משתמש:Arikriff/טיוטה

ממשלת ישראל היא הרשות המבצעת של מדינת ישראל. בראשה עומד ראש הממשלה, וחברים בה שרים, אשר בידי ראש הממשלה הסמכות למנותם (באישור הכנסת) ולפטרם. בידי ממשלת ישראל הסמכות ברוב ההיבטים הממלכתיים והציבוריים, והיא מייצגת את מדינת ישראל כלפי חוץ. מאז שנת 1968, מוסדרות בחירתה וכהונתה של הממשלה באמצעות חוק יסוד: הממשלה. השרים נושאים באחריות כלפי כל החלטות הממשלה ופעולותיה, והם אחראים להן, גם אם הן מנוגדות לדעתם.

במשך שנים אחדות התקיימה בחירה ישירה לראשות הממשלה, מתוך מגמה לשנות את השיטה הפוליטית במדינת ישראל; אך מטעמים שונים היא לא צלחה ובוטלה. במרבית שנות המדינה (כולל בעשור השני של המאה ה-21) מוטלת הקמת הממשלה על ידי נשיא המדינה על מי שהומלץ על ידי רוב חברי הכנסת והוא המיועד להיות ראש ממשלה. לצורך הקמת ממשלה נדרש המועמד לראשות הממשלה עליו הוטלה הקמת הממשלה, לקבל את אמון הכנסת, כלומר רוב רגיל בכנסת שמצביע בעד הממשלה. לפיכך, טבעי הדבר להקים קואליציה של מפלגות אחדות (במה שמכונה "מעשה מרכבה"^[1]) ולמנות את ראשי המפלגות לשרים, ובכך לקבל את אמון הכנסת. פעם אחת הוקמה ממשלה, שראשי המפלגות הגדולות בה (הליכוד והעבודה) כיהנו בה כראשי ממשלה ברוטציה. ב-2020, הוקמה ממשלת חילופים הכוללת 2 ראשי ממשלה המכהנים לסירוגין ואמורים להתחלף במועד שנקבע מראש.

החל משנות ה-90 רוב הממשלות היו צרות באופן יחסי, אך כמה פעמים הוקמה ממשלת אחדות לאומית, שכללה חלק ניכר מסיעות הכנסת. חלק קטן מהקואליציות הצליחו לזכות לאמונם של מספר רב של חברי כנסת.

לאורך השנים, מונו מספר שרים, אשר לא כיהנו כחברי הכנסת באותה עת.

מקום מושבה של ממשלת ישראל הוא קריית הממשלה, ירושלים.

היסטוריה

עד לחקיקת חוק המעבר

טרם הקמת המדינה

לקראת הכרזת המדינה, ב-11 באפריל 1948, הוקמה בארץ ישראל מועצת העם כפרלמנט ביישוב היהודי ומתוך חבריה נבחרו על ידי הנהלת הסוכנות היהודית מִנְהלת העם, על מנת שינהלו את ענייני היישוב והמלחמה. בראש המינהלה עמד דוד בן-גוריון והיא כללה מלבדו 12 חברים. כשבוע בלבד לאחר בחירתה, ב-18 באפריל חולקו התיקים השונים כאשר בן-גוריון קיבל את תיק הביטחון. ההחלטה החשובה ביותר של המינהלה הייתה דחיית הצעת שר החוץ האמריקאי ג'ורג' מרשל לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה וקיומה במועד שנקבע - ה־14 במאי 1948.

הממשלה הזמנית

ב-14 במאי 1948, עת קריאת מגילת העצמאות על ידי דוד בן-גוריון, הוכרז בין היתר, כי מינהלת העם הופכת להיות לממשלה הזמנית של המדינה.

הרכב הממשלה הזמנית היה זהה להרכב מנהלת העם והיא התקיימה כמעט שנה עד ל-10 במרץ 1949, מועד בו הוקמה הממשלה הראשונה, לאחר הבחירות לאספה המכוננת

מבנה הממשלה בישראל

ברשימה הבאה מובאים המוסדות והתפקידים אשר מרכיבים את הממשלה הישראלית:

ראש הממשלה

ערך מורחב – ראש ממשלת ישראל

ראש הממשלה ניצב בראש הרשות המבצעת במדינה, הוא בעל הסמכות הגבוהה ביותר במערכת השלטון הישראלית. (אמנם החוק מגדיר את הנשיא כעומד בראש המדינה, אולם הוא מקנה לראש הממשלה את מרב סמכויות השלטון). ראש הממשלה הוא השר הבכיר בממשלה, ואחריותו היא לכל הפעילויות שלה. ראש ממשלה חובה שיהיה גם חבר הכנסת (כל שר אחר זולת ראש הממשלה אינו חייב שיהיה חבר הכנסת). אם התפטר ראש הממשלה מחברותו בכנסת - רואים בהתפטרות זו גם כהתפטרותו מראשות הממשלה.

החוק קובע, כי כשראש הממשלה נפטר או מתפטר - מתפטרת עמו הממשלה כולה, ויש צורך להקים ממשלה חדשה. סמכויותיו:

הוא מייצג את הממשלה והמדינה כלפי פנים וחוץ.
הוא מנהל את ישיבות הממשלה ואת עבודת הממשלה בכלל: קובע את סדר יומה של הממשלה ויושב ראש בישיבותיה, מנחה את מזכיר הממשלה בפרסום עניינים הנוגעים לדיוני הממשלה ולהחלטותיה וקובע את העניינים שבהם תטפל הממשלה והוא הנושא באחריות הראשית לתוצאות מדיניות הממשלה.
שרי הממשלה אחראים בפני ראש הממשלה לתפקידים שעליהם הם ממונים.
הוא רשאי להעביר שר מכהונתו לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כך, ולאחר שהעביר לשר הודעה על העברה מכהונתו. ראש הממשלה גם ממלא את מקומם של שרים שהתפטרו או שנבצר מהם למלא את תפקידם.
הוא מפקח על עבודתן של ועדות השרים.
ראש הממשלה הוא יושב ראש וועדת השרים לענייני ביטחון.
הוא חותם על חוקי הכנסת.
לראש הממשלה השפעה ניכרת בתחום המינויים העיקריים, המחייבים את אישור הממשלה.
ראש הממשלה אינו יכול לכפות את דעתו על הממשלה באופן ישיר, אולם הוא יכול לפטר שרים (גם בלי הסכמת הכנסת) ולמנות שרים חדשים (באישור הכנסת) באופן שיקנה לו תמיכה מרבית. הוא רשאי לפזר את הכנסת במצב בו יש בכנסת רוב שלא מאפשר לממשלה לתפקד, באישור נשיא המדינה ובכך להביא לעריכת בחירות חדשות.

ממלא מקום ראש הממשלה

ערך מורחב – ממלא מקום ראש הממשלה

התואר "ממלא מקום ראש הממשלה", להבדיל מהתארים "סגן ראש ממשלה" ו"משנה לראש הממשלה" הוא תפקיד בעל משמעות חוקית ולא רק סמלית. ממלא מקום ראש הממשלה מנהל את ישיבות הממשלה כשראש הממשלה נמצא מחוץ לישראל והוא מכהן במקומו כאשר נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו באופן זמני. כאשר ראש הממשלה אינו יכול למלא את תפקידו באופן קבוע, או כאשר הנבצרות הזמנית נמשכת מעל "100 ימים רצופים", ממלא מקום ראש הממשלה אינו מתמנה במקומו, אלא הממשלה נחשבת כמתפטרת וממשיכה לכהן כממשלת מעבר. בעת כהונת ממשלת מעבר, רשאית הממשלה למנות "ראש ממשלה בפועל" שימלא את תפקידי ראש הממשלה ללא עדיפות לממלא מקום ראש הממשלה.

משנה לראש הממשלה

ערך מורחב – משנה לראש הממשלה

משנה לראש הממשלה הוא תואר שאינו קיים בחוקי מדינת ישראל ואין לו משמעות סטטוטורית. מטרתו להוות תואר נכבד יותר מתואר סגן ראש ממשלת ישראל.

סגן ראש הממשלה

ערך מורחב – סגן ראש הממשלה

תואר "סגן ראש ממשלה" בישראל הוא סמלי בלבד וללא סמכויות. על כן, אין הגבלה על מספר סגני ראש הממשלה.

