יחסי החוץ של קנדה
יחסי החוץ של קנדה הם היחסים של קנדה עם ממשלות ואומות אחרות. קנדה מוכרת כמעצמה בינונית בזכות תפקידה בעניינים גלובליים עם נטייה לחפש פתרונות רב-צדדיים ובינלאומיים.[2][3][4] קנדה ידועה במחויבותה החזקה לשלום ולביטחון בינלאומיים, כמו גם בתפקידה כמתווכת בסכסוכים[5]וכמספקת סיוע למדינות מתפתחות.[6][7] "תור הזהב של הדיפלומטיה הקנדית" מתייחס לתקופה בהיסטוריה הקנדית, הנחשבת בדרך כלל לאמצע המאה ה-20, כאשר קנדה חוותה הצלחה רבה ביחסי החוץ ובמאמצים הדיפלומטיים שלה.[8]
מעורבותה של קנדה בהשכנת שלום במהלך המאה ה-20 שיחקה תפקיד מרכזי בתדמיתה החיובית בעולם.[9][10] קנדה נמנעה לאורך זמן מהשתתפות בפעולות צבאיות שלא אושרו על ידי האו"ם. מאז המאה ה-21, השתתפות ישירה של קנדה במאמצי שמירת השלום של האו"ם ירדה בצורה חדה.[11] הירידה הגדולה נבעה מכך שקנדה הפנתה את השתתפותה בפעולות צבאיות מאושרות על ידי האו"ם דרך נאט"ו, במקום ישירות דרך האו"ם. קנדה התמודדה עם מחלוקות על רקע מעורבותה במדינות זרות מסוימות, במיוחד בפרשת סומליה בשנת 1993.[12][13] הצבא הקנדי מחזיק כיום למעלה מ-3000 אנשי צבא המוצבים בחו"ל במסגרת מבצעים ומוקדי סכסוך.[14]
לקנדה ולארצות הברית יש מערכת יחסים ארוכה, מורכבת ומשולבת.[15][16] הן בנות ברית קרובות, המשתפות פעולה באופן קבוע במבצעים צבאיים ובמאמצים הומניטריים. קנדה גם מקיימת קשרים היסטוריים ומסורתיים עם הממלכה המאוחדת ועם צרפת, יחד עם המושבות לשעבר של שתי המדינות, באמצעות חברותה בחבר העמים הבריטי ובארגון הבינלאומי של הפרנקופוניה. קנדה ידועה בקשריה החיוביים עם הולנד, בין השאר בזכות תרומתה לשחרור הולנד במהלך מלחמת העולם השנייה.[17] לקנדה יש משרדים דיפלומטיים וקונסולריים ביותר מ-270 מקומות בכ-180 מדינות זרות.[18]
קנדה חברה בארגונים בינלאומיים ובפורומים רבים.[19] קנדה הייתה חברה מייסדת באומות המאוחדות בשנת 1945 והקימה יחד עם ארצות הברית את פיקוד ההגנה האווירית של צפון אמריקה בשנת 1958.[20] המדינה חברה בארגון הסחר העולמי, חמש העיניים, G7 וארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). קנדה הצטרפה לאמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות בשנת 1976.[21] המדינה הצטרפה לארגון מדינות אמריקה (OAS) בשנת 1990,[22] ושואפת להרחיב את קשריה עם כלכלות חוף האוקיינוס השקט באמצעות חברות בפורום לשיתוף פעולה כלכלי אסיה-פסיפיק (APEC). נכון ל-2023, קנדה חתומה על 15 הסכמי סחר חופשי עם 51 מדינות שונות.[23]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Diplomatic Missions and Consular Posts Accredited to Canada". GAC. 10 יוני 2014. נבדק ב-26 פבר' 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chapnick, Adam (2011). The Middle Power Project: Canada and the Founding of the United Nations. UBC Press. pp. 2–5. ISBN 978-0-7748-4049-1.
