כוורת (להקה)
 | |
| להקת כוורת במופע האיחוד בפארק הירקון, אוגוסט 2013 | |
| מקום הקמה | תל אביב יפו |
|---|---|
| מוקד פעילות |
תל אביב, ישראל  |
| תקופת הפעילות |
1973 – 1976 (איחודים: 1984, 1990, 1998, 2000, 2013) |
| סוגה | פופ רוק |
| כלי נגינה | גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, מקלדת אלקטרונית, גיטרה בס, מערכת תופים |
| חברת תקליטים | הד ארצי |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
דני סנדרסון גידי גוב יצחק קלפטר אלון אולארצ'יק מאיר פניגשטיין אפרים שמיר יוני רכטר | |
כוורת הייתה להקת פופ רוק ישראלית שהוקמה בשנת 1973 וחבריה היו דני סנדרסון, גידי גוב, יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, אפרים שמיר ויוני רכטר. מלהקות הרוק הראשונות בישראל ונחשבת לאחת מן הבולטות והמצליחות ביותר בתחום, ובמוזיקה הישראלית בכלל.[1]
הלהקה, שהתאפיינה בסגנון רוק מלודי עשיר בהומור נונסנס ובשילוב מערכונים, נכנסה במהרה לליבת המיינסטרים הישראלי, זכתה להצלחה מסחרית גדולה ואף למעמד פולחני.[2][3] היא פעלה עד שנת 1976 והוציאה שלושה אלבומי אולפן: "סיפורי פוגי", "פוגי בפיתה" ו"צפוף באוזן". לאחר פירוק הלהקה המשיכו חבריה לקריירות עצמאיות והוציאו אלבומי סולו משלהם. חברי הלהקה סנדרסון וגוב המשיכו לשתף פעולה בלהקות גזוז ודודה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת הלהקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דני סנדרסון, גידי גוב, אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין נפגשו כששירתו יחד בלהקת הנח"ל. סנדרסון ופניגשטיין היו הוותיקים מביניהם, ושירתו כבר ב"תוכנית ה־21" של הלהקה ("קרנבל בנח"ל"), שעלתה בשנת 1968.[4] גוב, שמיר ואולארצ'יק הצטרפו ללהקה בתוכניתה ה-22 ("בהיאחזות הנח"ל בסיני"), שעלתה בשנת 1969.[5] חברי הלהקה שירתו בלהקת הנח"ל בתקופה שבה חלחלו אליה סממנים קצביים יותר של מוזיקת רוק. שמיר ואולארצ'יק, שהיו עולים חדשים מפולין, כמו גם סנדרסון, שהיה תושב חוזר מארצות הברית, נחשפו למוזיקת רוק בחוץ לארץ, בתקופה שבה היא כמעט ולא הייתה מקובלת בישראל.
בזמנם הפנוי בצבא היו חברי הלהקה מנגנים ביחד, ומחוץ לצבא היו מופיעים במקומות קטנים.[6] במקביל לשירותו הצבאי הקים סנדרסון את להקת "השניצל", שנודעה בציבור הרחב בשם "השניצלים".[7] לצידו פעלו בלהקה אלי מגן ודייוויד שנן, ומדי פעם היו מצטרפים אליה פניגשטיין, אולארצ'יק ושמיר.[8]
לאחת הנסיעות של להקת הנח"ל הצטרף דורי בן זאב, שהגיש באותה תקופה תוכנית רדיו בשם "ממנו אלייך" בגלי צה"ל. בן זאב הבחין בהומור הייחודי של סנדרסון וחבריו, והציע לשלב מערכונים שלהם בתוכניתו.[9][10] חברי הלהקה נענו בהתלהבות, והחלו בהקלטתם של מערכונים וקטעי נגינה, רובם בחדרו של סנדרסון בסביון.[11][9] מדי שבוע היה סנדרסון מעביר את ההקלטות לדורי בן זאב, ששידר אותן בתוכניתו.[6] הצלחתם של המערכונים הביאה לשידורם במשבצת קבועה בתוכנית, שנקראה "פינת פוגי". הדמות הקבועה במערכונים אלו הייתה דמותו של "פוגי" בגילומו של פניגשטיין. הדמות נוצרה במהלך הופעה של להקת הנח"ל בקיבוץ מפלסים, שבה מנחה אחד שהציג את להקת "שלישיית מפלסים", הלהקה המקומית של הקיבוץ ובמבטא ארגנטינאי הטיפוסי לחברי הקיבוץ הזמין את להקת הנח"ל לעלות לבמה ולהופיע. קולו המאנפף של "פוגי" הוא למעשה חיקוי של אותו מנחה.[12] פרט לפניגשטיין השתתפו באופן קבוע במערכונים סנדרסון, אולארצ'יק, שמיר ומנחם זילברמן, ובהמשך גם גוב.[13] במסגרת המערכונים יצרו פניגשטיין וסנדרסון את השיר "פוגי מתחשמל", שלחנו שימש מאוחר יותר כלחן שירה של כוורת "ילד מזדקן". השיר "סיפורי פוגי" אף הוא בוצע לראשונה במסגרת מערכונים אלו, וכן הוקלטו במסגרת התוכנית שלושה מערכונים שהפכו בהמשך לחלק מתוכניותיה של להקת כוורת: "מתמטיקה", "שיעור פסנתר" ו"סיפור הארון".[13]
בשנת 1970 חיבר סנדרסון אופרת רוק בשם "אופרת פוגי", בהשפעת אופרות רוק שהצליחו באותה תקופה, ומתוך רצון לקשר בין השירים שנוצרו במסגרת פינות פוגי ברדיו.[6] האופרה התבססה על סיפור קצר שכתב סנדרסון בשם "סיפור הארון", ועלילתה תיארה את שובו של "פוגי" (פניגשטיין) מיפן. בהקלטה של האופרה השתתפו לצד סנדרסון, פניגשטיין, גוב, שמיר ואולארצ'יק, חברים נוספים מלהקת הנח"ל: מירי אלוני, מנחם זילברמן ותמי עזריה וכן דייוויד שנן.[13] סנדרסון כתב והלחין את רוב שירי האופרה.[13][11] לשיר אחד בה, "לא ידענו מה לעשות", כתב מילים על פי לחן שחיבר שמיר בתקופת שירותו הצבאי, והוסיף לחן משלו לשורות הפותחות ב"ארצות ומדינות תלויות בכוכבים".[14] חלק מהשירים שנוצרו במסגרת האופרה שולבו מאוחר יותר באלבומיה של כוורת: "לא ידענו מה לעשות" (בסולו של אלוני), "נחמד" ו"פה קבור הכלב". על לחן השיר "משקה קר ותוסס" נכתבו מאוחר יותר מילות השיר "סוכר בתה". סגנונה המוזיקלי של האופרה הושפע מהפקות כגון האלבום "Tommy" של להקת The Who והמחזמר "ישו כוכב עליון", ובעיקר מן האלבום "Fillmore East – June 1971" של פרנק זאפה ולהקת "אימהות ההמצאה", שכלל שילוב של מוזיקת רוק, הומור ומערכונים שזורים בשירים.[15]
לאחר שחרורו מצה"ל בשנת 1971 חיבר סנדרסון את המחזמר "המלך ממבו", שבמסגרתו כתב, הלחין ועיבד מספר שירים. עלילת המחזמר תיארה את סיפורו של ממבו, סוחר אבטיחים שהוכתר למלך בעקבות טעות בזיהוי.[13] שירי המחזמר הוקלטו כסקיצות, בהרכב שכלל את סנדרסון, גוב, אולארצ'יק, פניגשטיין וענת גוב, שהצטרפה בקולות רקע.[13] סנדרסון שאף לעניין את הטלוויזיה הישראלית במחזמר, אך נכשל והפרויקט נגנז.[13] על לחנו של השיר "נביא מלומד" מתוך המחזמר נכתב בהמשך שירה של להקת כוורת "אינספקטור פיקח". עוד בשנת 1971 הקליט סנדרסון את היצירה "הילד מברזיל" עם אולארצ'יק, מנחם זילברמן ודייוויד שנן, שניגן לצדו של סנדרסון בלהקת "השניצל".[13] במסגרת יצירה זו חוברו שני שירים שהפכו בהמשך לחלק מהרפרטואר של להקת כוורת: "אוכל ת'ציפורניים", שכתבו סנדרסון וזילברמן, ו"המגפיים של ברוך", שכתבו סנדרסון, אולארצ'יק וזילברמן.
