טביליסי
פוטומונטז' של טביליסי | |||
מדינה | גאורגיה | ||
---|---|---|---|
חבל ארץ | כארתלי | ||
ראש העיר | קאחה קאלדזה | ||
רשות מחוקקת | מועצת העיר טביליסי | ||
שפה רשמית | גאורגית | ||
תאריך ייסוד | 450 | ||
שטח | 502.8 קמ"ר | ||
גובה | 380-770 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 1,184,818[1] (1 בינואר 2020) | ||
‑ צפיפות | 2,356 נפש לקמ"ר (1 בינואר 2020) | ||
קואורדינטות | 41°43′21″N 44°47′33″E / 41.7225°N 44.7925°E | ||
אזור זמן | UTC +4 | ||
www.tbilisi.gov.ge | |||
טְבִּילִיסִי (בגאורגית: ⓘⒾ, בתעתיק מדויק מגאורגית לעברית: תְּבִּילִיסִי) היא בירת גאורגיה והגדולה שבעריה. טביליסי היא המרכז התעשייתי, החברתי, הפיננסי והתרבותי החשוב ביותר בגאורגיה. העיר צומחת גם כדרך מעבר לצינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן. היא נמצאת על צומת דרכים בין אירופה לאסיה ושוכנת על אחד מנתיבי דרך המשי ההיסטורית. פעמים רבות הייתה טביליסי מקום המפגש של כוחות ואימפריות מתחרות שונות. ביטוי להיסטוריה של העיר ניתן לראות באדריכלות שלה, משדרות רוסתוולי האוסמניות, דרך מרכז העיר, המאופיין בערב רב של סימטאות צרות, ועד לרובע נריקלה הימי-ביניימי. בטביליסי מרוכזים המוסדות העיקריים של המדינה, ובהם: נמל התעופה הבינלאומי טביליסי, הבורסה הגאורגית לניירות ערך, האוניברסיטה הראשית של גאורגיה ורוב יתר המוסדות להשכלה גבוהה ולמחקר במדינה, אצטדיוני הכדורגל ומוסדות הספורט הראשיים במדינה וכן שש קבוצות כדורגל, המוזיאון הלאומי הגאורגי, שמאגד את רוב המוזיאונים במדינה, והמוזיאונים הראשיים של גאורגיה.
שם העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם העיר בתעתיק מגאורגית הוא "תְּבִּילִיסִי" (თბილისი). גרסה נפוצה ביותר של סיפור עם עתיק מספרת כי שטחה הנוכחי של העיר היה מכוסה יערות, והמלך וחטנג, המכונה "בעל ראש הזאב", הלך לצוד פסיונים יחד עם חבריו, באזור שהיה מכוסה ביערות, עם בז (בגרסאות אחרות מופיע כנץ או כעוף דורס אחר). במהלך הציד, הבז הכה בפסיון בעודו עף באוויר, והשניים נפלו לתוך מעיין חם ומתו. כאשר הגיעו הציידים היו שתי הציפורים מבושלות. המלך וחטנג התלהב כל כך מן המעיינות החמים עד כי שכח את אובדן הבז, והחליט לגדוע את היער ולבנות עיר באותו המקום. המילה "תְּבִּילִי" (თბილი) פירושה בגאורגית "חמים", ומכאן "תְּבִּילִיסִי" – "מקום חמים". עד היום ישנם שם מעיינות גופרית חמים הנובעים מהאדמה. רובע בתי המרחץ של טביליסי, אבאנותובני, נמצא באזור זה.
השם המקורי של העיר הוא תיפליס (تفلیس), והוא תועד כבר במאה ה-13 על ידי כרטוגרף גרמני, ומאוחר יותר על ידי מרקו פולו. השם הוא, כפי הנראה, שמה המקורי שניתן לה בידי הפרסים, מייסדיה המקוריים. העיר המשיכה להיקרא תיפּליס או תיפּליסי גם מאוחר יותר בתקופת השליטים העות'מאנים והרוסים. תעתיק השם מרוסית הוא טיפליס (Тифлис). שמה של העיר היה טיפליס גם בתחילת השלטון הסובייטי בגאורגיה, עד אשר שונה על ידי בלשנים גאורגים, בשנת 1936, לטבּיליסי (Тбилиси) בתעתיק מרוסית, או תבּיליסי (თბილისი) בתעתיק מגאורגית. ב-20 בספטמבר 2006 חגג הפרלמנט של גאורגיה את חגיגות 70 שנה לשינוי השם.
שם העיר שנשתרש בעברית הוא טביליסי, אם כי עדיין ניתן למצוא שרידים לשמותיה הקודמים. כך, למשל, מייסד הכת הקראית התפליסיים נקרא במקורות העבריים מוסא אל-תפליסי, כנראה משום היותו מטביליסי. גם יהודי גאורגיה שעלו לישראל נוהגים לעיתים לכתוב את שם העיר על פי הגייתה מגאורגית. המודעות לתעתיק הגאורגי גברה במיוחד עם קבלת עצמאותה של גאורגיה והתקרבותה למערב בכלל ולישראל בפרט.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר שוכנת בלב חבל כארתלי שבמזרח גאורגיה, משני צדי גדותיו של נהר הקורה (בשמו הגאורגי מטקווארי), בגובה הנע בין 380 לבין 770 מטר מעל פני הים, ומשתרעת על שטח של 502.8 קמ"ר, בצורת אמפיתיאטרון, מוקפת הרים משלושה צדדים. מצפון לעיר רכס סאגוּראמוֹ, ממזרח דרום-מזרח מישור לורי ומדרום וממערב במספר תת-רכסים של רכס תריאלתי.
תוואי השטח של טביליסי מורכב. גודל חלק העיר המשתרע מצדו השמאלי של נהר הקורה מגיע ל-30 ק"מ משכונת אבצַ'לָה לנהר לוצ'יני; מצד שני, חלק העיר המשתרע מצדו הימני של נהר הקורה נבנה למרגלות רכס תריאלתי, שבמקרים רבים מגיעות מרגלותיו עד לקרבת נהר הקורה. ההרים מהווים לפיכך מחסום משמעותי מפני התפתחות עירונית של צדו הימני של נהר הקורה. סוג כזה של סביבה גאוגרפית יוצר "כיסים" צפופי אוכלוסין, בעוד חלקים אחרים של העיר נותרו לא מפותחים עקב תוואי השטח המסובך שלהם. בצפון העיר מאגר מים גדול המכונה לעיתים הים של טביליסי, הניזון מתעלות השקיה.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אקלימה של טביליסי משתנה מאקלים סובטרופי גשום לאקלים יבשתי מתון יחסית. האקלים בעיר מושפע הן ממסת אוויר יבש ממזרח (ממזרח אסיה וסיביר) והן ממסת אוויר סובטרופי-לח ממערב (מהים השחור). החורף בה קר, והקיץ חם. מכיוון שהעיר מוקפת מרוב צדדיה ברכסי הרים, בשל ריחוקה היחסי מימים גדולים (הקרובים ביותר הם הים השחור והים הכספי) ובשל העובדה כי רכס הרי הקווקז הגדול (רחוק יותר מצפון) חוסמים את מסת האוויר הקרה מרוסיה, יש לטביליסי מיקרו-אקלים[2]. מתון יחסית הדומה לערים בעלות מאפיינים דומים באותו קו רוחב.
הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 12.7 °C מעלות צלזיוס. ינואר הוא החודש הקר ביותר עם ממוצע של 0.9 °C, ויולי הוא החודש החם ביותר עם טמפרטורה ממוצעת של 24.4°C. הטמפרטורה הקרה ביותר שנמדדה בטביליסי היא 23 °C- והטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה היא 40 °C. כמות המשקעים הממוצעת לשנה היא 568 מ"מ לשנה. מאי הוא החודש בעל המשקעים הרבים ביותר, עם כ-90 מ"מ, ואילו ינואר הוא החודש הגשום בעל המשקעים המועטים ביותר, עם 20 מ"מ. שלג יורד 15–25 ימים בשנה. בחודשי האביב והסתיו לוכדים, במקרים רבים, ההרים הסובבים את טביליסי את משקעי העננים, וגורמים לגשם מתמשך ולמזג אוויר מעונן. רוחות צפון מערביות נושבות במשך השנה ברוב חלקי טביליסי. כמו כן נפוצות גם רוחות דרום-מזרחיות.
