סדר (ישיבה)

מראה אופייני של סדר. הצילום הוא מישיבת מיר בשאנגחאי בעת מלחמת העולם השנייה

סדר הוא כינוי המקובל בעולם הישיבות לזמן המוקדש ללימוד במהלך היום. המונח "סדר" מציין זמן המוקדש ללימוד עם חברותא תלמוד בבקיאות או בעיון.

גם זמן לימוד המוסר שמונהג בחלק מהישיבות מכונה "סדר מוסר", וכן בישיבות חסידיות מכנים את זמן לימוד החסידות "סדר חסידות".

מקור

מקור המונח "סדר" אינו ברור, אך סביר כי קיים קשר בינו לבין הרצון ליישם שמירה קפדנית על סדרי הלימוד שלא יתרופפו, ובביטוי הנפוץ בישיבות - "שמירת הסדרים".

סדרי הלימוד

היום נהוג בישיבות כי ישנם שלושה סדרי לימוד ביום:

• סדר א' (בוקר) - לרוב סדר לימוד בעיון. מתחיל בסביבות השעה 09:00 ומסתיים בסביבות השעה 13:00. (מתחלק לעיתים לשיעור פרונטלי וללימוד עצמאי, בישיבות קטנות שבהן הדגש העיוני בשיעור יוקדם לעיתים חלק ההרצאה הפרונטלית לחלק הלימוד העצמאי).
• סדר ב' (צהריים) - אינו בעל מאפיין קבוע, בישיבות מסוימות משמש ללימוד בעיון ובאחרות ללימוד בבקיאות. מתחיל בסביבות השעה 15:00 ומסתיים בסביבות השעה 19:00.
• סדר שלישי (ערב) - לרוב סדר לימוד בבקיאות. מתחיל בסביבות השעה 20:00 ומסתיים פורמלית בסביבות השעה 22:00, מעשית נמשך הלימוד לתוך הלילה ומצבת הלומדים מתדלדלת בהדרגה.

למעט לימוד ההלכה, המושג "סדר" הוא כנראה אחד המושגים היחידים המקובלים בכל סוגי הישיבות (אף כי לא באותה מתכונת) - קטנות וגבוהות, ישיבות חרדיות או ישיבות הסדר ואף במכינות קדם צבאיות דתיות. אך עם זאת, התפיסה באשר לנוקשות תוכן הלימוד ב"סדר" משתנה מישיבה לישיבה. בישיבות קטנות או תיכוניות ה"סדר" נוקשה יותר ואין כמעט לתלמידים חופש לימודי, לעומת זאת בישיבות לגיל הבוגר קיים חופש רב יותר.

גם בין הישיבות החרדיות וישיבות ההסדר קיים הבדל בנדון, בישיבות חרדיות תוכן הלימוד ב"סדר" הוא קבוע ומסורתי ואילו יש ישיבות הסדר, ובוודאי גם מכינות, בהן לתלמידים מותר ללמוד תנ"ך, מוסר, חסידות וכדומה ולא רק תלמוד.

התפתחות הסדר בישיבה המודרנית

מראה אופייני של סדר מודרני יותר ופחות נוקשה בישיבת ההסדר "הכותל"

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בישיבת וולוז'ין, שהייתה הבסיס לישיבה המודרנית, הונהגו ככל הנראה רק שני סדרים ביום. וכך מתאר אחד מבוגריה, את סדר היום הטיפוסי בישיבה:

"כשגמר אכילת ארוחת הבוקר, היה שב אל הישיבה ונשאר בה עד השעה הראשונה אחר הצהרים. ואם היה שומע את השיעור של ראש-הישיבה, היה נשאר לשמעו, ואם לא, היה שב אל האכסניה שלו לאכול את ארוחת הצהרים... עד השעה הרביעית היה יכול להישאר בחדרו ולמלאות את הזמן הפנוי במה שלבו חפץ... (ו)בשעה הרביעית היה שב אל הישיבה ולומד - בקיץ - עד השעה השמינית, ובחורף - עד השעה העשירית בלילה".

— מ. זלאטקון, "ישיבת וולאזין בתקופת ביאליק", שביבים (שנה א' כרך א') פריז, תשט"ו.

ככל הנראה, גם בישיבות אחרות בליטא של המאה ה-19 כגון ישיבת טלז וישיבת סלבודקה, הונהגו שני סדרים בלבד ביום.

