אמציהו

אמציהו

איור משנת 1553
לידה	822 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה
פטירה	769 לפנה"ס (בגיל 53 בערך) לכיש, ממלכת יהודה
מדינה	ממלכת יהודה
בן או בת זוג	יכליהו
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה אב יהואש אם יהועדן צאצאים עוזיהו יורש העצר עוזיהו
מלך יהודה ה־9 797 לפנה"ס – 769 לפנה"ס (כ־28 שנים) → יואש עוזיהו ←

אֲמַצְיָהוּ (במקרא נקרא גם: אֲמַצְיָה) היה על פי המקרא מלך יהודה בין השנים 797 לפנה"ס עד 769 לפנה"ס. בנו של יהואש.

אמציהו עלה לשלטון על רקע קשר שקשרו אנשי הארמון נגד אביו יואש. אמציהו הוציא להורג רק את רוצחי אביו אך לא העניש את בני משפחותיהם והנלווים להם, עובדה הנזקפת לזכותו בספרי התנ"ך מלכים ודברי הימים, אשר ראו בכך עדות לרצונו של אמציהו לנהוג לפי חוקי התורה: ”וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִיש בְּחֶטְאוֹ יוּמָת” (מל"ב יד, ו; המקבילה בדה"ב כה, ד). יש מקום לספק אם הימנעות זו נבעה מחסידותו של אמציהו או מחולשת הקבוצה שתמכה בו. רמז לחולשתו בעת עלייתו לכס נמצא בכך שהוא הוציא להורג את הקושרים רק כאשר שלטונו התבסס דיו: ”וַיְהִי כַּאֲשֶר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו” (מל"ב יד, ה; דה"ב כה, ג).

מלבד אירוע זה, ופרטים על נסיבות מותו של אמציהו, הרי שלגבי 29 שנות מלכותו מסופר בספר מלכים בהרחבה רק על מלחמתו ביהואש מלך ישראל, בסמוך לבית שמש, ואילו בספר דברי הימים נוסף פירוט על מלחמתו באדום, בה היו טמונות הסיבות שהביאו אותו למלחמה עם ישראל.

המלחמה נגד אדום

מאז מרידת אדום ביהודה בימי שלטונם המשותף של יהושפט ויורם מלכי יהודה (סביב 848 לפנה"ס) ועד לאמצע ימי מלכותו של אמציהו, היינו במשך כ-60 שנה, הייתה אדום עצמאית, ולפחות לא הייתה כפופה לממלכת יהודה. ארץ אדום נזכרת בכתובת מכלח של אדד-ניררי השלישי (812 לפנה"ס עד 783 לפנה"ס), כמלך שהעלה מס למלך אשורי זה לצד ממלכת ישראל ופלשת.
במטרה להחזיר לעצמו שליטה באדום, ערך אמציהו מפקד של יוצאי הצבא. הצורך בעריכת המפקד מוסבר באירועים המדיניים הקודמים: הסכסוכים הפנימיים בימי עתליה ויהואש, השיעבוד לחזאל, וכעת הניסיון להחזיר את השליטה על אדום לידי יהודה. ככל הנראה במרוצת תקופה זו (842-798) הוזנחו ענייני הצבא. הנחה זו מתבססת על רקע השוואת גודל צבאו של אמציהו לזה של יהושפט: לעומת המספר המיוחס לצבאו של יהושפט - מיליון ו-160 אלף, לרשות אמציהו עמדו רק 300 אלף (דבה"ב כה, ה). אמציהו סבר שאין מספר זה מספיק ושכר מיהואש מלך ישראל 100 אלף חיילים (שם, ו).

