אליהו

אליהו

אליהו הנביא במדבר, כשמתגלה אליו המלאך, גוסטב דורה
כינוי	אליהו הנביא; אליהו התשבי; אליהו הגלעדי
תקופה	תקופת בית ראשון
עיסוק	נביא
בתנ"ך	ספר מלכים

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא (מופיע בספרות היהודית המסורתית גם בשמות אליהו התשבי ואליהו הגלעדי) הוא דמות מקראית, נביא ומחולל ניסים שפעל בממלכת ישראל בתקופת מלכותם של אחאב ואחזיה (המאה ה-9 לפנה"ס)

במקרא מתואר אליהו כנביא קנאי המרבה להוכיח את העם על חטאיו. לעומת זאת, המסורת היהודית מדגישה בדמותו תכונות של דאגה ורחמים. בשמו נקשרו סיפורים אגדות ומסורות רבות, והוא אף נחשב למבשר הגאולה, על פי הפסוק (מלאכי ג, כג): ”"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא"”.

סיפורי אליהו

הסיפורים המופיעים במקרא על אליהו משולבים בנוסח המסורה עם הסיפורים ההיסטוריים על אחאב ויהושפט, ומופיעים בספר מלכים א' פרק י"ז עד מלכים ב' פרק ב', למעט הפרקים כ' וכ"ב. סיפורו רצוף שיאים דרמטיים: הוא הרג את נביאי הבעל, השיב לחיים את בן האלמנה שאצלה הסתתר, אלהים נגלה אליו בהר חורב, הוא עבר בחורבה את נהר הירדן, ולבסוף לא מת כאחד האדם אלא עלה בסערה השמימה. בין הפתגמים המזוהים עם סיפורו ניתן למנות את "עוכר ישראל", "הרצחת וגם ירשת", "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים", "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו".

הבצורת והאלמנה

ערך מורחב – הבצורת בתקופת אחאב

אליהו מופיע לראשונה בהכרזה נבואית שבשנים הבאות לא ירד גשם אלא על פי דברו:

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב: חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי.

— ספר מלכים א', פרק י"ז, פסוק א'

הכרזה זו מופיעה לאחר פירוט חטאי אחאב, וכנראה באה כתגובה אליהם. הכרזתו של אליהו מתקיימת ומאגרי המים והמזון בארץ הולכים ומידלדלים. ה' מורה לאליהו להסתתר בנחל כרית שם מספקים לו העורבים מזון:

וַיְהִי דְבַר-ה', אֵלָיו לֵאמֹר: לֵךְ מִזֶּה, וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה; וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. וְהָיָה, מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה; וְאֶת-הָעֹרְבִים צִוִּיתִי, לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם.

— ספר מלכים א', פרק י"ז, פסוקים ב'–ד'

אליהו ממשיך לשהות בנחל עד לבוא סימן מאלוהים.

האישה מצרפת

ערך מורחב – האישה מצרפת

לאחר זמן מה הנחל מתייבש, ואליהו מצטווה ללכת לעיר צרפת שבממלכת צידון, ולסמוך את מחייתו על אישה אלמנה הגרה שם.

אליהו נותן לאישה הצרפתית את בנה לאחר שקם לתחייה בזכות תפילתו של אליהו. ציור של הציירת הצרפתייה לואיז מארי ארסנט (צר')

אליהו הולך לצרפת, פוגש שם את האישה האלמנה ומבקש ממנה מים ולחם. האישה מסכימה לתת לו מים אך היא נמנעת מלתת לו לחם: ”וַתֹּאמֶר חַי ה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ” אליהו חוזר ומבקש ממנה את המזון ומבטיח לה ש”כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת-ה' גשם על פני האדמה”. כלומר, הוא ביקש ממנה קודם את הלחם, אף על פי שמחסור קריטי זה מציב אותה ואת בנה בסכנת חיים, והוסיף, כי אם תעשה זאת ה' יוסיף ויטיב עמה בעת הצרה, ואכן באורח נס לא חסרים לאלמנה קמח ושמן.

עד כאן מופיעים קווי דמיון רבים בין סיפור האלמנה לבין סיפור אליהו בנחל כרית:

• המילה "לחם" והמילה "מים" חוזרות על עצמן שוב ושוב בשני הסיפורים, ייתכן שלצורך הדגשה;
• בנחל כרית העורבים מזינים את אליהו ובסיפור השני זוהי האישה מצרפת – אליהו נסמך על גורמים חיצוניים לכלכלה כאשר העם עצמו רעב למזון;
• שני הסיפורים גוררים פעולה של הליכה למרחקים ולבידוד אליהו מהחברה המוכרת לו;
• שני הסיפורים מבוססים על פתיחה זהה בה אלוהים מורה על אליהו, ומעשיו הם למעשה דברי האלוהים.

