יורם ארידור

יורם ארידור (ליברמן)
	יורם ארידור, דצמבר 1969
לידה	24 באוקטובר 1933 (בן 91); תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה	תנועת החרות
סיעה	גח"ל, הליכוד
	21 בינואר 1981 – 15 באוקטובר 1983; (שנתיים)
תחת ראשי הממשלה	מנחם בגין ויצחק שמיר
	→ יגאל הורביץ יגאל כהן-אורגד ←
	5 בינואר 1981 – 5 באוגוסט 1981; (213 ימים)
תחת ראש הממשלה	מנחם בגין
	→ יצחק מודעי מרדכי ציפורי ←
	17 בנובמבר 1969 – 21 בנובמבר 1988; (19 שנים)
כנסות	7 - 11
	23 בדצמבר 1975 – 13 ביוני 1977; (שנה)
	→ יוסף תמיר שלמה הלל ←
	1990–1992; (כשנתיים)
תחת שר החוץ	דוד לוי
	→ יוחנן ביין גד יעקבי ←
	סגן שר במשרד ראש הממשלה;
	סגן שר במשרד ראש הממשלה;

יורם ארידור (ליברמן; נולד ב-24 באוקטובר 1933) הוא פוליטיקאי ועורך דין ישראלי. כיהן כחבר הכנסת מטעם גח"ל והליכוד, ושר בממשלות ישראל. בנוסף כיהן כשגריר ישראל באו"ם בשנים 1990–1992.

ביוגרפיה

ארידור נולד כיורם ליברמן בתל אביב. אביו שינה את שם המשפחה ל"ארידור" ב-1948. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בעירוני א'^[1]. הוא סיים לימודי תואר ראשון בכלכלה ובמדע המדינה ותואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוסמך כעורך דין ב-1959^[2], ועבד כשכיר במשרדו של שמואל תמיר^[3].

בשנת 1961 הצטרף לתנועת החרות והיה נציגה בהסתדרות הכללית במסגרת "סיעת תכלת לבן"^[4].

בשנת 1967 שימש פרקליטו של אדם שדקר את חבר הכנסת מאיר וילנר^[5].

בשנת 1969 נבחר לראשונה לכנסת השביעית, ולאחר הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 מונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה, בממשלתו של מנחם בגין.

כוכבו התחיל לדרוך עם מינויו לשר התקשורת בראשית 1981, חצי שנה לפני הבחירות לכנסת העשירית. ביטול המחיקון, טכניקה שגרמה לציבור בעלי מקלטי הטלוויזיה הצבעוניים לראות תמונה בשחור-לבן, הקנה לו אהדה בציבור. בתקופה שקדמה לכך ניסתה הממשלה למנוע את המעבר לטלוויזיות צבעוניות כדי לא לעודד יבוא. פעולה זו הייתה חלק ממערכת הבחירות וניסיונו של הליכוד להמשיך ולהחזיק בשלטון, למרות הסקרים שניבאו אחרת, ובמסגרת מדיניות שמנחם בגין כינה "להתחיל להיטיב עם העם"^[6].

כוכבו המשיך לדרוך ביתר שאת עם מינויו כעבור שבועיים לתפקיד שר האוצר, לאחר פרישתו של יגאל הורביץ, שלא זכה לגיבוי מראש הממשלה במאמציו לריסון האינפלציה. הוא החל להפעיל מדיניות של כלכלת בחירות, במסגרתה הוריד מיסים ומכסים על מוצרי צריכה בני קיימא, כמו מכוניות ומקלטי טלוויזיה צבעונית. ימים אלו זכו לכינוי "ימי ארידור העליזים". מעריכים כי לארידור שמור חלק גדול בניצחון הליכוד בבחירות לכנסת העשירית^[7]. ארידור המשיך במדיניותו גם לאחר הבחירות. לתקופה קצרה, הביאה מדיניות זו לירידה מסוימת בשיעור האינפלציה בישראל (מ-133% בשנת 1980 ל-102% בשנת 1981) זאת בשל הרכישות של הציבור שהכניסו כסף רב לאוצר, אולם הפחיתו במידה רבה את יתרות המטבע הזר^[8].

מדיניותו של ארידור נכשלה כאשר בעקבותיה התרוקנו יתרות המטבע הזר (מה שהביא את המשק לסף פשיטת רגל) וגם חלה עלייה חריפה של עשרות אחוזים בשיעור האינפלציה (132% בשנת 1982 ו-191% בשנת 1983).

