ישראל ישעיהו-שרעבי

ישראל ישעיהו-שרעבי
לידה	20 באפריל 1908 או 1911; י"ט בניסן ה'תרס"ח או כ"ב בניסן ה'תרע"א; א-סדה (ער'), תימן
פטירה	20 ביוני 1979; כ"ה בסיוון ה'תשל"ט; ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1929
מקום קבורה	חלקת גדולי האומה, ירושלים
מפלגה	מפא"י (–1968); העבודה (1968–1979)
סיעה	מפא"י (1951–1965); המערך הראשון (1965–1968); העבודה (1968–1969); המערך (1969–1977)
דת	יהדות
	9 במאי 1972 – 13 ביוני 1977; (5 שנים)
	→ ראובן ברקת יצחק שמיר ←
כנסות	7–8
	2 בינואר 1967 – 15 בדצמבר 1969; (3 שנים)
תחת ראשי הממשלה	לוי אשכול, יגאל אלון, גולדה מאיר
	→ אליהו ששון אלימלך-שמעון רימלט ←
	12 בפברואר 1951 – 13 ביוני 1977; (26 שנים)
כנסות	1–8

ישראל ישעיהו-שרעבי (20 באפריל 1908 או 1911^[1] – 20 ביוני 1979) היה פוליטיקאי ישראלי, יושב ראש הכנסת השביעית והכנסת השמינית, ושר הדואר.

קורות חיים

ישראל ישעיהו-שרעבי נולד בכפר א-סדהה (ער') (السدة), שנמצאה לא רחוק מהגבול בין מושבת עדן הבריטית לממלכת תימן שנשלטה על ידי האימאם יחיא חמיד א-דין תחת חסות האימפריה העות'מאנית. העיירה נמצאת בצומת הדרכים שבין הדרך מהעיר תעז לעדן, ובין הדרך ממחוז עדן למחוז צנעא. אמו, שמעה (שושנה) בת יחיא חדד, הייתה ממשפחת סוחרים, ואביו, יעיש (ישעיהו) שרעבי, היה בן למשפחת אורגים ענייה, ומבוגר מהאם ב-15 שנה. היו אלו נישואיו השניים של אביו, שהיה לו ילד מנישואים קודמים. מבין 20 הילדים שילדה אמו, חמישה נותרו בחיים. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לבירת תימן והמרכז היהודי שלה, צנעא, כדי שישעיהו-שרעבי ילמד בישיבותיה. בשל הגעתם מעיירה רחוקה, חשה המשפחה זרות מול יהודיה הוותיקים של צנעא, והם גם נאלצו לעבור דירה מדי כמה שנים. הוא קיבל חינוך מסורתי בחדר ("כניס" בלשון יהודי תימן) אצל הרב עזרא קורח, ובהמשך למד בישיבת הרב יחיא קאפח, מייסד תנועת "דור דעה" (דרדעים) בצנעא. בעקבות אביו פעל בתנועה מגיל 12 ועד סוף שהייתו בתימן. לפרנסתו בתימן עסק, כמו משפחת אביו, במלאכת האריגה. בשל איכות האריגה נשכרו הוא, אביו ואחיו לארוג עבור האמאם שליט תימן, ובהמשך עבדו עבורו בבית מלאכה גדול שהקים האמאם במצודה. עם הפיכתם לעובדים בקבלנות עבור האמאם הוביל ישעיהו-שרעבי הפגנה מול בית המשנה לאמאם, ולפיכך נאסר למספר ימים^[2].

בתחילת פעילותו הציונית הבריח יתומים מתימן לארץ ישראל, והגיע עמם לעדן בתמוז תרפ"ט (1929). משם עלה לארץ ישראל, לאחר שהתחתן בנישואים פיקטיביים עם אישה שבעלה היה כבר בארץ ישראל, וזאת לצורך קבלת סרטיפיקט^[2]. בארץ ישראל עסק בעבודה חקלאית כפועל בפרדסי ראשון לציון ושומר בכרמיה. בשנת 1931 השתתף בארגון בניין שכונת הצריפים לעולים בראשון לציון, ובהמשך השתתף בבניין שכונת "מולדת" ושכונת "עם" – משכונותיה הראשונות של העיר חולון (1932–1936), מושב "גאולים" (1947) ושכונת עולי תימן בקריית בנימין.

בשנים 1932–1934 שימש מזכיר אגודת "עזרת אחים" בתל אביב, אגודה שעסקה בעזרה הדדית לנזקקים מבין עולי תימן. ב-1934–1935 היה מזכיר מועדון הפועלים התימנים, ומ-1936 ואילך – מנהל המחלקה ליוצאי תימן ובני עדות המזרח בוועד הפועל של ההסתדרות. ישעיהו התפרסם בשנות ה-30 בזכות מאמרים רבים שפרסם בעיתונים הבולטים בתקופה: "דואר היום", "הארץ" ו"דבר". ב-1935 ייסד את "תנועת העובדים התימניים", ובאותה שנה נשא לאישה את רינה בת נעמי ויוסף בדיחי.