שרים

שגיאות פרמטריות בתבנית:חלונית
פרמטרים [ שמאל ] לא מופיעים בהגדרת התבנית {| class="infobox" cellspacing="5" style="clear:left; float:left;margin:1px 7px 1px 1px; font-size:85%; background:#c6dbf7; width:500px; border:1px #aaaaaa solid; max-width:40%;"

! style="background:#9999ff;" |

מדוע לא נאמר בפשטות מיניסטר?

|- | style=" " | דיון לקביעת המונח "שר" בישיבה הראשונה של מועצת-המדינה הזמנית.

ראש-הממשלה ד. בן-גוריון, פותח את הישיבה הראשונה של מועצת-המדינה הזמנית:
לפי פקודה זו ייקראו מנהלי המחלקות השונות - שרים. אבקש את שר-המשפטים להביא לפניכם את הצעת הפקודה.
שר-המשפטים פליכס רוזנבליט (לימים פנחס רוזן):
בנוסח הקודם נקראו חברי הממשלה הזמנית "נגידים". אבל אחרי דיון רב בממשלה נפלה ההצעה הזאת ועכשיו לפניכם הצעה לקרוא לחברי הממשלה הזמנית בשם "שרים".
נחום ניר-רפאלקס, חבר המועצה:
אין זו בשבילי שאלה פרינציפיונית, אבל הייתי מתנגד לתוארים שמציעים לנו כגון "נגידים" ו"שרים". אי-אפשר לקבל מונחים שהיו במקומם לפני אלפים שנה אבל צלצולם כיום הוא שונה. מדוע לא נאמר בפשטות מיניסטר?
הצעת פקודת ייסוד השלטון מס׳ 1 לשנת 1948:
אחד מחברי הממשלה הזמנית יהיה ראש-הממשלה. חברי הממשלה הזמנית ייקראו שרים ויהיו אחראיים לאותם עניינים שייקבעו על ידי הממשלה הזמנית.

— מפרוטוקול הישיבה הראשונה של מועצת-המדינה הזמנית, תל אביב, בית הקהק"ל, ז׳ אייר תש"ח 16 מאי 1948

|- | |- | style="text-align:left; " | |} השרים מכהנים כחברי הממשלה, והם מופקדים בדרך כלל על משרדים ממשלתיים וכל עבודת הממשלה. עם זאת, בממשלה ממונים ומכהנים גם שרים בלי תיק, שהם חברי ממשלה מן המניין, אולם אינם ממונים על משרד ממשלתי. מוטלים עליהם תפקידים שונים, קבועים או זמניים. תפקיד של שר קרוי גם "תיק": שר הביטחון מחזיק בתיק הביטחון בממשלה, שר התשתיות מחזיק בתיק התשתיות בממשלה ושר הבריאות מחזיק בתיק הבריאות בממשלה.

שרים אינם חייבים להיות חברי כנסת. שרים שאינם חברי כנסת יכולים להשתתף בדיוני הכנסת, אך לא בהצבעות. תפקיד השרים לבצע את כל הנושאים שהממשלה אחראית עליהם: יחסי חוץ, ביטחון, כלכלה, חינוך, משטרה, בריאות וכדומה.

מספר השרים

נכון לתחילת כהונת ממשלת ישראל השלושים וחמש, כיהנו מהממשלה הראשונה (ללא חישוב הממשלה הזמנית) 242 שרים (גברים) שונים ו-24 שרות (נשים) שונות - בממשלות ישראל, כך שסך השרים והשרות עומד על 266.

הממשלה	מספר שרים בשיא גודלה
הממשלה הזמנית	13
הממשלה הראשונה	12
הממשלה השנייה	13
הממשלה השלישית	14
הממשלה הרביעית	16
הממשלה החמישית	16
הממשלה השישית	12
הממשלה השביעית	16
הממשלה השמינית	16
הממשלה התשיעית	16
הממשלה העשירית	16
הממשלה האחת עשרה	16
הממשלה השתים עשרה	16
הממשלה השלוש עשרה	18 (22 בעת ממשלת הליכוד הלאומי)
הממשלה הארבע עשרה	22
הממשלה החמש עשרה	24 (18 לאחר פירוק ממשלת הליכוד הלאומי)
הממשלה השש עשרה	22
הממשלה השבע עשרה	21
הממשלה השמונה עשרה	19
הממשלה התשע עשרה	20
הממשלה העשרים	20
הממשלה העשרים ואחת	25 (ממשלת אחדות לאומית)
הממשלה העשרים ושתיים	25 (ממשלת אחדות לאומית)
הממשלה העשרים ושלוש	26 (ממשלת אחדות לאומית)
הממשלה העשרים וארבע	20
הממשלה העשרים וחמש	20
הממשלה העשרים ושש	21
הממשלה העשרים ושבע	18
הממשלה העשרים ושמונה	23
הממשלה העשרים ותשע	28
הממשלה השלושים	23
הממשלה השלושים ואחת	25
הממשלה השלושים ושתיים	30
הממשלה השלושים ושלוש	23
הממשלה השלושים וארבע	22
הממשלה השלושים וחמש	34 (ממשלת חילופים)

בתיקון לחוק יסוד: הממשלה, שהיה אמור להיכנס לתוקף החל מהבחירות לכנסת העשרים, נקבע: "מספר חברי הממשלה, ובכלל זה ראש הממשלה, לא יעלה על 19, אלא אם כן הביעה הכנסת אמון בממשלה או החליטה לאשר צירוף שרים לממשלה, ברוב של שבעים חברי הכנסת לפחות".^[2] עם זאת, לאחר הבחירות תוקן החוק שוב בהוראת שעה, שדחתה מגבלה זו כך שלא תחול על ממשלה שכוננה בתקופת כהונתה של הכנסת ה-20.^[3]במסגרת מאמצי הקמת הממשלה השלושים וחמש, בכנסת העשרים ושלוש, בוטלו הסעיפים בחוק הנוגעים להגבלת מספר השרים וסגני השרים.

נשים

ערך מורחב – נשים בממשלות ישראל

מספר הנשים המכהנות כשרות בממשלות ישראל נותר נמוך ללא קשר לגודלה של הממשלה. עד לממשלת ישראל השלושים וחמש, גם בשנים שבהן הגיע מספר השרים הכולל בממשלה לשיא של 28, מספר השיא של השרות לא השתנה והוא נע בין 2 ל-4 בלבד בכל שנה.^[4]. עם זאת, בממשלת ישראל השלושים וחמש נקבע שיא, ובעת השבעת הממשלה מונו 8 שרות - מתוכן 5 שרות חדשות ו3 שכיהנו בעבר כשרות. מקום המדינה ועד היום, כיהנו 24 נשים כשרות בממשלות ישראל השונות.

סגני השרים

ערך מורחב – סגן שר

שר הממונה על משרד ממשלתי רשאי למנות סגן שר. סגן שר פועל בכנסת או במשרד הממשלתי במסגרת העניינים והסמכויות שהוקצו לו על ידי השר.

להבדיל משרים בממשלה, שאינם חייבים להיות חברי כנסת, סגני השרים חייבים להיות חברי הכנסת (או חברי הכנסת בהפסקת חברות לפי החוק הנורווגי), והתפטרותם מהכנסת תחייב את הפסקת כהונתם.

כאשר שר מתפטר או מפוטר מהממשלה, מסיים את תפקידו גם סגן השר שמונה לאותו משרד. בנוסף, רשאים ראש הממשלה, הממשלה או השר שמינה אותו להעביר או לסיים את כהונתו של סגן שר.

בתיקון לחוק יסוד: הממשלה, שהיה אמור להיכנס לתוקף החל מהבחירות לכנסת העשרים, נקבע שמספר סגני השרים לא יעלה על ארבעה, אך מגבלה זו תוקנה לאחר הבחירות כך שלא תחול על ממשלה שכוננה בתקופת כהונתה של הכנסת ה-20. במסגרת מאמצי הקמת הממשלה השלושים וחמש, בכנסת העשרים ושלוש, בוטלו הסעיפים בחוק הנוגעים להגבלת מספר השרים וסגני השרים.

