ראם לבן

ראם לבן
ראם לבן
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
סוג:	ראם
מין:	ראם לבן
שם מדעי
Oryx leucoryx ‏פאלאס, 1777
תחום תפוצה

ראם לבן בחי-בר יטבתה

עגל של ראם לבן בגן החיות התנכ"י

ראם לבן באזור שימור מדברי בדובאי

עדר ראמים לבנים בחוות האנטילופות בערבה

דוגמה לראם לבן בעל בעיה כלשהי בקרן שגורמת למראה של קרן אחת. גן החיות התנכ"י

ראמים לבנים במתחם בחולות וואביה, עומאן

ראם לבן מוחזק בתנאים מנוגדים לתנאי מחייתו הטבעיים בגן החיות של ציריך

קבוצת ראמים לבנים בגן החיות אל עין באזור המזרחי של אמירות אבו דאבי

ראם לבן, ראם ערבי או ראם התועפות (Oryx leucoryx) הוא אנטילופה בגודל בינוני עם בליטת כתף בולטת, קרניים ארוכות וישרות וזנב שעיר. הוא מין של ראם שבמשפחת הפריים, והוא הקטן שבראמים. הראם הלבן חי במדבריות והערבות של חצי האי ערב. הוא נכחד בטבע בראשית שנות ה-70, אך שרד בגני חיות ובשמורות פרטיות והושב לטבע החל משנת 1980.

בשנת 1986 הוגדר הראם הלבן כמין בסכנת הכחדה ברשימה האדומה של Insu, ובשנת 2011 הפך לבעל החיים הראשון שירד למצב פגיע לאחר שנרשם בעבר כמין שנכחד בטבע. הראם הלבן מופיע באמנת וושינגטון, ובשנת 2011 נאמדה אוכלוסייתו ברחבי העולם ביותר מ-1,000 פרטים בטבע וכ-6,000–7,000 פרטים בשבי.

הראם הלבן אינו החיה המוזכרת בתנ"ך בשם זה.

תיאור

גובה הכתף של הראם הלבן הוא כמטר ומשקלו הוא כ-70 ק"ג. הפרווה שלו היא לבנה, החלק התחתון והרגליים שלו חומים ופסים שחורים מופיעים במקום בו הראש פוגש את הצוואר, במצח, באף ועוברים מהקרן מטה לרוחב העין לפה. הראם הלבן בעל שתי קרניים מעוגלות ארוכות ישרות או מעט מעוקלות שאורכן הוא 50–75 ס"מ.

הראם הלבן נח בזמן החום של היום ויכול לזהות גשמים ולנוע לעברם, כלומר יש להם שטח מרעה גדול; עדר בעומאן יכול לרעות על פני שטח של מעל 3,000 קמ"ר. עדרי ראם לבן כוללים גם זכרים וגם נקבות ולרוב הם מכילים בין 2 ל-15 פרטים, אם כי דווחו עדרים של עד 100 פרטים. הראם הלבן אינו אגרסיבי, ולכן עדרים יכולים להתקיים זה לצד זה במשך זמן מה.

מלבד בני אדם, זאבים הם הטורפים היחידים של הראם הלבן. גם בישראל נצפו מקרים בהם זאבים טרפו ראמים. בשבי ובתנאים בטוחים בטבע, אורך חיים של הראמים הלבנים מגיע עד 20 שנה. עם זאת, בתקופות של בצורת, תוחלת החיים שלהם עשויה להיות להתקצר משמעותית בגלל תת-תזונה והתייבשות. סיבות מוות נוספות כוללות קטטות בין זכרים, הכשות נחש, מחלות וטביעה במהלך שיטפונות.

