לדלג לתוכן

ממשלת ישראל החמש עשרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ממשלת ישראל החמש עשרה
הממשלה החמש עשרה בישיבתה הראשונה בכנסת
מידע כללי
15 בדצמבר 196910 במרץ 1974 (4 שנים)
תחום שיפוט ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלה גולדה מאיר
הקבינט הקודם ממשלת ישראל הארבע עשרה
הקבינט הבא ממשלת ישראל השש עשרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ממשלת ישראל החמש עשרה, בראשותה של גולדה מאיר, הושבעה עם כינונה של הכנסת השביעית, ופעלה מ-15 בדצמבר 1969 עד ל-10 במרץ 1974.

מ-1974 ועד 2019 החזיקה בשיא כממשלה שכיהנה הכי הרבה זמן בישראל, אבל אז עקפה אותה הממשלה ה-34, וזאת עקב פיזורן של הכנסת ה-21 והכנסת ה-22 והמשך כהונתה של הממשלה כממשלת מעבר.

תוצאות הבחירות לכנסת השביעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלת ישראל החמש עשרה בתמונה המסורתית בבית הנשיא זלמן שזר. עומדים משמאל לימין: שלמה הלל, משה דיין, זרח ורהפטיג, יעקב-שמשון שפירא, שמעון פרס, יוסף בורג, זאב שרף, יוסף ספיר, אלימלך רימלט, משה קול, פנחס ספיר, ישראל ברזילי, ויקטור שם-טוב, עזר ויצמן, חיים גבתי, חיים לנדאו, מנחם בגין, אריה דולצ'ין, חיים-משה שפירא ומיכאל ארנון מזכיר הממשלה. יושבים משמאל לימין: גולדה מאיר, זלמן שזר ויגאל אלון
רשימה ראש הרשימה מנדטים מספר קולות אחוז מהקולות מושב הערות
המערך גולדה מאיר 56 632,035 46.2% קואליציה רשימה משותפת למפלגות העבודה ומפ"ם
גח"ל מנחם בגין 26 296,294 21.7% ישבה בקואליציה ופרשה רשימה משותפת למפלגות חרות והמפלגה הליברלית
מפד"ל חיים משה שפירא 12 133,294 9.7% קואליציה בהמשך פרש חבר הכנסת אבנר חי שאקי והקים סיעת יחיד
אגודת ישראל יצחק מאיר לוין 4 44,002 3.2% אופוזיציה
ליברלים עצמאיים משה קול 4 43,933 3.2% קואליציה
הרשימה הממלכתית דוד בן-גוריון 4 42,654 3.1% אופוזיציה בהמשך פרש חבר הכנסת מאיר אביזוהר והקים סיעת יחיד, ומאוחר יותר הצטרף למערך.
רק"ח מאיר וילנר 3 38,827 2.8% אופוזיציה
קידמה ופיתוח סיף א-דין א-זועבי 2 28,046 2.1% קואליציה
פועלי אגודת ישראל קלמן כהנא 2 24,968 1.9% אופוזיציה
שיתוף ואחווה אליאס נח'לה 2 19,943 1.4% קואליציה
העולם הזה-כוח חדש אורי אבנרי 2 16,853 1.2% אופוזיציה בהמשך פרש חבר הכנסת שלום כהן והקים סיעת יחיד, ומאוחר יותר שינתה הסיעה את שמה ל"מר"י".
המרכז החופשי שמואל תמיר 2 16,393 1.2% אופוזיציה
מק"י משה סנה 1 15,712 1.1% אופוזיציה בהמשך שינתה הסיעה את שמה ל"מוקד"

הקמת הממשלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969, זכה המערך (השני) ב-56 מנדטים, הישג שנראה כבלתי נתפס בימינו, אולם למעשה היווה ירידה בכוח הסיעה, משום שהמפלגות שהרכיבו אותה מנו 63 מנדטים בעת איחודן בסוף הכנסת השישית. גולדה מאיר בחרה להמשיך בקיומה של ממשלת אחדות לאומית, כפי שהיה מאז יוני 1967, וצירפה לממשלתה את מנחם בגין בראש מפלגתו, גח"ל. ממשלה זו כיהנה זמן רב יחסית, וכהונתה שנייה רק לממשלת ישראל השלושים וארבע.