ועדות השרים

ערך מורחב – ועדת שרים

אחת מדרכי פעולתה של הממשלה בקבלת הכרעות פוליטיות היא מינוי ועדות שרים קבועות, זמניות, או לעניינים מסוימים. תקנון הממשלה מפרט את רשימת ועדות השרים הקבועות.

בישיבות ועדות השרים לענייני ביטחון לאומי, על פי קביעת ראש הממשלה או יושבי ראש הוועדות, נערך גם רישום סטנוגרפי. הסטנוגרמות הנרשמות וכן ההקלטות של הדיונים נשארות במסגרת מזכירות הממשלה בלבד והן אינן מופצות.

הקמת ממשלה חדשה

סיום דרכה של הממשלה

כאשר ישנה עילה להקמת ממשלה חדשה, ולמעט במקרה של הבעת אי אמון כפי שיתואר בהמשך, נפתחים הליכים להרכבת הממשלה החדשה. עד שזו תקום, הממשלה היוצאת תמשיך לכהן בתפקידה כממשלת מעבר על מנת לאפשר את התפקוד הרציף של השלטון במדינה.

באם מתרחש אחד מהאירועים הבאים, הופכת הממשלה לממשלת מעבר ומתחילים הליכים להרכבת ממשלה חדשה:

נערכו בחירות לכנסת חדשה.
ראש הממשלה הגיש את התפטרותו לנשיא המדינה.
ראש הממשלה חדל מלהיות חבר כנסת.
ראש הממשלה נפטר.
ראש הממשלה נבצר דרך קבע מלמלא את תפקידו, בזאת שחלפו 100 ימים רצופים של נבצרותו.
ראש הממשלה הורשע בעבירה שיש עמה קלון והכנסת העבירה אותו מתפקידו ברוב של 61 מחבריה לפחות.
ראש הממשלה הורשע בעבירה שיש עמה קלון ופסק הדין נעשה סופי.
ראש הממשלה ראה כי קיים רוב בכנסת המתנגד לממשלה אשר מונע אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, ובשל כך פרסם צו לפיזור הכנסת, בהסכמת נשיא המדינה.
הכנסת הביעה אי אמון בממשלה, ברוב של 61 חברי הכנסת לפחות.

ההליכים להרכבת ממשלה חדשה

לאחר הבחירות לכנסת חדשה, או לאחר התפטרותה של ממשלה באחת מן הדרכים המנויות בהמשך, נפתחים הליכים להרכבת ממשלה חדשה, המתוארים בחוק יסוד: הממשלה. כדי שממשלה חדשה תקום, היא צריכה לזכות באמון הכנסת.

למעט במקרה הקמת ממשלה על ידי הבעת אי אמון של הכנסת בממשלה היוצאת, כפי שיתואר בהמשך, הגורם העיקרי הרשמי שמנהל את ההליכים להרכבת ממשלה בישראל הוא נשיא המדינה. הדרך להקמת הממשלה תהא בכך שאחד מחברי הכנסת האמורה להביע אמון בממשלה החדשה הצליח להרכיב ממשלה לאחר שהנשיא הטיל עליו מלאכה זו. ברוב המקרים, לנשיא ניתנת בחוק הסמכות להפעיל את שיקול דעתו המלא בנוגע לזהות חבר הכנסת עליו הוא מטיל את תפקיד הרכבת הממשלה, אך על-פי הנוהג, במקרים אלו על הנשיא להפעיל את סמכותו ושיקול דעתו באופן ששואף להביא לידי הקמת ממשלה חדשה שתזכה באמון הכנסת. על כן, בהליכים להרכבת ממשלה בהם אכן נתון שיקול דעת לנשיא בחוק, נהוג כי המועמד הראשון שעל הנשיא להטיל בתחילה את מלאכת הרכבת הממשלה הוא חבר הכנסת שנראה בעיניו כבעל הסיכוי הגבוה להקים ממשלה.

לאחר כל אירוע בו הנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על מועמד, עליו למסור על כך הודעה ליושב-ראש הכנסת, ולאחר מכן, על יושב-ראש הכנסת להודיע על כך לכנסת. לחבר הכנסת קצובה בחוק תקופה למילוי משימתו, ותקופה זו הולכת ומתקצרת ככל שמדובר במנדט מאוחר יותר שהוטל על-ידי הנשיא.

במידה וחבר הכנסת הצליח להרכיב ממשלה, עליו להודיע על כך לנשיא המדינה וליושב ראש הכנסת, וזאת בתוך התקופה שנקצבה לו. לאחר מכן יושב-ראש הכנסת מעדכן את הכנסת בנושא, וקובע מועד לישיבה של הכנסת לצורך כינון הממשלה, שתיערך בתוך שבעה ימים מיום ההודעה של חבר הכנסת לנשיא. משהורכבה הממשלה, היא מודיעה לכנסת על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים, ומבקשת הבעת אמון בה. במקרה שהורכבה ממשלת חילופים, על הממשלה החדשה להודיע לכנסת גם את זהותו של ראש הממשלה החלופי, מועד החילופים בראשות הממשלה וכן את זיקתו של כל אחד מהשרים בממשלה - אם לראש הממשלה ואם לראש הממשלה החלופי. מלבד במקרה של הבעת אי אמון בממשלה היוצאת, הבעת אמון בממשלה חדשה מצריכה רוב רגיל של חברי כנסת. עם תום הצבעת האמון בממשלה, היא נכנסת לתפקידה ואז נדרשים ראש הממשלה והשרים להצהיר אמונים בפני הכנסת.

בכל שלב בהליכים להרכבת הממשלה, במידה ומחוקקת הכנסת חוק המורה על התפזרותה, נפסקים הליכים אלה עד לאחר הבחירות לכנסת החדשה.

לאחר בחירות או התפטרות ממשלה שלא ע"י צו ראש הממשלה לפיזור הכנסת

לאחר שהתקיימו בחירות לכנסת, או שהתפטרה ממשלה שלא ע"י צו ראש הממשלה לפיזור הכנסת המתואר בהמשך, על נשיא המדינה להתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת (לאחר בחירות - בכנסת הנבחרת), ולהטיל את התפקיד להרכבת ממשלה חדשה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך, וזאת בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות לכנסת או מיום התפטרות הממשלה, לפי העניין. עם זאת, במקרה של התפטרות הממשלה באופן אוטומטי בשל פטירת ראש הממשלה, נשיא המדינה יכול להטיל את התפקיד בתוך 14 ימים מיום הפטירה. התקופה להרכבת הממשלה נמשכת 28 ימים, אך הנשיא יכול להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים.

אם לא הצליח חבר הכנסת שעליו הוטלה המשימה להרכיב את הממשלה, רשאי הנשיא להתייעץ בשנית עם נציגי חלק מסיעות הכנסת או כולן, על מנת להחליט האם להטיל את התפקיד להרכבת הממשלה על חבר כנסת נוסף, שהסכים לכך ושאינו זה שנכשל במשימתו, ואם כן - מיהו אותו מועמד שיוטל עליו התפקיד. בתוך שלושה ימים מהיוודע כישלונו של המועמד הראשון, על הנשיא להטיל את התפקיד כאמור, או להודיע ליו"ר הכנסת כי אין הוא רואה אפשרות להרכבת ממשלה. במידה והנשיא הטיל את התפקיד על אחד מהמועמדים, נתונים לו 28 ימים לביצוע משימתו, ללא אפשרות להארכות.

במידה ולאחר כישלון המועמד הראשון הודיע הנשיא ליו"ר הכנסת כי אין הוא רואה אפשרות להרכבת ממשלה, או שהטיל הנשיא את התפקיד על מועמד שני וזה נכשל אף הוא בתפקיד, מתחילה להימנות תקופה בת 21 ימים בה רשאים 61 חברי כנסת, או יותר, לבקש בכתב מנשיא המדינה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת, שהסכים לכך בכתב. חבר כנסת זה יכול שיהיה אף מבין חברי הכנסת הראשונים שכשלו במשימה. במידה שהוגשה בקשה כאמור לנשיא, עליו להטיל בתוך יומיים את התפקיד על חבר הכנסת שצוין בבקשה, ולחבר כנסת זה נתונה תקופה בת 14 ימים למילוי משימתו. במקרה שחבר כנסת זה לא הצליח במשימתו או שלא הוגשה בקשה לנשיא כאמור, על הנשיא להודיע על כך ליו"ר הכנסת. עם הודעה כזו של הנשיא ליו"ר הכנסת או עם הבעת הכנסת אי-אמון בממשלה שחבר הכנסת האחרון הרכיב, רואים את הכנסת כאילו חוקקה חוק להתפזרותה, ונערכות בחירות לכנסת חדשה לאחר כ-90 ימים.