תפוצה ובתי גידול

תפוצה

מבחינה היסטורית, הראם הלבן חי ככל הנראה ברוב המזרח התיכון. בתחילת 1800 עדיין היה ניתן למצוא אותם בסיני, בארץ ישראל, בעבר הירדן, ברוב עיראק וברוב חצי האי ערב. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הצטמצמו שטחי המחיה של הראמים לעבר ערב הסעודית, ועד 1914 שרדו רק ראמים מעטים מחוץ למדינה. דווחו על פרטים מעטים בירדן בשנות ה-30 של המאה ה-20, אולם באמצע העשור, האוכלוסיות היחידות שנותרו היו במדבר נפוד בצפון מערב ערב הסעודית ובאזור רובע אל ח'אלי בדרום.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלו נסיכים ערביים ופקידים בחברות נפט לצוד ראמים לבנים בעזרת מכוניות ורובים. הציידים הלכו והתרבו, ודווח כי חלקם העסיקו כ-300 כלי רכב. באמצע המאה ה-20, אוכלוסיית הצפון נכחדה למעשה. דווח כי הראם הלבן האחרון בטבע לפני ההשבה מחדש נצפה בשנת 1972.

הראם הלבן הושב בחזרה לעומאן, ערב הסעודית, ישראל, איחוד האמירויות הערביות, סוריה וירדן. אוכלוסייה קטנה הושבה לאיי חוואר ואוכלוסיות גדולות הושבו לכמה אתרים בקטר ובאיחוד האמירויות הערביות. סך כל הפרטים בטבע כיום נאמד בכ-1,000 פרטים, מה שמציב את הראם הלבן מעבר לסף 250 הפרטים (שדרוש כדי להיות במעמד "בסכנת הכחדה").

בתי גידול

ראם לבן מעדיף לחיות במדבר חצץ או בחול קשה, שם המהירות והסיבולת שלהם תגן עליהם מפני רוב הטורפים, כמו גם מרבית הציידים שצדים אותם ללא כלי רכב. במדבריות החולות בסעודיה, הם נמצאו בעבר באזורי החול הקשים של השטחים בין הדיונות והרכסים הרכים יותר.

אקולוגיה

התנהגות

הראם הלבן מתקיים בבתי הגידול מהצחיחים ביותר על פני כדור הארץ, ומגלה הסתגלות מרשימה לתנאי המדבר: הוא אינו צורך מים רבים ויכול לחיות חודשים רצופים ללא שתייה של ממש, כאשר את מעט הלחלוחית הנדרשת לו הוא משיג ממזונו הצמחוני. כדי לשמור על נוזליו הראם פעיל בעיקר בלילה ובמשך היום הוא נח בגומה שהוא חופר לעצמו או בצילו של דקל התמר. הראם חי בדרך כלל בעדר, שגודלו משתנה בהתאם לזמינות המזון והעונה.

בכל עדר יש מספר זכרים ונקבות המקיימים היררכיה חברתית. ישנו זכר דומיננטי שתפקידו להרבות את הנקבות ולשמור על מבנה העדר, וכן להגן מפני טורפים. הנקבה הדומיננטית מובילה את העדר. תוחלת החיים של הראמים היא מעל ל-20 שנים. הריונם אורך כחצי שנה ומסתיים בולד יחיד.

תזונה

התזונה של הראם הלבן מורכבת בעיקר מעשבים, אך הם אוכלים מגוון גדול של צמחים הכולל: ניצנים, פירות, פקעות ושורשים. עדרים של ראמים לבנים עוקבים אחרי גשמים נדירים כדי לאכול את הצמחים החדשים שצומחים אחרי הגשמים. הם יכולים ללכת מספר שבועות מבלי לשתות מים.