ספר דברי הימים מספר על איש האלוהים שבא אל אמציהו והורה לו שלא לשתף בקרב עם אדום את החיל ששכר מישראל: ”וְאִיש הָאֱלֹהִים בָּא אֵלָיו לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ אַל יָבֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל כִּי אֵין ה' עִם יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם. כִּי אִם בֹּא אַתָּה עֲשֵׂה חֲזַק לַמִּלְחָמָה יַכְשִילְךָ הָאֱלֹהִים לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶש כֹּחַ בֵּאלֹהִים לַעְזוֹר וּלְהַכְשִיל” (דה"ב כה, ז-ח). פרשה זו תמוהה, שכן קשה להניח שהתנגדות זו הייתה קשורה בהתנגדות לישראל מצד "בני הנביאים" על רקע דתי: הרי בישראל שלט באותה עת יואש נכדו של יהוא, המלך שטיהר את ממלכת ישראל מפולחן הבעל הצורי, בעוד שביהודה היו עדיין קיימות הבמות. אפשרות אחת היא להניח, שההתנגדות הייתה אכן על רקע דתי, אך היא באה על רקע שעיקרו אינו ידוע, לפיו בימי יהואחז מלך ישראל שב הכל לקדמותו - זאת על סמך הנאמר במל"ב יג, ב: ”וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ אַחַר חַטֹּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא סָר מִמֶּנָּה”. הנחה זו מוצאת תמיכה בנבואתו של הושע, בן דורו של ירבעם ב'. אפשרות אחרת להבין התנגדות זו מובנת על רקע יחסם השלילי של מלכי ישראל כלפי המקדש בירושלים. היינו - לא עצם הפילוג בין הממלכות הוא שהיווה חטא, שהרי על פי מל"א, יב, כב-כד מנע איש האלוהים את רחבעם מלעלות למלחמה נגד ישראל בטענה שהפילוג הוא רצון ה': ”וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְמַעְיָה אִיש הָאֱלֹהִים לֵאמֹר. אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה' לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שוּבוּ אִיש לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְמְעוּ אֶת דְּבַר ה' וַיָּשֻבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר ה'”. החטא של מלכי ישראל היה בכך שהם לא הכירו במקדש בירושלים. ואכן הנביאים לא חלקו באופן מפורש על זכות קיומה העצמאי של ממלכת ישראל; טענותיהם מכוונות אך ורק נגד ההיבט הפולחני-דתי.

תוצאת המסע נגד אדום מסוכמת בקצרה במל"ב יד, ז: ”הוּא הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְתָפַשׂ אֶת הַסֶּלַע בַּמִּלְחָמָה וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ יָקְתְאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה”. "סלע" היא ככל הנראה א-סלע, כ-3 ק"מ דרומית לא-טפילה בדרך בין טפילה לבצירה ופונון בערבה. מסתבר על-כן, שהמלחמה התנהלה על מבואות ארץ אדום מצד הערבה (גיא מלח נמצאת אולי בוואדי שמתחת לג'בל מוליח). כיבוש סלע, שהיא גבעה מבוצרת החולשת על סביבותיה וקרובה לבצרה (בוצירה), שהייתה בימי בית ראשון העיר הראשית בצפונה של אדום, נתן ביד אמציהו את השלטון על צפון אדום, אך כנראה לא עלה בידו לכבוש את אדום כולה, שכן עוזיהו בנו הוא שהשלים את ההשתלטות על אדום.

ספר דברי הימים מוסיף פרטים שאינם נזכרים בספר מלכים על עניין הניצחון על אדום: ”וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאש הַסָּלַע וַיַּשְלִיכוּם מֵרֹאש הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעו.ּ” חז"ל מבקרים מאוד את מעשהו האכזרי של אמציהו בהשלכת השבויים מן הסלע, וכנראה שעקב מעשה זה נענש אמציהו בפשיטה של הגדוד הישראלי: ”וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְלֹשֶת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה.”.

אמנם אמציהו לא פירש את פשיטת הגדוד כעונש אלוהי, אלא כתוצאה טבעית שנגרמה בעקבות ציותו לדברי הנבואה לשלח את הגדוד, ועל כן אמציהו בכעסו עזב את אלוקיו ואף איים על נביאו:
”וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר. וַיִּחַר אַף ה' בַּאֲמַצְיָהוּ וַיִּשְלַח אֵלָיו נָבִיא וַיֹּאמֶר לוֹ לָמָּה דָרַשְתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ. וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ חֲדַל לְךָ לָמָּה יַכּוּךָ וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְחִיתֶךָ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָמַעְתָּ לַעֲצָתִי” (דה"ב כה, יב-טז).

המלחמה נגד ישראל

מיד לאחר המלחמה באדום פותח אמציהו במלחמה בישראל שמסתיימת בכישלון חרוץ:
”וַיִּוָּעַץ אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּשְלַח אֶל יוֹאָש בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים... וַיַּעַל יוֹאָש מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּבֵית שֶמֶש אֲשֶר לִיהוּדָה. וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִיש לְאֹהָלָיו. וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָש בֶּן יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָש מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָמֶש וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָלִַם מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַעַר הַפּוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה. וְכָל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם עֹבֵד אֱדוֹם וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת וַיָּשָב שֹמְרוֹן” (דה"ב כה, יז-כד; והמקבילה במל"ב יד, ח-יד).