ציוני דרך ומדיניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת כהונת הממשלה נעשו ניסיונות להגיע לפתרון מדיני של הסכסוך בין ישראל למצרים. מזכיר המדינה האמריקני, ויליאם רוג'רס, ערך מסעות דילוגים בניסיון לגבש פשרה בקוורטט בינלאומי שכלל את ארצות הברית, בריטניה, צרפת ורוסיה.

בזירה הפנימית הייתה התחושה שכהונתה של גולדה מאיר התאפיינה בשמרנות ובחוסר תשומת לב לשכבות המצוקה. זכורה אמירתה, בעקבות פגישה שקיימה עם אנשי תנועת הפנתרים השחורים: "הם לא נחמדים" (13 באפריל 1971). היא עצמה העלתה על נס פרויקטים שקידמה לרווחת תושבי עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה. הממשלה נקטה במדיניות רווחה מובהקת: בפברואר 1971 הקימה מאיר את "ועדת ראש הממשלה לטיפול בילדים ובני נוער במצוקה", ונעשו צעדים רבים לצורך צמצום הפערים, כולל קצבאות אוניברסליות. ההוצאה על שירותי רווחה גדלה.

בהקשר הפלסטיני זכורה אמירתה "אין עם פלסטיני". מאיר התירה הקמת התנחלויות באזור חברון אחרי התלבטות ממושכת. ההתנחלות הראשונה שהוקמה הייתה קריית ארבע.

בעקבות אימוץ הממשלה את יוזמת רוג'רס השנייה, אשר הכילה בחובה את עקרונותיה של החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242, התפטרו שרי גח"ל ב-6 באוגוסט 1970.

בתחילת שנות השבעים החלו ארגוני הטרור הפלסטינים, בראשות אש"ף, בהפעלת גל טרור כנגד ישראל וכנגד מטרות יהודיות בחו"ל.

ב-30 במאי 1972 ביצעו שלושה מחבלים יפניים ובראשם קוזו אוקמוטו טבח בנמל התעופה לוד. 24 בני אדם נרצחו ו-71 נפצעו, בטבח שערכו באולם הנוסעים של נמל התעופה לוד (כיום נמל התעופה בן-גוריון).

שיאו של גל הטרור היה טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-5 בספטמבר 1972, כאשר טרוריסטים מארגון "ספטמבר השחור" רצחו אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים, חברי משלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן. התגובה המיידית לרצח הייתה מהלומה אווירית על בסיסי המחבלים בסוריה ובלבנון. בנוסף, בעקבות הטבח, החליטה ממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר, להרוג את חברי ארגון "ספטמבר השחור" שהיו מעורבים ברצח הספורטאים. המשימה הוטלה על "המוסד", שבמבצע זעם האל הצליח להרוג, במשך שנים אחדות, לפחות שמונה מהאחראים לרצח, ובהם מפקד הארגון, עלי חסן סלאמה, שנהרג בינואר 1979.

מלחמת יום הכיפורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשלושה ימים לפני יום הכיפורים ביקר שר הביטחון, משה דיין, ברמת הגולן ואיים כי צה"ל יגיב בחריפות על כל ניסיון לתקוף את ישראל. באמ"ן הסבירו את הפעילות הסורית בגבול עם ישראל כתגובה להפלת 13 מטוסי מיג חודש קודם לכן. למרות זאת, כיום לפני המלחמה העריך אמ"ן כי הסבירות למלחמה נמוכה.

את טעותה הגדולה ביותר, שעליה "לא הייתה לה נחמה", ראתה גולדה מאיר בהחלטתה שלא לקרוא לגיוס מילואים כללי בערב יום כיפור, זאת, בהסתמך על חוות דעתם של אנשי ביטחון מובהקים כמשה דיין וכחיים בר-לב. המילואים גויסו לבסוף ביום כיפור עצמו, שעות לפני המלחמה, בהחלטה שלה שהתקבלה כנגד דעתו של דיין, שחשש שהעולם יראה זאת כהתגרות וכתוקפנות, ובתמיכת הרמטכ"ל דוד אלעזר. הכורח להכריע בין שתי דעות מנוגדות של אנשי ביטחון בשעה הגורלית הבעית אותה, אולם, בדיעבד, הייתה החלטת זו אחת ההחלטות הנכונות והחשובות ביותר שהתקבלו במהלך המלחמה. מנגד סירבה להצעתו של הרמטכ"ל להנחית מכה מקדימה מחשש שזו תמנע הגעת עזרה בינלאומית במהלך המלחמה.

