משתמש:Matanshoel/אברהם הרשקו

אברהם הרשקו
לידה	31 בדצמבר 1937 (גיל: 86)
ענף מדעי	ביוכימיה
מקום מגורים	ישראל
פרסים והוקרה	פרס נובל לכימיה, פרס וולף, האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, פרס ישראל, פרס א.מ.ת
תרומות עיקריות
	גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים

אברהם הֶרְשְׁקוֹ (נולד ב-31 בדצמבר 1937) הוא ביוכימאי ישראלי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004, ביחד עם אהרן צ'חנובר ואירווין רוז "על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים".

פרופ' הרשקו חולל מהפכה בהבנת מנגנוני הוויסות של תהליכים תוך-תאיים. בגילויו העניק פרופ' הרשקו מפתח להערכת מעורבותה של מערכת פירוק החלבונים בגרימת מחלות שונות, וקידם את הדרך למניעתן של מחלות אלו ולריפוין.

ביוגרפיה

אברהם הרשקו נולד בעיירה קרצג במחוז יאס-נאג'קון-סולנוק שבהונגריה לשושנה, בת לבית ווּלץ, ולמשה הרשקו. אביו היה מורה בבית הספר היהודי. בזמן מלחמת העולם השנייה נלקח אביו לעבודות כפייה בצבא ההונגרי ונפל בשבי הסובייטי, ובמשך שנים לא ידעה משפחתו מה עלה בגורלו. הרשקו נכלא עם אמו ואחיו

בגטו שהוקם בפרוורי עירו, ואחר כך הם הועברו לגטו סולנוק. לאחר פירוק הגטו ושליחת רוב יהודיו לאושוויץ, נשלחו הרשקו ומשפחתו למחנה ריכוז באוסטריה. לאחר המלחמה שבו לביתם ואף אביו חזר מהשבי. ב-1950 כאשר היה אברהם בן 12, עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בירושלים.

בשנת 1965 קיבל תואר דוקטור לרפואה, ובשנת 1969 תואר דוקטור למדעים, כמו כן קיבל גם תואר בפילוסופיה. שניהם מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית. באוטוביוגרפיה שלו, שנכתבה לרגל קבלת פרס נובל, ציין ארבעה מורים שהשפיעו עליו לבחור במחקר בביוכימיה: ישעיהו ליבוביץ, שלמה הסטרין, ארנסט ורטהיימר ויעקב מגר. לאחר לימודיו שירת בצה"ל כרופא, ואחר כך יצא לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. לאחר שובו לישראל (1972), הצטרף לסגל הפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה. הוא מכהן כפרופסור במכון רפפורט למחקר במדעי הרפואה עד היום.

בשנת 1976 הצטרף אהרון צ'חנובר, אז תלמיד מחקר, למעבדתו של הרשקו. המחקר שערכו השניים, יחד עם אירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה, זיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה כעבור יותר מעשרים שנה. במחקר זה גילו ותיארו את מערכת האוביקוויטין, האחראית לפירוק חלבונים בתוך התא, והביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות.

את האוטוביוגרפיה שלו חתם בפסקה:

כאשר אני משקיף על חיי עד כה, אני מופתע ממזלי הרב, הן בחיי האישיים והן בחיי המדעיים. שני הורי, לאחר שניצלו מהשואה, חיו בישראל והגיעו לשיבה טובה. אני מאושר עם אשתי, ילדי ונכדי. למזלי הרב, היו לי מורים ומדריכים יוצאי דופן בתחום המדע וזכיתי להשתמש בידע שצברתי כדי לתרום תרומה משמעותית. לו רק היה מעט שלום בעולם, ובפרט שלום בין ישראל ושכנותיה – הייתי שבע רצון לחלוטין.

הרשקו נשוי ליהודית ואב לשלושה בנים; אחד מהם הוא רופא בעצמו ואחר, רופא מפקד בית הספר לרפואה שפרש מהצבא והחליט לשנות מקצוע ולהפוך למנהל בית ספר יסודי^[1]. אחיו, חיים הרשקו, הוא פרופסור להמטולוגיה, אשר שימש במשך כעשרים שנה כמנהל המחלקה הפנימית בשערי צדק, וכעת מכהן כנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות.

רקע למחקר

הפרופסורים הרשקו וצ'חנובר זכו בעבר בשורה ארוכה של פרסים, ביניהם פרס ישראל בחקר הביולוגיה ופרס לסקר - הנחשב לפרס השני בחשיבותו בעולם (בתחום הרפואה) אחרי פרס נובל. כל אלה, ועתה גם פרס נובל, ניתנו להם על גילוי מערכת האוביקוויטין האחראית לפירוקם של חלבונים בגוף החי. בניגוד לתהליך היווצרותם של החלבונים - תחום שכבר הוביל לכמה פרסי נובל בעבר – תהליך פירוקם לא זכה למחקר רב עד שנות השבעים, בין השאר משום שחשיבותו העצומה לא הובנה עד אז. כיום, הודות למחקריהם של הפרופסורים הרשקו, צ'חנובר ורוז, ברור כי מנגנון פירוק החלבונים חשוב ביותר, ובלעדיו חיים אינם אפשריים. תקלות במנגנון זה מביאות להתפתחותן של מחלות קשות כגון סרטן צוואר הרחם, סרטן הדם וסיסטיק-פיברוזיס. פרופסור הרשקו ופרופסור צ'חנובר מסביר כי את מחקריהם בתחום פירוק החלבונים הניעה הפליאה לנוכח התחלופה הבלתי פוסקת של חלבונים בגוף האדם. למעשה, התהליך של הרס החלבונים והיווצרותם הינו כה דינמי ומהיר, שמדי שבועיים מתחלפים כמעט כל החלבונים בגוף האדם בחלבונים חדשים. חריצותם וחריפותם של השניים איפשרה להם, בעקבות מחקר רב שנים, להסביר תהליך זה של הרס והתחדשות. הם גילו את הסיבות לאותה תחלופה מהירה: העובדה שהגוף פועל בנסיבות חיצוניות קשות ומשתנות (למשל טמפרטורה וזיהום) הפוגעות במבנה החלבונים ובתיפקודם; ותפקידם החיוני של החלבונים בבקרה הפיזיולוגית.

