אליס, נסיכת באטנברג
 | |
| אליס פון באטנברג, 1906 לערך | |
| לידה |
25 בפברואר 1885 טירת וינדזור, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| פטירה |
5 בדצמבר 1969 (בגיל 84) ארמון בקינגהאם, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| שם מלא | ויקטוריה אליס אליזבת ג'וליה מרי |
| שם לידה |
Prinsessan Viktoria Alice Elisabet Julia Maria av Battenberg  |
| מדינה |
 ממלכת יוון הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
 כנסיית מריה מגדלנה, ירושלים, ישראל |
| בן זוג | אנדראס, נסיך יוון ודנמרק |
|
| |
| פרסים והוקרה | |
| |
| חתימה |
 |
  | |
הנסיכה אליס פון באטנברג (בגרמנית: Alice von Battenberg, באנגלית: Princess Alice of Battenberg, ביוונית: Αλίκη του Μπάττενμπεργκ, ויקטוריה אליס אליזבת ג'וליה מרי, 25 בפברואר 1885 – 5 בדצמבר 1969) הייתה נינתה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת ואמו של הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, בעלה של אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת, וסבתו מצד אביו של המלך צ'ארלס השלישי.
אליס החירשת מלידה נולדה בטירת וינדזור שבאנגליה אך בילתה את ילדותה גם בגרמניה ובמלטה. לאחר שנישאה לנסיך היווני אנדראס בשנת 1903 היא התגוררה ביוון עד לגירוש משפחת המלוכה היוונית בשנת 1917. לאחר מספר שנים שבו בני הזוג ליוון, אולם לאחר שאנדראס הואשם בתבוסתה של יוון במלחמת יוון–טורקיה הם הוגלו לצרפת עד להשבת המלוכה היוונית על כנה בשנת 1935.
בשנת 1930 אובחנה אליס כסכיזופרנית ואושפזה בסנטוריום בשווייץ למשך שנתיים. לאחר שחרורה, חייתה בנפרד מבעלה והקדישה את שאר חייה לארגוני צדקה ביוון. במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה באתונה, שם עזרה להסתיר יהודים מפני הנאצים – על כך קיבלה בשנת 1994, 24 שנים לאחר מותה, את התואר חסידת אומות עולם מיד ושם. לאחר המלחמה נשארה אליס ביוון, שם ייסדה מסדר אחיות מטעם הכנסייה היוונית-אורתודוקסית בשם "מסדר הנזירות הנוצרי של מרתה ומרי".
לאחר הדחתו של המלך קונסטנטינוס השני וההפיכה הצבאית של 1967, הוזמנה על ידי בנה וכלתה, מלכת אנגליה, לגור עימם בארמון בקינגהאם בלונדון, שם נפטרה לאחר שנתיים. בשנת 1988 הועברו עצמותיה, על פי בקשתה, והוטמנו בכנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים בירושלים[1].
ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנסיכה ויקטוריה אליס אליזבת ג'וליה מרי פון באטנברג, נולדה ב-25 בפברואר 1885 בטירת וינדזור שבאנגליה בנוכחות אם סבתה המלכה ויקטוריה[2]. היא הייתה בתם הבכורה של לודוויג פון באטנברג ואשתו ויקטוריה, נסיכת הסן, שהייתה בתה הבכורה של אליס, נסיכת הממלכה המאוחדת, בתה השנייה של המלכה ויקטוריה. כאשר הוטבלה לנצרות היו לה שישה סנדקים, סבה מצד אמה: לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסן, סבה וסבתה מצד אביה: אלכסנדר, נסיך הסן ויוליה, נסיכת באטנברג, שתי דודותיה: אליזבת, נסיכת הסן, מריה, נסיכת באטנברג ואם סבתה המלכה ויקטוריה.
את ילדותה בילתה בלונדון, הסן ומלטה, שם אביה, שהיה קצין בצי הבריטי, היה מוצב מספר שנים[3]. בנוסף, היא ביקרה מספר פעמים בשלזוויג-הולשטיין (הקיסרות הגרמנית), הריביירה הצרפתית (הרפובליקה השלישית) וסנקט פטרבורג (האימפריה הרוסית). כבר בילדותה אובחנה כחירשת מלידה, ובעידוד אימה למדה קריאת שפתיים באנגלית, צרפתית וגרמנית[4]. מאוחר יותר למדה לקרוא שפתיים גם ביוונית[5].
רופאי המשפחה הסיקו כי לקות השמיעה הקשה של אליס, שכמעט וגבלה בחירשות מוחלטת, נגרמה עקב צרוּת חצוצרת השמע באוזניה. כאשר התבגרה, חל שיפור ביכולת השמיעה של אליס, אך מינורי בלבד, וכל חייה לא יכלה לשמוע צלילים של שעון קוקייה או צעדי חיילים הצועדים במצעד בחצר הארמונות והטירות בהן גרה. על אף לקות השמיעה, למדה אליס בסיס לספרות אנגלית, היסטוריה של המוזיקה וניתנו לה שיעורים בפסנתר.
אליס הייתה מקורבת לבני משפחתה ברחבי אירופה, אך בעיקר בבריטניה, וביקרה בה במהלך יובל הזהב ויובל היהלום של המלכה ויקטוריה. היא הייתה קרובה במיוחד לסבתה מצד אמה, אליס, נסיכת הממלכה המאוחדת (שעל שמה נקראה) ולאם סבתה, המלכה ויקטוריה. אליס שימשה כשושבינה בחתונתו של בן דודה, ג'ורג', דוכס יורק (שהפך מאוחר יותר למלך אנגליה ג'ורג' החמישי), והעבירה את רוב נעוריה בחברת קרוביה המלכותיים[6][7]. שבועות מספר לפני יום הולדתה ה-16 השתתפה בלווייתה של המלכה ויקטוריה.
נישואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הכתרתו של המלך אדוארד השביעי (1902) פגשה אליס את אנדראס, נסיך יוון ודנמרק, בנו הרביעי של מלך יוון גאורגיוס הראשון, והתאהבה בו. שנים לאחר מכן סיפרה לנכדה צ'ארלס, כי כאשר פגשה באנדראס לראשונה הוא נראה לה כמו "אל יווני". אליס הייתה אז רק בת 17, ובני משפחתה התנגדו לנישואים המוקדמים[8]. אנדראס, יליד 1882, היה מבוגר מאליס בשלוש שנים. החל מאוגוסט 1902 החליפו אליס ואנדראס סדרת מכתבים ביניהם, ונפגשו במאי 1903 כאשר אנדראס ביקר בלונדון. לאחר שניתנה הסכמתו של המלך אדוארד השביעי, הכריזו השניים על אירוסיהם ב-10 במאי.
הזוג, שהיה מקורב לבתי המלוכה של בריטניה, פרוסיה, רוסיה, דנמרק, יוון ודוכסות הסן, נישא ב-7 באוקטובר 1903 בדרמשטט שבגרמניה, במעונותיו המלכותיים של דודה של אליס, ארנסט לודוויג, הדוכס הגדול של הסן. טקס הנישואים היה אחד הכינוסים הגדולים והאחרונים של צאצאיהם המלכותיים של המלכה ויקטוריה וכריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק לפני מלחמת העולם הראשונה. בין הנוכחים בטקס היו המלך גאורגיוס ורעייתו אולגה קונסטנטינובנה, מלכת היוונים, ניקולאי השני, קיסר רוסיה ורעייתו אלכסנדרה, קיסרית רוסיה ועוד. נערכו שלושה טקסי נישואים: האחד אזרחי, השני בנוסח הכנסייה הפרוטסטנטית שאליה השתייכה אליס, והשלישי בנוסח הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, אליה השתייך אנדראס[9]. מאוחר יותר בחייה אליס המירה את אמונתה והצטרפה לכנסייה האורתודוקסית[10].
בתחילת 1904, לאחר מספר חודשים בהם התגוררו בהסן, עברו אליס ואנדראס לאתונה. הזוג עבר להתגורר בארמון המלוכה היווני הישן (Παλαιά Ανάκτορα) בעיר. לאחר נישואיהם המשיך אנדראס את הקריירה שלו בצבא היווני בעוד שאליס התמקדה בפעילויות צדקה. עם חזרתם ליוון גילה הזוג שהמצב הפוליטי במדינה הידרדר, בעיקר בשל סירובה של הממשלה באתונה להיענות לבקשת הפרלמנט של כרתים, שהיה אז תחת שלטון עות'מאני, להתאחד עם יוון. בשל המצב הפוליטי נאלץ אנדראס להתפטר מהצבא. אנדראס סירב להופיע בטקסי מלוכה אזרחיים, הסתגר ונמנע מנוכחות בציבור. אליס התנדבה לתמוך בעבודות סוציאליות ובבית ספר מיוחד למלאכת רקמה. היא פעלה להתקרב לתושבים הפשוטים בעם היווני ולתמוך בצעירים מרקע קשה יום.
לאחר שב-1909 נשרף ארמון המלוכה, עברו אליס, אנדראס וילדיהם להתגורר בקורפו. בעת שהותם בקורפו ביקרה אותם אלכסנדרה, נסיכת דנמרק, מלכת הממלכה המאוחדת. ב-1910 ביקרו בבריטניה, ונכחו בכינוס הגדול האחרון של בני האצולה מרחבי אירופה בשעת הלווייתו של המלך אדוארד השביעי. לאחר הולדת בתם השלישית, ססיליה, ביוני 1911, שהו אליס ואנדראס מספר חודשים בקיסרות הגרמנית ובממלכת איטליה.
לאחר עלייתו של אלפתריוס וניזלוס לראשות ממשלת יוון, פעל זה מול המלך גאורגיוס להביא לכך שבני משפחת המלוכה ישהו יותר באתונה ויצדדו בעמדת דעת הקהל הכללית כמו גם לשם הממלכתיות בהיותם סמל לאומי. המלך גאורגיוס נענה לבקשה, דבר שהתבטא במעורבות גבוהה יותר של משפחת המלוכה היוונית באירועים ציבוריים, מהלך שבין לבין גם תרם לצמצום חלקי של הריחוק בין העם היווני למשפחת המלוכה. אף על פי כן, סירבו אנדראס ושאר אחיו להופיע בטקסים ציבוריים במדים אזרחיים. כך קרה שב-1911, רק המלך וסופיה, נסיכת יוון ופרוסיה (והמלכה העתידית) היו נוכחים מטעם בית המלוכה בחגיגות 90 שנה לפרוץ מלחמת העצמאות היוונית.
ילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לזוג נולדו חמישה ילדים:
- מרגריטה, נסיכת יוון ודנמרק (18 באפריל 1905 – 24 באפריל 1981) – נישאה לגוטפריד, נסיך הוהנלוהה-לאנגנבורג.
- תאודורה, נסיכת יוון ודנמרק (30 במאי 1906 – 16 באוקטובר 1969) – נישאה לברטולד, מרקיז באדן.
- ססיליה, נסיכת יוון ודנמרק (22 ביוני 1911 – 16 בנובמבר 1937) – נישאה לגאורג דונאטוס, נסיך הכתר של הסן. ססיליה נהרגה בתאונת מטוס בעודה בחודש השמיני להריונה, יחד עם שני בניה ובעלה.