ישעיהו-שרעבי היה חבר מפא"י (לימים מפלגת העבודה) וחבר מרכז המפלגה. מטעמה נבחר כציר בקונגרסים הציוניים הכ' והכ"א, כציר באספת הנבחרים הרביעית וכסגן בוועד הלאומי. בנוסף היה חבר מועצת פועלי תל אביב וקופת מלווה של העובדים, וחבר בוועד הפועל הציוני. הוא נבחר ברציפות לכל הוועידות והמועצות של ההסתדרות. במקביל היה פעיל בקרב העדה התימנית וחבר הנהלת התאחדות התימנים בישראל. הוא עמד בראש המחלקה ליוצאי תימן במפא"י.

ערב קום מדינת ישראל ארגן מטעם ארגון ההגנה (יחד עם ירוחם כהן) קורס מיוחד למפקדים ממוצא מזרחי, במטרה להכשירם לתפקידים מיוחדים בארץ ישראל ובארצות השכנות. עם הקמת המדינה נתמנה לעורך הדיונים של מועצת המדינה הזמנית, עורך הפרוטוקול של הממשלה ומזכיר ועדת החוקה, חוק ומשפט. לאחר מכן שימש מקשר בין הממשלה והכנסת.

בשנת 1949 נסע לעדן כדי לארגן עליה המונית מתימן לארץ ישראל, במבצע מרבד הקסמים ובהפניית העולים לעבודה התיישבותית ולמקצועות מודרניים שונים. הוא יזם ארגונם והדרכתם של עשרות מושבי עולים מתימן, וב-1950 טס בראש משלחת יהודי תימן לעדן, כדי לארגן את הצלת רכושם וספריהם של יהודי תימן, בדגש על כתבי יד עתיקים.

כהונתו בכנסת

בבחירות לאספה המכוננת הוצב ישעיהו במקום ה-77 הלא-ריאלי ברשימת המועמדים של מפלגתו, שזכתה ב-46 מנדטים. אך כעשרה חודשים לאחר שנציג העדה התימנית אברהם טביב נפטר, נכנס ישעיהו-שרעבי לכנסת לאחר ש-26 מועמדים שהוצבו לפניו ברשימה התפטרו ממנה, לדרישתו של דוד בן-גוריון, כדי לשמור על ייצוג העדה התימנית בכנסת^[3]. ישעיהו כיהן 26 שנים ברציפות בכנסת, משלהי הכנסת הראשונה (1951) עד סוף הכנסת השמינית (1977), מהן 12 שנים כסגן יושב ראש הכנסת (1955–1967). הוא היה יו"ר ועדת הכנסת בשנת 1952, וחבר בוועדות שונות בכנסת: ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים, ועדת החינוך והוועדה לבחירת דיינים. בין היתר יזם את חוק איסור גידול חזיר וחוק להקמת המועצות הדתיות ולבחירות מועצת הרבנות הראשית.

ב-2 בינואר 1967 מונה לשר הדואר בממשלת לוי אשכול במקומו של אליהו ששון, שמונה לשר המשטרה במקום בכור שיטרית שהתפטר. הוא כיהן בתפקיד גם לאחר פטירתו של אשכול ומינויה של גולדה מאיר לראשות הממשלה (17 במרץ 1969), אך לאחר הבחירות לכנסת השביעית לא מונה ישעיהו-שרעבי לשר בממשלתה השנייה של גולדה מאיר. במשך שנה שימש מזכ"ל מפלגת העבודה (23 ביוני 1971 – 21 ביוני 1972).

בכנסת השביעית כיהן כיושב ראש ועדת הכנסת, ולאחר פטירתו הפתאומית של יושב ראש הכנסת ראובן ברקת (ב-5 באפריל 1972), ניצח את יצחק נבון בהתמודדות הפנימית על מועמד מפלגת העבודה לתפקיד. לאחר ניצחונו בחרו בו חברי הכנסת, ב-9 במאי באותה שנה, לתפקיד יושב ראש הכנסת. בכך היה ראשון יושבי ראש הכנסת אשר אינם ממוצא אשכנזי. הוא כיהן בתפקיד הן בכנסת השביעית והן בכנסת השמינית, עד 1977, אז לא הצליח להיבחר לרשימת מפלגת העבודה לבחירות לכנסת התשיעית, ופרש מהחיים הפוליטיים.

לצד פעילותו הפוליטית, ישעיהו היה חבר ברוטרי, בבני ברית ובברית העברית העולמית, וחבר המועצה הציבורית לשילוב המורשת בחינוך ובתרבות. הוא תכנן וביצע אירועים ממלכתיים, לאומיים ועולמיים, ביניהם הוועידה היהודית העולמית לתנ"ך, הכנסים השנתיים לתנ"ך מטעם החברה לחקר המקרא בישראל וחידון התנ"ך העולמי לנוער היהודי. בנוסף פעל למען יהדות התפוצות מטעם הקונגרס היהודי העולמי, והכין מופעים ארציים המשקפים את מורשת יהדות תימן.

