תנועת החסידות בגליציה
תנועת החסידות התפשטה בגליציה (מערב אוקראינה ודרום-מזרח פולין של היום) בדורותיה הראשונים. מספר תלמידים של הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש התגוררו ופעלו בגליציה, אך המפיץ הגדול של התנועה בגליציה היה רבי אלימלך מליז'ענסק, תלמידו של המגיד ממזריטש, תלמידו של הבעל שם טוב. חצרו של רבי אלימלך מליז'ענסק משכה אליה רבים מיהודי גליציה, ותלמידים רבים של רבי אלימלך מליז'ענסק פתחו חצרות משלהם בעריהם.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרבי אלימלך מליז'ענסק היו ארבעה תלמידים בולטים, מהם רק רבי מנחם מנדל מרימנוב התגורר בגליציה. תלמיד נוסף של רבי אלימלך, "החוזה מלובלין", התגורר בפולין, אך תלמידיו פעלו בעיקר בגליציה, וכך מרבית חצרות החסידים בגליציה המערבית היו מתלמידי רבי אלימלך מליז'ענסק והחוזה מלובלין. צדיק חסידי נוסף בגליציה שתרם להפצת החסידות בה היה רבי משה לייב מסאסוב, שגם לו מספר תלמידים שפתחו חצרות בגליציה.
בגליציה המזרחית פעלו גם שושלות שהושפעו מחצרות רוסיה ההיסטורית, כמו בית רוז'ין, בית זלוטשוב, שושלת פרמישלאן, שושלת קוסוב, חסידות סטרליסק ועוד, אך גם בגליציה המזרחית פעלו חצרות של תלמידי רבי אלימלך מליז'ענסק והחוזה מלובלין, הבולטת שבהן היא חסידות בעלז, שהשפעתה התפשטה גם לגליציה המערבית והונגריה.
בשנת תקל"ב הוחרמה החסידות בברודי ובשנת תקמ"ו הוחרמה החסידות על ידי בית הדין בקרקוב. חרם נוסף נעשה בלשנוב. בדור מאוחר יותר כבר פסקה ההתנגדות, ואף הרבנים שלא נמנו על תנועת החסידות (כמו ה"נתיבות המשפט", ה"קצות החושן" ובהמשך ה"שואל ומשיב" ורבי יעקב אורנשטיין) לא פעלו נגדה, ואף שיתפו פעולה עם החסידים[1].
תנועת החסידות בגליציה התבלטה גם בלמדנות. בין הבולטים באדמו"רי גליציה נודעו כלמדנים גדולים, כמו רבי נפתלי צבי מרופשיץ רבי אריה לייב ליפשיץ ה"אריה דבי עילאי", רבי אברהם דוד מבוטשאטש, רבי שלום מבעלז, רבי צבי אלימלך מדינוב, רבי חיים מצאנז ובנו רבי יחזקאל שרגא משינאווא ועוד. רבים מאדמו"רי גליציה, בעיקר משושלות בעלז, רופשיץ, צאנז ודינוב כיהנו גם בתפקידי רבנות בעירם. בחצרות אלו גם המוטו הרשמי היה לימוד התורה. מהמחצית השנייה של המאה ה-19, התבלטו בגליציה מספר תלמידי חכמים מתנועת החסידות, כמו רבי יעקב צבי יאליש (המלא הרועים), ה"מנחת חינוך", מהר"ש אנגל, המהרש"ם מברז'אן, רבי מאיר אריק ורבי יעקב וידנפלד.
מאפיין נוסף היה לחסידות הגליציאנית והוא הקנאות והשמרנות. רבי מנחם מנדל מרימנוב נודע כלוחם נגד המודרנה וההשכלה, ואחריו רבי נפתלי צבי מרופשיץ וצאצאיו, רבי צבי אלימלך מדינוב, רבי שלום מבעלז וצאצאיו ורבי חיים מצאנז וצאצאיו. לחסידות הגליציאנית היה גם מאבק מר עם אנשי תנועת ההשכלה ובהמשך עם תנועת הציונות. גם אגודת ישראל החרדית לא הצליחה לכבוש את גליציה (בשונה מפולין), ומספר מועט של רבנים ואדמו"רים הצטרפו אליה (מלבד אדמו"רי בית רוז'ין שהיו ממקימי אגודת ישראל ורבי אלטר מדז'יקוב), כאשר בין המתנגדים לאגודת ישראל היו חשובי אדמו"רי גליציה כמו האדמו"רים מבעלז, באבוב, צישינוב, קאלשיץ ועוד.