לאחר שהשתחרר אולארצ'יק מהצבא הוא ניגן זמן קצר בלהקת הפלטינה, ולאחר מכן שהה כמה חודשים בלונדון במטרה לנסות את מזלו שם.[16] במהלך שהותו שם ביקר אותו סנדרסון, והשניים הקליטו סקיצות לשירים אחדים שהפכו בהמשך לחלק מהרפרטואר של כוורת: "למרות הכול", "Mushroom Revolution" שעל פיו נכתב השיר "משה כן משה לא" ו-"The Fastest Man Alive", שהפך ל"האיש הכי מהיר".[16] סנדרסון כשל בניסיונות לעניין חברות תקליטים בלונדון בהקלטות החדשות,[16] ועם שובו לישראל החל להתמקד בהפקת האופרה "סיפורי פוגי".[15] לאחר שבהקלטת הניסיון של האופרה השתמש גם בקולות נשיים, שאף לשלב גם בהפקה הבימתית זמרות.[15] הוא פנה לג'וזי כץ ולרותי נבון, אך לא הצליח לשלבן באופרה.[17] לאורך כמה חודשים ב־1972 ניסה סנדרסון לעניין את הטלוויזיה הישראלית וחברות הפקה שונות בהעלאת האופרה, אך לא צלח בכך.[17]
בעצת חברם, אמרגנם הראשון אשר ביטנסקי, צירפה הלהקה לשורותיה את יצחק קלפטר, שהיה ידוע בסצנת המועדונים של התקופה הודות לנגינתו בלהקת הצ'רצ'ילים, ומאוחר יותר גם בלהקת אחרית הימים.[6] בחיפוש אחר קלידן פנה סנדרסון מלכתחילה לשלמה גרוניך, אך חש שסגנונו אינו מתאים ללהקה.[18] ביטנסקי הציע לסנדרסון לפנות ליוני רכטר, שהיה קלידן בלהקת חיל התותחנים.[18] רכטר התחבר לסגנונה של הלהקה, אך באותה תקופה התלבט אם להתמיד בקריירה מוזיקלית או ללכת בדרכו של אביו יעקב רכטר וללמוד אדריכלות.[19] לאחר שסנדרסון פנה לפסנתרן ירון גרשובסקי כדי לשלבו בלהקה, החליט רכטר סופית לזנוח את לימודי האדריכלות ולהתמקד בפעילות הלהקה.[19] הלהקה החלה בחזרות כשישייה, עוד לפני שובו של אולארצ'יק מלונדון, ובתחילתן מילא שמיר את תפקיד הבסיסט.[19] לאחר כחודשיים חזר אולארצ'יק לישראל, והצטרף ללהקה כבסיסט.[20]
לאחר גיבושם של חברי הלהקה בחר סנדרסון את שמה, "כוורת", מתוך כמה שמות אחרים שהוצעו ונפסלו.[21] השם התקבל באהדה בקרב רוב חברי הלהקה, שחשו כי הוא מבטא אווירה של יצירה משותפת, כדבורים הפועלות יחדיו למען הפקת דבש.[20] הצלם יעקב אגור תיעד את חזרות הלהקה בתמונות בשנים 1973–1975.
סיפורי פוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – סיפורי פוגי
בפברואר 1973 החלו חברי ההרכב בחזרות לקראת המופע "סיפורי פוגי".[20] במרץ באותה שנה הקליטו שני שירים ראשונים באולפני קולינור: "שירות עצמי" ו"לא ידענו מה לעשות". שניהם יצאו על גבי תקליט שדרים באפריל של אותה שנה, ולא זכו להצלחה או להתעניינות של מפיקים וחברות תקליטים.[21] חברי הלהקה פנו לחברת ההפקות "הגר" של אריק איינשטיין וצבי שיסל, אך אלו החליטו שהלהקה אינה מתאימה להם.[22][10]
ביום העצמאות תשל"ג נערך פסטיבל הזמר והפזמון, שבו התמודדו באותה שנה שניים מחברי הלהקה: גידי גוב, ששר את השיר "יעלה ויבוא", ואפרים שמיר, ששר עם ירדנה ארזי וחנן יובל את השיר "ליל חניה". מטרתם העיקרית הייתה למשוך את תשומת ליבם של מפיקים למען קידומה של הלהקה.[23] במהלך הפסטיבל יצר המפיק אברהם דשא (פשנל) קשר עם גוב, ואחר כך עם הלהקה כולה.[6] חברי הלהקה השמיעו לפשנל את השיר "פה קבור הכלב", והוא מצידו התלהב וציין שלדעתו מדובר בחומר המוזיקלי הטוב ביותר ששמע מאז שעבד עם להקת התרנגולים.[6] הוא הסכים להחתימם על חוזה הקלטות, בתנאי שיוותרו על המבנה השאפתני של אופרת הרוק לטובת תוכנית רגילה שתורכב משירים ומערכונים.[6] דרישתו של פשנל הביאה למחלוקת בין חברי הלהקה, ואחדים מהם התעקשו על שימורה של האופרה.[24] לבסוף נעתרו חברי הלהקה לבקשתו, ובהשפעת המבנה של תוכניות להקת הנח"ל, שכללו שירים ומערכונים, כתבו סנדרסון וגוב מערכונים קצרים שיצרו קשר בין השירים.[6]
לאחר תקופה של חזרות על המופע החדש ערכו חברי הלהקה ב־7 ביוני 1973 הופעת הרצה בבית המורה בתל אביב.[25][26] ההופעה זכתה לביקורות חיוביות, ולאחריה נערכה ב־14 ביוני עוד הופעת ניסיון בבית העם שברשפון.[25] ב־15 ביוני נערכה הופעת הבכורה הרשמית של המופע "סיפורי פוגי", שהתבסס על שילוב בין שירים ומערכונים מפינות פוגי בתוכנית "ממנו אלייך" ומאופרות הרוק שתוכננו. הופעה זו לא התקבלה באהדה בקרב הקהל, ורבים מהצופים עזבו במהלכה.[25] גם ההופעות האחרות בחודש הראשון של המופע לא זכו להצלחה רבה.[25] המפנה הגיע לאחר כמה שבועות, כששודרה במבט לחדשות כתבה על הלהקה ובה הושמע השיר "פה קבור הכלב".[25] כתבה זו הביאה לחשיפה רבה ללהקה, וחבריה החלו להופיע בתדירות של כשלושים הופעות בחודש.[6]
במקביל להופעות, החלו חברי כוורת בהקלטת שירים לקראת אלבום הבכורה של הלהקה, באולפני טריטון של טומי פרידמן. ההקלטות נמשכו עד סוף ספטמבר 1973.[27] ביוני 1973 התפרסם תקליט השדרים "פה קבור הכלב". השיר צעד שבועות אחדים במצעד הפזמונים השבועי של גלי צה"ל, אך גם הוא לא זכה להצלחה רבה. לעומת זאת, שני תקליטי השדרים שיצאו אחריו, "המגפיים של ברוך" ו"שיר המכולת", היו להיטים גדולים והגיעו למקום הראשון במצעדי הפזמונים של גלי צה"ל ושל קול ישראל.[28] בספטמבר 1973 נערכו מצעדי הפזמונים השנתיים של הגל הקל ושל גלי צה"ל. הרפרטואר המוכר של כוורת כלל אז רק מספר תקליטי שדרים, אך למרות זאת זכתה הלהקה בתואר "להקת השנה" בשני המצעדים. השיר "המגפיים של ברוך" היה להיט גדול, וזכה בתואר "שיר השנה" בשניהם.
באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, וחברי הלהקה גויסו למחלקת ההווי והבידור של צה"ל. במהלך המלחמה הופיעה הלהקה פעמים רבות בבסיסים ברחבי ישראל, חלקן במשותף עם להקת הנח"ל.[6] במסגרת ההופעות נוסף לרפרטואר הלהקה הלהיט "יו יה", שיר הבנוי ממקבץ סיפורים קצרים המתבססים על משחקי מילים, מאפיין מרכזי בכתיבתו של סנדרסון. את השיר כתבו סנדרסון ואולארצ'יק והלחינו סנדרסון וקלפטר, והוא נחשב לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה. השיר הגיע בחודש דצמבר למקום הראשון במצעד הפזמונים של קול ישראל, ובמצעד השנתי של התחנה לשנת תשל"ד דורג במקום השלישי.[29]
בנובמבר יצא אלבומה הראשון של הלהקה, "סיפורי פוגי".[30] שמו נבחר במטרה לקדם את המופע של הלהקה, שנקרא גם הוא כך.[30] האלבום הניב מספר להיטי ענק כמו "המגפיים של ברוך", "פה קבור הכלב", "שיר המכולת", "ביום ובלילה", "שירות עצמי", "ילד מזדקן", "למרות הכול", "נחמד" ו"יו יה". האלבום מכר 70,000 עותקים תוך זמן קצר, כמות חסרת תקדים בישראל עד אז. עד סוף שנות השמונים נאמדו מכירותיו בכ־140,000 עותקים.[31]
ב־27 בדצמבר 1973 זכתה כוורת בפרס כינור דוד בתואר "הצגת הבידור של השנה". סנדרסון זכה בטקס זה בתואר "מלחין השנה".[32]
פוגי בפיתה ואירוויזיון 1974
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פוגי בפיתה
בשנת 1974 בחרה רשות השידור בלהקה לייצג את ישראל באירוויזיון 1974 בברייטון עם השיר "נתתי לה חיי", שתחת המעטה של שיר אהבה סטנדרטי כלל רמיזות פוליטיות כנגד שלטונה של גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית.[6] העיבוד התזמורתי של השיר נעשה על ידי נעם שריף.[31] באירוויזיון עצמו הופיעה הלהקה בשם "Poogy", שהיה שם קליט יותר. במהלך הביצוע באירוויזיון לא ניגן יוני רכטר עם הלהקה אלא ניצח על התזמורת, עקב תקנה המגבילה את מספר המופיעים על הבמה (לרבות נגנים, רקדנים או זמרי ליווי) לשישה.[33] רכטר, שלא היה לו ניסיון קודם בניצוח, עבר לשם כך קורס מזורז אצל שלום רונלי-ריקליס, אדוארד אולארצ'יק ונעם שריף.[33] הלהקה הופיעה בתחרות עם פלייבק שהוקלט מראש, ולמעשה רק התזמורת הגדולה ניגנה בשידור חי.[33] השיר הגיע למקום השביעי בתחרות והלהקה הוציאה לשוק האירופאי תקליטון הכולל שניים משיריהם בגרסאות אנגליות: "She Looked Me in the Eye" ("נתתי לה חיי") ו־"Morris and his Turtle" ("המגפיים של ברוך"). את המילים האנגליות לשני השירים כתב סנדרסון, ללא זיקה למילים העבריות המקוריות. תקליטון זה הופץ גם בישראל.[34]
תחרות שירי האירוויזיון אמנם לא הביאה ללהקה הצלחה בעולם, אך דני סנדרסון זכה בתמלוגים נאים בעקבות העובדה שהשיר "נתתי לה חיי" זכה לגרסה בשפה הצרפתית, "Le Service Militaire" בביצועו של כוכב הזמר הצרפתי ז'ו דסאן. בישראל נחל השיר הצלחה מיידית, ובאפריל 1974 זכה להישג הנדיר של כניסה ישירה למקום הראשון במצעדי הפזמונים השבועיים של גלי צה"ל ושל קול ישראל.[33][35] השיר הוביל את מצעדי הפזמונים במשך שבועות רבים, וגם נבחר כ"שיר השנה" במצעד השנתי תשל"ד של קול ישראל.
ביולי באותה שנה יצא האלבום השני של הלהקה, "פוגי בפיתה".[36] בנוסף ל"נתתי לה חיי", כלל האלבום ברובו שירים מהאופרה "סיפורי פוגי" אשר לא נמצא להם מקום באלבום הראשון. כמו כן כלל האלבום גרסת כיסוי לשירה של להקת הנח"ל "הורה היאחזות", שעיבדו במקור סנדרסון ואולארצ'יק לכבוד כינוס של להקת הנח"ל. השיר בגרסת הלהקה זכה לאהדה רבה בהופעות והפך לחלק בלתי נפרד מתוכניות הלהקה.[6] השיר החותם את האלבום, "הבלדה על ארי ודרצ'י", לא התקבל באהדה בהופעות[6] וביצועו החי נפסק עד להופעות האיחוד בשנת 1984. עם זאת, במצעדי הפזמונים זכה השיר להצלחה רבה יותר ודורג במקום התשיעי במצעד השנתי תשל"ד של קול ישראל.
על אף שהורכב מחומרים ישנים ברובו, התאפיין האלבום בצליל שונה מזה של קודמו. חברי הלהקה החלו מתנסים בכלי נגינה שונים שבלטו בסצנת הרוק המתקדם הבריטית של התקופה, כגון גיטרות 12 מיתרים, מלוטרון, מוג, אורגן האמונד וחלילית. כמו כן, לראשונה לוותה הלהקה במוזיקאים חיצוניים: בשיר "לאמור א'לאבי" ניגן המוזיקאי אברהם סאלמן על קאנון, השירים "נתתי לה חיי" ו"התמנון האיטר" בוצעו בליווי תזמורת, וב"שיר המחירון" שרה מקהלה שהורכבה בעיקר מחברי הלהקה ובנות זוגם, בשם "מקהלת השפלה".
בעקבות האלבום זכתה כוורת בפעם השנייה בתואר "להקת השנה" במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל. פרט ל"נתתי לה חיי" ו"הבלדה על ארי ודרצ'י" צעדו במצעדי הפזמונים גם השירים "שיר המחירון" ו"משה כן משה לא" מהאלבום, וזכו גם הם להצלחה.[37]
צפוף באוזן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – צפוף באוזן
בשנת 1975 החלה הלהקה בעבודה על אלבום שלישי ותוכנית חדשה בשם "צפוף באוזן". שלא כבעבודותיה הקודמות של כוורת, שהתאפיינו בדומיננטיות של סנדרסון, "צפוף באוזן" היה תוצר של עבודת צוות שבה הוזמנו כל היוצרים בלהקה לתרום משיריהם. הם חיפשו מקום להתבודד בו והיו "חברי משק" בקיבוץ גבעת חיים מאוחד, שם כתבו את שיריהם ועבדו עליהם במשך שישה חודשים. על כל אחד מהשירים נערכה הצבעה, ומספר שירים שהוצעו לא התקבלו, דוגמת "הפסנתר", אותו חיברו אולארצ'יק ורכטר והלחין רכטר, ואשר לחנו שימש מאוחר יותר לשיר "שיר התעוררות", אותו הקליט גוב במסגרת אלבום הסולו הראשון שלו.[13] לחן נוסף שלא התקבל היה לחנו של סנדרסון למה שהפך בהמשך לשיר "כחול ים תיכון" של להקת גזוז.[13] כמו כן, שקלו חברי הלהקה לצרף לאלבום גרסת כיסוי לשיר "רומיה ויואל" של רביעיית איילון ואף הקליטו גרסה כזו, לפני שוויתרו על הרעיון.[13]
למעט שני קטעים שסנדרסון כתב בעצמו, "אינספקטור פיקח" ו"האיש הכי מהיר", נכתבו רוב השירים תוך שיתוף פעולה שלו עם אולארצ'יק. לצד "גוליית", המספר בהומור ילדותי את הסיפור התנ"כי על דוד וגוליית, "טנגו צפרדעים", ו"מדינה קטנה" אשר הולחן יחד עם רכטר, נכללו גם לחניו של אפרים שמיר ל"שיעור מולדת", "העולם שמח" ו"ככה היא באמצע", וכן שני לחנים של יצחק קלפטר, "שיר הטמבל" ו"היא כל כך יפה". העטיפה האחורית של האלבום, אשר צוירה על ידי יוסי אבולעפיה, הציגה קולאז' של דמויות מתוך שירי האלבום, בסגנון האיורים של טרי גיליאם ומונטי פייתון.
