תענית כ' בסיוון

תענית כ' בסיוון היא תענית ציבור שנקבעה ליום כ' בסיוון על ידי רבנו תם לזכר עלילת הדם בבלואה שבצרפת, ואשר חודשה לאחר פרעות רינדפלייש, ושוב בתקופה מאוחרת על ידי מנהיגי ועד ארבע ארצות בעקבות גזירות ת"ח ות"ט. יש המציינים תענית זו כתענית הציבור המאוחרת ביותר שנקבעה בהיסטוריה היהודית.^[^{דרוש מקור]} כיום היא אינה נהוגה באופן ציבורי, אך קיימות קהילות הנוהגות לומר ביום זה סליחות בציבור.

בימי הבינים

לאחר עלילת הדם בבלואה

ערך מורחב – עלילת הדם בבלואה

בין הפוגרומים שעברו על יהדות צרפת בין מסע הצלב השני למסע הצלב השלישי, בולטת עלילת הדם בבלואה, שהתרחשה בכ' בסיוון ד'תתקל"א (1171). במסגרת עלילה זו הועלו על המוקד מעל 30 יהודים. גדולי צרפת שבאותו הדור, ובהם רבנו תם (שנפטר כשבועיים לאחר אותו המאורע), רבי יצחק בן מאיר ורבי יעקב מאורליינש, קבעו את אותו היום ליום של תענית ציבור. בנוסח המכתב שנכתב ונשלח לקהילות השונות על ידי רבנו תם נאמר כי:

וגדול יהיה הצום הזה מצום גדליה, כי יום כפורים הוא.^[1]

יום תענית זה התקבל בקהילות צרפת, אנגליה, אזור הריין ועד בוהמיה,^[^{דרוש מקור]} וחוברו על המאורע סליחות שונות, שכנראה נאמרו ביום התענית.

אף על פי שעלילה זו לא הייתה עלילת הדם הראשונה באותה התקופה, נקבעה תענית כוללת דווקא על עלילה זו. משערים, שהסיבה לכך היא שזו הייתה הפעם הראשונה שבה העלילה גובתה בידי השלטונות, וההרוגים לא נהרגו בפוגרום עממי, אלא בהוצאה להורג רשמית.^[2]^[3]

בדורות הבאים התרופף קיום התענית ביום זה, וכנראה השתכח לגמרי.^[4]

לאחר פרעות רינדפלייש

יש שכתבו כי התענית התחדשה לאחר פרעות רינדפלייש. בפרעות רינדפלייש נחרבו קהילות יהודיות רבות ונהרגו כ-20,000 יהודים במהלך הקיץ של שנת ה'נ"ח וראשית שנת ה'נ"ט (או 1298 לספירה הלועזית). על פרעות אלו חוברו מספר קינות, ואחת מהן נוספה לסדר הסליחות של כ' בסיוון: קינת "אספדה ואילילה ואספוק כף בנפש מרה" של רבי תמר בן מנחם העלוב.^[5] מנהג התענית נחלש שוב במהלך מאות השנים שלאחר מכן.

אולם, יש המפקפקים בכך שתענית כ' בסיוון נקבעה שוב לאחר פרעות רינדפלייש.^[3]

לאחר גזירות ת"ח ות"ט

ערך מורחב – גזירות ת"ח-ת"ט

יום התענית התחדש במשנה תוקף לאחר גזירות ת"ח-ת"ט, בהן נהרגו אלפי יהודים בעת הפוגרומים של אותן השנים, ומספר רב יותר בהמשך אותה התקופה. באספה השנתית של ועד ארבע ארצות שנערכה באדר א' ה'ת"י (פברואר 1650) בלובלין, הוחלט על קביעת יום כ' בסיוון ליום תענית לזכר הפוגרומים. יום כ' בסיוון נבחר כיום התענית, על כך שבו נכבשה העיר נמירוב (כיום באוקראינה) על ידי ההאטמאנים הקוזאקים בשנת ה'ת"ח (10 ביוני, או 31 במאי לפי הלוח היוליאני שהיה נהוג באותו הזמן והמקום, 1648); לאחר הכיבוש נטבחו רבים מיהודי נמירוב והסביבה. הטבח בנמירוב, שהיה הטבח ההמוני הראשון במהלך פרעות ת"ח ות"ט השפיע קשות על יהדות מזרח אירופה והיה הרקע לקביעת יום התענית. בקינות שחוברו ליום זה, מוזכר כי גם בשדה לבן נערך פוגרום בתאריך זה. בנוסף לכך, עלילת הדם בבלואה שאירעה באותו היום (ראו לעיל: לאחר עלילת הדם בבלואה), שימשה אף היא כסיבת קביעת התאריך, כפי שהוזכר בפנקס הוועד:

קבלו ועל זרעם אחריהם להתענות בכל ארבע הארצות את יום העשרים לחודש סיון בכל שנה ושנה, ביום ההוא אשר התחילה הצרה בק"ק נעמרוב הגדולה. והיום ההוא נכפלה בו הצרה, שכן מלפנים היתה בו גם כן גזרה רעה בשנת תתקל"א לפרט.

— הקדמת המדפיס לסליחות מרבי יום-טוב ליפמן הלר, בעל ה"תוספות יום טוב"; מובא אצל ישראל היילפרין, פנקס ועד ארבע ארצות, מוסד ביאליק, ירושלים תש"ה, עמ' 77–78

סיבה נוספת לקביעת תאריך זה מוזכרת אצל רבי שבתי כהן ("הש"ך"), והיא כי תאריך זה לעולם אינו חל בשבת, על פי קביעת הלוח.^[6]

התענית נקבעה מתחילתה כתענית ציבור בעלת תוקף קל יותר משאר תעניות (ראו להלן: דיני התענית).

החלטת ועד ארבע ארצות הייתה תקפה לארצות שהרכיבו את הוועד (היה זה לרוב בשטחים החופפים לשלטונות פולין).^[7] כך לדוגמה ליטא, שפרשה מהוועד כשני עשורים לפני כן, לא חויבה להחלטה זו. רבי שבתי הכהן, שהתגורר באותן השנים מחוץ לתחומי ועד ארבע ארצות, קיבל על עצמו באופן אישי את התענית, וקבע אותה גם לצאצאיו כחובה.^[6]

עם פירוק ועד ארבע ארצות בשנת ה'תקכ"ד (1764), החלה תקנה זו להתרופף. רבי ישכר תמר מציין מסורת כי מלכתחילה קביעת התענית הייתה רק עד תחילת המאה השישית לאלף השישי (שנת ה'תק"א). עוד הוא כותב שמשנת ה'ת"ר בטלה התענית בכל פולין,^[8] ואמרו שקבלה בידם שקביעת הצום הייתה רק עד שנה זו. הוא מסביר הגבלה זו בכך שאסור להוסיף תענית קבועה לדורות.^[9] רבי ישראל מאיר הכהן מציין כי בזמנו אין מתענים אלא מעטים,^[10] ורבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין בספרו "ערוך השולחן" לא הזכיר את התענית כלל. גם לאחר התמעטות מספר המתענים, בקהילות רבות בפולין ובאוקראינה המשיכו באמירת הסליחות גם אלה שלא התענו. באודסה נהגו לומר את הסליחות עד לשנות ה-50 של המאה ה-20, ואז אסר השלטון הסובייטי את אמירתן, משום שחמלניצקי נחשב באוקראינה הסובייטית כגיבור לאומי.^[11]

כיום אין התענית נהוגה באופן ציבורי, אך ישנם יחידים שנהגו להתענות באופן פרטי.^[12] במספר קהילות נוהגים להמשיך לומר בה סליחות בציבור, כמו חסידות בעלז, חסידות סקווירא וחסידות פאפא. אף בקהילות בהן אין מתענים ואין אומרים סליחות, יש שהורו שראוי להימנע מלערוך נישואין ביום זה, לעבור לדירה חדשה, או לנסוע לטיול ולחוף הים.^[13]

רבי מנשה קליין הסביר את התרופפות התענית בכך שמריבוי הגזירות והצרות שעברו על ישראל, קשה על הציבור לזכור את כל אותן הצרות בכל שנה ושנה^[14]

דיני התענית

בהחלטת ועד ארבע ארצות נקבע כי גיל החייבים בתענית הוא מ-18 ואילך לזכר, ומ-15 ואילך לנקבה (זאת לעומת שאר תעניות, שבהן מחויבים מגיל מצוות: גיל 13 לזכר, וגיל 12 לנקבה).^[15] למרות זאת, במשך הדורות, היו תקופות שנהגו שמתענים גם נערים מגיל בר מצווה ובת מצווה.^[16] לעיתים נהגו גם נשים מעוברות ומיניקות להתענות, אך לדעת רבי אברהם דוד מבוטשאטש, זהו מנהג טעות.^[16]