הידלדלות האוכלוסייה

עד תחילת המאה ה-19 הראמים הלבנים היו מצויים במדבריות המזרח התיכון. עם כניסת הנשק החם החל ציד חסר רסן של הראם הלבן שבסיסו בשתי סיבות: בשרם הטעים ואמונות טפלות שיוחסו לדמם ולמוחם כיעילים כנגד הכשות נחשים ומרפאים שיתוק. גם לקרנו של הראם הלבן יוחסו סגולות פלא שהמחזיק בהן מוגן מפני חיות טרף. הציד הכחיד כמעט לחלוטין את הראם הלבן והאזורים היחידים שבהם נותרו פרטים בטבע החופשי הוא במדבריות המזרחיות של ערב הסעודית. כניסתן של חברות נפט לאזור החמיר עוד יותר את מצבם של הראמים עד שבשנת 1962 נספרו קבוצות בודדות בלבד וב-1972 נכחד אחד מאחרוני עדרי הראמים שבטבע לאחר ציד אכזרי של עדר ראמים שלם בעומאן. בשלב זה הראם הלבן כמעט שהגיע למצב שימור של נכחד בטבע (Extinct in the Wild; EW). ארגון IUCN סיווג את מצב השימור של הראם הלבן כ"נתון בסכנת הכחדה", אך ב-2011 שונה הסיווג ל"פגיע", לאחר הצלחתה של תוכנית שבה הוחזרו ראמים לבנים לטבע, בעקבותיה חיים כיום בטבע כ-1,000 פרטים.

שימור

גן החיות של פיניקס ועולם החי והצומח (בעבר "החברה לשימור החיות והצומח בלונדון") בסיוע כספי של הקרן העולמית לשימור חיות הבר, אחראים להצלת הראם הערבי מהכחדתו. בשנת 1962 הקימו קבוצות אלה את העדר הראשון על מנת שיתרבה, בגן החיות של פיניקס. מבצע הצלה זה מכונה "מבצע ראם". העדר בגן החיות התחיל מ-9 פרטים ועד היום היו מעל ל-240 לידות מוצלחות. מגן החיות נשלחו ראמים לגני חיות ופארקים אחרים ברחבי העולם כדי להקים עדרים חדשים.

בשנת 1968, שייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, הקים את גן החיות אל-עין כדי לשמר את הראמים מתוך דאגה לחיות הבר של איחוד האמירויות ובמיוחד לפרסתנים.

הראם הלבן ניצוד על לכדי הכחדה בטבע עד שנת 1972. עד ל--1980 מספר הראמים בשבי עלה לנקודה בה יכולה להתאפשר השבה לטבע. ההשבה הראשונה, לעומאן, היה עם ראמים מפארק הספארי של סן דייגו. אף כי מספר הפרטים בעומאן ירד, כיום ישנן אוכלוסיות בטבע בערב הסעודית וישראל. אחת האוכלוסיות הגדולות ביותר נמצאת באזור מחאסט א-סייד שהוא שמורה גדולה ומגודרת בסעודיה, המשתרעת על למעלה מ-2,000 קמ"ר. בזכות גרעין השימור הזה, עד 1990 מספר הראמים הלבנים עלה ל-1,300.

ביוני 2011, הוגדר מחדש הראם הלבן כפגיע על ידי הרשימה האדומה של IUCN. ה-IUCN העריך שיש יותר מאלף ראמים לבנים בטבע, ו-6,000–7,000 פרטים בשבי ברחבי העולם בגני חיות, שמורות טבע ואוספים פרטיים. חלקם נמצאים במתחמים גדולים ומגודרים (נדידה חופשית), כולל אלה בסוריה, בחריין, קטר ואיחוד האמירויות הערביות. הראם הלבן היה החיה הראשונה שסווגה מחדש על ידי ה-IUCN כמין פגיע לאחר שסווג בעבר כנכחד בטבע.

בערב הסעודית מספר הפרטים ממשיך לגדול בהתמדה. מ-400 ב-1997 לכ-700 בתחילת 2003. באיחוד האמירויות שוחררו ב-2007 כ-100 פרטים למדבר אבו דאבי כחלק מתוכנית חומש להשבת 500 פרטים לטבע עד 2012.

