משפחת המלוכה היוונית
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| סמל בית המלוכה היווני עם הכיתוב "כוחי הוא אהבת העם" | |
| מדינה |
ממלכת יוון  |
|---|---|
| בית האב |
House of Glücksburg (Denmark) |
| מייסד | גאורגיוס הראשון |
| השליט האחרון | קונסטנטינוס השני |
| ראש הבית הנוכחי | פבלוס |
| תקופת השושלת | 30 במרץ 1863 – הווה (161 שנים) |
  | |
משפחת המלוכה היוונית מהווה ענף של בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג של בית אולדנבורג העתיקה, ששלטה בארצות סקנדינביה במשך מאות שנים. המונרך הראשון של יוון משושלת זו היה גאורגיוס הראשון, בנו של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק, ואשתו המלכה הייתה אולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, נכדתו של הצאר הרוסי ניקולאי הראשון. כצאצאי המונרכיה הדנית חברי בית המלוכה היווני נקראים "נסיכי יוון ודנמרק".
עלייה לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשפחה עלתה לכס המלוכה היווני לאחר שהמלך אותון, הראשון ממלכי יוון המודרנית שהיה חבר בית ויטלסבאך הבווארי, התיר לבריטניה וצרפת להשתלט על נמל פיראוס בזמן מלחמת קרים (1853-1856), משום שהמעצמות הגדולות רצו למנוע שיתוף פעולה בין יוון לרוסיה. כניעה זו גרמה לצבא היווני להדיח את אותון בהפיכה צבאית בשנת 1862, והמלך והמלכה שבו לבוואריה על גבי ספינת מלחמה בריטית.
במשאל שנערך ב-1862 בחרו היוונים את אלפרד, דוכס אדינבורו וסקסוניה-קובורג-גותה כמלך החדש שלהם, אך מועמדותו נדחתה על ידי המעצמות הגדולות, שסירבו לאפשר לאחד מחברי משפחות המלוכה שלהם לעלות לשלטון היווני. נעשה חיפוש אחר מועמדים אחרים ולבסוף ראשי הצבא היווני הציעו את הכתר היווני לנסיך וילהלם מבית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג, בית המלוכה הדני, והוא הוכתר כגאורגיוס הראשון, מלך היוונים בשנת 1863. צאצאיו של גאורגיוס הראשון מלכו ביוון עד שנת 1974, אולם המלוכה לא הייתה רצופה ונקטעה פעמים רבות בשל אירועים שהשפיעו רבות על ההיסטוריה היוונית, כמו מלחמת הבלקן הראשונה והשנייה, מלחמת העולם הראשונה והשנייה, מלחמת אזרחים ולבסוף שלטון החונטה הצבאית שהביא להפלת המונרכיה והכרזתה המחודשת של הרפובליקה ביוון.
נפילת המלוכה היוונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממשלה הנבחרת ביוון הופלה ב-21 באפריל 1967 על ידי קבוצת קצינים שהונהגה על ידי הקולונל גאורגיוס פאפאדופולוס. הקצינים המהפכנים ייסדו משטר דיקטטורי צבאי שכונה בשם משטר הקולונלים והכריחו את המלך קונסטנטינוס השני להכיר בו כמשטר לגיטימי. בדצמבר של אותה השנה המלך ניסה להפיל את המשטר הצבאי אך נכשל, והוא ומשפחתו נאלצו לצאת לגלות ברומא. לאחר הפלת הדיקטטורה הצבאית בשנת 1974 נערך ביוון משאל עם בו קבעו 70 אחוזים מתושבי המדינה כי הם מעוניינים בביטול המונרכיה.
משפחת המלוכה כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל חברי משפחת המלוכה היוונית גרים כיום מחוץ ליוון. אן-מארי מתגוררת יחד עם ילדיה בלונדון. הם עדיין רשאים להחזיק בתאריהם אך הם אינם מייצגים את יוון בשום צורה. כצאצאיו של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק הם רשאים לייצג את ממלכת דנמרק. חברי בית המלוכה היווני כיום הם:
- סופיה מרגריטה, נסיכת יוון ודנמרק (1938) - בתו הבכורה של פאולוס, מלך היוונים. נישאה לחואן קרלוס הראשון, מלך ספרד.
- אן-מארי, נסיכת דנמרק מלכת יוון לשעבר (1946) - בתו של פרדריק התשיעי, מלך דנמרק ונכדתו של גוסטב השישי אדולף, מלך שוודיה
- אלקסיה, נסיכת יוון ודנמרק (1965)
- פבלוס, נסיך הכתר של יוון (1967) - נישא למארי-שנטל מילר. לזוג חמישה ילדים:
- ניקולאס, נסיך יוון ודנמרק (1969)
- תאודורה, נסיכת יוון ודנמרק (1983)
- פיליפוס, נסיך יוון ודנמרק (1986)
- איריני, נסיכת יוון ודנמרק (1942) - בת הזקונים של פאולוס, מלך היוונים.