אקלים בטביליסי | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 6.0 | 7.4 | 12.1 | 18.2 | 23.4 | 27.5 | 30.8 | 30.8 | 26.0 | 19.8 | 12.9 | 7.5 | 18.7 |
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -2.2 | -0.9 | 2.4 | 7.4 | 12.2 | 15.7 | 19.0 | 18.6 | 14.7 | 9.2 | 4.1 | -0.2 | 8.7 |
משקעים ממוצעים (מ"מ) | 19 | 26 | 30 | 51 | 78 | 76 | 45 | 48 | 36 | 38 | 30 | 21 | 498 |
מקור: Pogoda.ru.net, נכון לתאריך 8.9.2007[3] |
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – היסטוריה של טביליסי
היסטוריה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הממצאים הארכאולוגיים התקיימה התיישבות באזור טביליסי כבר במילניום הרביעי לפנה"ס. האזכור הראשון של העיר בכתובים מופיע במחציתה השנייה של המאה ה-4, כאשר נבנתה במקום מצודה בתקופת שלטונו של המלך ואראז-בקור. לקראת סוף המאה ה-4 נפלה המצודה בידי הפרסים ולאחר מכן, באמצע המאה ה-5, בידי מלך ממלכת איבריה, וחטנג גורגסלי, ששלט בה עד סוף המאה ה-5. ייסוד העיר נזקף בעיקר לזכותו של גורגסלי, שהיה האחראי בפועל לחידושה ולבנייתה של העיר, אך היא לא נוסדה על ידיו. העיר שנבנתה בידי גורגסלי מכסה את סביבות צוק מטחי וסביבות אבאנותובני (רובע בתי המרחצאות של טביליסי – רובע היסטורי).
טביליסי הופכת לעיר בירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המלך דאצ'י, מלך ממלכת איבריה (נקרא גם דאצ'י הראשון אוּגָ'רמֶלי), שהיה יורשו של וחטנג גורגסלי, העביר את בירת ממלכתו ממצחתה לטביליסי בהתאם לצוואתו של אביו. טביליסי שימשה איפוא כבירת הממלכה המזרחית של גאורגיה, ולא הייתה בירתה של כל גאורגיה. בתקופת שלטונו סיים דאצ'י את בניית החומה המקיפה של המצודה שסימנה את גבולות העיר. החל מהמאה ה-6 החלה טביליסי לצמוח במהירות עקב מיקומה האסטרטגי; העיר שכנה על מסלולי מסחר ומסלולי טיול (המטיילים של אותה תקופה היו גם הגאוגרפים וההיסטוריונים של אותה תקופה) בין אירופה ואסיה.
טביליסי תחת שלטון זר – תחילת ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אמירות טביליסי
מיקומה האסטרטגי של טביליסי, במרכז הקווקז על הדרך בין אירופה לבין אסיה, הפך אותה למטרה עבור המעצמות הגדולות באזור באותן השנים, בהם: הביזנטים, הערבים והסלג'וקים. התפתחותה התרבותית של העיר הייתה תלויה לפיכך, במידה רבה, במי שהיה בשלטון באותה תקופה. למרות זאת, טביליסי וכל מזרח גאורגיה הצליחו לשמור על מידה מסוימת של עצמאות מפני הכובשים. השליטה הזרה על העיר החלה במחצית השנייה של המאה ה-6 והתמשכה עד המאה ה-10.
בשנים 570–580 השתלטה האימפריה הסאסאנית על העיר, ושלטה בה כעשור. בשנת 627 נבזזה טביליסי בידי צבאות הביזנטים והכוזרים במהלך המלחמה הפרסית-טורקית השלישית (אנ'), ומאוחר יותר, בשנים 736–738, נכנסו לעיר ערבים בראשות הח'ליף האומאי מרוואן השני (אנ'), כבשו את טביליסי וחלק גדול מהשטחים השכנים, וייסדו אמירות ערבית, אמירות טביליסי. השלטון הערבי בטביליסי הביא סדר מסוים שלא היה קיים לפני כן. בין היתר הכניסו הערבים מודרניזציה במערכת המשפט. בשנת 764 נבזזה טביליסי שוב בידי הכוזרים. בשנת 853 שיגר הח'ליף אל-מתוכל הראשון משלחת ענישה לדיכוי המרד שיזם האמיר של טביליסי, אסחאק בן איסמעיל. המשלחת בראשות בוע'ה אל-כביר אל-שרעבי (הידוע גם בשם "בוע'ה הטורקי"[4]) שרפה את טביליסי עד אפר וערפה את ראשו של אסחאק בן איסמעיל. בכך הוא חיסל את הסיכוי של העיר להפוך למרכז של מדינה אסלאמית עצמאית בקווקז. העבאסים בחרו לא לשקם את העיר, וכך ירד מעמדה של העיר יחד עם מעמדם של המוסלמים בקווקז. עד שנת 1050 סולק לחלוטין השלטון המוסלמי מטביליסי. ניסיונות של הגאורגים לכבוש את העיר באותה תקופה עלו בתוהו. בשנת 1068 נבזזה העיר פעם נוספת בידי הסלג'וקים בראשות אלפ ארסלאן.
טביליסי – בירת הממלכה הגאורגית המאוחדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1122, לאחר קרבות קשים נגד הסלג'וקים ובהשתתפותם של לפחות 60,000 חיילים גאורגים נגד כ-300,000 טורקים-סלג'וקים, הצליחו חייליו של דוד הבנאי (1089-1125), מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת, לכבוש את טביליסי. לאחר שהקרב הסתיים, העביר דוד את מושבו מכותאיסי לטביליסי, והפך אותה לבירת ממלכתו. מהמאות ה-12 וה-13 הפכה טביליסי לעיר דומיננטית באזור, נהנתה משגשוג כלכלי עם חיי מסחר מפותחים וכוח עבודה מיומן, וממערכת סוציאלית מבוססת היטב. עד סוף המאה ה-12 נאמד מספר תושבי טביליסי בכ-80,000 איש. העיר הפכה למרכז ספרותי ותרבותי לא רק עבור גאורגיה אלא גם עבור העולם הנאור הגדול יותר. בתקופת שלטונה של תמר, מלכת גאורגיה, עבד שותא רוסתוולי בטביליסי כאשר חיבר את האפוס הלאומי הגאורגי "עוטה עור הנמר"[5]. תקופה זו מצוינת לעיתים קרובות כ"תור הזהב של גאורגיה"[6]. או "תקופת הרנסאנס הגאורגי"[7].
השליטה המונגולית וחוסר היציבות שלאחריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תור הזהב של טביליסי ארך לא יותר ממאה שנה. בשנת 1236, לאחר מפלות ניצחות של הגאורגים למונגולים[8], נמצאה טביליסי תחת שליטה מונגולית. קדם לכך מאבק הרסני עם ג'לאל א-דין מינגבורנו (אנ'), שאה שהיה פליט ח'ווארזם, שביקש מהגאורגים בשנת 1225 לתמוך בו במלחמתו במונגולים. משלא נתמלאה בקשתו, הרס והחריב את גאורגיה. הממלכה עצמה שימרה מודל של עצמאות למחצה ולא איבדה את מעמדה כממלכה. עם זאת, הייתה טביליסי מושפעת במידה רבה מהמונגולים במאה שבאה לאחר מכן, הן מבחינה פוליטית והן מבחינה תרבותית. בשנות ה-20 של המאה ה-14 גורשו המונגולים מגאורגיה בכוח, וטביליסי שבה והייתה לבירתה של ממלכה גאורגית עצמאית. בשנת 1366 התפרץ בעיר המוות השחור.
מסוף המאה ה-14 ועד סוף המאה ה-18 הייתה טביליסי תחת שליטה זרה ואף נשרפה לאפר מספר פעמים. בשנת 1386 נכבשה ונבזזה על ידי טימור לנג ומספר פעמים נוספות במהלך הפלישות הטימוריות לגאורגיה. בשנת 1444 נכבשה העיר ונבזזה על ידי מוזפאר אלדין ג'יהאן שאה (אנ'), השאה של תבריז ומנהיג הקראקויונלו[9]. בשנים 1477–1478 נכבשה טביליסי על ידי אוזון האסן, סולטאן האק קויונלו[10]. בשנת 1522 נכבשה טביליסי בידי האימפריה הספווית, אולם שוחררה מאוחר יותר על ידי דוד העשירי מלך ממלכת כארתלי. בתקופת שלטונו נבנו מחדש ושוקמו חלקים רבים של העיר. החל מהמאות ה-17 וה-18 הפכה טביליסי שוב למטרה נחשקת על ידי העות'מאנים והפרסים הקג'ארים. ארקלה השני, מלך ממלכת כארתלי-קאחתי, ניסה מספר פעמים ואף הצליח לשחרר את טביליסי מידי הפרסים, בראשותו של מוחמד ח'אן קג'אר (محمد خان قاجار)[11], אולם בסופו של דבר, למרות הברית שכרת ארקלה עם הרוסים, נשרפה העיר לאפר בשנת 1795 בתום קרב עקוב מדם. תוצאת הקרב הובילה להרס מוחלט של טביליסי, ורבים מתושביה נהרגו בקרבות רחוב. אלפי פליטים נמלטו למחוזות אחרים של המדינה.