- ^ Gabryś, M.; Soroka, T. (2017). Canada as a selective power: Canada's Role and International Position after 1989. Societas. Neriton, Wydawnictwo. p. 39. ISBN 978-83-7638-792-5.
- ^ McKercher, B.J.C. (2012). Routledge Handbook of Diplomacy and Statecraft. Routledge handbooks. Taylor & Francis. p. 131. ISBN 978-1-136-66437-3. נבדק ב-17 ביוני 2024.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Courtney, J.; Courtney, J.C.; Smith, D. (2010). The Oxford Handbook of Canadian Politics. Oxford Handbooks in Politics & International Relations. OUP USA. p. 363. ISBN 978-0-19-533535-4.
- ^ "Development Co-operation Profiles – Canada". OECD iLibrary. ארכיון מ-28 במאי 2024. נבדק ב-28 במאי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Report to parliament on the Government of Canada's international assistance 2021-2022". GAC. 15 במאי 2023. ארכיון מ-29 במאי 2024. נבדק ב-29 במאי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Harris, C.; Matthews, G.J.; Kerr, D.; Holdsworth, D.W.; Gentilcore, R.L. (1987). Historical Atlas of Canada: Addressing the twentieth century, 1891-1961. University of Toronto Press. p. 118. ISBN 978-0-8020-3448-9. נבדק ב-5 יוני 2024.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Sorenson, David S.; Wood, Pia Christina (2005). The Politics of Peacekeeping in the Post-cold War Era. Psychology Press. p. 158. ISBN 978-0-7146-8488-8.
- ^ Sobel, Richard; Shiraev, Eric; Shapiro, Robert (2002). International Public Opinion and the Bosnia Crisis. Lexington Books. p. 21. ISBN 978-0-7391-0480-4.
- ^ Mingst, K.; Karns, M.P. (2019). The United Nations In The Post-cold War Era, Second Edition. Taylor & Francis. p. 63. ISBN 978-1-000-30674-3.
- ^ Linda McQuaig (2010). Holding the Bully's Coat: Canada and the U.S. Empire. Random House Digital. p. 50. ISBN 978-0-385-67297-9.
- ^ Farnsworth, Clyde H (27 בנובמבר 1994). "Torture by Army Peacekeepers in Somalia Shocks Canada". The New York Times. ארכיון מ-1 במאי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Current operations list". National Defence. 2022. ארכיון מ-28 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Canada and the United States". The Canadian Encyclopedia. 11 ביוני 2020. ארכיון מ-29 באוקטובר 2023.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ Nord, D.C.; Weller, G.R. Canada and the United States: An Introduction to a Complex Relationship. p. 14.
- ^ James, Patrick (2006). Michaud, Nelson; O'Reilly, Marc J (eds.). Handbook of Canadian Foreign Policy. Lexington Books. pp. 213–214, 349–362. ISBN 978-0-7391-1493-3.
- ^ "Diplomatic Missions and Consular Posts Accredited to Canada". GAC. 10 יוני 2014. נבדק ב-26 פבר' 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "International Organizations and Forums". Foreign Affairs, Trade and Development Canada. 2013. אורכב מ-המקור ב-27 בפברואר 2014. נבדק ב-3 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wilson, G.A.A. (2012). NORAD and the Soviet Nuclear Threat: Canada's Secret Electronic Air War. Dundurn Press. p. 10. ISBN 978-1-4597-0412-1.
- ^ Clément, Dominique (2016). Human Rights in Canada: A History. Wilfrid Laurier University Press. p. 98. ISBN 978-1-77112-164-4.
- ^ McKenna, Peter (2012). Canada Looks South: In Search of an Americas Policy. University of Toronto Press. p. 91. ISBN 978-1-4426-1108-5.
- ^ "Expand globally with Canada's free trade agreements". Trade Commissioner. 3 בדצמבר 2020. ארכיון מ-6 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה)