בראשית חודש אוקטובר 1983 פרץ משבר מניות הבנקים, לאחר תהליך ארוך של ויסות שערי המניות הבנקאיות, שהתחיל עוד בשנות ה-70^[9]. בתהליך זה גרמו הבנקים באופן מלאכותי לעלייה מתמדת של שער מניותיהם. המסחר בבורסה הופסק בהוראת ארידור ב-6 באוקטובר 1983 וחודש רק ב-24 באוקטובר, לאחר פרישתו של ארידור מתפקידו כשר האוצר. בדוח ועדת בייסקי על ויסות מניות הבנקים נקבע כי ארידור לא עשה די כדי לעצור את הוויסות, אך זיכתה אותו מההאשמה כי פעל במכוון כדי שיימשך^[10].

בעקבות האינפלציה הדוהרת, גיבש ארידור את תוכנית ה"דולריזציה", לפיה יוצמד השקל לדולר האמריקני. הצעה זו לא התקבלה וספגה ביקורת חריפה לאחר שהתפרסמה ב-13 באוקטובר בכותרת ראשית בעיתון "ידיעות אחרונות"^[11]. בעקבות זאת פרש ארידור מתפקידו ב-15 באוקטובר 1983, ובמקומו מונה כשר אוצר יגאל כהן-אורגד^[12].

הוא כיהן כחבר כנסת עד 1988, ואחר כך חדל מפעילות פוליטית^[13].

בשנים 1990–1992 כיהן כשגריר ישראל באו"ם^[14]. בספטמבר 2002 מונה על ידי שר התקשורת ראובן ריבלין לדירקטוריון בזק^[15]. שנתיים אחר כך פרש מהתפקיד, לאחר שבתו, תמר ארידור הלוי, מונתה לסמנכ"ל השיווק של חברת בזק בינלאומי^[16]. בשנת 2005 עמד בראש ועדה לבחינת סיוע המדינה למוסדות ציבור^[17].

בשנת 2015 פרסם בביטאון "האומה" את המאמר "ממשלה, משילות ומושלים משפטיים"^[18], בו הוא מגיע למסקנה ששינוי שיטת הבחירות בישראל לא יביא מזור לבעיית יכולת המשילות של הממשלה, אך ניתן לשפר את המשילות על ידי שינוי במעורבות המשפטנים (השופטים העליונים בבג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה) בפעילות הממשלה.

חיים אישיים

ארידור נשוי לאביבה (בתו של קרל ולר, ממקימי קפה רוול), מורה לכלכלה בתיכון מקיף יהוד ולהם בן ושתי בנות, בהן המשפטנית ועורכת הדין יעל ארידור-בר-אילן^[19], שב-2021 הייתה מועמדת לכהונת שופטת בבית המשפט העליון^[20]. מתגוררים ברמת אפעל.

בתרבות

ארידור מוזכר בשיר "מחכים למשיח" של שלום חנוך, בשורה "ושר האוצר נתן במבט ראיון", המתייחסת לראיון של ארידור במהדורת החדשות המרכזית "מבט" בזמן משבר מניות הבנקים^[21]. הציטוט "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" מיוחס לארידור, ואחראי במידה רבה לדימויו היהיר והמתנשא של ארידור.

יורם ארידור מוזכר גם בשיר "טוב, טוב" מאופרת הרוק "מאמי" של הלל מיטלפונקט בביצוע מזי כהן: "אחר כך כולנו רואים טלוויזיה, איפה יורם ארידור?"

