אריחיכיפת הסלע החיצוניים, השזורים בערבסקות. כיפת הסלע היא מבנה מוסלמי הבנוי מעל אבן השתייה, בפסגתו של הר הבית. מבנה כיפת הסלע הוא מהמפוארים במזרח התיכון. לאורך השנים, עבר המבנה שיפוצים רבים, תחת שליטיה השונים של ירושלים, שהותירו בו את חותמם. סולימאן הראשון, שנודע כ"סולימאן המפואר" ובונה חומות ירושלים המוכרות כיום, שליט ירושלים במאה ה-16, החליף את פסיפסי הזכוכית החיצוניים, שדהו עם השנים, באריחי חרסינה שהובאו מפרס, ושיפץ את דלתות הבניין וחלונותיו הצבעוניים.
סי-או-סה פול (מילולית: גשר ה-33) הוא גשר בעל 33 קשתות, המכונה גם גשר אללה ורדי חאן, על שם הגנרל שהיה אחראי על הקמתו. הגשר נבנה בשנת 1602 תחת עבאס שאה הראשון. הוא אחד מ-11 הגשרים הנמצאים באספהאן שבאיראן ונחשב לאחד הגשרים היפים ביותר באיראן.
פרא, צבע פרוותו חום בהיר-אפרפר. צבעי בטנו, שולי פיו, אחוריו והצד הפנימי של רגליו הם לבנים.
פרא, המכונה גם חמור הבר האסיאני, הוא מין בתת-סוג חמור. הפרא דומה לקיאנג, חמור הבר הטיבטי, וקטן במידתו מהערוד, חמור הבר האפריקני. צבע פרוותו חום בהיר-אפרפר. צבעי בטנו, שולי פיו, אחוריו והצד הפנימי של רגליו הם לבנים. הפרא מצוי בסכנת הכחדה, אך בישראל חיים כ-200 פראים הנמצאים בשטח שבין עזוז ובקעת סיירים, אוכלוסייה שראשיתה בייבוא עדר פראים מאיראן ב-1968.
שער בפרספוליס. פרספוליס הייתה עיר הבירה הרשמית של הממלכה הפרסית. היא נבנתה בתקופת שלטונו של כורש, בסביבות 560 לפני הספירה. המבנים המפוארים ששרדו משמשים היום כאחד מאתרי התיירות המרכזיים באיראן. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמי על ידי אונסקו בשנת 1979.
המצודה של בם בדרום מזרח איראן הייתה מבנה הטיט הגדול בעולם. מצודה כבירה זו, השוכנת על דרך המשי, נבנתה בסביבות שנת 500 לפנה"ס, ונעשה בה שימוש עד ל-1850, אז ננטשה מסיבות לא ידועות. הוכרזה כאתר מורשת עולמית.
יחמור פרסי. היחמור פונה לשמאל התמונה, מרים את ראשו ופיו פתוח. עורו בצבע חום מנוקד לבן, וקרניו חומות.
יחמור פרסי זכר בפארק הכרמל. היחמור הפרסי הוא תת-מין בסוג יחמור אירופי. היחמור היה נפוץ בעבר בארץ ישראל, נכחד ממנה בתחילת המאה העשרים עקב ציד והושב לטבע החל משנות ה-90 של המאה העשרים, באמצעות גרעין רבייה בשמורת החי בר. בארץ ישראל היה מצוי היחמור הפרסי בחורשים צפופים בגליל. משנות ה-20 של המאה ה-20 הוא לא נצפה עוד בטבע, וגם לא היה מצוי בגן חיות כלשהו. בשנת 1956 נתגלה בדרום מערב איראן עדר יחמורים פרסיים, כ-25 במספר, זאת לאחר כמה עשורים שסברו כי נכחד מן העולם.
הנרייטה סאלד משוחחת עם קבוצה מילדי טהראן. ילדי טהראן היו קבוצה של כשבע מאות ילדים ניצולי השואה מפולין, שהגיעה לישראל בשנת 1943, דרך טהראן. חלק מהילדים גדלו במשפחות דתיות בפולין בטרם נמלטו על חייהם. על רקע זה התקיים ויכוח חריף, בין גורמים דתיים לחילוניים, על חינוך הילדים בישראל. עם החרפת המשבר, נפגשה הנרייטה סאלד (שעמדה בראש ארגון "עליית הנוער") לשיחות עם כ-400 מהילדים, על מנת לברר עמם אישית, האם גדלו במשפחות דתיות בפולין, ולמנוע מהם את העוול שבשיבוץ לא מתאים.
כד מאזור ג'ירופט (כיום באיראן), האופייני לתרבות העילמית ועליו דמות מקורננת הנאבקת בשני נחשים. כד זה התגלה על ידי משטרת הגבול האיראנית, כאשר מבריחים ניסו להבריחו לטורקיה, והוחרם.
קבר כורש - מקום קבורתו של כורש הגדול, מלך פרס. הקבר מהווה חלק מאתר המורשת העולמית שבפסארגאדה, איראן. הקבר מעוצב בדמות זיגוראת מסופוטמי או עילמי.
קבר כורש - מקום קבורתו של כורש הגדול, מלך פרס. הקבר מהווה חלק מאתר המורשת העולמית שבפסארגאדה, איראן. הקבר מעוצב בדמות זיגוראתמסופוטמי או עילמי, אך הלשכה בתוך מבנה הקבר מזכירה עיצוב קברים מתקופת ממלכת אוררטו או קודם לכן. בזמן הכיבוש המוסלמי, צבאות הערבים הגיעו לקבר והתכוונו להרוס אותו, מכיוון שהוא מפר את עמודי האסלאם. מטפלי הקבר הצליחו לשכנע את הפיקוד הערבי כי הקבר לא נבנה לזכרו של כורש, כי אם לזכרה של אמו של שלמה המלך, וכך הצילו אותו מכליה.