מקס פרוץ

מקס פרוץ
Max Ferdinand Perutz
	מקס פרוץ בנשף הנובל בשנת 1962
לידה	19 במאי 1914; וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	6 בפברואר 2002 (בגיל 87); קיימברידג', הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	ביולוגיה
מקום מגורים	אנגליה, אוסטריה
מקום קבורה	Ascension Parish Burial Ground
מקום לימודים	קולג' פרטהאוס; אוניברסיטת קיימברידג'; אוניברסיטת וינה; האקדמיה הצבאית הטרזיאנית ;
מנחה לדוקטורט	ג'ון דזמונד ברנל, ויליאם לורנס בראג
מוסדות	אוניברסיטת קיימברידג'; אוניברסיטת יורק ;
תלמידי דוקטורט	פרנסיס קריק, דיוויד מרווין בלואו, ג'ון קית' מופאט, ג'ון קנדרו
פרסים והוקרה	מפקד במסדר האימפריה הבריטית; עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; עמית כבוד של החברה הביופיזיקאית הבריטית; מדליית אוטו ורבורג (1993); מדליית קופלי (1979); מדליית סיר הנס קרבס (1968); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1967); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה; המדליה המלכותית (1971); הרצאת קרוניאן (1968); מדליית וילהלם אקסנר (1967); פרס נובל לכימיה (1962) ;
צאצאים	רובין פרוץ
הערות	יהודי
תרומות עיקריות
	פיענוח המבנה המרחבי של חלבונים גלובולריים כמו המוגלובין ומיוגלובין

מקס פרדיננד פּרוץ (בגרמנית: Max Ferdinand Perutz‏; 19 במאי 1914, וינה - 6 בפברואר 2002, קיימברידג') היה ביולוג מולקולרי וקריסטלוגרף בריטי ממוצא יהודי אוסטרי. מייסד המעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי. חתן פרס נובל לכימיה בשנת 1962, יחד עם ג'ון קנדרו על מחקריהם לפיענוח המבנה השלישוני של חלבונים גלובולריים כמו המוגלובין ומיוגלובין

קורות חיים

מקס פרוץ נולד בווינה בירת אוסטריה, להוגו פרוץ ודלי גולדשמידט, שבאו שניהם ממשפחות יהודיות מבוססות של יצרני טקסטיל. כשהיה בן שש הטבילוהו הוריו והוא גדל כקתולי (מאוחר יותר נטש את הדת)^[1].

בשנת 1932 החל ללמוד באוניברסיטת וינה. בשנת 1936, לאחר שסיים את התואר הראשון באוסטריה, עבר פרוץ למעבדת קוונדיש שבאוניברסיטת קיימברידג', שם עבד בהנחייתו של ג'ון דזמונד ברנל. לאחר כניסת הנאצים לאוסטריה ב-1938 הוחרם רכושם של הוריו, והם הפכו לפליטים. עקב כך הורע מצבו הכלכלי, אך בעיה זו נפתרה עם מינויו לעוזר של ויליאם לורנס בראג ב-1 בינואר 1939.

פרוץ השתייך לקולג' פיטרהאוס משנת 1936 ועד מותו, והיה חבר של כבוד משנת 1962 ועד 2002.

בתחילת מלחמת העולם השנייה נאסר פרוץ והוגלה לקנדה בשל היותו נתין אוסטרי. במרץ 1941 השתכנעו השלטונות הבריטיים באיוולת שבהגלייתו ואישרו לו לחזור לקיימברידג', ולא זו בלבד אלא שהוא גויס לאחד המבצעים הסודיים של המלחמה, פרויקט חבקוק, שבדק את האפשרויות למציאת חומרים חדשים לבניית נושאות מטוסים.

באוקטובר 1947 מונה לראש היחידה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי, שהפכה ב־1962 מונה למעבדה לביולוגיה מולקולרית.