תחת שליטת האימפריה הרוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1801, לאחר שמלך כארתלי-קאחתי הצטרף לאימפריה הרוסית, הפכה טביליסי למרכז המנהלתי של פלך טביליסי ולבירת מלכות המשנה של הקווקז. מתקופה זו החלה טביליסי להתפתח פוליטית וכלכלית. מבנים חדשים, רובם בסגנון אירופאי, החלו להופיע בעיר. כבישים חדשים ומסילת ברזל חדשה קישרו את טביליסי לערים האחרות של רוסיה, ולערים אחרות בעבר הקווקז, כמו בתומי, פותי, באקו וירוואן. עד שנות ה-50 של המאה ה-19 הפכה טביליסי שוב לעיר מסחר ראשית ולמרכז תרבותי של כל עבר הקווקז. הייתה זו העיר המועדפת על ידי איליה צ'בצ'בדזה, אקקי צרתלי, יעקב גוגבשווילי ואלכסנדר גריבוידוב וכן על ידי מדינאים, משוררים, ואמנים אחרים, אשר פעלו בטביליסי.
בין המבקרים הרבים בטביליסי, שהביעו ביצירותיהם את החיבה שרחשו לה, היו אלכסנדר פושקין, לב טולסטוי, מיכאיל לרמונטוב, משפחת רומנוב ואחרים. משפחת רומנוב ייסדה בטביליסי את מושבה הטרנס-קווקזי ברחוב גולובאני (כיום שדרות רוסתוולי).
במהלך המאה ה-19 מילאה טביליסי, על הגיוון התרבותי שבה[12], תפקיד חשוב מבחינה פוליטית, כלכלית, ותרבותית לא רק עבור גאורגיה אלא עבור כל הקווקז. טביליסי השתנתה לגמרי, נבנו בה מונומנטים אדריכליים שונים, והיא קיבלה תכונות של עיר בינלאומית, בד בבד עם פולקלור עירוני, עגה מקומית ותרבות ייחודית שנקראה "טבּיליסוּרי" (מילולית: "השייך לטביליסי").
עצמאות 1918–1921
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מהפכת אוקטובר בשנת 1917 הפכה טביליסי לבירת מדינה טרנס-קווקזית זמנית שנוסדה באביב 1918, הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של עבר הקווקז. המדינה לא החזיקה מעמד זמן רב, וב-26 במאי 1918 הכריזה גאורגיה, בארמון הנציב העליון של מלכות המשנה של הקווקז, על עצמאותה בנפרד והקמתה של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה. יומיים לאחר מכן הכריזו ארמניה ואזרבייג'ן על עצמאותן באותו המקום בטביליסי, ועל הקמתן של הרפובליקות המוקדמות של ארמניה ואזרבייג'ן. מ-26 במאי 1918 הפכה טביליסי לבירתה של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה עד 25 בפברואר 1921. בתקופה זו, במשך השנים 1918–1919, שכנה בטביליסי מפקדה צבאית גרמנית ולאחר מכן מפקדה צבאית בריטית.
תחת השלטון הגאורגי הפכה טביליסי לעיר האוניברסיטאית הראשונה בקווקז, לאחר שהוקמה בה, ב-8 בפברואר 1918, האוניברסיטה הממלכתית של טביליסי. היה בכך משום הגשמת חלומם הישן של הגאורגים, שכן נאסר עליהם להקימה בתקופת האימפריה[13]. ב-25 בפברואר 1921 פלשו הסובייטים לגאורגיה, כבשו את טביליסי לאחר קרבות קשים, והכריזו על שלטון סובייטי.
תחת השלטון הקומוניסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם כיבושה של גאורגיה בידי הסובייטים ועד שנת 1936 הפכה טביליסי לבירתה של הרפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז, רפובליקה שכללה את מדינות עבר הקווקז, ואחריה הייתה לבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה. בתקופת השלטון הסובייטי גדלה אוכלוסיית טביליסי משמעותית, העיר הפכה למתועשת, זכתה לחשיבות פוליטית וחברתית והייתה למרכז תרבותי בברית המועצות. בשנת 1980 נערך בה פסטיבל הרוק הראשון בברית המועצות.
בשנת 1956 התרחשו בטביליסי הפגנות אנטי-רוסיות גדולות שהסתיימו בטבח. 20 שנה מאוחר יותר נערכו הפגנות למניעת ביטול השפה הגאורגית כשפה הרשמית של המדינה, שהסתיימו, לאחר מעורבותו של אדוארד שוורדנדזה, בהתקפלות רוסית, ובשנת 1989 נערכו הפגנות שנסתיימו בטבח המפגינים והביאו בסופו של דבר, שנתיים לאחר מכן, להכרזה על הקמת המדינה ביום הזיכרון לטבח.
עצמאות גאורגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם התפרקות ברית המועצות עברה על העיר תקופה של חוסר יציבות ומבוכה. לאחר מלחמת אזרחים קצרה סבלה העיר, במשך שבועיים בדצמבר 1991-ינואר 1992, כאשר כוחות האופוזיציה של תומכי הנשיא המודח זוויאד גמסחורדיה התנגשו אלה באלה. לאחר מכן הפכה טביליסי לזירה לעימותים חמושים תכופים בין קבוצות מאפיה שונות ויוזמות לא-חוקיות של אנשי עסקים מפוקפקים. גם בתקופת שלטונו של אדוארד שוורדנדזה (1993–2003) היו הפשע והשחיתות נפוצים, ופשו בקרב הדרגים הבכירים ביותר בחברה. חלקים רבים בחברה התרוששו כתוצאה מאבטלה שהביאה לקריסה כלכלית של העיר. מצב זה הביא להפגנות סוערות בנובמבר 2003, לאחר שהשחיתות הגיעה לשיאה בבחירות לנשיאות גאורגיה, שזויפו בידי הממשלה המכהנת של שוורדנדזה. כ-100,000 איש שיצאו לרחובות טביליסי הביאו להפיכה ללא שפיכות דמים במהפכת הוורדים. מאז 2003 גברה היציבות במידה ניכרת. הממשלה החדשה בראשות מיכאיל סאקשווילי הקטינה את השחיתות במידה ניכרת, ושיפרה את הכלכלה בגאורגיה בכלל ובטביליסי בפרט.
שלטון מקומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשי עיריית טביליסי | ||
---|---|---|
ראש העיר | תקופה | |
אותר ואשאדזה | 1991-1992 | |
אותר ליתאנישווילי (גאו') | 1992–1993 | |
קוטה גבשווילי (גאו') | 1993 | |
ניקו לקישווילי (גאו') | 1993–1995 | |
בדרי שושיטאשווילי (גאו') | 1995–1998 | |
ואנו זודלאוואה (גאו') | 1998–2004 | |
זוראב צ'יאברשווילי | 2004–2005 | |
גיגי אוּגוּלַווָה | 2005-2013 | |
סוודיה אוגרחלידזה (גאו') | 2013-2014 | |
דוד נארמיניה (גאו') | 2014-2017 | |
קאחה קאלדזה | 2017-מכהן |
טביליסי הוכרזה כבירת גאורגיה בחוקת גאורגיה, סעיף 10, שהוסף לחוקה בשנת 1995. ב-20 בפברואר 1998 חוקק "חוק בירת גאורגיה - טביליסי"[14].
העיר מנוהלת על ידי מועצת העיר טביליסי (תְּבִּילִיסִיס סָאקְרֶבּוּלוֹ (אנ')) ועיריית טביליסי (תְּבִּילִיסִיס מֶרִיָּה (אנ')). המועצה כוללת 37 נציגים הנבחרים מדי ארבע שנים. הבחירות האחרונות נערכו באוקטובר 2017, וחברי המועצה הנבחרים יכהנו עד אוקטובר 2021. ברוב הקולות זכתה מפלגת השלטון בגאורגיה, החלום הגאורגי - גאורגיה הדמוקרטית ונציגה קאחה קאלדזה, שהוא ראש העיר המכהן של טביליסי כיום, שזכה ב-51.13% מהקולות. לתפקיד יושב ראש מועצת העיר טביליסי נבחר גִּאּוֹרְגִּי טְקֶמָאלָאדּזֶה (גאו'), שהחליף את גִּאּוֹרְגִּי אֶלִיבֶּגָּאשְׁווִילִי (גאו') שכיהן בתפקיד בשנים 2014-2017. בבחירות שנערכו בשנת 2021 נבחר קאלדזה וטקמלאדאזה לראש עיריית טביליסי ויושב ראש מועצת העיר, בהתאמה.
