לדלג לתוכן

ממלכת מצרים הקדומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
בתקופת הממלכה הקדומה של מצרים (2700 לפנה"ס - 2200 לפנה"ס בקירוב), מצרים הייתה מורכבת מאזור נהר הנילוס מדרום לאבו (הידוע גם בשם "אי הפילים"), וכן מסיני ונאות המדבר במדבר המערבי, עם שליטה/שלטון מצרי מצפון לנוביה ועד האזור שמדרום לאשד השלישי.[1]

בהיסטוריה המצרית העתיקה, הממלכה הקדומה היא התקופה המשתרעת בין השנים 2700-2200 לפני הספירה. היא ידועה גם בתור "עידן הפירמידות" או "עידן בוני הפירמידות", שכן היא כוללת את שלטונם של בוני הפירמידות הגדולים של השושלת הרביעית, כמו המלך סנפרו, שבתקופת שלטונו השתכללה אמנות בניין הפירמידה, והפרעונים ח'ופו, חעפרע ומנכאורע, שהזמינו את בניית הפירמידות בגיזה.[2] מצרים השיגה את השיא המתמשך הראשון שלה כציוויליזציה במהלך תקופה זו, הראשונה מבין שלוש תקופות "ממלכה" (אחריה הממלכה התיכונה והממלכה החדשה), אשר מסמנות את נקודות השיא של הציוויליזציה בעמק הנילוס התחתון.[3]

המושג "ממלכה קדומה" כאחת משלוש "תקופות זהב" (אנ') נטבע בשנת 1845 על ידי האגיפטולוג הגרמני ברון פון בונסן (Christian Charles Josias von Bunsen), והגדרתו התפתחה באופן משמעותי לאורך המאות ה-19 וה-20.[4] לא רק שהשליט האחרון בתקופה השושלתית הקדומה היה קשור לשני המלכים הראשונים של הממלכה הקדומה, אלא שה"בירה", מעון המלוכה, נשארה באִנְבּוּ־חֶץ (Ineb-Hedj), השם המצרי של ממפיס. ההצדקה הבסיסית להפרדה בין שתי התקופות היא השינוי המהפכני באדריכלות המלווה בהשפעות על החברה המצרית ועל הכלכלה של פרויקטי בנייה בקנה מידה גדול.[3]

הממלכה הקדומה נחשבת לרוב כתקופה מהשושלת השלישית ועד לשושלת השישית (2686–2181 לפני הספירה). המידע מהשושלות הרביעית עד השישית של מצרים הוא דל, והיסטוריונים רואים בהיסטוריה של התקופה ממש "כתובה באבן" ובעיקר אדריכלית בכך שדרך האנדרטאות וכתובותיהן הצליחו החוקרים לבנות היסטוריה.[2] האגיפטולוגים כוללים גם את השושלות השביעית והשמינית בממלכה הקדומה כהמשך לממשל, שרוכז בממפיס. בעוד שתקופה הממלכה הקדומה אופיינה בביטחון פנים ושגשוג, אחריה באה תקופה של חוסר אחדות ודעיכה תרבותית יחסית שכונתה על ידי אגיפטולוגים כתקופת הביניים הראשונה.[5] בתקופת הממלכה הקדומה, שליט מצרים (שלא נקרא פרעה עד תקופת הממלכה החדשה) הפך לאל חי ששלט באופן מוחלט ויכול היה לדרוש את השירותים והעושר של נתיניו.[6]

תחת ג'וסר, השליט הראשון של השושלת השלישית בממלכה הקדומה, הועברה בירת מצרים העתיקה לממפיס, שם הקים ג'וסר את חצרו. עידן חדש של בנייה החל בסקארה בתקופת שלטונו. האדריכל של המלך ג'וסר, אמחותפ, מיוחס לפיתוח הבנייה באבן ועם תפיסת הצורה האדריכלית החדשה, פירמידה מדורגת (אנ').[6] הממלכה הקדומה ידועה בעיקר בזכות מספר רב של פירמידות שנבנו בתקופה זו כמקומות קבורה לשליטי מצרים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליית הממלכה הקדומה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת השלישית של מצרים

השליט הראשון של הממלכה העתיקה היה ג'וסר (בסביבות 2691 ל-2625 לפני הספירה) מהשושלת השלישית, אשר הורה על בניית פירמידה (פירמידת המדרגות) בנקרופוליס של ממפיס, סקארה. אדם חשוב בתקופת שלטונו של ג'וסר היה הווזיר (אנ') שלו, אמחותפ.