באופן כללי הנהגת אדמו"רי גליציה הייתה שונה מהנהגת אדמו"רי פולין ורוסיה. מבחינת לבוש מרבית אדמו"רי גליציה נהגו ללבוש קפוטות צבעוניות ולבוש אדמו"רי מהודר. רבים מאדמו"רי גליציה נהגו להתפלל "לפני העמוד" (חזנים) מדי שבת ואפילו באמצע השבוע, בטיש נהגו לשיר לבדם ולומר דברי תורה רבים.
תנועת החסידות בהונגריה הושפעה בעיקר מתנועת החסידות בגליציה, ומרבית חצרות הונגריה מקורן בתלמידי אדמו"רי גליציה.
כאמור, בדור החמישי לתנועת החסידות בלטו בגליציה תלמידי החוזה מלובלין ורבי מנחם מנדל מרימנוב, כמו רבי נפתלי צבי מרופשיץ, רבי שלום רוקח מבעלז, רבי צבי הירש מזידיטשוב, רבי צבי אלימלך מדינוב ועוד.
בדור מאוחר יותר, על אף שנוצרו חצרות רבות, בלטו שלוש החצרות בגליציה, חסידות בעלז וחסידות צאנז שמקימה היה רבי חיים הלברשטאם תלמידו של רבי נפתלי מרופשיץ. חצרות אלו משכו אליהן מרחבי גליציה והונגריה, ולא רק חסידים אלא אף אדמו"רים ורבנים בולטים, ובמקביל אדמו"רי חצרות אלו היו בעלי השפעה על מינויים רבניים וכלי קודש ברחבי גליציה.
לאחר פטירתו של רבי ישראל מרוז'ין שהתגורר בבוקובינה, פתחו חלק מבניו חצרות בגליציה המזרחית. במהלך השנים התרחבו חצרות אלו, והשפעת בית רוז'ין הייתה גדולה במזרח גליציה, כשלאחר מלחמת העולם הראשונה, הייתה חסידות צ'ורטקוב אחת החצרות הגדולות בגליציה המזרחית.
ערב מלחמת העולם השנייה התפשטה בגליציה המערבית חסידות באבוב והייתה לאחת החצרות הגדולות בגליציה המערבית, וזאת בשל הישיבות הרבות שפתח האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם.
אדמו"רי גליציה עמדו בראשות כולל חבת ירושלים - קרן תמיכה ביהודי גליציה שעלו לארץ ישראל. הכולל ממשיך להתקיים עד היום, ובראשו עומדים אדמו"רי שושלות גליציה.
רוב החצרות הוכחדו בשואה. לאחר השואה הוקמו מחדש מספר חצרות, וכן צאצאים של מרבית השושלות מכהנים באדמו"רות, ברובם ללא חצר של ממש. החצרות הבולטות שמוצאן ממערב גליציה הן: חסידות צאנז קלויזנבורג על ענפיה, חסידות באבוב על ענפיה, חסידות פשעווארסק וחסידות סטוטשין, וממזרח גליציה: חסידות בעלז וחסידות מכנובקה בעלז. בנוסף פעלו רבי ישראל שפירא, האדמו"ר מבלאז'וב בארצות הברית, ורבי יהודה הורוביץ מדז'יקוב בישראל.
חצרות החסידות בגליציה המזרחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקוסוב פעל תלמידו של הבעל שם טוב, רבי נחמן מקוסוב. בפרמישלן פעל תלמידו של הבעל שם טוב, רבי מנחם מנדל מפרמישלאן. בהורודנקה פעל רבי נחמן מהורודנקה. בדורות הבאים פעלו צדיקים נוספים, כמו רבי משה לייב מסאסוב, רבי ישכר בער מזלאטשוב וחתנו רבי אברהם חיים מזלאטשוב, רבי משה מפשבורסק, רבי צבי הירש מנדבורנה ועוד.
שושלת סקאהל -אלעסק
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי שלמה מלוצק תלמידו של המגיד ממזריטש. כיהן בסוף ימיו בסוקאל שבגליציה. צאצאיו כיהנו גם באלעסק ובדובצק.
רבי צבי הירש מזידיטשוב, תלמידם של החוזה מלובלין רבי מנחם מענדל מרימינוב רבי ברך ממעזיבוז ורבי משה לייב מסאסוב, פעל בז'ידאצ'וב. צאצאיו פעלו ברחבי גליציה המזרחית. הוא העמיד תלמידים רבים שפתחו חצרות, מרביתן בהונגריה. חצרו של אחיינו, רבי יצחק אייזיק ספרין, הוקמה בקומרנה, וגם צאצאיו פעלו ברחבי גליציה, בפלשטין, רודקי, בוריסלב, פשמישל ועוד.