באלבום זה ניכרה התפתחות סגנונית משמעותית מהרוק ההומוריסטי של שני האלבומים הראשונים. הבלדה "שיעור מולדת" הציגה צד נוסטלגי ורך של הלהקה, כשהיא מלווה בעיבוד מיתרים של רכטר. למרות סלידתו של סנדרסון מהכללת השיר באלבום בזמנו, הוא הפך ברבות השנים לקלאסיקה ישראלית. בשיר "העולם שמח", קטע סמבה אנרגטי ולא אופייני ללהקה, התארח המתופף אהרלה קמינסקי. "שיר הטמבל" אמנם כלל מילים הומוריסטיות אופייניות, אך לווה בלחן מינורי בעיבוד מינימליסטי של פסנתר וגיטרה. חריגות אלו מה"אתוס" של כוורת הובילו לחיכוכים בין אישיים בלהקה, אשר גברו כשהלהקה התמודדה לראשונה עם חיצי הביקורת והקהל עם צאת האלבום.
התוכנית "צפוף באוזן" עלתה לראשונה במופע הרצה ב־21 ביולי 1975 בקולנוע שביט שבחיפה, וכעבור יומיים בבכורה רשמית בהיכל התרבות בתל אביב.[38] ההופעה התקבלה בביקורות מעורבות, ובחודש ספטמבר החלו חברי הלהקה בעבודה על שיפוץ התוכנית ושיפורה.[39] גם המופע המחודש לא התקבל באהדה רבה, והוא נמשך עד ינואר 1976.[40]
למרות הביקורת היחסית זכו שירי האלבום להצלחה רבה במצעדי הפזמונים, והביאו לשתי זכיות נוספות של הלהקה בתואר "להקת השנה" במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל, בשנים תשל"ה ותשל"ו.[41] השיר "גוליית" נבחר כ"שיר השנה" בשנת תשל"ה, ובכך השלימה הלהקה שלוש זכיות רצופות בתואר זה, הישג שלא שוחזר מעולם.
הופעות אחרונות ופירוק הלהקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת 1976 החליטו חברי הלהקה לנסות את מזלם בארצות הברית. סנדרסון כתב מילים באנגלית לשירי הלהקה, ואלו הוצגו לראשונה בשתי הופעות שערכה הלהקה בתחילת פברואר. הופעות אלו הציגו שני שירים חדשים שיצר סנדרסון: "Don't Pull The Trigger" ו־"Lesson In Love".[40] במקביל הוציאה הלהקה תקליטון של השיר "יו יה" מתורגם לאנגלית (בשם "Yo-Ya"). ב־10 בפברואר 1976 יצאו חברי הלהקה לארצות הברית.[40] ב־21 בפברואר 1976 נערכה ההופעה הראשונה, ב"טאון הול" שבניו יורק.[42] כבר בהופעה זו התברר שהקהל, היהודי ברובו, לא היה מעוניין בתרגומי השירים לאנגלית, ודרש שהלהקה תבצע את כל השירים בעברית בלבד.[6] במשך שלושה חודשים הופיעו חברי הלהקה ברחבי צפון אמריקה, לרבות הופעות בקנדה ובמקסיקו, וסיימו את סיבוב ההופעות בניו יורק.[6]
על אף הצלחת ההופעות, התגברו במהלך המסע המתחים האישיים בין חברי הלהקה,[6] וכך למשל אירעה קטטה בין שמיר לגוב.[43] למרות זאת הם הצליחו לעורר את התעניינותה של חברת התקליטים פולידור רקורדס וקבעו מולה מבחן בד, בתקווה להשיג חוזה הקלטות בחברה.[44] לצד "Don't Pull The Trigger" ו־"Lesson In Love" הציגו חברי הלהקה גם את השיר "You Are My Soul", שכתב סנדרסון על פי לחן קיים של שמיר ערב לפני המבחן מול אנשי חברת התקליטים.[45] השיר הרביעי ששרו במבחן זה היה הגרסה האנגלית של "יו יה".[45] השירים לא התקבלו באהדה בקרב אנשי חברת התקליטים, וחברי הלהקה חזרו לישראל לאחר מכן.[44] שלושה מהם הוקלטו מאוחר יותר בעברית על ידי חברי הלהקה. לחנו של השיר "Don't Pull that Trigger" שימש מאוחר יותר כלחן שירו של גוב "בקצה המערב", שהוקלט עבור אלבומו "אין עוד יום". שמיר, שהלחין את השיר "You Are My Soul", הקליט אותו כעבור כמה חודשים בעברית במילים של יהונתן גפן, בשם "ערב של יום בהיר". על לחן השיר "Lesson in Love" כתב סנדרסון מאוחר יותר את השיר "היפנוזה".[13]
כישלון המבחן מול חברת "פולידור" הביא למשבר סופי בין חברי הלהקה, ובהופעה האחרונה בארצות הברית הוחלט על פירוקה.[46] כשחזרו לישראל הופיעו חברי הלהקה בסיבוב הופעות אחרונות. חלק מהן היו בהצגה כפולה עם חברי הגשש החיוור, ללא קשר בין שני המופעים.[6][47] ב־31 באוגוסט 1976 התקיימה ההופעה שנועדה להיות האחרונה של כוורת, אך בסוף ספטמבר חזרו חבריה להופעות מילואים אחדות בבסיסי תובלה.[47] הופעתה האחרונה של כוורת נערכה ב־30 בספטמבר 1976, ללא אולארצ'יק וקלפטר.[44] במקומו של אולארצ'יק ניגן בבס בהופעה זו אפרים שמיר.[47] אחריה התפרקה הלהקה סופית, וכל אחד מחבריה יצא לקריירה אישית.
לאחר פירוק הלהקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דני סנדרסון הקים עם גידי גוב בשנת 1978 את להקת "גזוז" שהייתה מעין גרסת ביג בנד ל"כוורת", ובשנת 1980 את להקת "דודה" שנטתה לכיוון רוקיסטי יותר. כל חברי הלהקה, פרט למאיר פניגשטיין, המשיכו לקריירות סולו מצליחות. פניגשטיין היגר לארצות הברית ופנה לעסקי הקולנוע.