בעידן זה נודעו מדינות מצרים עתיקות עצמאיות כנומים, תחת שלטון השליט. השליטים לשעבר נאלצו ליטול על עצמם את תפקיד המושלים או לעבוד בדרך אחרת בגביית מסים. המצרים בעידן זה האמינו שהשליט הוא התגלמותו של הורוס, המקשר בין העולם האנושי והרוחני. השקפות מצריות על מהות הזמן בתקופה זו קבעו שהיקום פעל במחזוריות, ופרעה עלי אדמות פעל כדי להבטיח את יציבותם של המחזורים הללו. הם גם תפסו את עצמם כאנשים שנבחרו במיוחד.[7]

שיא הממלכה הקדומה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת הרביעית של מצרים

הממלכה העתיקה וכוחה המלכותי הגיעו לשיא תחת השושלת הרביעית (2613–2494 לפני הספירה). סנפרו, השליט הראשון של השושלת הרביעית, החזיק בשטח מלוב העתיקה (אנ') במערב ועד לחצי האי סיני במזרח ועד לנוביה בדרום. יישוב מצרי נוסד בבוהן (אנ') שבנוביה שהחזיק מעמד במשך 200 שנה.[8] אחרי ג'וסר, סנפרו היה בונה הפירמידה הגדול הבא. הוא הזמין בניית לא אחת, אלא שלוש פירמידות. הראשונה נקראת פירמידת מיידום (אנ'), על שם מיקומה במצרים. סנפרו נטש אותה לאחר שהחיפוי החיצוני נפל מהפירמידה. פירמידת מיידום הייתה הראשונה עם חדר קבורה מעל הקרקע.[9]

תוך שימוש ביותר אבנים מכל פרעה אחר, הוא בנה את שלוש הפירמידות: פירמידה שהתמוטטה כעת במיידום, "הפירמידה הנוטה" (אנ') בדחשור ו"פירמידה אדומה" (אנ') בצפון דחשור. עם זאת, הפיתוח המלא של סגנון הבנייה של הפירמידה הושג לא בסקארה, אלא במהלך בניית הפירמידות הגדולות בגיזה.[10]

את סנפרו ירש בנו, ח'ופו ​​(2589–2566 לפנה"ס), שבנה את הפירמידה הגדולה של גיזה. לאחר מותו של ח'ופו, ייתכן שבניו ג'דפרע (אנ') (2566–2558 לפנה"ס) וחעפרע (2558–2532 לפנה"ס) רבו. האחרון בנה את הפירמידה השנייה ואת הספינקס הגדול של גיזה (בחשיבה מסורתית). בדיקה מחודשת של עדויות הובילה את האגיפטולוג ואסיל דוברב להציע שהספינקס נבנה על ידי ג'דפרע כאנדרטה לאביו ח'ופו.[11] לחילופין, הוצע כי הספינקס יהיה פרי יצירתם של חעפרע וח'ופו ​​עצמו.

היו משלחות צבאיות לכנען ולנוביה, כשהשפעה מצרית הגיעה עד הנילוס אל מה שהיא היום סודן.[12] השליטים המאוחרים יותר של השושלת הרביעית היו מנכאורע (2532–2504 לפני הספירה), שבנה את הפירמידה הקטנה מבין שלושת הפירמידות הגדולות בגיזה; שפססכאף (2504–2498 לפנה"ס); ואולי, צ'דפתה (2498–2496 לפנה"ס).

