מתאר את אמיל זולא יושב בכיסא ואוחז בספר פתוח. מאחורי כיסאו, משמאל, ניצב פרגוד יפני ולמעלה מימין הדפסים קטני מידה. בין ההדפסים ניתן לזהות יצירות אמנות ידועות: "השתיינים" של דייגו ולסקס, המוסתר מעט על ידי העתק של הציור "אולימפיה" של אדואר מאנה עצמו.
_-_The_Day_of_the_Dead_(1859).jpg)
ציורו של ויליאם אדולף בוגרו "יומו של המת". (1859). התמונה מתארת את יום הפטירה בחיי משפחה. בתמונה שתי דמויות נשים אבלות, לבושות שחור, כורעות מול העפר התחוח של הקבר הטרי, אבודות בעולם של הלם וכאב על מות יקירן.
ציוריו של בוגרו שייכים לזרם האקדמיזם הצרפתי, ונחשבים מדויקים, נוקבים, ועוסקים לרוב בדמויות אנושיוֹת.
