קרקל

קרקל
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
תת־סדרה:	דמויי חתול
משפחה:	חתוליים
סוג:	קרקל
מין:	קרקל מצוי
שם מדעי
Caracal caracal ‏שרבר, 1776
תחום תפוצה

ראש של קרקל

קרקל בתוך הפארק הלאומי קרוגר, דרום אפריקה.

קרקל מהלך בגן חיות בפריז

ראש של קרקל

קָרָקָל מצוי (שם מדעי: Caracal caracal) הוא מין טורף בינוני במשפחת החתוליים מהסוג קרקל. בעבר הקרקל נחשב למין היחיד בסוג, אך לאחרונה כמה חוקרים הוסיפו לסוג את המין חתול זהוב אפריקני. הקרקל אולף על ידי האדם למטרות ציד באיראן ובהודו. הקרקל חי בטבע כ-12 שנים בממוצע, ובשבי הוא יכול להגיע עד 20 שנים.

תפוצה

הקרקל נפוץ בכל אפריקה, באסיה באזור הים הכספי, בצפון הודו, בארצות ערב ובישראל.

הקרקל שוכן באזורי מחיה מגוונים, אך בעיקר באזורים יבשים ביערות נמוכים ובסוואנות. תוחלת חייו היא עד 12 שנים בטבע ובממוצע כ-16 שנים בשבי. פעיל בעיקר בשעות הלילה. הוא זוהה לראשונה בישראל על ידי הזואולוג גיורא אילני.

נכון ל-2017, הקרקל מחולק כיום ל-3 תת-מינים:

• אסיה ואפריקה -
  • קרקל דרום אפריקאי (Caracal caracal caracal) – נפוץ באפריקה הדרומית ובאפריקה המזרחית.
  • קרקל צפון אפריקאי (Caracal caracal nubicus) - נפוץ בצפון אפריקה ובמערב אפריקה.
  • קרקל אסייתי (Caracal caracal schmitzi) - נפוץ באסיה, מארצות ערב וישראל עד הודו.

מבנה גוף

אורך הגוף של הקרקל נע בין 55 ל-90 סנטימטרים, אורך הזנב נע בין 22 ל-34 סנטימטרים, הגובה עד הכתף הוא בין 38 ל-50 סנטימטרים. משקל הזכר הוא כ-10 קילוגרם בממוצע, ואילו משקל הנקבה הוא 7 קילוגרם בממוצע. משקל הקרקלים יכול להגיע ל-12 קילוגרם ואף יותר במקרים נדירים. תת-המינים האסייתים מעט קטנים יותר מאלו האפריקנים. הנקבות קטנות בצורה משמעותית מהזכרים, הגדולים מהן בשיעור של 25%. הקרקל בעל פרווה צפופה אך קצרה, חומה-אדמדמה בסנטר, ולבנה באזור הצוואר והבטן. לקרקל פסים שחורים דקים מהעין לאף, ללא שפמונים.

הגוף ארוך, דק וגמיש בעל רגליים ארוכות. הגפיים האחוריות גדולות מהקדמיות. הזנב מהווה כשליש מאורך הקרקל.

האוזניים שחורות מבחוץ, דקות ומחודדות, מצויצות שיער באורך 4.5 ס"מ. סימן ההיכר המיוחד נתן לחיה את שמה: מהמילה הטורקית "קאראקל" שמשמעותה – אוזניים שחורות.

באזורים יבשים צבע הפרווה בהיר יותר, אחוז קטן מהקרקלים בישראל בעלי פרווה אפורה במקצת. למספר תת-מינים שיער עודף על כפות רגליהם המשמש להגנה מחום החולות.

מבנה גופו של הקרקל עוזר לו לקפוץ לגובה של 3 מטר וגם קרקל מבוגר יכול לרוץ כמו ברדלס צעיר.

תזונה

בארץ ישראל ניזון הקרקל בעיקר מחוגלות ומארנבות. הקרקלים מתגנבים אל טרפם באיטיות. הם יתקפו מכרסמים שונים, ארנבות, איילים צעירים ושאר יונקים קטנים, לעיתים רחוקות יותר יצודו זוחלים וחרקים גדולים. הם ידועים במומחיותם בתפיסת עופות קטנים, על יד זינוק באוויר והכאת הטרף בכפות ידיהם.

רוב הטרף ניצוד על הקרקע, אולם נצפו מקרים בודדים בהם ניצוד הטרף על גבי העצים.

הקרקל קל תנועה וחסר פחד ולעיתים אף יתקוף חיה הגדולה ממנו בהרבה כחזיר בר.

התנהגות

הקרקלים האפריקאים פעילים בעיקר במשך הלילה, אולם יצודו בחודשי החורף אף בשעות הבוקר. הקרקלים האסייתיים פעילים בשעות בין ערביים ובזריחה. במשך היום הם מסתתרים בכוכים באדמה שננטשו בידי יושביהם, בצמחייה סבוכה ובנקיקי סלעים. הנקבות ההרות יימצאו על פי רוב במערות של דורבנים, שהן יחסית מרווחות ומוגנות מפני טורפים אחרים.