במקור, תענית זו נחשבה כתענית ציבור גמורה, ולכן הורו הפוסקים שיש לקרוא בתורה בתפילת שחרית ובתפילת מנחה של יום כ' בסיוון בפרשת "ויחל" (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"א), ואף אם הוא חל ביום שני, דוחים את קריאת פרשת השבוע מפני קריאת התענית.^[17] אולם, בתקופה מאוחרת יותר, כאשר התמעטו המתענים, כבר לא נדונה התענית כתענית ציבור גמורה, ולכן הורו הפוסקים שלא לדחות את קריאת פרשת השבוע אם חלה התענית ביום שני.^[10]

רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא (בעל "יסוד ושורש העבודה") מציין את אופי יום זה: ”עיקר התענית זה של כ' סיון, לתת אל לבו כמעט בכל רגע על הריגת הצדיקים והחסידים, ועל כלל האומה הישראלית הקדושה, שנהרגו במיתות אכזריות משונות ונשפך דמם באותו הזמן. ולקונן ולהצטער בלבו על הריגת בניו של מקום ברוך הוא וברוך שמו. ובודאי היה מזה להבורא יתברך שמו צער גדול כביכול”.^[18]

על מאורעות נוספים

התענית שבה וחודשה במקומות שונים על פי מאורעות שהתרחשו בהם, לעיתים באופן חד-פעמי. בשנת תרע"ז, באמצע מלחמת העולם הראשונה, קבעו ועד רבני לונדון יום זה כיום צום על אסונות המלחמה.^[19] עם סיום המלחמה, בשנת ה'תרע"ט, פרסמה אגודת ישראל בפולין ("שלומי אמוני ישראל") ביומון החרדי דער יוד קריאה לתענית כ' בסיוון רבתי בעקבות תוצאות המלחמה ברחבי העולם היהודי באירופה. על קריאה זו חתמו כמאה רבנים ואדמו"רים מכל רחבי הקשת החרדית. העיתון פרסם גם את דיני היום והתענית ואת נוסח הסליחות ליום זה. כחצי שנה לאחר מכן, נקבע צום ביום זה בקריבה אוזרו לאחר הפוגרום שהתרחש בה בב' בטבת תר"ף (24 בדצמבר 1919), בו נהרגו כ-600 מיהודי העיירה, וכ-1,000 נפצעו.

לאחר השואה קבעו רבני הונגריה תענית ביום זה, לאחר שיהודי הונגריה נשלחו בהמוניהם להשמדה באושוויץ בשנת ה'תש"ד. בסידור סליחות שיצא בבודפשט לאחר מלחמת העולם השנייה, נכתב על ידי רבני הונגריה כי ”היום הזה נקבע לכל המדינה להתענות”.^[20] האדמו"ר מבעלז, רבי ישכר דוב רוקח, הורה לחסידיו להוסיף ביום זה אל מלא רחמים מיוחד לזכר הרוגי השואה.

קינות וסליחות

קיימות סליחות רבות ליום כ' בסיוון, בין מאלו שחוברו על רקע עלילת הדם בבלואה ובין מאלו שחוברו על רקע גזירות ת"ח ות"ט. חלק גדול מהן נכתבו על ידי גדולי ישראל, כמו רבי יום-טוב ליפמן הלר (בעל ה"תוספות יום טוב"), רבי שבתי כהן ("הש"ך") ורבי שבתי שפטל הלוי הורוביץ (בן השל"ה). כשנתבקש רבי יום-טוב הלר לחבר סליחות על המאורע, הוא העדיף שלא לעשות זאת, אלא ללקט סליחות שנושאן הוא גזרות מתוך אוסף הסליחות הקיים, בחלקן כאלה שנתחברו על עלילת בלוייש. לאלה הוסיף רק פיוט 'חטאנו' משלו.^[21] בניגוד לכך, הש"ך דווקא בחר לחבר סליחות חדשות משלו. במנהג פולין נתקבל סדר רבי יום-טוב ליפמן הלר, ובמנהג ליטא התקבל סדר הש"ך.^[22]

בין הסליחות שתוקנו ליום זה או שנאמרו בו:

על עלילת הדם בבלואה

"אשיחה במר" - מרבי אפרים מבונא
"אמוני שלוּמי ישראל" - מרבי הלל מבונא, אחיו של רבי אפרים^[23]
"אללי לי" - מרבי מנחם בר יעקב מוורמייזא

על גזירות ת"ח–ת"ט

"שבתי בבית ה' לאורך ימים" - לרבי שבתי בן השל"ה (שנהגו לומר בפוזנא)

קישורים חיצוניים

שלמה אשכנזי, דור דור ומנהגיו, "פרק י: יום שהוכפלו בו צרות", תל אביב, עמוד 140–153, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
נוסח הסליחות מתוך מחזור כל בו.
כ' בסיוון - סיפורה של תענית שנשכחה, באתר ערוץ 7, 23 ביוני 2008.

הערות שוליים

^ צוטט בידי רבי אפרים מבונא, ספר הזכירה, ירושלים תשנ"ד, עמ' 25, באתר אוצר החכמה.
^ אריק זימר, "צום כ' בסיוון – העלילה בבלוייש", בתוך מפרות האילן: על המועדים (רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ד), עמ' 558.
^ ¹ ² מרדכי דב וינטרויב ומשה אייזיק בלוי, "תענית כ' בסיון", קולמוס, גיליון 76, תמוז תשס"ט, עמ' 8, באתר אוצר החכמה.
^ שו"ת היכל יצחק, אורח חיים, סימן ס"א.
^ שלמה אשכנזי, דור דור ומנהגיו, "פרק י: יום שהוכפלו בו צרות", תל אביב, עמוד 141, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום). קינתו של רבי תמר הודפסה בתוך: קובץ על יד, כרך ג', עמ' 13–15.
^ ¹ ² רבי שבתי כהן, מגילת עיפה, נדפס בתוך שבט יהודה, אמשטרדם תט"ו, דף פח, באתר היברובוקס.
^ ראו גם רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, מגן אברהם, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, ס"ק ט': "בכל מלכות פולין".
^ מצוינת עדות של ר' אלעזר רוזנטל מפראשקא, על מנהג העיר לונטשיץ.
^ רבי ישכר תמר, עלי תמר, מגילה פרק א' הלכה א, בשם ארחות חיים.
^ ¹ ² משנה ברורה, סימן תקס"ו, סעיף קטן י'.
^ סליחות כ' סיוון אסור לאומרן ברוסיה, הצופה, 30 בספטמבר 1958.
^ ראו לדוגמה: הרב משה מרדכי אייכנשטיין, "הליכות חיים ממורינו הרב המובהק הגאון החסיד רבי שריה דבליצקי זצלה"ה", האוצר י"ט (אלול תשע"ח), עמ' שי"א, על רבי שריה דבליצקי.
^ מעיין כפיר, כ' בסיוון – התענית שהשתכחה, באתר הידברות; קביעת נישואין בכ' בסיוון, באתר חב"ד; משה ויסברג, הוראה מפתיעה: אין ראוי לנסוע לים בערב שבת זו, באתר בחדרי חרדים, כ' סיון תשפ"ג.
^ רבי מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, חלק ט"ו, סימן רי"א.
^ הקדמת המדפיס לסליחות מרבי יום-טוב ליפמן הלר, בעל ה"תוספות יום טוב"; מובא אצל ישראל היילפרין, פנקס ועד ארבע ארצות, מוסד ביאליק, ירושלים תש"ה, עמ' 77–78. הובא גם בדברי הפוסקים, ראו: רבי חיים מרדכי מרגליות, שערי תשובה, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, ס"ק ט'.
^ ¹ ² רבי אברהם דוד משוטשאטש, אשל אברהם, סי' תק"פ.
^ רבי דוד הלוי סגל, ט"ז, על שולחן ערוך, אורח חיים, סי' תקס"ו, ס"ק ג'.
^ רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא, יסוד ושורש העבודה, שער תשיעי - שער הצאן, פרק י"א, כוונת תענית כ' בסיון.
^ ראו הרב אברהם יצחק הכהן קוק (רבה של קהילת מחזיקי הדת באותה התקופה), אגרות הראי"ה, מכתב תת"ל, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ה, עמ' ק"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
^ סליחות ליום כ' סיון, בודפשט תש"ו, הקדמת המסדרים, באתר אוצר החכמה.
^ סליחות ליום העשרים בסיון, באתר אוצר החכמה, ובהקדמה שם.
^ פנחס קצנלבוגן, יש מנחילין, ירושלים תשמ"ו, עמ' לה–לו, באתר אוצר החכמה.
^ במנהגים רבים נאמרה סליחה זו גם בתפילת מוסף של יום הכיפורים.

