קריית אל-פאו

קריית אל-פאו
	מראה מן האוויר של השוק
	מראה מן האוויר של השוק
אתר מורשת עולמית
	הנוף התרבותי של האזור הארכאולוגי של אל-פאו
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2024, לפי קריטריונים 2, 5
שטח האתר	4,847.73 הקטאר
שטח אזור החיץ	27,548.33 הקטאר
מיקום
מדינה	ערב הסעודית
קואורדינטות	19°47′00″N 45°09′00″E / 19.7833°N 45.15°E
	(למפת ערב הסעודית רגילה) ריאד ג'דה מכה אל-מדינה דמאם בוריידה ח'מיס מושייט איראן כ. עיראק ירדן יש. מצ. סודאן ארי. תימן עומאן איחוד; האמיר.; ק. המ.; הפ.; ים; סוף; קריית אל-פאו

קַרְיַת אל-פאו (ערבית قرية الفاو) הוא אחד האתרים הארכאולוגיים החשובים ביותר בערב הסעודית ובחצי האי ערב כולו. הוא שוכן בדרום מחוז ריאד סמוך לדרך סחר עתיקה, כ-180 ק"מ צפונית-מזרחית לנג'ראן וכ-700 ק"מ מדרום לריאד, בקצה הצפון-מערבי של א-רובע אל-ח'אלי. באזור התגלו כ-12,000 שרידים ארכאולוגיים החל מהפרהיסטוריה ועד לפני התקופה המוסלמית המוקדמת, המעידים על נוכחות במקום, בין היתר של שלוש תרבויות שונות בעת העתיקה. בנוסף לשרידי העיר קריית אל-פאו עצמה, הממצאים משתרעים על פני שטח גדול של כ-50 קמ"ר, וכוללים כלים מהתקופה הפלאוליתית ומהתקופה הנאוליתית, מבנים עגולים ומבנים מחודדים, גל-עדים, אתרי אמנות סלע, תילי קבורה, מבצרים, חאנות, מערכת מים עתיקה^[1], וכתובות רבות. בשנת 2024 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה

בתקופה הפלאוליתית אקלים האזור היה לח, וכתוצאה מכך היו בו נהרות ומעיינות, והוא היה מכוסה בחורשות. האקלים השתנה בתקופה הנאוליתית והקדם-היסטורית, והנהרות והמעיינות נעלמו. החורשות התחלפו במשטחי עשב, ומים נותרו רק בצורת מי תהום. תהליך נוסף של מדבור במאה ה-4 ובמאה ה-5 הפכו את האזור ליבש מידי עבור התיישבות ויישוב הקבע חדל מלהתקיים.

פרהיסטוריה

כלי צור מפוזרים על-פני הקרקע הם הממצא האנושי המוקדם ביותר שהתגלה באזור, והם מתוארכים לתקופה הפלאוליתית ובמיוחד לתקופה הנאוליתית, כ-100,000 עד 10,000 שנים לפני זמננו^[2]. כלים דומים התגלו גם מאמצע ההולוקן, כ-8,000 עד 5,000 שנה לפנה"ס. מתקופה מאוחרת יותר (האלף ה-3 לפנה"ס עד ראשית האלף ה-2 לפנה"ס) התגלו יותר מ-550 ריכוזי אבנים בצורת משולש ריק עם "זנב" באורך של מטר בודד עד 70 מטרים, ערוכים במעין שדרות משני צדדיו של שביל מרכזי, והם נחשבים למאפיין מרכזי של האתר. ייעודם המדויק אינו ידוע אך ייתכן שסימנו את גבולות נווה המדבר או הוליכו לכיוון מקורות מים. מראשית האלף ה-2 לפנה"ס נמצאו שדות קבורה שבהם תילי קבורה מונומנטליים בצורת צלב וגל-עדים עגולים. ממצאים באתרי קבורה אלה, ובייחוד כלי נשק עשויים מתכת, עשויים להעיד על נוכחות של עילית שלטת. לאלה מצטרף גם ציור סלע של לוחם אוחז בשני פגיונות. בקברים התגלו גם כלי חרס המעידים על קשר אל תרבות דילמון בצפון-מזרח חצי האי ערב, וקיים דמיון בין קברים אלה לתילי הקבורה של תרבות דילמון בבחריין^[3].