לאחר הבעת אי-אמון בממשלה

לכנסת קיימת אפשרות להביע אי-אמון בממשלה, תוך שהיא מביעה אמון בממשלה חדשה. כאשר מונחת על שולחן הכנסת הצעת אי-אמון בממשלה, עליה לכלול את זהותם של ראש הממשלה והשרים וחלוקת התפקידים ביניהם בממשלה המוצעת, וכן לפרט את קווי היסוד של מדיניותה. עם הבעת אי-האמון של הכנסת בממשלה היוצאת, תוך שהיא מביעה אמון בממשלה החדשה, מתחילה הממשלה החדשה לכהן.

לאחר מתן צו ראש הממשלה לפיזור הכנסת

ראש הממשלה יכול לפזר את הכנסת בצו, אם הוא נוכח כי יש רוב בכנסת המתנגד לממשלה באופן שמפריע את תפקודה. מיום פרסום הצו ברשומות, רואים את הממשלה כאילו התפטרה, ומתחילה להימנות תקופה בת 21 ימים בה רשאים 61 חברי כנסת, או יותר, לבקש בכתב מנשיא המדינה להטיל את מלאכת הרכבת ממשלה חדשה על אחד מחברי הכנסת שאינו ראש הממשלה המכהן, ושהסכים לכך בכתב. במידה שהוגשה בקשה כאמור לנשיא, עליו להטיל בתוך יומיים את התפקיד על חבר הכנסת שצוין בבקשה, ולחבר כנסת זה נתונה תקופה בת 28 ימים למילוי משימתו. עם זאת, הנשיא יכול להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים.

במידה וחבר הכנסת, שצוין בבקשת חברי הכנסת, הצליח להרכיב ממשלה והכנסת מביעה בממשלתו אמון, בטל הצו של ראש הממשלה היוצא לפיזור הכנסת, והממשלה החדשה מתחילה לכהן עם הבעת האמון של הכנסת בה. במידה וחבר כנסת זה לא הצליח במשימתו או שלא הוגשה בקשה לנשיא כאמור, על הנשיא להודיע על כך ליו"ר הכנסת. עם הודעה כזו של הנשיא ליו"ר הכנסת או עם הבעת הכנסת אי-אמון בממשלה שחבר הכנסת הרכיב, נכנס הצו של ראש הממשלה לתוקף ורואים את הכנסת כאילו חוקקה חוק להתפזרותה. הבחירות לכנסת חדשה ייערכו לאחר כ-90 ימים.

הצהרת אמונים של הממשלה עם הקמתה

לאחר שהביעה הכנסת אמון בממשלה ושהתחילה לכהן, וסמוך ככל האפשר לאירוע זה, ראש הממשלה החדשה והשרים בה מצהירים אמונים בלשון זו:

אני, (השם)

סיכום האפשרויות וסדרי ההליכים להרכבת ממשלה

להלן סיכום האפשרויות וסדרי ההליכים להרכבת ממשלה חדשה בישראל, ביחס לכל אחת מהעילות לפתיחת הליכים אלו, כאשר מצוינים המוסמכים לביצוע או ניסיון מימוש כל הליך, וכן משך התקופות המוקצבות בחוק, בימים, עבור ביצועו או ניסיון מימושו של ההליך (בכחול - תקופה המצוינת בחוק ומיועדת, באופן רשמי, להשיג תמיכה בממשלה או בהטלת מלאכת הרכבת הממשלה על מועמד מסוים; בצהוב - תקופה המצוינת בחוק ובה על נשיא המדינה או יושב-ראש הכנסת לבצע הליך רשמי או מנהלי לשם התקדמות לשלב הבא במסגרת ההליכים להרכבת ממשלה; בשחור - תקופה שעליה יש לדלג במסגרת הניסיונות להקמת הממשלה בהינתן העילה שהביאה לפתיחת ניסיונות אלו):


האירוע		פירסום תוצאות הבחירות לכנסת	פטירת ראש הממשלה	פרסום צו ראש הממשלה לפיזור הכנסת	הצבעת אי אמון
הטלת תפקיד הרכבת הממשלה		7	14
ניסיון להרכבת הממשלה	תקופה בסיסית	28
ניסיון להרכבת הממשלה	ארכה מקסימלית	14
קיום ישיבת הכנסת לצורך הצגת הממשלה		7			הצגת הממשלה החדשה מתבצעת במסגרת הצעת אי האמון
הטלת תפקיד הרכבת הממשלה או הודעה על היעדר רוב להרכבתה		3
ניסיון להרכבת הממשלה		28
קיום ישיבת הכנסת לצורך הצגת הממשלה		7
הגשת 61 חתימות		21
הטלת תפקיד הרכבת הממשלה		2
ניסיון להרכבת הממשלה	תקופה בסיסית	14		28
ניסיון להרכבת הממשלה	ארכה מקסימלית			14
קיום ישיבת הכנסת לצורך הצגת הממשלה		7
הודעה על היעדר ממשלה		בהקדם האפשרי

ההליכים להרכבות ממשלות ישראל וסיום כהונותיהן

להלן פירוט כל האירועים החוקתיים מקום המדינה שהתרחשו במסגרת ההליכים הרשמיים להרכבות ממשלות ישראל, וכן האירועים שהביאו לסוף כהונותיהן או לסיום כהונתו של ראש הממשלה:


ממשלה מכהנת	הכנסת	נשיא המדינה	ראש הממשלה				האירוע החוקתי	מקבל התפקיד להרכבת ממשלה (ראש הממשלה החלופי המוצע)				מועד התרחשות האירוע	מועד מקורי אחרון להתרחשות האירוע החוקתי הבא (האירוע)
ממשלה מכהנת	הכנסת	נשיא המדינה	דיוקן	שם	סיעה		האירוע החוקתי	דיוקן	שם	סיעה		מועד התרחשות האירוע	מועד מקורי אחרון להתרחשות האירוע החוקתי הבא (האירוע)
הממשלה הזמנית	מועצת המדינה הזמנית			דוד בן-גוריון		מפא"י	הקמת המדינה					14 במאי 1948
							קביעת מועד הבחירות לאספה המכוננת					25 בנובמבר 1948	25 בינואר 1949 (הבחירות לאספה המכוננת)
							הבחירות לאספה המכוננת					25 בינואר 1949	8 בפברואר 1949 (פרסום תוצאות הבחירות לאספה המכוננת)
							פרסום תוצאות הבחירות לאספה המכוננת					7 בפברואר 1949
	הכנסת הראשונה						קבלת חוק המעבר					16 בינואר 1949
		חיים ויצמן					הטלת התפקיד להרכבת ממשלה		דוד בן-גוריון		מפא"י	24 בפברואר 1949
							הודעה על הרכבת ממשלה					8 במרץ 1949
הממשלה הראשונה							כינון הממשלה					10 במרץ 1949
							התפטרות ראש הממשלה					15 באוקטובר 1950
							הטלת התפקיד להרכבת ממשלה		דוד בן-גוריון		מפא"י	15 באוקטובר 1950
							הודעה על הרכבת ממשלה					16 באוקטובר 1950
							הבעת אי-אמון בממשלה שהוצגה					18 באוקטובר 1950
							הטלת התפקיד להרכבת ממשלה		דוד בן-גוריון		מפא"י	30 באוקטובר 1950
							הודעה על הרכבת ממשלה					30 באוקטובר 1950
הממשלה השניה							כינון הממשלה					1 בנובמבר 1950
							התפטרות ראש הממשלה					14 בפברואר 1951
							קבלת חוק לפיזור הכנסת					12 באפריל 1951	30 ביולי 1951 (הבחירות לכנסת השניה)
							הבחירות לכנסת השניה					30 ביולי 1951	13 באוגוסט 1951 (פרסום תוצאות הבחירות לכנסת)
							פרסום תוצאות הבחירות לכנסת					10 באוגוסט 1951
	הכנסת השניה						הטלת התפקיד להרכבת ממשלה		דוד בן-גוריון		מפא"י	20 באוגוסט 1951
							הודעה על הרכבת ממשלה					7 באוקטובר 1951
הממשלה השלישית							כינון הממשלה					8 באוקטובר 1951	26 ביולי 1955 (הבחירות לכנסת השלישית)
		יצחק בן-צבי					התפטרות ראש הממשלה					19 בדצמבר 1952
							הטלת התפקיד להרכבת ממשלה		דוד בן-גוריון		מפא"י	21 בדצמבר 1952
							הודעה על הרכבת ממשלה					22 בדצמבר 1952
הממשלה הרביעית							כינון הממשלה					24 בדצמבר 1953	26 ביולי 1955 (הבחירות לכנסת השלישית)
הממשלה הרביעית							התפטרות ראש הממשלה					6 בדצמבר 1953
							הטלת התפקיד להרכבת ממשלה		משה שרת		מפא"י	9 בדצמבר 1953
							הודעה על הרכבת ממשלה