ב-28 ביוני 2007 שמורת הראם הלבן של עומאן הייתה האתר הראשון שאי פעם הוסר מרשימת אתרי המורשת העולמיים של אונסק"ו. הסיבה לטענת אונסק"ו הייתה שממשלת עומאן אישרה לפתוח 90% מהאתר לחיפוש נפט. מספר הפרטים בשמורה צנח מ-450 פרטים ב-1996 ל-65 בלבד בראשית 2007, וכיום נותרו פחות מארבעה זוגות באתר.

השבתו לישראל

הראם הערבי נכחד מישראל לחלוטין והושב אליה בשנת 1978 בעזרת אגודת החי בר שרכשה בכספי תרומות ארבעה זוגות של ראמים לבנים בעלות של 15,000 דולרים לפרט. הראמים שוחררו בחי בר יטבתה וכיום מספרם בטבע מגיע ל-200, כך שישראל מהווה מוקד משיכה ייחודי לחובבי טבע וחוקרים המעוניינים לצפות בראמים בסביבתם הטבעית. הראמים בישראל מצויים בעיקר באזור הערבה, אף על פי שמאז 2014, החלו שחרורים באזורים אחרים בנגב, והם משוטטים בכל השטח שבין אילת למכתש רמון.

בנוסף, ניתן למצוא ראמים לבנים במספר גני חיות בישראל, אשר ברובם יש תוכנית רבייה והשבה לטבע. בין גני החיות נמצאים: הספארי ברמת גן, גן החיות התנכ"י, חי-בר יטבתה וחוות האנטילופות בערבה.

ב-2021, נצפה עדר של 16 ראמים לבנים, שכולם נולדו בטבע, בנחל ציחור, בערבה.

הראם כסמל

שבר אסטלה דרום ערבי המתאר יעל שוכב ושלושה ראשי ראם לבן. היעל היה אחת החיות הקדושות ביותר בדרום ערב, ואילו הראם הלבן נקשר לאל עטר, המאה החמישית לפני הספירה.

הראם הלבן הוא החיה הלאומית של ירדן, עומאן, איחוד האמירויות הערביות, בחריין וקטר.

כמו כן, מספר עסקים בחצי האי ערב ובמיוחד אל מאה איירווייז (חברת תעופה) ואל מאה פטרוליום קרויים על שמו של הראם הלבן.

ראם לבן קטרי בשם "אורי" (Orry) נבחר לקמע המשחקים הרשמי במשחקי אסיה 2006 בדוחה, והוא מוצג על כנפי המטוסים השייכים לחברת התעופה המזרח תיכונית קטר איירווייז. כמו כן, הראם הלבן הוא החיה הלאומית של עומאן ושל מדינות נוספות.

מיתוס החד קרן

בעבר היה מיתוס שנפוץ שקישר את הראם הלבן אל החד קרן, ואריסטו ופליניוס הזקן טענו כי הראם הלבן הוא האב טיפוס של החד קרן. כך גם בתרגום המלך ג'יימס לתנ"ך, המילה ראם מתורגמת כ"חד קרן".

המיתוס עשוי להיות מבוסס על ראמים שאיבדו קרן אחת, שכן בהתחשב בכך שקרניו עשויות מעצם חלולה שלא ניתנת לחידוש, אם הראם היה מאבד את אחת מקרניו הוא היה נשאר עם קרן אחת לשארית חיו. בנוסף, מן הצד נראה הראם לעיתים כבעל קרן אחת בלבד, וכך צויר במצרים הקדומה - ציורים שהיו לימים לאחד ממקורות האגדות על חד־קרן.

קישורים חיצוניים

בול ראם לבן, 1971

• ראם לבן, באתר ITIS (באנגלית)
• ראם לבן, באתר NCBI (באנגלית)
• ראם לבן, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• ראם לבן, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• ראם לבן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• ראם לבן, באתר GBIF (באנגלית)
• צפריר רינת, תיעוד רגעיו הראשונים של ראם לבן, באתר הארץ, 28 במרץ 2019
• זיו ריינשטיין‏, תיעוד נדיר: הראמים שתו מים בערבה, אבל אז הגיע זאב, באתר וואלה, 19 באוגוסט 2022