- סופיה, נסיכת יוון ודנמרק (26 ביוני 1914 – 24 בנובמבר 2004) – נישאה לכריסטוף, נסיך הסן ולאחר מכן לגאורג וילהלם, נסיך הנובר.
- פיליפ, נסיך יוון ודנמרק (10 ביוני 1921 – 9 באפריל 2021) – נישא לאליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת[11].
מלחמות ושתי הגליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרוץ מלחמת הבלקן הראשונה ב-1912, הצטרפה יוון מתוקף חברותה בברית הליגה הבלקנית למלחמה באימפריה העות'מאנית[12]. עם תחילת המלחמה הוחזר אנדראס, ככל אחיו, לשירות בצבא היווני, ואליס התגייסה לשירות הלאומי של יוון כאחות. אליס במקור ביקשה מבית הספר לרקמות שמימנה להכין מדים לחיילים[דרושה הבהרה]. במהלך המלחמה הקימה אליס מספר בתי חולים צבאיים לאורכה של החזית היוונית בערים לאריסה, אלאסונה, סרביה וקוזאני. ב-11 בנובמבר התלוותה למלך גאורגיוס בכניסתם לעיר היוונית סלוניקי לאחר שנכבשה בידי הצבא היווני.
בהמשך, פנתה לפעילות רפואית בחזית אפירוס, שם חזתה בכיבוש היווני של יואנינה. זמן קצר לאחר מכן הסתיימה המלחמה בניצחון מכריע לליגה הבלקנית. פעילותה בחזית המלחמה הובילה לטיפוח ההכרה כלפי אליס בחצרות המלוכה האירופאיות.
כעבור מספר חודשים פרצה מלחמת הבלקן השנייה. אליס שבה לפעילותה כאחות בבתי חולים צבאיים באתונה ובסלוניקי[13]. בסיום מלחמת הבלקן השנייה יצאו אליס, אנדראס וילדיהם למסע בבריטניה. על תרומתה בהקמת בתי חולים צבאיים בחזית קיבלה מהמלך הבריטי ג'ורג' החמישי את "אות הצלב האדום המלכותי"[14].
ב-26 ביוני 1914, יומיים לאחר הולדת בתם הצעירה של אליס ואנדראס, נרצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד מאוסטרו-הונגריה, והחל משבר יולי שהוביל בתורו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בין מעצמות המרכז ומדינות ההסכמה. בית הסן התפלג בין תומכי הקיסרות הגרמנית לתומכי הממלכה המאוחדת. על אף מוצאם הגרמני והעובדה שנחשפו לרגשות אנטי-גרמניים, צידדו מרבית חברי בית באטנברג בממלכה המאוחדת במלחמה. אליס ניסתה לגשר בין הוריה לדודניה הגרמנים בהסן[15].
ביוני 1917 נאלץ המלך לוותר על המלוכה ולהעביר את הכתר לבנו הצעיר, אלכסנדרוס הראשון, מלך יוון (שהיה למעשה לבובה פוליטית תחת ראש הממשלה וניזלוס). אליס וחברים רבים אחרים במשפחת המלוכה היוונית נאלצו לעזוב את יוון ולצאת לגלות. את השנים הבאות בילתה רוב משפחת המלוכה בשווייץ.
בין הגליה ושיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך תקופה מסוימת גרו אליס ושאר בני משפחת המלוכה היוונית בעיירת הנופש השווייצרית סנט מוריץ, טרם השיגה אליס אישור לבקר בבריטניה ולהיפגש עם הוריה ואחיה ואחיותיה. היא גם פגשה במלכה האם אלכסנדרה מדנמרק במושבה בבית סאנדרינגהאם. בשווייץ קיימה אליס חיים צנועים יחסית והתקרבה לפילוסופיה ולאזוטריות דתית.
מלחמת העולם גרמה לכך שהכוח הרב שהיה בידי האצולה האירופאית כמעט ונעלם. שתיים מדודותיה של אליס, אלכסנדרה, קיסרית רוסיה ואליזבת פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, נרצחו על ידי הבולשביקים במלחמת האזרחים ברוסיה. עם סוף המלחמה התפרקו האימפריות הרוסית, הגרמנית והאוסטרו-הונגרית, וקרובי משפחה רבים של אליס איבדו את תאריהם ואת תפקידיהם. מכל מקורביה במשפחה, רק אולגה, המלכה האלמנה של יוון, התחמקה מסדרת הרציחות שביצעו הבולשביקים ברוסיה. ב-1918 הובילה מהפכת נובמבר להדחתו של וילהלם השני, קיסר גרמניה. אליס הזדעזעה מההתנקשויות בקרובי משפחתה מבית רומנוב ברוסיה, ולאחר המהפכה ארגנה מפגש פיוס בין בני משפחתה הבריטים והגרמנים בשווייץ, לאחר שניתקו הקשרים ביניהם בפרוץ המלחמה.
באוקטובר 1920 מת המלך אלכסנדרוס ביוון. בעקבות מות המלך התערערה ממשלת וניזלוס ולאחר משאל עם הוחלט להשיב למלכות את קונסטנטינוס. עם חזרתו של המלך קונסטנטינוס לכס המלוכה בשנת 1920 חזרו אליס ואנדראס ליוון והתיישבו בקורפו. במותו של אלכסנדרוס הייתה אלמנתו אספסיה מנוס בהיריון עם בתם, לימים אלכסנדרה מיוון, מלכת יוגוסלביה. אליס החליטה לבלות מספר חודשים עם מנוס, עד להולדת בתה במרץ 1921. ביוני נולד בנם היחיד של אליס ואנדראס, פיליפ. כעבור שלושה חודשים נודע לה על פטירת אביה בגיל 67 והיא מיהרה להלווייתו בבריטניה.