רבי שלום רוקח, תלמידם של החוזה מלובלין, רבי אורי מסטרליסק ורבי שלמה מלוצק, התיישב בעיירה בעלז. צאצאיו כיהנו ברחבי גליציה, כמו בסקאהל, פשמישל, לוביטש קרולבסקי, פרמישלן, וואניווטש(פול'), דוברומיל, רווה-רוסקה, לבוב, ריישא, לובטשוב, גריידונג, קוזלוב(אנ'), נאווריה(פול'), מגרוב(אוק'), ראדז'ייחוב, ראדום, הולשיץ. צאצאים נוספים כיהנו אף בגליציה המערבית כמו בדינוב ובפולין הקונגרסאית כמו בהורבישוב, אוחאן, מיחוב, קארוב, חלם, ורשה, שיילץ (אנ') ועוד.
רבי חנוך הניך מייער, חתנו של רבי שלום מבעלז, כיהן באלעסק. נודע כבעל מופת ו"פועל ישועות", אליו נהרו מרחבי גליציה. צאצאיו כיהנו אחריו באלעסק, סאסוב, סטניסלב, טופורוב ולבוב.
רבי משולם פייבוש הלפרין מברז'אן, השתייך לחצרות רופשיץ-צאנז. צאצאיו כיהנו בז'אביה, זאלין, ריישא, לבוב, דובשיץ, סקאלה, דמבניק(אנ'), יאסלו ורדומישל.
רבי שמעון מירוסלב, תלמידם של רבי אלימלך מליז'נסק והחוזה מלובלין ורבי נפתלי צבי מרופשיץ פתח את חצרו בירוסלב באזור פשמישל. צאצאיו פעלו בירוסלב עד השואה.
רבי יוסף גרין תלמידו של החוזה מלובלין פתח את חצרו ביאריטשוב. בסוף ימיו עבר לטומשוב הפולנית שם כיהנו גם צאצאיו.
רבי שלום רוזנפלד תלמידו של החוזה מלובלין ושל רבי נפתלי צבי מרופשיץ כיהן בקמינקא. צאצאיו פעלו בקמינקא, אושפיצין, לבוב, קשאנוב וריישא.
רבי אורי מסטרליסק, תלמידו של רבי שלמה מקרלין הקים את חצרו בסטרליסק שבמחוז לבוב. מרבית חסידיו פנו לתלמידו רבי יהודה צבי מסטרטין אך גם צאצאיו כיהנו באדמו"רות בגליציה בסטרי, ווישנייווייץ, טרנופול, פשמישל ולבוב.
רבי יהודה צבי מסטרטין תלמידו המובהק של רבי אורי מסטרליסק פתח את חצרו בסטרטין שבמחוז לבוב. צאצאיו כיהנו גם ברוהאטין, טורקא, אוזיפולי (אנ'), בורשטין, אליק, סטאניסלב, קוזובה, קנייהניטש (אנ'), ברודי ולבוב.
רבי אורי יאלס, תלמידם של רבי יהודה צבי מסטרטין ורבי שלום מבעלז כיהן בסמבור לאחר פטירת רבי יהודה צבי. צאצאיו כיהנו גם בסטרי, בפשמישל ובטורקא.
בית זלוטשוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזלוטשוב פעל תלמידו של הבעל שם טוב, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. הוא נמלט מגליציה עקב הרדיפות נגד החסידים, ועבר ליאמפולי שבווהלין. בין צאצאיו היו שפעלו בגליציה, כמו בנו רבי זאב וולף מזברז', ורבי יחיאל מיכל מגלינא וצאצאיו.
רבי משולם פייבוש הלר תלמידו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב פעל בזברז'. צאצאיו כיהנו באוזריאן, לשקביץ וסניאטין.
רבי מנחם מנדל מקוסוב, תלמידו של רבי משה לייב מסאסוב, פעל בקוסוב. השושלת פעלה בקוסוב עד השואה. צאצאים נוספים כיהנו בזבלוטוב, קולומיאה, פצ'ניז'ין ודאמיץ (פרבר של זבלטוב, אוקראנית:Демидче). הענף הבולט של בית קוסוב היא חסידות ויז'ניץ שפעלה בבוקובינה ומרמורש.
שושלת בוטשאטש
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי אברהם דוד מבוטשאטש היה תלמידו של רבי משה לייב מסאסוב. התפרסם כפוסק הלכה וחידושיו נדפסו במהדורות השולחן ערוך הנפוצות אך כיהן בנוסף גם כאדמו"ר. בנו וחתנו כיהנו אחריו בבוצ'אץ' שבמחוז טרנופול.