הממשלה להקמה	כנסת	נשיא	קבלת התפקיד להרכבת ממשלה					תאריכים			תוצאה	ראש הממשלה בתום ההליך
הממשלה להקמה	כנסת	נשיא	דיוקן	שם	סיעה		סיבת קבלת התפקיד (הזמן שנקצב בפועל מתוך הזמן הקצוב המקסימלי, בימים)	קבלת התפקיד	תום המנדט בפועל	הצבעה על כינון הממשלה בכנסת	תוצאה	דיוקן	שם	סיעה
הממשלה הראשונה	1	חיים ויצמן		דוד בן-גוריון		מפא"י	הטלה ראשונה	24 בפברואר 1949	8 במרץ 1949	10 במרץ 1949	הקמת ממשלה		דוד בן-גוריון		מפא"י
הממשלה השנייה							הטלה ראשונה	15 באוקטובר 1950	16 באוקטובר 1950	18 באוקטובר 1950	הבעת אי אמון בממשלה
הממשלה השנייה							הטלה שנייה	30 באוקטובר 1950	30 באוקטובר 1950	1 בנובמבר 1950	הקמת ממשלה
הממשלה השלישית	2						הטלה ראשונה	20 באוגוסט 1951	7 באוקטובר 1951	8 באוקטובר 1951	הקמת ממשלה
הממשלה הרביעית		יצחק בן-צבי					הטלה ראשונה	21 בדצמבר 1952	22 בדצמבר 1952	24 בדצמבר 1952	הקמת ממשלה
הממשלה החמישית				משה שרת			הטלה ראשונה	9 בדצמבר 1953	24 בינואר 1954	26 בינואר 1954	הקמת ממשלה		משה שרת
הממשלה השישית				משה שרת			הטלה ראשונה	29 ביוני 1955	29 ביוני 1955	29 ביוני 1955	הקמת ממשלה		משה שרת
הממשלה השביעית	3			דוד בן-גוריון			הטלה ראשונה	18 באוגוסט 1955	1 בנובמבר 1955	3 בנובמבר 1955	הקמת ממשלה		דוד בן-גוריון
הממשלה השמינית							הטלה ראשונה	1 בינואר 1958	6 בינואר 1958	7 בינואר 1958	הקמת ממשלה
הממשלה התשיעית							הטלה ראשונה	15 ביולי 1959	21 ביולי 1959		השבת המנדט לנשיא
הממשלה התשיעית	4						הטלה ראשונה	8 בדצמבר 1959	16 בדצמבר 1959	17 בדצמבר 1959	הקמת ממשלה
הממשלה העשירית	5			לוי אשכול			הטלה ראשונה	14 בספטמבר 1961	2 בנובמבר 1961	2 בנובמבר 1961	הקמת ממשלה
הממשלה האחת עשרה		זלמן שזר					הטלה ראשונה (28 מתוך 28+14+7)	19 ביוני 1963	24 ביוני 1963	26 ביוני 1963	הקמת ממשלה		לוי אשכול
הממשלה השתים עשרה						המערך	הטלה ראשונה (28 מתוך 28+14+7)	20 בדצמבר 1964	22 בדצמבר 1964	22 בדצמבר 1964	הקמת ממשלה				המערך
הממשלה השלוש עשרה	6					העבודה	הטלה ראשונה (28+14+7 מתוך 28+14+7)	28 בנובמבר 1965	12 בינואר 1966	12 בינואר 1966	הקמת ממשלה				העבודה
הממשלה הארבע עשרה	6			גולדה מאיר		המערך	הטלה ראשונה (21 מתוך 21+21)	11 במרץ 1969	16 במרץ 1969	17 במרץ 1969	הקמת ממשלה		גולדה מאיר		המערך
הממשלה החמש עשרה	7						הטלה ראשונה (21+10 מתוך 21+21)	10 בנובמבר 1969	11 בדצמבר 1969	15 בדצמבר 1969	הקמת ממשלה
הממשלה השש עשרה	8	אפרים קציר					הטלה ראשונה (21+7+7+4 מתוך 21+21)	30 בינואר 1974	10 במרץ 1974	10 במרץ 1974	הקמת ממשלה
הממשלה השבע עשרה	8			יצחק רבין			הטלה ראשונה (21+7+4 מתוך 21+21)	26 באפריל 1974	28 במאי 1974	3 ביוני 1974	הקמת ממשלה		יצחק רבין
הממשלה השמונה עשרה	9			מנחם בגין		הליכוד	הטלה ראשונה (21 מתוך 21+21)	7 ביוני 1977	20 ביוני 1977	20 ביוני 1977	הקמת ממשלה		מנחם בגין		הליכוד
הממשלה התשע עשרה	10	יצחק נבון		מנחם בגין			הטלה ראשונה (21 מתוך 21+21)	15 ביולי 1981	4 באוגוסט 1981	5 באוגוסט 1981	הקמת ממשלה		מנחם בגין
הממשלה העשרים	10	חיים הרצוג		יצחק שמיר			הטלה ראשונה (21 מתוך 21+21)	21 בספטמבר 1983	5 באוקטובר 1983	10 באוקטובר 1983	הקמת ממשלה		יצחק שמיר
הממשלה העשרים ואחת	11			שמעון פרס		המערך	הטלה ראשונה (21+21 מתוך 21+21)	5 באוגוסט 1984	13 בספטמבר 1984	13 בספטמבר 1984	הקמת ממשלה		שמעון פרס		המערך
הממשלה העשרים ושתיים	11			יצחק שמיר		הליכוד	הטלה ראשונה (21 מתוך 21+21)	17 באוקטובר 1986	19 באוקטובר 1986	20 באוקטובר 1986	הקמת ממשלה		יצחק שמיר		הליכוד
הממשלה העשרים ושלוש	12			יצחק שמיר		הליכוד	הטלה ראשונה (21+21 מתוך 21+21)	14 בנובמבר 1988	20 בדצמבר 1988	22 בדצמבר 1988	הקמת ממשלה
הממשלה העשרים וארבע				שמעון פרס		המערך	הטלה ראשונה (21+15 מתוך 21+21)	20 במרץ 1990	3 באפריל 1990		אי הצגה בכנסת של ממשלה שהורכבה
				שמעון פרס		המערך	הטלה ראשונה (21+15 מתוך 21+21)	11 באפריל 1990	26 באפריל 1990		השבת המנדט לנשיא
				יצחק שמיר		הליכוד	הטלה שנייה (21+21 מתוך 21+21)	27 באפריל 1990	8 ביוני 1990	11 ביוני 1990	הקמת ממשלה
הממשלה העשרים וחמש	13			יצחק רבין		העבודה	הטלה ראשונה (21+0 מתוך 21+21)				הקמת ממשלה		יצחק רבין		העבודה
הממשלה העשרים ושש	13	עזר ויצמן		שמעון פרס		העבודה	הטלה ראשונה (21+0 מתוך 21+21)				הקמת ממשלה		שמעון פרס		העבודה
הממשלה העשרים ושבע	14			בנימין נתניהו		הליכוד- גשר- צומת	בחירה ישירה (45)				הקמת ממשלה		בנימין נתניהו		הליכוד- גשר- צומת
הממשלה העשרים ושמונה	15			אהוד ברק		ישראל אחת	בחירה ישירה (45)				הקמת ממשלה		אהוד ברק		ישראל אחת
הממשלה העשרים ותשע	15	משה קצב		אריאל שרון		הליכוד	בחירה ישירה (45)				הקמת ממשלה		אריאל שרון		הליכוד
הממשלה השלושים	16			אריאל שרון		הליכוד	הטלה ראשונה (28+0 מתוך 28+14)				הקמת ממשלה		אריאל שרון		הליכוד
הממשלה השלושים ואחת	17			אהוד אולמרט		קדימה	הטלה ראשונה (28+0 מתוך 28+14)				הקמת ממשלה		אהוד אולמרט		קדימה
הממשלה השלושים ושתיים	17	שמעון פרס		ציפי לבני		קדימה	הטלה ראשונה (28+0 מתוך 28+14)						אהוד אולמרט		קדימה
הממשלה השלושים ושתיים	18			בנימין נתניהו		הליכוד	הטלה ראשונה (28+0 מתוך 28+14)				הקמת ממשלה		בנימין נתניהו		הליכוד
הממשלה השלושים ושלוש	19					הליכוד- ישראל ביתנו	הטלה ראשונה (28+0 מתוך 28+14)				הקמת ממשלה				הליכוד- ישראל ביתנו
הממשלה השלושים וארבע	20	ראובן ריבלין				הליכוד	הטלה ראשונה (28+0 מתוך 28+14)				הקמת ממשלה				הליכוד
הממשלה השלושים וחמש	21						הטלה ראשונה (28+14 מתוך 28+14)				תום התקופה שנקצבה
	22						הטלה ראשונה (28+14 מתוך 28+14)				השבת המנדט לנשיא
	22			בני גנץ		כחול לבן	הטלה שנייה (28)
	23			בני גנץ		כחול לבן	הטלה ראשונה (28+14 מתוך 28+14)
	23			בנימין נתניהו		הליכוד	הטלה בשל הגשת חתימות (14)				הרכבת ממשלה (רה"מ החלופי: בני גנץ)
הממשלה השלושים ושש	24			בנימין נתניהו		הליכוד	הטלה ראשונה (28 מתוך 28+14)				השבת המנדט לנשיא
הממשלה השלושים ושש	24			יאיר לפיד		יש עתיד	הטלה שנייה (28)