חרף המכה הקשה שספגה ישראל בתחילת ימי הקרבות, תוצאותיה של המלחמה היוו הישג לצה"ל, שמנקודת פתיחה קשה ביותר הכריע לחלוטין את אויביו, ובערוב היום האחרון של הקרבות מצאו עצמם חייליו כ-35 ק"מ מדמשק, בירת סוריה ו-101 ק"מ מקהיר, בירת מצרים, כשבין כוחות צה"ל לעיר הגדולה במזרח התיכון לא חוצצים כוחות מצריים. אולם, מבחינה פוליטית, היוותה המלחמה הישג למדיניותה של מצרים, שרצתה לשבור את התעקשותה של ממשלת ישראל שלא לדון בגורל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים וכן חפצה לפגוע ככל האפשר בחיילי צה"ל.

המלחמה הכשירה את הקרקע להסכמי קמפ דייוויד, שנחתמו שנים אחדות לאחריה, ובמסגרתם נסוגה ישראל מחצי האי סיני שנכבש מידי מצרים במלחמת ששת הימים, וזאת בתמורה להסכם שלום בין ישראל למצרים. זו הייתה מטרתה של מצרים מלכתחילה, טען נשיאה אנואר סאדאת, שהושגה חרף הכישלון הצבאי - רוב מטרותיה הצבאיות של מצרים, מעבר לימי הלחימה הראשונים, לא הושגו, ומפלתו של צבא סוריה, אחרי המפנה בלחימה ברמה, הייתה קשה עוד יותר.

יש האומרים כי מלחמת יום הכיפורים הייתה יכולה להימנע. טיעון זה מתבסס על העובדה שבשנים שלפני המלחמה, דחתה ממשלת ישראל כמה ניסיונות תיווך שהתבססו על נסיגה מסיני תמורת הסדר מדיני, כולל יוזמות מדיניות של נשיא מצרים עצמו, אנואר סאדאת.

בעקבות המלחמה, נדחה מועד הבחירות לכנסת השמינית, ובתום תקופת כהונת הכנסת המשיכה הממשלה לכהן כממשלת מעבר עד לבחירות.

סיעות הקואליציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיעה מנדטים שרים בממשלה משרדי השרים משרדי סגני השרים תחילת חברות בממשלה סיום חברות הערות
המערך 56 19 משרד ראש הממשלה, משרד החינוך והתרבות,
משרד האוצר, משרד המסחר והתעשייה,
משרד הביטחון, משרד הבריאות,
משרד החקלאות, משרד הפיתוח,
משרד החוץ, משרד המשטרה,
משרד המשפטים, משרד העבודה,
משרד השיכון, המשרד לקליטת עלייה,
משרד התקשורת, משרד התחבורה,
4 שרים בלי תיק
משרד האוצר,
משרד הבריאות,
משרד החינוך והתרבות,
משרד החקלאות,
משרד התחבורה,
המשרד לקליטת עלייה
15 בדצמבר 1969 10 במרץ 1974
  • משרדי המסחר והתעשייה, הדואר
    (תחת השם החדש "משרד
    התקשורת"), הפיתוח והתחבורה
    עברו לידיה לאחר פרישת גח"ל
  • שר בלי תיק מונה בהמשך לשר הבריאות
  • שר בלי תיק מונה בהמשך לשר לקליטת עלייה
גח"ל 26 6 משרד הדואר, משרד המסחר והתעשייה,
משרד הפיתוח, משרד התחבורה,
2 שרים בלי תיק
15 בדצמבר 1969 6 באוגוסט 1970
מפד"ל 12 3 משרד הדתות, משרד הסעד,
משרד הפנים
משרד החינוך והתרבות,
משרד הפנים
15 בדצמבר 1969 10 במרץ 1974
ל"ע 4 1 משרד התיירות משרד התיירות 15 בדצמבר 1969 10 במרץ 1974
קידמה ופיתוח 2 0 משרד התקשורת 15 בדצמבר 1969 10 במרץ 1974
שיתוף ואחווה 2 0 15 בדצמבר 1969 10 במרץ 1974
  • הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
מספר הח"כים החברים בקואליציה

הרכב הממשלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה מנתה עם כינונה 24 שרים, שניים יותר מהממשלה הארבע עשרה, בעקבות הגדלת הייצוג של גח"ל משניים לשישה שרים והקטנת הייצוג של המערך מ-16 ל-14 שרים. בעקבות פרישת שרי גח"ל ירד מספר השרים ל-18. התפטרותו של יעקב שמשון שפירא, בסוף אוקטובר 1973, הביאה את מספר השרים ל-17.