בשנים 1980 - 1987 גילו שני החוקרים כי את תהליך פירוק החלבונים מתזמנת מולקולה קטנה המשמשת כ"תג המוות" של החלבון. מולקולה זו, הקרויה "אוביקוויטין", נצמדת לחלבון ובכך מבשרת לו שסופו הגיע. "נשיקת המוות" של האוביקוויטין מעוררת את תהליך השמדתם של החלבונים שסומנו. בתהליך האמור שותפים שלושה סוגי חלבונים - זה המצמיד את "תג המוות" לחלבון המועמד להשמדה; האוביקוויטין, המסמן את אותו חלבון המועמד למוות; והחלבון המבצע את ההשמדה. הבנת מערכת האוביקוויטין פתחה דלת לפיתוחן של תרופות המתקנות את המנגנון האמור, וכך פועלות נגד המחלות השונות הקשורות בו. ואכן, בעקבות גילויה של מערכת זו עוסקות חברות שונות, ביניהן "פייזר", בפיתוח תרופות המבוססות על התגלית. חברה ישראלית בשם פרוטאולוג'יקס עובדת על פיתוחה של תרופה לאיידס, שגם היא מבוססת על תגלית זו.

תרופה המיוצרת על ידי החברה האמריקנית "מילניום" ומיועדת לטיפול בסרטן מסוג מיאלומה, כבר קיבלה בארה"ב את כל האישורים הדרושים לשימוש בה, ונמצאת על המדפים

פרסים ותארים

שלושת חתני פרס נובל לכימיה לשנת 2004. מימין לשמאל (יושבים): אהרון צ'חנובר, אברהם הרשקו ואירווין רוז

פרס ויצמן (1987)
פרס ישראל בחקר הביוכימיה לשנת תשנ"ד (1994)
פרס ואכטר מאוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה (ביחד עם אהרון צ'חנובר, 1999)
פרס לסקר במחקר רפואי בסיסי (2000)
פרס וולף לרפואה (2001)
פרס א.מ.ת במדעי החיים (2002)^[2]
בשנת 2002 צורף כחבר לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
בשנת 2003 צורף כחבר זר לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
פרס נובל לכימיה (2004)
בשנת 2009 זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים^[3]
בשנת 2011, זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה^[4].
בשנת 2012 החליטה עיריית רחובות לקרוא על שמו רחוב בשכונת רחובות המדע.
ב-2017 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא Matanshoel/אברהם הרשקו בוויקישיתוף

מגזין הטכניון - סתיו 2004

Matanshoel/אברהם הרשקו באתר פרס נובל (בעברית)

Matanshoel/אברהם הרשקו, באתר פרס נובל (באנגלית)
Matanshoel/אברהם הרשקו, באתר פרס א.מ.ת.

קורות חייו וקטעי וידאו בהשתתפותו בתוך תערוכת "בחרנו בחיים: תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל", באתר יד ושם
אבי בליזובסקי, ‏ראיון עם פרופ' הרשקו, מיד לאחר קבלת ההודעה על הזכייה בפרס נובל, באתר "הידען", 7 באוקטובר 2004‬
כרטיס אישי, תקציר קורות חיים ורשימת פרסומים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
חדשות המדע - אתר המדע
חן זורע, חתן פרס נובל: הבעיה בלימודי המדעים היא במורים, באתר nrg‏, 6 במרץ 2013
‫הטכניון, ‏הפרופסורים אברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר, חתני פרס נובל מהטכניון, נבחרו לאקדמית האגודה האמריקנית לחקר הסרטן, באתר "הידען", 7 באפריל 2013
פרופ' אברהם הרשקו מקבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן

הערות שוליים

^ עמרי מניב, איש החינוך ששינה את הכללים והביא למהפך בשכונה הקשה בחיפה, באתר nana10‏, 4 בספטמבר 2014; מתוך מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10
^ אברהם הרשקו באתר א.מ.ת
^ Honorary Doctorates
^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה

[1] עמרי מניב, איש החינוך ששינה את הכללים והביא למהפך בשכונה הקשה בחיפה, באתר nana10‏, 4 בספטמבר 2014; מתוך מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10

[2] אברהם הרשקו באתר א.מ.ת

[3] Honorary Doctorates

[4] מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה

[1]

[2]

[3]

[4]

זוכי פרס נובל ישראלים
כימיה	אברהם הרשקו (2004) • אהרן צ'חנובר (2004) • עדה יונת (2009) • דן שכטמן (2011) • אריה ורשל (2013) • מיכאל לויט (2013)
כלכלה	דניאל כהנמן (2002) • ישראל אומן (2005) • ג'ושוע אנגריסט (2021)
ספרות	שמואל יוסף עגנון (1966)
שלום	מנחם בגין (1978) • שמעון פרס (1994) • יצחק רבין (1994)

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)