ממשלת מעבר

ערך מורחב – ממשלת מעבר בישראל

ממשלת מעבר מתקיימת בישראל לאחר מותו, התפטרותו, נבצרות קבע של ראש הממשלה, או עקב הרשעתו בפסק דין חלוט בעבירה שיש עמה קלון, כמו גם עם פרסום בקשתו של ראש הממשלה לפיזור הכנסת (פעולות אלו כהתפטרות הממשלה)^[5] או לאחר בחירות ולפני כינונה של ממשלה רגילה (אם הממשלה לא הייתה ממילא ממשלת מעבר "עם בחירתה של כנסת חדשה").^[6] בחוק יסוד: הממשלה החדש בוטל הסעיף אשר מנע משר להתפטר מכהונתו בעת ממשלת מעבר. התיקון נעשה מכיוון שהמצב הקודם נגד את חוק יסוד: חופש העיסוק בכך שמנע מאדם את החופש לעסוק במשלח ידו על-פי בחירתו. בנוסף, הממשלה רשאית, בעת ממשלת מעבר, למנות חבר הכנסת לשר חדש בתפקידו של שר שחדל לכהן, ללא אישור הכנסת.

ממשלת חילופים

ערך מורחב – ממשלת חילופים

ממשלת חילופים היא אחת החלופות להקמת ממשלה בישראל, ממשלה שבמהלך כהונתה יעמדו בראשה, לסירוגין, חבר הכנסת שהרכיב את הממשלה וחבר כנסת נוסף. בהתקיימות מספר מקרים, יחליף ראש הממשלה החלופי את ראש הממשלה המכהן, ללא התפטרות הממשלה.

הרעיון ליצירת ממשלת חילופים עלה במהלך המשבר הפוליטי בישראל (2019–2020) והמשא ומתן להקמתה של ממשלת ישראל ה-35 לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושלוש, והוא נכלל בהסכם הקואליציוני שבין "הליכוד" ל"כחול לבן".^[7] לשם הקמתה של ממשלת חילופים אושר בכנסת שינוי נרחב בחוק יסוד: הממשלה.

מזכירות הממשלה

ערך מורחב – מזכיר הממשלה

מזכירות הממשלה בראשותו של מזכיר הממשלה אחראית על רישום פרוטוקולים, מתן שירותי מזכירות לממשלה ולוועדותיה, העברת החלטות הממשלה וועדותיה לגורמי הביצוע בדרגי הממשלה השונים, מעקב אחר ביצוע החלטות הממשלה, פרסום הודעות מטעם הממשלה וקיום קשר בין הממשלה ולבין הכנסת ורשויות מדינה נוספות. מזכירות הממשלה אמונה על זימונן וקיום ישיבותיהן של ועדות השרים המתכנסות במזכירות הממשלה, וזאת על-פי בקשת יושבי-הראש. בהתאם לכך אחראית מזכירות הממשלה על מתן כל השירותים המזכירותיים לחברי ועדת השרים ולוועדות עצמן בעת קיום ישיבות ועדות השרים.

מזכירות הממשלה מכינה עבור ועדות השרים, בהתאם להנחיות יושב-ראש הוועדות, את סדרי היום וכן את החומר הנלווה לישיבות ועדות השרים, לרבות חומר רקע מסוגים שונים, לפי העניין.

מזכיר הממשלה אחראי להכנת סדר היום לישיבות הממשלה ולוועדות השרים. לצורך זה, הוא מקיים קשר שוטף עם כל חברי הממשלה שבמהלכו מתואמות ההצעות להחלטת הממשלה וועדות השרים המונחות על שולחן הממשלה והוועדות. מזכיר הממשלה משמש דובר הממשלה ומתדרך את נציגי התקשורת בתום ישיבות הממשלה. הוא נושא באחריות לקשר בין הממשלה לבין הכנסת, יחד עם השר המקשר בין הממשלה לכנסת. בנוסף לאחריותו על עבודת מזכירות הממשלה מזכיר הממשלה ממלא משימות נוספות אשר מטיל עליו ראש הממשלה.

מזכיר הממשלה בממשלה הנוכחית הוא צחי ברוורמן.

מקום מושב הממשלה

ערך מורחב – הכרזת ירושלים כבירת ישראל#החלופות שהוצעו למקום מושבה של הממשלה

לאחר החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, עוד בראשית דצמבר 1947, הוחל בדיון על מקום מושבה של הממשלה. ברקע הדיון עמדה העובדה שירושלים לא נכללה בשטח המדינה היהודית על פי החלטת החלוקה. דוד בן-גוריון הציע שהממשלה תשב בכורנוב שבנגב, לאור חיבתו לנגב. כתמיכה בהצעה ציין שהמקום רחוק מגבולות המדינה היהודית בתוכנית החלוקה. הבעיה בהצעה הייתה שהשליטה היהודית בנגב הייתה מוגבלת ועל כן ההצעה לא הייתה מעשית. גולדה מאיר לעומת זאת הציעה את הכרמל, שגם הוא היה מרוחק מהגבולות של המדינה היהודית בתוכנית החלוקה. אולם היות חיפה שער-היציאה לצבא הבריטי הביאה לגניזת ההצעה.^[8] והיו הצעות נוספות.

זמן קצר לאחר הקמת המדינה, וכתגובת נגד לדרישת האו"ם לבינאום העיר ירושלים החליטה בחודש דצמבר 1949 ממשלת ישראל, בראשות ראש הממשלה אז דוד בן-גוריון להעביר את מוסדות השלטון מתל אביב לירושלים. לצורך מיקום מוסדות השלטון ומוסדות המדינה הראשיים נערך חיפוש אחר שטח במרכז ירושלים באזור רחוב יפו ומשלא נמצא הוחלט על הקמת קריית הממשלה באזור גבעת רם שהייתה סמוכה אל מרכז העיר ומרכזי העסקים הראשיים. עם זאת, משרדים רבים ויחידותיהם נותרו פזורים במבנים שכורים ברחבי העיר. במהלך שנות השמונים רוכזו חלק ממשרדים אלה, ומשרדים חדשים שהוקמו (כגון משרד המדע והטכנולוגיה) לקריית הממשלה במזרח ירושלים בשכונת שייח' ג'ראח. בשנת 2013 רוכזו משרדים נוספים למגדלי הבירה במערב העיר.