ב־1984 התאחדו חברי "כוורת" מחדש לשורה של הופעות, שהמפורסמת שבהן הייתה הופעת החינם בפארק הירקון.[48][49] בהופעה זו השתתפו על פי הערכת המשטרה כחצי מיליון איש, מספר שיא של צופים,[50] אף כי נטען שבפועל המספר היה נמוך בכמחצית.[51] אלון אולארצ'יק כתב לכבוד האיחוד את השיר "מאיר ואלון", העוסק בו ובמאיר פניגשטיין שהגיעו במיוחד מארצות הברית לסיבוב ההופעות. כמו כן ביצעו חברי הלהקה מערכון בשם "הוותיק", שבמרכזו ריאיון נוסטלגי עם חלוץ מזדקן. ההופעה יצאה באלבום כפול ובקלטת וידאו.[52] באוגוסט 1984 הופיעה הלהקה בפני חיילי צה"ל בגזרה המזרחית בלבנון.[53]
בשנת 1989 יצאו כל שלושת אלבומיה של הלהקה בגרסאות תקליטור, שכללו קטעים נוספים כמו מערכונים שבמקור הוקלטו עבור תוכנית הרדיו "ממנו אלייך" וקטעים שהוקלטו בזמן הופעות וחזרות. כמו כן צורפו לאלבומים אלו שני שירים שאמנם הוקלטו על ידי הלהקה באולפן, אך לא נכללו באלבומים המקוריים: "מחכים לשולה" ו"הפסקת חשמל". שלושה מהקטעים החדשים הופצו באותה שנה גם על גבי תקליטון בשם "כוורת כוורת? כן, כוורת!".[54] האלבומים המחודשים נמכרו בכ־25,000 עותקים בתוך כשנה.[55]
בקיץ 1990 יצאו לסיבוב איחוד נוסף בשם "כוורת חוזרת". סיבוב ההופעות הונצח בסרטו התיעודי של צבי שיסל "כוורת – תמונות מחיי הלהקה". הסרט יצא בשנת 1992 וכן הופץ בקלטת וידאו, ובשנת 2013 ראה אור לראשונה על גבי DVD. במופעים אלו צפו יותר מ־100,000 אנשים.[55]
ב־1995, לאחר רצח יצחק רבין, הופיעו שישה מחברי הלהקה (ללא פניגשטיין) בעצרת הזיכרון לרבין וביצעו את השיר "מדינה קטנה".
ב־1998, לכבוד שנת היובל למדינה וחצי היובל לצאת האלבום "סיפורי פוגי", התאחדה הלהקה שוב למופע ענק חד־פעמי בפארק הירקון. האיחוד לווה בהוצאת שני שירים חדשים שנכתבו במשותף על ידי חברי הלהקה: "זוכר, לא זוכר" (בהשתתפות DJ צ'ופי) ו"מחפש דרך חזרה". המופע וקטעים מהחזרות לקראתו תועדו באלבום המשולש "כוורת בפארק" ובסרט טלוויזיוני באותו שם. מופע נוסף התקיים ב־14 במרץ 2000 באופן חד־פעמי, במטרה לגייס כסף עבור ניתוח דחוף בראשו של חבר הלהקה יצחק קלפטר.[56]
משנת 2001 מועלה המופע "דני, גידי וחברים", שבו משתתפים סנדרסון, גוב, אולארצ'יק, שמיר ומזי כהן מגזוז. כעבור כשנתיים העלו קלפטר, אולארצ'יק ושמיר את המופע "נפגשנו". "נפגשנו" לווה בשני שירים חדשים: "מטוטלת" שכתב אולארצ'יק ו"שווה זהב" שכתב קלפטר.
ב־10 במרץ 2013 הודיעה הלהקה במסיבת עיתונאים כי היא צפויה להתאחד פעם נוספת לשתי הופעות ביוני 2013 בבריכת הסולטאן בירושלים, במסגרת פסטיבל ישראל ולציון 40 שנה לצאת אלבום הבכורה "סיפורי פוגי". כל הכרטיסים לשתי ההופעות הללו אזלו תוך שעות ספורות, ולאור זאת החליטה הלהקה על קיום הופעה נוספת, ב־22 ביוני, שגם אליה אזלו כל הכרטיסים תוך מספר שעות. לאור הביקוש הנוסף הוכרז על קיומה של הופעה בפארק הירקון בתל אביב ב־8 באוגוסט, שגם לה אזלו 45 אלף הכרטיסים תוך 12 שעות בלבד. ב־30 באפריל 2013, הודיעה הלהקה כי בעקבות הביקוש העצום היא מוסיפה הופעה אחרונה בפארק הירקון, ב־7 באוגוסט 2013. בסך הכל צפו בהופעות האיחוד של שנה זו כ־120,000 איש.[57] בהופעות הראשונות בסיבוב הופיע גוב כשידו חבושה לאחר ששבר את כתפו סמוך להופעה הראשונה.[58] לצד ההצלחה במכירת הכרטיסים, זכה סיבוב ההופעות לשבחים רבים על שימור האיכויות המוזיקליות והאמנותיות על אף הזמן הרב שעבר מאז הפסקת פעילותה הרציפה של הלהקה. בריאיון לידיעות אחרונות הצהיר דני סנדרסון כי זהו האיחוד האחרון של הלהקה.
לקראת האיחוד יצא באותה שנה מארז מיוחד של כוורת שנקרא "כוורת בקופסה" המכיל קטעים שרואים אור לראשונה על גבי דיסק, ביניהם "פינות פוגי", אופרות הרוק המקוריות והופעות מוקלטות ב-DVD. המארז נמכר בכ־10,000 עותקים.[57] ההופעה עצמה תועדה בסרט DVD ובתקליט כפול בשם "כוורת – המופע האחרון" שהגיע למעמד אלבום זהב.[59] החזרות למופע תועדו בסרט "שק של סנטימנטים" של הבמאי אבידע לבני ששודר ב-Yes דוקו באפריל 2014.
שניים מהתקליטורים במארז "כוורת בקופסא" תיעדו הופעה של הלהקה בתיאטרון ירושלים משנת 1974. הופעה זו הופצה בשנת 2017 על גבי תקליט.[60]
הדינמיקה בין חברי הלהקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]להקת כוורת התאפיינה בכמות גדולה יחסית של גיטריסטים ובהשתתפות של כל החברים בשירה. את הרעיון למבנה זה שאב סנדרסון מן הלהקות להקת האחים אולמן ומובי גרייפ, שגם בהן מבנה דומה.[6] אף על פי שכל חברי הלהקה ביצעו קטעי שירה, בתוכניתה הראשונה של הלהקה ("סיפורי פוגי") נתפסו גוב ושמיר כסולנים העיקריים, בעוד כל החברים האחרים לא ראו עצמם כזמרים, ושרו קולות רקע בלבד.[61] על חלוקת הקולות היה אחראי סנדרסון, שהחליט מי ישיר כל שיר.[61] רק בשני האלבומים הבאים ניתן משקל רב יותר גם לקולותיהם של שאר חברי הלהקה, ואחדים קיבלו קטעי סולו. דוגמאות בולטות הן שיר הסולו של רכטר "שיר מחאה (אנטיביוטיקה)", "שיר הטמבל" בסולו של קלפטר והסולו של פניגשטיין בבתי השיר "לו לו".
