אנטים האיברי
 | |
| אנטים האיברי כמיטרופוליט ולאכיה, בתחריט | |
| לידה |
1650 סאמצחה-ג'אוואחתי, גאורגיה  |
|---|---|
| פטירה |
1716 (בגיל 66 בערך) גליבולו, טורקיה |
| שם לידה | ანთიმოზ ივერიელი |
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית, ולאכיה |
  | |
אנטים האיבֶרי (ברומנית: Antim Ivireanul, בגאורגית: ანთიმოზ ივერიელი, אנתימוּז איווֶריאֶלי, 1650–1716) או בשמו החילוני אנדריה, היה אחד מהדמויות הכנסייתיות של ולאכיה (כיום רומניה), תאולוג מפורסם של הנצרות האורתודוקסית ופילוסוף, מנהל של בית הדפוס הנסיכותי של ולאכיה, והמיטרופוליט של בוקרשט, בשנים 1708–1715.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנטים נולד בממלכת כארתלי שנקראה בעבר איבריה, ומכאן כינויו "האיברי". הוא נלקח בשבי על ידי חיילי האימפריה העות'מאנית ונמכר כעבד בשוק העבדים בקונסטנטינופול. הוא הוכשר כאומן, למד פיסול בעץ, ציור, רקמה וקליגרפיה. בשלב מסוים הוא נפדה על ידי הפטריאך של קונסטנטינופול. הוא הפך לנזיר וקיבל הנחיות מאיסטנבול, כאשר הוא עצמו התגורר בשטח חסותו של פטריארך קונסטנטינופול. בשנת 1689 או 1690, נדרש, על ידי נסיך ולאכיה, קונסטנטין ברנקוביאנו, להתיישב בוולאכיה, ולהיות האחראי על בית הדפוס המלכותי החדש בבוקרשט, שהיה שייך לנסיך. לאחר שמונה לאב הבכיר ("אגומן") של מנזר סנאגוב, הוא העתיק את מושבו לשם.
בשנת 1705, מונה אנטים לבישוף רמניקו ולצ'ה, ובשנת 1708 מונה לארכיבישוף המטרופוליטני (מיטרופוליט) של ולאכיה. אנטים היה דובר שפות מזרחיות ואירופאיות רבות. למרות שהיה זר, רכש במהירות ידע מעמיק בשפה הרומנית, והוביל את השימוש בה בכנסייה המקומית, והפך אותה לשפה הרשמית שלה. בשנת 1693 פרסם את הברית החדשה ברומנית.
בשנת 1709 עזר אנטים להקמת בית הדפוס הראשון בטביליסי. הוא גם אימן את הגאורגים באומנות הדפוס, ובשנת 1710 הנהיג את הגופן שבאמצעותו הדפיס תלמידו הרומני מיכאיל אישטוואנוביץ' (אנ') את ספר הברית החדשה לראשונה בגאורגית. הוא גם פרסם 25 ספרים אחרים ברומנית, כמו גם בשפה הסלבונית, יוונית, וערבית (בדרך כלל הוציא לאור ספרים דו-לשוניים כמו: ספר ליתורגיה ביוונית וערבית משנת 1702. בספר זה נעשה השימוש הראשון באלפבית הערבי בוולאכיה.
ספרו המקורי "דיאדוכיה", היה אוסף של הטפות, שדרכו מתח ביקורת חריפה על ההרגלים והמוסר המודרניים. פרט למקורות הנוצריים, התייחס בו גם אל הפילוסופיה הקלאסית. אנטים ייסד את "מנזר כל הקדושים" בבוקרשט, שנודע כיום כמנזר אנטים (אנ') לזכרו.
המדיניות האופוזיציונית הגלויה של אנטים לפטרונות העות'מאנית על ולאכיה, הפכה אותו ליריב המשטר הפנריאוטי. הנסיך החדש, ניקולאיה מברוקורדט, אסר אותו, ובסופו של דבר הגלה אותו להר סיני. בדרכו לשם נתפס אנטים על ידי העות'מאנים ונרצח בשטח בולגריה של ימינו. גופתו הושלכה לנהר מריצה או אולי לנהר הטונג'ה. יש שסברו כי רציחתו הוזמנה על ידי הנסיך מברוקורדט עצמו.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בשנת 1992 הוכרז אנטים כקדוש, על ידי הכנסייה האורתודוקסית הרומנית.[1]
- בשנת 2000 הוקמה תחרות "גביע אנטים", מפעל ספורט לרוגבי, משותף לשחקני רוגבי מגאורגיה ורומניה.[2]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנציקלופדיה בריטניקה ברשת: אנטימוס מאיבריה
- האנציקלופדיה הגאורגית, כרך 1, עמ' 158
- אותר גווינצ'ידזה, "אנטימוז איווריאלי", טביליסי, 1973
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנטים האיברי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)