לאחר זמן מה בן האישה האלמנה חולה ומת, והאישה מאשימה את אליהו שהביא למותו בהזכרת חטאיה. פירוש מקובל לכוונתה הוא שנוכחותו של "איש אלוהים" לצידה הדגישה את עוונותיה בהשוואה אליו. אליהו לוקח את בנה המת מחיקה, מעלה אותו לעלייה בה הוא מתגורר ומתפלל לאלוהים שיחיה אותו. אליהו משתטח על הילד שלוש פעמים, הבן קם לתחייה, ואליהו מחזיר אותו לאמו. האלמנה מגיבה באמון מחודש באליהו, ואומרת ”עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה וּדְבַר ה' בְּפִיךָ אֱמֶת”.

דברי האלמנה החותמים את הפרק – "ודבר ה' בפיך אמת" – מקבילים לתחילתו, בה הכריז אליהו על הבצורת "כי אם לפי דברי". ניתוח ספרותי של הקבלה זו עשוי ללמד שהפרק מסתיים במתן תוקף אלוהי להכרזת הבצורת של אליהו, לאחר תהליך שעבר אליהו, במהלכו השתתף בסבלות הבצורת אותה גזר.

מעמד אליהו בהר הכרמל

ערך מורחב – אליהו ונביאי הבעל בכרמל

לאחר שלוש שנות בצורת אליהו מצווה להתעמת עם אחאב כדי שהבצורת תסתיים. הוא נפגש עם עובדיהו שר ביתו של המלך אחאב, אשר הציל מאה מנביאי ה' בסתר, ומורה לו להודיע לאחאב לבוא לפגוש אותו. כשאחאב מגיע, הוא מטיח באליהו את הכינוי "עוכר ישראל". אליהו משיב לו שחטאי אחאב וביתו הם שהביאו לבצורת על ישראל, והוא מזמין אותו ואת נביאיו למעין דו-קרב שבו יוכרע מי האל האמיתי - ה' או הבעל והאשרה. ”וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל”.

אחאב מקבץ את נביאי הבעל ואת כל העם אל הר הכרמל, ואליהו מציג את תנאי המבחן: כל צד יבנה מזבח, יערוך עליו עצים ויקריב עליו פר אך לא יצית אש. האל שיענה באש מהשמים ויקבל את הקרבן הוא האל האמיתי.

הקישון זורם על רקע קרן הכרמל, שם התקיים לפי אחת המסורות המאבק של אליהו בנביאי הבעל. נביאי הבעל הובלו למטה לקישון אחרי תבוסתם ושם שחט אותם אליהו.

נביאי הבעל מנתחים את הפר על המזבח, קוראים לבעל "מהבקר ועד הצהרים" ואף מתגודדים על המזבח, אך אין מענה. אליהו מהתל בנביאי הבעל כשהוא מייחס לאל שלהם תכונות אנוש כשינה ועייפות. לאחר שנביאי הבעל מתייאשים אליהו מקבץ את העם סביבו ומתקן את המזבח ההרוס ששימש לעבודת ה', באמצעות שתים עשרה אבנים (כמניין שבטי ישראל). כדי להגדיל את האתגר, אליהו חופר תעלה סביב המזבח ושופך עליו שנים עשר כדי מים. הוא קורא ומתפלל אל ה' ונענה: ”וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה” תיאור הנס הוא כל כך מרשים עד שהדים לשוניים אליו אפשר למצוא גם במשנה העוסקת בהלכות הבערת אש ביום טוב: "אין מוציאים את האוּר לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים".

העם הנדהם נופל על פניו וקורא "ה' הוא האלהים", קריאה שהפכה לאחד מפסוקי הייחוד המרכזיים ונאמרת בסוף תפילת נעילה. אליהו קורא לעם ללכוד את נביאי הבעל, ושוחט אותם ליד נחל קישון (לא מסופר אם גם נביאי האשרה נכחו במעמד ומה עלה בגורלם). אחר כך עולה אליהו אל ראש הכרמל בציפייה לגשם. הוא שולח את נערו להביט בים וכשהלה חוזר ללא בשורות הוא שולח אותו שוב ושוב. בפעם השביעית הנער אומר שהוא ראה ענן קטן בגודל "כף יד איש". כעת שלח אליהו את נערו לומר לאחאב שיצא לביתו ביזרעאל לפני שיחל הגשם לרדת, ואכן לאחר זמן מה השמים מתקדרים בעננים ויורד גשם חזק. אחאב יוצא ליזרעאל, ואליהו גומל לו בכבוד חסר תקדים ביחסי נביאים ומלכים במקרא, ורץ לפני מרכבתו עד ליזרעאל. כבוד זה שיקף כנראה את ההכרה של אליהו בזכויותיו של אחאב, שקיים את דברי אליהו ואסף את ישראל לכרמל, ואף במהלך המעמד לא מנע מאליהו להשפיל את נביאי הבעל שתחת חסותו, ואף לא התערב כשאליהו הרג אותם.

מעמד חורב

המלאך מעיר את אליהו בתבליט בקתדרלת מילאנו.

