דב יוסף

דב יוסף
	דב יוסף, 5 בנובמבר 1951
לידה	21 באפריל 1899; י"א באייר ה'תרנ"ט; מונטריאול, קנדה
פטירה	7 בינואר 1980 (בגיל 80); טבת ה'תש"ם; באר שבע, ישראל
שם לידה	Bernard Joseph
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1918
מקום קבורה	בית הקברות סנהדריה, ירושלים
השכלה	אוניברסיטת מקגיל, אוניברסיטת לאוול, אוניברסיטת לונדון
מפלגה	מפא"י
	10 במרץ 1949 – 1 בנובמבר 1950; (שנה)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	התפקיד בוטל ←
	1 ביוני 1949 – 1 בנובמבר 1950; (שנה)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	→ אהרן ציזלינג פנחס לבון ←
	1 בנובמבר 1950 – 8 באוקטובר 1951; (342 ימים)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	→ דוד רמז דוד צבי פנקס ←
	8 באוקטובר 1951 – 25 ביוני 1952; (262 ימים)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	→ פנחס רוזן חיים כהן ←
	2 בנובמבר 1961 – 12 בינואר 1966; (4 שנים)
תחת ראשי הממשלה	דוד בן-גוריון, לוי אשכול
	→ פנחס רוזן יעקב שמשון שפירא ←
	8 באוקטובר 1951 – 24 בדצמבר 1952; (שנה)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	→ יעקב גרי פרץ ברנשטיין ←
	24 בדצמבר 1952 – 15 ביוני 1953; (174 ימים)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	15 ביוני 1953 – 3 בנובמבר 1955; (שנתיים)
תחת ראשי הממשלה	דוד בן-גוריון, משה שרת
	מרדכי בנטוב ←
	29 ביוני 1955 – 3 בנובמבר 1955; (128 ימים)
תחת ראש הממשלה	משה שרת
	→ יוסף סרלין ישראל ברזילי ←
	14 בפברואר 1949 – 30 בנובמבר 1959; (10 שנים)
כנסות	1 - 3
	חבר ועדת המצב והמושל הצבאי של ירושלים; גזבר הסוכנות היהודית;
	חבר ועדת המצב והמושל הצבאי של ירושלים; גזבר הסוכנות היהודית;

דב (ברנרד) יוסף (21 באפריל 1899 – 7 בינואר 1980) היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, לפני כן מעורכי הדין היהודים הבולטים בארץ ישראל בתקופת המנדט והמושל הצבאי של ירושלים בעת מלחמת העצמאות. נודע בתפקידו כשר האספקה והקיצוב בתקופת הצנע, וכונה "שר הצנע".

קורות חיים

דב יוסף (ברנרד ג'וזף) נולד במונטריאול שבקנדה בשנת 1899. למד באוניברסיטת מקגיל, באוניברסיטת לאוול ובאוניברסיטת לונדון. בעל תואר דוקטור לפילוסופיה ומוסמך במשפטים.

בעת מלחמת העולם הראשונה היה ממארגני ההתנדבות לגדודים העבריים בקנדה, והגיע לארץ ישראל בשנת 1918 יחד עם הגדוד האמריקני (גדוד קלעי המלך ה-39). ב-1921, לאחר שסיים את לימודי המשפטים, שב לארץ ישראל כדי להשתקע בה.

עורך הדין הוראס סמואל קיבל אותו כמתמחה במשרדו, ולאחר מכן כשותף. במרוצת הזמן היה דב יוסף לאחד מעורכי הדין היהודים הבולטים בארץ ישראל בתקופת המנדט. בשנת 1933 הוא היה עורך הדין של משפחת ארלוזורוב בהקשר לרצח ארלוזורוב. בסוף שנות השלושים היה מפרקה של הסניף הארצישראלי של פניקס, וינה, יחד עם משה דוכן^[1].

דב יוסף היה פעיל בתנועת העבודה. הצטרף למפא"י בשנת 1933. שימש היועץ משפטי של הנהלת הסוכנות היהודית וייצג אותה בוועדת פיל^[2] ובוועדת וודהד^[3]. בהמשך שימש ממלא מקום ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. בראשית 1938 שהה בשליחות הסוכנות היהודית בצפון אמריקה^[4]. בשנת 1941 יצא בשליחות הסוכנות היהודית לארצות הברית^[5] ולדרום אפריקה^[6] ובסוף 1943 נשלח למשרד המדיני בוושינגטון כדי לייצג שם את עמדת הנהלת הסוכנות היהודית בארץ ישראל^[7].