רבי מאיר הגדול מפרמישלאן, תלמידו של הבעל שם טוב, פעל בפרמישלאן. צאצאים רבים שלו פעלו אף הם בגליציה המזרחית, כמו בנו רבי דוד מקאלוש ובנו רבי אהרן לייב מפרמישלאן. כמו כן אדמו"רי גלינא נמנים עם צאצאיו.
ערשה של חסידות רוז'ין ברוסיה הצארית, אך עקב רדיפתו של רבי ישראל מרוז'ין על ידי הצאר, נמלט רבי ישראל לשטחי האימפריה האוסטרית. הוא התיישב בסדיגורה הבוקובנית, והשפעתו הייתה גדולה ברחבי גליציה המזרחית. צאצאיו המשיכו לכהן בסדיגורה, וכן בבויאן הסמוכה, ואף הם השפיעו רבות ברחבי גליציה המזרחית. בנים וצאצאים נוספים פתחו חצרות בגליציה המזרחית, כמו בצ'ורטקוב, הוסיאטין, אוז'יראן, ברודי, קופיטשניץ, דרוהוביץ', גוואדז'יץ, פשמישל ועוד.
חצרות החסידות בגליציה המערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשונה מגליציה המזרחית, בגליציה המערבית מספר מועט של שושלות, אך שושלות אלו התרחבו וערב השואה כיהנו מאות אדמו"רים משושלות אלו. ראשוני החסידות בגליציה המערבית היו רבי אלימלך מליז'ענסק ותלמידו רבי מנחם מנדל מרימנוב. בדור שאחריהם היו רבי צבי אלימלך מדינוב, רבי צבי הירש מרימנוב ורבי נפתלי מרופשיץ.
רבי אלימלך מליז'ענסק, מפיץ החסידות העיקרי בגליציה ובפולין. את מקומו מילאו תלמידיו, אך גם חלק מצאצאיו כיהנו כאדמו"רים. כמה מצאצאיו כיהנו אף בליז'ענסק עצמה. אחרים כיהנו בסטאשוב, חמלניק, רודניק וריישא.
רבי מנחם מנדל מרימנוב פעל בפריסטיק ורימנוב. אחריו מילא את מקומו תלמידו רבי צבי הירש. שושלתו של רבי צבי הירש (שהתמזגה עם שושלת דז'יקוב-רופשיץ) פעלה ברימנוב עד השואה.
רבי צבי אלימלך מדינוב, תלמידם של החוזה מלובלין ורבי מנחם מנדל מרימנוב וכן של המגיד מקוז'ניץ והרב מאפטא. רבי צבי אלימלך היה בן אחייניתו של רבי אלימלך מליז'ענסק. הוא פתח את חצרו בדינוב וכיהן גם בריבטיטש (אנ'), סטריז'וב, לנצוט, קולומיאה, הולשיץ, בערטש, דז'ילבריץ (אנ'), דובצק ומונקאץ'. באחרית ימיו חזר לדינוב.
צאצאיו כיהנו גם בבלאז'וב, ריבטיטש, יאבורניק פולסקי, בוקובסקו, דז'ילבריץ, סאנוק, ריישא, לנצוט ובערטש.
רבי נפתלי צבי מרופשיץ, תלמידם של החוזה מלובלין, רבי מנחם מנדל מרימנוב והמגיד מקוז'ניץ. כיהן ברופשיץ, לינסק, סטריז'וב וסאנוק. מרבית חסידיו פנו לתלמידו רבי חיים מצאנז, אך גם בנו רבי אליעזר מדז'יקוב וחתנו רבי אשר ישעיהו היו אדמו"רים בולטים בגליציה. צאצאיו כיהנו באדמו"רות בדז'יקוב, גלגוב, סטשוב, חירוב, ריישא, דומברובה טרנובסקה, צאנז, מישלניץ, ז'מיגראד, צישינוב, בריזדוביץ', מעליץ, קולבוסוב, אולינוב, שנדישוב, קרקוב, בראווה, רדומישלא, ליז'נסק, אלפין, סטריז'וב, לינסק, יברוב, רימנוב, נארול, קארטשין, בארנוב, דובצק, טריסקוביץ (אנ'), סוקולוב, ברודי, רדיכוב, זולקובה, קשאנוב, ירוסלב, לבוב, ראזלא, וישניצה, ניסקא (אנ'), דמביץ, רוזוודוב, סטוטשין, גרודז'יסק (אנ'), זאלין, בלאז'וב, פילזנו, מידאן (אנ'), פאקשנוויץ, בייטש, דוברה, ריגליץ, וישנה (אנ'), פלאנטש ופצשלב (אנ'). מחוץ לגליציה כיהנו צאצאיו בטומשוב, סוסנוביץ, דעש, סאסרגן (אנ'), סוליצא, סאמוש אויוואר, קרסטיר, סאטמר, ספינקא, קרולי, סעליש וסירט.