גם בנגינת הגיטרות חלה חלוקת תפקידים. נגינתו של קלפטר אפיינה בעיקר את קטעי הנגינה המהירים, כגון הפתיח של "ככה היא באמצע" או הקטע המלווה את המשפט "קלע לו בול בפוני" בשיר "גוליית". לעומתו ניגן סנדרסון את קטעי הרוק הכבדים יותר, כגון פתיחת השיר "שיר מלחים".[62]
שירי הלהקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאפיין בולט ומרכזי של שירי כוורת הוא השימוש הניכר בהומור שנעשה בהם. בחלק מהשירים מתבטא השימוש בהומור במשחקי מילים ופרודיות על ביטויים עבריים שונים, כדוגמת "יו יה" ו"פה קבור הכלב". ב"שיר המכולת" אף מעורבים בביטויים העבריים גם ביטויים מהז'רגון האנגלו-סקסי ("גיב מי דה מאני אנד איי'ל גיב יו מיי הארט, תעבור את הכביש ותחזור למכולת..." כאשר את "הארט, תעבור" ניתן לקרוא גם כ"הר תבור"), או משפות אחרות (למשל "הבלדה על ארי ודרצ'י" שבה שמות שני הגיבורים מרכיבים את המילה האיטלקית "Arrivederci" - "להתראות"). שירים אחרים נכתבו בהומור נונסנס המערב מציאות ודמיון, כדוגמת השיר "המגפיים של ברוך" שגיבורו רוחש אהבה רומנטית למגפיו או הפרודיה על הסיפור התנ"כי בשיר "גוליית". נטייה זו להומור חוזקה באמצעות המערכונים שקישרו בין השירים ובראשם "סיפור הארון" ו"סיפור המכולת". גם שירים רציניים כדוגמת "שירות עצמי" שדוברו מסתכל על חייו במבט נוגה, נעטפו בבדיחות קלילות. יוצא דופן מבחינה זו הוא השיר "ילד מזדקן" שמילותיו רציניות לחלוטין, כמו גם עיסוקו בקשיי ההתבגרות. רוב שירי האהבה של כוורת נכתבו אף הם בנימה הומוריסטית, אף על פי שלרוב נושאם היה גבר שלא הצליח לכבוש את לב אהובתו, ובהם "ביום ובלילה", "היא כל כך יפה" ו"נתתי לה חיי". הכתיבה ההומוריסטית הייתה מאפיין בולט של דני סנדרסון, שהמשיך את הקו הזה ביצירתו גם בלהקת גזוז ובאלבומי הסולו שלו. ברוק הישראלי, לעומת זאת, נותרה כוורת בין הדוגמאות הבודדות לשילוב הומור ביצירה המוזיקלית.
על אף האנטי-תזה שהיוותה כוורת לשירי הלהקות הצבאיות היו גם לה שירים שעסקו בנושאים לאומיים, אך גם אלו נכתבו מנקודת מבט אישית ומינורית יותר. בולט בהקשר זה "שיעור מולדת" הנוסטלגי, שמילותיו נכתבו על ידי עלי מוהר ולא על ידי חברי הלהקה, וכן "מדינה קטנה". גם גרסת הכיסוי של כוורת לשירה של להקת הנח"ל "הורה היאחזות" נעשתה בעיבוד רוקי מובהק ותוך הכנסת אלמנטים הומוריסטיים.
לצד הגישה הקלילה כללו לא מעט משירי כוורת מסרים רציניים ואף פוליטיים במילותיהם. אופייני לעניין זה הוא השיר "נתתי לה חיי" שטען בעד הקמת מדינה פלסטינית. דוגמאות אחרות הן "נחמד" כשיר מחאה כנגד ההשלמה עם המצב הפוליטי־חברתי והדחקתה של מציאות כואבת[36] ו"שיר מלחים" שגיבוריו ממהרים להיכנע ונכתב כנגד ההירואיות הציונית.[63]
תרומה וחשיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חשיבותה של כוורת במוזיקה הישראלית נעוצה בעיקר בהיותה להקת הרוק הראשונה שזכתה להצלחה רחבה, ובכך שינתה את פני המוזיקה הישראלית. עד לפריצתה של הלהקה נעשתה היצירה הדומיננטית במסגרת הלהקות הצבאיות וכן בלהקות זמר, שסגנונן המוזיקלי הושפע מהמוזיקה הרוסית (שימוש נרחב באקורדיון) והצרפתית. השירים נכתבו על ידי משוררים ופזמונאים והולחנו על ידי מלחינים בנפרד מהמבצעים. רבים מהטקסטים עסקו בחוויות הקשורות בצה"ל, במלחמות ישראל ובהווי החקלאי וההתיישבותי ונכתבו על פי רוב בלשון רבים.
יצירתה של כוורת הייתה שונה באופן מובהק. ראשית, מבחינת הסגנון המוזיקלי עשתה כוורת שימוש בשלוש גיטרות חשמליות (סנדרסון, קלפטר ושמיר) לצד הבס (אולארצ'יק) ובכך התאפיינה יצירתה בצליל רוקי מובהק, בעוד קודמותיה בתחום השתמשו בכלים חשמליים באופן חלקי בלבד. בנוסף עשתה כוורת ניסיונות מוזיקליים מורכבים יותר, כדוגמת רוק פרוגרסיבי ב"הבלדה על ארי ודרצ'י", קטעים אינסטרומנטליים בהשפעה ים תיכונית כמו "התמנון האיטר" ו"לאמור א'לאבי" וקטעים מורכבים ומרובי אקורדים כדוגמת "למרות הכל". שנית, נעשתה היצירה בלהקה באופן קבוצתי, ועל אף הדומיננטיות של סנדרסון היא פעלה לפי המודל של להקת רוק בה שותפים כל החברים בכתיבה, נגינה וביצוע. עם זאת שמרה כוורת על מקצב ה"אסטה אסטה" המקובל של התקופה, על מבנה התוכנית של הלהקות הצבאיות המורכב משירים ומערכונים וכן הופעה בפני קהל יושב.
מבחינה טקסטואלית הייתה כוורת בין החלוצות של כתיבה בלשון יחיד, המתייחסת לאדם הפרטי, ולא של כתיבה בלשון רבים העוסקת בענייניו של הציבור או של שליחיו; זאת כהשפעה של מלחמת יום הכיפורים, שיצרה שבר עמוק בחברה הישראלית הן מבחינת האמון במנהיגי הציבור והן מבחינת ההתגייסות הציבורית למשימות לאומיות כדוגמת מלחמה או התיישבות. כוורת הקצינה נטייה זו כשהקדישה שירים לנושאים הומוריסטיים או לחפצים שוליים, בניגוד לכובד הראש של שירים רבים אחרים שנכתבו במקביל או קודם לכן. דוגמאות אופייניות לכך הם השירים "המגפיים של ברוך", "שיר המכולת", ו"לך ספר לסבתא". גישה זו סימלה את עלייתו של דור חדש שלא מעמיד במרכז את כיבושי הצבא והפרחת השממה ולא חש דחף להגן על המדינה החדשה, ובמקום זאת מעדיף לעסוק בענייני היום-יום ובחייו האישיים.[64]
גם לאחר פירוקה של כוורת המשיכה הלהקה להשפיע על המוזיקה הישראלית, בעיקר מכיוון שהיא הוכיחה שניתן ליצור רוק בישראל שיתקבל בהכרה ציבורית ומסחרית. מעמד זה התחזק עקב היות שישה מתוך שבעת חבריה יוצרים בולטים ומצליחים ברוק הישראלי לגווניו בשנים הבאות. תהליך השינוי ארך עוד מספר שנים אך בסופו של דבר היה הרוק הישראלי לעובדה וכוורת לסמל המהפכה המוזיקלית, וכן באופן פרדוקסלי לסמל של "ארץ ישראל הישנה והטובה".
