סלאבית כנסייתית עתיקה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
סלאבית כנסייתית עתיקה או סלבונית היא השפה הסלאבית הכתובה הראשונה. השפה ידועה החל מהמאה התשיעית ושמשה לתרגום הברית הישנה, הברית החדשה וכתבי קודש נוצריים אחרים עבור העמים הסלאבים.
שם השפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכינוי המקובל ביותר לשפה בעולם המדעי של היום הוא "סלאבית כנסייתית עתיקה" או "סלבונית כנסייתית". שמות אחרים שנמצאים בשימוש הם "בולגרית עתיקה" ו"מקדונית עתיקה". הכינוי "סלאבית עתיקה" אינו נכון, מכיוון ששפה זו תועדה לראשונה בכתב כבר אחרי שהשפה הסלאבית העתיקה התפצלה לשלוש קבוצות – מזרחית, מערבית ודרומית.
השפה מכונה "כנסייתית" מכיוון שהיא נשארה שפת הפולחן בכנסיות המזרחיות האורתודוקסיות במדינות סלאביות – רוסיה, אוקראינה, בלארוס, בולגריה, סרביה ומקדוניה ובימי הביניים גם בארצות הרומניות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השפה מבוססת על הסלאבית של סלוניקי ושימשה את הנזירים קירילוס ומתודיוס לתרגומים של כתבי קודש נוצריים – הברית הישנה, הברית החדשה, ספרי תפילות וכן חיבורים שלהם עצמם. לשפה היה תפקיד חשוב בהתפתחות השפות והספרויות הסלאביות. גרסה מאוחרת ומתוקנת יותר של השפה, המכונה "סלאבית כנסייתית" או "סלבונית כנסייתית", המשיכה לשמש כלשון התפילות בכנסיות הנוצריות האורתודוקסיות והיווניות-קתוליות בארצות סלאביות ובימי הביניים גם בארצות הרומניות (נסיכות מולדובה, ולאכיה).
כחלק מההכנה למיסיון קירילוס ומתודיוס יצרו את האלפבית הגלגוליטי ותרגמו את הספרים החשובים ביותר לטקסים נוצריים: ספרי תפילה ו"אפרקטוס אוונגליאר" – תקציר של הברית החדשה שכולל רק את הפרקים הנקראים בימי ראשון וחגים. בשנים 863–865 שיעורים בשפה ובאלפבית הועברו באקדמיה של מוראביה הגדולה (בסלובקית Veľkomoravské učilište) והחלו לשמש את המסמכים של השלטונות והכנסייה. טקסטים אלה מאפיינים את השפה הסלאבית שדוברה במוראביה הגדולה של אותה תקופה.
תלמידי שני הנזירים, אשר גורשו ממוראביה הגדולה בשנת 886, הביאו את האלפבית הגלגוליטי ואת השפה אל האימפריה הבולגרית. הם לימדו אותה בשתי אקדמיות בולגריות – בפרסלב ובאוחריד. טקסטים שנכתבו באותה תקופה מאפיינים את השפה הסלאבית המדוברת של בולגריה.
בגרסה זו, המקורבת לבולגרית, נפוצה השפה לארצות סלאביות אחרות – קרואטיה, סרביה, בוהמיה, פולין ולנסיכויות של רוס, וגם לארצות הרומניות השכנות (אף על פי שבמקרה האחרון שפת הדיבור של התושבים, הרומנית, היא שפה רומאנית). הטקסטים שנכתבו בכל אחד מהמקומות ספגו השפעות לשוניות של הלשון המדוברת באותו מקום.
בתקופה מאוחרת יותר גרסאות מקומיות אלה סודרו ותוקנו מחדש לשימוש כנסייתי ומנהלי, ושפה זו ידועה בשם "סלאבית כנסייתית" או "סלבונית כנסייתית". בארצות הסלאביות ובארצות הרומניות היה לשפה זו מעמד מכובד, דומה לזה של לטינית ויוונית במערב אירופה של ימי-הביניים. בארצות הסלביות היא גם נהנתה מקרבה יחסית לשפות המדוברות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סלאבית כנסייתית עתיקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סדרת שיעורים בנושא סלאבית כנסייתית עתיקה
- התנ"ך והבריה"ח בסלאבית כנסייתית עתיקה
שפה סלבונית כנסייתית, דף שער בספרייה הלאומית
| שפות סלאביות | ||
|---|---|---|
| מזרחיות | רוסית • אוקראינית • בלארוסית • רוסינית | |
| מערביות | פולנית • צ'כית • סלובקית • שפות סורביות: סורבית עילית, סורבית תחתית • קשובית • שלזית | |
| דרומיות | בולגרית • מקדונית • סלאבית כנסייתית עתיקה • סלובנית • סרבו-קרואטית: בוסנית, סרבית, קרואטית, מונטנגרית | |