ערך מורחב – אליהו בנקרת הצור

כשאיזבל שומעת מאחאב על מעשי אליהו היא שולחת אליו שליח שיאמר לו: ”כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם” אליהו בורח מפני איזבל לבאר שבע, שם הוא משאיר את נערו וממשיך לבדו למדבר. במדבר הוא הולך לישון מיואש תחת שיח רותם, ”וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, כִּי-לֹא-טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי”. שם פוגש אותו מלאך, נותן לו עוגת רצפים וצפחת מים וקורא לו לקום ולאכול. אליהו אוכל והולך "בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה" עד שהוא מגיע אל הר חורב.

בהר חורב אליהו מכריז בפני האל על דרכו הקנאית. תשובת אליהו בנויה במבנה המתחיל מכבודו של האל, ומסתיימת בפגיעה בו עצמו, ובקרובים לו - הנביאים האחרים. תשובת אליהו לא הייתה לשביעות רצונו של האל, שכן זה התעלם בקנאותו ממידת הרחמים ולא לימד סנגוריה על עם ישראל. אף שניתנה לאליהו ההזדמנות לתקן את תשובתו, זה שב וחזר על דבריו אחד לאחד – והדבר הביא את האל לסיים את שליחותו הנבואית (יאיר זקוביץ "'קול דממה דקה': צורה ותוכן במל"א י"ט", תרביץ (בהוצאת מאגנס)). כאמור, האל, ששלח את הנביא אל הר חורב, שאלו "מה לך פה אליהו?" - שאלה רטורית שנועדה לבחון את הנביא. הנביא השיב את שהשיב, והאל, שאינו מרוצה מתשובתו, מדגיש לפניו את חשיבותה של מידת הרחמים, באמצעות התגלות במבנה של שלושה-ארבעה. אליהו נשאל בשנית, "מה לך פה אליהו?", אך זה משיב בשנית תשובה זהה לחלוטין. לאחר שעשה כן, האל רואה את כישלונו בחומרה – ומפטר אותו משליחותו. אליהו נדרש למשוח את חזאל למלך על ארם במקום המלך הנוכחי בן הדד, את יהוא למלך על ישראל במקום בית אחאב, ולהכשיר את אלישע בן שפט לנביא במקומו. תפקיד האנשים האלו יהיה להמשיך את קנאותו של אליהו, ולחולל את הפורענות הצפויה בעקבות חטאי העם, אך גם לאפשר לממלכת ישראל הזדמנות נוספת לכפר על חטאיה. פרופ' זקוביץ מסביר כי מגמת המחבר היא להציג את אליהו בתור "המקל", בעוד אלישע משמש כ"גזר", אך בהינתן ששתי הגישות לא הועילו - לא ניתן היה להימנע מגלותה של הממלכה.

אליהו הולך לאבל מחולה שם הוא פוגש את אלישע, והאחרון עוזב מיד את ביתו ואת עבודתו והולך אחרי אליהו. את שתי המשימות הנוספות אליהו לא מבצע, ואלישע יורשו יבצען כעבור שנים.

כרם נבות

ערך מורחב – כרם נבות

סיפור כרם נבות מופרד בנוסח המסורה (בניגוד לסדר שבתרגום השבעים) מסיפורי אליהו הקודמים. הסיפור מתאר את כישלונו של אחאב להשיג את כרמו של נבות היזרעאלי שהיה קרוב לארמונו, כישלון בעקבותיו אחאב חוזר לארמונו "סר וזעף". איזבל שומעת את אשר התרחש ומבטיחה לאחאב "אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי".

איזבל שולחת מכתבים, בשם אחאב, ודורשת להעמיד את נבות למשפט באשמת בגידה (בלשון סגי נהור "ברך נבות אלהים ומלך", כלומר הלעיז נגד האל והמלך), עבירה זו הופכת את נבות לפושע פוליטי ולכן, לפי החוק הקדום, העונש הוא הוצאה להורג והפקעת רכושו לטובת המלך. שני עדי שקר מעידים נגד נבות והוא מורשע ונסקל. איזבל שומעת שתוכניתה התבצעה וקוראת לאחאב לרדת לרשת את כרם נבות.

אליהו יורד לקראת אחאב אל הכרם וה' מצווה אותו: ”וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה” התוכחה החריפה על מצוות שבין אדם לחברו ובמיוחד כלפי מלך בישראל, נחשבת נדירה יחסית בספר מלכים שמתמקד יותר בעבירות פולחניות (בניגוד לספרות הנבואה הקלאסית בימי בית ראשון), והאמרה "הרצחת וגם ירשת" הפכה לביטוי המתאר עוול חריף וקיצוני. אליהו מנבא לאחאב ואיזבל עונש מוות במידה כנגד מידה, ובנוסף מנבא השמדה מוחלטת של בית המלוכה בגלל חטאיו בעבודה זרה.

למשמע נבואתו של אליהו אחאב נכנע, קורע את בגדיו ומתאבל, וכתוצאה מכך ה' דוחה את חורבן ביתו לימי בנו, אך עונשו הפרטי על רצח נבות נותר בעינו. ואכן, אחאב נהרג בקרב נגד ארם ברמות גלעד, באופן שהגשים את נבואתו של אליהו במלואה. מותה של איזבל והשמדת בית אחאב התגשמו בימי בנו יורם על ידי יהוא, שפעל במודע בהשראת נבואתו של אליהו.

