לדלג לתוכן

רשף (אל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רשף
𐤓𐤔𐤐, 𐎗𐎌𐎔
פסל של רשף, 1184–664 לפנה"ס, הממלכה החדשה (מצרים)
פסל של רשף, 1184–664 לפנה"ס, הממלכה החדשה (מצרים)
תרבות מיתולוגיה פיניקית, מיתולוגיה כנענית, מיתולוגיה מצרית, דת מצרים העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
אלים מקבילים נרגל, אפולון, רונזס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מצבת זיכרון של האלה קדש: מימין נראה האל רשף; משמאלו, עומדת על גבי אריה, אשתו, קדש; משמאלה נראה בנה של קדש, האל מין
דמות רשף מברונזה במוזיאון הארכאולוגי הלאומי באתונה

רֶשֶףפיניקית: 𐤓𐤔𐤐, באוגריתית: 𐎗𐎌𐎔) הוא אל אמורי וכנעני הנזכר בכתובות פיניקיות וארמיות, בכתבים אכדיים ומצריים ובכתבי אוגרית. שמו פירושו אש, ניצוץ, שלהבת.

רשף, שאחד מכינוייו בכתבים האוגריתיים הוא "רשף בעל החץ", נחשב בקרב הכנענים כאלוהי הדבר. במילון אמוריאכדי המתוארך לימי רים-סין הראשון או עמורפיא (חמורבי), מובא רשף (באמורית בתעתיק אכדי: ra-sa-pu-um, שחזור: rašap(um)‏) בטור המלים האמוריות כמקביל לנרגל, אל השאול, בטור המלים האכדיות; הקבלה זאת קיימת גם בטקסט מאבלה, בו מופיע רשף כ־ra-sa-ap.[1] בכתובות פיניקיות מאדיל שבקפריסין הוא מזוהה עם אפולון היווני.[2] אפולו ונרגל ידועים כמביאי מגפת הדבר, ונוסף על כך אפולו מתואר במיתולוגיה היוונית כאל היורה חיצי דבר, כפי שמתואר רשף בשירה האוגריתית. העיר העתיקה אפולוניה שבשרון קיבלה את שמה מצורה הלניסטית לשם הכנעני אַרְשוּף (כיום ארסוף), על־שם רשף.

בימי פרעה חרמחב, לאחר מסע הניצחון שלו מגבל לכרכמיש, קצין האורוות סן־נפר העיד בכתובת הקדשה שנתן מנחות: למלך, לפתח "מדרום לחומתו" אדון החיים ושתי הארצות (מצרים העליונה והתחתונה), לעשתרת גבירת השמים, לענת בתו של פתח אדון האמת, לרשף אדון השמים, ולקדש גבירת כוכבי השמים; אלי הלבנט, עשתרת, ענת ורשף, מחזיקים ביכולות צבאיות, ובו־בזמן היו אלי כנען הנלחמים בצד המצרים, ושילובם של האלים – במיוחד עשתרת אלת הסוסים – נועדו להבטיח את השלטון הצבאי המצרי בכנען.[3]

בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לרשף מוקדש הקטע השישי מבין קטעים אלה, ומעונו הנזכר בלוח הוא "בבת", הנזכר גם במקום אחר כמקום המשויך לרשף.[4] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכר רשף, הפעם יחד עם ירח.[5]

רשף מוזכר בכתובות פיניקיות. בכמה כתובות מאדיל (כתובות מקדש אדיל) שבהן הוא מוכר באפיתט "רשף מכל", המקביל ל־Ἀπόλλονι Ἀμύϰλοι ביוונית.[2] בכתובות הדו־לשוניות מתמש, בשני אפיתטים: "רשף אליית", הוא a-pe-i-lo-ni to-i e-le-i-ta-iאפולון מביצות העשב;[6] ו"רשף אלהיתס", הוא a-po-lo-ni to-i a-la-si-o-ta-i – אפולון האלשייתי.[7] בכתובת אזתוד, עם האפיתט "רשף צפרם" (רשף צפיריםהערך המילוני "צפיר" באתר ויקימילון), המקביל לאל הלווי רונזס.[8] בכתובת מכתי שהוקדשה ל"רשף חץ" על ידי "בדא כהן רשף חץ".[9] בכתובת מאיבשם המקדישה מקדש ל"ארשף מלקרת".[10] וכן, כרכיב תאופורי בשמות פרטיים בכתובות מאבידוס.[11] רשף מוזכר גם בכתובות ארמיות, כגון כתובת פסל הדד (אנ').[12]

הצמד דבר/רשף מופיע במקרא בתקבולת: ”לְפָנָיו, יֵלֶךְ דָּבֶר; וְיֵצֵא רֶשֶׁף, לְרַגְלָיו” (חבקוק, ג', ה') (ופעם נוספת בשיכול אותיות: ”"וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד [לדבר] בְּעִירָם; וּמִקְנֵיהֶם, לָרְשָׁפִים (תהילים, ע"ח, מ"ח)).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רשף בוויקישיתוף
  • Izak Cornelius, Reschef, WiBiLex (בגרמנית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Andrew George, Manfred Krebernik, Two Remarkable Vocabularies: Amorite-Akkadian Bilinguals!, Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale 116, 2022, עמ' 115, 118 doi: 10.3917/assy.116.0113
  2. ^ 1 2 למשל KAI 39 (הכתובת הדו־לשונית מאידליון)
  3. ^ Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 221
  4. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682-690 – לוח UT 607
  5. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608
  6. ^ Markus Egetmeyer, Salamine–Provenance indéterminée, Le dialecte grec ancien de Chypre, כרך 2: Répertoire des inscriptions en syllabaire chypro-grec‏, De Gruyter, 2010, עמ' 813
  7. ^ M. G. Amadasi Guzzo, J. A. Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 82–83 doi: 10.1093/jss/fgx037
  8. ^ John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions. Volume I: Inscriptions of the Iron Age, Part 1: Text, de Gruyter, 2000, chapter 1: Cilicia, p. 63
  9. ^ KAI 32
  10. ^ KAI 72
  11. ^ KAI 49
  12. ^ KAI 214