משתמש:רונלד/טבלת שרי אוצר
למניין | שם | סיעה/מפלגה | תאריך תחילת כהונה | תאריך סיום כהונה | מס' ממשלה | מדיניות ואירועים |
---|---|---|---|---|---|---|
1. | אליעזר קפלן | מפלגת פועלי ארץ ישראל | 14 במאי 1948 | 25 ביוני 1952 | הממשלה הזמנית, 1, 2, 3 | בתקופת כהונתו השיג קפלן את ההלוואות הראשונות ממקורות בחו"ל, אשר הצילו את המשק הישראלי מהתמוטטות. בתחילת 1952 הגה והוביל את המדיניות הכלכלית החדשה. |
2. | לוי אשכול | מפלגת פועלי ארץ ישראל | 25 ביוני 1952 | 26 ביוני 1963 | 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10 | בתחילה המשיך אשכול ב"מדיניות הכלכלית החדשה", עליה הכריז קודמו בתפקיד אליעזר קפלן. בשנת 1954 ניתן היה לראות מפנה חיובי. סיוע רב שנתקבל מחוץ לארץ, וכן השילומים, היו בין הגורמים לכך שבשנים אלו (1954 - 1963) היה שיעור הגידול השנתי הממוצע בתוצר הלאומי הגולמי 10% לשנה, ואילו שיעור האבטלה ושיעור האינפלציה היו נמוכים מאוד. עם זאת, סממן כלכלי נוסף היה גידול בצריכה הפרטית, אשר השיג בהרבה את גידול התוצר לנפש, והביא אף לפער במאזן המסחרי בין היבוא ליצוא, וכן לתופעות של אי שוויוניות ופער בין העשירים לעניים. |
3. | פנחס ספיר | מפלגת פועלי ארץ ישראל, המערך הראשון | 26 ביוני 1963 | 5 באוגוסט 1968 | 11, 12, 13 | בראשית כהונתו עסק ספיר בפיתוח המשק אולם בהמשך נאלץ להתמודד עם המיתון שפרץ ב-1966. המיתון פרץ ממספר סיבות:
ב-14 בפברואר 1966 הוצג תקציב המדינה בכנסת (אז הייתה מתחילת שנת התקציב בישראל ב-1 באפריל), ובמהלך הישיבה הודיע ראש הממשלה לוי אשכול על המיתון באופן רשמי. הבעיות שעמדו על הפרק ערב הכניסה למיתון היו הגירעון הלאומי המצטבר, עליית השכר במשק והגדלת תקציב הביטחון הנדרשת. על מנת לפתור את הבעיות, יזמו אשכול וספיר מדיניות שכללה מחד העלאת מיסים ומאידך- קיצוץ בתקציב הממשלה (ספיר הציג זאת בכנסת:"הגענו למצב שבו חייבת הממשלה להשתמש בכלים שברשותה כדי שעליות השכר הגדולות לא יביאו לזעזועים קשים במשק"). צעדים נוספים בהם נקט ספיר במסגרת המיתון: צמצום תקציבי הפיתוח, הפחתת אשראי, וקיצוץ בייבוא חומרי גלם. מדיניות הריסון הכלכלי אמנם הצליחה לצמצם את הגרעון ולמנוע עליית אינפלציה, אך הכניסה את המשק הישראלי למיתון מלא, העלתה את האבטלה מ-3.5% ל-11.5%, הובילה לירידה בתוצר ובהשקעות, ולבסוף הורידה את רמת החיים. למרות ניסיונותיהם של ספיר ואשכול לטעון כי מדובר במשבר חולף ודבריו של ספיר כי "הניתוח אינו יכול שלא להכאיב", אמון הציבור בממשלתו ובמיוחד בהנהגתו הכלכלית (אשכול, ספיר, משרד האוצר ובנק ישראל) נפגע מאוד בעקבות המשבר. בתקופת ההמתנה של מלחמת ששת הימים המיתון החל להחריף לאחר שגויסו רוב הגברים העובדים במשק - והכלכלה שיתקה את פעילותה. לאחר מלחמת ששת הימים הייתה ישראל שרויה במצב חדש. שטח המדינה הוכפל פי 3, והזדמנויות כלכליות חדשות עמדו בפני ממשלת ישראל: כריית