סבכ
 | |
| האל סבכ. על ראשו כיסוי ראש המייצג את השמש. ביד שמאלו ענח' | |
| תרבות |
דת מצרים העתיקה  |
|---|---|
| אב |
סת |
| אם |
נית' |
| בן או בת זוג |
Renenutet |
  | |
| סבכ בכתב חרטומים | ||||||
|
סבכ היה אל במיתולוגיה המצרית במצרים העתיקה. האל זוהה עם תנין היאור. הוא תואר כבעל צורת תנין וגם כבעל גוף אנושי וראש של תנין. האל היה בעל אופי מורכב שהשתנה במהלך השנים. דמותו של האל נקשרה גם בכוחם של מלכי מצרים, פוריות ועצמה צבאית. בנוסף שימש גם כאל מגן בעל כוחות אפוטרופאים שיכול היה בעזרת כישוף להרחיק את הרוע, במיוחד כנגד הסכנות שנבעו מהתנינים בנילוס.[1] אביו של סבכ היה האל סת, ואמו הייתה האלה נית' (Neith).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האל סבכ היה בעל נוכחות ארוכת שנים בפנתיאון האלים המצרי. הזיהוי הקדום ביותר שלו הוא בתקופת הממלכה הקדומה שהתקיימה בין המאה ה-27 לפנה"ס ועד המאה ה-22 לפנה"ס, במשך כל תקופת מצרים העתיקה ועד התקופה הרומית המאה ה-4. הוא מופיע בכתבי הפירמידות, מהטקסטים הדתיים הקדומים ביותר שנמצאו על קירות הפירמידה בסקארה ומתוארכים לשושלות החמישית והשישית (המאות ה-23-24 לפנה"ס). במיוחד בלחש PT 317.[2] לחש זה משבח את פרעה אונס (Unas) שמלך במאה ה-24 לפנה"ס, כהתגלמות האל התנין והוא מתחיל במילים: "אונס הוא סבכ". על פי הכישוף סבכ נחשב לאלוהות אלימה בעלת מיניות גבוהה הנוטה לגחמות.
המשמעות של השורש סבכ במצרית עתיקה שנוי במחלוקת, אבל הרוב מעריכים שהוא נגזר מהפועל "להכניס להריון".[3]
חשיבותו של האל סבכ גדלה בתקופת הממלכה התיכונה במיוחד בשושלת השתים עשרה בתקופת מלכותו של אמנמחת השלישי שמלך במאה ה-19 לפנה"ס. מלך זה התעניין במיוחד במחוז פיום[4] שהיה קשור באל סבכ. המלך ובני תקופתו בנו מבנים רבים שהוקדשו לאל סבכ, רובם באזור פיום.[5] בתו של אמנמחת השלישי נקראה סבכנפררע (אנ') שמשמעותו היא "היופי של סבכ". היא הייתה המלכה האחרונה של השושלת ה-12. בתקופה זו האלוהות עברה שינוי ודמותו של סבכ התמזגה לעיתים עם דמות האל בעל ראש הבז הורוס. מיזוג זה האדיר את דמותו של סבכ ונתן לו מקום חשוב יותר בפנתיאון האלים המצרי בהיותו של הורוס חלק מהשילוש האלוהי ביחד עם הוריו איזיס ואוזיריס.
המיזוג של סבכ עם האל הורוס נתן לו גם תפקיד של אל שמש. קשר זה התחזק בתקופה מאוחרת יותר כאשר סבכ התמזג בדמות סבכ-רע עם האל רע (אל) שהיה אל השמש במיתולוגיה המצרית. השילוב של סבכ-הורוס המשיך להתקיים בתקופת הממלכה החדשה (המאה ה-16 לפנה"ס - המאה ה-11 לפנה"ס). בתקופת השושלות האחרונות של מצרים נוצר השילוב סבכ-רע שזכה לבולטות נכרת. משמעות השילוב היא שהאל רע שוכן בגופו של סבכ. האל רע מתגלה בדמותו של סבכ.[6] בולטות זאת נמשכה לאורך התקופות והמשיכה להתקיים במצרים התלמיית ועד וכולל התקופה הרומית (המאה ה-4 לספירה). בתקופה זאת היוקרה של סבכ וסבכ-רע המשיכה לגדול. ניבנו לכבודו אתרים פולחניים רבים, והושקעו מאמצים להפוך אותו לנושאה של כת דתית.