מבחינה מנהלית מחולקת העיר ל"רָאיונים" (רבעים או מחוזות) שבעצמם מחולקים למחוזות בעלי שלטון מקומי מרכזי ותחום שיפוט מוגבל. מחוזות עירוניים אלה הוקמו תחת השלטון הסובייטי בשנות ה-30 של המאה ה-20. לאחר הכרזת עצמאותה של גאורגיה חל שידוד מערכות מלא של השלטון המקומי בטביליסי.
הרבעים (ראיונים) של טביליסי הן:
- מחוז מתאצמינדה (אנ') הכולל את השכונות: מתאצמינדה, סולולקי, קוג'ורי, טבחמלה, וֵרָה (גאו'), שִׁינְדִיסִי (גאו'), צָאווְקִיסִי (גאו') וקִיּקֶתִּי (גאו')
- מחוז ואקה (אנ') הכולל את השכונות: ואקה (אנ'), בַּאגֶּבִּי (גאו'), אגאראקי (גאו'), אחאלדאבה (גאו'), בתניה (גאו'), תחילנוואלה (גאו') וצונתי (גאו')
- מחוז סאבורתלו (אנ') הכולל את השכונות: דידגורי (אנ'), דידי דיר'ומי (גאו'), ואשליג'ווארי (אנ'), זורגוואנה (גאו'), תלוואני (גאו'), סאבורתלו (גאו') (דֶּלִיסִי (גאו'), ודזיסי (גאו'), הכפר דיר'ומי (גאו')), כושיגורה (גאו') ודזוולי ודזיסי (גאו')
- מחוז קרצאניסי הכולל את השכונות: אבאנותובני, קרצאניסי (גאו'), אורתצ'לה, פוניצ'אלה (גאו'), חארפוחי (גאו') וואלה (אנצ'יסחאטי (גאו'), בתלני (גאו'), זמו אובאני (גאו'), לר'וותאחווי (גאו'), ראסטאבאזארי (גאו'), סיראצ'חחארה (גאו'), פתחאני (גאו'), כוומו אובאני (גאו'))
- מחוז איסאני הכולל את השכונות: אוולאבארי (גאו') (גארתאוולאבארי (גאו'), סיראצ'חאנה (גאו'), מטחי, ריאואה (גאו'), חוג'אוואנכי (גאו')), אליה (גאו'), ואזיסאובאני (גאו'), איסאני, נאוותלאור'י (גאו'), מרווה דאסאחלבה (მერვე ლეგიონი)
- מחוז סאמאגורי הכולל את השכונות: אלכסווקה (ალექსეევკა), אארופורטיס דאסאחלבה (აეროპორტის დასახლება), אפריקה (აფრიკა), וארקתילי (גאו'), וארקתיליס מאורנאובא (גאו'), דאמפאלו (גאו'), דידי לילו (אנ'), זאאמקה (ზეემკა), לילו (ლილო), מסאמה מאסיבי (גאו'), נאסאגורי (גאו'), אורחווי (גאו'), פאטארה לילו (גאו'), סאמגורי (גאו') וציצובאני (גאו')
- מחוז צ'ר'ורתי הכולל את השכונות: ארסנאלי (גאו'), קוקיה (אנ'), סוואנתיסובאני (גאו') וצ'ור'ורתי (גאו')
- מחוז דידובה הכולל את השכונות: דידובה וגוש דיר'מי (גאו')
- מחוז נאדזאלאדווי (אנ') הכולל את השכונות: אוושניאני (גאו'), זר'ויסאובאני (גאו'), רמת לוטקיני (גאו'), נאדזאלאדווי (גאו'), סאנזונה (גאו') ור'רמאר'לה (גאו')
- מחוז גדאלני (אנ') הכולל את השכונות: הכפר גלאדני (גאו'), אווצ'אלה (אנ'), גוש גלדאני (גאו'), גלדאנולה (גאו'), זאהסי (גאו'), מוחיאני (גאו')
דמוגרפיה וכלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית טביליסי גדלה משמעותית במאה ה-6, עם העברת עיר הבירה ממצחתה לטביליסי. בתקופת השלטון הערבי בטביליסי, מהמאה ה-8 עד המאה ה-12, הייתה אוכלוסיית טביליסי מעורבת - גאורגים ערבים ולא-ערבים, והמוסלמים היוו את רוב האוכלוסייה. בשנת 1216 הצטמצמה האוכלוסייה כיוון שנהרגו כ-200,000 איש מתושבי העיר בסירובם להתאסלם. במשך תקופות ארוכות בהיסטוריה של טביליסי היה הרוב בעיר לא-גאורגי. בסוף המאה ה-19 היה הרכב אוכלוסיית טביליסי: 38.1% ארמנים, 26.3% גאורגים ו-24.8% רוסים[12]. בשנת 1989 היוו הגאורגים כ-60% מהאוכלוסייה. יתר ה-40% היו: רוסים, ארמנים, אזרים, יוונים, יהודים, יזידים ואוסטים, נכון ל-1 בינואר 2020 אוכלוסיית העיר מונה 1,184,818 בני אדם המהווים כ-20% מכלל אוכלוסיית המדינה או מעל ל-25% מכלל אוכלוסיית טביליסי רבתי.
לאחר עצמאות גאורגיה (אנ'), משנת 1991 ואילך, התכווצה אוכלוסיית טביליסי ב-15%. התכווצות זו נבעה בין היתר מהגירה המונית של רוסים וארמנים לרוסיה וגידול טבעי נמוך בקרב הגאורגים תושבי טביליסי. מגמה זו התהפכה בשנות ה-2000 עם הגירתם של גאורגים רבים מהכפרים אל טביליסי[15].
בשנת 2009 היוו הגאורגים כ-84% מהאוכלוסייה. קבוצות אתניות גדולות אחרות הן: ארמנים (8%), רוסים (3%), ואזרים (3%). מחוץ לאלה ישנם גם: אוסטים, אבחזים, אוקראינים, יוונים, יהודים, אסטונים, גרמנים, כורדים, אשורים ועוד. בתקופה האחרונה גדלה אוכלוסיית הטורקים והסינים בעיר.
בתקופת שלטון האימפריה הרוסית, הייתה טביליסי בירת מלכות המשנה של הקווקז ונהרו אליה מכל רחבי הקווקז. העיר נודעה כעיר רב-תרבותית והתרכזו בה קבוצות אתניות רבות ושונות.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה כלכלית מהווה אבטלה של כ-23.8% מהאוכלוסייה ב-2021[16] את הבעיה העיקרית של העיר[17]. בעיות בולטות נוספות הן עומס כלי הרכב ברחובות העיר, והבנייה הבלתי חוקית הגורמת לנזק בלתי הפיך למבנים ההיסטוריים של טביליסי. מוסר התשלומים הנמוך של האוכלוסייה מביא לאי סדירות באספקת האנרגיה לבירה המסופקת על ידי חברת החשמל, "תלאסי", וחברת הגז "תבילגאזי". לעיתים קרובות לא מגיעה אנרגיה לרבעים שלמים.
יהודי טביליסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יהדות טביליסי
במאה ה-19 התרחשה הגירה של חיילים יהודים רוסים, שהצטרפו לקהילה היהודית הקיימת, וכן הייתה קיימת קהילה קטנה של יהודי פרס.
לאחר מלחמת העולם הראשונה שימשה טביליסי תחנת מעבר לחלוצים שעלו לארץ ישראל.