נפט ומשאבים נוספים מחצי האי סיני; קרקע פורייה לחקלאות ברמת הגולן; ופיתוח התיירות (בייחוד באתרים בעלי פוטנציאל תיירותי מובהק כמו אופירה בסיני, העיר העתיקה בירושלים, בית לחם בגדה המערבית והר החרמון ברמת הגולן). כמו כן המלחמה גררה אחריה עולים משכילים ואמידים מארצות מערביות מפותחות - לצד כמיליון ערבים בשטחים, שנזקקו לעבודה. במציאות החדשה, החליטה הממשלה לבטל את המיתון ולהגדיל את הגירעון התקציבי לטובת פיתוח המדינה. ספיר התנגד בתוקף לשלטון ישראלי בשטחים וטען כי יש להיכנס למו"מ עם מדינות ערב, אך קיבל את הכרעות הממשלה והמנהיגים הבולטים בתקופה (לוי אשכול, גולדה מאיר, משה דיין ויגאל אלון) ושיתף פעולה עם המציאות הקיימת. כך הוא הוביל את המשק הישראלי לאחת מתקופות הגאות המוצלחות ביותר בתולדותיו, בין השנים 1967 - 1973. באוגוסט 1968 נאלץ ספיר לפנות את תפקידו במשרד וכיהן כשר בלי תיק, אולם עם שובו למשרד בדצמבר 1969 (ולמעשה גם בעת היעדרו) נשמרה אותה מדיניות כלכלית. ספיר המשיך בתפקידו זה עד פרישתו מהחיים הפוליטיים ביוני 1974. |
4. | זאב שרף | מפלגת העבודה הישראלית | 5 באוגוסט 1968 | 15 בדצמבר 1969 | 13, 14 | בתקופת כהונתו נמשכה מדיניות הגדלת הגירעון התקציבי והגאות הכלכלית. |
כהונה שנייה | פנחס ספיר | המערך השני (מפלגת העבודה הישראלית) | 15 בדצמבר 1969 | 3 ביוני 1974 | 15, 16 | |
5. | יהושע רבינוביץ' | המערך השני | 3 ביוני 1974 | 20 ביוני 1977 | 17 | רבינוביץ הוביל צעדים מרחיקי לכת בתחום המסים:
רבינוביץ הנהיג מדיניות של "פיחות זוחל" – מנגנון שינוי רציף של שער החליפין שאיפשר ירידה "חלקה" יותר של ערך הלירה אל מול הדולר ומנע את הצורך בפיחותים חד-פעמיים גדולים, שגרמו זעזועים גדולים במשק. בתקופת כהונתו ירד ערך הלירה הישראלית אל מול הדולר בשיעור של 50 אחוז. |
6. | שמחה ארליך | הליכוד | 20 ביוני 1977 | 7 בנובמבר 1979 | 18 | ארליך נתמנה לשר האוצר וסגן ראש הממשלה עם הקמת ממשלת בגין הראשונה אחרי "המהפך" של שנת 1977. בתפקידו זה חולל את "המהפך הכלכלי" - שורת רפורמות ברוח "השוק החופשי" שכללו את ביטול הפיקוח על מטבע חוץ, ביטול מסים (בעיקר מס נסיעות שהיה שנוא על ציבור הנוסעים לחו"ל) ועוד צעדים שהביאו להגדלת הצריכה ללא בסיס כלכלי איתן. זאת ותקציבים ממשלתיים לא מאוזנים הובילו לאינפלציה הדוהרת. ב-1979 נאלץ ארליך להתפטר מתפקידו בעקבות כישלון הרפורמות שלו באוצר. |
7. | יגאל הורביץ | הליכוד | 7 בנובמבר 1979 | 13 בינואר 1981 | 18 | בניסיונותיו להילחם באינפלציה הדוהרת הפסיק הורביץ ביטוחי הצמדה חדשים (צעד שנשא פירות רק בהדרגה במשך שנים). הוא החליף את הלירה בשקל, וכן ניסה להמחיש את מצב המשק בהשיבו לפונים אליו בבקשה לתקציבים במלים: "אין לי". בזכות זה זכה לכינוי "יגאל אין לי". כן נכנסה ללקסיקון הפוליטי זעקתו "משוגעים רדו מן הגג!", לאלה שלדעתו לא הבינו את המצב הכלכלי לאשורו והמשיכו "לחגוג".