השושלת החמישית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת החמישית של מצרים

השושלת החמישית (2494–2345 לפנה"ס) החלה עם אוסר כאף (2494–2487 לפנה"ס) והתאפיינה בחשיבות הגוברת של פולחן אל השמש רע. כתוצאה מכך, פחות מאמצים הוקדשו לבניית מתחמי פירמידה בהשוואה לתקופת השושלת הרביעית ויותר לבניית מקדשי שמש (אנ') באבו סיר. את אוסר כאף ירש בנו סחו רע (2487–2475 לפנה"ס), שפיקד על משלחת לפונת. את מקומו של סחו רע ירש נפרירקאר קאקאי (2475–2455 לפנה"ס), שהיה בנו של סחו רע. נפרירקאר הציג את הפרנומן (אנ') בטקס המלכותי. אחריו באו שני מלכים קצרי מועד, בנו נפרף רע (אנ') (2455–2453 לפנה"ס) ושפסס כא רע (אנ'), האחרון בעל הורות לא ברורה.[13] ייתכן ששפסס כא רע הודח על ידי אחיו של נפרף רע, נ-אוסר (אנ') (2445–2421 לפנה"ס), פרעה ששלטונו האריך ימים ובנה רבות באבו סיר והחל מחדש את פעילות המלוכה בגיזה.

הפרעונים האחרונים של השושלת היו מנכאו ח'ר (אנ') (2421–2414 לפנה"ס), צ'ד כא רע (2414–2375 לפנה"ס), ואוּנַס (2375–2345), השליט הקדום ביותר שכתבי הפירמידות רשומים בפירמידה שלו.

האינטרסים המתרחבים של מצרים במוצרי סחר כגון הובנה, קטורת כגון מור ולבונה, זהב, נחושת ומתכות שימושיות אחרות העניקו השראה למצרים הקדמונים לבנות ספינות מתאימות לשיט בים הפתוח. הם סחרו עם לבנון בארז ושטו לכל אורכו של ים סוף לממלכת פונת - אריתריאה של ימינו - תמורת הובנה, שנהב ושרף ארומטי.[14] בוני ספינות של אותה תקופה לא השתמשו ביתדות עץ או מחברי מתכת, אלא הסתמכו על חבלים כדי לשמור על מבנה ספינותיהם. קרשים ומבנה העל נקשרו היטב ונכרכו יחדיו. בתקופה זו נראתה גם סחר ישיר בין מצרים לשכנותיה האגאי ואנטוליה.[15]

שליטי השושלת שלחו משלחות למחצבות האבן ולמכרות הזהב של נוביה ולמכרות סיני.[16][17][18][19] יש אזכורים ותיאורים של מסעות צבאיים בנוביה ובאסיה.[20][21][22]

דעיכה אל תקופת הביניים הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת השישית של מצרים

השושלת השישית הגיעה לשיא בתקופת שלטונם של פפי הראשון ומר נ רע הראשון עם מסחר פורח, מספר משלחות כרייה וחציבה ומסעות צבאיים גדולים. מבחינה צבאית, התרחבות אגרסיבית לתוך נוביה סימנה את שלטונו של פפי הראשון.[23][24] לפחות חמש משלחות צבאיות נשלחו לכנען.[25]

ישנן עדויות לכך שמר נ רע לא רק היה פעיל בנוביה כמו פפי הראשון אלא גם שלח פקידים לשמור על השלטון המצרי בנוביה מהגבול הצפוני ועד לאזור שמדרום לאשד השלישי.[25]

בתקופת השושלת השישית (2345–2181 לפנה"ס) נחלש כוחו של פרעה בהדרגה לטובת נומארכים (אנ') (מושלים אזוריים) רבי עוצמה. אלה כבר לא היו שייכים למשפחת המלוכה והאחריות שלהם הפכה למשפחתית, וכך נוצרו שושלות מקומיות עצמאיות במידה רבה מהסמכות המרכזית של פרעה. עם זאת, פיקוח על שיטפונות הנילוס עדיין היה נושא לביצוע עבודות גדולות מאוד, כולל התעלה לאגם מוֹירִיס בסביבות 2300 לפני הספירה, שהייתה כנראה גם מקור המים למתחם הפירמידה של גיזה מאות שנים קודם לכן.

הפרעות פנימיות החלו במהלך שלטונו הארוך להפליא של פפי השני (2278–2184 לפנה"ס) לקראת סוף השושלת. מותו, שקרה מאוחר יותר מזה של יורשיו המיועדים, עשוי היה ליצור מאבקי ירושה. המדינה גלשה למלחמות אזרחים עשרות שנים בלבד לאחר סיום שלטונו של פפי השני.