בעת מלחמת העולם השנייה היה אחראי על גיוס מתנדבי היישוב לצבא הבריטי. היה חבר הנהלת הסוכנות משנת 1945^[8]. היה בין מנהיגי היישוב שנשלחו בשבת השחורה למעצר במחנה המעצר בלטרון.

בעת מלחמת העצמאות והמצור על ירושלים היה דב יוסף המושל הצבאי של העיר. בתפקידו זה היה למעשה המושל האזרחי של העיר, כשהתואר "צבאי" ניתן כדי להראות על מקור סמכותו, שנבע מכך שירושלים, שטרם סופחה אז למדינת ישראל, הייתה בשליטה צבאית ישראלית. בתפקידו זה היה אחראי על כך שאספקת המזון, שהיה בעיר בצמצום רב, תהיה מאורגנת ושוויונית. תוך כדי המלחמה, באוקטובר 1948, נפלה בתו לֵילה בקרבות הנגב (לזכרה ולזכר חבריה הקדיש את ספרו "קריה נאמנה").

המפקד הצבאי של ירושלים, שהיה אחראי על ניהול המערכה הצבאית, היה מפקד חטיבת עציוני דוד שאלתיאל (שלאחר מלחמת העצמאות זכה לדרגת אלוף). דב יוסף חלק על החלטותיו של שאלתיאל ומהלכיו. בספרו "קריה נאמנה" (1960), שבו תיאר את אירועי מלחמת העצמאות בירושלים, ביקר בחריפות את התנהלותו הצבאית של שאלתיאל ועל כך שלא דיווח לו על המצב האמיתי בעיר העתיקה ערב נפילתה. הוא טען שלו היה עושה כן, היה פונה לדוד בן-גוריון בדרישה להזעקת כוחות תגבורת. פרסום הספר עורר סערה ציבורית עזה ואף הגיע לדיון בכנסת, כשסיעת חרות הגישה הצעה למינוי ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת נסיבות נפילתה של העיר העתיקה. ההצעה נפלה בהצבעה.

לאחר מלחמת העצמאות

שר התחבורה דב יוסף והרמטכ"ל יגאל ידין מבקרים בחיל הים, מלווים על ידי מפקד החיל מרדכי לימון וסגנו שמואל טנקוס.

דב יוסף היה שר האספקה והקיצוב בממשלת ישראל הראשונה והיה אחראי על מדיניות הצנע שהופעלה באפריל 1949. התפקיד ניתן לו לאור הצלחתו, כמושל הצבאי של ירושלים בזמן המצור, להנהיג בה סדר בחלוקת מצרכי המזון חרף המחסור החמור. תפקיד זה לא הוסיף על אהדתו של הציבור ליוסף, והוא זכה לכינוי "שר הצנע". הוא כונה גם "יוסף המשביר". כדי לנסות להתגבר מעט על המחסור, הודיע דב יוסף על קיצוץ בנייר לעיתונים^[9] וכן המליץ לעירוניים, לנצל כל פיסת קרקע ולגדל בה ירקות ותרנגולות מטילות. רעייתו, גולדי, הקפידה לשמש דוגמה ולבצע את ההמלצה בחצר ביתה ברחוב אלחריזי 22 בירושלים. בלחץ דעת הקהל בוטל בשנת 1951 משרד האספקה והקיצוב, ויוסף נתמנה לשר התחבורה.

דב יוסף כיהן בכנסת מהכנסת הראשונה ועד לכנסת השלישית, וכן כשר שאינו חבר כנסת בתקופת כהונת הכנסת החמישית. יוסף כיהן בתפקידים מיניסטריאליים שונים: שר החקלאות, שר התחבורה, שר המשפטים, שר המסחר והתעשייה, שר הבריאות ושר בלי תיק.

בשנת 1952, בהיותו שר המסחר והתעשייה, שימש ד"ר ישראל קסטנר דובר המשרד. כאשר הואשם קסטנר בעלונו של מלכיאל גרינוולד בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה בעת השואה, אילץ אותו דב יוסף להגיש תלונה, שבעקבותיה הוגש על ידי המדינה כתב אישום נגד גרינוולד (במשפט זה נערך בירור מקיף על שואת יהודי הונגריה ועל תפקידו של קסטנר בשואה, עד כי המשפט הפך לידוע כ"משפט קסטנר").