משרדי הממשלה

ממשלת ישראל כוללת משרדי ממשלה המופקדים על תחומים שונים. רוב המשרדים פועלים במתכונת תחומיהם מאז העשור הראשון למדינה. משיקולים קואליציוניים הוקמו במשך השנים משרדי ממשלה חדשים, ולעיתים מפוצל משרד קיים לשניים. לעיתים משתנים שמות המשרדים, כדי להדגיש היבטים מסוימים בפעילותם. אלו הם משרדי הממשלה:

משרד ראש הממשלה: ממונה על הגופים הממשלתיים הנכללים ישירות באחריותו של ראש הממשלה, ובהם שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
משרד ראש הממשלה החלופי: משרדו של ראש הממשלה החלופי.
משרד הביטחון: באחריותו נכללים צה"ל והתעשיות הביטחוניות. שר הביטחון נחשב לאחד התפקידים הבכירים בממשלה. בגלל חשיבות התיק והמצב הביטחוני בישראל לעיתים קרובות ראשי הממשלה החזיקו גם בתיק הביטחון.
משרד האוצר: עוסק בגביית המסים וחולש על תקציבי כל המשרדים האחרים. בנוסף, אחראי על קביעת המדיניות הכלכלית של הממשלה ועל ויסות הפעילות של המשק.
משרד החוץ: אחראי על קשרי החוץ של המדינה עם העולם כולו, ניהול השגרירויות והקונסוליות ברחבי העולם, הקשר עם כל שגרירי המדינות הזרות, וכל פעילות ההסברה. זהו אחד המשרדים הבכירים שיש ולרוב הוא ניתן בידי סגן ראש הממשלה.
משרד הכלכלה והתעשייה: אחראי על עידוד התעשייה המסחר והתעסוקה במשק (נקרא בעבר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה).
משרד החינוך: אחראי על מערכת החינוך בישראל.
משרד התרבות והספורט: אחראי על כלל הפעילות התרבותית והספורטיבית במדינה.
משרד הבריאות: אחראי על מערכת הבריאות בישראל, הסדרת רישוי מקצועות רפואיים ופרא-רפואיים, רישוי מוסדות רפואיים, רגולציה של תרופות, מזון וטכנולוגיות רפואיות, ופיקוח על קופות החולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
משרד הפנים: אחראי על הקשר הישיר עם האזרחים, הסדרת מעמדם החוקי, ופיקוח על העיריות ויתר הרשויות המקומיות.
משרד המשפטים: אחראי על מערכת המשפט בישראל, על ענייני חקיקה מטעם הממשלה, על מדיניות של מינוי שופטים ועל סוגיות הקשורות בחוק וממשל.
המשרד לביטחון פנים: נושא באחריות לביטחון הפנים והסדר הציבורי, אך הוא בעיקר מזוהה כמשרד האחראי על משטרת ישראל.
משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים: מטפל באוכלוסיות הנזקקות לסיוע, והוא ממונה על המוסד לביטוח לאומי, העוסק במתן קצבאות וגמלאות לתושבי המדינה.
משרד התחבורה והבטיחות בדרכים: אחראי על ניהול התשתית התחבורתית במדינה, ביבשה באוויר ובים, כולל המלחמה בתאונות הדרכים.
המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל: עוסק בפיתוחם של הפריפריה, הנגב והגליל.
משרד התקשורת: עוסק בהסדרת נושא התקשורת בארץ, ואחראי על קביעת מדיניות לחברות התקשורת השונות, ובהן חברות הטלפון והטלפון הסלולרי, ואחראי על דואר ישראל.
משרד הבינוי והשיכון: אחראי על מיזמי בנייה והתיישבות, שוק הנדל"ן, בניית שיכונים ושכונות חדשות.
משרד האנרגיה: אחראי על תשתיות כגון חברת החשמל, אספקת המים, ומחצבים כגון גז טבעי.
המשרד להגנת הסביבה: עוסק בפיקוח ובקרה וניטור אקולוגי של מדינת ישראל.
משרד התיירות: עוסק בפיקוח ופיתוח של תוכניות לעידוד תיירות הפנים והחוץ במדינה.
משרד החקלאות ופיתוח הכפר: עוסק בחקלאות ובמרחב הכפרי. בין פעילויותיו העיקריות של המשרד: תכנון ופיתוח ההתיישבות, החקלאות והכפר, שירותים וטרינריים, שימור קרקע וניקוז. המשרד משתף פעולה עם גופים ציבוריים כמו רשות מקרקעי ישראל ונציבות המים.
משרד העלייה והקליטה: אחראי לקליטתם של העולים החדשים, המגיעים לישראל.
המשרד לשוויון חברתי: אחראי על שוויון מגדרי, קידום צעירים, סטודנטים, אזרחים ותיקים ומיעוטים.
המשרד לשירותי דת: אחראי על מתן שירותי דת לאוכלוסייה בישראל.
משרד המדע והטכנולוגיה: אחראי על קידום המדע והמו"פ (מחקר ופיתוח) בישראל, קביעת מדיניות בנושא זה ומתן ייעוץ בתחום כוח אדם מחקרי ומדעי לממשלה ולכפופיה. כמו כן, אחראי המשרד על סוכנות החלל הישראלית.
המשרד לענייני מודיעין: עוסק בענייני מודיעין, אך אף אחד מגופי המודיעין אינם כפופים אליו.
משרד ירושלים ומורשת: המשרד הוקם במטרה לפעול למימוש חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל ולקדם בעיר עדיפויות מיוחדות לפיתוח בנושאי משק וכלכלה.
המשרד לנושאים אסטרטגיים: ממונה על תחום האסטרטגיה הביטחונית של ישראל והמאבק נגד מסעות הדה לגיטימציה נגד ישראל בעולם, כמו גם ניסיונות להובלת חרם על ישראל.
המשרד לשיתוף פעולה אזורי: אחראי על תכנון וקידום פרויקטים שונים של שיתוף פעולה אזורי בין ישראל לרשות הפלסטינית, ירדן, מדינות ערביות אחרות וטורקיה בתחומים של תעשייה והיי-טק, חקלאות יבשתית וימית, תיירות, איכות הסביבה ועוד.
משרד התפוצות: תחומי אחריותו של המשרד הם דיפלומטיה ציבורית (הסברה), חברה ותפוצות, מרכז ההסברה, לשכת הפרסום הממשלתית ולשכת העיתונות הממשלתית.