מרכזי פולחן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל מחוז פיום ובמיוחד אזור אגם מואריס הקדום שימש כולו כמרכז פולחן לאל סבכ. רוב הערים במחוז פיום פיתחו וריאציות מקומיות משלהן לאל סבכ. האל סבכ שדייטי היה האל הפטרון של קרוקודילופוליס עיר הבירה של מחוז פיום ששמה הקדום היה "שדייט" והוא היה ההתגלמות הבולטת ביותר של האל סבכ. בעיר נעשתה בנייה נרחבת לכבוד האל.[5] בתקופת מצרים העתיקה העיר סגדה והתפללה לתנין קדוש ששמו היה פטסוחוס, והוא היה התגלמותו של האל סבכ. היה נהוג לקשטו בזהב ואבני חן. התנין חי בתוך מקדש מיוחד אשר נבנה למענו, בתוך המקדש היה משטח של חול, בריכת מים ומזון. עם מותו של התנין, נבחר תנין אחר למלא את מקומו.
הרחבת המקדש הראשי של האל סבכ החלה כנראה ביוזמתו של תלמי השני. במקדש המרכזי כיהנו כוהנים שהתמחו במיוחד בעבודה לאל סבכ, כשהם מתגאים בתארים כמו: "נביאו של אל-התנין" ו"האחד שקבר את הגופות של האל-התנין של ארץ האגם". באזור פיום נמצאו מספר ערי מתים לתניני יאור. נקרופוליס כזה נמצא גם במצרים העליונה.[7]
אתר פולחן נוסף לאל סבכ נמצא במקדש קוֹם אוֹמְבּוֹ השוכן על שפת הנילוס במצרים העליונה. המרכז פעל במיוחד בתקופה התלמיית ובתקופה הרומית. המקדש במקום נקרא פֶּר-סבכ שפירושו "הבית של סבכ". במקדש נמצאו עשרות תניני יאור חנוטים שהוקדשו לאל סבכ.
בתקופה התלמיית נכתבה בפיום מונוגרפיה שנקראת "ספר פיום" (אנ'). חלק ניכר מהיצירה מוקדש לסבכ ומתרכז במסע שעושה סבכ-רע מדי יום בהתאם לתנועת השמש בשמים. הטקסט עוסק גם בתפקידו המרכזי של סבכ המבטא את תפקידו של האל רע, ומציין שסבכ עלה מהמים הקדמוניים של אגם מואריס. עותקים רבים של הספר שרדו, ולדעת החוקרים ספר זה היה נפוץ מאוד בעת העתיקה. הטקסט בספר מבטא את הקשר שבין פיום לאל סבכ והשפעתו הגיעה גם לאזורים שמחוץ לפיום והגיעה עד מצרים העליונה לאזור מקדש קום אומבו.
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bresciani, Edda. “Sobek, Lord of the Land of the Lake.” In Divine Creatures : Animal Mummies in Ancient Egypt, edited by Salima Ikram, 199-206. Cairo: The American University in Cairo Press, 2005.
- Zecchi, Marco. Sobek of Shedet : The Crocodile God in the Fayyum in the Dynastic Period. Umbria: Tau Editrice, 2010.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סבכ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Sobek, God of Crocodiles, Power, Protection and Fertility, Caroline Seawright
- Sobek
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Sobek, God of Crocodiles, Power, Protection and Fertility ,Caroline Seawright
- ^ Sobek, Lord of the Land of the Lake
- ^ Edda Bresciani עמ' 200
- ^ ראו מחוז פיום של ימינו.
- ^ 1 2 The History of the Fayoum Oasis in Egypt
- ^ אלי קדם: הפוליתאיזם בארץ ישראל ושכנותיה מן האלף השני לפנה"ס ועד התקופה המוסלמית, הוצאת יד בן צבי, 2008, עמ' 39
- ^ Edda Bresciani עמ' 203
| המיתולוגיה המצרית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון המצרי | אוסיריס • איסיס • אכר • אמון • אמונת • אנוביס • אפיס • עאפפ • ארבעת בני הורוס • אתום • אתון • בת • בס • בסתת • גב • הורוס • חעפי • חכא • וואדג'ת • ח'ונסו • ח'נום • ח'פרי • חתחור • מות • מונתו • מין • מע'ת • מפדת • נו • נות • נחבת • נית • נפרתם • נפתיס • סתת • סבכ • סופדו • סח'מת • סת (סת־בעל) • ענקת • פאחת • פתח • קבוי • קוק • קטש • רע (העין של רע) • רשף • שו • תאורת • תחות • תפנות • סרקת |    
|
| אתרים מיתולוגיים | בנבן | |
| כתבים דתיים | אמדואת • כתבי הפירמידות • כתבי ארונות קבורה • ספר האדמה • ספר המערות • ספר המתים (הפפירוס של אני) • ספר הנשימה • ספר השערים | |
| פולחן | מקדשים מצריים (מקדש לוקסור • כרנך • מקדשי אבו סימבל) • הפירמידות במצרים (הפירמידה הגדולה של גיזה) • הספינקס הגדול של גיזה • עמק המלכים • חג הסד | |