רבי חיים מצאנז היה מגדולי אדמו"רי ורבני גליציה בתקופתו. תלמידם של רבי נפתלי מרופשיץ ורבי צבי הירש מזידיטשוב. רבי חיים כיהן בנובי סונץ'. צאצאיו כיהנו ברחבי גליציה וכן בהונגריה וטרנסילבניה. בנו רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם נחשב לממשיכו העיקרי ואף הוא היה מהבולטים באדמו"רי גליציה. אדמו"רי שושלת צאנז כיהנו בנובי סונץ', שינאווא, צישינוב, טורנא, סוקולוב מאלופולסקי, צ'כוב (אנ'), פרמישלא, קשאנוב, ביאלה, פיקלו (כיום בתוך צאנז (פול')), בוכניה, דוקלא, קולשיץ, טשעבין, גורליץ, רודניק, דולינא, מושינה, קרקוב, יאשלסק, מישלניץ, ניסקה(אנ'), ז'מיגראד, טשאקאווא, וישניצא, באבוב, גריבוב וצאנז ישן. מחוץ לגליציה כיהנו בין היתר בטומשוב לובלסקי, וודיסלב, וינה, ראצפערט, אונגוואר, סטרופקוב, קאשוי, מאטסלקה, ברדיוב, סלטפינה, קלוז'-נאפוקה, דעש וסאטו מארה.
צאצאים רבים כיהנו במשרות רבנות בגליציה ומחוצה לה. בין היישובים שכיהנו בהם נכדי צאנז ברבנות: בוקובסקו, וייליצ'קה, קלאסנא (כיום חלק מווייליצ'קה (פול')), סובקוב, קלווריה, פודגורזה (כיום רובע בקרקוב), רדומישל ויילקי, פריסטוק, מאשציסק, ירוסלב, ריישא, סקאווין (אנ'), אושפיצין, אושייק, רידיק וסוחה. מחוץ לגליציה כיהנו בין היתר בסוסנוביץ, גלוסק (פול') וטרבישוב (אנ').
רבי מרדכי דוד אונגר תלמידו של החוזה מלובלין פתח את חצרו בדומברובה טרנובסקה. צאצאיו פעלו בטרנוב, דז'בנה, רקוב, בסוקולוב, ריישא, ניימארקט, ראדלוב(אנ'), ברדיוב, וכן בפולין: בקאלושין, קוויף(אנ'), גרודז'יסק, ונגרוב, קוז'ניץ, בצ'כוב (פול') הסמוכה ללובלין ובמנקביד (אנ'), וכן בווינה.
רבי אריה לייב ליפשיץ ("אריה דבי עילאי"), תלמידו של החוזה מלובלין, היה מגדולי גליציה וכיהן ברבנות בקראשוב, שינובה, וישניצה ובריגל. צאצאיו כיהנו גם בטרנוב, בווילאפולי ובפוטיליטש(פול'). כמו כן כיהנו בפולין ביאנוב לובלסקי, חלם, ובאונגוואר ההונגרית.
רבי משה יצחק גווירצמן, תלמידו של רבי יחזקאל שרגא משינאווא ייסד את חסידות פשעווארסק. בימי מגוריו בפשבורסק היה מתנהג בגינוני אדמו"רות אך החסידות בפועל נוסדה באנטוורפן. אדמו"רי החצר עומדים בנשיאות כולל חבת ירושלים. האדמו"רים מרבים לספר על אדמו"רי גליציה (סיפורים אלו יצאו בספרים "שיח יצחק" ו"י"ג אורות").
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בצלאל לנדוי, תנועת החסידות, אתר דעת
- יצחק אלפסי, החסידות - סקירה כללית, אתר דעת.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לדעתו של שמעון דובנוב (תולדות החסידות עמוד 17) ההתנגדות פסקה משום שלא היו בגליציה מתנגדים בעלי רמה תורנית כשל הגר"א. עדה רפפורט-אלברט (החסידות אחרי שנת 1772: רצף מבני ותמורה, עמוד 244) חלוקה עליו, ולדעתה ההתנגדות הייתה תקיפה כמו בליטא, אך בשל ביטול ועד ארבע ארצות בשנת תקכ"ד (1764), נוצר ביזור בין הקהילות ונחלשה ההשפעה עליהן.