משה שי
 | |
| לידה |
26 באוגוסט 1955 (בן 69) הרצליה, ישראל  |
|---|---|
| תקופת הפעילות | מ-1979 |
| תחום יצירה | צילום, הרצאות |
|
mosheshai | |
  | |
משה שי (נולד ב-26 באוגוסט 1955) הוא צלם חדשות וצלם דוקומנטרי ישראלי. עוסק גם בצילום גאוגרפי, אוצֵר תערוכות צילום, עורך ספרי צילום, עוסק בהוראת צילום ומרצה על צילום ועל תחומים נוספים. שי צילם עבור עיתונים בישראל, ביניהם עיתון חדשות, ידיעות אחרונות, מעריב והארץ, וכן גם עבור מגזינים, ביניהם סאנדיי טיימס, ניוזוויק ולה פיגארו; ולסוכנויות Sigma ,Corbis וגטי אימג'ס.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משה שי נולד בהרצליה. בשנים 1979–1983 היה צלם עצמאי וצלם סטודיו, וצילם עבור מדור הספורט בעיתון מעריב. בשנת 1983 החל לעבוד בעיתון חדשות, היה צלם מערכת בתחום החדשות והמגזין, ושימש צלם הספורט הראשי של העיתון עד סגירתו בשנת 1993.
משנת 1993 שימש שי צלם הבית של מגזין מסע אחר, ותיעד בסטילס ובווידאו מסעות ברחבי העולם והתרחשויות, כגון קרנבלים, טקסים דתיים ועוד. בין הארצות המתועדות: האיטי, קובה, זנזיבר, פולינזיה, וייטנאם, סרי-לנקה, אוזבקיסטן, מיאנמר, פיליפינים ניקרגואה, צפון קוריאה, אנטארקטיקה ומדינות נוספות.
בה בעת לעבודתו בצילום עיתונות צילם שי עבור התיאטראות הבימה, הקאמרי ובית ליסין. בשנים 1994–2004 היה צלם הבית של בית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל. בשנים 1984–1988 היה צלם הבית של תיאטרון נווה צדק וקבוצת התיאטרון. משנת 1994 היה צלם מערכת בעיתון מעריב במשך כשנתיים. משנת 1996 משה שי הוא צלם עצמאי, המצלם בין השאר עבור ידיעות אחרונות, הארץ, גלובס, בלייזר וישראל היום.
בשנת 2003 ייסד שי את "עדות מקומית" - תערוכות צילומי העיתונות הארצית שהפכו למסורת שנתית ובמה מרכזית לעבודותיהם של צלמי העיתונות הישראלית. משה שי נתן לתערוכה את שמה ושימש כאוצר התערוכה בשנותיה הראשונות.
למשה שי פינה קבועה בתוכנית הרדיו של שמעון פרנס "העונג השישי" בגלי צה"ל, שבה הוא מדבר על "הסיפורים הקטנים שמאחורי התמונות הגדולות".
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכות יחיד וקבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2002 – בעין מקצועית – פורטרטים של בעלי מקצוע ייחודיים העומדים לחלוף מן העולם, כגון ממיין עלי טבק, שומר יערות ומתקן עטים נובעים. התערוכה נערכה בעקבות המדור "בעין מקצועית" של ידיעות אחרונות והוצגה בתיאטרון חולון.
- 2005 – "און לוקיישן", תיעוד הפעילות בבית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל, הוצגה בסינמטק תל אביב ובתיאטרון ירושלים.
- 2016 – "אומרים שהיה פה שמח", תיעוד גיבורי תרבות בשחור לבן משנות ה-80 וה-90.[2] התערוכה הוצגה עם פרסום ספרו של משה שי באותו השם, והחלה נודדת ברחבי הארץ. הוצגה בין היתר בתיאטרון ירושלים במשך שנתיים וחצי, בספרייה של אוניברסיטת תל אביב, בגלריית טרומפלדור ב אוניברסיטת באר שבע,[3][4] בפסטיבל הצילום הבינלאומי ועוד. במקביל הודפסה מחדש תערוכת קבע עבור היכל התרבות והיא מוצגת שם ברציפות עד היום, נכון לשנת 2022.[5]
תערוכות קבוצתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה](מציג ואוצֵר – מִבחר)
- 1994 – "תל אביב – תיעוד זמני", תערוכת צילומים של העיר תל אביב – מציג. מוזיאון תל אביב.
- 1996 – "צילומי יצחק רבין" – מציג ויוזם התערוכה. מוזיאון רמת גן.
- 1996 – "יונה וולך" – תערוכת צילומי המשוררת יונה וולך – מציג. מוזיאון רמת גן.