הערכה ומחוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כוורת נחשבת לאחת הלהקות האהובות ביותר בישראל, וכך למשל היא זכתה בתואר "להקת השישים" בסקרים נפרדים שערכו בשנת 2008 שידורי קשת והערוץ הראשון בשיתוף רשת ג'.[65][66] בשנת 2013 זכתה בתואר "הלהקה הכי ישראלית" בסקר שנערך באתר mako,[67] ובשנת 2018 זכתה בתואר "להקת השבעים" בסקר שערך העיתון ידיעות אחרונות.[68]
הפופולריות הרבה של הלהקה הביאה למחוות אחדות שנעשו לשיריה. בשנת 2009 הועלה המופע "ככה היא באמצע", שבו ביצעו איה כורם, אפרת גוש, אמילי קרפל ואניה בוקשטיין את שירי הלהקה.[69]
בשנת 2012 העלתה קבוצת מוזיקאים צעירים בשם "אנשי הארון" מופע מחווה ללהקה שבו ביצעו את שיריה על פי הביצועים, התלבושות והתפאורה המקוריים.[70] בהמשך אף שיתפה הקבוצה פעולה עם מאיר פניגשטיין במופע שהוקדש לדמותו של פוגי במערכוני הלהקה.[71]
בשנת 2013, במלאת ארבעים שנה לאלבום "סיפורי פוגי", הפיקו תחנות הרדיו גלי צה"ל וגלגלצ תוכנית מחווה לאלבום, ובה הקליטו להקות שונות גרסאות מחודשות לשירי האלבום. הביצועים שהוקלטו עבור התוכנית הופצו בשנת 2014 באלבום בשם "מסיפורי פוגי אפשר ללמוד".[72]
חברי ההרכב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גידי גוב (שירה, כלי הקשה)
- דני סנדרסון (גיטרה חשמלית, שירה)
- אפרים שמיר (גיטרה, שירה)
- אלון אולארצ'יק (גיטרה בס, קולות רקע, שירה)
- יצחק קלפטר (גיטרה מובילה, קולות רקע, שירה)
- יוני רכטר (קלידים, קולות רקע, שירה)
- מאיר פניגשטיין (תופים, דקלום ושירה כ"פוגי")
.jpg)
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיפורי פוגי (1973)
- פוגי בפיתה (1974)
- צפוף באוזן (1975)
הופעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כוורת – הופעה חיה, קיץ 1984 (1984)
- כוורת חוזרת (1990)
- כוורת בפארק (1998)
- כוורת 2000 (2000), (מופע התרמה חד פעמי לגיוס כסף לטובת ניתוח ראש ליצחק קלפטר)
- כוורת – המופע האחרון (2013)
- כוורת - הופעה חיה בתיאטרון ירושלים 1974 (2017) (לראשונה על גבי תקליט כפול במהדורה מוגבלת)
אוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כוורת בקופסה (2013)
- כוורת - תמונות מחיי הלהקה (1990), (סרט בבימויו של צבי שיסל)
- כוורת (2022)
- אופרת פוגי - סיפור הארון (2024)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נעם רפפורט, רוק ישראלי 1967–1973, מרום תרבות ישראלית, 2018
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוורת, סרטונים בערוץ היוטיוב
כוורת, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- כוורת, באתר שירונט
כוורת, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
כוורת, באתר ספוטיפיי
כוורת, באתר Last.fm (באנגלית)
כוורת, באתר MusicBrainz (באנגלית)
כוורת, באתר Discogs (באנגלית)
כוורת, באתר Songkick (באנגלית)- כוורת, באתר Tab4u
- כוורת, באתר סטריאו ומונו
- כוורת, דף שער בספרייה הלאומית
- כוורת, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
כוורת בהופעה (1976), סרטון באתר יוטיוב בערוץ הרשמי של רשות השידור- עלי מוהר, ערב של הומור וחשמל, דבר, 1 ביוני 1973, המשך
- עדית זרטל, משעשע ומקסים, דבר, 6 באוגוסט 1973
- טלילה בן זכאי, הסיפור המלא והמופלא של נערי פוגי, מעריב, 13 במרץ 1974, המשך
- חיים מזר, הג'יבריש של להקת "כוורת": מחווה ליובל דרור, בבלוג של אלי אשד, באתר רשימות, 8 בנובמבר 2008
- אבישי מתיה, סופהשבוע, פרויקט כוורת חלק ב': כך הכל התחיל, באתר The post, 16 באפריל 2013
- נועה קנארק־גלבוע, 'נגני־נגני גיטרה', להקת כוורת וזהות ישראלית, 1967–1976, ישראלים 7, 2015, עמ' 138–181
רז שכניק, 1. כוורת: היה ממש נחמד, באתר "ידיעות אחרונות", 9 באפריל 2018- דודי פטימר, היה ממש נחמד: פרויקט חגיגי ענק לרגל 50 שנה ללהקת כוורת, באתר מעריב אונליין, 9 בספטמבר 2023
.svg){kind=logo}
איחוד 1984
- יוסי חרסונסקי, הכוורת חוזרת, מעריב, 11 באפריל 1984
- כתבה על האיחוד של כוורת - 1984, סרטון באתר יוטיוב מתוך ערוץ הארכיון: אוצרות החינוכית
- אמנון אברמוביץ', כוורת: המדיום הוא המסר, מעריב, 17 באוגוסט 1984
- מיכל קפרא, ה"כוורת" המשפחתית, מעריב, 19 באוגוסט 1984
איחוד 2013
- יואב קוטנר, כוורת: הביטלס הכי ישראלים, באתר ישראל היום, 12 במרץ 2013
- אור ברנע, כנגד שבעה גאונים: החברים של "כוורת", באתר ynet, 25 במרץ 2013
- רותי שילוני, "זהו, לא יהיה יותר כוורת, מבחינתנו זה נגמר", באתר מאקו, 1 ביוני 2013
- יונתן גת, הקלטות גנוזות: "כוורת" שעוד לא שמעתם, באתר ynet, 12 ביוני 2013
- נדב מנוחין, האיחוד של כוורת: מרגש, נוסטלגי והכי ישראלי שיש, באתר וואלה, 20 ביוני 2013
- בן שלו, אחרי כל השנים, "כוורת" עדיין חד פעמית, באתר הארץ, 20 ביוני 2013
- טובי פולק, בכל זאת הגענו למרות הכל. או שלא, באתר מגפון, 26 ביוני 2013
- משה שי, המסע שלי עם כוורת, באתר ישראל היום, 2 באוגוסט 2013
- אסף נבו, נשיקת הפרידה של כוורת, באתר מאקו, 9 באוגוסט 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פה קבור הכלב: מה הפך את כוורת ללהקה הישראלית הכי גדולה אי פעם, באתר וואלה, 2020-07-31
- ^ אסף נבו, הלהקה הכי ישראלית: כוורת, באתר מאקו, 15 באפריל 2013
- ^ רמי לבני, כוורת לעולם חוזרת - חלק א', באתר הארץ, 7 בפברואר 2022
- ^ תוכנית 21 - להקת הנח"ל בתוכניתה ה-21, באתר "שרים במדים"
- ^ תוכנית 22 - בהיאחזות הנח"ל בסיני, באתר "שרים במדים"
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 "סוף עונת התפוזים - סיפורו של הרוק הישראלי", פרק 3: "היה נחמד". הערוץ הראשון, 1998
- ^ רפפורט, עמ' 318
- ^
ביוגרפיה של דני סנדרסון, בארכיון האינטרנט (מאתר MOOMA - המוזיקה של ישראל)
- ^ 1 2 רפפורט, עמ' 323
- ^ 1 2 רונית ורדי, גנבו לי, חדשות, 11 באפריל 1985
- ^ 1 2 תמר אבידר, הכוורת מתעופפת מבתי ההורים - לדירה בתל אביב, מעריב, 31 ביולי 1973
- ^ על פי ריאיון עם מאיר פניגשטיין בגלי צה"ל, 27 בדצמבר 2010
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 על פי החוברת המצורפת לאלבום "כוורת בקופסה", NMC, 2013
- ^ רפפורט, עמ' 332
- ^ 1 2 3 רפפורט, עמ' 326
- ^ 1 2 3 רפפורט, עמ' 325
- ^ 1 2 רפפורט, עמ' 327
- ^ 1 2 רפפורט, עמ' 329
- ^ 1 2 3 רפפורט, עמ' 330
- ^ 1 2 3 רפפורט, עמ' 331
- ^ 1 2 ביוגרפיה של כוורת, בארכיון האינטרנט (מאתר MOOMA - המוזיקה של ישראל)
- ^ רפפורט, עמ' 333
- ^ רפפורט, עמ' 334
- ^ רפפורט, עמ' 336
- ^ 1 2 3 4 5 רפפורט, עמ' 338
- ^ א. כנרתי, "פוגי" - כוורת חשמלית, דבר, 12 ביולי 1973
- ^ רפפורט, עמ' 341
- ^ המגפיים של ברוך, באתר "פזמונט"; שיר המכולת, באתר "פזמונט".