העת העתיקה

חשיבותה של קריית אל-פאו בתקופה זו נובעת ממיקומה לאורך דרך המסחר שחצתה את חצי האי ערב במרכזו, מדרומו לכיוון מסופוטמיה והמפרץ הפרסי בצידו הצפון-מזרחי, וצפון-מערבה לעבר הלבנט וחופי הים התיכון. המחקר חשף רצף של התיישבות החל במאה ה-4 לפנה"ס ועד המאה ה-5 לספירה. בתקופה זו הייתה העיר למרכז דתי, כלכלי, פוליטי ותרבותי במרכזו של חצי האי ערב, והייתה עיר בעלת השפעה. קבוצות אוכלוסייה שונות ישבו בעיר במקביל וזו אחר זו, דבר עליו מעידות כתובות בשפות שונות באזור המגורים של העיר העתיקה, כמו גם הנקרופוליס שבו סגדו לאלים שונים מרחבי חצי האי ערב. הממצא הארכאולוגי מעיד על קיומם של שלטון מרכזי ושכבת כהונה דתית כמו גם על השפעות יווניות-רומיות, מצריות, פרתיות, סאסאניות וכן מדרום ערב ומתדמור^[4]. קריית אל-פאו טבעה מטבעות משלה, והממצאים בדמות פסלים, תכשיטים, חפצי מתכת וזכוכית, כלי חרס ועוד, מייצור מקומי או מיובאים, מצביעים על עושרה של העיר. העיר ידעה שלושה שלבי התפתחות - השלב הראשון הוא תקופת ההשפעה של ממלכת מעין; לאחר מכן העיר הפכה לבירתם של הנסיכויות הערביות העתיקות, ולבסוף היא באה תחת שליטתה של ממלכת חמיר.

ייתכן שמייסדי העיר היו שבטים מגרהא (Gerrha) (ככל הנראה הופוף של ימינו) ששלטו על דרך המסחר והתיישבו במקום בסוף המאה ה-4 לפנה"ס. באמצע המאה ה-3 לפנה"ס העיר הייתה לתחנת מסחר בשליטת ממלכת מעין, שהעניקה לה את השם "העיר האדומה" (קריית אל-חמרא). בנוסף על אנשי מעין, היו בעיר תושבים גם מדדן ובני שבט סאבי, והממצא הארכאולוגי מעיד על קשרים עם ממלכות אחרות בערב, כמו תימא, סבא והממלכה הנבטית.

קריית אל-פאו הפכה למרכז אזורי הודות לסחר הבשמים ולקראת סוף המאה ה-1 לפנה"ס השתחררה משליטתה של מעין, והפכה לבירתם של נסיכויות שבטיות ששלטו בה זו אחר זו. בתקופה זו העיר נקראה על שמו של האל המקומי קאהל. תחילה ועד המאה ה-1 לספירה הייתה העיר לבירתה של ממלכת מד'חג' (مَذْحَج) (Madhhaj) וקברו של מלכה מועוויה אותר ונחקר. לאחר מכן הייתה לבירתה של ממלכת כינדא (كِنْدَة) (Kingdom of Kinda) הראשונה שהשתלטה עליה באופן הדרגתי, ובמאה ה-3 העיר צברה חשיבות אזורית רבה. אולם מקורות המים שלה, העורף החקלאי ומיקומה האסטרטגי הפכו את קריית אל-פאו ליעד להתקפות של ממלכות שכנות, בייחוד סבא. ידועה בעיקר התקפה של סבא בשנת 220 בתגובה לברית שכרתה כינדא עם ממלכת אקסום וקחטאן, והעיר נחרבה ונבזזה^[5]., אך התאוששה.