ממשלות ישראל

הממשלה			השבעה		האירוע שהוביל לסיום הכהונה	מועד התרחשות האירוע		ראש הממשלה
הממשלה	תמונה קבוצתית	הכנסת	תאריך עברי	תאריך לועזי	האירוע שהוביל לסיום הכהונה	תאריך עברי	תאריך לועזי	דיוקן	ראש הממשלה	סיעה
הממשלה הזמנית		מועצת המדינה הזמנית	ה' באייר ה'תש"ח	14 במאי 1948	ממשלה זמנית				דוד בן-גוריון		מפא"י
הממשלה הראשונה		הכנסת הראשונה	ט' באדר ה'תש"ט	10 במרץ 1949	התפטרות ראש הממשלה	י"ט בחשוון ה'תשי"א	30 באוקטובר 1950
הממשלה השנייה		הכנסת הראשונה	כ"א בחשוון ה'תשי"א	1 בנובמבר 1950	חקיקת חוק לפיזור הכנסת	ו' בניסן ה'תשי"א	12 באפריל 1951
הממשלה השלישית		הכנסת השנייה	ח' בתשרי ה'תשי"ב	8 באוקטובר 1951	התפטרות ראש הממשלה	א' בטבת ה'תשי"ג	19 בדצמבר 1952
הממשלה הרביעית			ו' בטבת ה'תשי"ג	24 בדצמבר 1952	התפטרות ראש הממשלה	כ"ט בכסלו ה'תשי"ד	6 בדצמבר 1953
הממשלה החמישית			כ"ב בשבט ה'תשי"ד	26 בינואר 1954	התפטרות ראש הממשלה	ט' בתמוז ה'תשט"ו	29 ביוני 1955		משה שרת
הממשלה השישית			ט' בתמוז התשט"ו	29 ביוני 1955	הכנסת מילאה את ימיה	ז' באב ה'תשט"ו	26 ביולי 1955		משה שרת
הממשלה השביעית		הכנסת השלישית	י"ח בחשוון ה'תשט"ז	3 בנובמבר 1955	התפטרות ראש הממשלה	ח' בטבת ה'תשי"ח	31 בדצמבר 1957		דוד בן-גוריון
הממשלה השמינית		הכנסת השלישית	ט"ו בטבת ה'תשי"ח	7 בינואר 1958	התפטרות ראש הממשלה	כ"ט בסיוון ה'תשי"ט	5 ביולי 1959
הממשלה התשיעית		הכנסת הרביעית	ט"ז בכסלו ה'תש"ך	17 בדצמבר 1959	התפטרות ראש הממשלה	י"ד בשבט ה'תשכ"א	31 בינואר 1961
הממשלה העשירית		הכנסת החמישית	כ"ג בחשוון ה'תשכ"ב	2 בנובמבר 1961	התפטרות ראש הממשלה	כ"ד בסיוון ה'תשכ"ג	16 ביוני 1963
הממשלה האחת עשרה			ד' בתמוז ה'תשכ"ג	26 ביוני 1963	התפטרות ראש הממשלה	י' בטבת ה'תשכ"ה	15 בדצמבר 1964		לוי אשכול
הממשלה השתים עשרה			י"ז בטבת ה'תשכ"ה	22 בדצמבר 1964	הכנסת מילאה את ימיה	ז' בחשוון ה'תשכ"ו	2 בנובמבר 1965
הממשלה השלוש עשרה		הכנסת השישית	כ' בטבת ה'תשכ"ו	12 בינואר 1966	פטירת ראש הממשלה	ח' באדר ה'תשכ"ט	26 בפברואר 1969				המערך
הממשלה הארבע עשרה		הכנסת השישית	כ"ג באדר ה'תשכ"ט	17 במרץ 1969	הכנסת מילאה את ימיה	ט"ז בחשוון ה'תש"ל	28 באוקטובר 1969		גולדה מאיר
הממשלה החמש עשרה		הכנסת השביעית	ו' בטבת ה'תש"ל	15 בדצמבר 1969	הכנסת מילאה את ימיה	ד' בחשוון ה'תשל"ד	30 באוקטובר 1974
הממשלה השש עשרה		הכנסת השמינית	ט"ז באדר ה'תשל"ד	10 במרץ 1974	התפטרות ראש הממשלה	י"ט בניסן ה'תשל"ד	11 באפריל 1974
הממשלה השבע עשרה		הכנסת השמינית	י"ג בסיוון ה'תשל"ד	3 ביוני 1974	התפטרות ראש הממשלה	כ"ח בכסלו ה'תשל"ז	20 בדצמבר 1976		יצחק רבין
הממשלה השמונה עשרה		הכנסת התשיעית	ד' בתמוז ה'תשל"ז	20 ביוני 1977	חקיקת חוק לפיזור הכנסת	ו' באדר א' ה'תשמ"א	10 בפברואר 1981		מנחם בגין		הליכוד
הממשלה התשע עשרה		הכנסת העשירית	ה' באב ה'תשמ"א	5 באוגוסט 1981	התפטרות ראש הממשלה	י"ט באלול ה'תשמ"ג	28 באוגוסט 1983		מנחם בגין
הממשלה העשרים		הכנסת העשירית	ג' בחשוון ה'תשמ"ד	10 באוקטובר 1983	חקיקת חוק לפיזור הכנסת	ב' בניסן ה'תשמ"ד	4 באפריל 1984		יצחק שמיר
הממשלה העשרים ואחת		הכנסת האחת עשרה	ט"ז באלול ה'תשמ"ד	13 בספטמבר 1984	התפטרות ראש הממשלה	ז' בתשרי ה'תשמ"ז	10 באוקטובר 1986		שמעון פרס		המערך
הממשלה העשרים ושתיים		הכנסת האחת עשרה	י"ז בתשרי ה'תשמ"ז	20 באוקטובר 1986	הכנסת מילאה את ימיה	כ"א בחשוון ה'תשמ"ט	1 בנובמבר 1988		יצחק שמיר		הליכוד
הממשלה העשרים ושלוש		הכנסת השתים עשרה	י"ד בטבת ה'תשמ"ט	22 בדצמבר 1988	הצבעת אי אמון	י"ח באדר ה'תש"ן	15 במרץ 1990
הממשלה העשרים וארבע		הכנסת השתים עשרה	י"ח בסיוון ה'תש"ן	11 ביוני 1990	חקיקת חוק לפיזור הכנסת	ל' בשבט ה'תשנ"ב	4 בפברואר 1992
הממשלה העשרים וחמש		הכנסת השלוש עשרה	י"ב בתמוז ה'תשנ"ב	13 ביולי 1992	פטירת ראש הממשלה (נרצח)	י"ב בחשוון ה'תשנ"ו	4 בנובמבר 1995		יצחק רבין		העבודה
הממשלה העשרים ושש		הכנסת השלוש עשרה	כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו	22 בנובמבר 1995	חקיקת חוק לפיזור הכנסת	ו' באדר ה'תשנ"ו	26 בפברואר 1996		שמעון פרס		העבודה
הממשלה העשרים ושבע		הכנסת הארבע עשרה	א' בתמוז ה'תשנ"ו	18 ביוני 1996	חקיקת חוק לפיזור הכנסת	ט"ז בטבת ה'תשנ"ט	4 בינואר 1999		בנימין נתניהו		הליכוד
הממשלה העשרים ושמונה		הכנסת החמש עשרה	כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט	6 ביולי 1999	התפטרות ראש הממשלה	י"ג בכסלו ה'תשס"א	10 בדצמבר 2000		אהוד ברק		ישראל אחת
הממשלה העשרים ותשע		הכנסת החמש עשרה	י"ב באדר ה'תשס"א	7 במרץ 2001	צו ראש הממשלה לפיזור הכנסת	ל' בחשוון ה'תשס"ג	5 בנובמבר 2002		אריאל שרון		הליכוד
הממשלה השלושים		הכנסת השש עשרה	כ"ו באדר א' ה'תשס"ג	28 בפברואר 2003	צו ראש הממשלה לפיזור הכנסת	כ"ח בכסלו ה'תשס"ו	29 בדצמבר 2005				הליכוד
הממשלה השלושים		הכנסת השש עשרה	כ"ו באדר א' ה'תשס"ג	28 בפברואר 2003	צו ראש הממשלה לפיזור הכנסת	כ"ח בכסלו ה'תשס"ו	29 בדצמבר 2005				קדימה
הממשלה השלושים ואחת		הכנסת השבע עשרה	ו' באייר ה'תשס"ו	4 במאי 2006	התפטרות ראש הממשלה	כ"א באלול ה'תשס"ח	21 בספטמבר 2008		אהוד אולמרט		קדימה
הממשלה השלושים ושתיים		הכנסת השמונה עשרה	ו' בניסן ה'תשס"ט	31 במרץ 2009	חקיקת חוק לפיזור הכנסת	ל' בתשרי ה'תשע"ג	16 באוקטובר 2012		בנימין נתניהו		הליכוד
הממשלה השלושים ושלוש		הכנסת התשע עשרה	ח' בניסן ה'תשע"ג	18 במרץ 2013	חקיקת חוק לפיזור הכנסת	ט"ז בכסלו ה'תשע"ה	8 בדצמבר 2014
הממשלה השלושים וארבע		הכנסת העשרים	כ"ה באייר ה'תשע"ה	14 במאי 2015	חקיקת חוק לפיזור הכנסת	י"ח בטבת ה'תשע"ט	26 בדצמבר 2018
		הכנסת העשרים ואחת	ממשלת מעבר
		הכנסת העשרים ושתיים	ממשלת מעבר
הממשלה השלושים וחמש		הכנסת העשרים ושלוש	כ"ג באייר ה'תש"ף	17 במאי 2020	מכהנת