בשנת 1953 הראה פרוץ כי ניתן לקבוע מבנים של חלבונים באמצעות קריסטלוגרפיה. באמצעות שיטה זו קבע פרוץ את המבנה המרחבי של חלבון ההמוגלובין. מאז פוענחו, באמצעות שיטה זו, מבנים של יותר מ-300 חלבונים.

בשנת 1979 העניקה לו החברה המלכותית את מדליית קופלי.

עם תלמידיו נמנים גם שני זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה על גילוי מבנה ה-DNA, ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק. בשנת 1969 פרסם פרוץ מכתב בכתב העת Science, ובו התנצל על שהעביר לווטסון ולקריק דו"ח שכתבה רוזלינד פרנקלין על מחקרה, ובו מידע רב ערך על המבנה המרחבי של ה-DNA, ללא אישורה ואף ללא ידיעתה של פרנקלין. פרוץ תירץ מעשה זה בכך שהיה חסר ניסיון בעניינים אדמיניסטרטיביים.

פרוץ נפטר בקיימברידג' ב-6 בפברואר 2002.

הישג מחקרי עיקרי

בעקבות מפגש עם קרוב משפחה שהיה ביוכימאי, החל פרוץ לחקור את מבנה ההמוגלובין בקריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן, מחקר שעתיד היה להימשך בהפסקות שבע עשרה שנים. פריצת הדרך של פרוץ הגיעה כשהחליט להחליף חלק מהאטומים באטום כבד (כספית), רעיון שהעלה ברנל שנים רבות לפני כן במחקריה של דורותי קרופוט הודג'קין על האינסולין.

בשנת 1953 הראה פרוץ כי ניתן לקבוע מבנים של חלבונים באמצעות קריסטלוגרפיה. בשיטה זו יש צורך ליצור גבישי חלבון והגביש מוקרן בקרני רנטגן. חלק מקרן זו תחדור את הגביש וחלק ממנה תפוזר על ידי ענני האלקטרונים של האטומים בגביש. את דפוס הפיזור של הקרן ניתן לקלוט על נייר צילום. דפוס זה נקרא "מפת דיפרקציה". מידת ההשחרה של נייר הצילום פרופורציונלית למידת הקרן שהצליחה לעבור דרך אותה נקודה בה נשברה קרן הרנטגן בגביש. ניתן להבחין בין אטומים שונים במולקולה כיוון שהפיזור של קרן הרנטגן יחסי לצפיפות האלקטרונים באטום (כלומר, אטום פחמן יפזר פי 6 חזק מאטום מימן).

באמצעות שיטה זו קבע פרוץ, בשנת 1953, את המבנה המרחבי של חלבון ההמוגלובין. בכך קבע פרוץ אבן דרך בתחום הביולוגיה המבנית, אשר כיום היא אחד מהענפים המובילים במדעי החיים. ידיעת המבנה המולקולרי נותנת תמונה שלמה יותר, יחד עם מחקר ביוכימי ומולקולרי, בהבנת פעילות חלבונים, אתרי קישור ואינטראקציות תוך ובין מולקולריות. עבודתו זאת זיכתה אותו בשנת 1962 בפרס נובל לכימיה. מאז פוענחו, באמצעות שיטה זו, מבנים של יותר מ-300 חלבונים.

ראו גם

לקריאה נוספת

על תרומתו של פרוץ בתחום הביולוגיה המולקולרית באוניברסיטת קיימברידג' ניתן לקרוא בספר ההיסטוריה של אוניברסיטת קיימברידג', כרך 4, אשר יצא לאור בשנת 1992.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקס פרוץ בוויקישיתוף

מקס פרוץ, באתר פרס נובל (באנגלית)
מקס פרוץ, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
דורון לנצט, ‏הסוד של מכונת החיים, באתר "הידען", 1 במרץ 2002
מקס פרוץ, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
מקס פרוץ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מקס פרוץ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ראו "Max Perutz and the secret of life" עמוד 6

[1] ראו "Max Perutz and the secret of life" עמוד 6

[1]

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)