לדלג לתוכן

קאריי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קרולי)
המונח "קרולי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו קרולי (פירושונים).
קאריי
Carei Nagykároly
סמל קאריי
סמל קאריי
סמל קאריי
דגל קאריי
דגל קאריי
דגל קאריי
טירת קארוי
טירת קארוי
מדינה רומניהרומניה רומניה
מחוז סאטו מארה
חבל ארץ פרטיום, בימינו - טרנסילבניה רבתי
ראש העיר אאוג'ן קובאץ' (ינה קובאץ') (UDMR - האיחוד הדמוקרטי של ההונגרים ברומניה)
בירת העיר קאריי עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 102 קמ"ר
גובה 160 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 18,957 (1 בדצמבר 2021)
קואורדינטות 47°41′N 22°28′E / 47.69°N 22.47°E / 47.69; 22.47 
אזור זמן UTC +2
http://www.primariacarei.ro/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קאריי (ברומנית: Carei או Careii Mari; בהונגריתNagykároly נאג' קארוי; בגרמניתGrosskarol או Großkarl; ביידיש: קראָלי, קרולע או קרולי) היא עיר במחוז סאטו מארה, בחבל פרטיום, בימינו טרנסילבניה (במובן הרחב), כיום בצפון-מערב רומניה סמוך לגבול עם הונגריה. נמצאת במרחק כ-100 קילומטר צפונית מן העיר אוראדיה ו-34 קילומטר מערבית - דרום-מערבית מסאטו מארה.

העיר מונה כ-21,000 תושבים (2011), מתוכם 55% הונגרים, 40% רומנים, 2.5% צוענים ו-2.5% גרמנים. בתחום השיפוט של קאריי נמצא גם הכפר ינקולשט (בהונגרית - סנטיאנושמאיור).

הסמל ההרלדי של משפחת קארוי על קיר הטירה

ככל הנראה שם העיר קשור לשם של אדם. שם זה, המופיע בתעודה משנת 1262 כ-"קארוּל" מקורו במילה טורקית קדומה המציינת סוג של נץ - בהונגרית של ימינו -קרוואי (karul-karvaly). הנץ מופיע על סמלה ההרלדי של משפחת קארוי. שם היישוב התגלגל מ"קארוּל" (1320) דרך "קארוֹל" (1385) ל"נאג'-קארוי (Nagy-Károly) בשנת 1428. מקור שם משפחת האצילים קארוי הוא שם היישוב.

בשנת 1264 משפחת האצולה קארוי, ענף של שבט קפלון, קבעה בקאריי את מגוריה. המרכז הישן של היישוב השתרע בין טירת קארוי ובין הכנסייה הקתולית של היום.

המסמך ההיסטורי הראשון שמזכיר את שם העיר הוא מ-20 במרץ 1320 ובו מצוין היישוב בשם וילה קארול (Villa Karul). בשנת 1346 ניתן היתר לקיום יריד שבועי בכל שבת. בשנת 1387 החליט מלך הונגריה, זיגמונד לבית לוקסמבורג, למנות לעיר מנהיג שתפקידו נקרא "אישפאן" והרשה לנהל בה גם בית משפט לעבירות חמורות שדינם מוות. בשנת 1398 כלל היישוב בסך הכל שלוש סימטאות עם בתים כפריים עשויים טיט ומכוסים קנה, ומסביב לה השתרעה אחוזת משפחת האצילים קארוי.

בתחילת המאה ה-15 תחת הנהגתו של שימון קארוי התחיל היישוב להתפתח. בשנת 1418 הורה המלך שצמיתים שנקלטו בעיירה לא יוחזרו לבעליהם. ב-1482 התקיימו בעיר שני ירידים ארציים. באותה שנה החל הרוזן לסלו לאנץ קארוי לבנות את טירתו. בשנת 1526 השתתפו לוחמי (ה"בנדריום") הרוזנים קארוי בקרב מוהאץ'.

בשלהי המאה ה-18 העיירה כללה כמה שכונות: רובע בעלי המלאכה, רובע השוואבים, רובע ההיידוקים, רובע הרחוב הגדול, רובע העיר החדשה, רובע היהודים, ורובע הצוענים. בראשות כל רובע עמדו שופט, נוטריון ופקיד, למעט מנהיג רובע הצוענים שנקרא וויבוד. בעיירה גרו גם כמה משפחות של אצילים קטנים - צ'יסאר, פקטה, יאסטראבסקי, איריני, לובי, מדץ, ספלונצאי ושוהאני. רוב התושבים היו צמיתים או איכרים ממעמדים שונים, אך חיו בה גם סוחרים ובעלי מלאכה. בשנת 1784 פעלו בקאריי 370 בעלי מלאכה שעסקו ב-54 מלאכות והיו מאוגדים בגילדות.

יהודי קאריי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרטה לזכר יהודי קרולי וסאטמר שנספו בשואה, בבית הקברות בחולון

בקאריי הייתה קהילה יהודית אשר כונתה בקרב יהודיה כ"קרולי", "קרולע" או "קראלי".

רב הקהילה הראשון, היה הרב מאיר יהודה לייב איסטרייך שכיהן משנת תק"י עד פטירתו בשנת תקל"ה. אחריו כיהן בנו רבי משה אריה, עד לפטירתו בשנת תק"פ[1]. אחר פטירתו רצו למנות את בנו הרב יהונתן בנימין עסטרייכער, אך ראש הקהל התנגד, ובהשפעתו מונה הרב יצחק פרנקל (חתן הרב יואב רוזנבוים) לרב העיר[2]. עוד כיהנו ברבנות העיר הרב שאול בראך, הרב יואל טייטלבוים והרב אברהם אביש הורוביץ.

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קאריי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ראו הספד עליו בקונטרס שערי ציון, בסוף שו"ת מראה יחזקאל, סיגט תרל"ה, שער כ"ה. הוא מוזכר בשו"ת נודע ביהודה (תניינא, אבן העזר קי"ג). תשובה ממנו בעניין דג השטירל הודפסה במקל נועם סימן ל"ד (וינה תקנ"ט).
  2. ^ ראו תשובות חתם סופר אורח חיים סימן י"ב. ראו עוד על הפרשה ב"חכמי טרנסילבניה" מכון ירושלים תשמ"ט עמוד י"ח, ובקובץ "לבית אבותם" חלק ב' (ברוקלין תשנ"ט), עמוד צו. הרב אסטרייכר עבר לצ'נגר, שם כיהן ברבנות לאחר פטירת גיסו הרב משה שפיץ. ראו עליו עוד בעלים לתרופה תתקנ"ג, פרשת ויקהל-פקודי תשע"ה.