הורביץ פרש ב-1981, בשל חוסר גיבוי מצד הממשלה למאמציו לצמצם את הגרעון, דבר שביטויו האחרון לפני ההתפטרות היה קבלת דו"ח ועדת עציוני שהבטיח תוספת שכר למורים. הוא טען שכניעה לדרישות שכר והוצאות תקציביות אחרות יגררו תגובת שרשרת אינפלציונית במשק. |
8. | יורם ארידור | הליכוד | 21 בינואר 1981 | 15 באוקטובר 1983 | 18, 19, 20 | האיפיון המרכזי של תקופת כהונתו היא מדיניות כלכלית פופוליסטית שהמוטו שלה להטיב עם העם. בין השאר הוריד מיסים ומכסים על מוצרי יבוא חשמליים כמו טלוויזיה וווידאו. במהלך כהונתו חלה ירידה קלה בשיעור האינפלציה (מ-133% ב-1980 ל-102% ב-1981) בשל הרכישות של הציבור, אולם החלו להתרוקן יתרות המטבע הזר. לבסוף נחלה מדיניותו כישלון חרוץ כאשר ישראל הגיעה לסף פשיטת רגל ללא יתרות מטבע זר, והאינפלציה חזרה לדהור (עלתה ל-132% ב-1982 ול-192% ב-1983).
בתחילת חודש אוקטובר 1983 פרץ משבר מניות הבנקים- הבורסה והבנקים קרסו. ארידור ניסה תחילה לשמור על אמון הציבור והמשקיעים בבורסה (זכורה במיוחד הודעתו בטלוויזיה, בה אמר שלו היה לו הכסף להשקיע היה משקיע בבורסה) אך משלא הצליח לעשות זאת, הורה על הפסקת המסחר במניות, ב-6 באוקטובר 1983. לאחר משבר המניות, ולאור האינפלציה שגאתה בקצב אדיר, הגה ארידור את תוכנית הדולריזציה, על פיה יוצמד ערך השקל הישראלי לדולר האמריקני. התוכנית פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ב-13 באוקטובר 1983 (שבוע ימים לאחר פרוץ המשבר בבורסה). כבר מעת פרסומה זכתה לקיתונות של ביקורת (הן משום שפגעה במטבע הלאומי, שמהווה סמל לעצמאות המדינה, והן משום שלא היוותה פתרון ממשי אלא התחמקות ממצבו העגום של המשק). יומיים מאוחר יותר, ב-15 באוקטובר 1983, התפטר ארידור מתפקידו. |
9. | יגאל כהן-אורגד | הליכוד | 18 באוקטובר 1983 | 13 בספטמבר 1984 | 20 | בשנת כהונתו האינפלציה שברה את כל השיאים ועבררה את רף 450 האחוזים לשנה. |
10. | יצחק מודעי | הליכוד | 13 בספטמבר 1984 | 16 באפריל 1986 | 21 | עם הכנסו לתפקיד שר האוצר בפעם הראשונה, היה המשק הישראלי בתהליך אינפלציה של 400% לשנה. יחד עם ראש הממשלה דאז שמעון פרס יזם מודעי את תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985. מטרות התוכנית היו הפחתת הגרעון בתקציב וקיום איזון תקציבי, ובמקביל- הפחתה של האינפלציה, השכר, האשראי ושער החליפין. התוכנית נעשתה בהסכמה ובתיאום עם ההסתדרות הכללית, שאיגדה אז את רוב העובדים במדינה. התוכנית כללה:
כמו כן נעשה שימוש בתקנות לשעת חירום (שלרוב נוגעות לענייני ביטחון). במסגרת התוכנית הוחלו שורת צעדים: הגבלת מחירים של מוצרים ושירותים רבים במשק; הקפאת שכר כללית במשק; וצעד מרכזי בתוכנית היה החלפת השקל בשקל חדש, ששווה ל-1000 שקלים ישנים. כמו כן זכתה ישראל לסיוע כספי נדיב מארצות הברית ולליווי של נציג אמריקני (סטנלי פישר, לימים נגיד בנק ישראל). מרכיב מרכזי נוסף בתוכנית הייצוב היה חוק ההסדרים. מודעי כתב על תקופה זאת ספר בשם "מחיקת אפסים" (שם הספר מתקשר להורדת אפסים שבוצעה במעבר מהשקל לשקל החדש). |
11. | משה נסים | הליכוד | 16 באפריל 1986 | 22 בדצמבר 1988 | 21, 22 | לזכותו של נסים נזקף חלק נכבד בהתאוששותה הכלכלית של ישראל בשנים אלו, שכן הצליח לבצע מהפכה זוטא, בהמירו חלק גדול מההלוואות של ממשלת ישראל בהלוואות בריבית נוחה יותר ובהקטנה (בפעם הראשונה מזה עשרות שנים) של מצבת חובות החוץ של ישראל. |
12. | שמעון פרס | המערך השני | 22 בדצמבר 1988 | 15 במרץ 1990 | 23 | במהלך כהונתו נמשך יישום תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, והחלו ניסיונות לפתח את המשק הישראלי- בעיקר בתחום התקשורת (טלוויזיה בכבלים בתשלום, שידורי רדיו אזורי לפי מכרזים והקמת חברת פלאפונים ראשונה- פלאפון).
כשר אוצר נדרש פרס להתמודד עם העליות הגדולות מברית המועצות ואתיופיה, ועם הקשיים שנוצרו בעקבות האינתיפאדה והמהומות של ערביי הגדה והרצועה:
פרס לא הצליח להפשיר את הקיפאון המדיני ובכך לקבל את הסיוע האמריקני (הייתה זו ממשלת אחדות לאומית, וראש הממשלה שמיר סירב לקידום התהליך המדיני), אך נמצאו פתרונות יצירתיים למשבר כוח העבודה:
|
13. | יצחק שמיר | הליכוד | 15 במרץ 1990 | 11 ביוני 1990 | 23 | כיהן כשר האוצר בין התפטרותו של שמעון פרס ב-15 במרץ 1990 עד להשבעת ממשלת ישראל העשרים וארבע ב-11 ביוני 1990. |
כהונה שנייה | יצחק מודעי | המפלגה לקידום הרעיון הציוני | 11 ביוני 1990 | 13 ביולי 1992 | 24 | |
14. | אברהם שוחט | מפלגת העבודה הישראלית | 13 ביולי 1992 | 18 ביוני 1996 | 25, 26 | שוחט הנהיג את המשק בחלק מתקופות הגאות והפריחה שלו (תחילת שנות ה-90 ושנת 2000). מתנגדיו האשימו אותו בתקופות המיתון שבאו לאחר פרקי הגאות ובכך שמיהר להיכנע לתביעות ועדי העובדים להעלאות שכר. בשל כך זכה לפופולריות רבה בקדנציה הראשונה שלו, אך בקדנציה השנייה כבר קיבל את הכינוי "בייגה אין לי". שוחט התאמץ להחיל את המיסוי בישראל לא רק על העבודה אלא גם על ההון. במיוחד זכורה הצעתו להטיל מס על הבורסה, הצעה שבוטלה מאוחר יותר על ידי רבין. כהונתו כשר אוצר התאפיינה ביחסים צוננים עם נגיד בנק ישראל, יעקב פרנקל על רקע נושא שיעור הריבית במשק. שוחט התנגד למדיניות השמרנית של פרנקל ולשימוש שעשה בהעלאות הריבית. |
15. | דן מרידור | הליכוד-גשר-צומת | 18 ביוני 1996 | 20 ביוני 1997 | 27 | עם כניסתו למשרד האוצר החל בישראל מיתון (אמנם לא היה זה מיתון רשמי כפי שהיה 30 שנים קודם לכן), שנבע מהעלאות השכר במגזר הציבורי בשנים קודם לכן.