ממלכת חמיר השתלטה תחילה על דרום-מערבו של חצי האי ערב ובסוף המאה ה-3 או בתחילת המאה ה-4 השתלטה גם על קריית אל-פאו. ממלכת כינדא הפכה למדינת חסות של חימר ובירתם של מלכי כינדא עברה לחצרמוות. נוסף לכך, שינויים אקלימיים ומדבור הביאו למחסור במים והעיר ננטשה בסוף המאה ה-4 או בתחילת המאה ה-5. בתקופה המוסלמית לא היה בקריית אל-פאו יישוב של קבע, אולם נמצאו בה מספר קברים מוסלמים מתאריך לא ידוע, המעידים על נוכחות ארעית במקום לאחר המאה ה-7. האתר התגלה מחדש רק בראשית המאה ה-20 ונחקר באופן שיטתי החל בשנות ה-70 של המאה ה-20.

אתר קריית אל-פאו

במרכז האזור המוכרז, שוכן אתר העיר קריית אל-פאו עצמה שתופס שטח של 40 הקטאר. העיר מאורגנת בצורת טבעות קונצנטריות - במרכז מרכז אדמיניסטרטיבי וסביבו טבעת מגורים. סביב המגורים שוכנת טבעת של אזורי קבורה (נקרופוליס) ובה נמצא מרכז אדמיניסטרטיבי ודתי נוסף ששוכן צפונית-מזרחית למרכז העיר. בטבעת החיצונית ביותר שכן נווה המדבר שכבר לא קיים כיום. בתחומו של נווה המדבר, מדרום לעיר, שכן נקרופוליס נוסף.

העיר העתיקה השתרעה על-פני שטח קטן למדי באורך של 250 מטרים וברוחב של 150 מטרים. במרכזה נמצאת כיכר מרכזית במידות של 40X25 מטרים ובה באר מים עמוקה. הרחוב הראשי ברוחב של 7 מטרים יוצא מן השוק ומוליך מזרחה לאורך 100 מטרים. בתי המגורים נבנו בצפיפות ובאופן בלתי מתוכנן, וביניהם התגלו מספר מקדשים לאלים קאהל, עבאת ואחרים. סביב לעיר שכן אזור מגורים פחות צפוף של האוכלוסייה העמידה.

צפונית-מזרחית לעיר שכן מרכז אדמיניסטרטיבי ודתי נוסף שבמרכזו מבנה מונומנטלי, הבנוי מחדרי אכסון הערוכים סביב חצר מוארכת שבמרכזה באר מים גדולה ועמוקה. המבנה מוקף חומה מלבנות בוץ בגובה של 6–7 מטרים שבה קבועים מגדלי פינה ושלושה באסטיונים. מבנה זה זוהה כשוק אם כי ייעודו המדויק אינו ברור. ליד השוק שכן מקדש המתוארך למאה ה-2 לפנה"ס, וכתובות באתר מלמדות על קיומם של מקדשים נוספים שטרם התגלו.

טבעת הקבורה שבה שכנו הנקרופוליס השתרעה סביב האזור הבנוי. הקברים מפוזרים באופן ספורדי אך הם צפופים יותר סמוך לאזור הבנוי. מזרחית ודרום-מזרחית לעיר התגלה נקרופוליס של "קברי-מגדל" ערוכים בשלוש שורות מקבילות שבהם נקברו מספר בני אדם. הקבר בנוי ממגדל מרובע הניצב על בסיס שבו מדרגות. המבנה עשוי מלבנים לא שרופות, והוא היה מטוייח ומעוטר. מתחת למבנה שכן היפוגאום בעומק של שלושה מטרים. יתר הקברים רבועים בצורתם ונעדרים טיפולוגיה קבועה. קברים רבים ערוכים בקבוצות בצורת ריבועים או שורות.