לאחר תבוסתו של הצבא היווני במלחמת יוון–טורקיה ב-1922 תפסה קבוצת מהפכנים בראשותו של ניקולאוס פלסטירס את השלטון והגלתה שוב את המלך. בנו של קונסטנטינוס ירש אותו והוכתר בתור גאורגיוס השני, מלך היוונים[16]. אנדראס, ששירת כמפקד הגיס השני של הצבא היווני במהלך המלחמה, נעצר, נשפט ונידון לגלות[17]. משפטו של אנדראס היה חלק מ"משפט השישה", מאסר, הרשעה בדבר בגידה והוצאה להורג של שישה קצינים בצבא, ממתנגדי וניזלוס, שהואשמו בהיותם האחראים למפלה הצבאית במלחמת יוון-טורקיה, שמחקה את כל שאיפותיה הטריטוריאליות של יוון באסיה הקטנה. אנדראס, אליס וילדיהם עזבו את יוון על ספינת קרב של הצי הבריטי והתיישבו בצרפת, שם גיסתם, מארי, נסיכת בונפרטה, השאילה להם בית בפאתי פריז.
גלות שנייה, מחלה ודת
[עריכת קוד מקור | עריכה]למשפחתה של אליס לא היו אמצעים כלכליים עם גירושם מיוון, והם הסתמכו על תמיכה כלכלית של בית המלוכה הבריטי ושל הנסיכה מארי בונפרטה. בצרפת עזרה אליס לפעילויות צדקה עבור פליטים יווניים והתקרבה מאוד אל הדת. בהזמנת כריסטופר, נסיך יוון, ורעייתו האמריקאית, ביקרו אליס ומשפחתה בארצות הברית ב-1923. הזוג המלכותי השתתף בסדרת טקסים דתיים שנערכו לכבודם ולכבוד המלוכה היוונית בכלל, שעיקרם נערכו בארצות הברית ובקוויבק בקנדה.
במרץ 1924 נפלה המלוכה היוונית, בעקבות הדחתו של גאורגיוס השני הוכרזה הקמתה של הרפובליקה ההלנית השנייה. אנדראס העלה את חמת אפה של הממשלה הרפובליקנית באתונה כאשר השכיר אחוזה מטעמו עבור אחיה הצעיר של אליס, לואי מאונטבאטן.
אליס פתחה חנות מלאכה של חפצים יקרי ערך מיוון ברובע השמיני של פריז ושלחה את עיקר ההכנסות למשפחות של פליטים יוונים מאסיה הקטנה. אליס, שתמכה ברסטורציה של המלוכה, עקבה אחר ההתפתחויות הפוליטיות ביוון עצמה, וב-1926 נערכו בחירות פרלמנטריות ביוון והמפלגה העממית הפרו-מלוכנית החדשה השיגה 60 מושבים (מתוך 286) בפרלמנט. אליס פעלה לקדם את הבחירה של בעלה לנשיא יוון ודרך כך השבת המלוכה. אליס גם תרגמה לאנגלית את ספר הזיכרונות של אנדראס מתקופת שירותו הצבאי ופרסמה את הספר ב-1930 תחת הכותרת "לעבר אסון".
ב-20 באוקטובר 1928 הצטרפה לכנסייה היוונית-אורתודוקסית ומעט לאחר מכן החלה לטעון שהיא מקבלת מסרים מאלוהים ושיש לה כוחות ריפוי. אף שכלפי חוץ נדמה היה כי אליס ואנדראס נהנים מזוגיות יציבה, במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 קיימו שניהם יחסים רומנטיים מחוץ לנישואים. העוול ואי-השקט הנפשי בעקבות המשבר בחיי הנישואים שלה השפיעו על אליס בפנייתה לעבר האמונה. באותה העת החלה לטעון כי היא מדברת עם רוחות וכי עברו עליה חזיונות שמיימים. הנסיכה מארי נפוליאון, שהייתה תלמידה של זיגמונד פרויד, המליצה למשפחה לקחת את אליס לטיפול פסיכיאטרי ברפובליקת ויימאר[18].
בברלין טופלה אצל ד"ר ארנסט סימל, נוירולוג ופסיכואנליטיקאי[19]. לאחר שמונה שבועות של טיפול ממושך החליטה אליס לעזוב את הקליניקה באמצע הטיפול ושבה למשפחתה בצרפת. כאשר המשיכו החזיונות שלה החליט בעלה כי יש לאשפז אותה גם נגד רצונה. היא אושפזה בכפייה בקליניקה של ד"ר לודוויג בינסוואנגר (שהיה מקורב בתורתו הטיפולים לקרל גוסטב יונג), בקרויצלינגן, ואובחנה כסובלת מסכיזופרניה פרנואידית[20]. מרבית שנות ה-30 עברו עליה באשפוז פסיכיאטרי, במהלכן התרחקו היא ובעלה זו מזה.
בשנים 1930–1931 נישאו כל ארבע בנותיה לנסיכים גרמניים, אך היא לא השתתפה באף אחת מחתונותיהן, ובשנת 1936 עבר הנסיך פיליפ לגור בבריטניה אצל דודיו, לואי מאונטבאטן וג'ורג' מאונטבאטן, וסבתו ויקטוריה. בהיות אליס אומללה בקרויצלינגן, הסכימה אמה ויקטוריה, נסיכת הסן, להעביר אותה למרפאה טיפולית אחרת. בעצת אלנה, נסיכת מונטנגרו ומלכת איטליה, הועברה ב-1932 לבית הבראה במילאנו, שם השתפרה בריאותה הנפשית, אך מכיוון שעדיין הרגישה נבגדת, החליטה לנתק את קשריה עם כל משפחתה מלבד אמה.
