יום שמחת כהן
יום שמחת כהן (ביהדות ג'רבה ויהדות מרוקו) או יום שמחת כוהנים (ביהדות לוב) הוא יום חג יהודי-עממי המקובל במסורת יהדות צפון אפריקה בי"א בתשרי.
מקור המנהג
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסכת יומא במשנה, תיארו חז"ל את מנהג הכהן הגדול בתום עבודת יום הכיפורים: ”ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש” (פרק ז', משנה ד'). יום שמחת כהן שנחגג בקרב עדות ישראל מבוסס על פרשנות המקבלת את התיאור "יום טוב" כפשוטו – יום שלם שנוהגים בו כעין חג.
מנהגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לזכר החג שעשה כהן גדול, נהגו הכוהנים במדינות צפון אפריקה שלא לעשות מלאכה ביום שלמחרת יום הכיפורים, והיו עורכים בו משתאות וחגיגות ומארחים ידידים רבים בהתאם ליכולתו הכלכלית של כל אחד.[1]
בקרב בני משפחת כהן-סקלי, בעיר הכהנים דבדו וגם מחוצה לה, נקרא היום גם בכינוי "יום לגופראן".[2] בג'רבה, אף היא עיר כהנים, נהגו להכין מערב יום הכיפורים תבשיל חצילים בשם "בראנייה".[3]
הנוסע היהודי בן המאה ה-19, יעקב ספיר, דיווח כי בני ישראל בהודו ציינו ביום זה חג בשם "שילה סאן", וכי משפחות מסוימות בבומביי נהגו לערוך בו ביקורי נימוסין הדדיים.[4] אליהו בירנבוים העיד על מנהג דומה בקהילת יהודי קוצ'ין.[5]
מנהג דומה ביהדות אשכנז
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנהג דומה ל"יום שמחת כהן", המבוסס על אותו מקור, הוא מנהג חזני ראש השנה ויום הכיפורים, לקיים אסרו חג ליום הכיפורים ולעשות בו יום משתה ושמחה. מנהג זה מוזכר בספר המנהגים של קהילת וורמס, שכתב שמש הקהילה, ר' יוזפא שמש. הוא מציין שהייתה השתתפות של קופת הקהילה במימון המשתאות.[6]
בקרב האשכנזים כונה היום: אין גאט'ס נאמען (למען האל), צו גאט'ס נאמען וכדומה, לציון העובדה שחזרו לומר בתפילה "האל הקדוש" לאחר עשרת ימי תשובה שבהם הייתה חתימת הברכה "המלך הקדוש"[7].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חכם רפאל זרוק, לוח דינים ומנהגים לקהילות יוצאי לוב, עמ' 43, הוצאת מכון גנזי רפאל, בת-ים תשס"ח (2008)
- ^ אליהו מרציאנו, דבדו עיר הכהנים, פרק 10
- ^ בועז חדד, ספר ג'רבה יהודית, ירושלים תשל"ז, עמ' 107
- ^ ראו על כך: נ. בר-גיורא, מנהגי חג אצל „בני ישראל” בהודו, מחניים, כג, ערב ראש השנה תשט"ו. עמ' 41–42
- ^ הודו, קוצ'ין (3), באתר דעת
- ^ מנהגים דק"ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש ז"ל, חלק ראשון, ירושלים: מכון ירושלים, תשמ"ח. עמ' 302, "מנהג איסור חג", אות קס"א
- ^ טעמי המנהגים ומקורי הדינים, עמ' שn"ב סעיף תש"פ; וילקוט מנהגי אשכנז עמ' 33; מצוטטים אצל אברהם שלום שאקי, היכל עבודת השם: סדרי עבודת הקודש של ישראל לשבטיו, בני ברק תשמ"ו, עמ' רלז. ראו גם ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, תורה סו: 'וזה שקורין העולם את מחרת יום הכפורים שם ה'...'