המכה האחרונה הייתה הבצורת של המאה ה-22 לפני הספירה באזור שהביאה לירידה דרסטית במשקעים. במשך כמה שנים לפחות בין 2200 ל-2150 לפני הספירה, דבר שמנע את ההצפה העונתית של הנילוס.[26]

לא משנה מה סיבתה, התמוטטות הממלכה הקדומה גררה עשרות שנים של רעב וסכסוכים. כתובת חשובה על קברו של ענח'טיפי (אנ'), נומרך בתחילת תקופת הביניים הראשונה (אנ'), מתארת ​​את מצבה העגום של המדינה כאשר הרעב פקד את הארץ.

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Brewer, Douglas J. Ancient Egypt: Foundations of a Civilization. Harlow, UK: Pearson, 2005.
  • Callender, Gae. Egypt In the Old Kingdom: An Introduction. South Melbourne: Longman, 1998.
  • Kanawati, Naguib. Governmental Reforms In Old Kingdom Egypt. Warminster: Aris & Phillips, 1980.
  • Kanawati, Naguib., and Alexandra Woods. Artists of the Old Kingdom: Techniques and Achievements. 1st English ed. Egypt: Supreme Council of Antiquities Press, 2009.
  • Lehner, Mark. The Complete Pyramids. London: Thames and Hudson, 1997.
  • Málek, Jaromír., and Werner Forman. In the Shadow of the Pyramids: Ancient Egypt During the Old Kingdom. Norman: University of Oklahoma Press, 1986.
  • McFarlane, A., and Anna-Latifa Mourad. Behind the Scenes: Daily Life In Old Kingdom Egypt. North Ryde, N.S.W.: Australian Centre for Egyptology, 2012.
  • Metropolitan Museum of Art. Egyptian Art in the Age of the Pyramids. New York: Metropolitan Museum of Art, 1999.
  • Papazian, Hratch. Domain of Pharaoh: The Structure and Components of the Economy of Old Kingdom Egypt. Hildesheim: Gerstenberg, 2012.
  • Ryholt, Kim S. B. The Political Situation in Egypt during the Second Intermediate Period c. 1800–1550 BC. Copenhagen: Museum Tusculanum, 1997.
  • Sowada, K., and Peter Grave. Egypt In the Eastern Mediterranean During the Old Kingdom: An Archaeological Perspective. Fribourg: Academic Press, 2009.
  • Strudwick, Nigel. The Administration of Egypt In the Old Kingdom: The Highest Titles and Their Holders. London: KPI, 1985.
  • Warden, Leslie Anne. Pottery and Economy In Old Kingdom Egypt. Boston: Brill, 2013.
  • Wilkinson, Toby. Early Dynastic Egypt. London: Routledge, 2001.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ממלכת מצרים הקדומה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Grimal, Nicolas (1994). A History of Ancient Egypt. Wiley-Blackwell (July 19, 1994). p. 85.
  2. ^ 1 2 "Old Kingdom of Egypt". World History Encyclopedia. Retrieved 2017-12-04.
  3. ^ 1 2 Malek, Jaromir. 2003. "The Old Kingdom (c. 2686–2160 BC)". In The Oxford History of Ancient Egypt, edited by Ian Shaw. Oxford and New York: Oxford University Press. ISBN 978-0192804587, p.83
  4. ^ Schneider, Thomas (27 August 2008). "Periodizing Egyptian History: Manetho, Convention, and Beyond". In Klaus-Peter Adam (ed.). Historiographie in der Antike. Walter de Gruyter. pp. 181–197. ISBN 978-3-11-020672-2.
  5. ^ Carl Roebuck, The World of Ancient Times, pp. 55 & 60.
  6. ^ 1 2 Carl Roebuck, The World of Ancient Times, p. 56.
  7. ^ Herlin, Susan J. (2003). "Ancient African Civilizations to ca. 1500: Pharaonic Egypt to Ca. 800 BC". p. 27. Archived from the original on August 23, 2003. Retrieved 23 January 2017.
  8. ^ "The Old Kingdom (c. 2575–c. 2130 BCE) and the First Intermediate period (c. 2130–1938 BCE)". Encyclopaedia Britannica.
  9. ^ "Ancient Egypt – the Archaic Period and Old Kingdom". Penfield High School. Retrieved 2017-12-04.