אחזיהו ובעל זבוב

אש שורפת את שליחי אחזיה המלך

לאחר מותו של אחאב עולה למלוכה בנו, אחזיהו. אחזיהו הולך בדרכי הפולחן של אביו ואמו ועובד גם הוא את הבעל. לאחר שהוא עובר תאונה בביתו הוא שולח שליחים לדרוש בבעל זבוב, האליל של עקרון, ולשאול אותו האם יתרפא מפציעתו או שלא. אליהו פוגש את השליחים בדרך ואומר להם: ”הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן?”

השליחים חוזרים למלך ומבשרים לו את דברי אליהו. כשהוא שואל אותם איך האיש נראה הם מתארים אותו כ"איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו" ואחזיהו מזהה אותו מיד כ"אליה התשבי" ושולח אליו שר חמישים (מפקד צבאי בראש יחידה של חמישים איש) כדי לזמנו אליו. אליהו מוריד אש מהשמים ושורף את השר ואת אנשיו. אחזיהו שולח יחידה נוספת של חמישים איש וגם אותם אליהו שורף. השר השלישי שנשלח אל אליהו כורע לפניו על ברכיו ומתחנן אליו שיחוס על חייו וחיי אנשיו ויבוא איתו אל המלך. בעצת מלאך שנשלח אליו, אליהו מסכים והולך איתו אל אחזיהו שם הוא חוזר על נבואתו. אחזיה מת כנבואת אליהו, ויורם אחיו מולך תחתיו.

סיפור זה הונצח בכנסייה מהתקופה הביזנטית שהוקם בשֵׁיח' שוּעְלֵה, שבצפון השומרון. משמעות השם שוּעְלֵה, "בעל השלהבת" בערבית, מתייחסת למסורת מקומית המזהה באתר זה את אירוע האש שירדה ושרפה את שליחי אחזיה מלך ישראל שבאו אל אליהו הנביא. בשייח' שעלה נתגלתה כתובת יוונית מהמאה ה-4 (התקופה הביזנטית בארץ ישראל) המספרת על הבניין המפואר שהוקם במקום לזכרו של אליהו הנביא:

ישו המושל הגדול בעולם, עזור לסטפאן... אשר בנה את הבית הנהדר הזה לאליהו הנביא...

עליית אליהו לשמים

וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם (ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק י"א)

עליית אליהו השמיימה, מתוך ספר עברונות שנכתב ברובו בשנת 1718. מאוספי הספרייה הלאומית

ערך מורחב – עליית אליהו השמימה

סיפור עליית אליהו לשמים, שמופיע במלכים ב' פרק ב' הוא סיפור העומד בפני עצמו והוא בעל מבנה כיאסטי.

אליהו הולך יחד עם אלישע תלמידו מבית אל ליריחו ומשם הם יורדים אל נהר הירדן אותו אליהו בוקע לשנים, והם עוברים בו בחרבה. בכל תחנה אלישע פוגש קבוצה של בני נביאים (כנראה נביאים מתלמדים^{[דרושה הבהרה]}) שמודיעים לו שביום זה יילקח ממנו אדונו אליהו, אך הוא מחשה אותם.

פסיפס בכניסה לקתדרלת אליהו הנביא בו מתור סיפור אליהו עולה השמיימה

לאחר שאליהו ואלישע חוצים את הירדן אליהו שואל את תלמידו מה הוא מבקש שייתן לו לפני שהוא נלקח ממנו. אלישע מבקש "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", בקשה עליה אליהו עצמו אומר "הקשית לשאול". יש שמפרשים את בקשתו של אלישע כבקשה לקבל שני שלישים מרוחו של אליהו, ויש שמפרשים בקשה זו כפשוטה ומצביעים על כך שבאלישע יש מספר כפול של ניסים מבסיפורי אליהו. אחרים פירשו שאלישע ביקש להיות ליורשו הבכיר וממשיך דרכו של מורו, ולקבל בירושתו הרוחנית "פי שניים", כמשפט הבכורה המקראי. אליהו עולה לשמים במרכבות אש, ואלישע נשאר על הארץ וצועק אליו "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" - קריאה אותה יקרא גם יואש מלך ישראל על אלישע לפני מותו. מרכבות וסוסי אש נגלים לאלישע גם בסיפור המצור הארמי על דותן, ונראה שמדובר בדימוי לכוח אלוהי נסתר המגן על ישראל, כוח הקשור בנביאים.

אלישע קורע את בגדיו, לוקח את אדרתו של אליהו וחוזר לירדן. הוא מכה את הירדן באדרתו של אליהו, כמו שעשה אליהו לפני שעלה השמימה, אך הירדן לא נבקע. הוא קורא "איה ה' אלהי אליהו", מכה את הירדן והמים נבקעים. אלישע חוזר ליריחו ויושב שם, ומכאן והלאה הוא מתפקד כנביא עצמאי ולא רק כנערו של אליהו.

דמותו של אליהו

נביא קנאי

במקרא מצטייר אליהו כדמות קנאית, המקנא לאלוהי ישראל ומנהל מאבק עיקש במפרי דברו. הדבר ניכר בשיאו בסיפור ההתגלות בחורב, כאשר קול ה' שואל "מה לך פה אליהו", ואליהו עונה:

קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.

— ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק י'

בתגובה מצווה עליו ה׳ לצאת מן המערה ולעמוד לפניו, ואז מראה לו כי דרכו הקנאית אינה נכונה:

וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה', וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה'; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה'. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.

— ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוקים י"א–י"ב

לאחר מכן האל חוזר על שאלתו ("מה לך פה אליהו"), ואליהו חוזר על תשובתו הראשונה ("קנא קנאתי לה' וגו׳"). נראה כי אליהו לא שינה את דרכו, וה׳ מורה לו להכשיר מחליף – אלישע. העמדת יורש אינה דבר המצוי בנביאי המקרא, וניתן ללמוד מכך שהיה צורך מיוחד בהחלפתו של אליהו, בדומה להעמדת יהושע כיורש למשה לאחר שנגזר עליו שלא ינהיג את העם בירושת הארץ.

לידתו ומוצאו

הופעתו של אליהו היא פתאומית, דבר המהווה רמז מטרים לאופיו הסוער ולהיעלמותו המתרחשת גם היא בצורה פתאומית ואגדית. על פי פרופסור חננאל מאק, שחקר את דמותו של אליהו, אין מידע על מוצאו וייחוסו, וגם שם אביו והשבט שממנו יצא לא מוזכרים, דבר שגרם גם לחז"ל להעלות השערות שונות בדבר מוצאו. יש שהציעו שהיה מבני רכב, כמתואר במקרא שמושבו היה בגבול המדבר, והיה חבוש רק באזור עור סביב חלציו, כמנהגם.^{[דרוש מקור]}

בן אלמוות

הסתלקותו של אליהו אינה מתוארת בצורה בהירה, אלא מלווה בתיאור "ויעל אליהו בסערה השמים"; דבר זה הוביל להבנה, שאליהו בן-אלמוות. הבנה כזו מצויה כנראה כבר במקרא עצמו, בנבואתו של מלאכי על תפקידו באחרית הימים.

דברים אלו באים לידי ביטוי באבות דרבי נתן בקביעה "ואליהו חי וקיים עד שיבוא משיח". עובדת היותו בין החיים גררה דיונים שונים^{[דרוש מקור]} השואפים לברר האם יש להבין את המשפט הזה כפשוטו.

אליהו בהשוואה לדמויות מקראיות אחרות

דמותו המרשימה של אליהו הובילה להשוואת דמותו לאישים אחרים, הן במסורת היהודית והן במסורת הנוצרית. אנלוגיות בין דמויות מקראיות שונות קיימת פעמים רבות ובדרך כלל היא משמשת כאמצעי ספרותי המוביל להשוואה והנגדה בין הדמויות.

השוואה לסיפור משה

קיימות הקבלות רבות בין סיפור מעמד אליהו בהר חורב למעמדו של משה באותו המקום. נקודות הדמיון הבולטות הן המיקום הזהה – מערה בהר חורב, והתקיימות ניסית ללא אכילה או שתייה במשך ארבעים יום וארבעים לילה. ההשוואה חושפת את ההבדלים בין שתי הדמויות ומאפיינת את דמותו של אליהו כקנאי שמקטרג על עמו, בניגוד למשה שבאותה סיטואציה לימד סנגוריה על עם ישראל.

אנטיתזה לדמותו של אלישע

דמותו של אליהו מופיעה כאנטיתזה לדמותו של אלישע תלמידו. אליהו הוא נביא של אש, במובן שהרבה מניסיו קשורים באש וביובש (הוא גוזר על הארץ שנים של בצורת; במעמד הכרמל יורדת אש מהשמים; החיילים שמזמנים אותו אל המלך נשרפים, ועוד). לעומתו, אלישע הוא נביא של מים (הוא האיש ש"יצק מים על ידי אליהו" ורבים מניסיו עוסקים במים). בסיפור המצור הארמי על דותן, בה ישב אלישע, מופיעים סביב העיר מרכבות וסוסי אש המזוהים עם אליהו והסתלקותו, אולם בניגוד בולט לרבו אלישע לא שורף את הצבא המאיים עליו אלא מהמם אותם ואחר מאכילם ואף משלחם לביתם.

אליהו מצטייר כנביא הפועל נגד המערכת כדי ליצור מציאות טובה יותר, לעומת אלישע המשתף פעולה עם המלכות. אלישע מלווה מלכים במלחמותיהם בימי יהורם ויואש, בעוד אליהו לא מעורב כלל במלחמות אחאב, והנבואות הנוגעות להן נמסרות בידי נביאים אחרים. דמותו של אליהו מעורבת באירוע מדיני אחד בלבד, המשקף במובהק את אישיותו: ההפיכה השלטונית של יהוא והשמדת בית אחאב, שהתבצעו בהשראת נבואותיו. כמו כן, אליהו הוא נביא מתבודד ואילו אלישע מעורב בחיי העם, ובמרבית סיפוריו הוא מוקף בתלמידיו מבני הנביאים.