סדר מוסר

"סדר המוסר" הוא חדש יחסית ל"סדר" הרגיל, ובתקופת המצאתו היה מהפכני מסוגו. בניגוד ל"סדר" הרגיל, "סדר המוסר" ברוב המקרים לא נלמד בחברותא, והוא התקיים רק בישיבות שהיו שייכות לתנועת המוסר, כגון ישיבת סלבודקה או ישיבת נובהרדוק. לעומתן, בישיבות האחרות כדוגמת ישיבת וולוז'ין או ישיבת טלז, לא הונהג כלל סדר מסוג זה. אלה האחרונות, אף התנגדו ל"סדר המוסר" מטעמי ביטול תורה ומטעמים אקטיביים שכנגד תנועת המוסר.

"סדר המוסר" נועד לשיפור ותיקון המידות על ידי התבוננות עצמית. תוכנו של "סדר המוסר" ואופיו, השתנו מישיבה לישיבה בהתאם לאופייה ושיטתה הרוחנית. בישיבת נובהרדוק, שהתאפיינה בעבודה עצמית סוערת ובהתנהגות רדיקלית, על מנת לשנות את המידות ו"לשבור" את ה"יצר הרע" מתוך תפיסה כי העולם הוא זירת מאבק מול כוחות הרע - הונהגה וריאציה מיוחדת של "סדר מוסר" שכונתה - "הבורסה". ב"בורסה" טיילו התלמידים בזוגות בבית המדרש, דנו והתייעצו זה עם זה בסערה וצעקות בנוגע לשבירת המידות הרעות. את התחושה ב"סדר המוסר" בנובהרדוק תימצת הרב ד"ר בני לאו:

"שעת "סדר מוסר" בערבו של יום הייתה שעה של סיכום יום קרב והערכות להמשך המלחמה. את ההרמוניה שבין כל חלקי האדם: גופו, נפשו ונשמתו, לא למד(נ)ו בסדר זה".

— הרב ד"ר בני לאו, על "צמח אטלס" מאת חיים גראדה, אתר הצופה, 19.3.2009

גם בישיבת סלבודקה שהייתה ממעוזי "תנועת המוסר" אך עם זאת נחשבה סולידית יותר, התנהל "סדר המוסר" באופן סוער למדי ועל יחודו של "סדר המוסר" הסלבודקאי, ניתן ללמוד מתוך התיאור הבא:

"מלבד עצם קיום סדר מוסר, היה חידוש מהפכני יותר בצורת הלימוד - לא רק לימוד פרק מסודר מתוך ספר מוסר, אלא תוספת של שינון פסוקים ואמרות חז"ל, צעקות, בכי ויללות - כל זאת כדי להפנים את תוכנם".

— אתר "זכור"

כיום, לפחות מבחינה פורמלית, מקובל "סדר המוסר" רק בישיבות חרדיות ולא בישיבות תיכוניות, הסדר או מכינות. גם בישיבות החרדיות בהם מונהג "סדר המוסר", חלו שינויים בהתפתחותו הממתנים אותו. ניתן להבחין בניגוד היטב, תוך השוואת הציטוט הקודם מתקופתה המוקדמת של ישיבת סלבודקה, לגלגולה המאוחר יותר - "ישיבת חברון" בירושלים, שם מתואר סדר המוסר כך:

"בניגוד ללימוד הגמרא במשך היום, המתבצע בשיטת החברותות... הלימוד בסדר מוסר הוא אישי, דומה יותר לתפילה. כל תלמיד יושב במקומו, לבד, רכון על הסטנדר, לבוש במדים הישיבתיים, חליפה וכובע, וקורא בקול, לאט ובמנגינה, מספר המוסר".

— ידידיה מאיר, לשון הרע? ביטול תורה? פגישות לשידוכים? לא בזמן אלול, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2002

ספרי הלימוד המקובלים ב"סדר המוסר" הם: "מסילת ישרים" מאת ר' משה חיים לוצאטו, "אורחות צדיקים" (מחבר לא ידוע), "שערי תשובה" מאת ר' יונה גירונדי - בעיקר בזמן אלול, ו"תורת חובת הלבבות" של ר' בחיי אבן פקודה. נוספים להם אך נפוצים פחות, כתבים נוספים כגון: "פרקי אבות" מסדר נזיקין במשנה, "איגרת הרמב"ן", כתבי המהר"ל מפראג, ועוד. בישיבות הקטנות הליטאיות, מקובל גם הספר "בנין עולם" העוסק במעלת ההתמדה בלימוד התורה.