- ^ יו יה, באתר "פזמונט".
- ^ 1 2 רפפורט, עמ' 342
- ^ 1 2 ביוגרפיה של כוורת, בארכיון האינטרנט (מאתר MOOMA - המוזיקה של ישראל)
- ^ רפפורט, עמ' 346
- ^ 1 2 3 4 רפפורט, עמ' 347
- ^ She Looked Me In The Eye / Morris And His Turtle באתר Discogs.
- ^ נתתי לה חיי, באתר "פזמונט"
- ^ 1 2 רפפורט, עמ' 345
- ^ שיר המחירון, באתר "פזמונט", משה כן משה לא, באתר "פזמונט".
- ^ רפפורט, עמ' 307
- ^ רפפורט, עמ' 308
- ^ 1 2 3 רפפורט, עמ' 309
- ^ צפוף באוזן, באתר "פזמונט"
- ^ רפפורט, עמ' 310
- ^ יהודה נוריאל, גוב נבון, באתר ynet, 13 בינואר 2017
- ^ 1 2 3 ביוגרפיה של כוורת, בארכיון האינטרנט (מאתר MOOMA - המוזיקה של ישראל)
- ^ 1 2 רפפורט, עמ' 311
- ^ רפפורט, עמ' 312
- ^ 1 2 3 רפפורט, עמ' 314
- ^ חיים נגיד, פיצוץ בפארק עם "כוורת", מעריב, 12 באוגוסט 1984
- ^ מופע פארק - כוורת בחגיגות ה-75 של תל אביב, מעריב, 12 באוגוסט 1984
- ^ דניאל מילר, היכן מבלה העם את הלילות, מעריב, 29 באוגוסט 1984
- ^ ציפורי לילה מתגעגעות, גל"צ, 9 בינואר 2011
- ^ "כוורת – בהופעה חיה, קיץ 84'" באתר "סטריאו ומונו".
- ^ מנחם רהט, כוורת – הופעה אחרונה באמת, מעריב, 14 באוגוסט 1984.
- ^ "כוורת כוורת? כן, כוורת!" באתר "סטריאו ומונו".
- ^ 1 2 טל פרי, רבי מכר בערבון מוגבל, מעריב, 19 בספטמבר 1990
- ^ כוורת חזרה: במופע התרמה ליצחק קלפטר העומד בפני ניתוח, וואלה!, 14 במרץ 2000.
- ^ 1 2 אסף נבו, כוורת נפרדה: ההופעה האחרונה בפארק, באתר מאקו, 8 באוגוסט 2013
- ^ אחרי הפציעה ולפני האיחוד: גידי גוב שוחרר מבית החולים, באתר וואלה, 13 ביוני 2013
- ^ מערכת גיא פינס, להקת כוורת מתאחדת שוב, באתר nana10, 26 במרץ 2014
- ^ סיפורי פוגי: הופעה חיה בתיאטרון ירושלים" באתר Discogs.
- ^ 1 2 רפפורט, עמ' 336–337
- ^ רפפורט, עמ' 343
- ^ בן שלו, דני סנדרסון - הילד מכוורת מסרב להזדקן, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
- ^ "ענני מלחמה תרבותיים" באתר גלי צה"ל
- ^ רשת ג' מאתר ארכיון האינטרנט
- ^ שני פישר, "ירושלים של זהב" נבחר לשיר השישים, באתר וואלה, 29 באפריל 2008
- ^ אסף נבו, הלהקה הכי ישראלית: כוורת, באתר מאקו, 15 באפריל 2013
- ^ רז שכניק, 1. כוורת: היה ממש נחמד, באתר "ידיעות אחרונות", 9 באפריל 2018
- ^ נויה כוכבי, נכנסות למגפיים של ברוך, באתר הארץ, 25 בפברואר 2009
- ^ מערכת גיא פינס, אחרי 40 שנה: השיבוט של כוורת עושים את "סיפורי פוגי", באתר nana10, 7 בינואר 2013
- ^ ynet, בלי כוורת: צפו במאיר פניגשטיין עושה פוגי, באתר ynet, 30 בינואר 2014
- ^ "מסיפורי פוגי אפשר ללמוד" באתר "פטיפון".
| כוורת | ||
|---|---|---|
| דני סנדרסון • גידי גוב • יצחק קלפטר • אלון אולארצ'יק • מאיר פניגשטיין • אפרים שמיר • יוני רכטר | ||
| אלבומי אולפן | ||
| אלבומי הופעה | כוורת - הופעה חיה, קיץ 1984 (1984) • כוורת בפארק (1998) • כוורת – המופע האחרון (2013) • כוורת - הופעה חיה בתיאטרון ירושלים 1974 (2017) | |
| מארזים | כוורת בקופסא (2013) • כוורת (2022) | |
| סינגלים | היו לילות • אם היה לי לב זהב • תנו לחיות • הפסקת חשמל • מחכים לשולה | |
| שונות | סיפור הארון • כוורת חוזרת - סיבוב הופעות (1990) | |
| קטגוריה:כוורת | ||
| דני סנדרסון | ||
|---|---|---|
| אלבומי אולפן | גודל טבעי (1982) • חף מפשע (1984) • חכם על קטנים (1987) • קופץ לשניה (1991) • מת לבכות 2 (1994) • הלא נודע (1997) • תולדות המים (2001) • קונגו בלו (2005) • לא יפריד דבר (2009) • מכאן הדרך (2017) | |
| אלבומי הופעה | Black&White (2004) | |
| אוספים ומארזים | הטובים לטיס - נבחרת שירים (1992) • המיטב (2006) • האלבומים המקוריים (2008) | |
| הרכבים | להקת הנח"ל • כוורת • גזוז • דודה | |
| שירים | ילד מזדקן (1973) • נתתי לה חיי (1974) • הבלדה על ארי ודרצ'י (1974) • גוליית (1975) • אצל הדודה והדוד (1987) • זה הכל בשבילך (1991) | |
| הצגות | נתתי לה חיי (2011) | |
| יוני רכטר | ||
|---|---|---|
| אלבומי אולפן | התכוונות (1979) • בגובה העיניים (1985) • מחשבות ואפשרויות (1995) • עוד סיפור (2003) • סביבנו (2017) • יוני ג'ירף (2020) | |
| אלבומים בהשתתפותו | האהבה פנים רבות לה (1976) • באופן קבוע וחד פעמי (1979) • קווים (1981) • משירי אברהם חלפי (1988) • האריה, היונה ותרנגולת כחולה (1992) | |
| הופעות, אוספים ומארזים | העיקר זה הרומנטיקה (1991) • ממש עכשיו - מנגנים יוני רכטר (1991) • משירי יוני רכטר (2004) • בכל פעם שאני מנגן (2005) • העיקר זה המוזיקה (2012) • האלבומים המקוריים (2013) | |
| הרכבים | ארבע-עשרה אוקטבות • כוורת • הכבש השישה עשר | |
| שירים | דמעות של מלאכים (1975) • עטור מצחך (1977) • הילדה הכי יפה בגן (1978) • ערב עירוני (1987) • קילפתי תפוז (1989) • ואלה שמות (1990) | |
| הצגות ומופעים | אגדה בחולות (1979) • איתמר פוגש ארנב (2012) | |
| שיתופי פעולה | ||
| מוזיקה | דני סנדרסון • גידי גוב • אריק איינשטיין • אבנר קנר • עלי מוהר • יוסי בנאי • נורית גלרון • יהודית רביץ • רונה קינן • אסתר עופרים | |
