אנטילופות

אנטילופות
	איור של ארנסט הקל על מיני אנטילופות שונים. משמאל לימין, ומלמעלה למטה: ארבע קרן, גנו לבן זנב, קודו הביצות, אנטילוקפרה אמריקנית, קובוס המים, אנטילופת סוס שחורה, דישון, קודו גמלוני וקודו משורטט.
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים

אנטילופות הוא שם כללי לקבוצה פרפילטית גדולה של יונקים אוכלי עשב ובעלי קרניים ממשפחת הפריים. אין זו קבוצה במשמעות הטקסונומית המקובלת של המושג: בעלי חיים המסווגים כאנטילופות נמצאים בכל תת-המשפחות של משפחת הפריים, ולעיתים מינים מסוימים קרובים יותר לפרות או לעיזים מאשר למיני אנטילופות אחרים. ישנם מינים רבים של אנטילופות, שמאפייניהם וממדיהם משתנים מאוד: החל מאנטילופה מלכותית (Neotragus pygmaeus) ואנטילופת בייטס ("Neotragus batesi) שגובהן אינו עולה על 30 סנטימטרים, ועד לאילנד ענק (Taurotragus derbianus) שגובהו מגיע ל-2.5 מטרים.

כאמור, האנטילופות אינן קבוצה מונופילטית, אלא קבוצה המכילה מינים שונים שאינם דווקא קרובים זה לזה יותר מלמינים אחרים מבחינה אבולוציונית. בדרך כלל, המונח "אנטילופה" מתאר את כל בני משפחת הפריים שאינם נופלים תחת הקטגוריות עיזים, כבשים או בקר, אך ההגדרה משתנה בקלות וישנם יוצאים מן הכלל. בתת-משפחת היעלים ישנם מינים רבים השייכים לקבוצה הקרויה אנטילופות-עז, והם מתאפיינים לרוב בדמיון חיצוני לעז ובדמיון אקולוגי (ולעיתים גם חיצוני) לאנטילופות.

אזורי התפוצה הטבעיים של האנטילופות משתרעים על שטחים נרחבים באירואסיה ואפריקה. למרות שבצפון אמריקה מינים רבים של אוכלי עשב ממשפחת הפריים, לרוב אין הם מסווגים כאנטילופות. יש המערערים על קביעה זו ומסווגים גם מינים כמו האנטילוקפרה האמריקנית (Antilocapra; אינה משתייכת למשפחת הפריים) כאנטילופה. מיני אנטילופות שלא היו נפוצים באזור באופן טבעי, כגון האנטילופה ההודית (Antilope cervicapra) ראם הצבי (Oryx gazella), והנילגאי (boselapaus tragocamelus) הוכנסו אף הם לאמריקה על ידי האדם.

על פי ההגדרות המקובלות, כ-90 מיני בעלי חיים המשתייכים ל-30 סוגים מוגדרים כאנטילופות. מתוך מינים אלו, כ-15 נתונים בסכנת הכחדה, בשל ציד לא חוקי ואובדן בתי גידול. רוב מיני האנטילופות מאופיינים במבנה גוף קל ואלגנטי, גוף רזה יחסית, קלות רגליים, פרסה שסועה וזנב קצר. רגליהן האחוריות של האנטילופות חזקות במיוחד, וכשהן נבהלות הן מסוגלות לרוץ במהירות תוך כדי דילוגים למרחקים ארוכים.

רוב המאפיינים הפיזיים של האנטילופות דומים בדרך כלל לאלה של הפריים. לרוב האנטילופות מעטה של פרווה קצרה וצפופה. אצל מרבית המינים, צבע הפרווה נע בין צהוב לחום, בעוד שבמקרים רבים חלקו התחתון של הגוף לבן. האנטילופות הן מעלות גירה, ולכן יש להן מערכת מפותחת של שיניים חותכות. העיניים ממוקמות בצידי הראש כדי להבחין בטורפים, וגם חוש השמיעה והראייה מחודדים. בקרב רוב המינים, הן לזכר והן לנקבה יש קרניים – אך אלה של הזכר לרוב ארוכות יותר. בנוסף, ברוב המינים הזכר גדול מהנקבה.

מיני האנטילופות החיות בסביבה מיוערת או מיוערת למחצה אינם נוטים לנדוד, אך מינים מסוימים החיים בערבות האפריקניות נוהגים לנדוד מדי שנה מרחקים ארוכים מאוד במסלול קבוע פחות או יותר בחיפוש אחר שטחי רעייה פוריים; נדידה זו מכונה "הנדידה הגדולה" ודוגמה למיני אנטילופות המשתתפים בה הם הגנו ומינים מסוימים של צבאים אפריקנים. לאנטילופות דרכים שונות להימלט מטורפים, בהתאם לסביבת המחיה שלהן. לדוגמה, דוקרן הסטינבוק (Raphicerus campestris) החי באזורים מיוערים בדרך כלל מסתתר ושומר על פרופיל נמוך עד שהטורף עוזב, בעוד שלמינים אחרים, דוגמת הצבי החי בערבה נמוכה, אין אפשרות כזו, ובדרך כלל הם פותחים בריצה במהירות גבוהה כאשר הם מזהים טורף קרוב.

האנטילופות מצויות בגני חיות רבים ברחבי העולם. בישראל ניתן לראות מיני אנטילופות בספארי רמת גן, בגן החיות התנ"כי ובחוות האנטילופות בערבה ובחי בר יטבתה.

המינים שבקבוצה

תת-משפחת פרים (Bovinae)
- שבט: סלילני קרניים (Strepsicerotini)
- שבט: קצרי קרניים (Boselaphini)
תת-משפחת ראמים (Hippotraginae)
תת-משפחת בובאלים (Alcelaphinae)
תת-משפחת אימפלים (Aepycerotinae)
תת-משפחת צביונים (Cephalophinae)
תת-משפחת צבאיים (Antilopinae)
תת-משפחת צבאי סוף (Reduncinae)
תת-משפחת פלינים (Peleinae)
תת-משפחת פאנטולופים (Pantholopinae)