אליהו ויהוא

דמות מקראית נוספת הקשורה באליהו היא יהוא, יהוא הוא המוציא לפועל של נבואת אליהו על בית אחאב, ומדבריו עולה שפעל במודע בהשראת נבואתו, ואף שמע אותה באופן אישי. ביטוי מעניין לדמיון ביניהם נעוץ בעובדה שאליהו ויהוא הן הדמויות היחידות בתנ"ך כולו המעידות על עצמן שקנאו לה'. אליהו אומר "קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת", ואילו יהוא אמר ליהונדב "לְכָה אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לה'".

מדרשים מסוימים (למשל פרקי דרבי אליעזר, פרק מז) מזהים את אליהו עם פנחס בן אלעזר הכהן, בעקבות הקנאות הדתית המשותפת להם והמייחדת אותם. לפי אותם מדרשים פינחס חי במשך מאות שנים ולאחר מכן עלה השמימה ולא טעם טעם מיתה, זאת בעקבות הבטחת ה' לפנחס "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" – מלשון שלמות, וחלק משלמות זו היא האלמוות.

אליהו במסורת היהודית

"כסא של אליהו" בקבר דוד המלך

אליהו הנביא כמבשר המשיח

במסורת היהודית מוזכר אליהו הנביא במיוחד במוצאי שבתות, בליל הסדר של חג הפסח ובברית המילה. יש המזהים באזכורים אלו, ובחזרות הרבות על המילים "אליהו הנביא" פעולות מדיטטיביות.

כוסו של אליהו

התפקיד המרכזי ביותר שתופס אליהו הוא המסורת הרואה בו מבשר לקראת בואו של המשיח. אליהו מזוהה כמחייה מתים, כפוסק הלכה ואף במקורות מסוימים כמביאו של המשיח. זיהוי זה מתבסס על הפסוקים בספר מלאכי:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.

— ספר מלאכי, פרק ג', פסוקים כ"ג–כ"ד

בליל הסדר בקהילות רבות נוהגים להכין לו כוס יין מיוחדת (כוסו של אליהו) ובמהלך הסדר למלאה ביין ולפתוח את דלת הבית לכבוד הגעתו.

כיסא של אליהו

בשעת ברית מילה נוהגים להכין כיסא לכבודו "כסא של אליהו" מאחר שהוא נקרא "מלאך הברית". ישנה דעה נוספת שהאל שולח אותו לכל ברית כדי שיווכח ויראה שעם ישראל לא "עזבו בריתך", כפי שהאשים אותם.

בעל שם ומליץ יושר

בסיפורים השונים במהלך חייו משולבים מעשי נסים ויציאה מגדר הטבע. סיפורים אלו, וכן הסיפורים על אלישע, שימשו אב-טיפוס בימים מאוחרים לתיאור אנשי אלוהים וצדיקים שונים כמחוללי ניסים ובעלי יכולות על-טבעיות. תופעה זו מתבטאת ביהדות במגוון אגדות המתייחסות לדמויות קבליות שונות, כגון האר"י.^{[דרוש מקור]}

במוצאי שבת נהוג לשיר מזמורים שבהם מוזכר אליהו הנביא, מפני שעל פי המדרש במוצאי שבתות הוא יושב תחת עץ החיים ומונה את זכויותיהם של ישראל, כתיקון לקנאות ולקטרוג שלו על עם ישראל.

גילוי אליהו

ערך מורחב – גילוי אליהו

על פי המסורת לא טעם אליהו "טעם מיתה", אלא עלה בסערה השמימה ונכנס בחייו לגן עדן, ועדיין הוא קיים בגופו ובנפשו. בהצגה הפשטנית אליהו מתגלה לראויים לכך בשני אופנים: א. בלתי לבוש בגופו, כי אם בצורה רוחנית, ואז דינו כמת שפטור מכל המצוות. ב. לבוש בגופו, ואז הוא חייב במצוות ככל אדם מישראל. אף שלמעשה קיימים סוגים שונים של התגלויות, וגישות שונות לתארם.

אליהו יתגלה יום אחד לפני בוא המשיח, כמו שנאמר "הנה אנכי שולח את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". ”וְאָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ אָמַר רַב הוּנָא לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נֶעֱנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו' עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי. עֲנֵנִי שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם. וַעֲנֵנִי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁנֶּאֱמַר תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטוֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁנֶּאֱמַר ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לָךְ וַאֲצַפֶּה”

"תיקו"

ערך מורחב – תיקו

מספר ניכר של מקורות מתייחס לכך שבהופעת אליהו, הוא יברר ספיקות הלכתיים המבוססים על חוסר ידע בעובדות. מכאן גם נובע הביטוי לגבי ממון שקיים מחלוקת לגבי בעלותו: "יהא מונח עד שיבוא אליהו". בעיות רבות בתלמוד מסתיימות במילה: "תיקו", קיצור של המילה "תיקום" שמשמעותה "תעמוד (השאלה)", כלומר לא נוטה לשום צד במחלוקת. יש דורשים את הביטוי כראשי תיבות של "תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות".