[1] צוטט בידי רבי אפרים מבונא, ספר הזכירה, ירושלים תשנ"ד, עמ' 25, באתר אוצר החכמה.

[2] אריק זימר, "צום כ' בסיוון – העלילה בבלוייש", בתוך מפרות האילן: על המועדים (רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ד), עמ' 558.

[קולמוס-3] ¹ ² מרדכי דב וינטרויב ומשה אייזיק בלוי, "תענית כ' בסיון", קולמוס, גיליון 76, תמוז תשס"ט, עמ' 8, באתר אוצר החכמה.

[4] שו"ת היכל יצחק, אורח חיים, סימן ס"א.

[5] שלמה אשכנזי, דור דור ומנהגיו, "פרק י: יום שהוכפלו בו צרות", תל אביב, עמוד 141, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום). קינתו של רבי תמר הודפסה בתוך: קובץ על יד, כרך ג', עמ' 13–15.

[ש"ך-6] ¹ ² רבי שבתי כהן, מגילת עיפה, נדפס בתוך שבט יהודה, אמשטרדם תט"ו, דף פח, באתר היברובוקס.

[7] ראו גם רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, מגן אברהם, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, ס"ק ט': "בכל מלכות פולין".

[8] מצוינת עדות של ר' אלעזר רוזנטל מפראשקא, על מנהג העיר לונטשיץ.

[9] רבי ישכר תמר, עלי תמר, מגילה פרק א' הלכה א, בשם ארחות חיים.

[משנב-10] ¹ ² משנה ברורה, סימן תקס"ו, סעיף קטן י'.

[11] סליחות כ' סיוון אסור לאומרן ברוסיה, הצופה, 30 בספטמבר 1958.

[12] ראו לדוגמה: הרב משה מרדכי אייכנשטיין, "הליכות חיים ממורינו הרב המובהק הגאון החסיד רבי שריה דבליצקי זצלה"ה", האוצר י"ט (אלול תשע"ח), עמ' שי"א, על רבי שריה דבליצקי.

[13] מעיין כפיר, כ' בסיוון – התענית שהשתכחה, באתר הידברות; קביעת נישואין בכ' בסיוון, באתר חב"ד; משה ויסברג, הוראה מפתיעה: אין ראוי לנסוע לים בערב שבת זו, באתר בחדרי חרדים, כ' סיון תשפ"ג.

[14] רבי מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, חלק ט"ו, סימן רי"א.

[15] הקדמת המדפיס לסליחות מרבי יום-טוב ליפמן הלר, בעל ה"תוספות יום טוב"; מובא אצל ישראל היילפרין, פנקס ועד ארבע ארצות, מוסד ביאליק, ירושלים תש"ה, עמ' 77–78. הובא גם בדברי הפוסקים, ראו: רבי חיים מרדכי מרגליות, שערי תשובה, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, ס"ק ט'.

[אשל_אברהם-16] ¹ ² רבי אברהם דוד משוטשאטש, אשל אברהם, סי' תק"פ.

[17] רבי דוד הלוי סגל, ט"ז, על שולחן ערוך, אורח חיים, סי' תקס"ו, ס"ק ג'.

[18] רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא, יסוד ושורש העבודה, שער תשיעי - שער הצאן, פרק י"א, כוונת תענית כ' בסיון.

[19] ראו הרב אברהם יצחק הכהן קוק (רבה של קהילת מחזיקי הדת באותה התקופה), אגרות הראי"ה, מכתב תת"ל, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ה, עמ' ק"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

[20] סליחות ליום כ' סיון, בודפשט תש"ו, הקדמת המסדרים, באתר אוצר החכמה.

[21] סליחות ליום העשרים בסיון, באתר אוצר החכמה, ובהקדמה שם.

[22] פנחס קצנלבוגן, יש מנחילין, ירושלים תשמ"ו, עמ' לה–לו, באתר אוצר החכמה.

[23] במנהגים רבים נאמרה סליחה זו גם בתפילת מוסף של יום הכיפורים.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]