לאחר סיום דרכו הפוליטית

ישראל ישעיהו-שרעבי נפטר ב-20 ביוני 1979, והשאיר אחריו את רעייתו רינה וכן בת, נעמה ישעיהו (שהייתה נשואה ליוסי גמזו^[4]) ושני בנים. אחיו, חיים שר-אבי (שרעבי), היה עיתונאי ב"דבר" ופעיל ציבורי^[5].

הובא למנוחת עולמים בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, אשתו רינה שנפטרה בשנת 1986 טמונה לצידו. קבריהם סמוכים לקברה של גולדה מאיר.

בקריית ים, באר שבע, פתח תקווה, כפר סבא ובערים נוספות, קראו רחוב על שמו.

כתביו

ישעיהו נודע כבקיא בחוכמת ישראל וכבעל עברית מלוטשת, חריפה ושואבת מן המקורות. הוא זכה בתואר דוקטור לשם כבוד לספרות מדרופסי קולג' שבפילדלפיה. לאורך חייו הרבה לכתוב ופרסם מאמרים ב"דואר היום", "בוסתנא", "הארץ", "דבר" "הפועל הצעיר", "במעלה", "בטרם", "מולד", "די גאלדענע קייט" ו"ספר החלוץ", ובעיתונות מיוחדת לתימנים – "לצורך השעה", "השומר", "עורי תימן" ו"שלוחות". כן פרסם חוברות "שבטים ועדות בתוך ההסתדרות" (הוצאת קונטרסי ההסתדרות, 1944).

הוא ערך קונטרסים רבים: "בדרך", "גאלי תימן" (הוצאת המרכז לתרבות), "אחים", "מסלול" (שבועון לעולים מטעם משרד החינוך) ועוד, וכן ערך את חוברות הדיונים של מועצת המדינה הזמנית וועדת החוקה שלה. הוא פרסם את הספרים "מתימן לציון" (1935 בהוצאת מסדה), "שדות תימן", "מתימן לציון" (1945); "שבות תימן" (מסדה, 1965), וכן ערך ספרים שונים, ביניהם "הליכות תימן" (1961); פרסם ספר מחקר ועיון בשם "יהדות תימן" (עם יוסף טובי, הוצאת יד בן צבי 1976); ספר מבחר מאמריו בכנסת, "דברים בעתם" (1977); וספר סיפורים מהווי יהודי תימן בגולה, "בעל התלתלים" (1979).

ישעיהו היה גם ידוע כאספן של כתבי יד עתיקים, צילומים ותעודות שונות מחיי התימנים בארץ ובגולה.

לקריאה נוספת

ביבליוגרפיה מלאה של כל מאמריו, ספריו ורשימות שנכתבו עליו ("כתבי ישראל ישעיהו: ביבליוגרפיה") – חוברה על ידי יוסף גלרון-גולדשלגר ויצאה לאור בהוצאת עם עובד ב-1984
ישראל ישעיהו, לחוד ויחד, המרכז לתרבות וחינוך, 1992

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישראל ישעיהו-שרעבי בוויקישיתוף

ישראל ישעיהו-שרעבי, באתר הכנסת
ישראל ישעיהו-שרעבי, באתר כנסת פתוחה
רשימת המאמרים של ישראל ישעיהו-שרעבי באתר רמב"י
מנשה ענזי, "בן איש מוזג ובן האורגים: ישראל ישעיהו וקשריו עם ביאליק", פעמים 119, מכון בן צבי, אביב תשס"ט, עמ' 211–220
כתבי ישראל ישעיהו-שרעבי בפרויקט בן-יהודה
ישראל ישעיהו-שרעבי (1910–1979), דף שער בספרייה הלאומית
אתר ישראל ישעיהו – https://www.israel-yeshayahu.com/

הערות שוליים

^ ¹ ² באתר הכנסת מוזכרת השנה 1908. באתר לזכרו: 1911.
^ ¹ ² ישראל ישעיהו, בית אבי, באתר פרויקט בן-יהודה
^ עמוס כרמל, הכל פוליטי, בערך על ישעיהו-שרעבי
^ טקס ססגוני בחתונת נעמי ישעיהו ויוסי גמזו, מעריב, 10 באפריל 1968
^ עליו ראו: דוד תדהר (עורך), "חיים שר-אבי (שרעבי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5193

ישראל ישעיהו-שרעבי – תבניות ניווט

[לידה-1] ¹ ² באתר הכנסת מוזכרת השנה 1908. באתר לזכרו: 1911.

[ביתאבי-2] ¹ ² ישראל ישעיהו, בית אבי, באתר פרויקט בן-יהודה

[3] עמוס כרמל, הכל פוליטי, בערך על ישעיהו-שרעבי

[4] טקס ססגוני בחתונת נעמי ישעיהו ויוסי גמזו, מעריב, 10 באפריל 1968

[5] עליו ראו: דוד תדהר (עורך), "חיים שר-אבי (שרעבי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5193

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]