תנא דבי אליהו

ישנו מדרש בשם תנא דבי אליהו המחולק ל"תנא דבי אליהו רבא" ו"תנא דבי אליהו זוטא" (נקרא גם "סדר אליהו רבא" ו"סדר אליהו זוטא") שמיוחס לאליהו הנביא, אולם ישנם על כך עוררים.

כינויים

אליהו הנביא, מכונה לעיתים בקיצור אליהו, או בתוספת אליהו הנביא. כינוי נוסף לאליהו הוא תשבי או הגלעדי. ייתכן שכינוי זה מרמז על שם עירו "תשב" שבגלעד, אך ישנה השערה שהמילה "תשבי" מתייחסת למעמד של גר תושב. כינוי נוסף מקובל לאליהו הוא זכור לטוב, בשילוב "אליהו זכור לטוב", כינוי העשוי להתפרש כברכת החיים. הפירוש העממי מזהה כינוי זה עם הציפייה לבואו של אליהו באחרית הימים, ובכך שאז יזכיר את הטובה שצריכה להתרחש. פרוש מעניין מזהה כינוי זה, בעקבות דבריה של האשה מצרפת האומרת לאליהו "באת אלי להזכיר עווני?", דברים אלו מזכירים את אליהו בהקשר שלילי, ולכן נצרכת אמירה שאליהו יזכר לדברים חיוביים. כינוי נוסף מתייחס למהותו, כשהוא מוגדר כ"איש האלוהים".

התוספות מביאים דעה שכל מקום שנזכר בתלמוד "סבא" הכוונה לאליהו, אך הם דוחים דעה זו.

אליהו בנצרות

מערת אליהו

בנצרות, באוונגליונים הסינופטיים, מזוהה דמותו של יוחנן המטביל עם אליהו הנביא, על שיטת הפרה-פיגורציה. בברית החדשה, יוחנן המטביל הוא המבשר על בוא המשיח. מכאן, שהנבואה המקראית (ספר מלאכי, פרק ג') על 'אליה הנביא' שיופיע 'לפני בוא יום ה' הגדול והנורא' ויטיף לתשובה, מזוהה עם יוחנן המטביל שבואו קדם להגעתו של ישו עצמו שהוא המשיח הנוצרי.

בפסוקים נוספים בברית החדשה מצוין כי ישו אומר כי אליהו הנביא ויוחנן המטביל הם אותה דמות.

בסיפור ההשתנות (טרנספיגורציה), שהוא סיפור מכונן של הנצרות, ישו פוגש את משה ואליהו הנביא, ומוצג במעמד שווה להם.

מספר רב של כנסיות בישראל ומחוצה לה קרויות על שמו, כמו כנסיית אליהו הנביא בכרמל, וכן כנסיות בסוריה, ברוסיה, ברומניה, קנדה, ועוד

אליהו באסלאם

אליהו בקליגרפיה ערבית ואורדו

באסלאם, בשל כוחו של אליהו להוריד גשמים, המוסלמים רואים בו את "הנביא-הירוק", המסמל מים, חיים ונאות-מדבר. המוסלמים רואים בו גם "עבד-פלאי", העושה מעשים תמוהים ובעל יכולת ראייה על-טבעית. הנביא "אליאס" מן הקוראן מזוהה עם דמותו של אליהו הנביא. שמו, ככל הנראה, מבוסס על הגייתו של השם "אליהו" ביוונית, שכולל בסופו יחסת הנושא המובעת באמצעות האות סמ"ך. סיפורו של אליאס, הוא אליהו, מופיע בקוראן, בסורת א-צאפאת:

אֵלִיָהוּ היה בשליחים. הוא אמר לבני עמו: "מדוע אינכם יראים? כלום תפנו בתפילה אל הּבַעַל ותעזבו את הטוב שבבוראים, את אללה ריּבונכם וריּבון אבותיכם הקדמונים?". הם הכחישו את אזהרותיו, על כן היו במובאים, אבל לא כן עבדֵי אללה ברי הלבב. והותרנו לו זֵכר בדורות הבאים. בִרכַת שלום על אֵלִיָהוּ. כך נגמול למיטיבים. הוא היה בעבדינו המאמינים.

המקור בערבית

وَإِنَّ إِلۡيَاسَ لَمِنَ ٱلۡمُرۡسَلِينَ. إِذۡ قَالَ لِقَوۡمِهِۦٓ: "أَلَا تَتَّقُونَ? أَتَدۡعُونَ بَعۡلٗا وَتَذَرُونَ أَحۡسَنَ ٱلۡخَٰلِقِينَ, ٱللَّهَ رَبَّكُمۡ وَرَبَّ ءَابَآئِكُمُ ٱلۡأَوَّلِينَ?". فَكَذَّبُوهُ, فَإِنَّهُمۡ لَمُحۡضَرُونَ, إِلَّا عِبَادَ ٱللَّهِ ٱلۡمُخۡلَصِينَ. وَتَرَكۡنَا عَلَيۡهِ فِي ٱلۡأٓخِرِينَ. سَلَٰمٌ عَلَىٰٓ إِلۡ يَاسِينَ. إِنَّا كَذَٰلِكَ نَجۡزِي ٱلۡمُحۡسِنِينَ. إِنَّهُۥ مِنۡ عِبَادِنَا ٱلۡمُؤۡمِنِينَ.

