שעון קוקייה
שעון קוקייה הוא שעון קיר בעל מטוטלת, הבנוי כבית קטן או שובך; מתוך דלת הנמצאת בחלקו העליון מגיחה, מדי שעה או מדי חצי שעה, בובה דמוית ציפור, המשמיעה צפצוף הדומה לקול הקוקייה. כשהשעון מצביע על תחילת שעה, הוא משמיע צפצופים כמספר השעה, וכשהשעון מצביע על חצי שעה, הוא משמיע צפצוף יחיד.
שעון הקוקייה הומצא בשנת 1738 על ידי השען הגרמני פרנץ קטרר[דרוש מקור]. מאז המצאתם נפוצו שעוני הקוקייה מהיער השחור (שם התגורר הממציא) בעולם כולו. השעונים, בנוסף לפעולתם למדידת הזמן, הפכו לחפצי נוי המקשטים את הבית, ולשם כך הושקע מאמץ בעיצוב חיצוניותם.
שעון הקוקייה הקלאסי מופעל על ידי מנגנון מכני, המקבל את האנרגיה הדרושה להפעלתו מקפיצים הנמתחים בפרקי זמן קצובים, או ממשקולות, שמושכות שרשראות מטה אט-אט, ויש החזירן מעלה כל פרק זמן קצוב. אולם, בסוף המאה ה-20 כבר לא כל שעוני הקוקייה משולבים עם מטוטלת; בתקופה זו נוצרו גם שעוני קוקייה המופעלים על ידי אנרגיה חשמלית.
באזור היער השחור יש שעוני קוקייה גדולים שהוקדשו להם מבנים ייחודיים.