בסך הכול כיהנו בממשלה 27 שרים, מתוכם 17 היו שרים בממשלה הקודמת (מאיר, אלון, בגין, פנחס ספיר, דיין, גבתי, גלילי, יוסף ספיר, ורהפטיג, אבן, יעקב שפירא, בורג, אלמוגי, חיים שפירא, שרף, ברזילי וקול) ו-10 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (ויצמן, שם טוב, רימלט, דולצ'ין, בר-לב, לנדאו, חזני, פלד, הלל ופרס)

המערך גח"ל מפד"ל ליברלים עצמאיים קידמה ופיתוח
פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה
ממשלת ישראל החמש עשרה
ו' בטבת ה'תש"ל - ט"ז באדר ה'תשל"ד | 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד שר מפלגה כהונה
שרי הממשלה
משרד ראש הממשלה ראש הממשלה

גולדה מאיר

המערך 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד האוצר פנחס ספיר המערך 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד הביטחון משה דיין המערך 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד הבריאות חיים גבתי המערך 22 בדצמבר 1969 - 27 ביולי 1970
ויקטור שם-טוב המערך 27 ביולי 1970 - 10 במרץ 1974
משרד הדואר ← התקשורת אלימלך-שמעון רימלט גח"ל 15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
שמעון פרס המערך 1 בספטמבר 1970 - 10 במרץ 1974
משרד הדתות זרח ורהפטיג מפד"ל 17 במרץ 1969 - 15 בדצמבר 1969
משרד החוץ אבא אבן המערך 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד החינוך והתרבות סגן ראש הממשלה

יגאל אלון

המערך 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד החקלאות חיים גבתי המערך 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד המסחר והתעשייה יוסף ספיר גח"ל 15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
פנחס ספיר המערך 1 בספטמבר 1970 - 6 במרץ 1972
חיים בר-לב המערך 6 במרץ 1972 - 10 במרץ 1974
משרד המשטרה שלמה הלל המערך 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד המשפטים יעקב שמשון שפירא המערך 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד הסעד יוסף בורג מפד"ל 15 בדצמבר 1969 - 1 בספטמבר 1970
מיכאל חזני מפד"ל 1 בספטמבר 1970 - 10 במרץ 1974
משרד העבודה יוסף אלמוגי המערך 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד הפיתוח חיים לנדאו גח"ל 15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
חיים גבתי המערך 1 בספטמבר 1970 - 10 במרץ 1974
משרד הפנים חיים משה שפירא מפד"ל 15 בדצמבר 1969 - 16 ביולי 1970
יוסף בורג מפד"ל 1 בספטמבר 1970 - 10 במרץ 1974
המשרד לקליטת עלייה שמעון פרס המערך 22 בדצמבר 1969 - 27 ביולי 1970
נתן פלד המערך 27 ביולי 1970 - 10 במרץ 1974
משרד השיכון זאב שרף המערך 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד התחבורה עזר ויצמן גח"ל

לא כיהן בכנסת

15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
שמעון פרס המערך 1 בספטמבר 1970 - 10 במרץ 1974
משרד התיירות משה קול ליברלים עצמאיים

התפטר מהכנסת

15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
ללא תיק אריה דולצ'ין גח"ל