ערב מלחמת העולם השנייה מנתה האוכלוסייה היהודית בטביליסי כ-40,000 איש (על פי הערכות), מתוכם כ-60% יהודים מקומיים. מקורות מסוימים קובעים כי ערב מלחמת העולם הראשונה היו בעיר חמישה עשר בתי כנסת, שהיו מאורגנים על פי הקהילות שמהן הגיעו. לאחר מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר שלוש קהילות (או עדות):
- היהודים האשכנזים, שהגיעו מרוסיה ונקראו "אשכנזימבי" בפי המקומיים;
- היהודים הפרסים;
- יהדות גאורגיה - היהודים המקומיים.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – תחבורה בטביליסי
ישנם מספר סוגי תחבורה הפועלים בטביליסי. האמצעי הפופולרי מכולם הם האוטובוסים הצהובים שהועברו מהולנד על ידי ממשלתה החדשה של גאורגיה. אמצעי תחבורה נוסף שפועל בעיר משנת 1966 הוא הרכבת התחתית של טביליסי, שנמצאת בתהליך מודרניזציה במטרה להקל על העומס בכבישי העיר. הירידה בשימוש בחשמליות ובטרוליבוסים עד להפסקת השימוש בהם בסוף 2006, שהיו כלי תחבורה עיקריים בתקופה הסובייטית, הביאה לגידול בשימוש במיניבוסים (מרשרוטקה) ובמוניות. השימוש במוניות הגדיל במידה ניכרת את העומס בכבישים, ונעשים מאמצים לצמצמו. אמצעי תחבורה נוספים הפועלים בטביליסי הם הרכבל והפוניקולר של טביליסי. המתאימים לתחבורה בעיר המאופיינת באזורים הרריים בתוכה. עקב מחסור כספי נפגמה האחזקה השוטפת של הרכבל, ובשנת 2004 היו רק כשישה קווים פעילים.
כ-20 ק"מ מטביליסי נמצא שדה התעופה הבינלאומי הראשי של גאורגיה, נמל התעופה הבינלאומי של טביליסי, שבנייתו מחדש נסתיימה בפברואר 2007. כביש מהיר מחבר בין נמל התעופה למרכז טביליסי. הרכבת התחתית של טביליסי נמצאת עדיין בתהליך התחברות לנמל התעופה.
כבישים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקב מצבה הרעוע של רשת הרחובות בטביליסי והגאוגרפיה ההררית שלה, מוגבל, על פי תחשיבי האו"ם, מקסימום כלי הרכב המותרים לנסיעה ל-4,200-4,500 כלי רכב בשעה. מספר כלי הרכב הנעים בטביליסי משנות ה-90 של המאה ה-20 נמצא בעלייה מתמדת, ולכן הצפיפות בכבישי טביליסי ועומס היתר הם מנת יומם של תושביה. על פי תוכניות עיריית טביליסי, עד שנת 2009 צפוי חידושם של 25 כבישים ראשיים וצמתים.
טרוליבוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת השלטון הסובייטי בגאורגיה, בשנת 1937, הוכנסו לשימוש בטביליסי החשמליות הישנות שנקראות "הטרוליבוס של טביליסי" ("Троллейбус"). בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 הועברו לטביליסי כ-300 טרוליבוסים מסוג "סקודה"[18]. בשנות ה-90 של אותה מאה עדיין היו 137 מתוכם פעילים בטביליסי. אולם בשנת 2004 קטן מספרם משמעותית לכ-80, ורק מחציתם (כ-40) היו פעילים. הטיפול השוטף בטרוליבוסים נפגע עקב מחסור בכסף. בשנת 2004 הוכנסו לראשונה לשימוש האוטובוסים. בשנת 2005 העמיד הבנק האירופי לשיקום ולהשקעות (EBRD) לרשות חברת התחבורה של טביליסי 3.1 מיליון אירו אשראי לרכישת טרוליבוסים חדשים. אולם הטרוליבוס יחד עם החשמלית של טביליסי נסגרו בסוף 2006.
במקום הטרוליבוסים הופיעו בשנות ה-90 של המאה ה-20 מיניבוסים קטנים, מרשרוטקה (маршрутка). מספר הנתיבים המיועדים לתחבורה ציבורית גדל מ-72 ל-223. הפחתת השימוש בטרוליבוסים הביאה גם להתחזקות השימוש במוניות, עד כדי כך שמספר המוניות הפועלות בטביליסי אינו פרופורציונלי לכמות האוכלוסייה. מנהלת העיר מנסה להגדיל את מספר המיניבוסים ולהקטין את מספר המוניות במטרה להפחית את הצפיפות ואת זיהום האוויר ברחובות טביליסי.
תחבורה מסילתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז שנת 1966 פועלת בטביליסי רכבת תחתית קטנה – הרכבת התחתית של טביליסי. אורכה מגיע ל-26.3 ק"מ. הרכבת התחתית פועלת במרווחים של שלוש דקות, ומחברת חלקים מרוחקים למרכז העיר. כיום ישנם שני קווים פעילים, והשלישי נמצא בתהליך בנייה עוד משנות ה-80 של המאה ה-20 ומתעכב עקב בעיות מימון. יחד עם הטרוליבוסים סבלה הרכבת התחתית מנפילות חשמל תכופות, והנוסעים בה נאלצו לסבול עיכובים בנסיעה.
מאז שנת 1872 מחוברת טביליסי לרשת מסילות הברזל של רכבת גאורגיה. קו מסילת הברזל בין טביליסי לוולדיקווקז, שהיה אמור לעבור דרך הרי הקווקז הגדול ולחבר את גאורגיה לרשת מסילות הברזל הרוסית, לא הושלם מאז התקופה הסובייטית, וכרגע גם אין כוונה להשלימו. מסילת הברזל שהוחל בבנייתה בינואר 2007, מסילת הברזל קארס-אחלכלכי-טביליסי-באקו, תחבר את גאורגיה לרשת מסילות הברזל באירופה מבלי להזדקק לחיבור לרשת הרוסית. מסילת הברזל אמורה להתחיל בקארס, טורקיה, לעבור דרך אחלכלכי וטביליסי בגאורגיה, ולהסתיים בבאקו שבאזרבייג'ן.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דת
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי מפקד האוכלוסים משנת 2014, כ-96% מתושבי העיר הם נוצרים, רובם (כ-93%) אורתודוקסים. רובם משתייכים לכנסייה הגאורגית, וגם לכנסייה האורתודוקסית הרוסית מספר משמעותי של מאמינים. כ-2.3% מהאוכלוסייה משתייכים לכנסייה הארמנית. בין המיעוטים הנוצריים בטביליסי ניתן למנות את הקתולים (כ-0.15%), הפרוטסטנטים (כ-0.1%), הבפטיסטים ואחרים.[19] לכל פלג נוצרי בתי תפילה משלו.
מיעוט נוסף, בסביבות 1.2% מהאוכלוסייה,[19] הם המוסלמים, בעיקר מוסלמים סונים[דרוש מקור][מפני ש...]. גם היהודים הם מיעוט, המהווה כ-0.1% מהאוכלוסייה.[19] טביליסי ידועה באופן היסטורי בסובלנותה הדתית, דבר הבא לידי ביטוי למשל בטביליסי העתיקה, בה ניתן למצוא מסגד, בית כנסת וכנסיות זה לצד זה.
תיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטביליסי נמצאים 33 תיאטראות מסוגים רבים ומגוונים. עם החשובים ביותר נמנים תיאטרון גריבוידוב או "תיאטרון הרובע המלכותי", שהוקם ב-1845 כתיאטרון דרכים. בסוף המאה ה-19 הוא נשרף כליל וחודש בשנות השלושים של המאה ה-20; תיאטרון מרג'נישווילי, "תיאטרון הדרמה הרוסית", שנוסד בשנת 1921; האקדמיה הממלכתית לתיאטרון שותא רוסתוולי, שנוסדה בשנת 1851; תיאטרון הבלט והאופרה של טביליסי על שם זכריה פליאשווילי; ובין השנים 1969–1971, נבנה אולם גדול עבור התזמורת הסימפונית של גאורגיה. יחד עם אלה קיימים גם תיאטראות של קבוצות אתניות, כגון תיאטרון הדרמה הארמני, האזרבייג'ני, האוסטי ויהודי. כמו כן ישנם בטביליסי שני תיאטרוני נוער. תיאטרון הקומדיה המוזיקלית של גאורגיה (נוסד ב-1934), תיאטרון שחקני הקולנוע, תיאטרון הפנטומימה ותיאטרון המריונטות או תיאטרון הבובות הגאורגי (הוקם ב-1934) והרוסי (הוקם ב-1936), תיאטרון המיניאטורות של טביליסי, והתיאטרון העממי וֶלי (1907). מאז התקופה הסובייטית פועל "הקרקס הלאומי הגאורגי", שנקרא בתחילת דרכו "קרקס סטלין".
קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 בנובמבר 1896 נפתח הקולנוע הגאורגי הראשון בטביליסי. בשנות ה-20 נוסדה חברת הסרטים וההפקות "כּארתוּלי פּילמי" ונעשו בה סרטים באורך מלא. בשנת 1972 נוסדה הפקולטה לקולנוע ב"מוסד לתיאטרון על שם שותא רוסתוולי", שלאחר מכן נקרא "המוסד הממלכתי לתיאטרון ולקולנוע". המוסד הלאומי לסינמטוגרפיה נמצא אף הוא בטביליסי. באוקטובר מדי שנה מתקיים בטביליסי פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטביליסי, שהחל בשנת 2000.
מוזיאונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטביליסי שנים-עשר מוזיאונים מרכזיים, שהחשובים בהם: מוזיאון האמנויות היפות על שם שלווה אמירנאשווילי, הסמוך לכיכר החירות, ומוזיאון סימון ג'נשיה בשדרות רוסתוולי. במוזיאון האמנויות של גאורגיה מוצגים אוצרות הכסף והזהב של מלכי גאורגיה וכן יצירותיהם של ציירי גאורגיה מהמאות ה-18, ה-19 וה-20, כולל אוסף יקר ערך של ציורי ניקו פירוסמני, גדול ציירי גאורגיה. מוצגים אחרים הם מסמכים מההיסטוריה של גאורגיה והקווקז מתקופת האבן הקדומה בימי קדם ועד היום.
מוזיאונים נוספים בטביליסי הם מוזיאון הכסף של הבנק הלאומי הגאורגי, הסוקר את תולדות אמצעי התשלום באזור, המוזיאון האתנוגרפי של טביליסי, שהוא מוזיאון תחת כיפת השמיים המציג את אופן חייהם של הגאורגים באזורים השונים של גאורגיה, מוזיאון הכיבוש הסובייטי, מוזיאון חדש הסוקר את ההיסטוריה של גאורגיה בתקופת השלטון הסובייטי בגאורגיה ועוד.
נוסף לכל אלה ישנן 22 גלריות פרטיות ושישה אולמות תערוכה המציגים בקביעות אמנות גאורגית עכשווית.
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]לטביליסי היסטוריה עשירה למדי בספורט. כמו ערים אחרות במזרח הקרוב עם השפעה תרבותית אסייתית חזקה, יש לטביליסי אזור היסטורי מיוחד המיועד לתחרויות ספורט. רובעי דידובה וסבורתלו[20] של היום הם האזורים שבהם התקיימו תחרויות ספורט. עד תחילת המאה ה-19 היו ענפי הספורט הנפוצים בעיר: רכיבה על סוסים (במיוחד פולו), היאבקות, איגרוף וקליעה למטרה. עם ההתפתחות החברתית והכלכלית של טביליסי, וההשתלבות הגדולה יותר עם המערב, התפתחו ענפי ספורט נוספים.
תקופת השלטון הסובייטי בגאורגיה הביאה לגידול בפופולריות של ענפי הספורט שהיו נפוצים באירופה ובמידה מסוימת גם בארצות הברית. באותה תקופה נבנו והתפתחו בטביליסי תשתיות במגוון ענפי ספורט מקצועני. עד לשנת 1978 היו בעיר כ-250 מתקני ספורט קטנים וגדולים, ביניהם: 4 בריכות שחייה אולימפיות מקורות ו-6 לא מקורות, 185 מגרשי ואולמות כדורסל, 192 מתקני כדורעף, 82 מתקני כדוריד, 19 מגרשי טניס, 31 מגרשי כדורגל ו-5 אצטדיונים.
כיום המגרש הגדול ביותר בטביליסי הוא אצטדיון בוריס פאיצ'דזה עם 55,000 מושבים ואחריו אצטדיון מיכאיל מסחי עם 24,680 מושבים. ארמון הספורט של טביליסי[21], המארח בדרך כלל משחקי כדורסל בהשתתפות קהל רב וכן טורנירים של טניס, יכול להכיל כ-11,000 איש. אולם הכדורסל ורה הוא אצטדיון מקורה קטן יותר עם 2,500 מקומות ישיבה.
ענפי הספורט הנפוצים בטביליסי כיום, בתחילת המאה ה-21, הם: כדורגל, רוגבי, כדורסל והיאבקות. כמו כן פופולריים גם טניס, שחייה ופולו-מים. ישנן מספר קבוצות כדורגל ורוגבי בטביליסי, וכן מועדוני היאבקות. שחקני ליגת ה-NBA זאזא פאצ'וליה וניקולוז צכיטישווילי הם ילידי טביליסי. מחוץ לספורט מקצועני ישנן קבוצות ספורט של המכללות וקבוצות ספורט של חובבנים.
קבוצת הספורט החשובה ביותר בטביליסי היא קבוצת הכדורגל דינמו טביליסי, שזכתה בגביע אירופה למחזיקות גביע בעונה 81/1980. קבוצת הכדורסל, דינמו טביליסי זכתה ביורוליג בשנת 1962, אולם מאז לא הצליחה לשחזר הישג כזה.
כדורגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההישג הבולט ביותר של הכדורגל הגאורגי היה בשנת 1981, בתקופת גאורגיה הסובייטית, כאשר מועדון הכדורגל דינמו טביליסי זכה בגביע אירופה למחזיקות גביע לאחר ניצחון בתוצאה 1:2 על קארל צייס יינה המזרח-גרמני במשחק הגמר.
קבוצות הכדורגל מטביליסי:
בשנת 2004 עברה קבוצת הכדורגל ספרטקי-לזיקה זוגדידי מזוגדידי לטביליסי ושינתה את שמה לספרטקי טביליסי. קבוצת הכדורגל מראני-91 טביליסי אוחדה, בשנת 2006, עם אולימפי רוסתווי ועברה לרוסתווי. כמו כן, עקב המצב הפוליטי באבחזיה משחקת ASMC סוחומי בטביליסי, ומגרשה הביתי הוא אצטדיון שוורדני.
אצטדיוני הכדורגל בטביליסי הם:
- אצטדיון בוריס פאיצ'דזה על שם בוריס פאיצ'דזה, עם 55,000 מושבים - של דינמו טביליסי
- אצטדיון מיכאיל מסחי על שם מיכאיל מסחי, עם 24,680 מושבים - של לוקומוטיב טביליסי
- אצטדיון שוורדני של ספרטקי טביליסי, ו.י.ט. גאורגיה טביליסי ו-ASMC סוחומי
- אצטדיון אמרי - האצטדיון של אמרי טביליסי
- אצטדיון סינתלה - האצטדיון של מראני טביליסי
מדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב רובן של חברות המדיה של גאורגיה מרוכזות בטביליסי, כולל טלוויזיה, עיתונות ורדיו. בעיר נמצאת תחנת הטלוויזיה הפופולרית רוסתווי 2, שזכתה לפרסום רב עקב סיקורה את מהפכת הוורדים. מלבד רוסתווי 2 מרוכזות בטביליסי שלוש מארבע התחנות האחרות (אימדי, מזה וערוץ השידור הציבורי). שידורי הטלוויזיה של טביליסי, שהחלו בשנת 1956, עברו שינויים מרחיקי לכת במחצית השנייה של 2005, כאשר רוסתווי 2 רכשה את ערוץ הטלוויזיה מזֶה, וחברת החדשות של רופרט מרדוק הפכה לבעלת המניות באימדי בתחילת 2006. רכישת המניות בידי חברת החדשות נתנה לה דריסת רגל ראשונה בשוק הטלוויזיה הפוסט-סובייטי.
מטביליסי משדרות תחנות הרדיו המשפיעות ביותר בגאורגיה ובעלות שיעורי ההאזנה הגדולים ביותר בגאורגיה, בהן: אימדי (105.9FM), פורטונה, ורדיו 105. שידורי הרדיו בגאורגיה החלו בשנת 1927.
המילה המודפסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטביליסי נמצאים מספר בתי הוצאה של עיתונים. בין הידועים שבהם העיתונים היומיים: "24 סאאתי" ("24 שעות"), "רזוננסי" ("תהודה"), "עלייה", ובשפה האנגלית: "דה מסנג'ר", השבועון "פייננשל", "גאורגיה טודיי" ו"הטיימס הגאורגי".
בית הדפוס הראשון בטביליסי נוסד בשנת 1709 על ידי וחטנג השישי, הוואלי של כארתלי. בשנת 1712 הודפס הספר הראשון על ידי אנטים האיברי. בשנת 1819 יצא לאור העיתון המודפס הראשון בטביליסי, "סָכַּרתווֶלוֹס גאזֶתי". שנה לאחר מכן שונה שמו ל"כּארתוּלי גאזֶתי" ובשנת 1828 יצא לאור העיתון "טפיליסיס אוצק'באני". בין השנים 1852–1875 ראה אור הז'ורנל, "ציסקארי" ובין השנים 1866–1885 העיתון "דרוֹאֶבָּה" ("זמנים"). בשנת 1877 הוציא איליה צ'בצ'בדה לאור את הז'ורנל "איבריה" שהפך משנת 1886 לעיתון. בשנת 1966 יצאה לאור "האנציקלופדיה הגאורגית-סובייטית".
אדריכלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האדריכלות של טביליסי משלבת אדריכלות גאורגית מקומית עם השפעה ביזנטית חזקה והשפעה אירופית/רוסית (נאו-קלאסית), וסגנונות אדריכלות מזרח-תיכוניים. החלקים העתיקים של העיר, ובכללם אבאנותובני, אוואלברי ובמידה מסוימת רובע סולולקי מתאפיינים בבירור באדריכלות גאורגית מסורתית עם השפעה מזרח-תיכונית. אזורים שנבנו בעיקר במאה ה-19 (שדרות רוסתוולי, רובע ואקה וכו') מאופיינים באדריכלות מנוגדת בסגנון אירופי/רוסי נאו-קלאסי.
במאה ה-20 חלה תחייה של האדריכלות בייחוד בסגנון אר נובו. עם הקמת הממשלה הקומוניסטית הוצא צו שהכריז על אר נובו כסגנון בורגני, והוא נזנח ברובו. האדריכלות בסוף המאה ה-20 מזוהה בעיקר עם מבנים בסגנון סובייטי שהיה נפוץ בכל רחבי ברית המועצות. בשנת 1975 נבנה מבנה משרד התחבורה היבשתית של גאורגיה הסובייטית, בעל צורה מיוחדת במיוחד.
סגנון הבנייה הסובייטי כלל מבנים גדולים של דירות בטון (הנקראים "בלוקים"). בניית מבני התרבות, החברה והרשויות נעשתה אף היא באותו סגנון, שלא תאם במיוחד את הנוף של טביליסי. עם התפרקות ברית המועצות הפכה טביליסי לזירת בנייה לא-מבוקרת ואף לא-מתוכננת ומאושרת על ידי הרשויות. משנת 2004 פתחה עיריית טביליסי ביוזמה לריסון הבנייה הבלתי מבוקרת, בהצלחה חלקית.
בעתיד הקרוב מתוכננים בטביליסי קומפלקס של גורדי שחקים ומגדלי אקסיס מלון אג'ריה, שיהיה גם קומפלקס עסקי (בתהליך בנייה).
מדעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרכז המדע בגאורגיה, האוניברסיטה הממלכתית של טביליסי, נוסד בשנת 1918 וכיום לומדים בו כ-35,000 סטודנטים ב-22 פקולטות. ספריית האוניברסיטה כוללת כ-3.6 מיליון ספרים וכתבי עת. האקדמיה הגאורגית למדעים כוללת עשר מחלקות ו-63 מכוני מחקר. היא מנהלת מחקר בסיסי ומתאמת בין מכוני המחקר בגאורגיה.
בטביליסי נמצאות גם האוניברסיטה הטכנולוגית של גאורגיה, האוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית, האוניברסיטה לרפואה והאוניברסיטה הממלכתית לשפות ותרבות. כן נמצאים בה גם מוסדות פרטיים, בהם האוניברסיטה הגאורגית למדעי החברה ואוניברסיטת גריגול-רוביקדזה. בטביליסי עצמה עוסקים מעל 20,000 איש במוסדות מחקר.
בשנת 1934 נענה הביולוג הקנדי ממוצא צרפתי פליקס ד'אֶרֶל (Felix d'Hérelle) להזמנתו של סטלין להצטרף למכון לבקטריולוגיה בטביליסי, שהוקם ב-1923 על ידי המיקרוביולוג הגאורגי גיאורגי אליאבה (George Eliava). אליאבה התיידד עם ד'ארל בעת ביקורו במכון פסטר, והתוודע לבקטריופאג'ים רק בשנת 1926. מכון גיאורגי אליאבה לבקטריופאג'ים מיקרוביולוגיה ווירולוגיה מומן על ידי סטלין, למטרות ביצוע מחקר, דגימה וייצור של פאג'ים. ברבות השנים הפך למרכז עולמי לחקר שימושים רפואיים בפאג'ים. אחת מהצלחותיו הראשונות של המכון הייתה בפיתוח פאג' רב-עוצמה למלחמה בדיזנטריה, שבו השתמש הצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחר מכן. המכון עדיין שוכן בטביליסי ומשקיף על נהר הקורה. מעבר לחומת המכון אפשר להבחין בקוטג' היפה שבנה סטלין לד'ארל. הוא עדיין מכונה "הקוטג' של ד'ארל", על אף שמאוחר יותר שכנה בו מפקדת הק.ג.ב. הגאורגית. המכון פועל עד היום[22].
אתרי עניין
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טביליסי העתיקה – האזור ההיסטורי העתיק של העיר המכיל את עיקר אתרי התיירות בעיר וכולל את פנתאון מתאצמינדה, מצודת נריקלה, כוורתליס דדה, אבאנותובני, קתדרלת סיוני, מטחי ואנצ'יסחטי. ידועה בסמטאותיה הצרות וערב רב של סגנונות אדריכליים החל מהמאה ה-5.
- אבאנותובני – רובע בתי מרחצאות הגופרית המפורסם של טביליסי, שהתפרסם בעיקר בתקופת השלטון הרוסי בגאורגיה (האימפריה הרוסית וברית המועצות). זה היה מקום היווסדה של טבליסי על פי האגדה.
- קתדרלת סמבה – הקתדרלה הראשית של הכנסייה הגאורגית ומקום מושבו של הפטריארך הגאורגי. הקתדרלה שוכנת במבנה הדתי הגדול ביותר בגאורגיה ובכל עבר הקווקז, ואף בין הכנסיות האורתודוקסיות הגדולות בעולם.
- שדרות רוסתוולי – השדרה המרכזית של טביליסי. שם שכן ארמון הנציב של כל עבר הקווקז ושם התרחשו אירועים היסטוריים חשובים, בהם אירועי הדמים בתקופה הסובייטית; טבח טביליסי (1956); הטרגדיה של 9 באפריל בשנת 1989; ההפגנות שהובילו למהפכת הוורדים; והפגנות האופוזיציה בסוף 2007 שהביאו לבחירות חדשות.
- כוורתליס דדה או אם גאורגיה – פסל מונומנטלי שהפך לאחד מסמלי העיר. זוהי דמות אישה לבושה בלבוש הלאומי הגאורגי. בידה השמאלית היא מחזיקה קערת יין כדי לקדם את פני אלה הבאים כחברים, ובידה הימנית היא מחזיקה חרב עבור אלה הבאים כאויבים.
- כיכר החירות – הכיכר המרכזית של טביליסי אשר נבנה בתקופת שלטון האימפריה הרוסית בגאורגיה, יחד עם שדרות רוסתוולי. בכיכר זו התרחשו ציוני דרך חשובים שעיצבו את ההיסטוריה של גאורגיה, ביניהם: ההפגנות שהביאו להחלטה של הממשל הסובייטי בגאורגיה להכריז על עצמאותה של גאורגיה, אירועי מהפכת הוורדים שהביאו להפיכה בשלטון ללא שפיכות דמים, הפגנות האופוזיציה בגאורגיה בשנת 2007 שהביאו לבחירות חדשות בינואר 2008 ועוד. בכיכר החירות נמצא גם מבנה הפרלמנט של גאורגיה.
- פנתאון מתאצמינדה – נקרופוליס בו קבורים מהאישים הבולטים של גאורגיה, ביניהם סופרים, אמנים, אנשי-אקדמיה וגיבורים לאומיים. הפנתאון ממוקם בחצר הסובבת את כנסיית מאמאדוויתי (כנסיית דוד הקדוש) על מדרונות הר מתאצמינדה. פנתאונים נוספים בטביליסי הם פנתאון דידובה ופנתאון סבורתלו.
- הגנים הבוטניים של טביליסי – הגנים בוטניים הגדולים ביותר בעבר הקווקז, שהיו הגדולים ביותר בברית המועצות לשעבר. כיום חלק מהאקדמיה הגאורגית למדעים.
- מצודת נאריקלה – שרידי מצודה מהמאה ה-4 שהוקמה על ידי הפרסים הסאסאנים – נבנתה בנקודה הגבוהה ביותר בטביליסי. לאחר שנהרסה מספר פעמים, שוקמה כבית כלא במאה ה-17.