במהלך כהונתו בתפקיד שר המשפטים בממשלת ישראל העשירית, התגלעה מחלוקת חריפה בינו לבין היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר בדבר חלוקת הסמכויות ביניהם בתחום הפלילי. יוסף סבר כי העובדה שלשר המשפטים נתונה הסמכות החוקית ליטול לעצמו את סמכויותיו של היועץ במקרה של חילוקי דעות ביניהם, מלמדת על כפיפותו של היועץ לשר. לעומתו סבר האוזנר כי כל עוד לא נטל השר את הסמכויות לידיו, נהנה היועץ מעצמאות מלאה ועליו לפעול לפי שיקול דעתו בלבד. המחלוקת הגיעה לישיבת הממשלה, שם התקבלה הצעתו של יוסף להקים ועדת משפטנים שתחווה את דעתה בפני הממשלה בנושאים שבמחלוקת^[10]. הוועדה כונתה ועדת אגרנט על שם שמעון אגרנט שעמד בראשה.

מסקנות הוועדה נתפסו כהישג של האוזנר מאחר שבנושא המרכזי שהיה במחלוקת, סמכויות התביעה, צידדה הוועדה בהאוזנר וגרסה כי ליועץ יש עצמאות מוחלטת בהחלטותיו^[11]. עם זאת ציינה הוועדה חובת היוועצות של היועץ בשר המשפטים ובממשלה, וכן חובת מסירת דין וחשבון קבוע לשר^[12]. בנושא שהיה שולי יותר בוויכוח, סמכויות הייעוץ של היועץ המשפטי לממשלה, הבדילה הוועדה בין רשויות מנהליות לבין הממשלה, אשר רשאית לפעול גם כנגד חוות דעת היועץ^[13]. מסקנות הוועדה אומצו על ידי הממשלה, כאשר יוסף נמנע בהצבעה לאחר שהודה כי אינו מרוצה מהן ואף הצהיר על כוונתו להביא לשינוי החוק^[14].

דב יוסף היה מתומכיו הנאמנים של דוד בן-גוריון^[15]. בעת משבר "הפרשה", בראשית שנות ה-60, צידד בעמדת בן-גוריון כי בשאלה "מי נתן את ההוראה" תכריע ועדת חקירה משפטית ולא ועדת שרים, שאינה נקייה מנטיות פוליטיות. בעת פילוג מפא"י והקמת רפ"י על ידי בן-גוריון בשנת 1965, לא הצטרף לרפ"י ונשאר במפא"י, אך הורחק בידי ראש הממשלה לוי אשכול מרשימת מועמדי המערך לכנסת השישית ולא נכלל בממשלת אשכול שקמה לאחר הבחירות.

בשנת 1975 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "יונה וחרב".

ב-5 בינואר 1980 בעת שהתארח בבית בנו בבאר שבע, פונה לבית החולים סורוקה ושם נפטר, ככל הנראה מדום לב. דב יוסף הובא למנוחות ביום ב', י"ח בטבת תש"מ, 7 בינואר, בבית העלמין סנהדריה בירושלים. שמות רחובות על שמו קיימים בירושלים, נתניה ובאר-שבע.

כתביו

Bernard Joseph, Nationality: Its Nature and Problems, George Allen & Unwin (London), 1929^[16].

דב יוסף, השלטון הבריטי בארץ ישראל: פרשת כישלונו של משטר, ירושלים: מוסד ביאליק, 1948.
דב יוסף, קריה נאמנה: מצור ירושלים 1948, ירושלים: שוקן, תש"ך-1960.
דב יוסף, יונה וחרב, גבעתיים; רמת גן: מסדה, 1975.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דב יוסף בוויקישיתוף