שיבה ליוון ומלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התאוששות ושיבה ליוון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 1933 עברה לכפר דייגים לחופי הים הליגורי בפרברי ג'נובה. במשך ארבע שנים עברה בסדרת טיולים בין ג'נובה, טורינו, בזל, מיינץ וסביבות קלן בחבל הריין. בנובמבר 1936 עברה הנסיכה לגור עם משפחתו של ריינהולד מרקוויץ, עורך דין לשעבר וחבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה שאיתו התיידדה. בהדרגה התחברה אליס מחדש עם בני משפחתה והקשר עמם חודש. בתחילת 1937 פגשה לראשונה מזה שנים רבות את בתה ססיליה ובנה פיליפ בארוחת צהריים בבון. במהלך השנה נפגשה עם שאר ילדיה ורבים מבני משפחה.
ב-1937 נהרגה בתה ססיליה בתאונת מטוס יחד עם בעלה ושני בניה בעת שהייתה הרה. אליס השתתפה בלוויה, שם פגשה לראשונה מזה שש שנים את בעלה אנדראס[21]. לאחר ההלוויה חידשה לגמרי את הקשר עם בני משפחתה. היא עברה בין מספר מקומות מגורים עד נובמבר 1938, אז חזרה לבדה לאתונה, לאחר השבת מלכות גאורגיוס השני תחת הרודנות של ראש הממשלה יואניס מטאקסס, על מנת לעזור לנזקקים. אליס ניסתה לבסס מחדש את אחריותה האימהית לנסיך פיליפ הצעיר ולהחזיר אותו ליוון, אולם אחיה לואי כבר הכיר לנסיך את זוגתו לעתיד, אליזבת, והוביל אותו לקראת עתיד צבאי בבריטניה[22].
באתונה התגוררה אליס בדירה קטנה לא הרחק ממוזיאון בנאקי. אנדראס לא שילם לה כספים ובמשך שנים חיה הנסיכה מקצבה שהעניקה לה גיסתה, אדווינה אשלי. מרוצה ממצבה החדש, עדיין נאבקה להתרגל לדרישות חייה כאשת אצולה בחצר מלוכה.
כיבוש יוון והצלת יהודים בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה אליס צריכה להתמודד עם העובדה שבנותיה היו בצד הגרמני בעוד שבנה שירת בצי הבריטי. כמו ב-1914, המלחמה פילגה את המשפחה. בעוד שיוון הכריזה על נייטרליות, פיליפ הלך בעקבות משפחת מאונטבאטן והצטרף לצי המלכותי הבריטי. ארבעת חתניה של אליס מצידם התגייסו לשורות הוורמאכט. אליס הצליחה לשמור על קשר עם בנותיה באמצעות שגריר גרמניה הנאצית באתונה, שהיה לא אחר מאשר בן דודה, הנסיך ויקטור ארבך-שנברג. בין אוקטובר לנובמבר 1939 שב אנדראס ליוון. בקיץ 1940 ביקרה את בנותיה בשווייץ הנייטרלית.
באוקטובר 1940 פרצה מלחמת איטליה–יוון בעקבות התוקפנות האיטלקית, ועם התערבות גרמנית החלה המערכה על יוון. יוון כולה נכבשה והוטל עליה כיבוש צבאי מר עם ממשלת בובות חסרת סמכות. בעקבות הניצול של יוון, משאביה ותושביה, פרץ הרעב הגדול, שהרג בסביבות עשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה לאורכה של המלחמה. אליס וגיסתה, אלנה התגוררו באתונה בעוד שרוב שאר משפחת המלוכה היוונית חייתה בגלות בדרום אפריקה[23]. על אף הכיבוש, אליס המשיכה לקבל קצבת פנסיה ממשפחת מאונטבאטן. ביולי 1941 אליס עזבה את דירתה הקטנה ועזרה בהכנת מנות אוכל בחינם לאזרחים מורעבים באתונה. היא גם ארגנה שרותי בריאות ברחבי העיר ולקחה יתומים רבים תחת חסותה. אליס עבדה עבור הצלב האדום השוודי והשווייצרי, עזרה לארגן בתי תמחוי ובתי יתומים עבור האוכלוסייה הענייה ואף טסה לשוודיה על מנת להביא משם ציוד רפואי תחת מסווה של ביקור אצל אחותה, לואיז, שהייתה נשואה לנסיך הכתר השוודי.
במהלך החורף הראשון של הכיבוש, אליס ירדה במשקלה ב-26 קילוגרם לנוכח המחסור באוכל. הכוחות הגרמניים הכובשים ביוון הניחו שאליס היא פרו-גרמנית, שכן אחד מחתניה, כריסטוף, נסיך הסן, היה חבר במפלגה הנאצית ובוואפן אס אס, בעוד שחתן שני, ברטולד, מרקיז באדן לחם בצבא הגרמני ונפצע בצרפת ב-1940. למרות קשרים משפחתיים אלו, כאשר ביקר אותה קצין גרמני ושאל אותה אם הוא יכול לעשות משהו בשבילה, היא ענתה לו כי הוא יכול להוציא את חייליו ממדינתה[24]. אליס זועזעה ממחזות שואת יהודי יוון.
בתקופת הכיבוש הנאצי חיו באתונה אלפי יהודים שחיפשו מחסה מהגסטפו, שגירש 60,000 מתוך 75,000 יהודי יוון למחנות ההשמדה. באותה התקופה החביאה אליס את האלמנה היהודייה רחל כהן יחד עם שניים מחמשת ילדיה. בעלה של רחל, חיימקי כהן, שירת את המלך גאורגיוס הראשון בשנת 1913, ובתמורה הבטיח לו המלך כל עזרה שיצטרך. אליס כיבדה את ההבטחה של חמיה והצילה את משפחת כהן מידי הנאצים[25].
