יונה כסה

יונה כסה
	יונה כסה, 1951
	יונה כסה, 1951
לידה	15 באוקטובר 1907; כפר דוברה (דוברויה), האימפריה הרוסית
פטירה	27 ביוני 1985 (בגיל 77); ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1926
מקום קבורה	בית העלמין קבוצת שילר
מפלגה	מפא"י
סיעה	מפא"י, סיעת יחיד
	14 בפברואר 1949 – 22 בנובמבר 1965; (16 שנים)
כנסות	1 - 5
	מזכיר מפא"י;
	מזכיר מפא"י;

יונה כסה (קוֹסוֹי) (15 באוקטובר 1907 – 27 ביוני 1985) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כמזכיר מפא"י וחבר הכנסת מטעמה בחמש הכנסות הראשונות.

קורות חיים

כסה נולד בשם יונה קוֹסוֹי בשנת 1907 למשפחת איכרים יהודים בכפר דוברה (דוברויה) שבמחוז חרסון של האימפריה הרוסית (ב"תחום המושב" היהודי, כיום באוקראינה). בילדותו התייתם מהוריו, והתגורר תקופה בבית כנסת ביקטרינוסלב, הרבי מלובביץ ראה אותו ואספו לבית אביו רבי לוי יצחק שניאורסון שם התגורר לתקופה בחייו. לימים ושמר על קשר חם עם הרבי.

בנעוריו למד בחדרים מתוקנים והחל בפעילות בתנועת "החלוץ" המחתרתית. הוריו נספו בשנת 1921 במהלך הרעב הגדול באוקראינה.

בשנת 1925 נאסר בגין פעילותו הציונית. לאחר שחרורו עלה לארץ ישראל, בשנת 1926, והחל לעבוד כפועל חקלאי ברחובות. בסמוך לעלייתו הצטרף למפלגת הפועל הצעיר. לאחר האיחוד בין מפלגת אחדות העבודה לבין מפלגת הפועל הצעיר בשנת 1930, המשיך כסה להיות חבר במסגרת המאוחדת, מפא"י.

פעילותו הציבורית החלה בשנת 1932 עם בחירתו למזכיר מועצת פועלי רחובות. באותה עת עבר כסה להתגורר בכפר ביל"ו (1933–1936) ולאחר מכן היה חבר "קבוצת שילר". פועלו המפלגתי והציבורי נמשך בהיותו חבר המפקד המחוזית של ארגון "ההגנה" בדרום וחבר המרכז לחינוך של הסתדרות העובדים הכללית. במפא"י נבחר לשמש שלוש כהונות כמזכיר המפלגה (1938, 1939–1940, 1953–1956). כמו כן נבחר למזכיר "האיחוד העולמי" (1946).

לאחר קום המדינה נבחר כסה לכהן כחבר הכנסת. כהונתו נמשכה לאורך כ-16 שנים, במשך חמש כנסות. לאורך תקופה זו היה חבר ועדת הכנסת, ועדת החוץ והביטחון, ועדת חוקה, חוק ומשפט וועדת החינוך והתרבות.

בדצמבר 1961 פרש מתפקיד מזכיר מפא"י במחוז תל אביב, בהודיעו שהוא רוצה להתרכז בעבודת הכנסת.^[1]

כסה היה חבר בקבוצה של חברי מפא"י שכללה את פנחס לבון, שלמה אבינרי, יהושע אריאלי, עמוס עוז ונתן רוטנשטרייך ונקראה "מן היסוד". ב-7 בנובמבר 1964 החליטה הקבוצה על פרישה ממפא"י^[2] וכסה הודיע על פרישה מסיעת מפא"י וביקש מוועדת הכנסת להכיר בסיעת יחיד שלו, שתיקרא בשם "מן היסוד".^[3] ב-22 בדצמבר 1964 החליטה ועדת הכנסת בהחלטת פשרה שלא להכיר בסיעה של כסה אולם לתת לו את כל הזכויות המוקנות על ידי תקנון הכנסת לסיעות.^[4] לאחר מספר שנים חזרו חברי הקבוצה למפלגת העבודה, ובאוגוסט 1968 צורף כסה ללשכת מפלגת העבודה.^[5]

בשנת 1928 נישא לצפורה לבית רייבר, שעלתה לארץ ישראל ב-1923 כחלוצה. בינואר 1943, בעת מלחמת העולם השנייה, התנדבה לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי. לאחר המלחמה עבדה כמחנכת ילדי הקבוצה. ב-1954 נספתה באסון מעגן.^[6] בני הזוג היו הורים לשניים: צבי (צביקה) וארלוזורה. בהמשך נישא לכרמלה, לה היה נשוי עד מותו.

ב-1954, חודשיים לפני אסון מעגן, נישא בנו צבי לנורית, בתו הבכורה של ידידו אליהו (אליק) שומרוני. צבי היה לוחם פלמ"ח וכיום הוא פעיל ציבורי מהמחנה הישראלי ומתגורר ברמת השרון.

יונה נפטר בשנת 1985, ונקבר לצד אשתו הראשונה, ציפורה בבית העלמין בקבוצת שילר.