הקרקל שוכן קרקע אולם מצטיין בטיפוס על עצים, הוא כנראה המהיר מהחתולים הקטנים. הקרקל שומר על הטריטוריה שלו על ידי הטלת שתן. הוא מתקשר בקולות יללה חתוליים ('מְיַאוּ'), נהימות ולחישות, נשמעו גם קולות המזכירים שיעול. הוא חי על פי רוב ביחידות, אולם נצפו פרטים מגילאים שונים המתקבצים יחד למטרות שונות.

רבייה וגידול צאצאים

הקרקל הזכר חי בטריטוריה גדולה, המוקפת במספר טריטוריות קטנות של נקבות. תקופת הרבייה אינה קבועה, ונקבה יכולה להזדווג עם 3 זכרים באותה תקופה. הנקבה תזדווג עם זכרים השווים לה פחות או יותר בגודלם ובגילם. הנקבות ממליטות 1–3 גורים לאחר תקופת עיבור של 69–71 יום.
בדומה לגורי חתולים, הגורים פוקחים את עיניהם לאחר 10 ימים ומתחילים ללכת קצת אחר-כך. החל מהחודש הראשון, האם מעבירה אותם ממחילה למחילה כל יום כדי לחמוק מטורפים. הם מתחילים לאכול בשר מהיום ה-45.

הצעירים מוסיפים למשקלם 21 גרם ביום, מגיעים לבגרות מינית תוך 16–24 חודשים אך עצמאיים לחלוטין כבר אחר 6 חודשים, ויכולים למצוא להם טריטוריה משלהם. הזכרים מרחיקים עד 90 ק"מ ממקום הולדתם, אך הנקבות נשארות בקרבת מקום ועל פי רוב חופפות הטריטוריות של אם ובתה.

שימור טבע

אוכלוסיית הקרקל נפוצה באזורים שונים בעולם ונתונה ללחצים שונים באזורים גאוגרפיים שונים. הקרקל נכחד בירדן ובכוויית ובסכנת הכחדה בפקיסטן, במרוקו ובחלקים אחרים של צפון אפריקה, ובחלקים מטורקמניסטן. עם זאת, על פי הרשימה האדומה של IUCN, אין חשש ממשי לאוכלוסייה בחצי האי ערב והמין נפוץ ויציב במרכז ובדרום יבשת אפריקה. כיוון שכך, הוא לא נחשב בסכנת הכחדה ממשית. בישראל, אוכלוסיות הקרקלים קטנות ובסכנת הכחדה, בעיקר בשל פגיעה באזורי המחיה שלהן והרס בתי הגידול הטבעיים.

פרטי הקרקל ניצודים בשל עורם ובשרם. הם מהווים אף סכנה למשקי החי ולכן צדים בהם, ידוע מקרה בו קרקל יחיד הרג 21 עיזים.^{[דרוש מקור]}

בטורקמניסטן הקרקל מסווג כנדיר, ותת-מינים בצפון ודרום אפריקה וכן בחלקים באסיה נעשים נדירים עם הזמן בשל ריבוי ציד לא חוקי. ערכה המסחרי של פרוותם הוא נמוך. הקרקל מוגן מפני ציד במרוקו, תוניס ואלג'יריה, ובכל ארצות אסיה.

בתנ"ך

לדעתו של נתן סליפקין, יש לזהות את הקרקל עם ה"איים" או ה"ציים" המוזכרים בנביאים כחיות בר השוכנות בחורבות, כמו בישעיהו: ”וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם. וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמנוֹתָיו וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ.” (ספר ישעיהו, פרק י"ג, פסוקים כ"א–כ"ב), הקרקל האסייתי מבקש מחסה בנקיקי סלעים וחורבות נטושות יכולות לספק לו בית גידול אידיאלי. לדעתו יש לפרש את המילים "וענה איים באלמנותיו" כמוסבות על צלילי קריאתו הייחודיים של הקרקל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרקל בוויקישיתוף

• קרקל, באתר ITIS (באנגלית)
• קרקל, באתר NCBI (באנגלית)
• קרקל, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• קרקל, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• קרקל, באתר GBIF (באנגלית)
• קרקל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קרקל באתר הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב
• נדב לוי, הקרקל - מייקל ג'ורדן של חתולי המדבר המסתוריים, באתר ynet, 29 באפריל 2011
• נדב לוי, ‏קרקל - חתול המדבר המסתורי, "טבע הדברים" (כפי שאורכב בארכיון האינטרנט)
• יצליחו איפה שהנמרים נכשלו? חתולי הבר של ישראל בקרב הישרדות, סרטון בערוץ "כאן חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב, 09.09.2022
• יצאנו לחפש קרקל בנגב, סרטון בערוץ "מטיילים בארץ", באתר יוטיוב, 19.07.2023
• נטע אחיטוב, הוא הטורף הכי מפואר של ישראל, אך מעטים פגשו בו. מסע בעקבות הקרקל, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2024