בינואר 1944 חזרה אליס לגרמניה הנאצית כדי לטפל בבתה סופיה, שזה עתה התאלמנה ושעמדה אז ללדת בת. בדאגה רבה לגבי בתה הצעירה (שגיסתה וגיסה נעצרו זה עתה בהוראת היטלר), נשארה הנסיכה היוונית בפרידריכסהאפן עד אפריל 1944, אז שבה לאתונה. עוד ב-1944, כששוחררה יוון מידי הגרמנים, ביקר את אליס ראש הממשלה לעתיד של בריטניה, הרולד מקמילן, שדיווח כי היא חיה בתנאים צנועים ואף מוזנחים. לאחר מכן, התעקש עם הנסיכה לברר אם היא צריכה משהו ובסופו של דבר הוא זיהה ש"יש לה מספיק לחם" אבל אין לה שום אוכל מלבד כך, "לא סוכר, תה, קפה, אורז או קופסאות שימורים". כאשר שלח מקמילן אוכל לנסיכה, פרצו אנשי סגל המעון בבכי, כי בני הבית גוועו ברעב ולא אכלו בשר במשך חודשים רבים.
למרות עזיבתם של הגרמנים, המלך גאורגיוס השני ומשפחתו לא הורשו לחזור ליוון. בתקופת הכיבוש התפתחה המפלגה הקומוניסטית במידה ניכרת במדינה ורבים בה ובקרב תומכיה רצו להכריז על הקמת רפובליקה. לאחר השחרור לחמו מהפכנים קומוניסטים בבריטים על השליטה באתונה במסגרת אירועי דצמבר. במהלך קרבות אלו קיבלה אליס את ההודעה על מותו של בעלה במונקו, אותו לא ראתה מאז שנת 1939 בשל המלחמה. למרות התנגדותם של הבריטים, המשיכה אליס להסתובב ברחובות העיר ולחלק אוכל לנזקקים גם בזמן הקרבות.
כשחברה מייג'ור ג'רלד גרין נזף בה באומרו שהיא עלולה לקבל כדור תועה, היא השיבה, "אמרו לי שאת הירייה שהורגת אדם הוא לא שומע, ובכל מקרה אני חירשת. אז למה לדאוג בקשר לזה?" לאחר משא ומתן מחודש בין הפלגים הלוחמים, הארכיבישוף דמסקינוס מאתונה מונה לבסוף לעוצר של יוון ב-31 בדצמבר 1944. תוך כדי כך הוקם קבינט רפובליקני, ובראשו ניקולאוס פלסטירס. למרות אירועים אלה, הוחזרה המלוכה לאחר התייעצות עממית חדשה בספטמבר 1946. זו הייתה תחילתה של מלחמת אזרחים שנמשכה עד נפילת הקומוניסטים ב-1949[26].
שנותיה המאוחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]_en_zijn_moeder_bij_de_kerk,_Bestanddeelnr_919-0424.jpg)
באפריל 1947 שבה אליס לארץ מולדתה, בריטניה, כדי להשתתף בחתונתו של בנה היחיד, שנקרא כעת פיליפ מאונטבאטן, לנסיכה אליזבת, בתו של מלך בריטניה ג'ורג' השישי. את הזוג הפגיש הפילדמרשל לואי מאונטבאטן. אליס העניקה במתנה את התכשיטים המעטים שנשארו לה כדי שיוכנסו לתוך טבעת האירוסין של אליזבת. בנותיה של אליס, אחיותיו של פיליפ, לא הוזמנו לחתונה בשל הרגשות האנטי-גרמניים העמוקים ששררו בבריטניה לאחר המלחמה. בנישואיו לאליזבת, פיליפ ויתר על כל זכויותיו לכתר היווני. מאז השיקום קיבלה אליס פנסיה קטנה מהצבא היווני, כאלמנתו של גנרל. היא גם המשיכה לקבל קצבה מגיסתה אדווינה אשלי וגם אחותה לואיז מאונטבאטן העבירה לה כספים. עם זאת, הנסיכה עברה קשיים כלכליים בגלל נטייתה לתת את כל מה שבבעלותה לכנסייה או לנזקקים. בעקבות כך, בנה פיליפ קנה עבורה דירה סדירה באתונה.
במרץ 1948, אליס עזבה את הבירה היוונית כדי להתיישב באי טינוס, אתר עלייה לרגל עבור נוצרים לכבוד מרים, אם ישו. כמה חודשים לאחר מכן, ב-17 ביולי 1948, הודיעה הנסיכה למשפחתה שהיא "פורשת מהעולם" ושהיא עומדת להקים קהילה נזירית, "האחווה הנוצרית של מרתה ומרים". אליס ייעדה את הארגון במטרה להכשיר נשים צעירות כדי לטפל בנזקקים צעירים. לכן הנזירות לא יתבודדו, אבל הן יצטרכו להתחייב שלא לעזוב את הקהילה שלהן ליותר מארבעה שבועות בשנה. מתוך רצון להפיק תועלת מהניסיון של מסדרים קיימים, אליס שוחחה בדצמבר 1948 עם הבישוף האנגליקני של גיברלטר על תפקוד הדיאקונים בכנסייה האנגליקנית. בשנת 1949 עלתה לרגל למדינת ישראל, זמן קצר לאחר סוף מלחמת העצמאות. בכנסיית מריה מגדלנה בהר הזיתים, היא פגשה את בת דודתה הנסיכה טטיאנה קונסטנטינובנה מרוסיה.