לפי התיאור בספר מלכים - עניין הכרזת המלחמה מצדו של אמציהו על ישראל אינו מובן, שכן בספר מלכים לא הובא פרשת הביזה וההרג שביצעו בערי יהודה הגדוד הישראלי ששוחרר לחזור לביתו ולא שותף במסע נגד אדום. בספר דבה"י מובא עניין זה והדברים הופכים לברורים יותר: ”וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶר הֵשִיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְלֹשֶת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה” (דה"ב כה, יג). יש להניח שמעשה זה חולל סערת רגשות וזעם רב ביהודה. וזה מה שהביא את מלך יהודה לצעדו הבא ולמלחמה. אמנם ספר דברי הימים מדגיש לצד סיבה זו גם את הסיבה הרוחנית לכישלון זה: ”וְלֹא שָמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד כִּי דָרְשוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם.”, זאת בהתאם לדרכה של ההיסטוריוגרפיה המקראית שנותנת סיבתיות כפולה למאורעות ההיסטוריים - ההסבר הראלי וההסבר הרוחני.

15 שנותיו האחרונות

15 שנותיו האחרונות של אמציהו (לאחר תבוסתו נגד יואש מלך ישראל) לוטות בערפל ומעוררות חילוקי דעות. אמציהו המשיך לשלוט ביהודה 15 שנה אחר מות יואש מלך ישראל (ולדעת חז"ל, כמו לדעת היסטוריונים רבים, 14 שנה אחרי מותו של יואש וכ-15 שנה לאחר מלחמתו ביואש): ”וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָש מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹאָש בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵש עֶשְׂרֵה שָנָה” (מל"ב יד, יז). אולם, אין לדעת האם כישלונו במלחמה נגד יואש גרם להדחתו מכס המלוכה (ראו להלן). גם אמציהו, בדומה לאביו, מת בסופו של דבר בקשר חצר: ”וַיִּקְשְרוּ עָלָיו קֶשֶר בִּירוּשָלִַם וַיָּנָס לָכִישָה וַיִּשְלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָה וַיְמִתֻהוּ שָׁם. וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ עַל הַסּוּסִים וַיִּקָּבֵר בִּירוּשָׁלִַם עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד” (מל"ב יד, יט-כ; דה"ב כה, כז-כח). גם פסוק זה מעורר חילוקי דעות באשר לסופו (ראו להלן), כמו גם הפסוק: "ומעת אשר סר אמציהו מאחרי ה' ויקשרו עליו בירושלים וינס לכישה, וישלחו אחריו לכישה וימיתהו שם" (דבהי"ב כ"ה, כז) – כלומר, אין לדעת האם הכוונה היא לאחר עבודת האלילים המוזכרת לעיל שלאחר מלחמתו באדום, או התנהגותו בתחום הדתי מספר שנים לאחר מכן.

לפי מסורת חז"ל, לאחר תבוסתו מול יואש מלך ישראל, קשרו נגדו בירושלים ומשם נס ללכיש ומלך עליה ועל סביבותיה עוד 15 שנה (ומכאן, לדעתם הפסוק "ויחי... אחרי מות..." ולא פסוק כגון "מלך אחרי מות...", שהוא גם השוואה סינכרונית יחידה במינה בתנ"ך בין זמן מותו של מלך אחד לזמן מותו של מלך אחר), כל זאת בעוד שבנו עוזיהו מלך באותן 15 שנה על כל יהודה. אולם, אין בין חז"ל הסכמה האם מת בלכיש מידי קושרים, או האם מת לאחר מנוסתו ללכיש ממכאובי גוף שספג מידי מתנגדיו.

לזכר המאורע הזה, נקרא מושב בחבל לכיש בשם אמציה.

בעיני רוב ההיסטוריונים המודרניים הייתה תקופת 15 השנה שלאחר מלחמת אמציהו ביואש תקופה של חפיפה שלטונית בין אמציהו לעוזיהו, אך קיימים חילוקי דעות האם אמציהו מלך בשארית ימיו על כל יהודה או רק על לכיש וסביבותיה והאם נקשר נגדו קשר רק בסוף ימיו או לאחר תבוסתו נגד יואש וכתוצאה מכך. ייתכן אף, כי במידה ונקשר קשר נגד אמציהו רק 15 שנה לאחר תבוסתו, נבע הקשר מסיבות אחרות.

לפי מסורת חז"ל אחיו של אמציהו היה אמוץ, אביו של הנביא ישעיהו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמציהו בוויקישיתוף

• אמציה המלך, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• הרב יצחק לוי, תולדות עבודת ה' במזבחות (קח) – איסור הבמות (פד), באתר תורת הר עציון

הערות שוליים

מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציהו עוזיהו/עזריהו 928 911 908 867 846 843 842 836 798 769 יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו 758 733 726 698 641 639 609 608 597 597–596