מרידור נאלץ להתמודד מחד עם רצונותיו של ראש הממשלה נתניהו לקדם שוק חופשי ומעורבות מינימלית של המדינה במשק, ומאידך עם דרישות הסיעות החרדיות ש"ס ויהדות התורה להגדלת תקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך החרדי. המשבר שהוביל לפרישתו של מרידור היה ויכוח בינו לבין נגיד בנק ישראל דאז, יעקב פרנקל, בנוגע לרצועת האלכסון של סל המטבעות (כלי הערכה ומחקר של משרד אוצר באותם הימים, בוטל בשנת 2007). במהלך הויכוח, שנחשב זניח, העדיף ראש הממשלה נתניהו את עמדת בנק ישראל וגרם להתפטרותו של מרידור בטענה כי אין לו גיבוי מצד ראש הממשלה. יש האומרים כי התפטרותו של מרידור נבעה מרצונו לשנות את תדמית חלש האופי שהודבקה לו בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "חרצופים". |
16. | בנימין נתניהו | הליכוד-גשר-צומת | 20 ביוני 1997 | 9 ביולי 1997 | 27 | כיהן בין התפטרותו של דן מרידור עד למינויו של יעקב נאמן |
17. | יעקב נאמן | לא היה חבר כנסת | 9 ביולי 1997 | 18 בדצמבר 1998 | 27 | נאמן היה מבין שרי האוצר הבודדים שהגיעו למשרד עם רקע כלכלי ברור. נאמן הוא עו"ד המתמחה בדיני מיסים, ובשנים 1979-1981 כיהן כמנכ"ל משרד האוצר. כמו כן נאמן היה חבר בשורה ארוכה של ועדות ציבוריות שונות שעסקו בתחומי כלכלה ומנהל בישראל.
עם מינויו היה נאמן לשר דומיננטי במיוחד בממשלה, בשל היותו איש אמון של ראש הממשלה נתניהו- כך למשל, היה ממונה על המו"מ מול הרפורמים והקונסרבטיביים בעניין הגיור, למרות שלא היה זה מתחום אחריותו. נאמן הואשם ע"י חברי הממשלה בחוסר רגישות לשכבות החלשות ובאי אמינות. כמו כן זכורים מתקופתו גם הכישלון במו"מ מול ההסתדרות ותקציב המדינה הבעייתי בשנת 1998. אירועים נוספים שאירעו בתקופתו היו מאבקיהם של הסטודנטים והנכים, אולם במשברים אלו התערב גם ראש הממשלה ולא רק משרד האוצר. נאמן נאלץ להתמודד עם בעיות שהיו גם בתקופת קודמו- בעיקר הניגוד בין השאיפה לקדם שוק חופשי לבין דרישות הסיעות החרדיות, וכן עם המיתון ששרר בישראל באותה תקופה. בעיות אלו לא נפתרו בפועל עד לאחר הבחירות, עם הקמתה של ממשלה חדשה. נאמן התפטר ב-18 בדצמבר 1998, בטענה כי הוא אינו זוכה לגיבוי מספיק של ראש הממשלה. |
כהונה שנייה | בנימין נתניהו | הליכוד | 18 בדצמבר 1998 | 23 בפברואר 1999 | 27 | כיהן בין התפטרותו של יעקב נאמן עד למינוי של מאיר שטרית |
18. | מאיר שטרית | הליכוד | 23 בפברואר 1998 | 6 ביולי 1999 | 27 | |
כהונה שנייה | אברהם שוחט | ישראל אחת (מפלגת העבודה הישראלית) | 6 ביולי 1999 | 7 במרץ 2001 | 28 | |
19. | סילבן שלום | הליכוד | 7 במרץ 2001 | 28 בפברואר 2003 | 29 | שלום מונה לתפקיד בתחילתן של תקופת מיתון ואינתיפאדת אל-אקצה. כבר עם כניסתו היה מצבה הכלכלי של ישראל קשה מכמה סיבות:
שלום נאלץ להתמודד גם עם הקואליציה הרחבה, שמנתה 90 חברי כנסת ובהם: סיעות חרדיות, שדרשו את הגדלת קצבאות הביטוח הלאומי והשירותים החברתיים; סיעות ימניות שדרשו פיתוח והשקעה בהתנחלויות; וכן היה המצב הביטחוני עצמו- שדרש הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון. שלום פעל לעגן בחוק את תיקון 132 לפקודת מס הכנסה, בהתאם להמלצותיה של ועדת רבינוביץ'. מעיקרי התיקון:
כמו כן, שלום החיל מס' רפורמות בענפים שונים במשק:
ביוני 2002, חודשיים לאחר תחילת מבצע חומת מגן, נאלץ שלום להגות תוכנית כלכלית חדשה, שתסייע למצבו הקשה של המשק. התוכנית, שכונתה "חומת מגן כלכלית" (בשמה הרשמי: תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו-2003), הייתה סנונית ראשונה המסמנת על מדיניות כלכלית חדשה בישראל, שהתחזקה לאחר מינויו של בנימין נתניהו לשר האוצר ב-2003. התוכנית כללה שורה של קיצוצים כואבים, בהם קיצוץ של 4% בקצבאות וכספי הגמלאות של הביטוח הלאומי וקיצוץ בהקלות מס ליישובים שונים (יישובי ספר, עיירות פיתוח, התנחלויות ועוד). תוכנית זו הובילה לפרישה של ש"ס מהקואליציה, אולם חברי המפלגה חזרו לממשלה כעבור מס' ימים. שלום ניסה, בהצלחה חלקית בלבד, לשקם את המשק הישראלי מהמשבר אליו נקלע- אולם המעבר ממשבר לגאות כלכלית היה רק לאחר שהוחזר השקט הביטחוני היחסי והשתקמות הכלכלה העולמית מהמיתון. במקביל לפעולותיו בתחום המיסוי והתקציב, פעל שלום להרחיב את ההשקעה בתשתיות תחבורה: רכבת לאשקלון, הכפלת מסילת הרכבת לבאר שבע, סלילת כביש דימונה-באר שבע והפיכתו לדו-מסלולי, וסלילת כביש חוצה ישראל מצומת ראם עד צומת אחוזם בקרית גת. שלום היה משרי האוצר המעטים שנכנסו למשרד עם השכלה בתחום: יש לו תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בן גוריון והוא הוסמך לרואה חשבון; יש לו תואר שני במדיניות ציבורית, וטרם מינויו לתפקיד שר האוצר כיהן כיועץ לשרי אוצר וכלכלה, מנכ"ל משרד האנרגיה והתשתיות (1989-1990) ויו"ר דירקטוריון חברת החשמל (1990-1992). |
כהונה שלישית | בנימין נתניהו | הליכוד | 28 בפברואר 2003 | 9 באוגוסט 2005 | 30 | נתניהו הוביל מדיניות קפיטליסטית שמרנית תקיפה, וניסה לקדם יוזמות ברוח משנתה של מרגרט תאצ'ר להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות. צעדיו הבולטים של נתניהו בקדנציה השלישית:
|
ממלא מקום | אהוד אולמרט | הליכוד | 9 באוגוסט 2005 | 7 בנובמבר 2005 | 30 | |
20. | אהוד אולמרט | הליכוד, קדימה | 7 בנובמבר 2005 | 4 במאי 2006 | 30 | |
21. | אברהם הירשזון | קדימה | 4 במאי 2006 | 22 באפריל 2007 | 31 | |
כהונה שנייה | אהוד אולמרט | קדימה | 22 באפריל 2007 | 4 ביולי 2007 | ||
22. | רוני בר-און | קדימה | 4 ביולי 2007 | 31 במרץ 2009 | 31 | |
23. | יובל שטייניץ | הליכוד | 31 במרץ 2009 | מכהן | 32 |