למרות רצונה הטוב, חסרו לה הכספים לטיפוח האגודה. לבסוף, לאחר סדרת קשיים ממושכים, החליטה לשוב לאתונה. על אף הכישלון הזה, אליס המשיכה בפעילותה הדתית והקימה קהילה נזירית חדשה מצפון לאתונה. לבקשת הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול, שרצה להקים מנזר דומה לזה של אליס בניו יורק, בשנים 1950 ו-1952 ביקרה בארצות הברית כדי לאסוף תרומות. הודות לכסף שנאסף, הקהילה הנזירית שלה חוותה פריחה מסוימת והיא הקימה בתי חולים קטנים במספר איים בים האגאי. עם זאת, התפתחות זו הייתה רק משב רוח חולף והקהילה התמוססה לבסוף ב-1959. לטקס ההכתרה של המלכה אליזבת השנייה ביוני 1953 הגיעה בלבוש הנזירה שלה.
בספטמבר 1950 נפטרה אמה של הנסיכה, ויקטוריה. כמה שבועות לאחר מכן, אחותה של אליס, לואיז מאונטבאטן, הפכה למלכת שוודיה בהכתרתו של בעלה, גוסטב השישי אדולף, מלך שוודיה. לאחר הכתרתה של כלתה אליזבת למלכת הממלכה המאוחדת, אליס עדיין השתתפה בכמה טקסים רשמיים שאורגנו ביוון, אך היא שהתה לעיתים קרובות בבריטניה, שם נותרה לא מוכרת לציבור הרחב. אליס נותרה החברה האחרונה במשפחת המלוכה היוונית מדורה, והשתתפה בהלוויות של הלנה ולדימירובנה מרוסיה (1957), גאורגיוס מיוון (1957) ומארי בונפרטה (1962). אליס הייתה מרוחקת מפרדריקה, נסיכת הנובר, רעייתו של פבלוס, מלך יוון. ככל שחלפו השנים, גדלה משפחתה של אליס. סבתא לעשרים נכדים שנולדו בין 1932 ל-1964, אליס שמחה לגלות שפיליפ ואליזבת בחרו לקרוא לבנם השני, שנולד בשנת 1960, אנדרו, לכבוד בעלה המנוח. אליס הייתה מעורבת בגידול של שני נכדיה צ'ארלס, נסיך ויילס ואן, הנסיכה המלכותית.
ערוב ימיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ככל שחלפו השנים, אליס הרגישה יותר ויותר בודדה באתונה, גם אם זכתה לביקורים בודדים שם. לכן חיפשה הנסיכה היוונית את חברת ילדותה ואחותה לואיז, מה שהוביל אותה לביקורים תכופים בגרמניה, בריטניה ושוודיה. בשנת 1960 ביקרה בהודו בהזמנתה של השרה ההודית רג'קומארי אמריט קאור, שהתרשמה מרוחניותה העמוקה ומהתעניינותה בדת ההינדית. הביקור נקטע כאשר חלתה אליס בפתאומיות וגיסתה אדווינה מאונטבאטן, שהייתה אז במקרה בביקור בדלהי, עזרה להרגיע את המארחים שנעלבו מעזיבתה הפתאומית.
בדצמבר 1961, היה לנסיכה העונג לקבל ביקור מבנה פיליפ באתונה. כמה חודשים לאחר מכן, היא התאחדה עם רבים מקרובי משפחתה לרגל נישואיה של אחייניתה הגדולה, הנסיכה סופי מיוון, לחואן קרלוס מספרד. בשנת 1964, הלוויה של פבלוס ונישואיו של קונסטנטינוס השני עם אנה מריה מדנמרק היו הזדמנות למפגשים משפחתיים חדשים באתונה. בתקופת שלטונו של קונסטנטינוס השני, האקלים הפוליטי ביוון הידרדר בחדות ואליס, שתמיד התעניינה בשאלות מוסדיות, נסערה מכך, גם אם הייתה משוכנעת ביציבות של קרבת הקשרים שאיחדו את הכתר והצבא. אליס, שבריאותה החלה להידרדר בשל עישון כבד וחירשותה החלה להתחזק, עזבה את יוון בפעם האחרונה ב-21 באפריל 1967, לאחר הפיכת הקולונלים ביוון, שהעלתה את המשטר הצבאי לשלטון, ועזיבתו של קונסטנטינוס השני לגלות מרצון. המלכה אליזבת השנייה והנסיך פיליפ הזמינו את אליס להתיישב לצמיתות בארמון בקינגהאם.
בלונדון עברה הנסיכה לדירת שני חדרים קטנה בקומה השנייה של ארמון בקינגהאם. אליס ניהלה שם אורך חיים דיסקרטי, נהנתה מחברת בנה ונכדיה. עם זאת, בריאותה, שדשדשה במשך כמה שנים, החלה עד מהרה להידרדר. כשהיא סובלת מבעיות לב וכבד, היא בילתה את כל חודש ספטמבר 1967 בבית חולים. אליס, בשיבתה לבקינגהאם, התמרמרה על היותה תלויה באחרים בעקבות קשייה הבריאותיים וגילה. במקביל, המצב הפוליטי הידרדר עוד יותר ביוון, שם נאלץ המלך קונסטנטינוס השני לצאת לגלות לאחר ניסיון הפיכת נגד ב-13 בדצמבר[27].
פטירתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-5 בדצמבר 1969 נפטרה אליס בארמון בקינגהאם ללא כל רכוש, אותו תרמה לעניים. היא נקברה בטירת וינדזור, למרות בקשתה להיקבר בכנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים בירושלים, לצד דודתה אליזבת פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה[28]. לפי דרישתה, בעקבות פטירתה החל משא ומתן עם הכנסייה הרוסית האורתודוקסית והרשויות הישראליות כדי לאפשר את העברת שרידיה להר הזיתים. בהמתנה לאישור, קברה של הנסיכה הונח בקריפטה של קפלת סן-ז'ורז'. ב-3 באוגוסט 1988 מולאה צוואתה, ועצמותיה הועברו לקריפטה שמתחת לכנסיית מריה מגדלנה.
לאחר שנודע על העברת שרידיה לישראל, החליטו בני משפחת כהן היוונית שנותרו בחיים לפרסם ברבים את פעילותה במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-31 באוקטובר 1994 הגיעו שני ילדיה הנותרים, פיליפ וסופיה, ליד ושם כדי לקבל בשמה את תואר חסידת אומות עולם על הצלתם של משפחת כהן באתונה במהלך מלחמת העולם השנייה[29]. ב-30 בספטמבר 2016, ניצל נכדה יורש העצר הבריטי הנסיך צ'ארלס את ביקורו בירושלים, לאחר השתתפותו בהלוויית שמעון פרס, לעלות לקברה[30].
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Vickers, Hugo (2000), Alice, Princess Andrew of Greece, London: Hamish Hamilton
- Eilers, Marlene A. (1987), Queen Victoria's Descendants, Baltimore, Maryland: Genealogical Publishing Co.
- Macmillan, Harold (1984), War Diaries, London: Macmillan
- Clogg, Richard (1979), A Short History of Modern Greece, Cambridge: Cambridge University Press
- Woodhouse, C. M. (1968), The Story of Modern Greece, London: Faber and Faber
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנסיכה אליס, באתר יד ושם
- עופר אדרת, אחרי הלוויית פרס: הנסיך צ'ארלס ביקר בחשאי בקבר סבתו שמעבר לקו הירוק, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2016
- יובל מן, הנסיך וויליאם והסבתא-רבתא שקבורה בירושלים, באתר ynet, 22 ביוני 2018
- איריס ז'ורלט, חירשת, סכיזופרנית, וחסידת אומות עולם: סיפורה המדהים של הנסיכה אליס, באתר מעריב אונליין, 28 ביוני 2018
- יצחק טסלר, הקהילה היהודית זוכרת: הנסיך פיליפ, בנה של האישה שהצילה יהודים, באתר ynet, 12 באפריל 2021
- אליס, נסיכת באטנברג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ איריס ז'ורלט, חירשת, סכיזופרנית, וחסידת אומות עולם: סיפורה המדהים של הנסיכה אליס, באתר מעריב אונליין, 28 ביוני 2018
- ^ Vickers, p. 2
- ^ Alice, Princess [Princess Alice of Battenberg; married name Princess Andrew of Greece (1885–1969), Greek Orthodox nun and mother-in-law of Elizabeth II], Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית)
- ^ Vickers, pp. 24–26
- ^ Vickers, pp. 57, 71
- ^ Laurits Regner Tuxen (1853-1927) - The Marriage of George, Duke of York, with Princess Mary of Teck, 6 July 1893, www.rct.uk (באנגלית)
- ^ Vickers, pp. 29–48
- ^ Eilers, p. 181
- ^ The Royal Chronicles, Οι γάμοι του βασιλόπαιδος Ανδρέα και της πριγκίπισσας Αλίκης του Μπάττενμπεργκ, ΒΑΣΙΛΙΚΑ ΓΕΓΟΝΟΤΑ / ΒΑΣΙΛΙΚΗ ΙΣΤΟΡΙΑ, 07/10/2016
- ^ Vickers, pp. 82–83
- ^ Chloe Foussianes, How Princess Alice of Battenberg, Prince Philip's Mother, Became the Royal Family's Black Sheep, Town & Country, 2019-11-18 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Balkan Wars, Lisa's History Room (באנגלית)
- ^ Samantha Vincenty, Princess Alice's "The Crown" Interview Never Happened in Real Life, Oprah Daily, 2019-11-19 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Patricia Rodríguez, Princess Alice of Battenberg: the incredible true story of Prince Philip’s mother, EL PAÍS English Edition, 2021-04-14 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Vickers, pp. 137–138
- ^ Vickers, p. 162
- ^ Vickers, pp. 198–199
- ^ Fact-checking ‘The Crown’: Did Sigmund Freud mistreat Prince Philip’s mother after a mental breakdown? - Princess Alice was subjected to brutal treatment and eventually became a nun., הוושינגטון פוסט
- ^ Looking Back: Freud and the British royal family | The Psychologist, thepsychologist.bps.org.uk
- ^ Vickers, p. 209
- ^ Vickers, p. 273
- ^ "Prince Philip: A turbulent childhood stalked by exile, mental illness and death". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-04-10. נבדק ב-2022-02-19.
- ^ Vickers, p. 292
- ^ Vickers, pp. 293–295
- ^ הנסיכה אליס, באתר www.yadvashem.org
- ^ אליס פון באטנברג, הנסיכה שהצילה יהודים בשואה, באתר מקור ראשון, 2021-04-11
- ^ Clogg, pp. 188–189
- ^ Yoaview | נסיכה בירושלים. לא אחת - שתיים !, באתר www.yoaview.com
- ^ יד ושם, טקס ההוקרה לכבודה של הנסיכה אליס, יד ושם, 30 באוקטובר 1994, באתר יד ושם, 2021
- ^ עופר אדרת, אחרי הלוויית פרס: הנסיך צ'ארלס ביקר בחשאי בקבר סבתו שמעבר לקו הירוק, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2016