לא כיהן בכנסת

15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
ישראל ברזילי המערך 15 בדצמבר 1969 - 12 ביוני 1970
ויקטור שם-טוב המערך 22 בדצמבר 1969 - 27 ביולי 1970
ישראל גלילי המערך 15 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
מנחם בגין גח"ל 15 בדצמבר 1969 - 6 באוגוסט 1970
סגני השרים
משרד האוצר צבי דינשטיין המערך 22 בדצמבר 1969 - 21 בינואר 1974
משרד הבריאות עבד אל-עזיז א-זועבי המערך 24 במאי 1971 - 14 בפברואר 1974
משרד החינוך והתרבות מיכאל חזני מפד"ל 22 בדצמבר 1969 - 1 בספטמבר 1970
אהרון ידלין המערך 22 בדצמבר 1969 - 26 ביולי 1972
אבנר חי שאקי מפד"ל 22 בדצמבר 1969 - 17 ביולי 1972
זבולון המר מפד"ל 21 בינואר 1974 - 10 במרץ 1974
משרד החקלאות בן-ציון חלפון המערך 22 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
המשרד לקליטת עלייה שלמה רוזן המערך 20 בנובמבר 1972 - 10 במרץ 1974
משרד הפנים יוסף גולדשמידט מפד"ל 22 בדצמבר 1969 - 1 בספטמבר 1970
משרד התחבורה גד יעקבי המערך 4 באוקטובר 1970 - 10 במרץ 1974
משרד התיירות יהודה שערי ליברלים עצמאיים 22 בדצמבר 1969 - 10 במרץ 1974
משרד התקשורת ג'בר מועדי קידמה ופיתוח 27 באוקטובר 1971 - 10 במרץ 1974

חילופי שרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
השר היוצא סיעה משרד עילת סיום התפקיד תאריך סיום התפקיד השר המחליף סיעה תאריך כניסה לתפקיד
חיים-משה שפירא מפד"ל משרד הפנים פטירה 16 ביולי 1970 יוסף בורג לא היה חבר הכנסת 1 בספטמבר 1970
חיים גבתי המערך משרד הבריאות התפטרות מתיק זה והחזרתו למפ"ם 27 ביולי 1970 ויקטור שם-טוב לא היה חבר הכנסת 27 ביולי 1970
שמעון פרס המערך המשרד לקליטת עלייה עמד להתחיל לכהן כשר התחבורה
ושר התקשורת
27 ביולי 1970 נתן פלד לא היה חבר הכנסת 27 ביולי 1970
חיים לנדאו גח"ל משרד הפיתוח פרישת הסיעה מהקואליציה 6 באוגוסט 1970 חיים גבתי המערך 1 בספטמבר 1970
יוסף ספיר גח"ל משרד המסחר והתעשייה פרישת הסיעה מהקואליציה 6 באוגוסט 1970 פנחס ספיר המערך 1 בספטמבר 1970
עזר ויצמן לא היה חבר הכנסת משרד התחבורה פרישת הסיעה מהקואליציה 6 באוגוסט 1970 שמעון פרס המערך 1 בספטמבר 1970
אלימלך-שמעון רימלט גח"ל משרד הדואר פרישת הסיעה מהקואליציה 6 באוגוסט 1970 שמעון פרס (כשר התקשורת) המערך 1 בספטמבר 1970
יוסף בורג לא היה חבר הכנסת משרד הסעד החל לכהן כשר הפנים 1 בספטמבר 1970 מיכאל חזני מפד"ל 1 בספטמבר 1970
פנחס ספיר המערך משרד המסחר והתעשייה מסירת התיק לשר במשרה מלאה 5 במרץ 1972 חיים בר-לב המערך 5 במרץ 1972
יעקב שמשון שפירא המערך משרד המשפטים התפטרות 13 ביוני 1972 יעקב שמשון שפירא (מונה שנית) המערך 12 בספטמבר 1972
יעקב שמשון שפירא המערך משרד המשפטים התפטרות שנייה 1 בנובמבר 1973 גולדה מאיר המערך 1 בנובמבר 1973
מיכאל חזני מפד"ל סגן שר במשרד החינוך והתרבות מונה לשר הסעד 1 בספטמבר 1970 אבנר חי שאקי מפד"ל 1 בספטמבר 1970
אבנר חי שאקי מפד"ל סגן שר במשרד החינוך והתרבות פיטורין 17 ביולי 1972 זבולון המר מפד"ל 16 בינואר 1973
אהרן ידלין המערך סגן שר במשרד החינוך והתרבות התפטרות 26 ביולי 1972 לא מונה מחליף (כיהן סגן שר נוסף במשרד)
זבולון המר מפד"ל סגן שר במשרד החינוך והתרבות התפטרות 20 בינואר 1974 לא מונה מחליף

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
ממשלת ישראל הארבע עשרה
מרץ 1969 – דצמבר 1969
ממשלת ישראל החמש עשרה
15 בדצמבר 196910 במרץ 1974
הבא:
ממשלת ישראל השש עשרה
מרץ 1974 – יוני 1974