- 1996 – "מפה של זיכרון" – תיעוד פועלו של יצחק רבין – מציג. מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.
- 1999 – Imagination – תערוכות שנתיות של אמנים ישראלים שהכנסותיהן מוקדשות למאבק במחלת האיידס – תל אביב.
- 2001 – "עניים, מדינה, עשירים" – צילומי אסירים – מציג. מוזיאון בת-ים.
- 2002 – חיי אסירים – צילומי אסירים באגף הפסיכיאטרי של כלא איילון – מציג. ברלין.
- 2002 – "צוותים בעבודה" – תערוכת צלמי מגזין "מסע אחר" מרחבי העולם – מציג ואוצר, מרכז עזריאלי, תל אביב.
- 2005-2003 – "עדות מקומית" – תערוכות צילומי העיתונות הארצית שהפכו למסורת שנתית ובמה מרכזית לעבודותיהם של צלמי העיתונות הישראלית – משה שי ייסד את התערוכה והיה האוצר הראשון. מרכז עזריאלי ודיזנגוף סנטר, תל אביב.[6][7]
- 2006 – Human Condition, תערוכת צילומי אסירים – מציג ואוצר. כלא רימונים.
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1994 – "יום בחיי ישראל", פרויקט בינלאומי, בהשתתפות צלמים מכל העולם, המתעד יום בחיי מדינה. Collins Publisher San Francisco.
- 2000 – "24 שעות בחיי צה"ל", עורך הספר שבו השתתפו למעלה מ-50 צלמים שנשלחו לתעד את יחידות צה"ל ביום אחד. הוצאת משרד הביטחון.
- 2000 – "50 שנה לשב"ס", צלם הספר שתיעד את בתי הכלא בישראל. הוצאת לשכת הפרסום הממשלתית.
- 2005 – "יום בחיי שב"ס", עורך הספר שבו השתתפו למעלה מ-20 צלמים שתיעדו את חיי היום-יום בבתי הכלא בישראל. הוצאת משרד הביטחון.
- 2016 – "אומרים שהיה פה שמח", תיעוד גיבורי תרבות משנות ה-80 וה-90, ספר תצלומים בשחור לבן בפורמט אלבומי בהוצאה עצמית.[8][9][10] כל שלוש המהדורות נמכרו, ובעקבותיו נוסדה תערוכת הקבע באותו השם בהיכל התרבות.[5]
הוראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2010-2004 – מסע אחר, המדרשה לצילום גאוגרפי. מרצה ומנחה סדנאות בתחומי הצילום הדוקומנטרי, הצילום הגאוגרפי ועוד.
- 2008-2006 – מכללת ספיר, בית הספר לתקשורת, מרצה לצילום.
- 2016-2008 – מורה ומרצה בכמה בתי ספר לצילום, ובחוגי צילום בתחומי צילום שונים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של משה שי- משה שי, חפש באנטרקטיקה, באתר ישראל היום, 28 בפברואר 2019
- משה שי, חשיפה לצפון, באתר ישראל היום, 15 ביוני 2017
משה שי - צפון קוריאה - ערוץ 2, סרטון באתר יוטיוב
משה שי (1955-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דודי פטימר, משה שי, שצילם את נאום הצ'חצ'חים ואת אריק איינשטיין אוכל לב, פותח הכל, באתר מעריב אונליין, 30 בינואר 2020
- ^ מיכל יעקב יצחקי, פנים אמיתיות, באתר ישראל היום, 20 במאי 2016
- ^ מאיה כהן, תערוכת צילומים של משה שי בבאר שבע, באתר ישראל היום, 5 באוגוסט 2017
- ^ גלריית טרומפלדור: מרכז אמנות - תערוכות עבר, באתר גלריית טרומפלדור, נלקח ב-5 באוגוסט 2022
- ^ 1 2 "אומרים שהיה פה שמח" - THE GOOD OLD TIMES - היכל התרבות תל אביב, באתר היכל התרבות תל אביב
- ^ דנה גילרמן, תערוכות חדשות, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2005
- ^ עדות מקומית, באתר עדות מקומית, נלקח ב-5 באוגוסט 2022
- ^ שרון קנטור, מכוורת ועד ארגוב: הסיפורים מאחורי הצילומים הנדירים יוצאים לאור, באתר "Time Out ישראל", 26 ביוני 2016
- ^ עמי פרידמן ועמרי חורש, זכרונות מהאייטיז: עולם הבידור בתמונות, באתר ynet, 21 במאי 2016
- ^
אריאנה מלמד, כשהיינו יפים: בלי פוטושופ, בלי סלולרי ביד, בלי לייקים, באתר הארץ, 10 ביולי 2016
| בקרת זהויות |
|
|---|