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יורם ארידור בוויקישיתוף

יורם ארידור, באתר הכנסת
יורם ארידור, באתר כנסת פתוחה
דו"ח ועדת ארידור 2006
שלומית לן, ‏"עלילות ושקרים, שטיפת מוח". שיחה עם יורם ארידור, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2003
צבי לביא, ארידור והדולריזציה: התוכנית שהפילה שר אוצר, באתר ynet, 27 בספטמבר 2009
כך היה 22.2 - ימי ארידור העליזים, כתבה באתר יוטיוב
תעמולת בחירות 1981 - תשדיר בו מדבר שר האוצר יורם ארידור על מדיניותו, סרטון באתר יוטיוב
גד ליאור, "מטוסים מלאים בטלוויזיות הוטסו לארץ": הראשון שעשה "כלכלת בחירות" בישראל, באתר ynet, 5 באוגוסט 2022
יורם ארידור (1933-), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ תיכון עירוני א' בתל אביב חינך את תלמידיו לקריירה וזה מה שהם עשו, כותרת ראשית, 23 בנובמבר 1983
^ הוסמכו 81 עורכי דין חדשים, הארץ, 29 בספטמבר 1959
^ פנים חדשות, מעריב, 20 באוקטובר 1969
^ נציגי גח"ל בוועדה המכינה של ועידת ההסתדרות, הַבֹּקֶר, 3 בדצמבר 1965
^ כתב מעריב, החשוד בהתנקשות בוילנר כופר באשמת רצח. מודה בדקירה, מעריב, 14 בדצמבר 1967
^ יצחק דיש, הוזלות והתייקרויות ־ להיטיב עם הצעירים, מעריב, 6 בפברואר 1981
^ מנחם רהט, ארידור-האיש בעל 6 התיקים, מעריב, 7 ביוני 1988
^ גבי קסלר, ימי ארידור העליזים, מעריב, 7 בספטמבר 1990
^ מוטי בסוק, המשבר שהביא את ישראל אל סף תהום כלכלית, באתר הארץ, 7 במאי 2008
^ "עלילות ושקרים, שטיפת מוח". שיחה עם יורם ארידור, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2003
^ אייל ארליך, ארידור מציע לחזור לדולריזציה, כותרת ראשית, 27 ביוני 1984
פאר-לי שחר, בתוכנית המיני דולריזציה שנכשלה: הדולר – הלך חוקי, חדשות, 1 ביולי 1984
^ זאב סטרומינסקי, לכהן-אורגד צפויים חיים קשים, דבר, 18 באוקטובר 1983
אבי טמקין, כהךאורגד עוד ידבר אחרת, כותרת ראשית, 28 בדצמבר 1983
^ יוסי ורטר, רשימת הליכוד לכנסת נסגרה אתמול. יורם ארידור לא הגיש את מועמדותו, חדשות, 7 ביוני 1988
^ אילן כפיר, ארידור מונה לשגריר באו"ם, חדשות, 3 בספטמבר 1990
^ איתמר לוין, ‏שר האוצר לשעבר, יורם ארידור, התמנה לדירקטור בבזק, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2002
^ גיא הדס, ‏יורם ארידור יפרוש בגלל בתו, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2004
^ זאב קליין, ‏מטאטא חדש-ישן - יורם ארידור יעשה סדר בחלוקת התמיכות למוסדות ועמותות, באתר גלובס, 26 בינואר 2005
שחר אילן, עד 60% תמיכה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2005
^ יורם ארידור, ממשלה, משילות ומושלים משפטיים, "האומה, במה למחשבה לאומית לתיעוד ולספרות", עורך יוסי אחימאיר, גיליון מס' 200 ,2015, עמודים 63 - 72
^ אלה לוי-וינריב, ‏ד"ר יעל ארידור-בר-אילן, "הבת של", מצטרפת למעגל השותפות במשרד גורניצקי, באתר גלובס, 10 במרץ 2009
^ מתן וסרמן, ‏אשתו של ח"כ, הפצ"ר ויועמ"ש הכנסת לשעבר: אלו המועמדים לעליון, באתר מעריב אונליין, 30 בספטמבר 2021
^ אורי הייטנר, פינתי השבועית ברדיו: מחכים למשיח, 4 בנובמבר 2013

[1] תיכון עירוני א' בתל אביב חינך את תלמידיו לקריירה וזה מה שהם עשו, כותרת ראשית, 23 בנובמבר 1983

[2] הוסמכו 81 עורכי דין חדשים, הארץ, 29 בספטמבר 1959

[3] פנים חדשות, מעריב, 20 באוקטובר 1969

[4] נציגי גח"ל בוועדה המכינה של ועידת ההסתדרות, הַבֹּקֶר, 3 בדצמבר 1965

[5] כתב מעריב, החשוד בהתנקשות בוילנר כופר באשמת רצח. מודה בדקירה, מעריב, 14 בדצמבר 1967