— סורה 37 (סורת א-צאפאת), פסוקים 123–132

בתרבות

בתי כנסת אליהו הנביא

בית הכנסת אליהו הנביא, רחוב לוינסקי, תל אביב

ראו גם – בית הכנסת אליהו הנביא

בתי כנסת ומוסדות דת רבים נקראים על שם אליהו. בתוך כך בית הכנסת אליהו הנביא בעיר העתיקה בירושלים, מהמאה ה-16. בית הכנסת בן עזרא בקהיר, שכונה במהלך הדורות גם "בית הכנסת של אליהו הנביא", בית הכנסת אליהו הנביא באלכסנדריה, מאמצע המאה ה-19, בית הכנסת אליהו הנביא בדמשק, בו לפי המסורת המקומית נמשח אלישע על ידי אליהו, ובחצרו קבור רבי שמואל אלבז, אבי משפחת אבוחצירא. בית הכנסת אליהו הנביא בחיפה, שהוא בית הכנסת המרכזי של שכונת אחוזה, ובית כנסת אליהו הנביא ברחוב לוינסקי בתל אביב

באמנות

• 
  פסל אליהו הנביא בקרן הכרמל, במקום שבו על פי המסורת התחולל העימות בין אליהו לנביאי הבעל.
• 
  פסל אליהו הנביא בפסוטה
• 
  פסל אליהו הנביא בכנסייה הקתולית המרונית בחלב
• 
  עורב מספק מזון לאליהו באיקונין מתחילת המאה ה-17 במוזיאון הביזנטי והנוצרי באתונה

במוזיקה

היצירה הידועה ביותר העוסקת באליהו הנביא היא האורטוריה אליהו שחיבר המלחין פליקס מנדלסון בשנת 1846 לפסטיבל ברמינגהאם באנגליה. האורטוריה מתארת אירועים שונים בחיי הנביא. מנדלסון כתב את היצירה עבור מילים בגרמנית, אולם בבכורה היא הושמעה באנגלית ומאז היא מבוצעת בדרך כלל באחת משתי השפות.

במוזיקה הישראלית

• גיל אלדמע עיבד את היצירה המבדיל. אליהו הנביא, (תווים), (ב־4 קולות), (עממי, ספרדי יהודי), ואת היצירה אליהו הנביא, (תווים), מחרוזת חסידית ב-4 קולות.
• דמותו של אליהו העסיקה את יורם טהרלב בכמה שירים, בהם "על כפיו יביא" שהלחין יאיר רוזנבלום וכן בשיר יעלה ויבוא שביצע גידי גוב בפסטיבל הזמר והפזמון.
• סיפור אליהו, הסתתרותו בנחל כרית והליכתו אל האישה מצרפת מוזכר בשיר כד הקמח

ראו גם

• פתיחת אליהו הנביא

לקריאה נוספת

• הרב אלחנן סמט, פרקי אליהו
• הרב בן ציון קריגר, אליהו - נביא בעין הסערה
• אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים. ירושלים: מוסד ביאליק, 2001. עמ' 189–278.
• יהודה זיו, תרמיל צד – אתרים ומסלולים במבט שני, פרק : "אליהו איש-לפידות – מסורות אליהו הנביא", בית הוצאה כתר, ירושלים, 1988, עמודים 254–261.
• עדיאל קדרי, עד שיבוא אליהו - דמותו של אליהו הנביא בספרות התנאים, הוצאת מאגנס, 2021.

קישורים חיצוניים

• ספר מלכים: סיפור האישה הצרפתית, המעמד בהר הכרמל, המעמד בחורב, שריפת שליחי המלך, עליית אליהו השמימה, ויקיטקסט
• הרב אהרן הימן, "אליהו", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
• יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, אליהו, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים (הקישור אינו פעיל)
• חן מלול, למה בעצם אליהו הנביא מבקר אותנו בליל הסדר?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 13.04.2022
• אליהו הנביא באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• ד"ר ישראל רוזנסון, אליהו בכרמל – מגאוגרפיה לפרשנות ספרותית, אתר דעת
• אלחנן סמט, פרקי אליהו באתר דעת
• רשימת מאמרים על אליהו הנביא באתר רמב"י
• ד"ר בעז סתוי ויותם שטיינמן, אליהו הנביא: סבאל'ה חביב עם זקן לבן או קנאי כעוס ורצחני? בפודקאסט "עושים תנ"ך", 26 במרץ 2018
• אליהו הנביא באמנות קיר וחוצות בחיפה באתר פרש
• רוחמה וייס, פיטוריו של אליהו הנביא, באתר ynet, 2 ביולי 2010
• אליהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אליהו הנביא, דף שער בספרייה הלאומית
• הערך "אליהו", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• פרופסור חננאל מאק - נביא, קנאי, ומבשר גאולה סדרת מפגשים מצולמים בבית אביחי
• יסכה הרני - אליהו הנביא במסורת הנוצרית הרצאה מצולמת