דב יוסף, באתר הכנסת
דב יוסף, באתר כנסת פתוחה
דוד תדהר (עורך), "ד"ר דב יוסף (ברנרד ג'וזף)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2106
הארכיון של דב יוסף באתר ארכיון המדינה
דב יוסף, השלום ומחירו, מעריב, 10 במאי 1970
מיקי גרינפלד, האיש שהציל את מדינת ישראל - ושילם את המחיר, באתר כלכליסט, 20 במאי 2018
ארכיון אוסף דב יוסף, בספרייה הלאומית
דב יוסף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
דב יוסף (1899-1980), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ תשלום למבוטחי פניכס, הצופה, 13 ביולי 1939
^ עוה"ד ב. יוסף טוען בועדה המלכותית, דבר, 15 בדצמבר 1936
אין הצדקה להגבלות בקנית הקרקע, דבר, 16 בדצמבר 1936
^ פגישה ראשונה של ב"כ הסוכנות עם הוועדה הטכנית, הצופה, 17 במאי 1938
^ ד"ר ב. גוזף על מאמצי היהדות האמריקאית, הצופה, 25 בפברואר 1938
ד"ר ברנרד ג'וזף חזר ארצה, הַבֹּקֶר, 8 במרץ 1938
^ ד"ר ב. גוזף חזר ארצה, הַבֹּקֶר, 11 באפריל 1941
^ למה יצא ד"ר ברנרד ג'וזף לאפריקה?, המשקיף, 2 ביוני 1941
^ לנסיעת ברנהרד ג'וזף לאמריקה, הַבֹּקֶר, 8 באוגוסט 1943
ברנרד ג'וזף לאמריקה, הַבֹּקֶר, 8 באוקטובר 1943
^ הסכם בין המפלגות - האכזקוטיבה הורחבה - המזרחי חזרה, הַבֹּקֶר, 17 באוגוסט 1945
^ מקצצים בנייר לעיתונים, באתר ישראל היום
^ פרוטוקול ישיבת הממשלה באתר ארכיון המדינה
^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, בתוך ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי (1993), עמ' 423-433
^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, בתוך ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי (1993), עמ' 433-436
^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, בתוך ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי (1993), עמ' 448
דו"ח ועדת המשפטנים בתוך תיק מסמכים: ועדת שמגר לעניין בחירת היועץ המשפטי לממשלה - חומרי רקע, מתוך אוסף רות גביזון, באתר ארכיון המדינה, עמ' 36 בתיק המסמכים.
^ פרוטוקול ישיבת הממשלה באתר ארכיון המדינה
^ לואיז פישר, ימימה רוזנטל, משה שרת: ראש הממשלה השני, ירושלים: גנזך המדינה, תשס"ג, עמ' 638 (באתר "כותר")
^ George E. G. Catlin, "Nationality, its Nature and Problems by Bernard Joseph", The American Political Science Review 24 (4), November 1930, pp. 1047–1049 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

דב יוסף - תבניות ניווט

[1] תשלום למבוטחי פניכס, הצופה, 13 ביולי 1939

[2] עוה"ד ב. יוסף טוען בועדה המלכותית, דבר, 15 בדצמבר 1936
אין הצדקה להגבלות בקנית הקרקע, דבר, 16 בדצמבר 1936

[3] פגישה ראשונה של ב"כ הסוכנות עם הוועדה הטכנית, הצופה, 17 במאי 1938

[4] ד"ר ב. גוזף על מאמצי היהדות האמריקאית, הצופה, 25 בפברואר 1938
ד"ר ברנרד ג'וזף חזר ארצה, הַבֹּקֶר, 8 במרץ 1938

[5] ד"ר ב. גוזף חזר ארצה, הַבֹּקֶר, 11 באפריל 1941

[6] למה יצא ד"ר ברנרד ג'וזף לאפריקה?, המשקיף, 2 ביוני 1941

[7] לנסיעת ברנהרד ג'וזף לאמריקה, הַבֹּקֶר, 8 באוגוסט 1943
ברנרד ג'וזף לאמריקה, הַבֹּקֶר, 8 באוקטובר 1943

[8] הסכם בין המפלגות - האכזקוטיבה הורחבה - המזרחי חזרה, הַבֹּקֶר, 17 באוגוסט 1945

[9] מקצצים בנייר לעיתונים, באתר ישראל היום

[10] פרוטוקול ישיבת הממשלה באתר ארכיון המדינה

[11] דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, בתוך ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי (1993), עמ' 423-433

[12] דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, בתוך ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי (1993), עמ' 433-436

[13] דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, בתוך ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי (1993), עמ' 448
דו"ח ועדת המשפטנים בתוך תיק מסמכים: ועדת שמגר לעניין בחירת היועץ המשפטי לממשלה - חומרי רקע, מתוך אוסף רות גביזון, באתר ארכיון המדינה, עמ' 36 בתיק המסמכים.

[14] פרוטוקול ישיבת הממשלה באתר ארכיון המדינה

[15] לואיז פישר, ימימה רוזנטל, משה שרת: ראש הממשלה השני, ירושלים: גנזך המדינה, תשס"ג, עמ' 638 (באתר "כותר")

[16] George E. G. Catlin, "Nationality, its Nature and Problems by Bernard Joseph", The American Political Science Review 24 (4), November 1930, pp. 1047–1049 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]