- בזיליקת אנצ'יסחטי – הכנסייה העתיקה ביותר בטביליסי. היא מתוארכת למאה השישית, ובחלקה הגדול נשתמרה באדריכלות המקורית שלה. היא נבנתה מחדש במאה ה-16).
- קתדרלת סיוני – אחת הקתדרלות הקדושות ביותר של הכנסייה הגאורגית האותודוקסית. הקתדרלה היא מהמאה ה-6/ה-7, ונקראת על שם הר ציון שבירושלים.
- כנסיית מטחי – כנסייה מהמאה ה-13 על צוק מטחי, שבו שכן כלא ידוע לשמצה בתקופה הסובייטית.
- בית האופרה והבלט של טביליסי – בית האופרה העתיק ביותר והמפורסם ביותר בגאורגיה, והגדול ביותר בכל עבר הקווקז.
- בית הכנסת הגדול של טביליסי – בית הכנסת של יהודי אחלציחה, שהוא הגדול והמפואר מבין בתי הכנסת בטביליסי. פועל גם כיום.
- פארק מושטאידי – פארק שנוסד על ידי מיר-פתה-אר'ה במאה ה-19. בשנת 1935 נוסדה במקום רכבת הילדים הראשונה בכל רחבי ברית המועצות ולמעשה בעולם כולו.
- תיאטרון מרג'נישווילי – הוא התיאטרון הממלכתי השני בגודלו בגאורגיה.
- תיאטרון רוסתוולי
- כנסיית כָּשווֶתי – כנסייה גאורגית אורתודוקסית הממוקמת ליד בנין הפרלמנט של גאורגיה בשדרות רוסתוולי.
- אגם הצבים – אגם קטן בפרוורי טביליסי המשופע בצבים המשמש כאזור פיקניק. ההגעה לאגם בדרך המובילה לאגם וגם ברכבל.
- גן החיות של טביליסי - פועל משנת 1927.
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוסדות להשכלה גבוהה בטביליסי הם:
- האוניברסיטה הממלכתית של טביליסי
- האוניברסיטה הטכנולוגית של גאורגיה - "המוסד הפוליטכני הגאורגי על שם לנין" לשעבר
- האוניברסיטה הממלכתית על שם איליה צ'בצ'בדזה
- אוניברסיטת גריגול רובכידזה
- הקונסרבטוריון הממלכתי של טביליסי
- האקדמיה הגאורגית למדעים
- האוניברסיטה הממלכתית לרפואה של טביליסי
- האוניברסיטה הבינלאומית של הים השחור, נוסדה בטביליסי בשנת 1995, במטרה להעמיק את שיתוף הפעולה האקדמי בין גאורגיה לטורקיה
בהקשר זה ניתן לציין גם את ספריית הפרלמנט הלאומית של גאורגיה, שהיא גם הספרייה הלאומית של גאורגיה.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זארבריקן, גרמניה (מ־1975)[23].
- נאנט, צרפת (מ־1979)[23]
- ליובליאנה, סלובניהמ-14 באוקטובר 1979[23]
- אינסברוק, אוסטריה (מ־1982)[23]
- פלרמו, איטליהמ-21 בנובמבר 1987[23]
- בריסטול, אנגליהמ-12 ביולי 1988[23]
- בילבאו, ספרד (מ־1989)[23]
- אנקרה, טורקיה (מ־1996)
- פריז, צרפת (מ־1997)
- קייב, אוקראינהמ-29 במאי 1999[23]
- אסטנה, קזחסטן (מ־2005)[23]
- איסטנבול, טורקיה
- ירוואן, ארמניה
- אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הבריתמ-10 באוקטובר 1987[23]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הקרב על טביליסי בערך פלישת הצבא האדום לגאורגיה
- בבוטוב
- ואסיל גבשווילי
- אבו תביללי
- טבחמלה
- איסני
- אורתצ'לה
- המנזר הכחול
- קתדרלת אלכסנדר נבסקי
- ימת ליסי
- בית עיריית טביליסי
- מגדל שידורי הטלוויזיה של טביליסי
- תפליסיים
- טביליסובה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של טביליסי
- חדוה רוקח ואיתי בחור, טביליסי: מדריך עירוני, באתר ynet, 4 באפריל 2014
- טביליסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יעקב שקולניק, טביליסי, גאורגיה, טיול חורף, באתר מסע אחר, 2022
- טביליסי (גאורגיה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ https://www.citypopulation.de/en/georgia/admin/
- ^ מיקרו-אקלים (Microclimate) – אזור אקלים מקומי השונה מהאקלים בסביבתו
- ^ אתר pogoda.ru.net, (ברוסית)
- ^ Bogha al-Khabir בוויקיפדיה הקטלנית
- ^ על פי גרסה אחרת עזב רוסתוולי את גאורגיה בשל אהבתו לתמר, מלכת גאורגיה, אהבה שלא יכול לממש, ובחר להתבודד במנזר המצלבה בירושלים, שם גם כתב את האפוס
- ^ תור הזהב של גאורגיה, באתר המילון של הביוגרפיה הלאומית של גאורגיה (באנגלית)
- ^ גאורגיה באתר www.investingeorgia.info (באנגלית)
- ^ ראו גם קרב קורה הראשון, בפברואר 1221, וקרב קורה השני בסתיו של אותה שנה; קרבות אלה, שנערכו במישור קורה, דרומית לטביליסי, והמפלות הגאורגיות בעקבותיהם סללו את דרכם של המונגולים לכיוון טביליסי
- ^ קראקויונלו (Karakoyunlu) (קראקויונלולאר (אלה המכונים) הכבשים השחורות) - פדרציה טורקמנית של שבטי אוע'וז
- ^ אק קויונלו (Akkoyunlu) (אקויונלולאר - "(אלה המכונים) הכבשים הלבנות") - פדרציה טורקמנית של שבטי אוע'וז ששלטה במזרח טורקיה, ארמניה, אזרבייג'ן, צפון עיראק של היום ומערב איראן
- ^ מוחמד ח'אן קג'אר (محمد خان قاجار) (1742–1797), שאה פרסי מהשושלת הקאג'ארית
- ^ 1 2 על פי המילון האנציקלופדי אפרון וברוקהאוס היה הרכב אוכלוסיית טביליסי בשנת 1897 38.1% ארמנים, 26.3% גאורגים ו-24.8% רוסים
- ^ דייוויד מרשל לנג (1962), ההיסטוריה המודרנית של גאורגיה הסובייטית, עמ' 211 (באנגלית)
- ^ חוק בירת גאורגיה - טביליסי, באתר הפרלמנט של גאורגיה, (בגאורגית)
- ^ Joseph Salukvadze, Oleg Golubchikov, City as a geopolitics: Tbilisi, Georgia — A globalizing metropolis in a turbulent region, Cities 52, 2016-03-01, עמ' 39–54 doi: 10.1016/j.cities.2015.11.013
- ^ Employment and Unemployment, National Statistics Office of Georgia, retrieved June 22 2022
- ^ וילהלם שמיד (2005), אמנות האיזון (Die Kunst der Balance), ISBN 3458348204 (בגרמנית)
- ^ טרוליבוסים אלה יוצרו על ידי החברה הצ'כית Škodovy závody, שייצרה גם את מכוניות הסקודה
- ^ 1 2 3 2014 General Population Census Results, Demographic and Social Characteristics, Geostat National Statistics Office of Georgia
- ^ שם הרובע נובע מהמילה "בּוּרתי" שפירושו "כדור" בגאורגית
- ^ ארמון הספורט (Palace of Sports) - הוא שמו של מבנה מקורה לפעילויות ספורט בברית המועצות ובמספר מדינות פוסט-סובייטיות, שהיו בדרך כלל בעל מבנה אחיד
- ^ מעבדות ואנשי אליאבה באתר academic.evergreen.edu (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 ערים תאומות באתר הרשמי של טביליסי
רובעי טביליסי | ||
---|---|---|
|
מחוזות גאורגיה | ||
---|---|---|
רפובליקות אוטונומיות | אבחזיה • אג'ריה | |
מחוזות | גוריה • אימרתי • קאחתי • כארתלי תחתית • מצחתה מתיאנתי • רצ'ה-לצ'חומי וסוואנתי תחתית • סמגרלו וסוואנתי עילית • סאמצחה-ג'אוואחתי • כארתלי הפנימית | |
עיר בעלת מעמד מיוחד | טביליסי רבתי |
ערי הבירה של מדינות אירופה | |
---|---|
| |
[1] מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אולם מסיבות היסטוריות נכללת באירופה
|