[6] יצחק דיש, הוזלות והתייקרויות ־ להיטיב עם הצעירים, מעריב, 6 בפברואר 1981

[7] מנחם רהט, ארידור-האיש בעל 6 התיקים, מעריב, 7 ביוני 1988

[8] גבי קסלר, ימי ארידור העליזים, מעריב, 7 בספטמבר 1990

[9] מוטי בסוק, המשבר שהביא את ישראל אל סף תהום כלכלית, באתר הארץ, 7 במאי 2008

[גלובס-10] "עלילות ושקרים, שטיפת מוח". שיחה עם יורם ארידור, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2003

[11] אייל ארליך, ארידור מציע לחזור לדולריזציה, כותרת ראשית, 27 ביוני 1984
פאר-לי שחר, בתוכנית המיני דולריזציה שנכשלה: הדולר – הלך חוקי, חדשות, 1 ביולי 1984

[12] זאב סטרומינסקי, לכהן-אורגד צפויים חיים קשים, דבר, 18 באוקטובר 1983
אבי טמקין, כהךאורגד עוד ידבר אחרת, כותרת ראשית, 28 בדצמבר 1983

[13] יוסי ורטר, רשימת הליכוד לכנסת נסגרה אתמול. יורם ארידור לא הגיש את מועמדותו, חדשות, 7 ביוני 1988

[14] אילן כפיר, ארידור מונה לשגריר באו"ם, חדשות, 3 בספטמבר 1990

[15] איתמר לוין, ‏שר האוצר לשעבר, יורם ארידור, התמנה לדירקטור בבזק, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2002

[16] גיא הדס, ‏יורם ארידור יפרוש בגלל בתו, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2004

[17] זאב קליין, ‏מטאטא חדש-ישן - יורם ארידור יעשה סדר בחלוקת התמיכות למוסדות ועמותות, באתר גלובס, 26 בינואר 2005
שחר אילן, עד 60% תמיכה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2005

[18] יורם ארידור, ממשלה, משילות ומושלים משפטיים, "האומה, במה למחשבה לאומית לתיעוד ולספרות", עורך יוסי אחימאיר, גיליון מס' 200 ,2015, עמודים 63 - 72

[19] אלה לוי-וינריב, ‏ד"ר יעל ארידור-בר-אילן, "הבת של", מצטרפת למעגל השותפות במשרד גורניצקי, באתר גלובס, 10 במרץ 2009

[20] מתן וסרמן, ‏אשתו של ח"כ, הפצ"ר ויועמ"ש הכנסת לשעבר: אלו המועמדים לעליון, באתר מעריב אונליין, 30 בספטמבר 2021

[21] אורי הייטנר, פינתי השבועית ברדיו: מחכים למשיח, 4 בנובמבר 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל
שרי הדואר	מרדכי נורוק • יוסף בורג • ישראל ברזילי • בכור-שלום שטרית • בנימין מינץ • אליהו ששון • ישראל ישעיהו-שרעבי • אלימלך-שמעון רימלט
שרי התקשורת	שמעון פרס • אהרן אוזן • יצחק רבין • מנחם בגין • מאיר עמית • יצחק מודעי • יורם ארידור • מרדכי צפורי • אמנון רובינשטיין • גד יעקבי • רפאל פנחסי • משה שחל • שולמית אלוני • לימור לבנת • בנימין בן אליעזר • ראובן ריבלין • אריאל שרון • אהוד אולמרט • דליה איציק • אברהם הירשזון • אריאל אטיאס • משה כחלון • גלעד ארדן • בנימין נתניהו • צחי הנגבי • איוב קרא • דודי אמסלם • יועז הנדל • איתן גינזבורג • יועז הנדל • שלמה קרעי

יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת
יושבי ראש ועדת הפנים (1949–1974):	בנימין מינץ • יוסף ספיר • נחום חת • יעקב ריפתין • מרדכי סורקיס
יושבי ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה (1974–2006):	יוסף תמיר • יורם ארידור • שלמה הלל • שושנה ארבלי-אלמוזלינו • דב שילנסקי • יהושע מצא • סאלח טריף • מיכה גולדמן • דוד אזולאי • משה גפני • יורי שטרן • ראלב מג'אדלה
יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה (מ־2006):	ראלב מג'אדלה • אופיר פינס-פז • דוד אזולאי • אמנון כהן • מירי רגב • דודי אמסלם • יואב קיש • מיקי חיימוביץ' • סעיד אלחרומי • וליד טאהא • יעקב אשר