קישורים חיצוניים

יונה כסה, באתר הכנסת
יונה כסה, באתר כנסת פתוחה
דוד תדהר (עורך), "יונה קוסוי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1600
יונה כסה ורפאל בש, מזכירי מפא"י, על בעיות המפלגה, דבר 30 באוגוסט 1956. המשך
ה. ברוך, בארבע עיניים: עם יונה כסה: "המותר והאסור" לאיש מפלגה, דבר, 10 באפריל 1959
יונה כסה ז"ל, מעריב, 26 ביוני 1985
"כסה חוזר לשילר", מעריב, 27 ביוני 1985

הערות שוליים

^ ר. בש מועמד אפשרי במקום כסה, דבר, 31 בדצמבר 1961.
^ קבוצת "מן היסוד" יוצאת ממפא"י, דבר, 8 בנובמבר 1964.
^ ערעור של י. פישר על הכרה בי. כסה כסיעת "מן היסוד", דבר, 18 בנובמבר 1964.
^ כסה ייהנה מזכויות סיעה באופן חלקי, דבר, 23 בדצמבר 1964.
^ צורפו 5 חברים חדשים ללשכת העבודה, דבר, 9 באוגוסט 1968.
^ נפש לחללי מעגן – ביום השלושים: צפורה כסה, על המשמר, 26 באוגוסט 1954.

[1] ר. בש מועמד אפשרי במקום כסה, דבר, 31 בדצמבר 1961.

[2] קבוצת "מן היסוד" יוצאת ממפא"י, דבר, 8 בנובמבר 1964.

[3] ערעור של י. פישר על הכרה בי. כסה כסיעת "מן היסוד", דבר, 18 בנובמבר 1964.

[4] כסה ייהנה מזכויות סיעה באופן חלקי, דבר, 23 בדצמבר 1964.

[5] צורפו 5 חברים חדשים ללשכת העבודה, דבר, 9 באוגוסט 1968.

[6] נפש לחללי מעגן – ביום השלושים: צפורה כסה, על המשמר, 26 באוגוסט 1954.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

חברי הכנסת הראשונה
מפא"י	דוד בן-גוריון • משה שרת • אליעזר קפלן • (דוד רמז) • יוסף שפרינצק* • גולדה מאיר • יצחק בן-צבי • זלמן שזר • דב יוסף • חיים בן אשר • אברהם הרצפלד • עדה מימון • שלמה לביא • שמואל דיין • יוסף ברץ • יחיאל דובדבני • בבה אידלסון • פרץ נפתלי • פנחס לבון • זלמן ארן • בן-ציון דינור • אליהו הכרמלי • נטע הרפז • (יהודית שמחוני) • (אבא חושי) • יזהר סמילנסקי • ראובן שרי • יונה כסה • אפרים תבורי • (יוסף מיכאל לם) • (אריה שפטל) • (אברהם טביב) • צבי יהודה • עקיבא גוברין • יוסף אפרתי • אריה בהיר • חסיה דרורי • אליעזר ליבנה • דוד הכהן • ישראל גורי • עמי אסף • מאיר ארגוב • דבורה נצר • שרגא גורן • השל פרומקין • דוד בר-רב-האי • (יצחק קנב) • (הרצל ברגר) • (ז'ניה טברסקי) • (ישראל ישעיהו-שרעבי) • (ברוך אזניה) • (מנחם כהן) • (רפאל בש)
מפ"ם	(יצחק טבנקין) • מאיר יערי • יעקב חזן • נחום ניר-רפאלקס • אהרן ציזלינג • מרדכי בנטוב • ישראל גלילי • יעקב ריפתין • משה סנה • ברל רפטור • אליעזר פרי • משה ארם • חנה למדן • חנן רובין • ישראל בר-יהודה • מנחם בדר • פייגה אילנית • יצחק בן-אהרן • (דב בר-ניר) • (מנחם רצון) • (דוד ליבשיץ)
החזית הדתית המאוחדת	יהודה לייב פישמן מימון • יצחק מאיר לוין • חיים משה שפירא • משה אונא • בנימין מינץ • דוד צבי פנקס • מאיר דוד לוונשטיין • זרח ורהפטיג • אליהו-משה גנחובסקי • קלמן כהנא • מרדכי נורוק • יוסף בורג • אהרן-יעקב גרינברג • אברהם יהודה גולדראט • אברהם-חיים שאג • (משה קלמר) • (אליהו מזור)
תנועת החירות	מנחם בגין • אורי צבי גרינברג • יעקב מרידור • אריה בן-אליעזר • אברהם רקנאטי • יוחנן בדר • הלל קוק • חיים לנדאו • שמואל מרלין • חיים כהן-מגורי • אליהו לנקין • שמואל כץ • ערי ז'בוטינסקי • אסתר רזיאל-נאור
הציונים הכלליים	פרץ ברנשטיין • ישראל רוקח • שושנה פרסיץ • יוסף ספיר • יעקב קליבנוב • יעקב גיל • יוסף סרלין
המפלגה הפרוגרסיבית	פנחס רוזן • אברהם גרנות • אידוב כהן • יזהר הררי • ישעיהו פורדר
ספרדים ועדות מזרח	בכור-שלום שטרית • אליהו אלישר • אברהם אלמליח • משה בן-עמי
מק"י	שמואל מיקוניס • תופיק טובי • אליעזר פרמינגר • מאיר וילנר
הרשימה הדמוקרטית של נצרת	סיף א-דין א-זועבי, אמין-סלים ג'רג'ורה
מפלגת הלוחמים	נתן ילין-מור
ויצו	רחל כהן-כגן
התאחדות התימנים בישראל	זכריה גלוסקא
בסוגריים - כהונה חלקית, * יו"ר הכנסת