  10. ^ Carl Roebuck (1984), The World of Ancient Times, p. 57.
  11. ^ Fleming, Nic (14 December 2004). "I have solved riddle of the Sphinx, says Frenchman". The Telegraph. Retrieved 21 May 2022.
  12. ^ p.5, The Collins Encyclopedia of Military History (4th edition, 1993), Dupuy & Dupuy.
  13. ^ Miroslav Verner: Archaeological Remarks on the 4th and 5th Dynasty Chronology, Archiv Orientální, Volume 69: 2001
  14. ^ Franziska Grathwol, Christian Roos, Dietmar Zinner, Benjamin Hume, Stéphanie M Porcier, Didier Berthet, Jacques Cuisin, Stefan Merker, Claudio Ottoni, Wim Van Neer (2023), "Adulis and the transshipment of baboons during classical antiquity", eLife, 12, elifsciences, doi:10.7554/eLife.87513, PMC 10597581, PMID 37767965
  15. ^ Grimal, Nicolas (1994). A History of Ancient Egypt. Wiley-Blackwell (July 19, 1994). p. 76.
  16. ^ Grimal, Nicolas (1994). A History of Ancient Egypt. Wiley-Blackwell (July 19, 1994). pp. 76, 79.
  17. ^ Verner, Miroslav (2001b). "Old Kingdom: An Overview". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt, Volume 2. Oxford: Oxford University Press. pp. 585–591. ISBN 978-0-19-510234-5.
  18. ^ Shaw, Ian (2003). "New fieldwork at Gebel el-Asr: "Chephren's diorite quarries"". In Hawass, Zahi; Pinch Brock, Lyla (eds.). Egyptology at the Dawn of the Twenty-first Century: Archaeology. Cairo, New York: American University in Cairo Press. ISBN 978-977-424-715-6.
  19. ^ Klemm, Rosemarie; Klemm, Dietrich (2013). Gold and gold mining in ancient Egypt and Nubia : geoarchaeology of the ancient gold mining sites in the Egyptian and Sudanese eastern deserts. Natural science in archaeology. Berlin; New-York: Springer. ISBN 978-1-283-93479-4.
  20. ^ Verner, Miroslav (2001b). "Old Kingdom: An Overview". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt, Volume 2. Oxford: Oxford University Press. p. 588. ISBN 978-0-19-510234-5.
  21. ^ "Siege Scenes of the Old Kingdom". Archived from the original on 2022-02-04. Retrieved 2022-02-04.
  22. ^ Baker, Darrell (2008). The Encyclopedia of the Pharaohs: Volume I – Predynastic to the Twentieth Dynasty 3300–1069 BC. Stacey International. p. 84. ISBN 978-1-905299-37-9.
  23. ^ Hayes, William (1978). The Scepter of Egypt: A Background for the Study of the Egyptian Antiquities in The Metropolitan Museum of Art. Vol. 1, From the Earliest Times to the End of the Middle Kingdom. New York: Metropolitan Museum of Art. p. 122. OCLC 7427345.
  24. ^ Smith, William Stevenson (1971). "The Old Kingdom of Egypt and the Beginning of the First Intermediate Period". In Edwards, I. E. S.; Gadd, C. J.; Hammond, N. G. L. (eds.). The Cambridge Ancient History, Volume 1, Part 2. Early History of the Middle East (3rd ed.). London, New york: Cambridge University Press. pp. 191–194. ISBN 9780521077910. OCLC 33234410.
  25. ^ 1 2 Grimal, Nicolas (19 July 1994). A History of Ancient Egypt. Wiley-Blackwell. p. 85.
  26. ^ Jean-Daniel Stanley; et al. (2003). [file:///C:/Users/Avishay/Downloads/POST-PEER-REVIEW-PUBLISHERS.PDF "Nile flow failure at the end of the Old Kingdom, Egypt: Strontium isotopic and petrologic evidence"] (PDF). Geoarchaeology. 18 (3): 395–402. doi:10.1002/gea.10065. S2CID 53571037.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ממלכת_מצרים_הקדומה&oldid=39665844"